מחנות העקורים

מחנות העקורים (1956-1945) היו מחנות שהקימו בעלות הברית כדי לעזור ל כ-10 מיליון עקורים אחרי מלחמת העולם השנייה. רוב העקורים היו רוסים, פולנים, צ'כים, צרפתים ובני אומות אחרות, אותם לקחו הגרמנים הנאצים בשבי. המחנות הוקמו בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, ובהם שוכנו שבויים שהשתחררו ממחנות ריכוז או ממחנות עבודה וכפיה, ושבויי עבודה אחרים. כרבע מיליון איש מהעקורים במחנות, שהיוו כ-3% מכלל השוהים בהם, היו יהודים ניצולי השואה. רובם הגיעו ממזרח אירופה במסגרת תנועת הבריחה.

ממחנה העקורים באוסטריה

רקע

עם סיום המלחמה הקימו כל אחד משלות הכוחות הכובשים - ארה"ב, בריטניה וצרפת - מרכזי קליטה לעקורים. הרוסים התעלמו מהעקורים בשטח השליטה שלהם. המטרה של מחנות העקורים הייתה לסייע לעקורים לחזור למולדתם, לביתם ולמשפחתם. המטה העליון של חיילות המשלוח של בעלות הברית, שא"פ (Supreme Headquarters, Allied Expeditionary Force - SHAEF) ואונרר"א, גוף של האו"ם, חתמו על הסכמים הקובעים את האחריות של כל אחד מהם. אונרר"א התחייב לנהל את ענייני המחנות והצבא התחייב לספק לפליטים מזון, מקלט ביגוד וציוד רפואי. המחנות פעלו היטב ותוך כארבעה חודשים מעל לששה מיליון עקורים חזרו לארצותיהם ולבתיהם. במחנות נשארו פליטים שלא רצו לחזור לארצות המוצא שלהם, יהודים שורדי שואה ואחרים, בעיקר רוסים ואוקראינים. במחנות היו כרבע מיליון שורדי השואה, יהודים שלא הייתה להם ארץ או בית לחזור אליהם. ארץ ישראל, אליה רובם רצו להגיע, הייתה סגורה בפניהם בגלל המדיניות הבריטית של "הספר הלבן" שהגבילה מאוד את העלייה לארץ ישראל. ההצעה שהבריטים נתנו לשורדי השואה הייתה:

"הפתרון שבריטניה יכולה להציע להמוני הפליטים היהודים באירופה הוא בראש ובראשונה שיבה לארץ מוצאם"

הכניסה למחנה עקורים "גבעת עבודה" בסאלפלדן, אוסטריה

חלק מהמחנות, כגון ברגן-בלזן, הוקמו ליד אתר של מחנה ריכוז בשם זהה. אחרים, כגון לנדסברג, הוקמו במחנות הריכוז עצמם, במבני מחנות הריכוז לשעבר, שהוסבו לשימוש אזרחי. בתחילת קיומם של מחנות העקורים, הם היו מוקפים גדרות תיל ונשמרו על ידי יחידות צבא אמריקאיות ובריטיות. בתחילה לא הייתה הפרדה בין יהודים ללא יהודים. היהודים שהגיעו למחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה היו ניצולי שואה שהגיעו למרכז אירופה במסגרת תנועת הבריחה. מספר היהודים במחנות העקורים הגיע לכרבע מיליון. התנאים במחנות היו קשים מאוד בייחוד בעת הקמתם. היה מחסור במזון ובלבוש, הייתה צפיפות גדולה ונוצרו בעיות סניטציה קשות. רבים משורדי השואה היו חולים, בעיקר בטיפוס והיה מחסור בתרופות ובטיפול רפואי. היו גם הגבלות בתנועה. בתחילה מנות המזון בחלק מהמחנות הכילו 1,200 קלוריות ליום. בהמשך, וכתלות במפקד המחנה, המנות עלו ל-2,000 ול- 2,500 קלוריות ליום.

בין מחנות העקורים הגדולים היו: מחנה העקורים ברגן-בלזן, בבסיס הצבא הגרמני לשעבר אשר שכן כקילומטר מאתר מחנה הריכוז ברגן-בלזן שהועלה באש אחרי שחרורו; מנזר סנט אוטיליין, לא רחוק ממינכן, שהפך לבית חולים לניצולים בראשות ד"ר זלמן גרינברג; מחנה העקורים לנדסברג שהוקם ליד מינכן, בקסרקטין בלנדסברג, והפך למחנה עקורים למשוחררי דכאו; מחנה העקורים פלדאפינג, מחנה שבתקופת המשטר הנאצי שימש את ההיטלריוגנד ולאחר המלחמה הפך למחנה שקלט ניצולי צעדת מוות שהשתחררו בסמוך; ציילסהיים ליד פרנקפורט; וכן מחנות פרנוואלד, לייפהיים, אשווגה, אולם, ליד העיר אולם ועוד.

היהודים במחנות - אנטישמיות ופעילות מדינית

הפגנה, במחנה העקורים לייפהיים, גרמניה, הקוראת להסרת מגבלות העלייה לארץ-ישראל, לאחר המלחמה

אנטישמיות הייתה בעיה קשה במחנות. בהתחלה רובם של העקורים היהודים היו שורדי מחנות ריכוז חולים, חלשים בגוף ובנפש ופגיעים. בני עמים שונים, בעיקר פולנים ואוקראינים, הציקו לפליטים היהודים ופגעו בהם באופן חמור. עקב האנטישמיות במחנות פרצו מהומות בין יהודים ולא יהודים. חלק מהחיילים האמריקאים ששמרו על מחנות העקורים לחמו לפני כן במשך כשנה (החל מהפלישה לנורמנדי ביוני 1944) בקרבות קשים, ולא היו פנויים נפשית להבין את מצוקותיה של האוכלוסייה היהודית הפגיעה. הם לא הבינו שמאחורי גדרות תיל נמצאים ניצולי הנאצים ולא פושעים, ועל כן מילאו את משימות השמירה בקשיחות. בנוסף, חלקם היו בעצמם אנטישמים. מידע על המתרחש במחנות העקורים הגיע לארצות הברית, בין היתר באמצעות הרבנים היהודיים בצבא ארצות הברית שפגשו את שורדי השואה במחנות.

הנשיא טרומן החליט לשלוח את ארל האריסון לבדוק את מצב העקורים היהודים והלא יהודים במחנות העקורים.

דו"ח האריסון

ערך מורחב – דו"ח הריסון

בקיץ 1945 כתב ארל הריסון, שליחו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן, דו"ח על מצבם הקשה היהודים במחנות העקורים. בין הדברים שכתב היה המשפט הבא:

"אנחנו [האמריקאים שומרי מחנות העקורים] מתייחסים ליהודים כפי שהנאצים התייחסו אליהם, פרט לכך שאינו משמידים אותם." (זאב מנקוביץ, בין זיכרון לתקווה, ע' 73)

דו"ח הריסון, שהוגש לנשיא הארי טרומן, סקר את המצב במחנות העקורים ותאר אותו כקשה ועגום מאוד. אחת ההמלצות בדו"ח הייתה להפריד במחנות את הפליטים היהודים מאלה שאינם יהודים. טרומן קיבל המלצה זו ובשלב מוקדם, חודשים ספורים בלבד לאחר שחרור מחנות הריכוז, הורה להקים מחנות נפרדים לעקורים היהודים. במחנות אלה החלו הפליטים היהודים לנהל היבטים רבים בחייהם באופן עצמאי. כמו כן תנאי החיים שופרו עקב כניסתם של ארגוני סעד יהודיים ופעילים מארץ ישראל שהחלו לפעול במחנות.

המלצה נוספת של ועדת האריסון הייתה מתן 100,000 אשרות כניסה לפלשתינה-א"י לשורדים היהודים במחנות מיד. הבריטים לא קיבלו להמלצה זו.

הועדה האנגלו-אמריקאית

בשנת 1946, כדי לא להגיע לעימות עם טרומן, מינה אטלי, ראש ממשלת בריטניה, את הוועדה האנגלו-אמריקאית ובה שישה חברים אנגלים ושישה אמריקאים. בראש הועדה עמד ג'ון סינגלטון - שופט אנגלי. תפקיד הוועדה היה להמליץ על פתרונות לבעיית היהודים במחנות. הועדה ביקרה במחנות העקורים, שמעה עדויות ושמעה שרובם המוחלט של העקורים אכן מבקשים לעלות לארץ ישראל. התקבלה החלטה להמליץ על מתן 100.000 אשרות כניסה לפלשתינה א"י לפליטים מיד. חברי הוועדה התרשמו כי האנטישמיות באירופה עדיין קיימת גם לאחר מלחמת העולם השנייה, וכי היא מונעת את קליטת העקורים הן במקומות מושבם והן במקומות מוצאם. ממשלת בריטניה הופתעה מההמלצה, אך לא שינתה את החלטתה בעניין "הספר הלבן"

ועדת אונסקו"פ

במאי 1947 האו"ם החליט להקים ועדת חקירה שלו לבחון את שאלת ארץ ישראל ולחוות דעה בנושא פתרון בעיית העקורים היהודים באירופה. ועדת אונסקו"פ הייתה מורכבת מנציגים ממדינות שאינן קשורות לנושא ארץ ישראל, ולמאבק של העקורים היהודים להגיע אליה ולנושא המנדט. היו בה חברים משוודיה, אוסטרליה, אורוגוואי, פרו ועוד. הוועדה שמעה עדויות רבות, גם במחנות העקורים והמלצתה הייתה תוכנית החלוקה של ארץ-ישראל ופתיחת שערי הארץ לשורדי השואה.

תנועת הבריחה ומחנות העקורים

שורדי שואה במעבר גבול בין פולין לצ'כוסולובקיה בדרך לארץ ישראל.

תנועת הבריחה היא התנועה שניהלה וארגנה את מסעם של שורדי השואה בדרכי אירופה, שרובם רצו להגיע לארץ ישראל. הם נעו מצפון מזרח אירופה, ארצות השליטה הסובייטית, דרך ארצות המרכז, גרמניה ואוסטריה, אל ארצות הים התיכון, איטליה וצרפת. כאן, לחופי הים התיכון, חיכו לשורדים אוניות המעפילים שלקחו אותם לארץ. מחנות העקורים היו התחנות בדרך של שורדי השואה. מסע החזרה לחיים של השורדים התנהל בדרכי אירופה ברובו באופן לא לגאלי, וחשאי בעזרת זיוף ניירות וגניבת גבולות. התחנות במחנות היו ליגאליות, אך המעבר ממחנה אחד לזה הבא אחריו היה לא ליגאלי.

מספר אפרים דקל, מפקד הבריחה באירופה:

"הבריטים עצרו טרנספורט (קבוצת בורחים) של 300 איש שבאו משטטין (פולין) לליבק (גרמניה). הם הכניסום למחנה (עקורים), שמירה הייתה בעיקר ליד השער. בלילה החדירו חברינו כמה מחברי הבריחה ובעשרות מקומות נחפרו מחילות מתחת לגדר. כל 300 העצורים, עד אחד, זחלו משם והופנו למפגש שנקבע. לפנות בוקר כבר היו כולם במחנה השויגן שבאזור האמריקאי. במקרה אחר: בסוף יולי 1946 עצרו הבריטים טרנספורט של 400 איש שבאו משטטין לליבק. השמירה הייתה חזקה ולא ניתן היה להחדיר את חברינו פנימה. מפקד הבריחה במקום פנה אל מפקד המחנה ואמר לו 'היום ערב שבת על היהודים להתפלל הלילה ומחר כמעט ללא הפסק. תן להם ללכת להתפלל אחרת תפרוץ שביתת רעב על רקע דתי'. המייג'ור, שלא רצה שביתה על ידיו, העביר את כולם לבית כנסת בעיר. במוצאי שבת לא חזר איש מהם למחנה. בקבוצות קטנות העברנום לאזור האמריקאי".

החיים במחנות ועצם פתיחת מחנות וסגירתם היו קשורים ותלויים בזרם השורדים שנעו בדרכי הבריחה. למשל, בחלק השני של שנת 1946, אחרי פוגרום קיילצה, זרמו לאזורי השליטה של הבריטים והאמריקאים בגרמניה ובאוסטריה רבבות יהודים. חלקם יצאו מפולין דרך צ'כוסלובקיה לאוסטריה וחלקם דרך הגבול המזרחי של פולין, בעיר שטטין, לגרמניה. בחודשים יוני-נובמבר 1946, על מנת לשכן את העקורים שנמלטו מברית המועצות ועברו בדרכי הבריחה גם לגרמניה, הוקמו בה 34 מחנות חדשים לקלוט את זרם הפליטים היהודים. דוגמה לקשר הישיר בין החיים במחנות למהלך מסע הבריחה אפשר לראות בבית החולים רוטשילד בווינה. בית החולים היה מחנה עקורים שנועד להכיל 1,000 איש. בתקופת הבריחה המבוהלת מרומניה, באמצע שנת 1947 שכנו בו, בפרוזדורים, במבואות ואף בחצר מעל ל-8,000 שורדים עקורים. איכות החיים ירדה באופן משמעותי.

החיים במחנות העקורים

השהות במחנות התארכה עקב המדיניות הבריטית של הספר הלבן. במחנות חיי היום יום היו קשים וחסרי תקווה. השורדים היו משוחררים, אך לא חופשיים. הפליטים חיו בצפיפות, לרוב שוכנו באולמות גדולים, בלי פינה פרטית, בלי חדר משפחה. המזון היה דל, הלבוש בלוי קרוע וישן. חורף 1946 היה חורף קשה במיוחד ורבים סבלו מאוד מן הקור. עם זאת, השורדים היהודים החלו להתארגן במחנות לניהול חיים "נורמליים" ככל האפשר.

הוועדים

הפליטים ביקשו לבחור ועד שייצג אותם מול הגורמים האחראיים עליהם וכבר בקיץ 1945 שהבינו כי הם חייבים ועד שטיפל בענייניהם. אוכלוסיית המחנות מנתה אז מעל ל-200.000 נפש ובאופן תדיר חלו שנויים במספרם. שורדים חדשים היו מגיעים וותיקים היו עוזבים להמשיך את דרכם למחנה הבא או אל האוניות. המחנות היו מפוזרים על פני שטח גדול מאוד והיו תחת אחריותם של צבאות ממדינות שונות. היה צורך להקים ועד מרכזי שידאג מצידו להקמת ועדים אוטונומיים מקומיים. זאת גם לצורך ייצוג מול רשויות המחנות וגם לצורך טיפול בעניי השורדים. נבחר ועד מייצג ובראשו עמד זלמן גרינברג. ד"ר גרינברג , ניצול מחנה דכאו, הצליח יחד עם הרב הצבאי האמריקאי קלאוזנר להקים במנזר סנט. אוטיליין, שהיה בית חולים של הנאצים, בית חולים יהודי.הועד הנבחר היה בעל אוריינטציה ציונית.

ב-26 ביולי 1945, פחות משלושה חודשים אחרי כניעת צבאות הנאצים, קיימו במינכן מנהיגי הפליטים ועידה, בה השתתפו באי הכוח של שורדי המחנות ופעילי החי"ל מ"המרכז לגולה". הוועידה התקיימה במחנה סנט אוטליין, ואמורים היו להגיע אליה נציגים מכל המחנות. בפועל הגיעו נציגים מהמחנות שבשליטה אמריקנית בלבד. אליהו דובקין, חבר הנהלת הסוכנות היהודית, שהיה אחראי על נושא העלייה, ביקר באותם ימים באירופה והיה אורח כבוד בוועידה. ביום השני לוועידה נערך טקס במקום בו החל היטלר את דרכו, מרתף הבירה במינכן. במקום זה חתמו נציגי המחנות על הצהרה. בראש רשימת החותמים מתנוססת חתימתו של אליהו דובקין. ההצהרה הייתה ביידיש ותרגומה לעברית הוא כך:

"אנו, שארית הפלטה של יהדות אירופה הגדולה שהושמדה בהמוניה, ושבניה ובנותיה נלחמו נגד האויב כפרטיזנים ביערות, בדרכים ובבונקרים של הגטו, בתוך תנועות המרי של ארצות הכיבוש. כולנו מרימים את קולנו כאומה ודורשים בראש ובראשונה לכונן מייד את ארץ-ישראל כמדינה יהודית. שנית – להכיר בעם היהודי כשותף לאומות העולם בוועידת השלום".

נבחרו ועדים מקומיים והחלה פעילות קהילתית מאורגנת. התקיימה פעילות מפלגתית ערה של מפלגות ציוניות, השומר הצעיר, דרור-החלוץ, בלאו-וייס, מפלגות דתיות, מפלגת הבונד ועוד. בספטמבר 1946 התקבל מסמך מהמפקדה האשית של צבא ארה"ב באירופה ובו היא מכירה בוועד המרכזי של העקורים כנציגות נבחרת של התאחדות היהודים העקורים באזור. ניהול החיים במחנה היה אמור להיות על ידי אנשי אונרר"א, נציגי האו"ם, אולם אלה זיהו מהר את יכול ההתארגנות והניהול הפנימי של השורדים וניהול החיים במחנה בפועל היה בעיקר בידי הועד הנבחר ובעזרת שליחים שהגיעו מהארץ.

ביולי 1945 התכנסו במחנה פלדאפינג נציגים ממחנות שונים בגרמניה ובאוסטריה. באספה השתתפו גם נציג הבריגדה והרבנים הצבאיים האמריקאים מכס בראודה וקלאוזנר. הושמעו דוחות מן המחנות ונבחר ועד מרכזי של היהודים באזור האמריקאי. הועד עבר למינכן ועסק בנושא הארגון במחנות. בינואר 1946 יזם הוועד המרכזי את הקונגרס הציוני בבית העירייה במינכן. נכחו נציגים מאירופה כולה ובן גוריון הגיע אליו במיוחד. הועד הציג את פעילותו מיום הקמתו בפילדאפינג. הנהגת העקורים היהודים ראתה בציונות את התקווה היחידה להצלת שארית הפליטה ולעתידו של העם היהודי. בעיניהם. יציאת מצריים ויציאת אירופה היו אירועים מקבילים והייתה תחושה של קשר בין המסורת היהודית למציאות חייהם. ניצולים רבים שהחלו לנוע מערבה ושכנו בסמוך לגבול פולין-גרמניה החלו להקים בתי חינוך ובתי חולים כדי לטפל בניצולים הפצועים שהגיעו איתם, בתי ילדים, בתי ספר וחוות להכשרה חקלאית. כל זאת מתוך רצון להכין את עצמם לחיים חדשים. הג'וינט פעל בקרב העקורים וסייע במזון, ביגוד ומימון המפעלים החינוכיים. הג'וינט אף הקצה כספים לארגון העלייה המחתרתית לארץ-ישראל.

התא המשפחתי

חתונה ראשונה אחרי המלחמה במחנה עקורים ברגן בלזן, גרמניה, 1945

רוב השורדים איבדו את משפחותיהם בשואה. במחנות העקורים מספר הילדים מתחת לגיל חמש היה מועט מאוד. רק כשלושה אחוזים משורדי השואה במחנות היו בין הגילים 6–17. המסע הנפשי של בחירה בחיים לאחר האובדן וחווית הבדידות הקשה יצרו אצל השורדים צורך בנישואין והקמת משפחה. החל גל נישואין במחנות. אנשים לא רצו להיתו לבד, והתחושה הייתה "הנה יש מישהו בעולם שהוא שלי ואני שלו". בין השנים 1946–1948 שיעור הילודה במחנות הוערך כשיעור הגבוה בעולם.

חינוך

ילדים בכיתה א במחנה עקורים איינרינג, גרמניה

שני הדברים הראשונים שהוקמו בכל מחנה היו בית ספר ובית כנסת. נושא החינוך היה מורכב ומסובך. הידע של הילדים היה ברמות שונות מאוד - חלק מהילדים, שהסתתרו ביערות או שרדו מחנות, לא ידעו אפילו קרוא וכתוב וחלק אחר, הילדים שהוסתרו במנזרים, למדו באופן מסודר. בבית הספר היו ילדים מארצות שונות דוברי שפות שונות ועלתה שאלה של מה תהיה השפה בה ילמדו. תחילה ניסו להפוך את היידיש לשפה המשותפת, אך מהר הוחלט שכולם ילמדו בעברית. אחרי השבר הנורא של השואה לילדים רבים היו בעיות של ריכוז, משמעת, אמון במבוגרים, דכאון, פחדים ובעיות התנהגות. בנוסף, התחלופה של ילדים בכיתות הייתה גבוהה. ילדים באו במסגרת הבריחה מהארצות השונות, וילדים עזבו, להמשיך את הדרך במסע לארץ ישראל. במחנות היה מחסור רב בכיתות לימוד, בספרי לימוד, במחברות, בעפרונות ובציוד למידה.

לא תמיד נמצאו מורים בעלי הכשרה להוראה. פעמים רבות המורים היו אנשי מקצועות שונים, למשל, מהנדס יכול היה ללמד חשבון, או בעלי ידע בשפה העברית ללמד מה שהם יכלו. עם הזמן התחילו להגיע למחנות מורים בעלי הכשרה מארץ ישראל, מארצות הברית ומבריטניה ורמת הלימודים עלתה. בנוסף ללימודי קרוא וכתוב ומקצועות בסיסיים הוכנסו לתוכנית הלימודים שיעורים בנושאי יהדות וארץ ישראל, כגון: היסטוריה יהודית, לימודי עברית וגאוגרפיה ישראלית. ילדים רבים לא ידעו דבר על יהדות, לעיתים מאחר שבאו ממשפחות מתבוללות או עקב כך שהיו במהלך המלחמה במנזרים או אצל משפחות נוצריות. לבני הנוער התקיימו גם לימודים שמטרתם הייתה הכשרה לחיי העבודה ולמקצועות הנחוצים לכשיגיעו לארץ, כגון תפירה, ספרות וחייטות.

בבתי הספר היה דגש חזק על ערכים של ציונות ואהבת הארץ .הוקמו מרכזי הכשרה חלוצית ופעילות תרבותית חינוכית ציונית. הוקמו מרכזי שיקום, הכשרה מקצועית.

תרבות ועיתונות

"ביוני 1945 ברייכנבך התקיימה ועידה של יהודים מקומיים שייצגו ועדים של משוחררי מחנות עבודה ומחנות ריכוז. בכנס השתתף קפיטן בורוזוב, גיבור ברית המועצות, נציג הצבא האדום. הוא התרגש ואמר: 'עם מוזר אתם , יהודים. חלק מכם שוחרר מן המחנות, הייתם חולים, שבורים, קרועים, רעבים וכמעט מתים. והנה יושבים אתם היום בוועידה ועוסקים בתרבות, תיאטרון, בתי ספר וחינוך לילדים. עם מוזר. עם כזה חי בעבר, חי כיום ולעולם לא ייכחד"

עמוד ראשון של העתון ביידיש במחנה העקורים לאנדסברג, גרמניה, 1945

במחנות התפתחו חיי תרבות עשירים קמו להקות תיאטרון שהופיעו במחנות השונים. פעלו תזמורות, מוסיקאים עשו מוסיקה ואנשים באו להקשיב לקונצרטים. הוקמו תחנות רדיו. הייתה פעילות ענפה של הוצאה לאור של עיתונים רבים ופורסמו יותר משבעים עיתונים וכתבי עת ביידיש.. העיתונים היו לא רק מקור מידע אלא גם אפשרו לעקורים להביע את דעותיהם. כמעט בכל מחנה היה עיתון ובו דיווחים פוליטיים על המחנות מהעולם ומארץ ישראל. בעיתונים תוארו חוויותיהם של השורדים, נכתבו מאמרים רבים, פורסמו מודעות לחיפוש קרובים, הודיעו על שמחות והתפרסמו פעילויות ספורט ותחרויות שונות, גם בין מחנות שונים.

הציונות היוותה חלק דומיננטי מחיי היום יום במחנות ואחת מדרכי הביטוי לכך הייתה הצגת מחזות יהודיים קלאסיים הממחישים את חוויות הגטאות ומחנות הריכוז. בהצגות ניתן ביטוי לחלומות על ארץ ישראל. בוגרי תנועות הנוער הציוניות היו מאורגנים, פעילים ודרשו להעלות את היהודים לארץ ישראל על מנת למנוע את פיזורם בארצות אירופה. דרך נוספת לביטוי הרגשות אל ארץ ישראל הייתה תרומה לקופסה הכחולה של הקרן הקיימת לישראל, למרות המצב הכלכלי הקשה.

הוקמו אגודות ספורט ואף התקיימו תחרויות ספורט בין המחנות השונים.

דת

הקהילות האורתודוקסיות שנוצרו במחנות העקורים הקימו בתי ספר דתיים וישיבות ודאגו לקיום החגים היהודיים על כל המנהגים הדתיים המאפיינים אותם. בנוסף, פעלו ארגונים שסיפקו צורכי דת. אחד הנושאים חשובים היה התרת עגונות, עניין מורכב ומסובך.

קיבוצי ההכשרה

בתוך מחנות העקורים הוקמו קיבוצי הכשרה בהם המשיכו את המסורת הציונית של הקיבוצים הציונים ואת ההכשרות החלוציות שהיו בהם. מטרת הקיבוצים הייתה להכין את השורדים לעלייה לארץ ישראל. קיימו שיעורי עברית, שיעורים על היסטוריה ארץ ישראלית והכשרה חקלאית. הקיבוץ הראשון היה קיבוץ בוכנוואלד שנוסד בקיץ 1945.הם שאפו לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל. הם הקימו 45 קיבוצי הכשרה, לצד מחנות העקורים, בהם התכוננו לקראת עלייתם לארץ ישראל. חברי קיבוץ בוכנוואלד הגיעו לארץ והקימו את קיבוץ נצר סרני.

זיכרון והנצחה

טקס אזכרה אחרי מלחמת העולם השנייה במחנה העקורים לאנדסברג, גרמניה

במחנות חשו הניצולים רצון להנציח ולהזכיר את יקיריהם ואת מאורעות השואה, והיו מהראשונים לעשות זאת. הם גבו עדויות ראשונות מניצולים, אספו תיעוד בכתב וערכו עצרות זיכרון לקורבנות השואה. הםעשו זאת דרך העלאת עדויות על הכתב ופרסומם בעיתונות. את יקיריהם הנציחו בספרי "יזכור" ובקיום טקסים לזכרם. בנוסף הקימו אנדרטאות ומצבות לזכר יקיריהם.

תנועות נוער

מלחמת העולם השנייה הפסיקה כמעט לגמרי את פעילות תנועות הנוער היהודיות. מרבית הילדים ובני הנוער נרצחו בשואה. חלק קטן מן הילדים ובני הנוער שניצלו, עברו חוויות קשות במהלך המלחמה, חלקם התייתמו וחלקם לא ידעו את גורל הוריהם. הם סבלו מרעב וממחסור, ולעיתים זהותם הדתית לא הייתה ברורה לאלה מהם ששהו זמן ממושך במנזרים או בבתי משפחות נוצריות. מכאן עלתה חשיבות הקמת תנועות נוער במחנות. זאת כדי לגרום לבני הנוער במחנות ללמוד על זהותם, להבין את מקומם מבחינה דתית, יהודית, ציונית וחברתית.

הבולטות בתנועות הנוער היהודיות היו תנועת "תכלת לבן" בגרמניה, ותנועות "השומר הצעיר", דרור החלוץ וגורדוניה במזרח אירופה. צעירים דתיים סברו שאין לעזוב את המסורת היהודית, וניתן לקיים פעילות של תנועת נוער תוך כדי שמירה על המסורת בשילוב רעיונות ציוניים וחלוציים. בעקבות רוח זו, הוקמו תנועת נוער שחינכו את חבריהן על פי עקרונות חינוך תנועת הצופים, וחלוציות ציונית דתית. בפולין הוקמו תנועת "בני עקיבא" ותנועת "השומר הדתי" שהייתה תחליף דתי לתנועת "השומר הצעיר".

סגירת מחנות העקורים

הבריטים לא אפשרו את עלייתם של היהודים במחנות לארץ ישראל, והשהות שם התארכה. עם פרוץ מלחמת העצמאות הפסיקה ההעפלה הבלתי ליגאלית. השורדים נשארו במחנות וחיכו, חלקם בתנאים קשים, לסיום המלחמה. עם הקמת מדינת ישראל הגיע גל גדול של שורדים שהובאו לארץ, והפעם כעולים על פי חוק השבות. בתקופה זו השתנו גם חוקי ההגירה בארצות הברית וחלק מהעקורים היגרו לשם. רוב המחנות נסגרו בשנת 1950, על פי הכלל של אונרר"א, שהגדרה של אדם כפליט היא לחמש שנים בלבד. מעט מחנות המשיכו לפעול, ובשנים 1953-1954 נסגרו סופית.

רשימת מחנות בגרמניה.

בטבלה הבאה מוצגת רשימת מחנות העקורים ומחנות הבריחה בגרמניה באזורי השליטה של בעלות הברית. הרשימה לא כוללת מחנות בהם רוב העקורים לא היו יהודים ומחנות בהם שהו פחות מ- 50 פליטים.

שמות המחנות מצוינים באותיות לטיניות. לכל מחנה מצוין באיזה אזור בגרמניה הוא נמצא. האזורים הם על פי החלוקה של הצבא האמריקאי  בספטמבר 1946. מצוינים גם השנים בהן פעל המחנה, והמספר הגדול ביותר של שוהים במחנה בזמן מסוים.

אוכלוסיית השוהים במחנות השתנתה תדיר, לפעמים במהלך של חודשים. עקורים חדשים הגיעו למחנה בדרכם לארץ ישראל ועקורים ותיקים עזבו והמשיכו הלאה למחנה הבא או למעבר הגבול הבא. לדוגמה, מספרי השוהים במחנה איינרינג ב 31 בדצמבר 1945 היה 300 איש, ב 31 במאי 1946 325 ועוד 800 איש במעבר (טרנזיט), ב 19 באוקטובר 1946 3,613 איש וב 3 באוקטובר 1947 375. בסוף ספטמבר 1947 המחנה נסגר התושבים שנשארו הועברו למחנה לאכפילד.

				מספר השוהים
שם המחנה	אזור	שנת הקמה	שנת סגירה	המירבי	הערות
אזור הכיבוש של הצבא האמריקאי
Aglasterhausen	שטוטגארד	1946	1948	40	בית ילדים
Ainering	מינכן	1945	1947	3,613	מחנה עקורים
Altotting	מינכן	1946	1948	207	עקורים
Ansbach Bleidorn	רגנסבורג	1947	1949	1,287
Ansbach Srtuth	במברג	1946	1949	152	קיבוצים של דרור, השומר הצעיר, בי"ס תלמוד תורה
Aschau	מינכן	1947	1949	522	ישיבה של בני עקיבא
Aschbach	במברג	1946	1948	111	קיבוץ בטירה עתיקה עם משק ושדות
Attel	מינכן	1947	1948	350
Babenhausen	פרנקפורט	1947	1949	3,026	בי"ס תלמוד תורה
Backnang	שטוטגרד	1946	1949	533	מינכן
Bad Aibling	מינכן	1946	1948	1,100
Bad Reichenhall	מינכן	1948	1951	5,997
Bad Slazschliref	פרנקפורט	1947	1949	832	תלמוד תורה
Bamberg (Uhlan Barracks)	במברג	1946	1948	1,948	בית ספר, תלמוד תורה, עתון - Unzer Wort
Bayricsh Gamain	מינכן	1947	1949	110	בית ילדים של גורדוניה וקיבוץ
Bensheim	פרנקפורט	1046	1949	1,124	בתי ספר, גן ילדים, תלמוד תורה, קבוצות ספורט,
Bernstein A. Wald	במברג1946	1947	1949	170	קיבוץ בטירה עתיקה עם משק ושדות
Bindlach	במברג	1947		250	נפתח למען פליטים שהגיעו מרומניה .
Buchberg	מינכן	1945		1,000	מחנה ברקים
Cham	רגנסבורג	1947		300	מחנה אוהלים, שימש מחנה מעבר למחנות עקורים, מבוגרים למחנה אולם ויתומים לרוזנהיים.
Dachau	מינכן	1946	1947	300
Deggendorf	במברג	1946	1949	1,965	בית-ספר, גן ילדים, תלמוד תורה, בית כנסת, קיבוץ.עתון:
					Cum Ojfboj Wochnszvift fun der "Histadrut Cijonit Achida" - Snif Deggendorf
Dieburg	פרנקפורט	1947	1949	832
Diessen	מינכן	1946	1947	97	קיבוץ דרור
Dorfen,Villa Bauer	מינכן	1946	1948	31	קיבוץ, נערכו כאן מחנות קיץ לילדים דתיים
Duppel	ברלין	1946	1948	5,130	מחנה ברקים, בתי ספר, גני ילדים, מועדון ספורט, בית כנסת,  בקיץ  1948 המחנה נסגר עקב
					חלוקת ברלין, הפליטים הוטסו לפרנקפורט. עתון:Unser Lebn
Eggenfolden	מינכן	1947		92	בית ספר של אורט
Eichstatt, Jager-Kaseren	במברג	1947	1949	1,283	במחנה היו 3 חלקים, בכולם תלמוד תורה
Eisolzried	מינכן	1947		60	קיבוץ
Elmau	מינכן	1947		200
Evding Blumengarten	מינכן	1946	1947	68	קיבוץ
Eschwege Airbase	פרנקפורט	1946	1949	23,831	בתי ספר, גן ילדים, חדר, ישיבה, בית כנסת, מועדון ספורט, קולנוע, תאטרון, עתון: Unzer Hofnung
Eschwege schwebda Casel	פרנקפורט	1946	1947	1,945
Feldafing	מינכן	1945	1953	4,900	בית חולים, בתי ספר, אורט, ישיבה, תאטרון, פליטים רבים מהונגריה, יוגוסלביה ופולין
					עתונים:  Dos Yiddish Vott, Dos Fraye Vort, Unter Wegs
Fourenwald		1946	1949	4,296
Forkendorf	במברג	1947		68	קיבוץ
Franzheim	מינכן	1946		70	קיבוץ
Fritzlar	פרנקפורט	1947	1949	949	בתי ספר, תאטרון, קבוצת כדורגל, סרטים, בית כנסת
Furth	במברג	1948	1949	748
Gabersee	מינכן	1946	1950	2,087
Gauting	מינכן	1945	1949	688	בזמן המלחמה היה בית חולים של חיל האוויר הגרמני.  החולים הלא יהודים הוצאו ביוזמת
					הרב קלאוזנר. עתונים: Biletyn, Feirband fyn Kielcer jidn yn dui amerikaner zone, Unser Lebn,
Geretsried	מינכן	1947	1950	793
Gersfeld	פרנקפורט	1945	1947	115	הכשרה חקלאית, בית ספר מקצועי
Giebekstardt	פרנקפורט	1948	1949	1,417
Goudcup	פרנקפורט	1046	1949	825	מחנה ילדים של מזרחי, בית ספר, מרפאת יולדות ששרתה את הסביבה
Grass	מינכן	1947		73	קיבוץ
Greifenberg	מינכן	1946	1948	198	קיבוץ
Hasenecke	פרנקפורט	1947	1949	2,208	בית ספר, תרבות, תלמוד תורה, קבוצת כדורגל, מועדון בוקס, שחמט
Heidenheim	שטוטגרד	1947	1949	2,091	בתי ספר, תלמוד תורה
Herzog	פרנקפורט	1946			מחנה השייך לקומפלקס Hescisch Lichtenau. הקומפלקס כלל את:
					Goldcup, Herzog, Rochelle, Teichhof&Velmeden
Hochlandlager	מינכן	1946	1948	360	קיבוץ, ב- 1948 התמזג עם מחנה פרנוואלד
Hof	במברג	1946	1947	1,104	מחנה לילדים. היה בעבר מקום מגורי SS
Hofgeismar	פרנקפורט	1947	1949	2,103	בתי ספר, גן ילדים,קבוצת כדורגל, בוקס, התעמלות, תאטרון
Holzenhauser	מינכן	1946		155	קיבוץ דרור, עתון:"איגרת"
Indersdorf	מינכן	1946	1948	339	בית ילדים במנזר ,הנזירים פונו, קיבוץ דרור
Konigsdorf	מינכן				קיבוץ, מחנה אימונים של ההגנה, שייך למחנה פרנוואלד
Lamperheim	פרנקפורט	1945	1949	1,201	נפתח עקב העומס במחנה סלצהיים. בתי ספר, גן ילדים, תלמוד תורה. עתון: Fraybayt
Landsberg	מינכן	1945	1949	5,079	המחנה הגדול ביותר בבווריה. שמואל גרינגאס היה ראש הועד הראשון ובנה את הבסיס לניהול
					יהודי עצמי של החיים במחנות. פליטים זרמו למחנה מארצות שונות והוא עבר על גדותיו.
					אורט פתח פה את הקורס הראשון ובעיקבותיו נפתחו קורסים מקצועיים במחנות רבים. בתי ספר,
					תלמוד תורה, 8 קיבוצים, המיקוה הראשון, קפה, קולנוע, תאטרון,תחנת רדיו, עיתונים:
					Lanssberger Lagr-Caytung, Jidisze Cajitun, Deror, Biuletin
Landshut	רגנסברג	1945	1947	2,800	מחנה אוהלים שקלט את הפליטים ממזרח אירופה. מכאן הועברו ילדים לרוזנהיים ולאולם.
Lechfeild	מינכן	1947	1951	2,973	היה בסיס חיל אויר השייך לחברת מסרשמידט. אליו הגיעט הרבה פליטים ממחנה איינריג.
Leibach	במברג	1946		50	קיבוץ
Leipheim	מינכן	1945	1050	3,060
Lindenfels Losau-Mapilim	פרנקפורט	1946	1948	412	מחנה ילדים של השומר הצעיר
Losau	במברג	1946	1947	67	קיבוץ
Mainkfen-Natternberg	רגנסבורג	1946	1947	204	קיבוץ
Marindorf	ברלין	1946	1948	4,185	נפתח בעיקבות שיטפון של פליטים ממזרח אירופה, מפולין ביעקר -פוגרום קיילצה.
Marrktredwitz Schwan Hotel	רגנסבורג	1947		240
Mietraching	רגנסבורג	1946	1948	214	נפתח עקב הצפה של פליטים ממזרח אירופה.
Mittenwald	מינכן	1947		135
Monchehof	פרנקפורט	1947	1949	1,557	בתי ספר של תלמוד תורה,
Munchberg	במברג	1946	1949	120	קיבוץ
Munich Neu-Freimann	מינכן	1945	1949	3,055	בעיקר פליטים מפולין. בתי ספר, תלמוד תורה, מרפאת שיניים.
Munich Funkkaserene	מינכן	1946	1950	960	מחנה מעבר, בתנאים היו קשים במיוחד עקב עומס יתר. מכאן עברו למחנות שונים.
Munich Warner-Kaserene	מינכן	1948	1950	450
Neu-Ulm	שטוטגרד	1946	1951	1,700
Nili-Pleichershof	במברג	1946	1949	159	מחנה עם שטחי חקלאות ויער, קיבוץ.
Pocking Airport 1	רגנסבורג	1946		1,312
Pocking Pine City	במברג	1946	1949	7,645	מחנה העקורים הגדול ביותר באזור האמריקאי. בתי ספר, תלמוד תורה, ישיבה, , ישיבה של לובביץ'
					משרד תרבות, תאטרון, מועדון ספורט.
Prebitz Nocham	במברג	1946	1947	92	קיבוץ
Prien Am Chiemsee	מינכן	1946	1949	225
Purten 2 &Purtan 2	מינכן	1947		278	פורטן 1 - מחנה נוער ציוני, פורטן 2 - קיבוץ
Rehau	במברג	1946	1948	250	מחנה מעבר
Reithofen	מינכן	1946	1947	150	קיבוץ
Rochelle Eschenstruth	פרנקפורט	1947	1949	1,630
Rosenheim	מינכן	1946	1948	1,376	בית ילדים
Rotschweigen	מינכן	1946	1947	149	קיבוץ
Schauenstien	מינכן	1947		104	מחנה ילדים
Schesslitz	במברג	1946	1948	161	קיבוץ, כולל שטחי חקלאות, יער ומרעה.
Schliesee	מינכן	1946	1947	477	בשת 1947 הפליטים הועברו למחנהרוזנהיים.
Schlupfing	רוזנבורג	1946	1947	641
Schwabisch Hall	שטוטגרד	1947	1950	1,376	המחנה כלל 3 יחידות: גליל, נגב,יהודה. ליחידות קראו גםלודז',לבוב, ורשה, בהתאם.
Schwbmunchen	מינכן	1948		2,513
Schwarzenborn	פרנקפורט	1947		550	בתי ספר וגני ילדים
St.Ottuelien	מינכן	1945	1948	785	בית חולים , בתי ספר, גני ילדים,
Stuttgart Degerloch	שטוטגרד	1946	1948	182
Stuttgart West	שטטגרד	1047	1949	1,409	תלמוד תורה, עתונים: Orfder Fray, Shtutgarter Byuletin
Teichh0f	פרנקפורט	1945	1947	827
Teublitz	רגנסבורג	1946	1947	95	המחנה נמצא בטירה עם שטח חקלאי, קיבוץ
Traunstein	מינכן	1946		208	מחנה ילדים
Traunstein Military Hospital	מינכן	1947	1950	1,634	בעיקר ילדים, תלמוד תורה, בית ספר
Turkheim	מינכן	1945	1948	522
Ulm Bleidorn	שטוטגרד	1946	1948	171	מחנה ילדים של אגודת ישראל
Ulm  Boelcke Kaserene	שטוטגרד	1947	1049	1,020
Ulm Donau Bastion	שטוטגרד	1947	1949	528
Ulm Hindenburg Kaserene	שטוטגרד	1947	1951	1,406
Ulm Q.M.Bakery	שטוטגרד	1947		1,511
Ulm Sedan Kaserene	שטוטגרד	1947	1049	2,264
Vieseck	רגנסבנורג	1946	1948	1,708	במחנה ילדים רבים
Wasseralfingen	שטוטגרד	1947	1950	1,964
Wasserburg	מינכן	1947		75	ילדים
Wawel	פרנקפורט	1947	1949	635
Weilheim	מינכן	1947		529
Wertzlar	פרנקפורט	1946	1949	4,203
Windsheim	במברג	1948	1949	2,800
Zeilsheim	פרנקפורט	1045	1948	3,560
Zettlitz	במברג	1946	1947	65	קיבוץ
Ziegenhain	פרנקפורט	1947		2,161	בתי ספר,גן ילדים, סניטריום לחולי שחפת,
אזור הכיבוש של  הצבא הבריטי
Am Stau	שלזויג-הולסטין				מחנה מעבר למעפילי אקסודוס
Bad Harzburg	בראונסויג	1946	1947	112	עקורים ובית ילדים
Bergen Belsen		1945	1949	10,867	כלל בית חולים
Blankensee	המבורג	1947		111	כלל בית ילדים
Bleckede	הנובר	1946		254
Bocholt	וספליה	1946	1947	454	במחנההיו גם עקורים בלטים ויוגוסלבים
Dipholz	הנובר	1945	1946	1,000
Emden				1,800	מחנה מעבר למעפילי אקסודוס
Goslar	הנובר	1946	1947	117
Hanover Bothfeld	הנובר	1946		886
Hanover linden	הנובר	1947		320
Hanover Stocken	הנובר	1946		163
Kaunitz	ודאפליה	1946	1947	300
Neustadt	שלזויג-הולשטין	1947	1949	397	המחנה היה בי"ס לצוללות של חייל בים הגרמני.
					ניתן טיפול רפואי ראשוני, בית חולים,, אורט, בית ספר לילדים באזור הבריטי כולו
Poppendorf	שלזויג-הולשטין				מחנה מעבר למעפילי אקסודוס
Rheda	ןספליה	1947	1948
Sengwarden					מחנה למעפילי אקסודוס
Vinnhorst	הנובר	1946	1947	200
אזור הכיבוש של הצבא הצרפתי
Biberbach Jordanbad	דרום	1946	1947	250	קיבוץ של השומר הצעיר, במרץ עזבו את המקום כל תושבי המחנה, ללא רשות של הצבא הצרפתי
Biberbach  Amerikanhaus	דרום	1945	1947	150	קיבוץ
Egg	דרום	1946	1947	80	קיבוץ דרור, במרץ עזבו את המקום כל תושבי המחנה, ללא רשות של הצבא הצרפתי
Gailigan Dror Kibutz	דרום	1946	1947	102	במרץ עזבו את המקום כל תושבי המחנה, ללא רשות של הצבא הצרפתי
Giligan Ftiedrchsheim	דרום	1946	1947	104
Lindau	דרום				מחנה שנפתח ליהודים שפונו מהאזור הצרפתי בברלין
Wittenau		1945	1948	220

לקריאה נוספת

• דוד בן גוריון, ביקורים בגיא ההרגה: ביקוריו של דוד בן גוריון בבולגריה, בשוודיה ובמחנות העקורים בגרמניה : זיכרונות מן העיזבון - ספטמבר 1944- אוקטובר 1946, שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014(הספר בקטלוג ULI)

• יואל רפל, בריחים של שתיקה, משרד הביטחון ומשואה, 2000
• כוכבי,עקורים ופוליטיקה בינלאומית, עם עובד, 1992
• עירית קינן,לא נרגע הרעב, עם עובד, 1969
• אהרון אפלפלד,האיש שלא פסק לישון, כנרתזמורה ביתן, 2021
• Harrison, E.G., The Plight of the Displaced Jews in Europe. A Repot to President Truman. Washington, 1945
• ציפורה שחורי-רובין, "לפעמים ילדים יכולים להיות שמחים" גן ילדים במחנה העקורים ברגן בלזן: מקרה מבחן, 1948-1946
• ישראל טיר, במדבר של יציאת אירופה, סגולה, מגזין ישראלי היסטוריה, אורטובר, 2023
• 2013 ,13:978-0615806990 Eli Blankfeld, After Germany's Fall, Acolleftions of articles published In Jewish press durig the years 1946-1953, ISBN

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחנות העקורים בוויקישיתוף

• יצחק מנדל, למה יהודים חזרו לחיות במחנות אחרי השואה, "כאן מציינים ", כאן 11 (סרטון)