יגאל כרמון
יגאל כרמון (נולד ב-1946 ברומניה) הוא המייסד והנשיא של מכון המחקר ממרי שבוושינגטון. אלוף-משנה במיל', ולשעבר יועץ לענייני לחימה בטרור לשלושה מראשי ממשלת ישראל וראש המנהל האזרחי בפועל, ביהודה ושומרון וחבל עזה.
 | |
| יגאל כרמון - מראיון בפודקאסט על המשמעות של תמיר דורטל | |
| לידה |
1946 (בן 78 בערך) בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
ביוגרפיה
כרמון עלה מרומניה לישראל עם משפחתו, בגיל ארבע. גדל בגבעת אולגה. החל ללמוד ערבית רק בבית ספר תיכון, אבל כיום הוא דובר אותה כשפת אם. בגיל 18 התקבל לעתודה האקדמית ולמד במסגרתה מזרחנות באוניברסיטה העברית. התגייס לצה"ל בגמר לימודיו ב-1968, בגיל 22 ושירת בצבא בעיקר באמ"ן. בין שאר תפקידיו היה בשנים 1977–1981 יועץ לענייני ערבים במנהל האזרחי ביהודה ושומרון וחבל עזה.
לקראת סוף 1981, כששר הביטחון אריאל שרון מינה את פרופסור מנחם מילסון לתפקיד ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון וחבל עזה, מונה כרמון לסגנו. יחדיו פעלו השניים לקידום מעמדן של אגודות הכפרים, בניסיון ליצור שותף חלופי למשא ומתן לשלום, במקום יאסר ערפאת[1]. עם התפטרותו של פרופסור מנחם מילסון מתפקיד ראש המנהל האזרחי בספטמבר 1982, מילא כרמון את מקומו בפועל במשך כחצי שנה עד אביב 1983, עת מונה שלמה איליה לתפקיד.
ב-1987 זכה כרמון בפרס ע"ש תא"ל דוד כרמון על עבודת ה-MA בנושא: "מופתי ירושלים ח'אג' אמין אל-חוסייני וגרמניה הנאצית 1941–1945". פרס זה מחולק מדי שנה לעבודת מחקר מצטיינת לתואר מוסמך/דוקטור בתחום היחסים הבינלאומיים, המזרח התיכון וביטחון ישראל, על ידי מכון דייוויס ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית.
לאחר השירות הביטחוני
לאחר שחרורו מצה"ל ב-1988 מונה כרמון, בהמלצתם של יוסי בן אהרון מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק שמיר, ליועצו לענייני מלחמה בטרור של ראש ממשלת ישראל, יצחק שמיר. במסגרת תפקידו זה השתתף כעבור שלוש שנים, כחבר בכיר במשלחת ישראל לועידת מדריד באוקטובר–נובמבר 1991 ובשיחות ההמשך בראשות אליקים רובינשטיין בוושינגטון. כרמון המשיך בתפקיד היועץ למלחמה בטרור גם לאחר נפילת ממשלת שמיר ב-1992 ובמהלך מרבית שנת כהונתו הראשונה של ראש הממשלה יצחק רבין. הוא פרש מתפקידו זה, במחצית הראשונה של 1993, לנוכח התנגדותו להסכמי אוסלו, שהחלו להתרקם אז.
שבוע בלבד לאחר שנחתם הסכם אוסלו הפומבי, בספטמבר 1993, פרסם כרמון מאמר ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "יסודותיו הרעועים של שלום ישראל-אש"ף", ובו טען כי "אש"ף לא השתנה ואי-אפשר לסמוך עליו. המשטרה הפלסטינית לא תמנע אלימות, וביטחון ישראל ייפגע. המוטיבציה לאלימות ולאינתיפאדה לא נעלמה". את חוסר האמון בערפאת לא ביסס כרמון על היכרות אישית עם המנהיג הפלסטיני, אלא על נאומיו של ערפאת עצמו, כפי ששודרו בערוצי הטלוויזיה הערביים, ואשר עמדו בסתירה מוחלטת להבטחות שסיפק אש"ף במסגרת אוסלו[2].
ב-1995 הצליח כרמון להקליט נאום של יאסר ערפאת הקורא לג'יהאד נגד ישראל, בעיצומו של תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ועורר בכך סערה עולמית.
כמייסד ונשיא ממרי
ב-1998 הקים כרמון בוושינגטון את מכון ממרי ומאז הוא עומד בראשו ומחלק את זמנו בין מרכזי המכון בוושינגטון ובירושלים. ממרי עוסק בתרגום לאנגלית, לצרפתית, ספרדית, עברית, פולנית וחלקית גם ליפנית של דברים המתפרסמים באמצעי התקשורת הערביים בערבית, בפרסית, באורדו ובפשטו, ואף מכין ניתוחים בנושאים שעל סדר היום בעולם הערבי והמוסלמי, ובכך חושף לציבור המערבי את הדעות המובעות באמצעי התקשורת של מדינות ערב כלפי ישראל, המערב, היהדות והנצרות והערכים המערביים בכלל. כפי שהסביר זאת כרמון: "ערפאת צועק ג'יהאד מכל במה, ואצלנו יש מחסומים של הבנה, קבלה, תפיסה ואי-ידיעה. הבנתי שבמחסומים האלה אני לא יכול לטפל, אבל אני כן יכול לטפל במחסום השפה"[2].
בעדות שמסר כרמון באפריל 2002 בפני הוועדה ליחסים בין-לאומיים של הקונגרס האמריקאי הוא תיאר את אמצעי התקשורת הערביים כחלק ממערכת רחבה של אינדוקטרינציה, המושפעת ונשלטת על ידי הממשלות הערביות וזורעת שנאה למערב ובמיוחד לארצות הברית:
לפני מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 ... ניתן היה למצוא לעיתים קרובות באמצעי התקשורת הערביים מאמרים שתמכו באופן גלוי ולעיתים אפילו קראו, להתקפות טרור כנגד ארצות הברית... אמצעי תקשורת ערביים משווים לעיתים את ארצות הברית לגרמניה הנאצית, את הנשיא בוש להיטלר ואת גואנטנמו לאושוויץ... רוב האנשים המתארחים בערוץ אל-ג'זירה למשל הם אנטי אמריקאים ואנטישמים[3].
על פי ממרי, כרמון ייעץ לממשלות ולגופים ממשלתיים זרים שונים ברחבי העולם בנושאים כגון ג'יהאד, טרור ורפורמות בעולם הערבי, וכן ייעץ, הירצה והעיד בנושאים אלה בפני הפרלמנט האירופי, הפרלמנט הבריטי, הפרלמנט השוודי, הפרלמנט הנורווגי, גופים פדרליים שונים בממשל האמריקאי ובקונגרס, לרבות משרד החוץ, הפנטגון, המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית וה-FBI.
במלחמת חרבות ברזל טען שבנימין נתניהו לא מעוניין לתקוף את ממשלת קטר חזיתית על תמיכתה בחמאס, בשל העובדה שבעשור שקדם למלחמה, במהלך כהונתו כראש ממשלה, תמך בהעברת תמיכה קטרית לרצועת עזה ולארגון הטרור חמאס.[4]
התייחסותם של מקורות ערביים אל כרמון
באתר ממרי מובאת הקלטה של קטע משידורי טלוויזיית אל-מנאר של חזבאללה מ-2004, שבו מדובר על יגאל כרמון במשך כעשר דקות. אל-מנאר מכנה את כרמון "טרוריסט מסוכן", מומחה בגיוס סוכנים ערביים לשירות המוסד ובהכנת מכוניות תופת, שהצליח לחדור לעיראק לאחרונה יחד עם חוליות ציוניות המתמחות במלכוד מכוניות. לדברי הערוץ כפי שמביאם ממרי, כרמון הוא בעליו של מכון מסוכן מאוד הקרוי ממרי, והוא פתח ב-1 באוגוסט 2003 סניף של המכון ברחוב אבו נואס בבגדאד. רשת הטלוויזיה של חזבאללה טענה עוד כי כרמון פיקח על כוחות אנטואן לאחד בדרום לבנון – צבא דרום לבנון, פיקד על יחידה 503, המתמחה במלכוד מכוניות תופת[5], וכי מכון ממרי בראשותו אחראי לפיגועים שבוצעו בכרבלה במטרה לעורר עימות פנימי בתוך עיראק[6].
עוד על פי ממרי, ב-28 באפריל 2012 טען האתר הסורי www.syriatruth.org, שבבעלות האופוזיציונר הסורי לשעבר נזאר ניוף, כי יגאל כרמון היה בין מארגני מסיבת העיתונאים שכונסה במלון 'לוטיסיה' בפריז תשעה ימים קודם לכן על ידי נציגים מהאופוזיציה הסורית והצבא הסורי החופשי, שבה הוכרז על "הממשלה הסורית בגולה" בראשות נופל א-דואליבי, פוליטיקאי סעודי-צרפתי ממוצא סורי. האתר דיווח כי "מסיבת העיתונאים אורגנה בשם מכון ממרי הישראלי... אשר יוסד על ידי... קצין המודיעין הצבאי הישראלי המפורסם אלוף-משנה יגאל כרמון, שמנהל כיום את המכון". על פי האתר הסורי, מחמוד אל-אשקר, נציג הצבא הסורי החופשי, הכריז במסיבת העיתונאים כי "הממשלה הסורית בגולה" תיקח על עצמה לאחר הפלת משטר אסד "לחתום על הסכם שלום עם ישראל ולגרש את הנוציירים (העלווים) מסוריה לאירופה". האתר אף פרסם באותו הקשר את תמונתו של כרמון[7].
במהלך 2013 הצליח מכון המחקר ממרי להקליט את פתחי חמד מחמאס טוען בראיון עם ערוץ טלוויזיה מצרי כי "הפלסטינים הם בסך הכל מהגרים מחצי האי ערב וממצרים" וכי "על אחינו הערבים לסייע לנו בהמשך הג'יהאד נגד ישראל" בתחינתו לקבל מהם אספקת חשמל עקב משבר ברצועת עזה.[8] הראיון הכה גלים בהסברה הישראלית את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חמאס ותומכי הפלסטינים ברחבי העולם החלו לתקוף את כרמון בטענה כי זייף את תרגום דבריו של חמד, שהפריכו את טענות הפלסטינים על היותם ילידים במרחב הארץ-ישראלי, מה שהוכח כטענה שקרית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד"ר אהוד מנור, לעשות שלום עם הפלסטינים, הוצאת כרמל, 2012[9]
- יגאל כרמון, לסמן קאט לקטאר, ישראל היום, 2 במרץ 2018
קישורים חיצוניים
- על יגאל כרמון, באתר ממר"י
- תמצית מאמר של יגאל כרמון על תהליך השלום - 13 בפברואר 1997, באתר Middle East Forum
- הוויכוח בין בריאן ויטאקר ליגאל כרמון - 28 בינואר 2003, באתר "הגרדיאן" הבריטי
- על יגאל כרמון, באתר Power Base
- עקיבא אלדר, כך נפלנו במלכודת האיראנית, באתר הארץ, 20 ביולי 2006
- יגאל כרמון, שיתוק ההסברה, כיוונים חדשים 22, יוני 2010, עמ' 38-30, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
- ארז לין, "המלחמה הבאה תהיה בין איראן לסעודיה", באתר ישראל היום, 16 בנובמבר 2017
- ישי פרידמן, "ברגע שהביאו לכאן את אש"ף – החזירו את תיק 48'", בעיתון מקור ראשון, 9 ביולי 2018
- שרי מקובר-בליקוב, "האסון לא נפל משום מקום": האיש שחזה את הטבח ולא טרחו להקשיב לו, באתר מעריב אונליין, 1 בדצמבר 2023
- יזהר באר, “ראש ממשלת ישראל שבוי, חטוף ומוחזק בידי גורם עוין” בעקבות מזוודות הכסף של קטאר, בבלוג פרות קדושות, 10 בינואר 2024
הערות שוליים
- ^ אהוד מנור, לעשות שלום עם הפלסטינים, הוצאת כרמל 2012, עמ' 150-104
- ^ 1 2 אמנון ברזילי, המואזין, באתר גלובס, 9 באוגוסט 2006
- ^ בריאן ויטאקר - 12 באוגוסט 2002, ב"הגרדיאן" הבריטי
- ^ אם כל חטאת (ג'): כך גידלנו את חמאס | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, 2023-11-27
- ^ ראו יחידה 504 של אמ"ן
- ^ הקלטת שידורי "אל-מנאר" כפי שהיא מובאת באתר ממרי
- ^ אתר סורי ועיתונאים ירדנים: יגאל כרמון ומכון ממרי מאחורי ממשלת סוריה בגולה וצבא סוריה החופשי - 27 ביוני 2012, באתר ממרי
- ^ "Half of the Palestinians Are Egyptians and the Other Half Are Saudis", Middle East Media Research Institute, 2 באפריל 2012 (בערבית, עם כתוביות באנגלית)
- ^ על הספר, באתר ההוצאה לאור