מרים, אם ישו
על פי הברית החדשה, מִרְיָם (ביוונית: Μαρία, מַרִיָה; בלטינית: Maria; בארמית סורית: ܡܪܝܡ, מַרְיַם), הייתה אישה יהודייה-גלילית מתקופת בית שני, אמו של ישו הנוצרי ואשתו של יוסף. לפי הכתוב, היא הרתה לרוח הקודש בעודה בתולה, ילדה את ישו, גידלה אותו ועמדה לצידו במהלך חייו.
פסל מרים המוצב בכנסיית הבשורה שבנצרת, בלבוש כחול ועטרת כוכבים לראשה | |
לידה |
סוף המאה ה-1 לפנה"ס כנראה בנצרת, ארץ ישראל (מקום מגוריה) |
---|---|
קדוש עבור | כל הכנסיות המכבדות קדושים |
חג | תאריכים רבים, ראו להלן |
לרוב מתייחסים אליה (כדי להבדילה מאחרות ששמן מרים) בתור מרים הבתולה (בלטינית: Maria Virgo, ביוונית: Παρθένος Μαρία), ולמעשה, על פי המסורת הנוצרית (של רוב הזרמים) בתוליה היו נצחיים, אף במהלך ולאחר לידת בנה. מאחר שישו נחשב בנצרות בתור האל הבן, מרים מכונה גם יוֹלֶדֶת הָאֱלֹהִים (מארמית סורית: ܝܠܕܬ ܐܠܗܐ, יָלְדַת אַלָהָא; ביוונית: Θεοτόκος, תֶאוֹטוֹקוֹס) או אם האלוהים.
התאולוגיה הנוצרית מציבה את מרים כראשונה מבין הקדושים, כממלאת תפקיד מרכזי בישועת המין האנושי, וכסמל לתום ולאדיקות. אמונות נוספות הן שעיבורה ברחם אמה היה ללא מתום, ושלא מתה אלא עלתה השמיימה בגופה. עתירות למרים כדי שתשתדל אצל אלוהים עבור המתפלל נפוצות בליטורגיה, וחגים רבים מוקדשים לה.
חייה לפי הברית החדשה
עריכהראשית חייה והריונה
עריכהראו גם – הבשורה למרים, הביקור |
מרים הייתה עלמה בתולה, שגרה בעיר נצרת שבגליל בימי המלך הורדוס. היא הייתה מאורסת ליוסף, צאצא לבית דוד, כאשר אלוהים שלח אליה את המלאך גבריאל. בראותה את המלאך בחדרה נבהלה מרים, והוא אמר לה:
אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ.
הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ.— הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 30–33, בתרגום חדש
מאחר שהייתה בתולה, שאלה מרים כיצד הדבר ייתכן. גבריאל השיב כי רוח הקודש תבוא עליה, והילד יהיה בן האלוהים (אנ'), ולא זו בלבד אלא שגם אלישבע, קרובת משפחתה הזקנה של מרים שנחשבה עקרה, היא עתה בחודש השישי להריונה. מרים השיבה לגבריאל כי ”הִנְנִי שִׁפְחַת ה', יְהִי־לִי כִּדְבָרֶךָ” (לוקאס א' 38), ומיהרה לבקר את אלישבע. כשנפגשו השתיים הן בירכו זו את זו, ומרים אמרה את המזמור שלימים נקרא "מגניפיקט". מרים ישבה בבית אלישבע כשלושה חודשים, ואז חזרה לביתה בנצרת[1].
נישואיה ולידת בנה
עריכה- ערך מורחב – המשפחה הקדושה
יוסף, ארוסהּ של מרים, שמע כי היא נכנסה להיריון, ובתחילה רצה לבטל את האירוסין, אך אז ראה בחלומו מלאך, שאמר לו לא לחשוש להתחתן עם מרים, כי היא לא בגדה בו, אלא התעברה מרוח הקודש, וכך הגשימה את הנבואה ”הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל” (ישעיהו, ז', י"ד). מרים התחתנה עם יוסף, ועברה לגור בביתו, אך הם לא קיימו יחסי מין עד שילדה[2] (ולפי המסורת, גם לא לאחר מכן). כשבא זמנה של מרים ללדת, היא ובעלה שהו בעיר בית לחם, אך לא מצאו מקום במלון, לכן מרים ילדה את בנה הבכור, ישו, והשכיבה אותו בתוך אבוס[3]. לאחר מכן ברחה המשפחה למצרים מפני הורדוס, שרצה להרוג את ישו, ולאחר מות הורדוס שבה לארץ ישראל והשתקעה בנצרת[4].
כאשר חלפו ימי הטוהר של מרים היא עלתה עם משפחתה לבית המקדש, כדי לפדות את בנה הבכור ולהקריב קורבן יולדת. מרים הקריבה ”שְׁתֵּי־תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה”, מה שמעיד כי הייתה ענייה מכדי להביא כבש לקורבן העולה[5]. במקדש פגשו בשמעון, איש צדיק שרוח הקודש הבטיחה לו כי יזכה לראות את המשיח. שמעון אחז בישו התינוק ובירך את האלוהים שהגשים את הבטחתו, לתמיהתם של מרים ויוסף שגם אותם בירך[6]. בנוסף אמר שמעון למרים:
הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל, וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ.
וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבֹר חֶרֶב, לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים.— הבשורה על-פי לוקאס, פרק ב', פסוקים 34–35
המשפחה נהגה לעלות לרגל לירושלים מדי שנה, על מנת לחוג את הפסח. בצאת חג הפסח שבו היה ישו בן 12, מרים ויוסף יצאו מירושלים בשיירת עולי-רגל השבה אל הגליל, וכעבור יום הבינו כי בנם אינו נמצא עמם בשיירה. הם שבו לירושלים לחפשו, ולאחר שלושה ימים מצאו את ישו בין המורים בבית המקדש. מרים גערה בבנה ואמרה שהיא ואביו דאגו לו, אך ישו השיב להם: ”לָמָּה חִפַּשְׂתֶּם אוֹתִי? הַאִם לֹא יְדַעְתֶּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת בַּאֲשֶׁר לְאָבִי?”. מרים לא הבינה את משמעות דבריו, אך שמרה אותם בליבה[7].
לצד ישו בבגרותו
עריכהמרים הוזכרה מספר פעמים כנוכחת לצד ישו בבגרותו. היא הוזמנה לחתונה בקנה, בה היו גם ישו ותלמידיו. כאשר נגמר היין באמצע מסיבת החתונה, מרים פנתה לבנה והסבה את תשומת ליבו לעניין. בתחילה ישו דחה את פנייתה, באומרו ”מַה לִּי וָלָךְ, אִשָּׁה? עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתִי”, אך מרים בכל זאת אמרה למשרתים לעשות מה שישו יגיד להם, ואכן בהנחייתו נעשה נס ומים הפכו ליין משובח. לאחר מכן ירדה מרים עם ישו, אֶחָיו (אנ') ותלמידיו אל כפר נחום[8]. המונים באו אל ישו והתאספו בבית שבו שהה, ובאותו הזמן מרים באה לבית יחד עם אֶחָיו של ישו, אך מפני הצפיפות הרבה לא יכלה להיכנס, ושלחה לקרוא לבנה. כשהודיעו לישו כי אימו ואחיו בחוץ מבקשים לדבר אתו, הוא הכריז בפני הקהל כי הם שקולים לאמו ואחיו, כי ”כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי”[9].
מרים הייתה בגבעת הגולגולתא בעת שנצלב שם ישו בנה, יחד עם נשים נוספות, לרבות אחותה, מרים אשת קְלוֹפָּס (אנ')[10], וגם עם התלמיד שישו אהב (הוא יוחנן כותב הבשורה[11]), אותו אף אימצה לבן:
כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַתַּלְמִיד הָאָהוּב עָלָיו עוֹמֵד לְיָדָהּ, אָמַר לְאִמּוֹ: "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ."
לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לַתַּלְמִיד: "הִנֵּה אִמְּךָ."
מֵאוֹתָהּ שָׁעָה אָסַף אוֹתָהּ הַתַּלְמִיד לְבֵיתוֹ.— הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ט, פסוקים 26–27
מרים השתייכה לאחוות המאמינים בישו לאחר עלייתו השמימה - כלומר, הקהילה הנוצרית הראשונה. בפעם האחרונה (כרונולוגית) בה היא מוזכרת בברית החדשה, היא נכחה ב"עֲלִיָּה" (ὑπερῷον) בירושלים, החדר בו נערכה הסעודה האחרונה, שם התאספו האחים - כ-120 במספר, נשים וגברים, ביניהם שנים-עשר השליחים ואֶחָיו של ישו - והרבו להתפלל יחדיו[12].
בתוליה של מרים
עריכה- ערך מורחב – הבתולים הנצחיים של מרים
הקתולים, האורתודוקסים ורוב הכנסיות, בייחוד המסורתיות, גורסים שמרים הייתה בתולה באורח נס כל חייה: לא רק בעת ההתעברות, אלא אף בעת הלידה עצמה וגם לאחר מכן. אמונה זו הפכה למקובלת בהדרגה למן המאה הרביעית. היא הייתה כרוכה לא רק בראיית הלידה כניסית ובקביעה שמרים ויוסף לא מימשו את נישואיהם, אלא גם בפירוש אזכורם של אחי ואחיות ישו המוזכרים בברית החדשה כאחים חורגים או כדודנים. כנסיות פרוטסטנטיות רבות דוחות את הדוקטרינה כפרי מסורת החסרה ביסוס במקרא, ומוכנות לקבל לכל היותר שמרים הייתה בתולה בעת שהרתה את ישו, כמתואר במפורש בבשורה לפי מתי.
מרים הקדושה במסורת הקתולית
עריכההמסורת הקתולית טוענת כי מרים לא מתה, אלא נרדמה לשנת עולמים, ואז הועלתה השמיימה. הקתולים מאמינים כי מרים היא מדיאטריקס, כלומר דמות המתווכת בין ישו לבין אנשים במצוקה. המקור לאמונה זו הוא המקרה בו השפיעה מרים על ישו לחולל את נס היין בחתונה בקנה. ב-1964 הכריז פאולוס השישי כי מרים היא אם הכנסייה.
הכנסייה הקתולית הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:
- 8 בדצמבר – העיבור ללא חטא של מרים ברחם אמהּ, חנה (Immaculata Conceptio).
- 8 בספטמבר – חג הולדתה של מרים (Nativita' della Beata Vergine Maria).
- 21 בנובמבר – הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש (La Presentazione).
- 25 במרץ - הבשורה למרים אודות הולדת האדון (L'Annunziazione, תשעה חודשים לפני הולדת ישו).
- 31 במאי – חג הביקור המנציח את ביקורה של מרים אצל אלישבע (La Visitazione).
- 15 בספטמבר – יום הזיכרון לאבותיה של מרים (Beata Vergine Addolorata).
- 15 באוגוסט – יום עלייתה של מרים השמימה (Assunzione della Vergine Maria).
- בנוסף נקבע 1 בינואר כיום חג כללי לכבודה של מרים (Maria Madre di Dio).
מרים הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית
עריכההמסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישׂה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.
הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:
- 13 באוגוסט - הבשורה ליואכים אודות הולדת מרים
- 9 במאי - חג הולדתה של מרים
- 13 בדצמבר - הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש
- 1 ביוני - הגעת המשפחה הקדושה למצרים
- 29 בינואר - יום הזיכרון לעזיבתה של מרים
- 22 באוגוסט - יום עליית גופתה של מרים השמימה
- 28 ביוני - זיכרון הקדשת הכנסייה הראשונה לשם מרים הקדושה באפסוס
- 2 באפריל - התגלות מריה בזייתון
- 22 באוגוסט - התגלות גופה לשליחי ישו
- הקופטים מקדישים את היום ה-21 בכל חודש בלוח השנה הקופטי לזכרה של מרים, אם ישו.
בקוראן
עריכהמרים אם עיסא מוזכרת גם בקוראן. במקום אחד מכונה "אחות אהרן", ובמקום אחר "מרים בת עמרם"[13], ובעקבות כך חלק מהפרשנים המוסלמים זיהו את מרים אחות אהרן עם מרים אם ישו[14].
קישורים חיצוניים
עריכה- מרים, אם ישו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מריה הקדושה על-פי התפיסה האוריינטלית (באנגלית)
- מרים, אם ישו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 26–56
- ^ הבשורה על-פי מתי, פרק א', פסוקים 18–25
- ^ הבשורה על-פי לוקאס, פרק ב', פסוקים 4–7
- ^ הבשורה על-פי מתי, פרק ב', פסוקים 13–23
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ב, פסוק ח'
- ^ הבשורה על-פי לוקאס, פרק ב', פסוקים 22–33
- ^ הבשורה על-פי לוקאס, פרק ב', פסוקים 42–51
- ^ הבשורה על-פי יוחנן, פרק ב', פסוקים 1–12
- ^ הבשורה על-פי מרקוס, פרק ג', פסוקים 31–35 (גם מתי, י"ב, 46–50 ולוקאס, ח', 19–21)
- ^ הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ט, פסוק 25
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ברית חדשה) אין פרק כא בספר יוחנן.הבשורה על-פי יוחנן, פרק כ"א, פסוק 24
- ^ מעשי השליחים, פרק א', פסוקים 12–15
- ^ הערות יוסף יואל ריבלין לתרגומו לקוראן, סורה 66 (סורת א-תחרים), פסוק 12
- ^ הערות הרמן רקנדורף לתרגומו לקוראן, סורה 19 (סורת מרים), פסוק 30; יגאל בן-נון, האם הקוראן הוא יצירה מוסלמית?, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2022