בשמים ראש

ספר שאלות ותשובות פסאודואפיגרפי

שו"ת בְּשָׂמִים רֹאשׁ הוא חיבור הלכתיפסאודואפיגרפי שיוחס לרא"ש על ידי מוציאו לאור הרב שאול ברלין. עם הדפסתו של הספר, הוא עורר פולמוס רחב, על החיבור עצמו ועל מדפיסו. בספר מופיעות תשובות הלכתיות חריגות בקו הפסיקה שלהן, שמתנגדי הספר מזהים אותן עם תנועת ההשכלה היהודית, ונטען כי התשובות הן מעשה ידיו של שאול ברלין עצמו, שהשתמש בהם על מנת להפיץ את עמדותיה.

בשמים ראש
שער הספר, מתוך הדפסתו הראשונה, ברלין תקנ"ג (1793)
שער הספר, מתוך הדפסתו הראשונה, ברלין תקנ"ג (1793)
מידע כללי
מאת מיוחס לרא"ש, ומקובל כי מחברו הוא שאול ברלין
הוצאה
מקום הוצאה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה ברלין ה'תקנ"ג (1793)
מהדורות נוספות
פרשנים הרב שאול ברלין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שם החיבור

עריכה

השם "בשמים ראש" ניתן לחיבור על ידי המוציא לאור שאול ברלין. הנימוק לשם זה הוא לפי ש"בשמים" הם בגימטריה 392, כמניין התשובות שבחיבור זה, ו"ראש" מרמז למחברו של הספר, לפי דברי המוציא לאור, הרא"ש.[1] הביטוי "בשמים ראש" מקורו במקרא,[2] ומשמעותו: בשמים החשובים ביותר במעלתם.[3]

שם המדור המסונף לתשובות נקרא על ידי מחברם "כסא דהרסנא". "כסא דהרסנא" פירושו "כוס של הרסן". מקור הביטוי מופיע בתלמוד הבבלי בהקשר של מאכל פשוט וזול.[4] הרסן הוא מין דגים קטנים, ואופן הכנת מאכל זה על ידי בישול דגים אלו בקמח וחומץ וטיגונם בשמן. הקשר שם זה למהות החיבור אינו ברור, אך יש שרואים בו רמז לכוונתו ההרסנית של המחבר.[דרוש מקור]

מבנה ומחבר

עריכה

החיבור כולל 392 תשובות הלכתיות, כשעליהן הגהות רבות, ולאחר כל תשובה קיים מדור בשם "כסא דהרסנא" ובו דיון על הדברים המופיעים בגוף התשובה. על פי הצהרת המוציא לאור בהקדמתו לספר, התשובות עצמן הן של הרא"ש (בן המאה ה-13), ההגהות הן של חכם בשם רבי יצחק די מולינא (המתוארך על ידו למאה ה-16) שאף ערך את הספר, ואילו המדור "כסא דהרסנא" הוא מהמוציא לאור, שאול ברלין.

רבי יצחק די מולינא

עריכה

עורך הקובץ על פי שאול ברלין, רבי יצחק די מולינא, מזוהה עם רבי יצחק די מולינא בן דורו של רבי יוסף קארו ומחכמי יהדות מצרים. אולם הפרטים ביחס לרבי יצחק די מולינא זה שונים מהחכם הקדמון, כמו שם אביו - שבהקדמה לבשמים ראש מופיע כ"שלמה"[5] לעומת ר"י די מולינא הקדום ששם אביו היה אברהם, ומקום מגוריו - שבהקדמה לבשמים ראש הוא ונציה לעומת ר"י די מולינא הקדום שחי במצרים.[6] לדעת הרב ראובן מרגליות, ר"י די מולינא זה אינו אלא כינוי ליצחק סטנוב, ששם משפחתו בגימטריה שווה ל"מולינא" (137).[7] יש שפירשו את הבחירה בשם "די מולינא" כרמז לכוונתו של המחבר, על פי משמעות המילה Demolino בשפות הודו-אירופיות שונות, שמשמעה "הריסה" (Demolin באנגלית: הריסה. Demolino בספרדית, תרגומו מערבולת)[דרוש מקור].

תוכן

עריכה

הספר מאופיין בבקיאות ולמדנות ייחודיות, ונושאיו מגוונים ומכילים סוגיות שונות מתחומים רבים בתלמוד ובהלכה.

לצד פסקים מקובלים המופיעים בין התשובות, נמצאים בו מספר תשובות משונות והקלות מרחיקות לכת, בהן:

  • ערעור נגד פסיקת הדין של ייהרג ואל יעבור בעבודה זרה, בגילוי עריות ובשפיכות דמים, ומתן היתר לעבור את אותן עברות כאשר קיימת מנגד סכנת חיים.[8]
  • היתר רכיבה על בהמה או נסיעה בכרכרה בשבת, וכן הליכה מחוץ לתחום שבת למי ששיירתו ממשיכה בנסיעה בשבת, ושאם יפרוש ממנה ייאלץ ליפול על כתפי הציבור ולבקש צדקה, עד שיגיע למקום מכריו.[9]
  • היתר להתאבל על מי שאיבד עצמו לדעת, ושאין המאבד עצמו לדעת חמור כל כך אלא רק כשבועט בטובה ושונא העולם, אבל אם איבד עצמו מחמת רוב צרות או עוני וייסורים, אין זה בכלל המאבד עצמו לדעת; ויש מצבים שבהם מי שאינו מאבד עצמו הריהו מגונה.[10]
  • פטור למצטער מכל מצוות עשה שמצטער בה (על פי הפטור של מצטער מהסוכה), שכן ”התורה לחיים ניתנה, ואין זה דרכי נועם”.[11]
  • התנגדות לאיסור קטניות בפסח והצגת מקורו כמנהג קראי (מגמה שהייתה רווחת בראשית תקופת תנועת ההשכלה היהודית)[12]
  • היתר השחתת זקן על ידי תספורת במספריים ולאחר מכן גילוח בתער[13]
    סברה זו, המופיעה ב"בשמים ראש", הועלתה על ידי רבי זאב וולף בוסקוביץ' שכתב זאת בשאלה לרבי יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"),[14] וזה האחרון דחה אותה. לדעת רבי משה סופר ("החתם סופר"),[15] מקור דברי השואל הם מתשובת "בשמים ראש" זו. רבי משה סופר דוחה את הדברים בתקיפות, והוא מצר על כך שרבי יחזקאל לנדא לא דחה את הדברים בנחרצות ברורה דיה. נראה כי שאול ברלין העתיק את הדברים משאלת רז"ו בוסקוביץ' שבשו"ת נודע ביהודה.[16]
  • הקלה באיסור גילוח זקן בחול המועד למי שהסתפר לפני המועד.[17]
    קו דומה לפסק הלכה זה מופיע בדברי רבי יחזקאל לנדא, בשו"ת נודע ביהודה. על סיבת ההיתר כתב רבי יחזקאל לנדא כי ”הטעם כמוס בלבי ולא אוכל לגלותו אם יפציר לא אשיב”.[18] רבי משה סופר טוען בתגובה כי היתר זה מתבסס על הסברה המופיעה בשאלת רבי זאב וולף בוסקוביץ' בשו"ת נודע ביהודה (בתשובה אחרת, שבעניין גילוח זקן בתער אחר תספורת במספריים[19]), ומקורה בבשמים ראש (אותו הוא מכנה "כזבי הרא"ש"). רבי משה סופר מזהה כי הגם שרבי יחזקאל לנדא שדחה את סברה זו (באותה התשובה שלעניין גילוח זקן בתער), מכל מקום עדיין הסברה תפסה אצלו מקום להקל מחמת כך לגלח בחול המועד, על מנת שלא יבואו לגלח בתער את השערות אחר שיגדלו יותר.[20] לפי עדותו של בנו רבי שמואל לנדא זו אכן הייתה סברת רבי יחזקאל לנדא, אך מכל מקום תשובתו של ר"י לנדא נכתבה מספר שנים לפני הדפסת הספר בשמים ראש.[21] לדעת שמואל אשכנזי ייתכן שהדברים היו לנגד עיני רבי יחזקאל לנדא בעודם בכתב יד טרם שהודפסו.[22] לעומתו, יש הסבורים כי ר"ש ברלין העתיק את סברתו משאלת רז"ו בוסקוביץ' שבשו"ת נודע ביהודה, וכן סבורים הם כי היתר הגילוח בחול המועד הנזכר בבשמים ראש, מקורו משו"ת נודע ביהודה הנ"ל (בתשובה שבעניין גילוח בחול המועד[23]).[16]
    בעקבות הביקורת החריפה על הדברים – חזר בו שאול ברלין, ופרסם "מודעא רבא": ”לעין הקורא בספרי כסא דהרסנא סי' מ', שכתבתי דעתי דבזקן יש להתיר אם גילח קודם המועד... הרי דעתי בטילה... ולא יקרא עוד שמי על הקולא הזאת, אפילו לסניף בעלמא”.[24]
  • (בשם רמ"ה) היתר עריכת נישואין בתשעה באב לכלה מאורסת שפוחז כלשהו נתן בה את עיניו והיה חשש שיעשה בה מעשה, ועם זאת היתר אכילה ושתייה לחתן ולכלה ולשושבינים ולעוד עשרה מהקרובים הקרואים לסעודת הנישואין.[25]
  • היתר נישואים עם קראים, בשם רבנו ברוך, תוך הסתמכות על כך שכבר בזמן התלמוד מוזכרים הקראים בשם "אחיכם".[26]
    דברים אלו מתבססים על פירוש המונח "בעלי מקרא" שבהתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ג, עמוד ב') כמתייחס לקראים.[26] רבי צבי הירש חיות דוחה את פירוש זה בכך שלא ידוע על קיומם של הקראים בזמן התלמוד. רצ"ה חיות מוסיף כי ”כבר שמעתי מגאוני הדור שהיו מרננים על התשובה הזו, כי לא יצאה מתחת יד רבנו ברוך”. הוא מסיים לבסוף בלשון חריפה על ”הרב הנ"ל דפיר(ו)ש שם ענין זר שלא על פי האמת”.[27] רבי מתתיהו שטראשון מציין לדברים אלו כדוגמה ל”דברים שנפש היפה סולדת בהם” בחיבורו של רבי שאול ברלין (ומוסיף בסוגריים כי ”גם שם נשאר מקום רחב ידיִם להפוך בזכותו”).[28]
  • באופן דומה מובא בחיבור כי ”היה רבנו תם ז"ל אומר שראוי להושיב עדה גדולה של חכמים להתיר עכשיו את יינם, שאין להם שום עסק ניסוך.[29]

מלבד זאת דן אחד הסימנים באפשרות לשנות את ההלכה כנגד המסורת לפי שיקולים של לוגיקה ופילוסופיה, וכך הוא מביא כי: ”אם ח"ו היה אפשר להצטייר כי יגיע זמן שמשפטי התורה ומצוותיה יביאו רעה על אומתינו - על כללות האומה במוחלט, או אפילו רק יהיה מקום להצטייר כי לא יגיע מהם אושר בשום אופן ופרקנו עולה מעל צווארינו”.[30]

פסיקות יוצאות דופן אלו וסגנונן החשידו רבנים רבים, והן היוו עילה לביקורת החריפה שספג הספר ומחברו. יש גם שזיהו כי פסקי הלכה וסברות שמופיעות בחיבור זה, מופיעות לראשונה אצל אחרונים בני אותו הדור, בחיבורים שהודפסו סמוך למועד הדפסת "בשמים ראש".[16] כמו כן, היתר תרגום התורה ללשונות זרים עבור יהודים, המופיע בחיבור זה,[31] יש הרואים בו כרקע לביאורו של משה מנדלסון שתרגם את התורה לגרמנית, לו העניק שאול ברלין הסכמה.[32]

הדפסה

עריכה

שאול ברלין הדפיס את החיבור ב-1793. תחילה הוא פרסם מדגם מהחיבור במהדורת-קדם, ובה שתי תשובות. למדגם זה הוא קרא בשם "ערוגת הבושם", ובשער המהדורה הוא ציין שאלו מתוך 392 התשובות שבחיבור "בשמים ראש" שבידו. את ייחוס המחבר הוא מציין כבר במהדורה זו: הרא"ש ושאר גדולים, וכן את פירושו והוספותיו במדור "כסא דהרסנא" - שעל שתי תשובות אלו - הוא מוסיף גם כן במהדורה זו. מהדורה זו הודפסה בקיץ של שנת תקנ"ב (1792), והוא קורא בה ל"כל החפץ ... לבוא על החתום, לקנות מן הספרים" - מעין פרענומעראנטן שנועד למימון המונים על מנת לסייע במימון המקדמה שנדרשה עבור ההוצאה לאור.

שנה לאחר מכן, בשנת תקנ"ג (1793) יצא החיבור בשלמותו. בהקדמת הספר כתב ר"ש ברלין כי החיבור הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי רבי יצחק די מולינא, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די מולינא, הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא", המופיע בנפרד לאחר כל תשובה.

רבי שאול ברלין הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשככנה השנאה וההתנגדות שרחשו לו הרבנים בעקבות פולמוס אחר בו היה מעורב בעקבות פרסום החיבור "מצפה יקתאל" ב-1789 בשם העט "עובדיה בן ברוך מפולין", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו, רפאל זיסקינד הכהן. ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. אולם הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף. התשובות המשונות שבו לצד הקלות חריגות ומרחיקות לכת, היוו בסיס להנחת זיוף הספר ולפסילתו יחד עם מחברו. עד מהרה התחדש ועלה הפולמוס נגד רבי שאול ברלין וספרו זה.

פולמוס וההתנגדות לספר

עריכה

רבי זאב וולף מלנדסברג, בן עירו של ר"ש ברלין, פרסם באותה השנה ספר בשם "זאב יטרוף" בו הוא חולק על שמונה מתשובותיו. למעשה רז"ו מלנדסברג בא לחלוק בעיקר על הגהות הפרשניות של ר"ש ברלין בפירושו "כסא דהרסנא" ולערער את כשרותו, ובין הדברים הוא מערער בכלל החיבור "בשמים ראש" כולו, וטוען כי הדברים שובשו מהמקור, אך מקבל כי עיקר החיבור הוא מהרא"ש.[33] לאחריו ערערו אחרים על הספר, וטענו כי כולו מזויף על ידי ר"ש ברלין עצמו. הפולמוס נגד הספר הונהג בידי רבי מרדכי בנט, רבי רפאל זיסקינד הכהן, רבי יעקב קצנלבוגן ועוד. גם בפולמוס השני יצא אביו של שאול ברלין, רבי צבי הירש לוין, להגנת בנו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף. רצ"ה לוין כתב באותה השנה (תקנ"ג) חוברת להגנת בנו, בשם "איש עניו", ובה העיד על אותנטיות החיבור.[34]

בעקבות הפולמוס חזר בו שאול ברלין מאחד ההיתרים החריגים שכתב ב"כסא דהרסנא" (בעניין גילוח זקן בחול המועד). בסופו של דבר נאלץ לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, שבה גר אחיו, ושם מת לאחר מעט יותר משנה בעוני ובבדידות. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא אתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

מעמד הספר

עריכה

בספרות הרבנית

עריכה

הספר "בשמים ראש" נותר שנוי במחלוקת עד היום. בעולם הרבני הוא לא התקבל על הכלל, וקיימת חשדנות רבה כלפיו, אך מאידך לא נפסל באופן גורף. הדעות עליו נעו על פני קשת רחבה[35]:

  • היו רבים שפסלו אותו בטענת זיוף.[36] הרב משה סופר ("החתם סופר") שסבר אף הוא כי החיבור מזויף,[37] אף מכנה הספר בשם "כזבי הרא"ש",[38] וכן הוא מכנה את החיבור בשם "בשמים רש" (מתוך שיבוש מכוון המרמז על ראשי התיבות של "רבי שאול" ולא "רבנו אשר"[39]).[40]
  • מהם היו אף שהתנגדו לו בחריפות:
    • לדעת רבי אברהם בורנשטיין: ”וכל איש שיש בו ריח יראת שמים לא יחזיק ספר בשמים ראש ולענה בתוך ביתו... ולדעתי ראוי לשרפו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת”.[41]
    • רבי חיים אלעזר שפירא כותב: ”הנה ישתומם לבי להעלות על הדעת כפירה כזאת אפילו רגע אחד... ויָדע להפריא משורש פורה רוש ולענה ולהזריע מינות בלב בני ישראל... נחש צפעוני שרצה להסית ולהדיח את בית ישראל חלילה מאמונת ה' ותורתו”,[42] וכן: ”הזייפן הנזכר... אשר גם במסירות נפש על האמונה הקדושה ידו הדה, וברצונו להכחידה, רחמנא לשיזבן מדעתו הנפסדה. ואין כדאי לסמוך ואפילו לדבר כלל ולפלפל על דברי בשמים ראש וכסא דהרסנא הנזכר”.[43]
  • היו שראו חלק מהתשובות שבו כמזויפות או משובשות, אך לא פסלו את כל החיבור כולו, בהם המערער הראשון על הספר, הרב זאב וולף מלנדסברג, והרבנים מרדכי בנט, יעקב שור, עובדיה הדאיה ומאיר פוזנר.[44]
  • מחברים שונים ציטטו ממנו הלכות או דברים כראיות במשא ומתן הלכתי, בלא להסתייג מהחיבור או ממחברו.[45]
  • מעטים אף הכשירו את הספר מפורשות, הבולט שבהם הוא החיד"א שלדעתו ר"ש ברלין מהימן, וכי אין לסמוך על החיבור בלא בדיקה, לפי שיש בו שיבושים מרבי יצחק די מולינא.[46]

מספר רבנים כתבו עליו הגהות וביאורים, כמו רבי אברהם בנימין קלוגר ורבי צבי הירש חיות,[47] רבי מאיר שמחה הכהן[48] והרב עובדיה יוסף.[49] הראי"ה קוק, צידד במבקרים את "בשמים רא"ש", אך לא נמנע מלצטט ממנו[50].

התייחסות אחרת מורכבת וייחודית מופיעה אצל רבי יעקב ישראל קניבסקי: ”לענ"ד לא נכון כלל לפרסם קלונו של המחבר "בשמים ראש" מכמה טעמים... יש בזה המאמר עלבון לכמה גדולים שצדדו בזכותו, ולו יהא שהיה על פי טעות. וכמה אנשים יביא רפיון בהצטייר להם שאחד מאותן שהיו מגדולי תורה נתקלקל לידי כפירה ר"ל, ה' ירחם"...”.[51]

אף על פי שהפוסקים מודעים היטב לבעייתיות של הספר, הנטייה המקובלת היא להתייחס לדברים "מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (כניסוחו של רבי שלמה יוסף זוין[52]), כלומר להתייחס לתוכנם בלבד בלי להעניק להם תוקף של דברי הרא"ש; וזאת מתוך הערכה של החריפות והבקיאות המתגלות בחומר ההלכתי שבספר.[53] עם זאת ההלכות והלך הרוח שבו נבחנים בחשדנות ולגופו של עניין.

במחקר

עריכה

אצל ההיסטוריונים וחוקרי הספרות התקבלה בדרך כלל הדעה שהספר הוא זיוף,[54] אם כי יש דעות שונות בשאלה אם בעיקרו הספר מבוסס על חומר קדום (מבית מדרשם של חכמי אשכנז המוקדמים, עם השערה על כתב היד האבוד של רבי יצחק מווינה שידוע שהיה מצוי אצל רבי שאול ברלין לאחר שנעלם בימי הביניים[55]) ושאול ברלין הכניס בו שינויים מעטים או רבים, או שהספר כולו זויף על ידיו.

אי הימצאות כל עותק אחר בכתב יד של החיבור, מוסיף אף הוא לערער את אמינות החיבור.[56]

מהדורות

עריכה
  • "ערוגת הבושם": מדגם מקדים - ברלין תקנ"ב, על ידי שאול ברלין. מהדורה זו היא מדגם של שתי תשובות מתוך החיבור הכולל. הפירוש "כסא דהרסנא" (של ר"ש ברלין) שעל אותן התשובות, מופיע עמן.
  • מהדורה ראשונה - ברלין תקנ"ג, בהוצאת חברת חינוך נערים, על ידי רבי שאול ברלין. המהדורה כוללת הגהות המיוחסות על ידי ר"ש ברלין לרבי יצחק די-מולינא, וכן כוללת את פירושו של ר"ש ברלין: "כסא דהרסנא" המופיע לאחר כל תשובה. הגהות אלו ופירוש זה, מופיעים מכאן ואילך בעל המהדורות. במהדורה זו צורפה הקדמה מאת ר"ש, והיא מופיעה בחלק מהמהדורות הבאות.
    • מהדורה זו הודפסה שוב בברלין תקנ"ד, עם מכתב התמיכה של הרב צבי הירש לוין
  • קרקוב תרמ"א - על ידי יוסף לעזער, בבית הדפוס של יוסף פישר ושאול דייטשר. במהדורה זו הושמטה ההקדמה של ר"ש ברלין.
  • ברוקלין תש"ל - בהוצאת א. קאהן. מהדורת צילום של הוצאת קרקוב תרמ"א.
  • ירושלים תשמ"ד - הוהדר על ידי הרב ראובן עמאר, בתוספת הגהות מרבי מאיר שמחה הכהן, ובתוספת הקדמה ("יפה לבשמים"), ועליה הגהות משמואל אשכנזי, ובתוספת פירוש ("ריח בשמים") מאת המהדיר. הוהדר מחדש על ידי מכון מאור - משנת חכמים, ירושלים תשע"ט.

קישורים חיצוניים

עריכה
מהדורות הספר

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רבי יצחק די מולינא (מיוחס לו), הקדמת המעתיק לספר בשמים ראש, ברלין תקנ"ג, באתר אוצר החכמה, וחיד"א, שם הגדולים, מערכת ספרים, אות הבי"ת, ס"ק קכ"ז.
  2. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק כ"ג.
  3. ^ ראו רש"י, פירוש רש"י למקרא, על ספר שמות, פרק ל', פסוק כ"ג.
  4. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב'; מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'–עמוד ב'; מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד ב'; מסכת בבא בתרא, דף ס', עמוד ב'; ועוד.
  5. ^ רבי יצחק די מולינא (מיוחס לו), הקדמת המעתיק לספר בשמים ראש, ברלין תקנ"ג, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ ראו לדוגמה אצל רבי ראובן מרגליות, "ר' שאול לוין מזייף הספר 'בשמים ראש'", 'ארשת (ספר שנה של אגוד סופרים דתיים), ירושלים תש"ד, עמ' תי"א-תט"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) וראובן מרגליות, ציונים ביבליוגראפיים, בתוך: ארשת - כרך א'.
  7. ^ רבי ראובן מרגליות, "ר' שאול לוין מזייף הספר 'בשמים ראש'", ארשת, ירושלים תש"ד, עמ' תי"א-תט"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) וראובן מרגליות, ציונים ביבליוגראפיים, בתוך: ארשת - כרך א'
  8. ^ בשמים ראש, סימן ש"א, ברלין תקנ"ג, דף פ"ז, טורים א'–ב'. וראו ביקורת על כך אצל: רבי זאב וולף מלנדסברג, זאב יטרוף, סימן ג', ד"ה ועתה; רבי מרדכי בנט, אורח חיים, סימן ה', ד"ה עוד השביעני, פרשת מרדכי, סיגט תרמ"ט, דף ח', עמוד א', באתר היברובוקס.
  9. ^ בשמים ראש, סימן שע"ה, ברלין תקנ"ג, דף ק"ח, טור ד'. וראו ביקורת על כך אצל: רבי זאב וולף מלנדסברג, זאב יטרוף, סימן ב', ד"ה ומעתה.
  10. ^ בשמים ראש, סימן שמ"ה, ברלין תקנ"ג, דף ק"ה, טורים ג'–ד'. וראו ביקורת על כך אצל: רבי אברהם חיים אופנהיים, הר אבל, דיני הספד וקבורה, לבוב תקפ"ה, דף י"ח, עמוד ב', באתר אוצר החכמה.
  11. ^ בשמים ראש, סימן צ"ד, ברלין תקנ"ג, דף ל"ז, טורים א'–ב'.
  12. ^ בשמים ראש, תשובה שמ"ח, ברלין תקנ"ג, דף ק"ה, עמוד ב'. וראו סיום דבריו כי "המחמירים עתידין ליתן את הדין". וראו ביקורת על כך אצל: זאב וולף מלנדסברג, זאב יטרוף, סימן ז', ד"ה והנה.
  13. ^ בשמים ראש, סימן י"ח, ברלין תקנ"ג, דף י', טור ג'. וראו ביקורת על כך אצל: זאב וולף מלנדסברג, זאב יטרוף, סימן ה', ד"ה עוד.
  14. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, יורה דעה, סימן פ'.
  15. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק א' (אורח חיים), סימן קנ"ד, וכן בתשובה לרבי צבי הירש חיות, סימן ו', דרכי הוראה, ז'ובקובה תר"ג, דף כ', עמוד א', באתר היברובוקס.
  16. ^ 1 2 3 אברהם בנדיקט, "תגובת ה'חתם סופר' לשאלת רבי וואלף בוסקוויץ", צפונות, י"א, שנה ג', ג', בני ברק תשנ"א, עמ' ק', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  17. ^ בשמים ראש, סימן מ', ברלין תקנ"ג, דף כ', טור ב'.
  18. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אורח חיים, סימן צ"ט (וראו על כך עוד להלן).
  19. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת חתם סופר, מהדורא תניינא, יורה דעה, סימן פ'. הובא לעיל.
  20. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק א' (אורח חיים), סימן קנ"ד.
  21. ^ ראו אצל נועם פלאי, זיוף עם זקן, באתר צריך עיון, י"ד באב תשע"ט.
  22. ^ בהערותיו על הרב ראובן עמאר, "יפה לבשמים", ירושלים תשמ"ד.
  23. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אורח חיים, סימן צ"ט.
  24. ^ מודעא רבא, באתר הספרייה הלאומית.
  25. ^ בשמים ראש, סי' קע"ד, ברלין תקנ"ג, דף ס"א, טור ד', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). וראו ביקורת על כך אצל מרדכי בנט, פרשת מרדכי, אורח חיים, סימן ה', ד"ה ובסי' קע"ד, סיגט תרמ"ט, דף ח', עמוד ב', באתר היברובוקס.
  26. ^ 1 2 בשמים ראש, סימן ר"כ, ברלין תקנ"ג, דף ע"ג, טור א'.
  27. ^ רבי צבי הירש חיות, שו"ת מוהר"ץ, ד"ה ולענין החיתון, בהגהה, זולקוה תר"ט–תר"י, דף ד', עמודים א'–ב', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  28. ^ רבי מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים, מאמרי ביקורת - "רחובות קריה", הע' 4, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ' ק"ס, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  29. ^ בשמים ראש, סוף תשובה ל"ו, ברלין תקנ"ג, דף י"ח, טור א', באתר אוצר החכמה (וראו שם שלבסוף קיבל רבנו תם את טענת רבנו שמשון, שכיוון שעדיין לא נעלם הניסוך לגמרי, יש לחשוש שמא יחזור הדבר לקלקולו, ועל כן נכון להשאיר את האיסור). וראו ביקורת על כך אצל מרדכי בנט, פרשת מרדכי, אורח חיים, סימן ה', ד"ה ובסי' קע"ד, סיגט תרמ"ט, דף ח', עמוד ב', באתר היברובוקס.
  30. ^ בשמים ראש, סימן רנ"א, ברלין תקנ"ג, דף ע"ז, טור א' וראו ביקורת על כך אצל מרדכי בנט, פרשת מרדכי, אורח חיים, סימן ה', ד"ה ובסי' קע"ד, סיגט תרמ"ט, דף ח', עמוד א', באתר היברובוקס.
  31. ^ בשמים ראש, סי' שכ"ז, ברלין תקנ"ג, דף צ"ה, עמוד ב', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  32. ^ ראו אצל רי"מ הורוויץ, כבוד הלבנון, שנה י'; אברהם בנדיקט, "תגובת ה'חתם סופר' לשאלת רבי וואלף בוסקוויץ", צפונות, י"א, שנה ג', ג', בני ברק תשנ"א, עמ' ק', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  33. ^ ראו לדוגמה רבי זאב וולף מלנדסברג, זאב יטרוף, סימן ב', ד"ה ומעתה, פרנקפורט שעל האודר תקנ"ג, דף ד', עמוד א', באתר אוצר החכמה, וכן שם סימן ו', ד"ה ואשרי, דף י"ג, עמוד א', באתר אוצר החכמה, וכן שם סימן ז', ד"ה והנה, דף י"ג, עמוד ב', באתר אוצר החכמה. וראו בדבריו שם סימן ט', ד"ה ומעתה, דף ט', עמוד א', באתר אוצר החכמה: "המחבר ס' כסא דהרסנא... הביא לדפוס דברים הללו שלא ניתנו לכתוב, וצריך אני לשום מחסום לפי, שלא להוציא לעז על הכלל שו"ת בשמים ראש".
  34. ^ על חוברת זו, ראו: עטרת צבי, ברלין תרמ"ד, עמ' 35-41.
  35. ^ ראו הרחבה לרשימת פוסקים ומראי מקומות שהתייחסו לדבריו אצל: ראובן עמאר, "יפה לבשמים" - הקדמה לספר בשמים ראש, ירושלים תשמ"ד, עמ' ה–כ', ובסוף הספר: "ריח בשמים".
  36. ^ כמו מתנגדיו הראשונים, רבי מרדכי בנט (ראו גם להלן) ורבי רפאל זיסקינד, וכן רבי פנחס אליהו הורביץ ביצירתו ספר הברית השלם, חלק א', כתב יושר, מאמר כ', דרך אמונה, מאמר כ', פרק כ"ה.
  37. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק ב' (יורה דעה), סימן שכ"ו, אות ג', וחלק ג', (אבן העזר א'), סימן ס"ט, ד"ה אך לענין.
  38. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק א' (אורח חיים), סימן קנ"ד. וראו אצל מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים, מאמרי ביקורת - "רחובות קריה", הע' 4, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ' ק"ס, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), שמסתפק שמא בכלל יש לגרוס בדבריו "כתבי". וראו עוד לעיל בדברי רבי משה סופר במקומות נוספים, וראו אצל הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ב' - יורה דעה, סימן כ"ד, אות ו'.
  39. ^ ראו משה יצחק הורוויץ, הוספה ל"המגיד", תרכ"ד, מס' 33.
  40. ^ צבי הירש חיות, (בתשובת ר"מ סופר אליו) דרכי הוראה, סימן ו', ז'ובקובה תר"ג, דף כ', עמוד א', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  41. ^ במכתב לרבי נחום מקמינקא. מובא אצל ר' חיים איטשע פיוטורקובסקי, בתוך: אברהם פיוטרקובסקי, פסקי תשובה, דברי חכמים, סימן ה' (על סימן מ"ה), ירושלים תשמ"ו, עמוד 85, באתר היברובוקס.
  42. ^ רבי חיים אלעזר שפירא, שו"ת מנחת אלעזר, חלק ג', סימן מ"ו. וראו עוד שם בהמשך דבריו: ”ומעתה הנני מוסיף להפליא על חכמת הגאון מהר"ש איגר ז"ל בגליון מהרש"א, כתב וזה לשונו, בתשובת בשמים ראש פקפק וכו'... ושגגה יצאה מלפני השליט להביא מדברי מינות אלו בילקוטו וגליונו, וכבר אירע כזה לכמה גדולים אשר לא ידעו מהותו וענינו”.
  43. ^ רבי חיים אלעזר שפירא, נימוקי אורח חיים, סימן נ"ח, ד"ה אולםטורנוב תר"צ, באתר אוצר החכמה.
  44. ^ מרדכי בנט, פרשת מרדכי, אורח חיים, סימן ה', ד"ה ובסי' שכ"ה, וד"ה ובסי' כ', סיגט תרמ"ט, דף ח', עמוד ב', באתר היברובוקס; זאב וולף מלנדסברג, זאב יטרוף, סימן ב', ד"ה ומעתה, פרנקפורט שעל האודר תקנ"ג, דף ד', עמוד א', באתר אוצר החכמה, וכן שם סימן ו', ד"ה ואשרי, דף י"ג, עמוד א', באתר אוצר החכמה, וכן שם סימן ז', ד"ה והנה, דף י"ג, עמוד ב', באתר אוצר החכמה, ועוד (וראו בדבריו שם סימן ט', ד"ה ומעתה, דף ט', עמוד א', באתר אוצר החכמה: "המחבר ס' כסא דהרסנא... הביא לדפוס דברים הללו שלא ניתנו לכתוב, וצריך אני לשום מחסום לפי, שלא להוציא לעז על הכלל שו"ת בשמים ראש"); ראו יעקב שור, אות ע"ג (על סימן ר"ח), בינה לעתים על ספר העתים, קרקוב תרס"ג, עמ' 311, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); ראו רבי עובדיה הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק ב', אבן העזר, סי' ג', אות ג'. ראו גם רבי מאיר פוזנר, בית מאיר, אורח חיים, סימן תנ"ג, סעיף א', וראו גם הנ"ל בסימן תנ"ב, וביורה דעה, סימן קפ"ז, סעיף ב'.
  45. ^ מהמפורסמים שבהם הוא רבי עקיבא איגר, שמזכירו פעמים רבות בהגהותיו לשולחן ערוך ובתשובותיו, כגון בהגהה לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן מ', וסימן קפ"ח, סעיף ח', ובשו"ת, חלק א', סימן ט'.
  46. ^ כמו רבי חיים יוסף דוד אזולאי, טוב עין, אות ט' ואות י"ח, ושם הגדולים, מערכת ספרים, אות הבי"ת, ס"ק קכ"ז
  47. ^ ראו בשמים ראש <עם הגהות רא"ב קלוגר ורצ"ה חיות בכת"י>, ברלין תקנ"ג, באתר אוצר החכמה. שני הדפים הראשונים הם כתב ידו של רא"ב קלוגר, ובגוף הספר מופיעות הגהותיו של רצ"ה חיות.
  48. ^ הודפסו במהדורת הרב ראובן עמאר, ירושלים תשמ"ד.
  49. ^ הרב עובדיה יוסף, בהסכמה על מהדורת הרב ראובן עמאר, ירושלים תשמ"ד (וראו שם שמתייחס לדברי ר"ש ברלין בשם "דברי קדשו").
  50. ^ להרחבה בעניין ראו: נריה גוטל, ‏יחסו של הראי"ה קוק לספר "בשמים ראש", JSIJ‏ 5, 2006
  51. ^ רבי יעקב ישראל קניבסקי, קריינא דאיגרתא, חלק א', סי' פ"א.
  52. ^ ראו להלן.
  53. ^ ראו לדוגמה אצל רבי מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים, מאמרי ביקורת - "רחובות קריה", הע' 4, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ' ק"ס, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); רבי שלמה יוסף זווין, המועדים בהלכה, עמ' רנ"ז; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ב' - יורה דעה, סימן כ"ד, אות ו' (וראו שם שרבי חיים אלעזר שפירא, שתקף ופסל את ר"ש ברלין בחריפות, "הפריז על המִדה"), וכן בהסכמתו על מהדורת הרב ראובן עמאר, ירושלים תשמ"ד.
  54. ^ ראו לדוגמה: שלמה יוסף זווין, המועדים בהלכה, עמ' רנ"ז.
  55. ^ נועם פלאי, זיוף עם זקן, באתר צריך עיון, י"ד באב תשע"ט.
  56. ^ ראו על כך גם אצל רבי מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים, מאמרי ביקורת - "רחובות קריה", הע' 4, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ' ק"ס, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  57. ^ פורסם גם בתוך קובץ מאמריו החדש אסור מן התורה (ה'תשס"ה) עמ' 45-66.