מלון המרכז

בית מלון בירושלים

מלון המרכז (כיום פרימה פאלאס) הוא בית מלון בירושלים המאופיין בקהל חרדי. המלון שוכן סמוך לכיכר הדוידקה ולמרכז כלל, ומהווה מקום מפגש ידוע לפוליטיקאים ועסקנים חרדים.

פרימה פאלס
המלון בשנת 2016
המלון בשנת 2016
מיקום ירושלים
סוג המלון מלון חרדי
בעלות מלונות פרימה
שמות קודמים מלון המרכז (ידוע בשם זה)
בניית המלון
תאריך פתיחה 1968
קואורדינטות 31°47′08″N 35°12′56″E / 31.78562°N 35.21543°E / 31.78562; 35.21543
אתר המלון
(למפת ירושלים רגילה)
 
מלון המרכז
מלון המרכז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות המלון

עריכה

מלון המרכז נבנה בשנות ה-60 של המאה ה-20, במקום בו עמד לפני כן בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני שהיה בשנים 1949-1961 חלק מבית חולים הדסה. המבנה נמכר ליזם פרטי, שבתחילה התכוון לבנות במקומו בית דירות שייקרא בית הדגל[1], אולם בגלל המיתון שונו התוכניות ובינואר 1966 אושר להקים על הקרקע בית מלון[2]. מבנה בית הספר נהרס בשנת 1966 ובמקומו נבנה המלון, שנפתח ביולי 1968[3]. חודש קודם לכן חגג מנחם פרוש את חגיגת בר המצווה של בנו מאיר פרוש במלון[4]. בסוף אוגוסט נחנך המלון בהשתתפות שרים[5]. בתחילה נוהל המלון על ידי מנחם פרוש ואשתו[6], אך לאחר כשנה הוכנסה החברה הבינלאומית למלונאות לנהל את המלון[7].

המלון הוקם על ידי חברת נחלת ישראל שהייתה רשומה בואדוץ[8], בהשפעת מנחם פרוש. כמקובל, קיבלו המשקיעים את חצי מעלות ההקמה מממשלת ישראל כהלוואה. בראיון במעריב בתחילת 1970 צוטט פרוש כאומר: "אני יו"ר מועצת המנהלים, זוהי קבוצת משקיעים אשר הצלחתי להשפיע עליהם ... והם אשר הקימו את המלון ... אני נאמן שלהם, אבל אני לא בעל המלון."[9] פרוש לא ציין אז מי היו המשקיעים. בשנת 1972 התנהל משפט בו תבע ג'ו "הקצב" סטאשר את חבר הכנסת מנחם פרוש. סטאשר טען שהוא מחזיק כ-90% מהחברה בעלת המלון, ושפרוש שינה את הסכם הנאמנות כך שחצי מהרווחים הועברו לידיו[10]. לעומת זאת, טען פרוש שסטאשר הלווה לחברה 100,000 דולר וכלל לא היה בעל מניות בחברה[11]. במהלך המשפט, הודיע עו"ד יגאל ארנון, פרקליטו של פרוש, שלאור היותו של סטאשר שותפו של מאיר לנסקי, מראשי המאפיה בארצות הברית, הוא מבקש להשיב לו את הכסף מיידית ואינו רוצה קשר איתו. בספרו[12] מביא ההיסטוריון פרופ' רוברט רוקאווי את תגובתו של סטאשר לפרשה:

"I can't believe it. A rabbi stole my money. A rabbi stole my money."

בריאיון למקור ראשון, התייחס פרוש לנושא באמרו: "נפגשתי בחיי עם הרבה אנשים, ולא נהגתי לבדוק בציציות שלהם".[13]

בבית המלון היו 76 חדרים ואולם אירועים ששימש כמקום התכנסות למפלגת אגודת ישראל, שמנחם פרוש היה מראשיה. כבית מלון המיועד לציבור החרדי הוא הותאם במיוחד לצורכי ציבור זה, דבר המתבטא, בין השאר, בכך שהוא פעל בכשרות "מהודרת" (בד"ץ אגודת ישראל). במבנה הוקם בית כנסת, מקוואות טהרה (לגברים) ובחדרים הותקנו שעון שבת וכיור לנטילת ידיים, אך נפקד מקומה של הטלוויזיה. הסוכה בחצר המלון תוארה בעיתונות כאתר עלייה לרגל מרהיב ביופיו[14].

בראשיתו נועד המלון לחרדים אמידים. בכל פסח נהגה משפחת פרוש המורחבת לערוך את ליל הסדר במקום, וביתו של מנחם פרוש נמצא בסמוך למלון.

בית המלון עבר עליות ומורדות ובשנת 2001 רכש איש העסקים הנרי מוסקוביץ' את המלון תמורת 5.5 מיליון דולר. המלון עבר שיפוץ מאסיבי ושמו הוסב למלון "פרימה פאלאס" כחלק מרשת מלונות פרימה. בפרסום בעיתונות, התחייב מוסקוביץ, כי יישמר צביונו החרדי של המלון.[15]

על פי אתר אינטרנט העוסק בתיירות, המלון אכן משווק לציבור החרדי ומצוין כי בנוסף לכשרות המהודרת, המקווה ובית הכנסת, הוא נמצא במרחק הליכה משכונות חרדיות הסמוכות למרכז העיר ירושלים, ולחצרות אדמו"רים הנמצאים בשכונות אלו. במלון ניתן למצוא כיום בכל חדר כיור לנטילת ידיים. ניתן לקבל גם רדיו וטלוויזיה.

במסגרת המאבק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל בשנת 2020 הוסב המלון למלונית לאחסון אנשים שנדבקו בקורונה הנמצאים במצב רפואי קל.



אירועים במלון

עריכה

בחודש יוני שנת 1984 הותקף מנחם פרוש בתוך מלון המרכז בירושלים. התוקפים, חסידי גור, הכו בו נמרצות בשל הטענה כי פגע בכבודו של האדמו"ר מגור דאז.[16] השתלשלות העניינים החלה כאשר במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ שיצא ביום השישי הראשון של חודש יוני 1984, פרסם העיתונאי עקיבא אלדר מאמר ובו טען כי חבר הכנסת מנחם פרוש, אינו צריך לחשוש מרוטציה בין חברי הכנסת של אגודת ישראל, משום שהרבי מגור כבר בן שמונים ושש, ומשום כך אין לפרוש מה לדאוג. בחסידות גור עלה החשד כי העיתונאי לא כתב את הדברים על דעת עצמו אלא משמש כשופר לדברי ח"כ פרוש, מהם משתמע כי האדמו"ר אינו כשיר. סמוך למוצאי אותה שבת, התפלל מנחם פרוש בבית הכנסת של מלון "המרכז". בספרו "החרדים" תיאר העיתונאי אמנון לוי את האירוע:

דלת המלון נפתחה באחת, כאילו פוצצו אותה בחומר נפץ וחמישים בחורים לובשי שחורים, מגבעות על ראשיהם ומבט רצחני בעיניהם, שעטו פנימה. הם סילקו מדרכם את פקיד הקבלה הערבי, גוי של שבת, ומיהרו אל גרם המדרגות, בדרך לקומה התחתונה, אל בית הכנסת של המלון. מנחם פרוש, חבר הכנסת בן השבעים, היה יעדם. פרוש שמע את המהומה, הרים את עיניו וראה אותם. מבט אחד הספיק לו לדעת מי הם: 'הקוזאקים של הרבי מגור'. כך קוראים להם ברחוב החרדי, בגלל הגרביים המיוחדים שהם גורבים, גרבי קוזאקים במקור. הבחורים, תלמידי ישיבת 'שפת אמת' של חסידות גור, מיהרו אל פרוש. תוך דקות הוא היה מוטל על הרצפה. היכו אותו בצלעותיו, שברו את משקפיו, משכו בזקנו, רמסו את השטריימל שלו. קבוצה אחרת התנפלה על בניו, שעמדו לא הרחק מאביהם. אחרים טיפלו במקום עצמו: מנורות נופצו, חלונות נשברו וכיסאות הועפו. כשיצאו הבחורים מהמלון, היה פרוש שרוע על הרצפה, בלי יכולת לזוז. באותו לילה הבהילו אותו לבית החולים 'ביקור חולים', שם אובחן אצלו זעזוע מוח, והוא חובר למכונת א.ק.ג. שבועיים ימים שכב שם, מוכה וחבול, לפני שחזר הביתה.

[17]

הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון, שנערכה בשנת 1999 על ידי כל פלגי הציבור הדתי והחרדי בישראל, אורגנה מקומתו השלישית של בית המלון, בין היתר על ידי מנחם פרוש.[18]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מלון המרכז בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יהודה האזרחי, דחפור בא לירושלים, מעריב, 19 באוגוסט 1966
  2. ^ מרכז התפוצות - מלון סוג א' לתיירים דתיים יוקם בבירה, מעריב, 24 בינואר 1966
  3. ^ מלון המרכז, מעריב, 11 ביולי 1968
  4. ^ יגאל כבש לבבות החרדים, מעריב, 19 ביוני 1968
  5. ^ נחנך מלון המרכז בבירה, דבר, 27 באוגוסט 1968
  6. ^ במקום בית - מלון, מעריב, 18 באוקטובר 1968
  7. ^ עסקים מוצלחים בחברה הבינלאומית למלונאות, מעריב, 9 ביולי 1969
  8. ^ נחום ברנע, פרוש, דבר, 8 בדצמבר 1972
  9. ^ רפאל בשן, כן זרקתי, לא זרקתי, גם אחרי שאמרתי, מעריב, 20 במרץ 1970
  10. ^ סטאשר: היתה קנוניה בין פרוש לנחלת ישראל טראסט, דבר, 22 במאי 1972
  11. ^ סטאשר וח"כ פורוש מכנים זה את זה רמאי בביה"מ, דבר, 15 במאי 1972
  12. ^ "But He Was Good to His Mother: The Lives and Crimes of Jewish Gangsters", עמ' 116-117.
  13. ^ http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2371893&forum_id=771
  14. ^ סוכה - אתר עלייה לרגל, מעריב, 16 באוקטובר 1968
  15. ^ http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=2&did=88518&nagish=1
  16. ^ http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7489&nosearch=true&searchMode=1
  17. ^ http://www.aplaton.co.il/story_494
  18. ^ נעמי לויצקי, כבודו אהרן ברק - ביוגרפיה, 2001, כתר הוצאה לאור