יהואש (מלך יהודה)

מלך ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה
(הופנה מהדף יואש (מלך יהודה))

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) הוא דמות מקראית, מלך על ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה. יהואש הוא בנו של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה מבאר שבע.

יְהוֹאָשׁ
איור משנת 1553
איור משנת 1553
לידה 843 לפנה"ס
ירושלים, ממלכת יהודה
נרצח 797 לפנה"ס (בגיל 46 בערך)
ממלכת יהודה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת יהודה
מקום קבורה עיר דוד
בן או בת זוג יהועדן עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב אחזיהו
אם צִבְיָה
צאצאים אמציה
יורש העצר אמציה
מלך יהודה ה־8
836 לפנה"ס797 לפנה"ס
(כ־39 שנים)
מנהיג דת בתקופה אלישע וזכריה בן יהוידע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משפחתו עריכה

אמו של יהואש הייתה צביה[1]. בנו אמציה ירש את אביו כמלך יהודה. לפי הפסוק אמו של אמציה הייתה יהועדן מירושלים. לפי מסורת חז"ל אחיו של אמציה היה אמוץ אביו של הנביא ישעיהו[2].

המרד בעתליה עריכה

  ערך מורחב – המלכת יואש

על נסיבות עלייתו של יהואש לשלטון מסופר במקרא: "וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל-זֶרַע הַמַּמְלָכָה. וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת-הַמֶּלֶךְ-יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת-יוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים אֹתוֹ וְאֶת-מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת. וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל-הָאָרֶץ" (מלכים ב', י"א, א'ג').

יהוידע הכהן תכנן היטב את המרד בעתליה, סבתו של יהואש:

”וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי וְלָרָצִים וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה' וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית ה' וַיַּרְא אֹתָם אֶת-בֶּן- הַמֶּלֶךְ. וַיְצַוֵּם לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח. וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת בֵּית-ה' אֶל-הַמֶּלֶךְ. וְהִקַּפְתֶּם עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל-הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת וִהְיוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ. וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת- אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית ה'. וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד-כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב. וַיּוֹצִא אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת-הַנֵּזֶר וְאֶת-הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ-כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ. וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת-קוֹל הָרָצִין הָעָם וַתָּבֹא אֶל-הָעָם בֵּית ה'. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל-הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת-בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר. וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל-מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן אַל-תּוּמַת בֵּית ה'. וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ-מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַתּוּמַת שָׁם. וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם. וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית- הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת-מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל-בֵּית ה'. וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה' וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים. וַיִּשְׂמַח כָּל-עַם-הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת-עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ. ” (שם, ד'כ')

במחקר מקובלת הסברה כי ייחוס הרג צאצאי בית דוד לעתליה נעשה כחלק ממהלך תועמלתי, ולא בהתבסס על עובדות.[3] ליוורני הראה שסיפור המרד בעתליה (מל"ב יא-יב) חולק דגם משותף עם סיפורי אוזורפציה מהמזרח הקדום, ותפקידו להצדיק את שלטונו של האוזורפטור, במקרה זה יהוידע/יהואש, שנתפס כלא-לגיטימי. מקובל לקבוע כי הדגם הספרותי מעיד על כך שפרשת הכתרת יהואש (מלכים ב' יא-יב) היא סיפור תעמולתי, המשמש ככתב הגנה ומטרתו להצדיק את נסיבות עלייתו של הקושר (אוזורפ) לכס המלכות, באמצעות הפיכת הקושר לקורבן של קשר.

כך למשל, אידרימי (אנ'), הנסיך הצעיר, נמלט מהטבח שבוצע על ידי האוזורפטור. מאוחר יותר הוא הוכר מחדש על ידי העם, ביצע הפיכה נגד האוזורפטור והחזיר את שושלתו לכס השלטון. לדברי ליוורני, עלייתו לשלטון של האוזורפטור השני, אידרימי, נתפסת כהשבת הסדר הנכון לקדמותו, מעשה המצדיק את האוזורפציה. דגם זה מופיע בפרשת מרד יהוידע והוא חושף את המגמה התעמולתית של הסיפור, שתכליתה להצדיק את שלטונו הבעייתי של יהוידע/יהואש, תוך ניצול זרותה של האישה, עתליה, והעולם הפגאני המזוהה איתה. הדגם מוכיח שהשלטון שקדם למלך הנוכחי (יהואש) הוא שלטון מושחת, ודמותו של המלך הנוכחי מוצגת כדמות של מושיע, המחזיר עטרה ליושנה.[4][5][6]

אידרימי יהואש (מלכים ב' יא-יב) שלב
מרד פורץ בממלכת חלב (ממלכת מיתני כבשה את חלב): "[מרד?] נפשע אירע ונמלטנו..." (שורה 4) מרד כנגד שושלת בית דוד: "ותקם, ותאבד, את, כל זרע הממלכה" (1) המרד במלך
אידרימי, הצעיר מבין אחיו, נפרד ממשפחתו ומצא מקלט בארץ כנען: "שבע שנים ישבתי בקרב הח'בירו..." (שורות 6, 28).

שבע שנים מולך קושר בחלב.

שבע שנים הוחבא יהואש במקדש: "מתחבא שש שנים" (3), "ובשנה השביעית שלח יהוידע..." (4)

עתליה (הקושרת) מולכת בירושלים שבע שנים.

הגיבור בורח במשך שבע שנים
לאחר שבע שנים מזוהה אידרימי כבן מלך על ידי פליטים ממולדתו: "הם נוכחו לדעת כי בן אדונם אני". לאחר שבע שנים יהוידע מראה את בן המלך בן השבע למשמר והם כורתים עמו ברית (4-11): "ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית ה', וירא אתם, את-בן-המלך". ההכרה מחדש בגיבור
תומכי אידרימי מספקים לו כוח צבאי כדי לחזור לכס המלכות. "ואז בניתי, אוניות, אספתי חיילים (ו) העליתים על אוניות..." (שורות 30-42).

בשנה השביעית תופס אידרימי את השלטון באמצעות פעולה ימית נגד העיר אללח' - "ומלכתי על אללח'" (שורות 44-80).

יהוידע מגייס את המשמר ומורד בעתליה (4-16).

בשנה השביעית ממליך יהוידע את יהואש בן המלך אחזיהו: "ויוצא את-בן-המלך, ויתן עליו את-הגזר ואת-העדות, וימלכו אתו, וימשחהו; יכו-כף-ויאמרו, יחי המלך" (12-13)

ההפיכה
ברית בין ברתנרא (מלך החוּרִים, מלך מִתַנִי) והמלך הצעיר בנוכחות העם: "...כרתו לי ברית חזקה..." (42-54). ברית בין המלך העם וה': "ויכרת יהוידע את-הברית, בין ה' ובין המלך ובין העם, להיות לעם, לה', ובין המלך ובין העם" (17) ברית
"(במושב) טוב הושבתי אותם..." (82-86) "וישמח כל-עם-הארץ" (20) שמחה בקרב העם
"ואת חוקי הפולחן אשר קבעו אלי אללח' והקורבנות והזבחים אשר עשו אבותינו להם - עשיתים כפי שעשו (האבות), ועתה הפקדתים בידי בני אדר-נררי..." (84-90) טיהור פולחן ורפורמה בבית המקדש: "ויבאו כל-עם הארץ בית-הבעל ויתצהו, את מזבחתו..." (יא 18), "ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן, ולכהנים, ויאמר אלהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית..." (יב 1-17) רפורמה פולחנית - השבת סדרי הפולחן לקדמותם

מלכותו עריכה

התנאים המיוחדים של עליית יהואש למלוכה הביאו לתוצאות מפליגות בכל הנוגע למעמד המקדש כוהניו בממלכה. במשך כל תקופת מלכותו של בית דוד, עד לעליית יהואש, אין זכר להתערבות הכוהנים בעניינים המדיניים. הפעם, בשל התפקיד המכריע שמילא יהוידע הכהן בהכתרתו של יהואש, ולנוכח העובדה שבעת הכתרתו היה יהואש בן 7 שנים בלבד ("בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ" מלכים ב', י"ב, א'), דבר שהפך את יהוידע ליועץ ליהואש, לפחות בימי קטנותו - כל אלו הציגו את יהוידע בעיני העם כמציל המלוכה. התקופה בה שימש עוצר - כל ימי קטנותו של יהואש - ביצרו עוד יותר את מעמדו של "כהן הראש" ביהודה. עובדה זו אפשר שהייתה לצנינים בעיני אנשי חצר מסוימים. שכן לפי מסורת הנמסרת בספר דברי הימים - אך לא בספר מלכים - לאחר מות יהוידע הכהן, לקראת סוף ימי יהואש (מלך 38 שנים) פרצו סכסוכים בין המלך ויועציו לבין הכהן הראשי, זכריה בן יהוידע. סכסוך זה נסתיים בהוצאתו להורג של זכריה בפקודת המלך יהואש:

וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם. וַיַּעַזְבוּ אֶת-בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת-הָאֲשֵׁרִים וְאֶת-הָעֲצַבִּים וַיְהִי-קֶצֶף עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת. וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל-ה' וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ. וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת-זְכַרְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם. וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה'. וְלֹא-זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת-בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ.

מכל תקופת מלכותו הארוכה יחסית של יהואש בחר בעל ספר מלכים לציין שני אירועים בלבד (שניהם חוזרים ומוצגים גם בדברי הימים):

בדק בית המקדש עריכה

האירוע הראשון היה דבר בדק בית המקדש שנעשה במצוות המלך, אירוע שמתואר בפירוט רב יחסית:

”וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל-יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל-כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה'. יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק. וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי-לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ. וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית ה' וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-ה'. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי-רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-ה'. וְנָתְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַמֲתֻכָּן עַל-יְדֵ יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'. וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-ה' וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת לְחָזְקָה. אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל-כְּלִי זָהָב וּכְלִי-כָסֶף מִן-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-ה'. כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ-בוֹ אֶת-בֵּית ה'. וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים. כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ.” (מלכים ב', י"ב, ג'י"ז.)

חזאל מלך ארם עריכה

האירוע השני היה מסעו של חזאל מלך ארם נגד יהודה:

”אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם. וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֵת כָּל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת-קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל-הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית-ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם" (מל'ב יב, יח-יט); "וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-כָּל-שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל-שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק. כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיהוָה נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת-יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים.” (דברי הימים ב', כ"ד, כ"גכ"ד.)

ספר דברי-הימים מביא אירוע זה מיד לאחר תיאור הסכסוך בין הכהונה ליהואש, סכסוך שהביא להמתתו של זכריה. בעל ספר דברי הימים ראה בכך חטא גדול של יהואש ש"לֹא-זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת-בְּנוֹ" בעל הספר מוצא גם חטא ביהואש על ש"עַזְבוּ אֶת-בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת-הָאֲשֵׁרִים וְאֶת-הָעֲצַבִּים וַיְהִי-קֶצֶף עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת. וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל-ה' וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ". האירוע של פלישת חזאל מלך ארם מובא בספר דברי הימים מיד לאחר דברי האשמה אלו, כרמז לכך שפלישה זו הייתה עונש משמים על חטאי יהואש. בעל ספר מלכים מביא לעומת זאת את דבר הפלישה בלי דברי פרשנות אלו. ואם כי מציין הוא בתחילת התיאור על מלכות יהואש ש"רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת", אך בה במידה מציין הוא גם, שיהואש עשה את "הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל-יָמָיו", והוא אינו יודע, ובכל אופן - אינו מביא את הספור בדבר הסכסוך עם זכריה בן יהוידע. אין בכל אופן יסוד לפקפק בפרשת הסכסוך בין הכהונה לבית המלוכה, ואפשר שאחד המקורות לסכסוך היה הפקעת אוצרות המקדש לטובת תשלום לחזאל על מנת שיסוג מירושלים.

מותו עריכה

יהואש נרצח על ידי קושרים מבין עבדיו, היינו – אנשי חצרו. תיאור זה משותף לבעל ספר מלכים ולבעל ספר דברי הימים. אך בעוד שספר מלכים מביא ידיעה זו ללא פרשנות: "וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ-קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת-יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא הַיֹּרֵד סִלָּא. וְיוֹזָכָר בֶּן-שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן-שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד" (מלכים ב', י"ב, כ"אכ"ב). רומז ספר דברי הימים לשתי סיבות לקשר: סיבה פוליטית - כישלונו של יהואש נגד הארמים, וסיבה פוליטית-ממסדית או סיבה דתית של זעם האל - בשל רציחתו של זכריה בן יהוידע: "וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי-עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל-מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים" (דברי הימים ב', כ"ד, כ"ה). בעל ספר דברי הימים אף יודע לציין שיהואש נקבר אמנם בעיר דוד, אך לא בקברות המלכים – עובדה המתפרשת כעונש שנענש יהואש. ספר מלכים מוסר בעניין זה גרסה מנוגדת: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד".

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהואש בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק ב': "בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא, מָלַךְ יְהוֹאָשׁ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע."
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י', עמוד ב': "ואמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו"
  3. ^ המלכה עתליה: סיפורה המרתק של המלכה הנשכחת אשר שלטה בממלכת יהודה (שחר ענבר), באתר רשת עושים היסטוריה
  4. ^ .M, Liverani. L'histoire de Joas, VT, 24,1974,43
  5. ^ אהובה אשמן, "ועתליה מלכת על הארץ" (מל"ב יא 3) על הגבירות במקרא, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, 2004
  6. ^ על כתובת אדרימי ראו: נ, נאמן וא, קמפינסקי. עיון מחודש בכתובת אידרימי מאללח', בתוך חפירת ומחקרים, בעריכת י. אהרוני, ת"א, 1970, 211-220; וכן Edward L. Greenstein, David Marcus, The Akkadian Inscription of Idrimi, Journal of the Ancient Near Eastern Society 8, 1976, עמ' 59–96
מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 597–596