יחזקאל סרנא
הרב יחזקאל סרנא (כונה: ר' חצקל; כ"ח בשבט תר"נ, 18 בפברואר 1890 - ו' באלול תשכ"ט, 20 באוגוסט 1969) היה ראש ישיבת חברון כנסת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה. היה אחראי למעבר הישיבה מסלובודקה לחברון (1925) ובהמשך לאחר מאורעות תרפ"ט לירושלים (1929).
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1890 כ"ח בשבט תר"נ רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1969 (בגיל 79) ו' באלול תשכ"ט ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה) |
| מקום פעילות | ירושלים |
| תקופת הפעילות |
? – 20 באוגוסט 1969 |
| השתייכות | חרדים ליטאים |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת חברון |
| רבותיו | רבי נתן צבי פינקל |
| חיבוריו | דליות יחזקאל, בית יחזקאל |
  | |
ראשית חייו
עריכהנולד בכ"ח בשבט תר"נ (1890) בהרדוק שבפלך מינסק, רוסיה. סבו, הרב שרגא פייבל סרנא היה רב העיירה, ואביו הרב יעקב חיים סרנא שימש בה כשוחט וכדרשן. אמו איידל הייתה בת למשפחת חסידי גור.[1] את חינוכו הראשון קיבל בבית אביו ובתלמוד תורה בהורודוק. בגיל 11 נשלח לישיבת "אור החיים" בסלובודקה, וכעבור שנה עבר לישיבתו של הרב זלמן סנדר כהנא שפירא במאלטש. בהמשך למד בישיבת כנסת בית יצחק בסלובודקה אצל רבי חיים רבינוביץ עמו עבר ללמוד בישיבת טלז. ב-1906 נסגרה הישיבה זמנית בעקבות פולמוס המוסר והוא חזר לישיבה במאלטש שבראשה עמד באותה תקופה רבי שמעון שקופ. כעבור שנה שב לסלובודקה והצטרף לישיבת כנסת ישראל שם פגש ברבי נתן צבי פינקל, ה"סבא מסלובודקה", והפך לתלמידו המובהק. לימים תיאר את השפעתו של 'הסבא' על עיצוב דמותו הרוחנית: "הכל ממנו ובלעדו הייתי כעיוור וכחרש, ורק על ידו זכיתי שנפקחו מעט עיני ונפתחו מעט אוזני. וגם כל דרך הלימוד והעיון בהלכות אלו אך ממנו הוא כרב מובהק".[2]
עד שנת 1914 למד ברציפות בישיבת סלובודקה, להוציא מספר חודשים בהם נשלח על ידי ה"סבא" לישיבת טלז כדי לסייע בהחדרת שיטת המוסר לישיבה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה גלה עם שאר תלמידי הישיבה למינסק. בעקבות שימוש בתעודות מזויפות במטרה למנוע את גיוסו לצבא הרוסי הוא נתפס ונכלא. הוא הצליח להימלט מהכלא וברח לעיירה סמילוביץ' שבה השתכנו באותה עת החפץ חיים ותלמידיו מישיבת ראדין. עקב נסיבות המלחמה נאלצו תלמידי ישיבת סלובודקה לברוח ממינסק, אך הוא העדיף להישאר עם תלמידי ישיבת ראדין. במהלך תקופה זו יצר קשרים קרובים עם החפץ חיים ועם ראש הישיבה הרב נפתלי טרופ.
ב-1917 נקרא לחזור לישיבת סלובודקה ששכנה אז בקרמנצ'וג, וכעבור שנתיים נישא לפעשא מרים בתו של ראש הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין. לאחר סיום המלחמה הצליחו ראשי הישיבה ותלמידיהם לעזוב את רוסיה ולחזור לסלובודקה שהשתייכה אז לליטא.
בהנהגת ישיבת חברון
עריכה
בשנת תרפ"ד (1924) בעקבות הצו המחייב את גיוס תלמידי הישיבה, התקבלה ההחלטה להעביר את הישיבה לארץ ישראל והרב סרנא נשלח כדי לבחור מקום מתאים לישיבה ולתאם את הקמתה שם. לאחר בחינת אפשרויות שונות הוא בחר את העיר חברון.[3] באלול תרפ"ה הגיעו עשרת התלמידים הראשונים לחברון, ובהמשך החורף הצטרפו אליהם עוד כ-150 תלמידים. בכך הפכה ישיבת חברון לישיבה הליטאית הראשונה שעברה לארץ ישראל והייתה הראשונה להחדיר בארץ את מושגי הלימוד הליטאי ואת עקרונות תנועת המוסר. בעקבותיה באו ישיבות נוספות. באותה שנה הגיעו לחברון גם הרב אפשטיין וה"סבא". עם זאת, הרב סרנא נטל תפקיד משמעותי בהנהגת הישיבה במתן שיעורים ובקביעת סדרי הישיבה. בעקבות פטירתו של ה"סבא" בשנת תרפ"ז התחיל לתת גם שיעורי מוסר.
בעקבות מאורעות תרפ"ט בהם נרצחו 24 מתלמידי הישיבה, היה אחראי למעבר הישיבה לשכונת גאולה בירושלים, כאשר הוא משמש כראש הישיבה בפועל ודואג לכל הצרכים הרוחניים והכלכליים של הישיבה. על אותה תקופה כתב לידידו רבי יצחק אייזיק שר: "גדול כים שברנו. אמנם גם ברוגז רחם זכר, כי רק רגע באפו וגם באותו רגע לחיים רצונו, ומה רבו רחמיו כי אחרי חורבן נורא כזה זכינו ברוך ה' כי הישיבה קמה לתחייה".
בעקבות המצוקה הכספית של הישיבה נסע ב-1931 לאמריקה כדי לאסוף כספים לטובת הישיבה. לאחר פטירת הרב אפשטיין בשנת תרצ"ד (1934) התמנה למלא את מקומו באופן רשמי, כשעימו משמשים כראשי ישיבה שני גיסיו הרב אהרן כהן והרב משה חברוני. לאחר מלחמת העולם השנייה היה שותף בפעולות שונות לרווחת הפליטים. ב-1952 נסע לשויץ בשל בעיות בריאותיות. הרב סרנא היה פעיל מאוד בתנועת אגודת ישראל ואף שימש כחבר במועצת גדולי התורה של התנועה החל משנת 1954.
לאחר מלחמת ששת הימים פנה הרב סרנא בבקשה למשה דיין לחזור לחברון, אך משה דיין דחה את הבקשה.[4] בשנותיו האחרונות החל בתהליך של העברת הישיבה לגבעת מרדכי, אולם הוא לא הספיק להשלים את תוכניותיו. הרב יחזקאל סרנא נפטר ביום ו' באלול תשכ"ט 1969 ונטמן בהר הזיתים לצד חותנו.[5]
לאחר פטירתו המשיך לעסוק גיסו הרב חברוני בהעתקת הישיבה למבניה החדשים בשכונת גבעת מרדכי. בשנת תשל"ה (1975), עברה הישיבה למשכנה החדש, בראשות בנו של הרב סרנא, הרב חיים סרנא וחתנו רבי אברהם פרבשטיין, יחד עם הרב שמחה זיסל ברוידא והרב הלל זקס. הרחוב שבו נמצאת הישיבה בגבעת מרדכי נקרא על שמו.[6] כמו כן, יש רחוב בבאר שבע הנקרא על שמו. רבים מתלמידיו שימשו כראשי ישיבות, רבנים ודיינים.
הנהגתו הציבורית
עריכההרב סרנא היה ממנהיגי הציבור החרדי בשנות הקמת המדינה, מראשי ועד הישיבות בארץ ישראל והחינוך העצמאי. היה חבר מועצת גדולי התורה, השתתף בכנסייה הגדולה הרביעית והחמישית, והיה פעיל במהלכים הציבוריים והפוליטיים של חברי הכנסת של אגודת ישראל. על פי עדות ידידו הרצי"ה קוק, בשנים האחרונות לחייו לא נתן לומר תחנון בישיבתו ביום העצמאות, אולם "לא התקבלו הדברים על דעת תלמידי ישיבתו".[7]
שיטתו המוסרית
עריכההרב סרנא כתלמידו של הסבא מסלובודקה הדגיש גם הוא את "גדלות האדם" כשיטה חינוכית. על פי שיטה זו אין להציב בפני החניך את שפלותו כלפי הבורא, אלא יש להדגיש בפניו את חשיבותו של האדם שנבחר לשרת ולעשות את רצון הבורא.
"הכרת מעלתו כיחיד מישראל שבו בחר ה'. ודאי שצריכה לחייבו ולשעבדו לקונו ולהביאו לידי יראה עליונה שלא יטריד עצמו מן העולם, אלא שישתדל השתדלות תמידית להתרומם ולתדמות לקונו"
לדעת הרב סרנא, בדור הזה אין להשתית את עבודת ה' על יראה ועל פחד מהעונש, אלא על אהבה ושמחה שנובעות מהכרת חסדי ה' וטובו.
"אולם באמת בדור תהפוכות שנהפכו עליו סדרי חייו והלך מחשבותיו והרגשותיו, שמה שלפנים היו הרגשות חיות ומעוררות אצל ההמון לירא מפחד ה' ועונשו, כיום אין לבו חרד ואין פחד אלקים לנגד עיניו ואינו מתיירא מיראת העונש" "האהבה והיינו זיכרון טובת ה' עלינו וזיכרון אהבתו. ויזכירוהו האהבה היתירה שהבורא יתברך אוהב את ברואיו ואהבה רבה ואהבת עולם המיוחדת שהוא אוהב את ישראל עם סגולתו בייחוד ואת החמלה הגדולה והיתירה שהוא חומל עלינו. תתעורר גם בו חמלתו על עצמו ויתחיל לבקש דרכים להצלת נפשו מני שחת, היקרה כ"כ לאלוקים. ויתעורר ויקוף ויחל לצעוד בדרך העלייה להטיב את מעשיו ולהציל את חייו שהם יקרים בעיני ה'"
ספריו
עריכה- דליות יחזקאל, (חלק א, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה באתר hebrewbooks) הוצאת מוסד השכל, ירושלים תשל"ח, מאמרי מוסר
- דליות יחזקאל, על התורה והנביאים, באתר hebrewbooks
- בית יחזקאל על הש"ס (חלק ראשון, חלק שני) והרמב"ם, באתר hebrewbooks
- עיונים לספר מסילת ישרים, באתר hebrewbooks
- מהדורה מיוחדת של ספר הכוזרי שבה מחולקים דברי הספר לפי נושאים
- מהדורה מיוחדת של אור ישראל החדש לר' ישראל מסלנט בו מסודר התוכן לפי נושאים
לאחר פטירתו הוציא לאור תלמידו הרב נפתלי קרביץ ספר זיכרון לזכרו בשם אחר האסף, ובו תולדות חייו מאת דב כץ, קובץ מאיגרותיו ומאמריו בעניינים שונים, דברי תורה מגנזיו, מאמר לזכרו מבנו רבי חיים סרנא, ודברי תורה לזכרו מרבני ותלמידי הישיבה.
לקריאה נוספת
עריכה- הרב דב כץ, בתוך ספר הזיכרון אחר האסף.
- הרב חיים סרנא, הקדמה לספר באר לחי רואי.
- שבעים שנות תורה ומוסר: מסלובודקה לחברון וירושלים - במלאת 25 שנה לפטירת הרב יחזקאל סרנא (בעריכת ישראל גליס), 1994
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב יחזקאל סרנא, נעשה ונשמע, באתר היברובוקס
- ראש ישיבת חברון - חלוץ עלית הישיבות, בית יעקב, גיליון 25, סיוון תשכ"א, באתר היברובוקס
- אהרן סורסקי, הגאון רבי יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, בית יעקב, גיליון 122/121, עמ' 16–17, באתר היברובוקס
- הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל איננו, הפרדס, שנה מ"ד (להופעת כתב העת בארצות הברית כשנוסד בתרע"ג בפולין), תשרי תש"ל, עמ' 35–37, באתר היברובוקס
- הרב צבי א. נויגרשל, הגר"י סרנא זצ"ל - שיטת המוסר סלבודקא חברון, באתר "דעת", פורסם בשמעתין 135, תשנ"ט
- כתבה למלאות שבעת ימי האבל על פטירתו בעיתון "שערים"
- שבת הראי"ה פרשת לך לך על הרב סרנא
- נח זבולוני, עידוד של רבנים למפגיני המסיון שנשלחו למאסר, חרות, 13 בינואר 1964
- אלפים בלוויית הגר"י סרנא ז"ל; - הובא למנוחות בהר הזיתים, הצופה, 21 באוגוסט 1969
יחזקאל סרנא (1890-1969), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הרבנית איידל סרנא, ז"ל, הצופה, 12 בדצמבר 1939, עמ' 4
- ^ הרב יחזקאל סרנא, מסילת ישרים, הקדמה
- ^ מאחורי הקלעים של ישיבת סלובודקה בחברון תרפ"ד – תרפ"ה עבודת מחקר מאת תרצה יעקבסן
- ^ נעם ארנון, שחרור ושיבת חברון. ראו גם: משה בר יודא, תחזרו לחברון?, באתר הארץ, 13 ביוני 2002
- ^ כרטיס הקבר של יחזקאל סרנא, באתר הר הזיתים
- ^ אתר עיריית ירושלים
- ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' ל