ויקיפדיה

ירושלמי על סדר קדשים

פירוש התלמוד הירושלמי על סדר קדשים שיצא לאור בתחילת המאה העשרים ובדיעבד התברר שהיה זיוף.

הירושלמי על סדר קדשים הוא פירוש התלמוד הירושלמי על סדר קדשים. קיים פולמוס לגבי קיומו של ירושלמי על סדר זה. מהדורה שיצאה לאור בתחילת המאה העשרים התבררה לבסוף כמעשה זיוף.

מסכת חולין מהתלמוד הירושלמי המזויף. נדפס בסעיני וואראהל (טרנסילבניה), בדפוס יעקב וידר בשנת תרס"ז

קיומו של ירושלמי על סדר קדשים

עריכה

בעת הדפסת דפוס ונציה של הירושלמי כתב המוציא לאור שאין תחת ידיו את הירושלמי לקדשים והוא מקווה שימצא. החיד"א, במאה ה-18, סבר שהיה קיים ירושלמי על קודשים והוא נעלם[1]. בקרב אנשי חכמת ישראל ורבני המאה ה-19 ניטש ויכוח בנושא. בין הסבורים שאכן חובר תלמוד ירושלמי על קדשים היו יום-טוב ליפמן צונץ, בער ראטנער[2][3], זאב וולף רבינוביץ מבריסק[4] ואברהם אהרן רבינוביץ[5]. בין השוללים את קיומו נמנים זכריה פרנקל[6], יעקב רייפמן[7] ושלמה בובר אשר פרסם בשנת 1872 מאמר הטוען שמעולם לא היה ירושלמי על סדר קדשים[8]. ההנחה הרווחת היום, במיוחד לאור ממצאי הגניזה הקהירית, היא שלא היה קיים ירושלמי לקדשים שהועלה על הכתב. עם זאת, ישנן ראיות מתוך מקבילות בתלמוד הירושלמי עצמו וכן מהתלמוד הבבלי, שאמוראי ארץ-ישראל למדו את מסכתות סדר קדשים, ואף נערך תלמוד לסדר זה בעל פה.[9]

טענות נגד

עריכה

ראיות הטוענים שלא היה קיים ירושלמי על קודשים:

  • כתב יד ליידן על כל הירושלמי, שנכתב בזמן הראשונים, אינו מכיל סדר זה.
  • בגניזה הקהירית, שנמצאו בה קטעי ירושלמי לכ-20% ממנו[10] מכ-30 מסכתות שונות, חלקם מהמאה השמינית[דרוש מקור], לא נמצא אף קטע אחד מסדר קדשים.
  • בספרי הראשונים אין כמעט ציטוטים מסדר קדשים של הירושלמי. מספר ציטוטים זעום שמיוחסים לירושלמי היווה מושא לדיונים. מצד אחד היו שטענו שהם מוכיחים שבפני הראשונים היה ירושלמי לסדר קדשים. לעומתם השוללים התייחסו לציטוטים וטענו שמדובר על אי הבנה או טעויות סופר[11].
  • הרמב"ם שמשמע מדבריו שכן היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אינו מצטט ממנו אף לא פעם אחת, אף על פי שהוא מתייחס לירושלמי בסדרים האחרים.
  • באיגרת פרקוי בן באבוי, שהיה תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון מהמאה התשיעית, כתוב שלבני ארץ ישראל נשתכח תלמודם על קדשים וטהרות[12].

טענות בעד

עריכה

ראיות הטוענים שהיה קיים ירושלמי על קדשים:

  • הרמב"ם כתב בהקדמתו למשנה: "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי וחיברו התלמוד הירושלמי ומחברו הוא רבי יוחנן, ונמצא מן הירושלמי חמישה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום עניין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו". מדברים אלו יש המסיקים שבפני הרמב"ם עמד כתב יד של הירושלמי על סדר קדשים. כמו כן, מביאים התומכים מובאות של המאירי[13] ושל הרשב"ץ[14], שמהן נראה שבפניהם היה ירושלמי על קדשים[15]. אזכורים של ירושלמי על מסכתות מסדר קדשים מובאים גם בהשגות הראב"ד[16] ובחידושי הריטב"א[17].
  • מקבילות רבות במסכתות התלמוד הירושלמי על סדרים אחרים וכן סוגיות ארץ ישראליות רבות בתלמוד הבבלי לסדר זה מצביעות על לימוד מסודר ושיטתי של סדר קדשים על ידי אמוראי ארץ ישראל. אך ככל הנראה התלמוד לסדר זה לא הועלה על הכתב מעולם.[9]

שמועות על מציאת "ירושלמי על סדר קדשים" נפוצו מספר פעמים במהלך השנים. בשנת 1872 נשאל ב"הלבנון" על שמועה שבוותיקן יש כתב יד של ירושלמי על סדר קדשים[18]. בירורים שנעשו עם ספריית הוותיקן העלו שאין בטענה ממש[19].

מעשה הזיוף

עריכה

בתחילת תרס"ו (1905)[20] החל אדם שהציג עצמו כ"שלמה אלגאזי המכונה פרידלנדר", אשר כתב לפני כן פירוש בשם "חשק שלמה" על מסכת יבמות של הירושלמי, ללקט משאר סדרי הירושלמי סוגיות וקטעים הקרובים לסדר קדשים. פרידלנדר סיפר שלידי אחיו שבטורקיה נפל כתב יד עתיק של הירושלמי על סדר קדשים, והוא הורשה להחזיק בו אך זמן קצר, ולהעתיקו. פרידלנדר גרם לבעל בית דפוס בעיירה סעאיני שבחבל סאטמר, טרנסילבניה, להאמין בתגלית ולהסכים להדפיס את הספר. הוא פרסם "קול קורא" המודיע לרבני הגולה על מציאת כתב היד, ועל הדפסתו הצפויה בתרס"ז[21]. פרידלנדר ציפה שה'מציאה' תתקבל בזרועות פתוחות, והוא ירוויח כסף רב ממכירת הספרים. אכן, רבנים ששמעו על 'גילויו' של הירושלמי האבוד, ובהם הרב שלום מרדכי שבדרון והרב אליעזר דייטש, הוקירו מאוד את הגואל, וכתבו המלצות חמות בשבחו של פרידלנדר.

בתחילת אותה שנה התפרסמו כרכים של הירושלמי המזויף על המסכתות חולין ובכורות שבסדר קדשים, מלווים בפירוש שכתב פרידלנדר, ובעלילותיו המומצאות של כתב היד. הכרכים נרכשו על ידי אברכים ורבנים שהביעו שמחה על הוצאת הספר. אולם, זמן קצר לאחר מכן התפרסם מאמר מאת החוקר בנימין זאב באכר, שטען לדברים תמוהים בסדר הירושלמי. רבה של רוטרדם, הרב ד"ר דב אריה ריטר, כתב במפורש שהסדר מזויף[22].

הרוכשים שקודם שמחו על הוצאת הספר התלבטו כיצד להתייחס לספרים שרכשו. הרב מנחם זמבה, התלבט האם לשרוף או לגנוז את הספר ולבסוף החליט שבכל זאת מדובר על ליקוט טוב, אך בהמשך מכר את הספר[23]. הרב ירוחם פישל פרלא כתב שאמנם רובו מזויף, אך בכל זאת נראה שמשולבים בתוכו כמה קטעים של ירושלמי קדשים אמיתי מכתב יד[24].

בהמשך התברר גם כי פרידלנדר, שהציג עצמו כ"ספרדי טהור", הוא יליד רוסיה ובעל כישרון לשפות, ואחרים, ביניהם הרב מאיר דן פלאצקי (בספרו "שאלו שלום ירושלים") הצטרפו לטענות. בנוסף, פרידלנדר כבר הסתבך בשנים קודמות עם סיפורי רמייה וכחש[25].

פרידלנדר החל להפיץ, בשמות בדויים, ספרים המגנים על התגלית ותוקפים את הרבנים שטענו כי מדובר בזיוף. אחד מהם הוא קונטרס "חרב נוקמת", שנתפרסם תחת השם "יוסף בן י. הכהן", ובה אסף הסכמות רבות מגדולי ישראל (אחד מהם הוא החפץ חיים, שאף החל להניח תפילין דרבינו תם בעקבות הירושלמי, אך בהמשך חזר בו)[26], שמעידים על כשרותו ואמינותו של הירושלמי סדר קדשים שלו. עם זאת, בסופו של דבר סדר הירושלמי הובא לפני גדולי רבני אירופה, ובראשם הרוגוצ'ובר, הרב מאיר שמחה מדווינסק והאדמו"ר מגור, בעל ה"אמרי אמת", ואלו פסקו פה אחד שהספר מזויף מעיקרו; הפרשה דעכה בשנת תרע"ג. גם לאחר מכן, היו מחברים שהמשיכו להאמין במהימנותו של הירושלמי ועשו בו שימוש בספריהם, בהם הרב יצחק שבדרון בחיבורו "מנחת יצחק" על התוספתא. יש אומרים שמאוחר יותר הודה פרידלנדר על דבר הזיוף, והתוודה ששמו אינו שלמה אלא זוסיא, והוא יליד ביישינקוביץ.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

על אודות קיומו של תלמוד ירושלמי לסדר קדשים:

  • שערי חומת ירושלים, מבוא לתלמוד ירושלמי במהדורת דפוס וילנה.
  • יהושפט הראל, סוגיות ארץ ישראליות לסדר קדשים, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשע"ד

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  טקסט בוויקיטקסט: ירושלמי חולין המזויף

הירושלמי המזויף - טקסט

הפולמוס על הירושלמי המזויף

דיון על קיומו של ירושלמי לקדשים

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שם הגדולים, חלק ב', ערך ירושלמי; שם הגדולים, חלק ב', בית ועד לחכמים ערך ירושלמי; מראית העין מעילה יז
  2. ^ בער ראטנער, שיורי ברכה מכתב יד (ביקורת ספר), המליץ, 17 במרץ 1899
  3. ^ שלמה בובר, דברי שלמה, המליץ, 21 באפריל 1899
  4. ^ זאב וולף רבינוביץ, דברים אחדים ע"ד ירושלמי מסדר קדשים, ירושלים (מאסף), כרך שביעי, חוברות א-ב, תרס"ו, עמ' 177–179, באתר היברובוקס
  5. ^ ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 30 באוגוסט 1876
  6. ^ א. אביגד, פרשת זיופו של הירושלמי לקדשים, הצופה, 5 באוקטובר 1956
    חיים לשם, הירושלמי לקדשים, הצופה, 26 באוקטובר 1956
  7. ^ הערות, הכרמל, 22 בינואר 1863
  8. ^ תשובה אם ניסדר ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 18 בספטמבר 1872
  9. ^ 1 2 ד"ר יהושפט הראל, סוגיות ארץ ישראליות לסדר קדשים, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשע"ד
  10. ^ ע"פ גנזי הירושלמי עמ' יג
  11. ^ ראו למשל: שלמה בובר, ירושלים הבניה, ירושלים, תרס"ו, עמ' 34–36, באתר היברובוקס
  12. ^ שלום שפיגל, "לפרשת הפולמוס של פירקוי בן באבוי", ליברמן ואחרים (עורכים), ספר היובל לכבוד צבי וולפסון, ירושלים תשכ"ה, עמ' רנג [יא]
  13. ^ רבי מנחם המאירי, בית הבחירה על מסכת אבות, ירושלים – ניו יארק: חכמת ישראל, תש"ד, עמ' 60: "וחבר (רבי יוחנן) "התלמוד ירושלמי" בכל השישה לבד טהרות"
  14. ^ רבי שמעון בן צמח דוראן, חדושי הרשב"ץ, ליוורנו תק"ה (הדפסה מחודשת: ירושלים תש"ל), עמ' כא (עמוד אחרון בפרשנות מסכת קינים): "הסדר החמישי... הוא סדר קדשים... ובכל זה הסדר יש תלמוד בבלי גם ירושלמי זולתי מסכת מדות"
  15. ^ יוסף מרדכי דובאוויק, גמרא דבי רב ישי, חיבור אבוד מתקופת הגאונים, ישורון - חלק כא - ניסן תשסט, באתר היברובוקס
  16. ^ השגות הראב"ד, משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ב', הלכה ו' – מסכת מנחות.
  17. ^ חידושי הריטב"א, תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"א, עמוד ב'.
  18. ^ שאלה לחכמי עמנו יחיו, הלבנון, 2 באוקטובר 1872
  19. ^ תשובה משולשת, הלבנון, 16 באוקטובר 1872
  20. ^ בשורה טובה, קול מחזיקי הדת, 3 בנובמבר 1905
  21. ^ צילום ה"קול קורא" בדבר הירושלמי
  22. ^ הירושלמי סדר קדשים?, מחזיקי הדת, 4 ביוני 1908
  23. ^ ברוך אבערלאנדער, מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קפז-רי, באתר היברובוקס
  24. ^ ברוך אבערלאנדער, מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קצא, באתר היברובוקס
  25. ^ פאלטאווא (לתקנת בנות ישראל), המליץ, 11 באפריל 1892
    פאלטאווא, המליץ, 25 באפריל 1892
    נבוכים אנחנו, המליץ, 13 במאי 1892
    הקץ לדברי רוח, המליץ, 1 ביולי 1892
    כאשר פתרנו כן היה, המליץ, 11 באוגוסט 1892
  26. ^ אריה לייב פופקא, תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים, עמוד כז, באתר היברובוקס


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ירושלמי_על_סדר_קדשים&oldid=39875061"