פתיחת התפריט הראשי

משה מטוס

אמן ישראלי
משה מטוס בסטודיו

משה מָטוּס (מָטוּסוֹבסקי) (Moshe Matus (Matusovski)‎;‏ 1908, ורשה, פולין הרוסית23 בנובמבר 1958, י"א בכסלו תשי"ט,[1] טורונטו, קנדה) היה צייר ישראלי, שבעשור האחרון לחייו פעל בארצות הברית ובקנדה.

ביוגרפיהעריכה

מטוס נולד ב-1908 בשם משה מטוסובסקי בעיר ורשה שבפולין הרוסית, במשפחה מסורתית וציונית, הבכור משלושת ילדיו של ד"ר יוסף מטוסובסקי, רופא שיניים. היה חבר "השומר הצעיר" בוורשה. בשנת 1924, כשהיה בן 15, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. התגורר בתל אביב והתחנך בגימנסיה הרצליה. בסוף שנות ה-20, לאחר שסיים את לימודיו, למד בבצלאל ציור ופיסול אצל בוריס שץ. בארץ נישא לשרה (סוניה[2]),[3] ובראשית שנות ה-30 נסע ללמוד כמה שנים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (בוז-אר) בפריז. בשובו לארץ פעל בתל אביב והתגורר בה ברחוב שיינקין 38.[4] משנות ה-30 היה לאחד הציירים הבולטים בארץ. הוא הציג בתערוכות כלליות וכן בתערוכות יחיד – מהן תערוכה במלון הרצליה בתל אביב, שאותה פתח בן-ציון ידידיה (1932);[5] באלנבי 15 בתל אביב (1935);[6] תערוכה בבית פומרוק, שאותה פתחו שאול טשרניחובסקי ומשה שלוש (1936);[7] בגלריה סטימצקי בירושלים, שאותה פתח ד"ר משה דוכן (23 במרץ 1937);[8] תערוכה בגלריה "קוסמופוליט" בתל אביב (Cosmopolitan Gallery; לשעבר גלריה "באך", רח' הס 1), שאותה פתח ראש העיר ישראל רוקח (5 במרץ 1938);[9] ותערוכה במוזיאון תל אביב (1946).[10]

הוא צייר את התפאורה למחזה "ורשה" שהעלה תיאטרון "הבימה", ולאירועים ציבוריים אחרים בארץ.

בשנות ה-30 וה-40 אייר עשרות ספרי ילדים עבריים שראו אור בארץ.[11]

לדברי מבקר האמנות גבריאל טלפיר, מטוס "היה אדם תוסס, פעלתני, מעורה בחברה ואף בתנועה פוליטית לאומית, שאף להביע את דעותיו החברתיות בציורים, שהצטיינו בדינאמיות ובפתוס רב, והיו עשויות במידות גדולות. הוא אהב את הפתוס ואת הדינאמיות של החיים, שניסה לתרגם ללשון הציור המונומנטאלי. בכל אותם ציורים שאף לבטא את האירועים המציאותיים והחברתיים של ההוויה הארץ־ישראלית, כפי שהיא הצטיירה בנפשו של אמן צעיר בשנים ההן.[12]"

מטוס צייר יצירות סימבוליות גדולות, לצד ציורים סמי-אבסטרקטיים. עבודתו האמנותית זכתה לעניין והערכה, וציוריו נרכשו על ידי אספנים ועל ידי מוסדות ומוזיאונים בארץ, בהם האוניברסיטה העברית בירושלים (הר הצופים), ומוזיאון תל אביב, שרכש ארבעה ציורים שלו.[13] יחד עם זאת, על פי מבקר וחוקר תולדות האמנות הישראלית גדעון עפרת, מטוס, שנמנה עם מחנה הימין בתקופה שבה עיקר הכוח הפוליטי בארץ היה נתון בידי מפא"י, שילם על כך ביוקר והוּדר עד שהרגיש זר בארצו. במאי 1947 הפליג מטוס עם אשתו לארצות הברית כשבאמתחתו מבחר גדול מציוריו, מוקדמים ומאוחרים, ריאליסטיים ומופשטים, ובראשית יוני הגיע לחופי ניו יורק. לדברי עפרת, "מבחינת ההיסטוריון של האמנות הישראלית, אין ספק שמקרה מטוסובסקי מציב אתגר של בחינה והערכה מחודשות למי שחרג מהשורה – אם בנטיותיו הפוליטיות ואם בשפתו האמנותית, שמבחינה רבה השיגה את זמנה ומקומה".[13]

בשבתו של מטוס בניו יורק הוא משך את עינו של מבקר האמנות האמריקאי תומאס קרייבן (אנ'), שפרש עליו את חסותו והציג אותו בפני הקהל האמריקאי. באחת מתערוכותיו שנערכה בחסות קרייבן, כתב הלה כי "כאמן, משה מטוס הוא אחד מהאנשים המקוריים והמוכשרים ביותר שהגיעו לאמריקה מזה שנים רבות. הוא פיתח שפת ציור אישית עד מאוד, שהיא נועזת וחופשית אך לעולם אינה יוצאת מכלל שליטה... הוא מצייר [...] בכוח דרמטי נדיר".[14] בעידודו של קרייבן נסע מטוס להציג את ציוריו ברחבי ארצות הברית, עד יוסטון שבטקסס, ואוניברסיטאות שיקגו ומיאמי הזמינו אותו לצייר עבורן.

ב-1952 עבר, בעצתו של קרייבן, מניו יורק לעיר מונטריאול שבקנדה, וגם בה זכה להצלחה והערכה רבה. תערוכתו הראשונה שם, שהוצגה במלון ריץ-קרלטון (אנ') בעיר מ-8 באפריל 1952, נפתחה על ידי תיבודו רנפרה (אנ'), נשיא בית המשפט העליון של קנדה (אנ') והמושל הכללי בפועל. כעבור שנתיים וחצי, בשנת 1955,[3] עבר לטורונטו, לשדרות אגלינטון (אנ') מערב 740, שם חי עד מותו, חרף געגועיו לישראל.[15] אשתו הייתה מורה בבית ספר יסודי יהודי בעיר.[16]

מטוס הציג תערוכות בארצות הברית, בקנדה ובאירופה, וזכה למאמרי הערכה וביקורות חיוביות בעיתונות הכללית והיהודית. סגנונו היה סינתזה בין הפיגורטיבי והמופשט,[15] והוא הוכיח את יכולתו גם בציור האקדמי: באביב 1958 התמנה על ידי המועצה הקנדית של נוצרים ויהודים (Canadian Council of Christians and Jews,‏ CCCJ) לצייר דיוקן של מושל פרובינציית אונטריו (אנ'), ג'ון קילר מק'קיי (אנ') – למרות המסורת, שלפיה היה נהוג עד אז להזמין דיוקן רשמי רק אצל צייר שהוא נתין ממלכות חבר העמים הבריטי וחבר האקדמיה המלכותית הבריטית.

ציוריו השתייכו לאוספי הקבע של המוזיאון לאמנות היפות ביוסטון (אנ') והמוזיאון לאמנות של מילווקי (אנ'); אחרים נרכשו על ידי מוזיאון פורט ויין לאמנות בפורט ויין שבאינדיאנה (אנ'), המחלקה לאמנות של אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת מיאמי (קמפוס קורל גייבלס) ואוניברסיטת נוטרה דאם שבאינדיאנה, המרכז לאמנות של הספרייה הציבורית של מיאמי, הספרייה הציבורית של מילווקי, ובמרכזים העירוניים (civic center) של פילדלפיה, שיקגו, לוס אנג'לס; וציורים נוספים הגיעו לאוספיהם הפרטיים אלינור רוזוולט, אלברט איינשטיין ויל רוג'רס וג'וליוס קליין (אנ').

משה מטוס נפטר משטף דם במוח בנובמבר 1958 בבית החולים הכללי של טורונטו (אנ'), בגיל 50. הותיר את אשתו, אביו ואחיו. הוא נקבר בטורונטו, וביולי 1963 הועלה לקבורה בישראל,[17] ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

דודו (בעלה של אחות אביו, סוניה) היה המחנך העברי החלוצי שניאור זלמן פוגצ'וב. דודניתו בת-עמי אלישיב הייתה שחקנית "הבימה" (אשתו הראשונה של השחקן שמעון פינקל), ודודנו עמנואל עמירן היה מלחין קלאסי ופופולרי, מאבות הזמר העברי, ומחנך מוזיקלי בכיר בישראל.

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • חיים גמזו, ציור ופסול בישראל, הוצאת "אשכול", תל אביב, תשי"א.
  • 'משה מטוס (מטוסובסקי)', בתוך: גבריאל טלפיר, 100 אמנים בישראל שהלכו לעולמם בשנים תרס"ח–תש"ל, תל אביב: גזית, תשל"א, עמ' 65.
  • 'מקרה מטוסובסקי', פרק בתוך: גדעון עפרת, ביקורי אמנות: פרקים על אמנים ישראלים, ירושלים: הספרייה הציונית – ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, תשס"ה 2005, עמ' 346–351.
  • 'Matus (Matusovsky), Moshe,' in: Who's who, Israel, 1952, p. 155.

קישורים חיצונייםעריכה

  • Montreal Meetings, The Canadian Jewish Review, March 21, 1952, p. 4, columns 3-4, in "Multicultural Canada"
  • Toronto: Deaths: Moshe Matus, The Canadian Jewish Review, December 5, 1958, p. 76, columns 3-4, in "Multicultural Canada"

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך על פי משה מטוס באתר חברה קדישא ת"א–יפו; על פי הנקרולוג ב-Canadian Jewish Review, נפטר ב-24 בנובמבר.
  2. ^ אורי קיסרי, אמנות ואמנות-החיים, מעריב, טור 3, 7 בפברואר 1958.
  3. ^ 3.0 3.1 Jo Ratcliffe, 'Manager, Homemaker, Hostess,' Toronto Daily Star, November 30, 1957, 1.
  4. ^ 'Matus (Matusovsky), Moshe,' in: Who's who, Israel, 1952, p. 155.
  5. ^ מהנשמע בתל-אביב: תערוכת תמונות, דואר היום, טור 1, 11 בפברואר 1932; ביקורת: עזרא רייכרט, בתערוכת הציר מטוסובסקי, דואר היום, 29 בפברואר 1932.
  6. ^ תל-אביב: בתערוכת מ. מטוסובסקי, דבר, טור 2, 1 בפברואר 1935; ביקורת: א., בד ומכחולים: מתל-אביב עד יוהאניסבורג..., דואר היום, 5 בפברואר 1935.
  7. ^ תל-אביב: תערוכת מ. מטוסובסקי, דבר, טור 1, 5 ביולי 1936.
  8. ^ ירושלים: תערוכת הצייר מטוסובסקי, דבר, טור 2, 13 באפריל 1937; Social and Personal, פלסטיין פוסט, 23 במרץ 1937;‏ Finding a Harmonious Style: Matusowsky's Exhibition in Jerusalem, פלסטיין פוסט, טור 3, 28 במרץ 1937.
  9. ^ תל-אביב: תערוכת מטוסובסקי, דבר, טור 2, 4 במרץ 1938; תל-אביב: בתערוכת הצייר מ. מטוסובסקי, דבר, טור 1, 16 במרץ 1938; Social and Personal, פלסטיין פוסט, טור 2, 11 במרץ 1938; S. W., Art Shows in Tel Aviv, פלסטיין פוסט, 13 במרץ 1938.
  10. ^ S. W., Tel Aviv Art Notes: Problem Pictures at the Museum, פלסטיין פוסט, טורים 5–7, 10 בפברואר 1946; ד. א. פרידמן, תערוכות: מטוסובסקי (במוזיאון ת"א), דבר, 1 במרץ 1946.
  11. ^ מהם בעיקר ספרי הוצאת ספרי הילדים העברית בתל אביב "ספריית פז" (שנות ה-40): ספרים בעיבודה של לאה גולדברג: "בבקשה", "מי ומי" שעיבדה על פי אלכסנדר וודינסקי‬ ו"ספר על ספרים" שעיבדה על פי סמואיל מרשק; "‫בעלית הגג: מערכון מחיי ילדי ישראל בגיטו" מאת אשר נהור (לרנר); "העכביש והדרור" מאת עמנואל הרוסי; "אחים", שעיבד יהודה אלרואי על פי אגניה ברטו; "חלום ליל פסח" מאת יעקב חורגין; "משיח בא" מאת פלק הלפרין; סיפורים בעיבוד חופשי של יהודה אלרואי: "הקטון שונא סבון" לפי סופיה פידורצ'נקו (גר'), "מה זה טוב ומה זה רע" ולדימיר מיקובסקי, ו"בוקי-תֻּכי" לפי סמואיל מרשק; "אם הבנים" מאת חנניה רייכמן; "בגן שלנו" מאת אברהם לוינסון; "הבחור הפלאי", שעיבד לוינסון על פי סמואיל מרשק; "מעשה בילדה מיליק ובדודה פיליק" מאת מרים וילנסקי (שטקליס); "משירי ש' מרשק" בתרגום חנניה ריכמן. ספרים נוספים שאייר הם "עליסה בארץ הצלילים", שעיבד יעקב גל על פי ארנסט לה פריד, ו"הידי בת האלפים" ליוהנה ספירי בתרגום ישראל פישמן (תש"ו) (שניהם בהוצאת מ. ניומן); "יורם וצידי הפרפרים" והסיפורים המקובצים "גנתנו", יקיצת-הדבורים" ו"כחליל-חרמון" מאת אברהם סלומון (שלמון) (בהוצאת ב' ברלוי); "יוסילה הגֹלם ויוצרו מהר"ל מפרג" מאת יצחק הרצברג (י' שרברק, תש"ז); "אסתר המלכה" מאת שמואל הר (עין, 1947); "קורותיו המוזרים של דני מור" מאת שלמה בן ישראל (א’ מוזס, 1947); ו-"על נהרות אוקרינה: מספורי סבא" מאת ישראל ברמן (נ' טברסקי, תש"ו).
  12. ^ 'משה מטוס (מטוסובסקי)', בתוך: גבריאל טלפיר, 100 אמנים בישראל שהלכו לעולמם בשנים תרס"ח–תש"ל, תל אביב: גזית, תשל"א, עמ' 65.
  13. ^ 13.0 13.1 'מקרה מטוסובסקי', בתוך: גדעון עפרת, ביקורי אמנות: פרקים על אמנים ישראלים, ירושלים: הספרייה הציונית – ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, תשס"ה 2005, עמ' 351.
  14. ^ מובא בתוך: Montreal Meetings, The Canadian Jewish Review, March 21, 1952, p. 4, column 4, באתר Multicultural Canada.
  15. ^ 15.0 15.1 היום הלוויית משה מטוס, דבר, 22 ביולי 1963.
  16. ^ Toronto Synagogue News: Beth Sholom Graduation Exercises, The Canadian Jewish News, June 15, 1962, p. 8, column 3, in "Multicultural Canada".
  17. ^ משה מטוס (מטוסובסקי), דבר, 22 ביולי 1963 (מודעה).