יחסי יפן–ישראל
היחסים הדיפלומטיים בין יפן לישראל (ביפנית: 日本とイスラエルの関係) הם יחסים דו-צדדיים מדרג של שגרירות, הכוללים קשרי מסחר ותרבות ושיתוף פעולה בתחום המדע והטכנולוגיה. ראשיתם של קשרים אלה ב-15 במאי 1952, עת יפן הכירה במדינת ישראל ומנגד ישראל פתחה צירות בטוקיו. יחסים אלה מאופיינים, במיוחד מאז משבר האנרגיה העולמי, בתלות של יפן בנפט הערבי. לשגרירות יפן בישראל גם משרד לענייני הרשות הפלסטינית. נכון ל-2021, שגריר ישראל ביפן הוא גלעד כהן ושגריר יפן בישראל הוא מיזושימה קואיצ'י.
| יחסי יפן–ישראל | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| יפן | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 377,915 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 123,533,766 | 10,009,800 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,212,945 | 509,901 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,104 | 50,940 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
היסטוריה
עריכהיפן והתנועה הציונית
עריכהתמיכתה של האימפריה היפנית בהצהרת בלפור ובהקמת בית לאומי לעם היהודי הובעה לראשונה בשנת 1919 במכתב ששלח שגריר יפן בבריטניה, סוטמי צ'ינדה, לחיים ויצמן. בשנה שלאחר מכן באה לידי ביטוי המעורבות הראשונה של יפן בנעשה במזרח התיכון, אף שהייתה שולית, בהשתתפותה בוועידת סן רמו שדנה בחלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית, לרבות מסירת ארץ ישראל לשלטון המנדט הבריטי. את הקשרים של התנועה הציונית עם הנציגויות היפניות ניהלה ההתאחדות הציונית בשאנגחאי, כאשר הביקור הראשון של דובר ההתאחדות, ישראל כהן, ביפן התקיים בדצמבר 1920. קשרים אלה הובילו להצהרות יפניות בדבר תמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי אם יעלה הדבר לדיון בחבר הלאומים.[1]
אולם, התמיכה היפנית בשאיפות הציוניות לוותה בחוסר ידע של הממשלה היפנית על היהודים והציונות. באותה העת התפתחה האנטישמיות ביפן והחלו להתפרסם מאמרים אנטישמיים רבים, אשר יובאו ליפן מרוסיה בעקבות הסיוע היפני לצבא הלבן בסיביר ונכתבו בתגובה לפרסומם של הפרוטוקולים של זקני ציון.[1]
כינון היחסים הדיפלומטיים
עריכה
עם סיום הכיבוש האמריקאי ביפן והחזרת הריבונות היפנית התאפיינה מדיניות החוץ של יפן בתלות שלה בארצות הברית ובנטייה מערבית.[1] ב-15 במאי 1952, שבועיים לאחר תום הכיבוש האמריקאי, הכירה יפן במדינת ישראל, המדינה הראשונה במזרח אסיה להכיר בישראל, וישראל הייתה למדינה הראשונה מן המזרח התיכון לפתוח נציגות דיפלומטית ביפן, עם פתיחת הצירות הישראלית בטוקיו.[2] בדצמבר 1954 הורחב תחום אחריותו של שגריר יפן בטורקיה גם לישראל, ובשנה שלאחר מכן פתחה יפן צירות בתל אביב. בשנת 1962 ביקרה שרת החוץ דאז, גולדה מאיר, בטוקיו, וביולי 1963 שודרג דרג היחסים בין המדינות לדרג של שגרירות.
במהלך תקופה זו הפרידה ממשלת יפן בין הפוליטיקה לבין קשרי המסחר שהיו לה עם ארצות ערב, למרות התלות ההולכת וגוברת בנפט הערבי, עקב המעבר מפחם כמקור אנרגיה לנפט. 90% ממקורות האנרגיה של יפן יובאו ממדינות זרות, כאשר שיעור הנפט המיובא ליפן מהמזרח התיכון עמד על כ-70% מן הנפט המיובא למדינה.[1] במקביל, צעירים יפנים שחיפשו מסגרות שוויוניות שאינן מגלמות בתוכן קפיטליזם או קומוניזם, הגיעו להתנדב בקיבוצים בישראל.[2] מדיניותה של יפן בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי בשנים אלה הייתה דומה למדיניות של מדינות מערביות אחרות. לאחר מלחמת סיני קראה יפן לצדדים להגיע להסדר במשא ומתן, ולאחר מלחמת ששת הימים ביקרה יפן את הכיבוש הישראלי.[1] מלחמת ששת הימים הביאה את השמאל היפני להזדהות עם הפלסטינים, אשר נדמו בעיניהם לקורבנות האסייתיים של האימפריאליזם האמריקאי, שעמו זוהתה ישראל.[2]
בשנת 1972, בתגובה לטבח בנמל התעופה לוד, אשר בוצע על ידי מחבלים מארגון הצבא האדום היפני בשליחות החזית העממית לשחרור פלסטין, שלח ראש ממשלת יפן משלחת יפנית שהביעה צער על הטבח והציעה פיצויים לנפגעים.
משבר האנרגיה העולמי
עריכהבעיצומה של מלחמת יום הכיפורים השתמש ארגון אועפ"ק בנשק הנפט וצמצם את אספקת הנפט, תוך העלאת מחירו בעולם, במטרה ליצור מנוף לחץ נגד ישראל. עלייה זו במחירי הנפט גרמה למשבר האנרגיה העולמי, אשר גרר הצהרה יפנית כי על ישראל לסגת מן השטחים הכבושים ובה הובעה תמיכה בזכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני. אל מול הלחץ הערבי שהתגבר פעל לחץ אמריקאי על יפן שלא להיכנע לדרישות הערביות, אולם מזכיר המדינה של ארצות הברית, הנרי קיסינג'ר, סירב להבטיח אספקת נפט ממאגרי החירום של ארצות הברית במקרה של ניתוק הנפט הערבי, דבר שהוביל למחלוקת בממשלה ובקרב אנשי העסקים ביפן באשר למדיניות של יפן במזרח התיכון ולקשרים עם ישראל. בין השאר, דרש ארגון התעשיינים הראשי, קיידנרן, מראש הממשלה טנאקה קקואיי לנתק את הקשרים עם ישראל. בסופה של המחלוקת החליטה יפן לנקוט צעדים הצהרתיים פרו-ערביים, בהם פרסום הצהרה כי יפן מזהירה את ישראל שאם לא תיסוג לגבולות 1967, תעיין יפן מחדש ביחסים עמה, ולקבל במידה רבה את החרם הכלכלי על ישראל, וזאת במקביל לשימור היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ברמה נמוכה. מדיניות זו נמשכה מעל עשור. החרם הכלכלי לווה ביפן גם ברוחות אנטישמיות בשולי החברה היפנית שהושפעו מן האנטישמיות והאנטי-ישראליות שנפוצה בארצות ערב.[1][3]
הידוק היחסים
עריכה
.jpg)
החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 עברה יפן בהדרגה למדיניות של הידוק היחסים עם ישראל, בין היתר בשל התלות המופחתת בנפט הערבי, הירידה בכוח הקנייה הערבי והיעדר תגובה ערבית להידוק יחסים שכזה. אבן הדרך הראשונה בתהליך זה הייתה ביקורו של שר החוץ יצחק שמיר ביפן בספטמבר 1985. אולם, היחסים בין ישראל ליפן ספגו מהלומה בעת מלחמת המפרץ, כאשר הבנקים היפניים החליטו שלא לקבל אשראי מבנקים ישראליים או לתת אשראי ללקוחות ישראלים, מתוך חשש לא מוצדק להיעדר פירעון. לכך הצטרפו שירות הדואר היפני, שסירב לשלוח דואר לישראל או לקבל דואר ממנה, והעיתונות היפנית שהמליצה שלא לייבא יהלומים מישראל.[1]
אולם, האיפוק הישראלי לנוכח ירי הטילים עליה במלחמת המפרץ יצר לה תדמית חיובית ביפן והפיג חשש מפני משבר אנרגיה נוסף. בנוסף, לאחר המלחמה הסירו מדינות ערב את החרם השניוני נגד מדינות וחברות הסוחרות עם ישראל והחרם צומצם רק לסחר ישיר עם ישראל. צעד זה הביא לפריחה ביחסים בין ישראל ליפן.[1] ביקורים הדדיים של ראשי הממשלות ושרי החוץ נערכו, הסכמי שיתוף פעולה ואמנות נחתמו בין הצדדים והיקף המסחר בין המדינות התרחב, לרבות ייבוא של כלי רכב יפניים לישראל. במקביל, התפקיד שיפן ביקשה לעצמה בתהליך השלום הלך וגדל, עם שליחת חיילים יפנים לאונדו"ף ובמעורבותה בניסיון ליצור "מסדרון לשלום ולשגשוג" – אזור שיתוף פעולה בבקעת הירדן.
תופעת המטיילים הישראלים שמוצאים ביפן עבודה בלתי חוקית במכירת תכשיטים ותמונות בדוכני רחוב ואשר הסתבכו בשל כך עם רשויות החוק ביפן ועם היאקוזה פוגעת בשמה של ישראל ביפן. תופעה זו החלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 והתרחבה בעשורים שלאחר מכן.
בשנת 2005 אירעה תקרית דיפלומטית בין ישראל ליפן, עת אוניית המכולות צים אסיה השייכת לחברת צים הישראלית התנגשה בסירת דייגים יפנית, התנגשות שגרמה למותם של שבעה דייגים, וזאת תוך שהיא חומקת מן הזירה ללא הגשת עזרה.[4] בתחילה הכחישה צים כל קשר להתנגשות אך לבסוף הודתה בתאונה[5] ואף שילמה פיצויים למשפחות ההרוגים. לחברה ולמדינת ישראל נגרם נזק תדמיתי קשה עקב ההכחשה,[6] והיה צורך במגעים דיפלומטיים רבים על מנת לשקם את הנזק התדמיתי לישראל.
בשנת 2017 לשכת המסחר ישראל יפן חשפה שיא חדש של השקעות יפניות בישראל.[7]
במרץ 2023 צוינו בטקס חגיגי ובנטיעת עץ זית מישראל בטוקיו 70 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, כאשר ישראל היא המדינה הראשונה שזכתה לנטוע עץ סביב ארמון הקיסר, בפארק מתויר וכאות לחשיבות היחסים בין המדינות.[8]
נכון ל-2023 ישנן כ-100 חברות יפניות המפעילות משרדים או מרכזי חדשנות בישראל, וסך כל ההשקעות היפניות הגיע לכ-13% מסך ההשקעות הזרות בישראל. בנוסף, אמורים להיחתם הסכמים בין המדינות, בנושא סחר חופשי ואשרות עבודה-טיול שיאפשרו לתקופה של עד שנה שילוב טיול ועבודה לאזרחי שתי המדינות[8].
חרבות ברזל
עריכהבפברואר 2024 סגן שרת החוץ של יפן, קיוֹטוֹ טסוּגִ'י, ביקר בקיבוץ כפר עזה בליווי יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה. במהלך הביקור, טסוּגִ'י התייחס למראות הקשים שאותם ראה, כינה אותם "אימה וטרור" והדגיש כי יפן עומדת לצד ישראל במלחמתה בטרור.[9]
ביוני 2024 מנהל בקיוטו סירב לארח תייר ישראלי בשל פשעי מלחמה לכאורה שביצע צה"ל בעזה. שגריר ישראל ביפן גלעד כהן שלח מכתב תלונה למנכ"ל החברה שבבעלות המלון, וביקש בירור מקיף, התנצלות ופיטוריו של המנהל. השגרירות גם פנתה לרשויות היפניות לבדוק את המקרה.[10] שרת החוץ היפנית, יוקו קמיקאווה גינתה את סירוב המלון הבטיחה לנקוט צעדים נחרצים בנושא.[11]
ביולי 2024 יפן הטילה סנקציות על ארבעה מתנחלים ישראלים בשל אלימותם נגד פלסטינים ביהודה ושומרון.[12]
באוגוסט 2024, נגסאקי ציינה את יום השנה ה-79 להפצצת האטום שלה והודיעה שגריר בישראל ביפן לא יוזמן מחשש להפרעות אפשרויות בטקס. בעקבות כך, שגירים מארצות הברית, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה והאיחוד האירופי החרימו את הטקס.[13]
נציגויות דיפלומטיות
עריכה- יפן מחזיקה בשגרירות בתל אביב.
- ישראל מחזיקה בשגרירות בטוקיו.
הסכמים דו-צדדיים
עריכהישראל ויפן חתומות על מספר אמנות והסכמים דו-צדדיים. בשנת 1971 בוטל הצורך באשרת תיירות בין שתי המדינות. ב-1993 חתמו המדינות על אמנה להימנעות מכפל מס ולמניעת השתמטות ממס. בשנתיים שלאחר מכן נקבעו קשרי חינוך ותרבות וכן נחתם הסכם שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי. בשנת 2000 נחתם הסכם תעבורה אווירית.
קשרי מסחר
עריכהנכון לשנת 2010, עמד היקף הסחר הבינלאומי בין יפן לישראל על 2.46 מיליארד דולר אמריקני, עלייה של 19% לעומת השנה הקודמת. עבור ישראל הייתה יפן יעד היצוא ה-21 ומקור היבוא ה-11. היצוא הישראלי ליפן היווה אז 1.2% מהיצוא הישראלי הכולל ו-0.1% מהיבוא היפני. היקף היצוא מיפן לישראל עמד באותה שנה על 1.78 מיליארד דולר, ועיקרו כלי רכב והובלה, מכונות, מכשירי חשמל וכימיקלים. מנגד, היקף היצוא מישראל ליפן עמד על 683 מיליון דולר, ועיקרו מתכת גולמית ומוצרי מתכת, כימיקלים ותזקיקי נפט, מכשירי מדידה, ציוד רפואי, יהלומים מלוטשים וציוד תקשורת. 540 חברות ישראליות (המייצאות בהיקף של למעלה מ-10,000 דולר) עבדו באותה שנה ביפן.[14][15]
מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית ביפן לקידום שיתוף הפעולה המסחרי בין המדינות. הנספחות תומכת באירועים שונים, הכוללים תערוכות וירידים, בהם מוצגות חברות ישראליות לתעשייה היפנית. הנספחת הכלכלית בטוקיו היא נועה אשר.[16]
קשרי תרבות ושיתוף פעולה מדעי טכנולוגי
עריכהבשנת 1959 נוסד בחיפה מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, המוקדש באופן בלעדי לאמנות יפנית, ומטרתו לאפשר לישראלים היכרות עם התרבות היפנית ולקדם הבנה הדדית בין ישראל יפן. התזמורת הפילהרמונית הישראלית הופיעה מספר פעמים ביפן, הראשונה שבהן הייתה בשנת 2000.
בשנת 1985 העניקה יפן את פרס יפן לנשיא מדינת ישראל לשעבר, אפרים קציר, על מחקרו בתחום קיבוע אנזימים. זו הייתה השנה הראשונה שבה הוענק פרס זה. נכון לשנת 2012, ישראל העניקה את פרס וולף לעשרה יפנים: קוניהיקו קודאירה, אוסאמו האיאישי, קיושי איטו, פומיהיקו מאקי, יואיצ'ירו נמבו, יאסוטומי נישיזוקה, מסטושי קושיבה, ריוג'י נויורי, מיקיו סאטו ושיניה יאמאנקה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 169–170.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יחסי יפן-ישראל, באתר משרד החוץ היפני (באנגלית)
- אתר שגרירות יפן בישראל
- אתר שגרירות ישראל ביפן
- איריס ז'ורלט, טוקיו, חשד ביפן: אוניה ישראלית פגעה וברחה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2005
- משרד המדע, יפן וישראל ירחיבו את שיתוף הפעולה המדעי בין המדינות, באתר "הידען", 19 בינואר 2015
ציר ראשון לישראל בטוקיו, ינואר 1953, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Yaacov Cohen, Japanese-Israeli Relations, The United States, And Oil, Jewish Political Studies Review, 17:1-2, March 1, 2005.
- ^ 1 2 3 בן־עמי שילוני, יפן המודרנית, תל אביב: שוקן, 1997, עמ' 272.
- ^ שילוני, עמ' 284–285.
- ^ איריס ז'ורלט, טוקיו, חשד ביפן: אוניה ישראלית פגעה וברחה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2005
- ^ אורי בלאו, דובר צים: הסתיימה חקירת צוות "צים אסיה" בהונג קונג; החברה סירבה לבקשה לקבל בכתב אחריות לתאונה, באתר TheMarker, 7 באוקטובר 2005
- ^ איריס ז'ורלט, טוקיו, בכנסת: "צים גרמה נזק לקשרי ישראל-יפן", באתר ynet, 5 באוקטובר 2005
- ^ לשכת המסחר ישראל יפן מדווחת על השקעות יפניות חסרות תקדים בשנת 2017 - טלנירי, באתר www.talniri.co.il
- ^ 1 2 איתמר אייכנר, לציון 70 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים עם יפן: עץ זית ישראלי ניטע בלב טוקיו, באתר ynet, 28 במרץ 2023
- ^ סגן שרת החוץ של יפן ביקר בכפר עזה: "אלה מראות של אימה וטרור. אנחנו עומדים לצד ישראל", באתר וואלה!, 28.02.24
- ^ איתמר אייכנר, "מגעיל, מאכזב ומביש": ביפן מגנים את מנהל המלון שסירב לארח ישראלי, באתר ynet, 19 ביוני 2024
- ^ איתמר אייכנר, שרת החוץ של יפן מתנגדת ליחס שספג תייר ישראלי: "לא מקובל", באתר ynet, 21 ביוני 2024
- ^ איתמר אייכנר, יפן הכריזה על סנקציות נגד 4 "מתנחלים אלימים", באתר ynet, 23 ביולי 2024
- ^ איתמר אייכנר, החרם של נגסאקי על ישראל - ותגובת המערב: שגרירים רבים לא יגיעו לטקס | פרסום ראשון, באתר ynet, 7 באוגוסט 2024
- ^ יפן-ישראל 2011, המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי, 2011.
- ^ יחסי בסחר בין ישראל ליפן, המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי, 2011.
- ^ נועה אשר בבלוג מינהל סחר חוץ