זִיף הוא יישוב מקראי, באזור דרום הר יהודה, המוכר היום בשל גובה תילו – 840 מטר מעל פני הים – המזוהה בתור "תל זיף", בצד הכביש היוצא מקריית ארבע ומחברון לדרום הרי חברון. התל נמצא על צומת דרכים ושולט על הסביבה ונראה למרחק. למרגלות היישוב, במורדות הר יהודה, נמצא "מדבר זיף", הנזכר בימי שאול המלך כמקום בו הסתתר דוד. בתקופה הביזנטית מדבר זיף מוכר בתור אזור בו התגוררו נזירים. אותימיוס מספר על מנזר שיתופי שהקים באריסטובוליה שבמדבר זיף. כפר ערבי בשם זה (ערבית: زيف) מתקיים במקום גם בימינו.

תל זיף

אזכורים מקראייםעריכה

 
עתיקות בתל זיף

לפי המקרא, בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל זיף הייתה לנחלת שבט יהודה, ככתוב בספר יהושע ברשימת ערי יהודה: "זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם. ... מָעוֹן כַּרְמֶל, וָזִיף וְיוּטָּה". (פרק ט"ו, פסוקים כ'נ"ה). זיף מופיעה בקבוצה 5 של ערי יהודה, אשר בדרום ההר ובספר המדבר.

רשימת ערי יהודה מופיעה בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"אס"ב במסגרת תיאור נחלת יהודה; רשימה זו היא המקור הטופונימי המפורט ביותר במקרא, והבסיס למחקר הגאוגרפי-היסטורי של יהודה המקראית. ניתוח טקסטואלי והסטורי מראה כי היא חלק מרשימה גדולה יותר שכללה גם את ערי בנימין בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים כ"אכ"ח, כלומר את מלוא היקפה של ממלכת יהודה.[1] הרשימה איננה מהתקופה המשוערת של יהושע או של ההתנחלות, שכן היא משקפת שיא יישובי אליו הגיעה ממלכת יהודה רק במאות 7–8 לפסה"נ, בערך ימי חזקיהו או יאשיהו[2] (עדיפות מסוימת לאחרון). אשר למהות הרשימה המקורית יש מחלוקת. היה מקובל להניח שהיא שיקפה חלוקה מנהלית של ממלכת יהודה, שכן הערים ערוכות בקבוצות גאוגרפיות, חלוקה שיש בה אולי גם בסיס משפחתי. אולם גבולותיהן של הקבוצות אינם מוגדרים, והן נכנסות לעיתים זו לתוך זו. ניתן לומר איפוא שהרשימה משקפת את המצב היישובי בממלכת יהודה, כנראה בימי יאשיהו, ולפי חלק מהחוקרים יש לה גם משמעויות משפחתיות ומנהליות. סקר הר יהודה והמחקר הנלווה אליו תומך במסקנה זו.[3] לאור כל זאת, הופעתה של זיף ברשימה מעידה על קיומה במחצית השנייה של תקופת המלוכה, כנראה ימי יאשיהו. מיקומה בקבוצה 5 עשוי להעיד על שייכותה המשפחתית לכלֵבים, ואולי על שייכותה המנהלית למחוז ספציפי בממלכת יהודה.

על האירוע בין שאול המלך לבין דוד נאמר בספר שמואל א': "וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל-שָׁאוּל, הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר: הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה, עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּרֶד אֶל-מִדְבַּר-זִיף, וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת-אֲלָפִים אִישׁ, בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל--לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד, בְּמִדְבַּר-זִיף.(פרק כ"ו, פסוקים א'ב')

לפי המסופר במקרא, בימי רחבעם מלך יהודה זיף הופכת להיות עיר מבוצרת, יחד עם הערים האחרות בגבול ממלכת יהודה כנאמר בספר מלכים א': "ה וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ. וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם. וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף. (י"א, ה'ח')

מאידך, מרבית חוקרי המקרא דוחים את ייחוס הרשימה לימי רחבעם מסיבות שונות, וביניהן שאין זה סביר כי אילון וגת שברשימה נכללו בממלכתו, וכן העובדה שבחלק מהערים הנזכרות לא נתגלה ממצא מתקופת הברזל 2א-ב, זמנו המשוער של רחבעם. רשימת הערים עשויה לשקף פרק זמן בין ימי חזקיהו לימי צדקיהו, וגם הממצא הארכאולוגי בהר יהודה תומך בכך. נראה כי תיארוך לימיו של צדקיהו תואם יותר לרשימה ולהיקפה, אך אין זו מסקנה מוחלטת. ייתכן גם שאין רקע היסטורי ריאלי לרשימה כנתינתה בידינו; מכל מקום, לימי רחבעם אין היא יכולה להתאים, היסטורית וארכאולוגית.[4]

ייתכן כי מייסד היישוב בזיף היה מישע בנו בכורו של כלב, כנאמר: "וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל: מֵישָׁע בְּכֹרוֹ, הוּא אֲבִי זִיף",[5] כשמשמעות "אבי זיף" היא אדון ושר העיר זיף.[6] בגבול מדבר זיף ישבו בני משפחת כלב (נבל הכרמלי ממעון, שמואל א כה, ב).

רשימות היחש שבספר דברי הימים, בהן נזכרת זיף, הן המקור המפורט ביותר להכרת משפחות ישראל ויהודה. משפחות יהודה זוכות ברשימות לפירוט הרב ביותר ברשימות: ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק ג'-פרק ד', פסוק כ"ג, וביניהן דומיננטיות משפחות השוכנות בהר יהודה. על סמך ריבוי שמות זהים ברשימות יחש אחרות במקרא נראה שלאוכלוסייה שהתיישבה ביהודה הייתה מערכת זיקות מסועפת עם קבוצות בדרום הארץ ובעבר הירדן: שמעון, ראובן, ואף אדום.[7] גרשון גליל סבר שמדובר ברשימה קדומה שעודכנה בימי דוד,[8] ואילו לדעת אהרן דמסקי הן משקפות תהליכים שהחלו בהתנחלות ונסתיימו בשיבת ציון.[9] לדעת אבי עופר תארוכן הוא אכן בחלק הראשון של תקופת המלוכה, והממצא הארכאולוגי בסקר הר יהודה שערך מחזק בדרך כלל השערה זו. הקבוצות הגדולות של משפחות יהודה מתקבצות תחת שמותיהם של ירחמאל, כלב (שניהם בני חצרון) ואפרת (או חור בכור אפרתה), ומקובל להניח שהללו היו קבוצות-העל השבטיות של יושבי הנגב, הר חברון, בית לחם/צפון הר יהודה, בהתאמה.[7] לפי זה נראה שיושבי זיף היו כלֵבים, כמו תושבי כרמל ומעון הסמוכות..

בחפירות ארכאולוגיות, במקומות אחדים בארץ, נתגלו ידיות כדים שבורים. עליהן הייתה טבועה הכתובת "למלך" בתוספת שם מקום: זיף, שוכו, ממשת או חברון, אשר ככל הנראה הוטבעה על ידי המנהלה של המלך. משערים שמדובר בארבע ערי מנהל שהוקמו בתקופת המלך חזקיהו, וזיף בכללן. ישנן שלוש השערות בנוגע לתפקיד הכדים, הראשונה היא שתפקדו ככלי לגביית מס, השנייה היא שהשמות מייצגים את המקום בו יוצרו החומרים שהוחזקו בכדים, והשלישית שנועדו ליחידות צבאיות, ויעדם הוטבע עליהם. הכדים שימשו כנראה כלי קיבול לשמן וליין.[10] ממצא של טביעת 'למלך' נמצא בתל ופורסם על ידי יובל ברוך.

לפי מסכת מכשירין קיים דבש בשם דבש הזיפין שהוא דבש סמיך מאוד. במסכת סוטה שואלים על מקור שמו וריש לקיש משיב "על שם מקומו" כפי שנאמר: "מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב (יהושע, ט"ו) זיף וטלם ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים, נ"ד) בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו' מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. (דף ס"ח, עמ' ב')

זיהוי וממצא ארכאולוגיעריכה

זיהויה האמור של זיף המקראית בתל זיף, כ-6 ק"מ דרום-מזרחית לחברון, מקובל במחקר.[11] אוסביוס באונומסטיקון מביא מרחק כפול (8 מיל) מחברון, אך ודאי כיוון לאותו אתר, ולח' זיף הסמוכה אליו.[12]

תל זיף הוא אתר סקר ישראל מספר 1/28/321{16-09}, נ"צ 16275.09815. מצוי בראש כיפה נישאת למרחקים, גובה מוחלט 880 מ', גובה יחסי 45 מ', תצפית מצוינת, שטח מרבי כ-18 ד'. האתר סחוף ביותר, וספק אם מלכתחילה היו בו שפע עיים. ראשית היישוב בתקופת הברזל 2א (כ-9 ד'), 2ב (כ-13 ד') ו-2ג (כ-17 ד'). משיא יישובו בתקופת הברזל (שלבים 2ב-ג) מוכרים שני אתרי בת שלו: ח' איסטבול[13] וח' אבו פחג'י או אבו חושט.[14] יצוין כי בסקר הר יהודה לא נמצאו באתר זיף טביעות 'למלך', אף על פי שנסקר כמה פעמים בצורה מדוקדקת ובדגש על חיפוש טביעות אלה, שכן זיף היא אחת מ-4 הערים הנזכרות בטביעות אלה; בכל מקרה, נראה כיום שהטביעות מתייחסות לזיף אשר בשפלה. בתקופת הברזל 2ד מצטמצם האתר (כ-8 ד') ובנותיו\חצרותיו נעלמות. הצמצום הניכר והעלמות יישובי הבת קשורים למשבר היישובי שבעקבות מסע סנחריב, וייתכן מאוד כי היישוב נפגע ואפילו נחרב אז, אך שוקם מחדש. במעבר לתקופה הפרסית נותר היישוב בהיקף דומה.[15]

היישוב מתאושש בתקופה ההלניסטית (כ-16 ד') ומגיע לשיאו בתקופה הרומית 1 (18 ד'). בתקופה הרומית 2 נחלש היישוב בתל (כ-7 ד'), ונראה שעיקרו עובר לח' זיף הסמוכה הנוסדת אז,[16] ושטחה בראשיתה מוערך בכ-8 ד' (ס"הכ כ-15 ד'). מתקופה זו נתגלו ליד החורבה קברים יהודיים ובהן גלוסקמאות, מהן אחת נושאת כתובת. בתקופה הביזנטית מתחזק מאוד היישוב בח' זיף (כ-18 ד'), וכך גם בתל (כ-14 ד', ס"הכ כ-32 ד'). בתקופות שלאחר מכן ממשיכים שני היישובים להתקיים במקביל, בהיקף של בערך 6–8 ד' כל אחד מהם[15].

לאחר תקופת בית שניעריכה

  ערך מורחב – מערת הסלע

בשנות ה-90 נחפרה מערה בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה מיובליו העליונים של נחל חבר. במערה נמצאו ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובין הממצאים נמצא מטבע סלע בר כוכבא אשר מצידו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש ומצידו השני ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת הסלע. החוקרים סוברים שהתעודות הנ"ל היו במערת הסלע והגיעו לשם על ידי אנשי זיף והאזור שברחו למערה לקראת סוף מרד בר כוכבא.[17]

במערות מדבר יהודה נמצאו אגרות מזמן ימי הבית השני ומתקופת בר כוכבא, חלקן נמצא בחפירות וחלקן נקנה משודדי עתיקות. על פי שתיים מהמגילות שנמצאו ניתן ללמוד שזיף שימשה כעיר המחוז של אזור הדרום.

  • פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים, אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה ע' ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה הא' לספירת הנוצרים או לתחילת המאה הב' לספירת הנוצרים. בשורה 1, השתמר שם המקום בו נכתב השטר: יקים. שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפ. נח"צ 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.[18]
  • פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל ביוונית, אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף.[19]

שתי התעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי אשל ועמית, למערת סלע, בערוציו העליונים של נחל חבר (שטר הנישואין המבוטל פ. נח"צ 69 ביוונית, ושטר המכר פ.נח"צ 9 בארמית). זאת, על סמך העדויות על חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואזכורן של "זיף", "יקים", ו"אריסטובוליה" בשתי התעודות.[20]

שמה של עיר המחוז זיף שבתעודות השתמר בשם "תל זיף", שם העיירה יקים השתמר ככל הנראה בשם האתר נבי יקין, כשלושה ק"מ צפונית מזרחית לתל זיף, ושמה של העיירה אריסטובוליה (שנזכרת בשטר נוסף, וכן בכתבים נוצריים לגבי נס שערך במקום הנזיר אותימיוס במסעו מדבר זיף) השתמר בצורה "ח'רבת אסטבל", כקילומטר אחד דרומית מזרחית לתל.

נראה אפוא כי פליטים ולוחמים ברחו מאזור זיף אל מערת הסלע.[21]

אוסביוס מקיסריה כותב "היום זיף כפר בדרומא... אצל חברון, מזרחה ממנה בח' מילים, שם הסתתר דוד...סמוך לה נמצאת כרמלה, הנקרא כרמל, כך נקרא עד היום כפר של יהודים, משם נבל הכרמלי" מכאן, עולה האפשרות כי המאה ה-5 והמאה ה-6 משתנה צביון האוכלוסייה באזור זיף וחלק מהיישובים הופכים לנוצרים, זאת אנו יודעים לפי שרידי הכנסיות והמנזרים הרבים שנמצאו במערות מדבר זיף.

כיום קיים במקום כפר פלסטיני בשם זיף (ערבית: زيف), בו מתגוררים 1120 איש, נכון לשנת 2016.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 32, ושם הפניות למידע נוסף.
  • עדה ירדני, שטר מכר ממדבר יהודה: נחל צאלים 9, תרביץ, סג, תשנ"ד, עמ' 299–320
  • דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
  • דורון שר-אבי, עין אל סח'ניה ומנזרי מדבר זיף, מחקרי יהודה ושומרון ח, תשנ"ט, עמ' 185–192
  • דורון שר-אבי, אריסטובוליה שבזיף, מחקרי יהודה ושומרון טו, אריאל, תשס"ו, עמ' 151–160
  • דוד עמית, חידושים בחקר מרד בר כוכבא , מחקרי יהודה ושומרון ב, 1992, עמ' 215–227

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלברכט אלט, Judas Gaue unter Josia PJb 21, 1925}, עמ' 100-117. נמצא גם בכרך II של מאמריו, 1953: 267-288.
  2. ^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו. ציון נד, תשמ"ט, עמ' 17-71.
  3. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 1: 74-92, 4: 21-25.
  4. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 1: 70-73, 3: 20-21
  5. ^ ב', מ"ב.
  6. ^ רד"ק, דברי הימים א, ב, מב.
  7. ^ 1 2 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 1: 60-65, 4: 19-20.
  8. ^ גרשון גליל, מגילות היוחסין של שבט יהודה (עבודת ד"ר), תשמ"ג.
  9. ^ Aharon Demsky, The Clans of Ephrat: Their Territory and History. Tel Aviv 13-14, 1986/7, עמ' 46-59.
  10. ^ נעמי עמית, קנקנים עם טביעות "למלך", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 2005
  11. ^ אנציקלופדיה מקראית ב: 912.
  12. ^ האונומסטיקון מס' 464, עמ' 92 שורה 15, ור' גם מס' 465,462.
  13. ^ אתר סקר ישראל 1/37/321, כ-3 ד'
  14. ^ אתר סקר ישראל 1/27/321, כ-1 ד'.
  15. ^ 1 2 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 32
  16. ^ אתר סקר ישראל 1/38/321
  17. ^ דוד עמית, חידושים בחקר מרד בר כוכבא , מחקרי יהודה ושומרון ב, 1992, עמ' 215–227
  18. ^ עדה ירדני, שטר מכר ממדבר יהודה: נחל צאלים 9, תרביץ, סג, תשנ"ד, עמ' 299–320 ; דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
  19. ^ H.M. Cotton, Greek Documentary Texts, in: H. M. Cotton & A.Yardeni, DJD27 - Aramaic, Hebrew and Greek Texts from Nahal Hever and other Sites, The Seiyal Collection II, Oxford, pp. 255
  20. ^ דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
  21. ^ שר-אבי, דורון, 'אריסטובוליה שבזיף', מחקרי יהודה ושומרון טו (תשסו) 151–160, 2004.