יהדות בוכרה

עדה יהודית שמקורה במרכז אסיה
(הופנה מהדף יהודי בוכרה)
המונח "בוכרים" מפנה לכאן. לערך העוסק בשכונת הבוכרים בירושלים, ראו שכונת הבוכרים.

יהדות בוכרה הוא כינויה המקובל של עדה יהודית שמקורה במרכז אסיה, בעיקר בשטחי אוזבקיסטן וטג'יקיסטן המודרניות. מקור השם הוא בעיר בוכרה שבאוזבקיסטן, בירתה לשעבר של אמירות בוכרה, בה התקיימה קהילה גדולה. אולם הקהילה הבוכרית התפרסה ברבות השנים על ערים עיירות וכפרים בכל שטחה של אוזבקיסטאן דהיום וכן בחלקים של טאג'קיסטאן ובעיקר בעיר הבירה דושנבה ואף בקזחסטן.

יהדות בוכרה
ארבעה דורות של משפחת קלנטרוב מהקהילה הבוכרית מדליקים נרות חנוכה בביתם בשכונת פלורנטין בתל אביב (שנות ה-60)
ארבעה דורות של משפחת קלנטרוב מהקהילה הבוכרית מדליקים נרות חנוכה בביתם בשכונת פלורנטין בתל אביב (שנות ה-60)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ישראלישראל ישראל 200,000
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 90,000
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 3,000-3,500
גרמניהגרמניה גרמניה 2,000
אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן 1,500
קנדהקנדה קנדה 1,500
רוסיהרוסיה רוסיה 1,000
שפות
בוכרית, עברית, רוסית, אוזבקית
דת
יהדות
נוסח תפילה
נוסח הספרדים, נוסח פרס

השפה המסורתית של הקהילה היא בוכרית, ניב יהודי-פרסי הקרוב לטג'יקית. מאז קריסת ברית המועצות היגרו רוב יהודי בוכרה לארצות הברית ולישראל, ומיעוטם למערב אירופה. רבים מבני העדה הבוכרית בישראל גרים בירושלים, פתח תקווה, חולון, בת-ים, רמלה, לוד, אור יהודה, קריית מלאכי, שדרות, אופקים, אשדוד באר שבע קרית גת, עפולה ונתניה ושכונות שונות בדרום תל אביב. אומדנם הכולל בעולם הוא מעל 300,000 איש.

מחוץ למדינת ישראל קיימת קהילה של כ-200 משפחות במוסקבה שברוסיה, קהילה של כ-1000 משפחות בוינה שבאוסטריה, קהילות של מאות משפחות בערים הנובר ודיסלדורף שבגרמניה, כ-600 משפחות מתגוררות עדיין באוזבקיסטאן, וללא ספק גולת הכותרת היא הקהילה הבוכרית הענקית בארה"ב שמתגוררת ברובה למעלה מ-50 אלף נפש ברובע קווינס שבניו יורק, והקהילות בינוניות בקולורדו, בקליוולנד, במיאמי באריזונה ובקנדה.

היסטוריה עריכה

 
יהדות בוכרה, סביבות 1890
 
נערה בוכרית

לפי עדויות ערביות הייתה קהילה יהודית בבוכרה כבר ב-1240. עדותו של ההיסטוריון הערבי אבן אלפוטי (מן המאה ה-13) מלמדת על קוסם מוסלמי קנאי, שאיים ב-1240 על יהודי בוכרה. עדויות יהודיות מצביעות על נוכחות עוד במאה ה-17, בעוד שעדויות לשוניות ותרבותיות מצביעות על קשר בין יהדות בוכרה ליהדות פרס. ישנן עדויות נוספות, לפיהן יהודי בוכרה הגיעו במקור מחלב שבסוריה ואף מאפגניסטן.

יש המקדימים את הימצאותם של בני ישראל באזור עוד בראשית המאה השמינית לפנה"ס, בגלות ממלכת ישראל, והגליית בני ישראל לח'וראסאן בידי סנחריב. כורש מלך פרס נתן את ההרשאה לשובם של היהודים מבבל לארץ ישראל ולמעשה פתח את תהליך הקמתה המחודשת של הממלכה היהודית בימי בית שני.

בשנת ה'תקנ"ג (1793) הגיע לבוכרה מצפת השד"ר רבי יוסף ממן, אשר השתקע בתוכה ונעשה למנהיגה הרוחני למשך 61 שנה. עד בואו הם היו מתפללים בנוסח פרס (נוסח קדום הקרוב לנוסחו של סידור רב סעדיה גאון), וקבלה הייתה בידם שהם מצאצאי עשרת השבטים, אולם הרב ממן אמר להם שהם מצאצאי גולי ספרד והנהיג ביניהם את נוסח תפילת הספרדים. בכך התכוון להוציאם מבדידותם ולקשרם לאחיהם שבשאר התפוצות. הרב זכריה מצליח מתימן סבר שעל יהודי בוכרה לדבוק במסורתם הקדומה והוא התנגד לשינויים שהנהיג הרב ממן; כתוצאה מכך נוצרה בינו לבין האחרון מחלוקת בעניין נוסח התפילה. כמו כן, הרב ממן הקים בעיר בוכרה ישיבה ובית ספר לשוחטים. הוא הביא לעיר סידורי תפילה מקושטא וממרכזי תורה אחרים, ולימד את היהודים המקומיים גם קבלה. בהשפעתו התחילו לעלות יהודים מבוכרה לארץ ישראל החל מה'תקפ"ז (1827).

שליחים נוספים מארץ ישראל פקדו ובאו את קהילת בוכרה. בשנת ה'תרמ"א (1881), הגיע מטבריה השליח רבי רפאל אוחנה. בשנת ה'תרמ"ב (1882) שימש מי שהיה לימים הראשון לציון, רבי יעקב מאיר, כשד"ר בשליחות כוללות ירושלים. יהודי בוכרה קיבלוהו בכבוד רב וקראו בשמו לכל ילדיהם שנולדו בימי שהותו אצלם. הוא עודד את עלייתם לארץ ישראל. השפעתו על יהודי בוכרה הייתה גדולה גם לאחר שחזר משליחותו, ומשהחלו האחרונים לעלות לירושלים בהמוניהם בסוף המאה ה-19, היה הרב מאיר מעורה בהתיישבותם בעיר.

ארגון חיי הקהילה עריכה

 
תלמידים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד, 1910. צילום צבע של סרגיי פרוקודין-גורסקי.
 
נערות יהודיות בסמרקנד. סוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20

עד מהפכת פברואר ב-1917, אורגנה הקהילה היהודית בעיר בוכרה בצורה מסורתית. 12 יהודים - קולונתארי-ג'יזיה - שהיו גובים את המיסים מהקהילה, נבחרו כל שלושה חודשים. מעל שנים-עשר הגובים עמד ראש העדה - קולונתאר ראשי - שהיה נבחר על ידי בעלי הבתים. מלבד זה היו בוחרים רב ועוד שני סגנים, אחד לכל שכונה. כדוגמה משה קלנטר (קלנטרוב) שהיה הקולונתאר הראשון בעיר סמרקנד ועזר ליהודים להשתקם בעיר, והצליח להסדיר בית עלמין מסודר ליהודים בכך שגייס כספים וקנה את השטח ובכך הקים באופן רשמי את בית העלמין היהודי בעיר סמרקנד.

מצב היהודים בבוכרה ככלל היה קשה. הם חיו במעמד של "דמי" ("בלתי מוסלמים"). בהיותם אזרחים מדרגה שנייה חלו עליהם גזרות משפילות. הם לא גויסו לצבא, חויבו במס גולגולת (ג'יזיה) שהמוסלמים היו פטורים ממנו, הוטל עליהם להניף סמרטוט על בתיהם כדי להבדילם מבתי המוסלמים, בתיהם חויבו להיות נמוכים יותר מבתיהם של המוסלמים, נאסרה עליהם הכניסה העירה לאחר שקיעת החמה, נאסר עליהם לחבוש מצנפת אלא כובע בעל צורה מיוחדת ועשוי חומר מיוחד, ועל אלה נוסף אי-שוויון בפני החוק - קולו של מוסלמי היה עדיף על קולו של יהודי[דרושה הבהרה]. חרף נטל המיסים והגזרות הגנו השלטונות על חייהם, על ביטחונם ועל רכושם של האזרחים היהודים.

בפברואר 1917 הוקמה ועדה שמנתה שבעה חברים, שכללה גם את הרב, במקום השלטון היחיד של הקולונתאר. בלימודים בבתי הספר ובגני הילדים נכללו גם לימודי הדת והשפה העברית. לתחום סמכותו של הוועד נכנסו גם ניהול בתי-הספר הציבוריים היהודיים, הספריות, התיאטראות היהודיים, בתי חולים, גביית נדבות וחלוקתן להחזקת בתי כנסיות וכלי קודש, פיקוח על עזרה סוציאלית, קבורה, הגנה על ענייני חברי הקהילה, סיפוק צרכיה, לימוד זכות על המשטר החדש בקרב היישוב המקומי, וכדומה. זאת עד ל-1925, בה בוטל קיומה של הרפובליקה הבוכרית העצמאית.

מבחינה כלכלית, בעבר עבדו יהודי בוכרה במסחר בדים, בענפים חקלאיים ככותנה, משי, צמר, פירות ומאוחר יותר גם במכונות חקלאיות, בכימיקלים ובתעשיות המתכת.

שכונת הבוכרים עריכה

 
שער ספר תקנות שכונת הבוכרים
 
שלט רחובות הבוכרים
  ערך מורחב – שכונת הבוכרים

שכונת הבוכרים בירושלים הוקמה ב-1894 והיא מהשכונות הוותיקות שמחוץ לחומות. היא נחשבה לשכונה היהודית המפוארת ביותר בעיר. כוונתם של מייסדיה הייתה להקים עיר במתכונת אירופית עם רחובות רחבים בצורת שתי וערב. שוכנים בה בתי כנסת מהמפוארים בארץ, ויש בה פעילות דתית רבה.

רבני העדה היום עריכה

  • הרב בן ציון הכהן רבין דיין ביה"ד פתח תקווה, הרב הראשי לעדה הבוכרית בארץ ובעולם.
  • הרב זבדיה כהן אב בית דין של העדה הבוכרית (ראב"ד תל אביב)
  • הרב יצחק שמאלוב מזכ"ל איגוד הרבנים של העדה הבוכרית
  • הרב ברוך בבייב הרב הראשי לקהילה הבוכרית בארצות הברית וקנדה
  • הרב שלמה ישי הכהן רבין אב"ד הקהילה הבוכרית בארה"ב וקנדה
  • הרב יצחק יהושוע נשיא איגוד הרבנים בארה"ב
  • הרב עמנואל שמעונוב רב הקהילה באריזונה
  • הרב דוד ארייב - רבה הראשי של הקהילה הבוכרית ׳אור אבנר׳ ושליח חב׳ד בעיר אורורה קולורדו ארה׳ב
  • הרב ישראל נתנאלוב רב קהילת בית הלוי וינה אוסטריה
  • הרב יצחק רבין - ראש מוסדות שערי בני ציון
  • הרב בנימין אמינוב - רב העדה הבוכרית תל אביב-יפו
  • הרב ניסן לבייב - רבה של הקהילה הבוכרית ברוסיה
  • הרב שלמה בביוב - הרב הראשי של הקהילה באוזבקיסטן
  • הרב דניאל קלנדריוב רב הקהילה בנורט מיאמי
  • הרב דניאל זבולונוב רב הקהילה בהוליסירס קווינס ארה"ב
  • הרב יוסף מורזוב רב הקהילה בקליוולנד אוהיו

תרבות יהדות בוכרה עריכה

 
שער גיליון "מנורה" מיום 6.9.2021, גיליון ה-1,000

בשנת 1999 הקים לב לבייב את קונגרס יהודי בוכרה המהווה את העמותה המרכזית של העדה הבוכרית שקידמה בעשרות מליוני ש"ח פעולות תרבות בכל רחבי הארץ והעולם כאשר גולת הכותרת היא האירוע בוכרה היפה המהווה את המושב השנתי של הקהילה בו נוטלים חלק מידי שנה 24 שנים אלפים מיהדות בוכרה.

בעדה הבוכרית פועלים אמנים רבים מהם ידועי שם כמו אברהם טולמס, וכן להקות מפורסמות כמו של משפחת אלייב וגם בדרנים כמו חי דוידוב, ועוד להקות והרכבים ואמנים

בעבר פעלו תיאטראות בהם הועלו הצגות מקור אלם הם אינם פעילים עוד.

בכפר ורדים שבגליל נמצא "מוזיאון מורשת יהדות בוכרה" המכונה: "פליאה".

החל משנת 1999 יוצא לאור שבועון של העדה מנורה של קונגרס יהודי בוכרה.

בארצות הברית מופיע עיתון "בוכריאן טיימס" בכל שבוע למעלה מ-20 שנה

בשנת 2018 יצא מקבץ מעוטר של "קל"ז פתגמי חכמה מבוכרה היפה".[1]

מצב היהודים כיום עריכה

יהודי בוכרה עזבו את המדינה בהתמדה מתחילת שנות ה-70, אחרי שברית המועצות ביטלה את האיסור על יציאת יהודים. עזיבתם הואצה בשנות ה-90, כאשר אוזבקיסטן הפכה למדינה עצמאית. נכון לשנת 2023 בעיר בוכרה נשארו כמאה ושלושים משפחות יהודיות המתפעלות שני בתי כנסת ובית ספר ללימוד עברית.[2]

עיר סמרקנד יש קהילה של כ-30 משפחות המפעילות 2 בתי כנסת גומבז העתיק במחלה (הגיטו היהודי) ואור אבנר בעיר החדשה, בעיר טשקנט קיימת קהילה בוכרית של כ-500 משפחות המתפעלים 2 בתי כנסת ,מקוה טהרה ורב ראשי המקיים שחיטה שבועית לקהילות.

כמו כן קיימות קהילות קטנות בערים קוקנד ופרגנה

בטאג'יקיסטאן בעיר הבירה דושנבה עדיין פועלת קהילה יהודית קטנה מאד של משפחות בודדות.

כמו כן קיימים כעשרים בתי עלמין של הקהילה הבוכרית בערים רבות נוספות בהן לא קיימת עוד קהילה יהודית.

אישים עריכה

לב לבייב - נשיא הקהילה הבוכרית בעולם

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • ד"ר גיורא פוזיילוב, מבוכארה לירושלים, משגב, ירושלים, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
  • יעל מהל, לב ללב ראי : פתגמים מפי יהודי בוכרה באוזבקיסטן ובישראל, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים 2021.
  • זאב לוין (עורך), מרכז אסיה : בוכרה ואפגניסטן, מכון בן צבי, ירושלים 2018.
  • אברהם פנחסי, ככוכבים לעולם ועד: פרקים בתולדות יהודי בוכרה, קונגרס יהודי בוכרה העולמי, תל אביב 2010.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהדות בוכרה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עירית מלברגר - אמינוף, קל"ז פתגמי חכמה מבוכרה היפה, עיצוב והפקה: סטודיו סקורפיו 88, 2018, 84 עמ'
  2. ^   אנדרו היגינס, ניו יורק טיימס, בבוכרה יש חיים יהודיים תוססים, אבל אין יהודים, באתר הארץ, 9 באפריל 2018