מסע הבחירות של יוג'ין מקארתי לנשיאות ארצות הברית 1968

סמליל מסע הבחירות של מקארתי

בחלקה האחרון של שנת 1967 החל יוג'ין מקארתי, חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מינסוטה, במסע הבחירות שלו, בכדי להתחרות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1968. מסע הבחירות שלו התמקד בתמיכתו בסיום מהיר של מלחמת וייטנאם באמצעות הסגת הכוחות המזוינים של ארצות הברית מאזור וייטנאם. הקמפיין פנה לבוחרים צעירים שמאסו בממשלה הממסדית, ולא היו מרוצים מתפקוד הממשל הפדרלי של ארצות הברית.

בראשית מסע הבחירות הייתה מטרת מקארתי להחליף את הנשיא הדמוקרטי המכהן לינדון ב. ג'ונסון. אחרי שמקראתי סחף 42% מקולות המצביעים בפריימריז בניו המפשייר לעומת 49% של הנשיא ג'ונסון, הצטרף הסנאטור רוברט פיצג'רלד קנדי אל המירוץ הנשיאותי. כניסתו של קנדי אילצה את הנשיא ג'ונסון לסגת מהמירוץ. אחרי נסיגתו של ג'ונסון, הצטרף למירוץ סגן נשיא ארצות הברית יוברט האמפרי, אך כניסתו המאוחרת אל המירוץ מנעה ממנו להתמודד במרבית שלבי הבחירות המקדימות.

במהלך הבחירות המקדימות נאבקו קנדי ומקראתי זה בזה, בעוד האמפרי השתמש במעמדו כ"בן המועדף" (Favorite son)[2] כדי לזכות בקולות הצירים בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית. ב-5 ביוני 1968 רצח סירחאן סירחאן את קנדי, ובכך נותרו האמפרי ומקראתי המועמדים העיקריים במירוץ. אולם, מקראתי התקשה לגבור על הכוח הרב של ממסד סגן הנשיא של האמפרי, ומסע הבחירות האנטי-מלחמתי שלו התפצל לאחר כניסתו המאוחרת של הסנאטור ג'ורג' מקגוורן מדקוטה הדרומית ממש לפני כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית. אף על פי שזכה במרב קולות העם, מקארתי הפסיד להמפרי בכינוס הסוער שלווה במחאות ובהתפרעויות.

רקעעריכה

 
דיוקנו הרשמי של מקארתי בסנאט

יוג'ין מקארתי נבחר לראשונה לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1948 מטעם מפלגת העבודה-הדמוקרטית-חקלאית של מינסוטה (אנ'), המסונפת למפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן חמש קדנציות לפני שזכה בבחירות לסנאט של ארצות הברית במינסוטה ב-1958. נאומו בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960, במהלכו הביע תמיכה בעדלי סטיבנסון, העמידו באור הזרקורים הלאומי. הנשיא ג'ונסון שקל לבחור במקארתי כעמיתו למירוץ בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1964, אך במקום זאת בחר בסנאטור יוברט האמפרי, שייצג לצדו של מקראתי את מינסוטה בסנאט. מקארתי התנגד נחרצות למלחמת וייטנאם.

חודשים לפני הכרזתו רמז מקארתי כי הוא יאתגר את הנשיא ג'ונסון להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית עקב חילוקי הדעות שלו עם הנשיא בנושא מלחמת וייטנאם. הארגון הפרוגרסיבי "אמריקאים לפעולה דמוקרטית" (Americans for Democratic Action) הודיע כי יתמוך במועמדותו של מקארתי אם יחליט להתמודד[3]. ג'ונסון התייחס ברצינות לשאיפותיו הנשיאותיות של מקארתי, תוך שהוא מגלה באופן פרטי בפני מנהיגי הקונגרס הדמוקרטי כי מקארתי עלול לזכות בתמיכתם של מרטין לותר קינג ושל ד"ר בנג'מין ספוק, ובכך לפצל את המפלגה. עוד דווח כי למקארתי עירבון בסך מאה אלף דולר אמריקני לשימוש בפריימריז בניו המפשייר ובוויסקונסין. היו מי שהסבירו לג'ונסון כי התמודדות של מקארתי עשויה להזכיר את זו של אסטס קאפובר, שהתמודדותו בפריימריז הדמוקרטים לקראת בחירות 1952 לנשיאות הובילו לפרישתו של הנשיא הארי טרומן מהמירוץ הנשיאותי[4].

מקארתי הסביר באופן פרטי את שאיפותיו הנשיאותיות לסגן הנשיא האמפרי, שעמו ייצג את מינסוטה בסנאט במשך כמעט שני עשורים. הוא ציין כי הוא לא מאמין שהוא יכול לנצח, אלא שהוא "איבד עניין" בסנאט והרגיש "התנגדות חריפה למלחמה". לדבריו אז, הוא מאמין שהדרך הטובה ביותר לבטא את עצמו היא "להיכנס ולצאת מהמירוץ הנשיאותי". האמפרי סבר שמקראתי לא החליט להתמודד על הנשיאות בגלל רגשותיו האישיים כלפי ג'ונסון, אלא בשל רגשותיו האמיתיים לגבי מלחמת וייטנאם[5].

מאבקו נגד הנשיא המכהןעריכה

"אני מתמודד (לנשיאות) כי המדינה הזו נתונה כרגע למשבר מנהיגותי עמוק. משבר של מטרה לאומית - ומשבר של האידאלים האמריקאים. הגיע הזמן להחליף מנהיגות של פחד במנהיגות של תקווה. זה לא מה שאני חפץ, או מה שרובנו חפצים. אני מאמין שזה הרעב העמוק ביותר של הנפש האמריקאית"[6].

מקארתי ציין את החשיבות שבמניעת בחירתו מחדש של הנשיא ג'ונסון למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ואת המשך המלחמה בווייטנאם בארבעה סבבי בחירות מקדימות ב-30 בנובמבר 1967[7]. עם כניסתו הסביר הסנאטור כי הוא מאמין שיש "משבר מוסרי מעמיק" באמריקה בגלל סלידה של האזרחים מהמערכת הפוליטית וחוסר אונים שקיווה להקל עליו מתוך הבית הלבן. מספר ימים לאחר מכן הוציא ממשל ג'ונסון הצהרה בנושא מלחמת וייטנאם, שלדברי מקארתי הצביעה על הסלמה. הוא האמין כי הצהרה שכזו רק תחזק את מסע הבחירות שלו. בשבוע שלאחר מכן נפוצו שמועות בקרב אנשי סגל הנשיא כי מסע הבחירות של מקארתי אינו אלא תוכנית להחלשת ג'ונסון ולהקל על הסנאטור רוברט קנדי ​​להביס אותו. קנדי הודיע ​​כי לא יתמודד מול ג'ונסון על מועמדות המפלגה לנשיאות, אך לא הכחיש כי יש לו שאיפות נשיאותיות עם כוונה להתמודד במתכונת אחרת[8]. בטרם החל את מאבקו נגד ג'ונסון, עודד מקארתי את קנדי ​​להיכנס למירוץ[9].

מקארתי החל את חודש ינואר 1968 ללא הבטחות על קריאת תיגר פוטנציאלית על הנשיא בבחירות המקדימות בפלורידה, אך אישר מחדש את מטרתו להביס את הנשיא בניו המפשייר[10]. למחרת הוא הופיע כאורח הראשון בסדרת החדשות " Issues and Answers" בת חצי השעה של רשת הטלוויזיה ABC ודן בדעותיו בנושאים הקשורים לבחירות[11]. הוא טען כי ממשלת צפון וייטנאם הייתה מוכנה לנהל משא ומתן עם ארצות הברית, וכי יש לחדול מכל הפצצה נוספת לשם מניעת פעולות איבה. בזמן שהנשיא ג'ונסון התכונן לנאום מצב האומה השנתי שלו, מקארתי ביקש זמן שידור שווה מרשתות הטלוויזיה לאחר שהנשיא דן בקשירת קשר נגדו מצד מקארתי וקנדי בחודש שעבר. הבקשה נדחתה[12]. בהמשך החודש נשא מקארתי נאום בפני 6,500 סטודנטים בקמפוס הראשי של אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, במהלכו מתח ביקורת על ממשל ג'ונסון על חששו לשאת ולתת עם הצפון-וייטנאמים. הנאום נישא בשעה שרוברט קנדי ​​הצהיר כי יתמוך בג'ונסון כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אף על פי שמבחינה אידאולוגית הזדהה יותר עם מקארתי[13].

סמוך לסוף חודש ינואר התמודד מקארתי בסנט לואיס שבמיזורי, שם המשיך לדבוק ברטוריקה האנטי-מלחמתית שלו, וקבל כי מלחמת וייטנאם מנוגדת למסורת האמריקאית והצהיר כי "לאף אומה אין הזכות להשמיד אומה אחרת תוך שימוש ברציונל של 'בניית אומה'". לאחר מכן דן בתמיכתו בנרמול יחסי ארצות הברית–קובה. לאחר שבעה שבועות של ניהול מסע בחירות, מקארתי הגיע למסקנה כי הנאומים שלו נתפשים יותר כשירה מאשר כמסרי בחירות מהותיים. בזמן ששהה ביישוב סטנפורד שבקליפורניה נתקל מקארתי בכותרות העיתונים שתהו האם המועמד רוצה להמשיך לשאת נאומים צדקניים או לסיים את מלחמת וייטנאם. ככל שנמשכה מועמדותו, מקארתי ועובדיו פעלו לשיפור הלהט של מסע הבחירות[14].

הבחירות המקדימות יוצאות לדרךעריכה

 
השחקן פול ניומן, שנמנה בין מספר ידוענים שהביעו את תמיכתם במקארתי, בעצרת בחירות של מקארתי בוויסקונסין, 1968
 
סמליל בחירות נוסף של מסע הבחירות בצורת כפתור

כאשר מקארתי תכנן לבקר במיאמי שבפלורידה, מנהיגי המפלגה הדמוקרטית החליטו לערוך עצרת בחירות אחרת בפלורידה. לא היה ברור אם ההחלטה הייתה בהוראת הבית הלבן, אולם נעשה שימוש בטקטיקות הסחת דעת בכדי להסיט את תשומת הלב מהופעותיו של מקארתי כאשר אנשי הממסד הדמוקרטי תזמנו פגישה משלהם באותם הימים בטלהסי[15]. מטרת ביקורו של מקארתי בפלורידה הייתה לנהל מסע תעמולה ולהתחיל את הדיון על רשימת המועמדים לנשיאות ביום הבחירות המקדימות בפלורידה שייערך ב-28 במאי[16]. במהלך הביקור הוא נאם בנושא בזכויות האזרח, וגרס כי "ייקחו 30 עד 50 שנים של פעולה ודאגה מתמדת כדי להוציא לפועל את כל ההבטחות שישחררו את האפרו-אמריקאים מייחוסים כעם קולוניאלי במדינה". בעקבות הנאום, הוענקו לו צירים מחויבים לקראת כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית. בינתיים, סקר אנונימי הראה כי אף אחד מחברי הקונגרס של ארצות הברית לא רואה את מקארתי כמועמד המוביל לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, אלא את הנשיא ג'ונסון. עם זאת, הוא זכה לאישור הארגון "אמריקאים לפעולה דמוקרטית", שלא הביע את תמיכתו בנשיא דמוקרטי מכהן לראשונה זה 20 שנה[17]. בהמשך הודיע ​​מקארתי כי ישתתף בפריימריז בפנסילבניה, והגיש 3,400 חתימות במועד האחרון להגשת החתימות.

חודש מרץ התחיל בהאשמות מצד התקשורת כי מסע הבחירות של מקארתי פשוט משתרך לאורכו ללא פואנטה. כן הוזכרה השתהותו במליאת הסנאט, שלא הצליחה למנוע פיליבסטר של סנאטורים מדרום ארצות הברית נגד הצעת חוק בעניין זכויות אזרח פרי חקיקתו של עמיתו לייצוג מינסוטה בסנאט וולטר מונדייל[18]. חרף קטילתו בעיתונות, שלושה מחוזות במינסוטה בחרו בצירים תומכי-מקארתי לאספות הבחירה, לרעת סגן הנשיא יוברט האמפרי, והחלטתו של הנשיא ג'ונסון לנטוש את הפריימריז במסצ'וסטס, העניקה למקארתי 72 צירים[19]. בשלב זה מקארתי השקיע זמן רב בניהול תעמולה בניו המפשייר, בתקווה לשפר את מעמדו טרם הפריימריז הקריטי ביותר בארצות הברית. בינתיים, הקמפיין של הנשיא ג'ונסון הפיץ סלוגן לפיו "הקומוניסטים בווייטנאם נושאים עיניהם אל הפריימריז בניו המפשייר [...] אל תצביעו לחשיבה לא-ברורה ולכניעה". מקארתי דימה הצהרה זו למקארתיזם, בהתייחסות לסנאטור ג'וזף מקארתי ממדינת ויסקונסין[20]. סקרי דעת הקהל שקדמו לפריימריז בניו המפשייר הראו שהתמיכה ביוג'ין מקארתי עמדה על 10 עד 20 אחוזים בלבד. אף על פי שלא זכה בפריימריז, הוא הדהים את ארצות הברית בכך שזכה ב-42.2% מהקולות לעומת 49.4% להם זכה ג'ונסון[21]. כלי תקשורת תיארו את התוצאות כ"ניצחון מוסרי" עבור מקארתי, והשפיעו על החלטתו של רוברט קנדי, לשעבר התובע הכללי של ארצות הברית, ​​להצטרף למירוץ ב-16 במרץ[22].

כניסתו של קנדי לבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית ​​לא השפיעה על מסע הבחירות של מקארתי. מקארתי נותר מחויב לבוחרים הצעירים שתמכו במסע הבחירות שלו לאורך כל הדרך, וטען שהוא מתאים יותר להתמודדות על הנשיאות מאשר קנדי[23]. הוא הקדיש את מרב תשומת לבו לוויסקונסין והחל להתכונן לפריימריז בחודש אפריל. הוא הזרים כרזות ומודעות בעיתונים ברחבי המדינה וכלל בתוכן את מצע הבחירות שלו, בו קרא לסיוע פדרלי נוסף לחינוך, זכויות מיקוח קיבוציות לחקלאים, הבטחה להכנסה מינימלית בת-קיימא לכל האמריקאים, בניית מיליון יחידות דיור חדשות בכל שנה לפחות, הוספת מימונים פדרליים לצמצום הזיהומים הסביבתיים, ועוד. בעודו בוויסקונסין, מתח ביקורת על ממשלת דרום וייטנאם ואמר כי יהא זה אדיב מדי לתייג גוף זה כמושחת ודיקטטורי[24]. לאחר מכן הודיע ​​על כוונתו להיכנס לפריימריז באינדיאנה ובפלורידה, וקיווה להתמודד גם בקליפורניה בחודשים הקרובים. ב-31 במרץ, הנשיא ג'ונסון פרסם את ההודעה המפתיעה לפיה הוא פורש מהמירוץ הנשיאותי ולא יתמודד לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית[25].

מסע הבחירות לאחר פרישתו של ג'ונסוןעריכה

ראש בראש מול קנדיעריכה

 
תומכים של מקארתי מביעים את תמיכתו בו באוניברסיטת המדינה של מינסוטה במורהד

עם פרישתו של הנשיא ג'ונסון מהבחירות המקדימות, על המועמדות התחרו ראש בראש מקראתי ורוברט קנדי[26]. מכיוון שג'ונסון פרש מיד לפני הפריימריז בוויסקונסין, מקארתי זכה שם בקלות משום שקנדי לא היה כשיר לקבל קולות משנכנס לפריימריז בוויסקונסין אחרי המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים[27]. הסקרים הראו כי מקארתי הוא המרוויח העיקרי מפרישתו של ג'ונסון: הוא הגיע ל-22 אחוזי תמיכה בתוך המפלגה הדמוקרטית - זינוק בן 11% - 2% מאחורי האמפרי שעדיין לא הצהיר על כניסתו למירוץ ו-15% מאחורי קנדי[28]. הוא נסע לפנסילבניה בהמשך החודש, כדי להתכונן לפריימריז שייערך שם בשלהי חודש אפריל. כשהיה שם, הוא עסק בפרשת פואבלו וקבע כי על ארצות הברית "לצפות אחת לזמן מה לשלם כופר אם יש לה אוניות צמודות למדינות שאינן מכבדות את החוק הבינלאומי"[29]. הוא הבהיר כי הוא לא הציע לשלם כופר נפש, והסכים כי החלטת הנשיא ג'ונסון לנהל משא ומתן הייתה נכונה. לאחר מכן השווה את היסטוריית השירות הציבורי שלו לזו של קנדי, והצהיר כי הישגיו בתחום זכויות אזרח נפרשים על תקופה ארוכה יותר מאשר אלה של קנדי. ב-23 באפריל מקארתי זכה בפריימריז בפנסילבניה וגרף יותר קולות מקנדי, ששמו לא הופיע בפתקי הצבעה אלא ניתן היה לרשום אותו ידנית[30].

בחודש שלאחר מכן ניצל מקארתי את דעיכתו של רוברט קנדי ​​בסקרים, כשהוא נגרר אחרי המתמודד המוביל לשעבר ב-2% למקום השני במירוץ אחרי סגן הנשיא האמפרי. באותה תקופה, הסקרים הצביעו על כך שסיכוייו של מקארתי להביס את המתמודד המוביל במפלגה הרפובליקנית, סגן הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון בהתמודדות ראש-בראש טובים יותר מאשר אלו של יריביו הדמוקרטים[31]. בשעה שהוא עורך מסע בחירות בסאות בנד שבאינדיאנה לקראת הפריימריז במדינה זו, מתח מקארתי ביקורת על גישת שני יריביו הדמוקרטיים הקרובים ביותר. הוא טען כי ישנם שלושה סוגים של אחדות לאומית: גישתו של האמפרי לפיה מנהלים דברים יחדיו ללא אבחנה, גישתו של קנדי ​​שהיא למעשה שילוב של כל מיני אינטרסים או קבוצות, וגישתו שלו עצמו, שהיא "קריאה לכולם להיות אחראים לחלוטין ככל שביכולתם"[32].

מקארתי הפסיד בפריימריז באינדיאנה אך קיבל 27% מהקולות לעומת 42% שגרף קנדי[33]. ארבעה ימים לאחר מכן, מקארתי קיבל את מרב הקולות בפריימריז הנשיאות הלאומי של מגזין טיים. הסקר מנה קולות של למעלה ממיליון סטודנטים ביותר מ-1,200 קמפוסים. קנדי הגיע למקום השני, בפער של 70,000 קולות מהמקום הראשון של מקארתי[34]. מקארתי הגיב לתוצאות ואמר: "בחנו את האויב כעת, ואנחנו מכירים את הטכניקות שלו. אנו מכירים גם את החולשות שלו". למחרת, קנדי ​​הביס את מקארתי בפריימריז בנברסקה, אך זה לא הוביל את מקארתי לחדול ממאמציו[35]. הוא הדגיש כי יתמודד עם קנדי ראש בראש ​​באורגון, בקליפורניה, בניו ג'רזי ובדקוטה הדרומית. הוא סיים את החודש בכך שהביס את קנדי ​​בפריימריז באורגון בהפרש של 6%[36]. ניצחון זה אפשר לתקשורת להכריז כי מקארתי "שב ובגדול" למירוץ הדמוקרטי לנשיאות כמתמודד המוביל[37], ומיקד את תשומת הלב לפריימריז הקרובים בקליפורניה ובדקוטה הדורמית, שתוכננו לחודש הבא.

ההתנקשות בחייו של קנדי והשלכותיהעריכה

 
הסנאטור מקארתי משוחח עם הנשיא לינדון ג'ונסון לאחר הלווייתו של רוברט קנדי, 11 ביוני 1968
 
מקארתי נואם בעצרת בחירות בסיאטל

מקארתי וקנדי התמודדו נמרצות ברחבי קליפורניה בראשית חודש יוני, כשהאחרון הודיע ​​כי אם יפסיד בפריימריז שם, יפרוש מהמירוץ הנשיאותי. פריימריז נוסף שאמור היה להיערך בקרוב היה במדינת ניו ג'רזי שבניו אינגלנד - אזור הנחשב למגרש הביתי של משפחת קנדי. שני המתמודדים הופיעו לחוד בפורומים טלוויזיוניים, ועל מקארתי נמתחה ביקורת על חוסר הבנת פורמט של עימות בחירות מצדו. ב-5 ביוני נטרפו כל הקלפים[38]. קנדי נורה ​​בלוס אנג'לס לאחר שזכה בפריימריז בקליפורניה וגם בדקוטה הדרומית[39]. אירועי מערכת הבחירות נעצרו[40], מקארתי ביטל מיד את שגרת היום שלו והוצב תחת אבטחה כבדה בבית המלון בבוורלי הילס בו לן[41]. באותו לילה, מקארתי ניצח את קנדי ​​בפריימריז בניו ג'רזי. קנדי מת מפצעיו למחרת, וחלק נכבד מהצירים שתמכו בו העבירו את תמיכתם להאמפרי בזמן שדומה היה כי הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית בידיו של מקארתי. מקארתי היה מוכה צער מההתנקשות (אנ'), ושקל להודיע על פרישתו מהמירוץ[42]. לאחר טקס האשכבה של קנדי, מקארתי נועד באופן פרטי עם הנשיא ג'ונסון וגם עם סגנו האמפרי כדי לדון בעתיד המפלגה הדמוקרטית[43]. בהמשך החודש העריך הסנאטור הרפובליקני מארק האטפילד (אנ') מאורגון את המצב במפלגה הדמוקרטית וקבע כי למקארתי אין סיכוי לזכתו במועמדות ושהאמפרי יהיה מועמד המפלגה[44].

כאשר הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית הגיעו לקראת גמר, מקארתי בילה את חודש יולי בניסיון לחזר אחר צירים בלתי-מחויבים ולבאר את עמדותיו בנושאים שונים. הוא המשיך לדבוק בעמדתו התקיפה נגד מלחמת וייטנאם, והזכיר שהוא עשוי לנסוע לפריז שבצרפת כדי לשאת ולתת בשיחות השלום עם צפון וייטנאם. גורמים בשיחות השלום גרסו כי מסעו הפוטנציאלי של מקראתי לאירופה יהא טעות וכי השיחות חשובות מכדי להפריע לפוליטיקה המפלגתית.

בשבועות שלאחר ההתנקשות ברוברט קנדי, החל מקארתי לפרסם בראש חוצות את עמדותיו במגוון נושאים. הוא קרא לרישום ארצי של אקדחי יד ופיתוח מערכת למכירת כלי נשק באמצעות הזמנות בדואר רק לאנשים שהוסמכו לכך מראש, אך טען בד בבד כי יש להשאיר מכירת רובים ושוטגאן לשיקול דעתן של המדינות עצמן. בשבוע שלאחר מכן הוא הציע "להכריז מלחמה על הרעב" כדי לסייע למיליוני אמריקאים שלטענתו גוועו ברעב, ואמר ש"הדאגה הראשונה שלנו היא בריאותו של כל אדם רעב". מחלקת החקלאות של ארצות הברית חלקה על טענות אלה[45]. שישה ימים לאחר מכן, מקארתי עשה את דרכו לג'ורג'יה, שם הוא חיזר אחר צירים דמוקרטים נוספים כדי להתנגד לארגונו החזק של סגן הנשיא האמפרי. למחרת הוא ביקר בפיטסבורג שבפנסילבניה והשתתף בעצרת בה קיווה לזכות בצירים הדמוקרטים של פנסילבניה ובקולותיהם של הבוחרים האפרו-אמריקאים[46]. מקארתי קרא את האמפרי לסדרת עימותי בחירות על מגוון סוגיות. סגן הנשיא נענה להזמנה אך הטיל עליה וטו בבקשה שיתקיים עימות בחירות בודד בלבד לפני כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית[47]. בתום החודש, וכאשר כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית קרב ובא, ניסה מקארתי לשנות מספר כללים של הוועידה תוך התמקדות רבה בשיטת "הצבעה ביחידה" (unit voting). הטקטיקות נועדו לפצות על הובלת ציריו של האמפרי. הן שימשו בעבר את דווייט אייזנהאואר כאשר התמודד מול הסנאטור רוברט טאפט על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1952[48].

כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומיתעריכה

התוכנית של מקארתי לזכות בצירים נוספים הפכה מורכבת כאשר הסנאטור ג'ורג' מקגוורן מדקוטה הדרומית הצטרף ברגע האחרון למירוץ כיורשו של רוברט קנדי[49][50]. כניסתו של מקגוורן השפיעה על חלוקת הקולות של המחנה שהתנגד לסגן הנשיא האמפרי. בתוך כך, מטה הבחירות של מקארתי טען כי יושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית ג'ון ביילי מעניק יחס מועדף להאמפרי ונוהג באופן מפלה כלפי מקארתי. הם ביקשו את התפטרותו של היו"ר, אך הוא דחה את הטענות וטען כי שני המועמדים זוכים "לאותו טיפול בדיוק במתחם המלונות, בחלל האמפיתיאטרון, בשירותי הטלפונים, הכרטיסים, ההסעות ובכל היבט אחר בפעילות הוועדה"[51].

ערב כינוס הוועדה, נראה שהאמפרי מוביל על מקארתי שניצב במקום השני ועל מקגוורן שהתייצב במקום השלישי בפער גדול משני המקומות הראשונים, אך עם צירים רבים שעדיין לא היו מחויבים, והמאבק בין שלושתם הוסיף להחריף. בינתיים, ברחובות שיקגו, התחוללו מחאות גדולות של פציפיסטים נגד המלחמה[52]. כ-6,000 חיילים פדרליים ו-18,000 חיילי המשמר הלאומי של אילינוי אבטחו את כינוס הוועדה[53]. האמפרי זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בהצבעה הראשונה, אף על פי שמקארתי זכה במספר רב של הצבעות במהלך הבחירות המקדימות. המהומות בשיקגו התגברו ותומכי מקארתי דחקו בו להמשיך את התמודדותו בבחירות כמועמד רביעי מול האמפרי, ריצ'רד ניקסון ומושל אלבמה ג'ורג' וולאס. תקוות אלה של תומכיו נגוזו כאשר מקארתי הכריז על פרישתו מהבחירות, וסיכם את המערכה כאשר הוא ממאן לתמוך בהאמפרי.

סיום מסע הבחירותעריכה

 
סמליל מסע בחירות של מקארתי לנשיאות מ-1976

סירובו של מקארתי לתמוך בהאמפרי נמשך עד לחודש אוקטובר, אחרי שהציב תנאים לסגן הנשיא האמפרי, עתה המועמד הדמוקרטי הרשמי לנשיאות. אלה כללו שינוי בעמדתו כלפי מלחמת וייטנאם, שינוי בשיטת גיוס החובה ורפורמה בפוליטיקה הפנימית של המפלגה הדמוקרטית. האמפרי דן בדרישות עם מקארתי בטלפון. בסוף אוקטובר הודיע מקארתי כי יצביע בבחירות עבור האמפרי, חרף חילוקי הדעות שלהם בסוגיית מלחמת וייטנאם[54]. בסופו של דבר זכה ריצ'רד ניקסון בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו בנובמבר[55]. 20,721 קולות נרשמו עבור מקארתי בקליפורניה ו-2,751 באריזונה, שם נרשם כמועמד האנטי-מלחמתי של "המפלגה החדשה" (אנ').

מקארתי הוסיף להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972, אך פרש מהמירוץ במהרה[56]. הוא ניהל קמפיין עצמאי לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976 וקיבל מעל ל-700,000 קולות. בבחירות 1980 לנשיאות סירב לתמוך במועמד הדמוקרטי, הנשיא המכהן ג'ימי קרטר, והביע את תמיכתו במושל קליפורניה רונלד רייגן. מקארתי ניסה פעמיים נוספות לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות 1988 ובבחירות 1992, אך ניסיונות אלה כשלו[57]. מקארתי הלך לעולמו ב-10 בדצמבר 2005, בן 89 במותו[58].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דון מייקלג'ון, Favorite Son Idea is Devised to Put State in Strong Position at Convention, מתוך העיתון Star-Banner‏, 3 ביולי 1960
  2. ^ בפוליטיקה של ארצות הברית, "בן מועדף" הוא כינוי לפוליטיקאי המקורב להנהגה הלאומית ושצפוי לזכות בקולות האלקטורים של מדינתו בבחירות לנשיאות ארצות הברית[1].
  3. ^ קלייטון פריטצ'י, McCarthy shaping up as challenger, מתוך העיתון Ocala Star-Banner‏, 10 בנובמבר 1967 (באנגלית)
  4. ^ רוברט ס. אלן ופול סקוט, McCarthy disturbs White House, מתוך העיתון Rome News-Tribune‏, 15 בנובמבר 1967 (באנגלית)
  5. ^ Hubert Humphrey, ‏The Education of a Public Man: My Life and Politics, University of Minnesota Press, 1991, in JSTOR(הקישור אינו פעיל, 9.5.2020)
  6. ^ Barbara Stühler, Ten men of Minnesota and American foreign policy, 1898–1968, Minnesota: Minnesota Historical Society, 1973, ISBN 0-87351-080-1
  7. ^ ג'יימס מארלו, Johnson Impassive Amid All the Furor, מתוך העיתון The Free-Lance Star‏, 1 בדצמבר 1967 (באנגלית)
  8. ^ טד לואיס, McCarthy's campaign lacking fire, מתוך העיתון The Spokesman-Review‏, 22 בדצמבר 1967 (באנגלית)
  9. ^ Dominic Sandbrook, Eugene McCarthy: The Rise and Fall of Postwar American Liberalism, Knopf Doubleday Publishing Group, 2007, ISBN 9781400041053
  10. ^ McCarthy To Skip Florida, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 5 בינואר 1968 (באנגלית)
  11. ^ Race to the White House, מתוך העיתון The Evening Independent‏, 6 בינואר 1968 (באנגלית)
  12. ^ Maturity Or Meddling, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 15 בינואר 1968 (באנגלית)
  13. ^ Polls Show Johnson Leading GOP Hopefuls, במותך העיתון "The Daily Collegian" אתר ארכיון אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, 8 בינואר 1968 (באנגלית)
  14. ^ Political Notes: Off & On, באתר טיים, 26 בינואר 1968 (באנגלית)
  15. ^ ג'יימס ווקר, Demos Plot Show-Stealer, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 1 בפברואר 1968 (באנגלית)
  16. ^ ריצ'רד נליוס, Democrats Split Into Two Camps, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 9 בפברואר 1968 (באנגלית)
  17. ^ Abel Quits Americans for Democratic Action, מתוך העיתון The Daily Collegian‏, 13 בפברואר 1968 (באנגלית)
  18. ^ דרו פירסון, McCarthy Drags, מתוך העיתון The Free-Lance Star‏, 9 במרץ 1968 (באנגלית)
  19. ^ מרי מקגלורי, McCarthy Gains Substance, מתוך העיתון The Evening Independent‏, 11 במרץ 1968 (באנגלית)
  20. ^ דרו פירסון, Gene McCarthy Gets Praise for Views on McCarthyism, מתוך העיתון Spokane Daily Chronicle‏, 12 במרץ 1968 (באנגלית)
  21. ^ כשלון לג'ונסון בבחירות מוקדמות, על המשמר, 14 במרץ 1968
  22. ^ Both Parties Adjusting To Kennedy Emergence, מתוך העיתון The Free-Lance Star‏, 12 במרץ 1968 (באנגלית)
  23. ^ Nation: TART, TOUGH & TELEGENIC, באתר טיים, 22 במרץ 1968 (באנגלית)
  24. ^ McCarthy Kennedy Go, Go, מתוך העיתון The Daily Collegian, עמוד 1, 29 במרץ 1968 (באנגלית)
  25. ^ The Johnson Announcement, מתוך העיתון The Free-Lance Star‏, 1 באפריל 1968 (באנגלית)
  26. ^ גברו סיכוייו של קנדי להיבחר לנשיא, למרחב, 2 באפריל 1968
  27. ^ McCarthy Wins Easily in Wisconsin Primary, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 3 באפריל 1968 (באנגלית)
  28. ^ Kennedy Now Frontrunner But Support Being Shuffled, מתוך העיתון The Spokesman-Review‏, 15 באפריל 1968 (באנגלית)
  29. ^ Ransom Nothing New, מתוך העיתון The Daily Collegian‏, 20 באפריל 1968 (באנגלית)
  30. ^ McCarthy Takes Primary, מתוך העיתון The Daily Collegian במאגר אוניברסיטת פארק, 24 באפריל 1968 (באנגלית)
  31. ^ לואיס האריס, Kennedy Slipping, Now Trails Nixon, מתוך העיתון Pittsburgh Post-Gazette‏, 6 במאי 1968 (באנגלית)
  32. ^ טום ויקר, New Kennedy Emphasis On View in Indiana, מתוך העיתון Pittsburgh Post-Gazette‏, 10 במאי 1968 (באנגלית)
  33. ^ "ניצחון משכנע"לרוברט קנדי בהצבעה המוקדמת באינדיאנה, למרחב, 9 במאי 1968
  34. ^ דייוויד נסטור, McCarthy Wins Choice '68, מתוך העיתון The Daily Collegian‏, 14 במאי 1968 (באנגלית)
  35. ^ "הישג מרשים" לקנדי בבחירות בנברסקה, למרחב, 16 במאי 1968
  36. ^ עתי"ם ורויטרס, ר. קנדי הובס באורגון, למרחב, 30 במאי 1968 (באנגלית)
  37. ^ ג'ורג' ג'. מארדר, Kennedy's campaign strategy damaged seriously by Oregon primary defeat, מתוך העיתון The Bulletin‏, 29 במאי 1968 (באנגלית)
  38. ^ הסנטור רוברט קנדי מת מפצעיו - ג'ונסון הכריז אבל לאומי ברחבי ארה"ב, הצופה, 7 ביוני 1968
  39. ^ הארי קלי, Campaign Turns A Fatal Corner, מתוך העיתון The Evening Independent‏, 6 ביוני 1968 (באנגלית)
  40. ^ כוחות צבא במצב כוננות בעקבות ההתנקשות - מסע הבחירות הופסק הצופה, 6 ביוני 1968
  41. ^ המתנקש - ממוצא ירדני; סיכוי קלוש להצלת חייו של רוברט קנדי; נפסקה מערכת הבחירות, למרחב, 6 ביוני 1968
  42. ^ Agony of Gene McCarthy, מתוך העיתון The Free Lance-Star‏, 11 ביוני 1968 (באנגלית)
  43. ^ רוברט ס. אלן, Three Dramatic Rumors in Mourning Capital, מתוך העיתון The Lewiston Daily Sun‏, 11 ביוני 1968 (באנגלית)
  44. ^ Mark Hatfield Fails to Convince, מתוך העיתון Eugene Register-Guard‏, 24 ביוני 1968 (באנגלית)
  45. ^ McCarthy Urges War on Hunge, מתוך העיתון Pittsburgh Post-Gazette‏, 12 ביולי 1968 (באנגלית)
  46. ^ ג'ונתן ויליאמס, McCarthy Woos Support Here, מתוך העיתון Pittsburgh Post-Gazette‏, 17 ביולי 1968 (באנגלית)
  47. ^ An American Tradition on TV, מתוך העיתון Pittsburgh Post-Gazette‏, 24 ביולי 1968 (באנגלית)
  48. ^ ג'ורג' גאלופ, Gene Copying Ike's Strategy To Halt HHH, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 20 ביולי 1968 (באנגלית)
  49. ^ סנאטור מקגוברין מצטרף למירוץ על מועמדות הדמוקרטים, על המשמר, 11 באוגוסט 1968
  50. ^ סנאטור מקגוברן יציג מועמדותו בוועידת הדמוקרטים, הצופה, 11 באוגוסט 1968
  51. ^ UPI‏, Strikes, Gripes Plague Demos, מתוך העיתון St. Petersburg Times‏, 10 באוגוסט 1968 (באנגלית)
  52. ^ התנגשויות בשיקאגו לפני פתיחת ועידת הדמוקרטים, למרחב, 27 באוגוסט 1968
  53. ^ Warring Democrats Face Floor Fights On 3 Fronts, מתוך העיתון The Evening Independent‏, 26 באוגוסט 1968 (באנגלית)
  54. ^ מקארתי הכריז על תמיכה בהאמפרי, למרחב, 30 באוקטובר 1968
  55. ^ ישראל נוימן, הנשיא ה-37 נבחר על חודו של תער, מעריב, 7 בנובמבר 1968
  56. ^ מקארתי, יוג'ין ג'וזף, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
  57. ^ יוג'ין מקארתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
  58. ^ פרנסיס קלינס, Eugene J. McCarthy, Senate Dove Who Jolted '68 Presidential Race, Dies at 89, באתר הניו יורק טיימס, 11 בדצמבר 2005 (באנגלית)