נבוכדנצר השני

מלך בבל בשנים 605-562 לפנה"ס. החריב את בית המקדש הראשון
(הופנה מהדף נבוכדראצר)
המונח "נבוכדנצר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו נבוכדנצר (פירושונים).

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִיאכדית: Nabû-kudurri-uṣur) היה מלך בבל בתקופת האימפריה הנאו־בבלית. הוא עלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. היה בנו של המלך נבופלאסר, ומחריבו של בית המקדש הראשון.

נבוכדנצר השני
לידה 642 לפנה"ס
ארך, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוקטובר 562 לפנה"ס (בגיל 80 בערך)
בבל, האימפריה הבבלית החדשה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הנאו-בבלית
בן או בת זוג Amytis of Media עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך בבל
605 לפנה״ס – 562 לפנה״ס
(כ־43 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מימין, תחריט של נבוכדנאצר השני על מה שנחשב חלק מ"עמודי מגדל בבל".
לבנת חרס בבלית מהמאה השישית לפני הספירה נושאת כתובת בכתב יתדות "נבוכדנצר מלך בבל תומך מקדש אסגילה (בבל) ומקדש אֵ־זִידָה (בורסיפה) בנו בכורו של נבופלאסר מלך בבל. מוזיאון הכט חיפה

לנבוכדנצר מיוחסת בניית הגנים התלויים בבבל, שעל פי האגדה נבנו עבור אשתו, שהתגעגעה לנוף ההרים בו גדלה.

מקור שמו עריכה

משמעות שמו האכדי נבו־כודורי־אוצור 𒀭𒈾𒁉𒌝 𒆪𒁺𒌫𒊑 𒌑𒍑𒌋𒌫[1] היא "נבו, נצור את בכורי": "נבו" הוא אל החכמה הבבלי, "כודורי" שמשמעו 'בן בכור', "אוצור" מהשורש השמי נ־צ־ר (בנפילת נ') שמשמעותו כבעברית נְצוֹר, שְׁמוֹר.[2]

קיימת מילה שנייה באכדית "כודורי" שמשמעה 'גדר, אבן גבול'[3] (קשורה לעברית גדר), ועקב כך בעבר פורש שמו כ"נבו שומר הגבול". על פי פירוש אחר, פירוש שמו הוא "נבו, נסיך אשור".[דרוש מקור] הן המרכיב התאופורי "נבו" הן הסיומת "־אצר" מקובלות בשמות בבליים (לדוגמה נבופלאסר, נבונצר ואחרים).

השם מופיע בתנ"ך במספר צורות איות שונות: נְבוּכַדְנֶצַּר (בספרים דניאל, אסתר, עזרא ונחמיה), נְבוּכַדְנֶאצַּר (בספרים מלכים, ירמיהו, דברי הימים ודניאל) ונְבוּכַדְרֶאצַּר (בספרים ירמיהו ויחזקאל).

מלחמותיו עריכה

 
מפה המתארת את חורבן המקדש וירושלים, מתוך כרוניקת נירנברג של הרטמן שדל, 1493

נבוכדנצר השני עוד בהיותו יורש עצר כבש את סוריה. בקרב כרכמיש הביס את הצבא המשותף של מצרים ואשור בהנהגתם של פרעה נכו השני ואשור־אובליט השני מלך אשור, וזאת במסגרת מדיניותו לחיזוק שליטתו בלבנט.[4] קרב זה הביא להתמוטטותה הסופית של האימפריה האשורית, ומצרים הפסיקה להיות גורם משמעותי באזור. בעקבות הקרב עלתה האימפריה הבבלית. נבוכדנצר הביס את ממלכת יהודה, והחריב את ערי הפלשתים ב־604 לפנה"ס. בשנת 601 לפנה"ס יצא למסע צבאי למצרים בתקופת מלכותו של פרעה נכו השני. במסע זה שני הצבאות סבלו מאבדות רבות, והקרב ביניהם הסתיים ללא הכרעה.[5] בשנת 597 לפנה"ס הגלה את יהויכין מלך יהודה לבבל והמליך תחתיו את צדקיהו דודו. בשנת 586 לפנה"ס, בעקבות מרד אזורי בו השתתף צדקיהו, ערך נבוכדנצר מצור נוסף[6] על ירושלים, ובסופו[7] נהרסה העיר, חרב בית המקדש, והחלה גלות בבל.

במסגרת מדיניותו של נבוכדנצר לחיזוק שליטתו בלבנט, הוא ניסה לכבוש את צור; הוא צר עליה 13 שנה (אנ') החל מהשנה השביעית למלכהּ אתבעל השלישי,[8][9][10] עד שנת 572 לפנה"ס בערך,[11][10][12][4] ולא הצליח לכבשה.[13] הנביא יחזקאל תיאר במפורט בקינתו על צור את הסתערות נבוכדנצר על צור ואת סבל העיר. במקום אחר יחזקאל מזכיר שנבוכדנצר לא הצליח להפיל את צור במצור.[14] המקורות הבבליים לא מזכירים במפורש את כיבוש צור, צידון או אחד מהאיים והארצות הכפופים להן, אולם ניכר שהצבא הבבלי הגיע לקרבת החוף הכנעני.[13] בתעודות שהתגלו בארמון המלכים בבבל מוזכרים אסירים מדיניים מערים פיניקיות, ביניהן צור,[13] וכן מתועדות הקצאות ציוד (כמו אוהלים, נעליים, שריונות ומזון)[15] ואנשי צבא לקבוצות של 4, 10 ו־30 חיילים שהלכו עם המלך לצור, הן מארך והן מסיפר (הרחוקות כ־250 ק"מ זאת מזאת), דבר המעיד על מבצע צבאי גדול תחת פיקוד המלך.[16] ייתכן, אפוא, שהבבלים פרשו את חסותם או השפעתם על ערי הסחר הכנעניות ועל איי הים הכפופים להן.[13] יש הסוברים שהייתה לנבוכדנצר הצלחה מוגבלת בכיבוש; לפיהם, בשל התנאים הגאוגרפיים והצי האיוני הקטן של הבבלים רק החלק היבשתי של העיר נכבש, ובהסדר שסיים את המצור סוכם שאתבעל השלישי ירד מהשלטון, אך מוסד המלוכה יישמר,[17] ועל צור הומלך המלך בעל, שהיה כנראה בנו של אתבעל.[11][18]

למרות שכיבושי נבוכדנצר השני הגדילו את כוחה של בבל ואת השפעתה, הממלכה קרסה פחות מעשרים וחמש שנים לאחר פטירתו.

נבוכדנצר באמנות עריכה

נבוכדנצר מופיע כדמות הראשית באופרה של ורדי, "נבוקו". באופרה זו, לאחר שנבוכדנצר כובש את ירושלים ומגלה את היהודים, הוא מתחרט, מבקש את סליחת האלוהים, ומאפשר ליהודים את שיבת ציון. בכך חורג הסיפור מהמציאות ההיסטורית, ומייחס לנבוכדנצר מעשים שנעשו למעשה על ידי כורש, זמן רב לאחר מותו של נבוכדנצר.

במסורת היהודית עריכה

על פי המסופר באלפא ביתא דבן סירא, נבוכדנצר השני נולד מצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא.[19]

תקופת חייו עריכה

 עמוד ראשי
ראו גם – השנים החסרות

על פי המחקר ההיסטורי מלך נבוכדנצר השני בין השנים 605562 לפנה"ס. אולם, פרשני המקרא היהודים מאחרים את פעולותיו בחורבן בית ראשון לשנת ג'של"ט במניין השנים בלוח העברי = 422 לפנה"ס (שלשיטת האברבנאל והמלבי"ם היא שנת 3358 לבריאת העולם).

החרבת צור עריכה

יחזקאל קונן על צור וניבא שהעיר תיחרב על ידי נבוכדנצר: ”ב בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה. ג לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו. ד וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע... כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.. וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'” (ספר יחזקאל, פרק כ"ו). למעשה, המצור של נבוכדנצר על העיר נכשל,[20] ואף שהעיר נחלשה כלכלית היא לא חרבה[20] (ולכך גם רמז יחזקאל במקום אחר[14]) והמשיכה להתקיים ברציפות עד ימינו. לפי פרשנות האברבנאל, לא נחרבה העיר כליל למעשה על ידי נבוכדנצר השני אלא על ידי אלכסנדר מוקדון,[דרוש מקור] ואילו המלבי"ם מפרש שאכן נחרבה צור כליל על ידי נבוכדנצר ואחרי שהוחרבה נבנתה שוב שלא במקומה הראשון אלא במקום סמוך לה.[דרוש מקור]

 
תוכנית העיר בבל בתקופת נבוכדנצר השני

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נבוכדנצר השני בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נבו-כודורי-אוצור באתר CDLI] לפענוח כתובות בכתב יתדות, של אוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס.
  2. ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
  3. ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
  4. ^ 1 2 Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 276*
  5. ^ הערך נבוכדנאצר, האנציקלופדיה המקראית, כרך ה, עמ' 734
  6. ^ ציור מצור נבוכדנצר על ירושלים, באתר מתוך מילון תנ"כי של קלמה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  7. ^ ציור כיבוש ירושלים ע"י נבוכדנצר, באתר מתוך מילון תנ"כי של קלמה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  8. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.13.1 (ראו גם במקור היווני)
  9. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, פסקה 21 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  10. ^ 1 2 Israel Ephʿal, Nebuchadnezzar the Warrior: Remarks on his Military Achievements, Israel Exploration Journal 53, 2003, עמ' 186
  11. ^ 1 2 Wallace B. Fleming, 5: Tyre’s Resistance to Babylon, The History of Tyre, Columbia University Press, 1915, עמ' 42–47
  12. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 30
  13. ^ 1 2 3 4 אליה שמואל הרטום, ירמיהו – צלומים ומפות מקוריים בצבעים, יבנה, 1989, סדרת תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 27
  14. ^ 1 2 ספר יחזקאל, פרק כ"ח, פסוקים י"חי"ט; אליה שמואל הרטום, יחזקאל, יבנה, 1989, סדרת תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 97
  15. ^ Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 277*–278*
  16. ^ Israel Ephʿal, Nebuchadnezzar the Warrior: Remarks on his Military Achievements, Israel Exploration Journal 53, 2003, עמ' 186–187
  17. ^ Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 277*
  18. ^ Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 278*–279*
  19. ^ אלפא ביתא דבן סירא, בתוך: יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אוצר מדרשים, ניו יורק 1915, עמ' 46.
  20. ^ 1 2 Bement, R B. Tyre; the history of Phoenicia, Palestine and Syria, and the final captivity of Israel and Judah by the Assyrians. Ulan Press. p. 48. ASIN B009WP2MR8.
הקודם:
נבופלאסר
625–605 לפנה"ס
מלך ממלכי בבל בתקופה הנאו-בבלית
562-605 לפנה"ס
הבא:
אמל-מרדוך
562–560 לפנה"ס