ירידת אחי יוסף למצרים

ירידת אחי יוסף למצרים הוא סיפור המופיע בפרשת מקץ שבספר בראשית (פרקים מב מג מד).

רקע

לאחר מכירת יוסף, סיפור יוסף ואשת פוטיפר, ישיבתו בבית סוהר בעקבות כך, חלום שר המשקים ושר האופים ופתרון יוסף, שחרורו בעקבות חלומות פרעה על ידי המלצת שר המשקים ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, יוסף אגר במצרים אוצרות מזון רבים בשנות השובע בשביל שנות הרעב.

כשהגיעו שנות הרעב לאחר שכלו שבע שנות השובע שהיו בארץ מצרים, פרעה שלח את אנשי מצרים ליוסף בדרישה שיעשו כל מה שיוסף יאמר להם "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", כשהגיעו ליוסף הוא מכר להם בכסף.

והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים

— ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק נ"ו

הסיפור המקראי

כשאנשי הארצות שסביב מצרים באו לקנות אוכל במצרים מפני הרעב ששרר באזור, יעקב שחי בארץ כנען שלח את בניו לרדת למצרים לקנות שם אוכל כדי ש"נחיה ולא נמות". את בנימין הוא לא שלח מפחד שיקרה לו אסון כאחיו יוסף.

כאשר אחיו של יוסף ירדו מצרימה הם באו אל יוסף, השתחוו לו והשתטחו בפניו. אחיו של יוסף לא זיהו אותו, מפני שצמח לו זקן מאז שהם הפילו אותו לבור ומכרו אותו. אולם יוסף כן זיהה אותם אך הוא התנכר להם (לשון נכרי - לא מכיר אותם) ושאל אותם מאיפה הגיעו. הם ענו לו, שהם באו מארץ כנען בשביל לקנות אוכל.

יוסף נזכר בחלומות שחלם, שהתקיימו כאשר השתחוו לו אחיו, אולם הוא הבין שהייעוד של החלומות לא התקיים במלואו כשראה שהם לא באו יחד עם בנימין, אז הוא רקם תוכנית בשביל לגרום להם להביא את בנימין למצרים: הוא דיבר איתם בתקיפות והאשים אותם שהם באו למטרות ריגול ("מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ, מאיפה אפשר לכבוש אותה באתם!"), אולם הם התכחשו לטענה זו וסיפרו לו שהם "בני איש אחד (יעקב) בארץ כנען, והנה הקטן (בנימין) נשאר עם אבינו, והאחד (יוסף) איננו".

יוסף הצהיר בפניהם כי יהיה עליהם להביא את בנימין למצרים על מנת להוכיח שהם לא מרגלים, והציע להם לשלוח נציג שיביא את בנימין למצרים, בזמן ששאר האחים ישבו במאסר ("בזאת תבחנו, חי פרעה..." נעשה כאן שימוש בלשון שבועה, כאשר יוסף נשבע בחיי פרעה. אולם, יוסף לא התכוון למלא אחר שבועה זו, אחרת הוא היה נשבע בשם ה'). כשלא הסכימו האחים להצעה, יוסף שלח אותם למאסר בן שלושה ימים בבית הסוהר על מנת להפחיד אותם, ולאחר מכן הצהיר בפניהם כי הוא ירא מ-ה' והציע להם הצעה חדשה: רק אח אחד יוחזק בבית הסוהר (על מנת להבטיח שהם יביאו את בנימין איתם) בזמן שהשאר ילכו ויביאו אוכל למשפחתם. האחים הסכימו להצעה זו, תוך כדי שהם אמרו אחד לשני כי הצרה הזאת באה בעקבות שחטאו בהתנכלותם ליוסף ומכירתו; כאשר דיברו, הם לא ידעו שיוסף מבין את לשונם, כי המליץ (מנשה, שהבין גם את הלשון העברית) תרגם בשבילו את כל דבריהם לשפה המצרית.

בשלב זה, יוסף אסר את שמעון בבית הסוהר (בשביל להפריד אותו מלוי, כדי למנוע מהם לנקוט פעולה הדומה למעשה שכם) לעיניהם (ורק לעיניהם, וכשיצאו מיד האכיל והשקה אותו). לאחר מכן הוא נתן לשאר האחים אוכל וציווה על עבדיו למלא בחשאי את שקיהם בכסף ששילמו לו.

כשיצאו משם לכיוון ארץ ישראל ועצרו במלון בדרך פתחו את שקיהם לתת מספוא לחמוריהם ולהפתעתם ראו שלכל אחד יש את כספו באמתחתו. כשהגיעו ליעקב וסיפרו לו את קורותיהם ואת דרישת יוסף להביא את בנימין, אמר להם יעקב "שכלתם אותי, יוסף איננו, שמעון איננו, ואת בנימן תיקחו?". ראובן הציע ש"את שני בני תמית אם לא אחזיר את בנימין אליך תן אותו אלי ואני אשיבנו אליך", יעקב לא קיבל את ההצעה כי אמר "בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, מה זה יעזור לי, וכי בניו הם ולא בני?" ולא הסכים לירידת בנימין למצרים.

כשנגמר האוכל שהביאו ממצרים ביקש יעקב שירדו למצרים להביא עוד, יהודה הזכיר לו ש"האיש העיד בנו שלא נראה את פניו בלי שנבוא עם אחינו", והציע שהוא יהיה ערב שבנימין יחזור "אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים (הכוונה לעולם הבא)". מחוסר ברירה יעקב קיבל את ההצעה ואמר שייקחו לאיש מתנה מעט צרי (מין מתיקה) ומעט דבש נכאת (שעווה) ולט (בשמים) בטנים ושקדים, ושיחזירו את הכסף שהושב לשקיהם כי אולי הושב בטעות, ושהוא יתפלל עליהם.

כשהגיעו ליוסף, יוסף אמר לטבח הארמון לבשל לו ולהם ארוחת צהריים. כשהמשרת של יוסף הביא אותם לבית יוסף הם ידעו שאין דרך שאר הבאים לקנות אוכל ללון בבית יוסף כי אם בפונדקאות שבעיר ולכן פחדו שזה מפני שהוא חושב שלקחו את הכסף ממנו "להתגולל עלינו, להתנפל עלינו, ולקחת אותנו לעבדים", מפני חשש זה ברגע שהגיעו לפתח הבית הם אמרו "ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ועכשיו השבנו אותו בידנו". בתגובה אמר להם יוסף שכספו בא אליו ומה שהם מצאו לא שלו "שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם, כספכם בא אלי". בהמשך יוסף הוציא אליהם את שמעון מבית הסוהר.

לאחר שנכנסו לבית יוסף הביאו לו את המתנה שהביאו מארץ כנען והשתחוו לו, יוסף שאל בשלומם ושלום אביהם הזקן, כשענו שהוא חי יוסף לא היה יכול להתאפק ויצא לבכות בחדר.

כשיוסף יצא מהחדר הם באו לשבת לאכול ויוסף הכה בגביע שהיה לו וטען שהוא רואה בזה את הגילאים שלהם, והושיב אותם כסדר הגילאים שלהם (הם תמהו כי לא אמורים לדעת את הגילאים שלהם מפני שכולם נולדו בשבע שנים), כשהגיע לבנימין אמר שאין לו אם ולי אין אם ישב אצלי. לבנימין נתן מנה גדולה פי 5 ממנת כולם. באותו יום שתו יין והשתכרו אפילו שלא שתו מיום שמכרו אותו.

בהמשך יוסף ציווה את משרתו לתת להם אוכל ככל שיוכלו לסחוב בשקים ולשים כסף בשק של כל אחד מהם.

כשעלה השחר יוסף שילח אותם לדרכם.

רק הם יצאו מן העיר, ויוסף אמר למשרתו לרדוף אחריהם ולהגיד להם "למה שלמתם רעה תחת טובה הרי הגביע הזה שאדני שתה בו ונחש בו וככה גנבתם? הֲרֵעֹתֶם אשר עשיתם", כשהמשרת אמר להם את זה ענו לו "למה ידבר אדני כדברים האלה, חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה הרי כסף שמצאנו באמתחתינו השבנו אליך מארץ כנען, ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב? מי שימצא אצלו הגביע ימות וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים", המשרת אמר להם שרק מי שימצא אצלו הגביע יהיה עבד, והשאר אין סיבה שיקבלו עונש.

המשרת חיפש בשקיהם התחיל מהגדול וסיים בקטן כדי שלא ירגישו שהיה יודע היכן הוא, ומצא את הגביע לבסוף באמתחת בנימין.

גביע הכסף מתגלה אצל אחיו של יוסף, באמתחתו של בנימין.

כשהמשרת החזיר אותם ליוסף למצרים, במענה לשאלת יוסף למה עשו את זה ואיך לא חשבו שהוא ינחש מסברא גם אם אין בידו הגביע, ענה יהודה שכעונש כולם יהיו עבדים "מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עוון עבדיך, יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת ה' נהיה להביא לנו זאת (כבעל חוב שמצא מקום לגבות שטר חובו) כי חטאנו, אז הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו". יוסף סירב להעניש את כולם "חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם".

יהודה דיבר עם יוסף קשות על כך שהוא ערב להחזיר את בנימין "עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים", והציע שהוא ימלא את מקומו "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (בנימין) עבד לאדני, והנער (בנימין) יעל עם אחיו".

בשלב זה יוסף כבר לא התאפק וגילה לאחיו שהוא יוסף.