סבוקה

סבוקה (באיטלקית: Savoca; בסיציליאנית: Sàuca) היא קומונה בת 1,750 תושבים השוכנת על הר הצופה אל החוף המזרחי (חוף הים היוני) של סיציליה שבאיטליה. הקומונה נמצאת בנפת מסינה, כ-39 קילומטרים דרומית-מערבית למסינה, בערך כשליש הדרך בין מסינה לקטניה.

סבוקה
Savoca

פנורמה של המרכז ההיסטורי של סבוקה
מדינה
מחוז
נפה	מסינה (נפה)
בירת העיר	סבוקה
שטח	9.08 קמ"ר
גובה	330 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,724 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	192 נפש לקמ"ר (2018)
קואורדינטות	37°57′21″N 15°20′23″E
אזור זמן	UTC +1
http://www.comune.savoca.me.it
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון סבוקה (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון סבוקה (למפת סיציליה רגילה)   פלרמו קטניה מסינה סירקוזה מרסלה ג'לה רגוזה טרפאני קלטניסטה אטנה ק. מלטה הים היוני הים הטירני הים התיכון סבוקה (למפת סיציליה מוגדלת)   פלרמו קטניה מסינה סירקוזה מרסלה ג'לה רגוזה טרפאני קלטניסטה אטנה ק. מלטה הים היוני הים הטירני הים התיכון סבוקה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

הקומונה משתייכת לארגון "הכפרים היפים ביותר באיטליה" (I Borghi più belli d'Italia), משום שהיא משמרת שרידים מימי הביניים, הרנסאנס והבארוק בשטחה.

המרכז ההיסטורי של הקומונה הוא יעד תיירותי פופולרי מאז שפרנסיס פורד קופולה צילם בו סצנות מתוך הסרט הסנדק מ-1972, וידוע גם בשל 17 מומיות המוחזקות בקריפטה של מנזר הקפוצ'ינים.

גאוגרפיה

הקומונה של סבוקה משתרעת על שטח של כ-9 קילומטרים רבועים. האזור המאוכלס מורכב ממרכז היסטורי וכפרירים רבים קטנים פחות או יותר השוכנים באזור הכפרי. הצמחייה היא בדרך כלל ים תיכונית: באזורים השטוחים יש מטעי הדרים שופעים, ואילו באזורי הגבעות יש כרמים נרחבים ומטעי זיתים.

המרכז ההיסטורי שוכן בגובה 303 מטר מעל פני הים, זהו כפר מימי הביניים המאוכלס כיום בדלילות, ומונה כמאה תושבים. מרבית האוכלוסייה של הקומונה מתגוררת בכפרים רינה (Rina‏, 498 תושבים), סן פרנצ'סקו די פאולה (San Francesco di Paola‏, 407 תושבים) וקונטורה (Contura), שנמצאים בסמוך לנחל ד'אגרו בעמק הנושא את שמו (Valle d'Agro). שאר הכפרירים הם: סקורסונלו (Scorsonello), קוקו (Cucco), מלינה (Màllina), רומיסה (Ròmissa), מנקוזה (Mancusa), מורטילה (Mortilla), בוטה (Botte), רוגאני (Rogani) וקנטידטי סופריורה (Cantidàti Superiore); בכפרירים בארונה (Barone), קנולי (Cannùli), מלארבה (Malèrba) ורפונה (Rapone) אין יותר תושבים מאחר שהם ננטשו לחלוטין.

היסטוריה

מבט על סבוקה, תחריט של ג'וסיה ווד וימפר (Josiah Wood Whymper) מ-1878

שורשיה ההיסטוריים של העיירה סבוקה היא בתקופה הרומית, כאשר, לדעת חלק מההיסטוריונים, הוקם הגרעין הראשון של המרכז ההיסטורי הנוכחי. היישוב היה קיים בתקופה הביזנטית ופותח אחר כך בתקופת השלטון הערבי בסיציליה, החל מהמאה התשיעית.

ב-1132 יסד רוג'רו השני, מלך סיציליה הנורמני יישוב במקום, ומהמאה ה-12 הפכה העיירה על ההר למרכז העיקרי של אזור עמק הנחל ד'אגרו והחוף היוני של נפת מסינה (יחד עם טאורמינה). היא זכתה ליוקרה שאיפשרה לה התפתחות פוליטית דתית, כלכלית ותרבותית ניכרת בין המאות ה-15 וה-18.

במהלך המאה התשע-עשרה החלה דעיכתה; הצטמצמות האוכלוסייה בעקבות הגירת תושבים לערים המרכזיות בחוף, או מסיציליה בכלל, העמידה בסכנה רצינית את הישרדותה של סבוקה, וב-1929, בתקופת המשטר הפשיסטי, איבדה את מעמדה כקומונה וצורפה לקומונה סנטה תרזה די ריבה (Santa Teresa di Riva). מעמדה הוחזר מחדש רק ב-1948. רק ב-45 השנים האחרונות נראה שדעיכה זו נעצרה, בזכות התיירים. עד היום סבוקה היא עיר אומנות הכלולה ב"ארגון הכפרים היפים באיטליה" ומאז 2016 מחזיקה במקום השלישי בדירוג עשרת הכפרים היפים בעולם.

הקהילה היהודית ההיסטורית

עד 1492 הייתה בסבוקה קהילה יהודית חשובה. אף שמקורות הנוכחות היהודית בשטח סבוקה אינם ידועים, קיימים מסמכים החל מ-1409 ועד 1470, מהם עולה כי בסבוקה התגוררו באותן שנים כ-250–300 יהודים, מחולקים לכ-50–60 משפחות. בני סבוקה היהודים היו אורגים וצבעים מיומנים, והיו גם כאלה שהיו אמנים בברזל ומשי וכאלה שגידלו קנה סוכר וגפנים. הריכוזים הגדולים ביותר של היהודים היו במרכז ההיסטורי של סבוקה ובאזור קאסלווקיו הסמוכה, שם יש עדיין רחוב במרכז ההיסטורי בשם "סטראדה דלה ג'ודקה" (Strada della Judeca), כלומר "רחוב היהודים". בקהילה יהודית זו היו גם אנשים עשירים כלכלית. עובדה זו מסתברת מכך שבמרץ 1492, כשהמלך פרננדו השני, מלך אראגון פרסם את צו גירוש היהודים מסיציליה, לא היו לתושבי סבוקה האחרים ייסורי מצפון לקחת כמה שיותר פריטים יקרים מהשלל שהוחרם מהיהודים. במרכז ההיסטורי, בסמוך לכנסיית סן מיקלה מהמאה ה-13, קיימות עדיין החורבות של מה שהיה פעם בית הכנסת של סבוקה. אפילו בשמות המשפחה המקומיים נותרו עקבות לנוכחות יהודית משמעותית זו.

מונומנטים ומבנים היסטוריים

אדריכלות דתית

כנסיית סנטה מריה אין צ'לו אסונטה

כנסיית סן מיקלה

כנסיית סן ניקולו

כנסיית ללא רבב

מנזר הקפוצ'ינים

מבצר פנטפור

שער העיר

פרט מתוך בניין מימי הביניים

בר ויטאלי, אתר שבו צולמה סצנה מתוך הסרט הסנדק

• כנסיית סנטה מריה אין צ'לו אסונטה (Chiesa di Santa Maria in Cielo Assunta) – הכנסייה הראשית של סבוקה, ומונומנט לאומי איטלקי מאז 1910. היא נבנתה בשנת 1130 על גבי מבנה קיים, ובה חזית משופעת כפולה עם שער מרכזי, בסגנון הרנסאנס, וחלון רוזטה בן חמש זרועות. בקריפטה התת-קרקעית של הכנסייה ניתן לבקר בפוטרידריום (החדר שבו ניקזו את נוזלי הגוף של מתים), בו במאות שעברו נחנטו גופותיהם של נכבדי העיירה, שבסוף התהליך הועברו לקריפטה של מנזר הקפוצ'ינים המקומי. זה היה מקום המושב המשני של הארכימנדריט של מסינה שכיסא העץ שלו נשמר בפנים.
• כנסיית סן מיקלה (Chiesa di San Michele) – נבנתה בסביבות שנת 1250, לבקשת הארכימנדריטים, והייתה הכנסייה של מבצר פנטפור, שהוגדלה בעשורים הראשונים של המאה החמש עשרה, שוחזרה בצורה מפוארת ונוספה לה ציורי פרסקו בשנת 1701, בסגנון הבארוק.
• כנסיית סן ניקולו (Chiesa di San Nicolò) – נבנתה במאה ה-13. עד סוף המאה ה-17 הייתה מעוטרת בציורי פרסקו בסגנון ביזנטי. הבניין הנוכחי כולל אדריכלות מהמאה השמונה עשרה, תוצאה של ארגון מחדש אחר כך. הוא משמר פסל עץ של סנטה לוצ'יה שגולף על ידי הפסל רגינאלדו ד'אגוסטינו. מחוץ לבניין זה, צולמו בשנת 1970 כמה סצנות מפורסמות מסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "הסנדק".
• כנסיית קלבריו (Chiesa del Calvario) – נבנתה במאה ה-18 באתר שכבר לפני שנת 1000 היה שם מבדד בו התגוררו כמה נזירים שחיו על פי התקנון של בזיליוס הגדול, שהגיעו ממנזר כנסיית הקדושים פטרוס ופאולוס מאגרו. היא מוקדשת ל"בתולה הברוכה של שבעת הייסורים והצלב הקדוש ". מדי שנה מתקיימות שם הופעות בשבוע הקדוש.
• כנסיית ללא רבב (Chiesa dell'Immacolata, כיום מרכז הפילהרמונית) – ממוקמת בוויה סן ניקולו, בין רובע סן רוקו לכנסייה הראשית, נבנתה בשנת 1621 על ידי נזירים פרנציסקנים, שהיה להם מנזר בסביבה הקרובה (באתר בו לשעבר מתחם בית הספר היסודי שהפך לימים למלון). מנזר ראשון הוקם בסביבות 1225 (לפי בקשת אנטוניוס מפדובה) בקונטראדה מיזריקורדיה (Contrada Misericordia), אזור מיוער מחוץ לעיירה. בהמשך, בשנת 1617, עברו הנזירים לאתר המדובר, ממש בלב המרכז ההיסטורי, שם הם רכשו בית עם אדמות סמוכות, מדון ג'וזפה טרימארקי, ובנו מנזר וכנסייה חדשים בסגנון הבארוק. הכנסייה הוקדשה למעשה לאנטוניוס מפדובה, אך האנשים, מההתחלה, כינו אותה כנסיית ללא רבב. עד 1940 אפשר היה להתפלל במקום, ואז מצבה הלך והתדרדר. כמה יצירות יקרות ערך, כמו הציור של העיבור ללא חטא (או מדונה דל פרטו), מאת גספרה קמרדה משנת 1623, הוצבו בכנסיית סן ניקולו הסמוכה, שם עדיין ניתן לצפות בו. בשנת 1998 שוחזר המבנה באדיקות ושימש כמרכז פילהרמוני עירוני. במהלך עבודות השיקום נתגלו קברים של הנזירים מתחת לרצפה. כנסייה זו כללה גם קברים של המשפחות המקומיות העשירות של טרימארקי, ניקוטינה וקאקופרדו, המתוארכים לראשית המאה השמונה-עשרה, מעוטרים בשלטי אבירים נאים משיש שהועברו למוזיאון העירוני. כיום, במרכז הפילהרמונית העירוני נמצא מבנה עץ אופייני (בגובה של כארבעה מטרים) ובו חמישים מושבים; באגף המועצה יש גרם מדרגות שמוביל לקומה הראשונה, שגם היא גדולה מאוד ובה שישים מושבים נוספים.
• כנסיית סן רוקו (Chiesa di San Rocco) – כנסייה שבה ספינה אחת שנבנתה בשנת 1593. נותרו ממנה רק קירות ההיקף ושער האבן שנמצאים ברובע באותו שם, שהיה מאוכלס בעבר בצפיפות, במיוחד על ידי דייגים, . למרות גודלו הקטן היה בניין זה מעוטר בעבר בעושר של יצירות יקרות ערך, שנעלמו אז. יתרה מזאת, בין המאות השבע-עשרה לתשע-עשרה, ב-16 באוגוסט של כל שנה, כנסייה זו והשכונה הסמוכה היו במרכז חגיגות הדת המפוארות לכבוד סן רוקו. באותן שנים החג לכבוד סן רוקו היה המפואר ביותר בחגיגות סבוקה לאחר חגיגת הפטרונית סנטה לוצ'יה.
• כנסיית סן ג'ובאני (Chiesa di San Giovanni) – קיומה של הכנסייה נמצא במסמכים עתיקים המתוארכים לתחילת המאה השבע-עשרה. עם זאת, לפי ההערכה, המתווה המקורי עתיק בהרבה, על פי הצורה והפרספקטיבה השונים מהקודמים. עם ספינה בודדת, ובשירותו של בית החולים העתיק של סבוקה, שהיה פעיל עד המאה התשע עשרה. הכנסייה הייתה בבעלות הארכימנדריט והייתה כפופה לכנסייה הראשית של סבוקה. במאות השנים האחרונות, אפילו הכנסייה הזו והשכונה הסובבת אותה היו במרכז החגיגות המסורתיות החגיגיות שהתקיימו ב-23 וב-24 ביוני לכבודו של יוחנן המטביל. בתחילת המאה העשרים היא כבר הייתה סגורה לתפילה והלכה והתדרדרה. במשך עשרות שנים היא הייתה נטולת הגג ונטושה לחלוטין. בשנת 2015 שוחזר גג המבנה.
• כנסיית סן ביאג'ו (Chiesa di San Biagio) – קפלה פרטית שמקורה עתיק (היא הייתה קיימת כבר בשנת 1633), ונמצאת מחוץ לעיירה, בתוך מטעי זיתים וכרמים, במחוז איזאני. בימי קדם, כנסייה זו ואדמותיה הסמוכות היו שייכות למשפחת האצולה ניקוטינה מסבוקה, ולכמרים השייכים למשפחות ניצ'יטה ולטדונה הייתה זכות פטרונות. לבסוף הוא עבר למשפחת אליברטי, שוחזר על ידי הבעלים החדשים וביום סן ביאג'ו, 3 בפברואר בכל שנה, נפתח לתפילה. בין 2011 ל-2012 חיללו את המקום אלמונים שגנבו ציור מהמאה השמונה-עשרה המתאר את אנטוניוס הקדוש ותשמישי קדשה אחרים. כיום הוא שייך לזמרת ליריקה לוסיה אליברטי.
• כנסיית ישו ומריה (Chiesa di Gesù e Maria) – שוכנת על גבעה ליד כנסיית סן מיקלה והמוזיאון, ברובע סן מיקלה. המבנה מהמאה השש עשרה, ויש בו ספינה אחת. כנסייה זו היא העדות האדריכלית היחידה של מסדר ישו ומריה בסבוקה. הפנים הוא בסגנון בארוק. על פי מסמכים עתיקים המתוארכים לשנת 1624, במשך כמה שנים, הכנסייה החליפה את הכנסייה סן מיקלה הסמוכה, שנסגרה משום שלא הייתה שמישה, לחגיגת טקסים דתיים. עד סוף המאה ה-19 היא הייתה פתוחה לתפילות. בשנת 1950, כאשר הבניין היה חרב, הוסר ממנו המזבח והוצב בכנסיית הקהילה של המשפחה הקדושה בסנטה תרזה די ריבה. מתחת לרצפת הבניין המקודש הזה תוכלו לראות את הקריפטות שיועדו לקבורה של בני סבוקה ממעמד הביניים. מכנסייה זו נותרו רק הקירות ההיקפיים המעוטרים בפנים על ידי אפריזים ושער האבן.
• כנסיית סנטה לוצ'יה (Chiesa di Santa Lucia) – נבנתה במאה החמש עשרה על ידי הנזירים הדומיניקנים וסופחה למנזר שלהם (המוסד העשרים וחמישה של המסדר בסיציליה שנוסד בשנת 1492) והשקיפה על פיאצה סנטה לוצ'יה, כיום פיאצה מוניו. הכנסייה שופצה כמה פעמים. הכנסייה הייתה בנויה מספינה בודדת, הכילה תשעה מזבחות, חמישה קברים אריסטוקרטים וגומחות תת-קרקעיות להצגת גוויות חנוטות. היא עמדה במקום בו נמצא בית העירייה של ימינו. הכנסייה קרסה בינואר 1880 בגלל מפולת סלעים גדולה. רק שרידים מעטים ניצלו: פסל הכסף היקר מאוד של סנטה לוצ'יה, משנת 1666; ציור מהמאה השבע-עשרה המתאר את מדונה דל פרטו; פרוטומה יקרת ערך משיש של סנטה לוצ'יה המתוארכת למאה ה-15. יצירות אלה נשמרות בכנסיית סן ניקולו.
• כנסיית סנט'אנטוניו אבטה (Chiesa di Sant'Antonio Abate) – נבנתה לקראת סוף המאה החמש עשרה, נותרה ממנה רק כמה חורבות הקבורות מתחת לאתר בו נמצא מגרש הטניס. ממוקם במחוז סנט סנט'אנטוניו, גם היא התמוטטה בגלל המפולת של 1880.
• כנסיית סנטה דומניקה (Chiesa di Santa Domenica) – כנסייה קטנה ועתיקה שנמצאת בכפריר קוקו. היא הייתה קיימת כבר בשנת 1574 כאשר נבנה בה מנזר הקפוצ'ינים הראשון, שהועבר בשנת 1603 לאתר הנוכחי. הכנסייה הייתה שייך לארכימנדריט. בשנת 1793 הוא נתרם לאב המנזר פרנצ'סקו טרימארקי עם ההתחייבות לשמור על הפולחן. כיום היא סגורה לתפילה.
• כנסיית סן פרנצ'סקו די פאולה (Chiesa di San Francesco di Paola) - נבנתה ככל הנראה עוד במאה ה-18. הכנסייה כפופה לכנסיית הקהילה של סנטה רוזליה ברינה.
• כנסיית סנטה רוזליה (Chiesa di Santa Rosalia) – נמצאת בכפריר רינה, היא בעלת צורה מתומנת ונבנתה בשנת 1968 על חורבותיה של כנסייה קיימת שנבנתה לפני כמה מאות שנים על ידי משפחת פלרס העשירה מסבוקה. זוהי כיום כנסיית הקהילה של הכפרירים רינה, קונטורה, מורטילה וסן פרנצ'סקו די פאולה.
• כנסיית סן ניקולה (Chiesa di San Nicola) – נמצאת בכפריר קונטורה, קפלה כפרית עתיקה, ככל הנראה מתוארכת לסוף המאה ה-17. הכנסייה כפופה לכנסיית הקהילה של סנטה רוזליה ברינה.
• מנזר הקפוצ'ינים והקריפטה (Il convento dei Cappuccini e la cripta) – נבנה במאה ה-17, הנזירים ממסדר הקפוצ'ינים הקימו את המנזר הראשון שלהם בשנת 1574 ובנו אותו על אדמות שנתרמו על ידי הכומר דון ג'ובאני קוליטורי. המנזר הוקדש לאנה הקדושה. הוא ממוקם במרחק מה מהעיירה, בקוקו-סנטה דומניקה. עם זאת, בראשית המאה השבע-עשרה היה צורך לנטוש אתר זה, מכיוון שהוא היה תחת איום תמידי של מפולות, ונבחר מקום בטוח יותר קרוב לעיירה. המנזר הנוכחי הוקם בין השנים 1603 ל-1614. כמו הדומיניקנים, בין המאות השבע-עשרה לתשע-עשרה, היה לו משמעות תרבותית רבה בחברה של סבוקה, והוא היה בסיס לחינוך הומניסטי, מדעי ומשפטי של המיוחסים המעטים שלהם הייתה הזדמנות ללמוד באותן שנים. הכנסייה המסופחת לבניין המנזר מוקדשת לפרנציסקוס מאסיזי. בתוכה יצירות שונות בעלות ערך אמנותי והיסטורי רב. הקריפטה נבנתה בראשית המאה השבע-עשרה במרתף כנסיית המנזר ומתחת לכיכר קטנה, ממדיה 14 על 4.25 מטרים והיא מכילה 37 גוויות חנוטות.

מבנים צבאיים

• מבצר פנטפור (Castello di Pentefur) – כיום חורבות בלבד, ניצב על הגבעה באותו שם מעל העיירה. המבצר אירח את מעון הקיץ של הארכימנדריט של מסינה. המבצר היה חלק ממערכת הגנה שכללה מגדלי חוף רבים השייכים לשטחה של סנטה תרזה די ריבה.

מבנים אחרים

• שער העיר (המאה ה-12) – כדי להגן על העיר סבוקה הוקמה במאה ה-12 חומת עיר גדולה עם שני שערי גישה, האחד בקצה הדרומי (רובע סן ג'ובאני) והשני בקצה הצפוני (רובע סן מיקלה). מבין הביצורים ההגנתיים הללו, קיים כיום רק שער רובע סן מיקלה. צורתו כשל קשת מחודדת באבן חול המתוארכת למאה ה-12. עד המאה התשע-עשרה, הייתה ויה סן מיקלה, דרך הגישה לשער, לא יותר ממדרגות תלולות שנחצבו בסלע. עד שנת 1918 היו עדיין שערי ברזל בשער, שבימי הביניים נפתחו עם שחר ונסגרו עם השקיעה. השער שוחזר בשנת 2009.
• מבנה עתיק מימי הביניים המאוחרים – נבנה בסוף המאה החמש עשרה; מוזכר בטקסטים קדומים רבים בזכות "הסגנון היווני" שלו. הבניין שוחזר לקראת סוף המאה השבע-עשרה. יש לו סגנון גותי-ספרדי, האופייני לסיציליה של סוף המאה החמש עשרה. השיקום הבא במאה ה-17 הוסיף למבנה אלמנטים ספרדיים-פלמיים. שער הכניסה מעוטר בחבצלות של בית בורבון מהמאה השמונה-עשרה. במאות השנים האחרונות הוא היה שייך למשפחות המקומיות העשירות של פלרס וטרישיטה. בין 1909 ל-1927 שכנו בו המשרדים העירוניים של עיריית סבוקה. במאה השנים האחרונות הוא היה שייך למשפחות ריזו ואלטדונה. הבניין כפוף להגנה אדריכלית, במצב טוב ושייך למשפחת קנטאטורה.
• ארמון הקוריה העתיק והכלא עתיק (המאה ה -14) – מחורבות הכלא העתיק (המאה ה-14) וארמון הקוריה העתיק ששכנו בוויה סן מיקלה, ונשענו על חומות העיר ממש ליד שער העיר, נשאר מעט, רק אבני היסוד. באתר המדובר נמצא בניין של משרד התעסוקה לשעבר, שמכיל חנות יין ומוצרים סיציליאניים טיפוסיים.
  הקוריה העתיקה הייתה מבנה בן שלוש קומות בבעלות הארכימנדריט, שנבנה במאה ה-14. לפי מה שדיווח ההיסטוריון המקומי סנטי מוסקולינו, התאפיין בניין זה בחזית הראשית, של שתי קשתות מחודדות באבן חול. במקור הוא שיכן את רשויות השלטון האזרחיות והשיפוטיות של העיר. משנת 1812 הפך לרכוש של עיריית סבוקה והמשיך לשמש בית עירייה. משנת 1817, נוסף על בניין העירייה, הוא הפך למקום מושבו של כלא נפת סבוקה. ב-23 ביולי 1820, במהלך מהומות אזרחיות, הותקף הבניין וניזוק. רעידת האדמה ב-1908 פגעה בו בצורה בלתי ניתנת לשיקום, עד כדי כך שהיה צריך להרוס אותו. מאז שנת 1927 שוכנו משרדי העירייה במיקומם הנוכחי.
  הכלא העתיק של טרה די סבוקה (Terra di Savoca), שכן עד 1795 בעיירה קזלווקיו (Casalvecchio). כשעיירה זו קיבלה מעמד עצמאי ובוטלה הכפיפות שלה לסבוקה הועבר בית הכלא למרכז סבוקה, באגף של ארמון הקוריה העתיק. מבית הסוהר נותרו שרידים עלובים של חלון מרובע ושער ברזל יצוק, שעליו היה שלט אצולה של הארכימנדריט, שפורק ומוחזק במוזיאון המקומי. בפנים עדיין נראה בור אשר שימש לאספקת מים לחלק גדול מהעיירה. משנת 1855, כשסבוקה חדלה להיות בירת המחוז הפסיקו להשתמש במבנה. הוא התמוטט חלקית בגלל רעידת האדמה בשנת 1908, ומעולם לא נבנה מחדש.
• בית הכנסת – חורבותיו של המבנה, שבימי הביניים היה בית הכנסת של יהודי סבוקה, ניצבים מרחק קצר מכנסיית סן מיקלה ומארמון הקוריה מהמאה הארבע עשרה (כיום משרד התעסוקה לשעבר), ממש על מורדות הגבעה עליה שוכן מבצר פנטפור. שנת הקמתו של בניין זה אינה ידועה, אבל בזכות מסמכים עתיקים המזהים אותו בדיוק מוחלט "במרכז ובמקום הטוב ביותר" של העיר העתיקה ידוע כי היה קיים כבר בשנת 1408. בבית הכנסת התפללו יהודים שהתגוררו בסבוקה ובכפרים הסמוכים. הוא הוחרם בשנת 1470 בהוראת המשנה למלך המשנה לסיציליה, מכיוון שבניין זה עמד ברובע המאוכלס על ידי נוצרים, ובנוסף ליד כנסיות והבניין בו התנהלו הממשל והמשפט העיר. באותה הוראה נקבע כי בית הכנסת יוקם במקום אחר. כמה שנים אחר כך, בשנת 1492, גורשו היהודים מסיציליה, שהייתה אז בשלטון ספרדי, במסגרת גירוש ספרד. בית הכנסת שלהם הפך לבית מגורים אזרחי במשך מאות שנים. במאה ה-20 שימש כאורווה, ואז, לאחר שהגג התמוטט, הוא הפך לחורבה בשטח הפתוח. המבנה העתיק נמצא במצב שימור גרוע מאוד, פלשו לתוכו עשבים שוטים ואדמת סחף. בתוכו יש בור מים עמוק.

ארמונות

המרכז ההיסטורי של סבוקה כולל כמה ארמונות של אצילים שיש לחלק ערך אמנותי והיסטורי, ובהם:

• ארמון טרימארקי – בר ויטאלי (Palazzo Trimarchi - Bar Vitelli המאה ה-18) – ארמון אצולה עתיק עם שתי קומות מעל פני האדמה ומרתף. סגנון המבנה הוא סיציליאני נאו-קלאסי והוא ממוקם בפיאצה פוסיה (Piazza Fossìa), ברובע בורגו, בסמוך לבית העירייה. יש למבנה שלוש מרפסות אלגנטיות עם תומכות אבן מגולפות ושתי דלתות. הוא נבנה בין סוף המאה השבע-עשרה לתחילת המאה השמונה-עשרה על ידי משפחת טרימארקי העשירה, כמקום מגוריהם, ושופץ על ידם בשנת 1773. זה היה אחד הבניינים החשובים ביותר בסבוקה הקדומה. ביולי 1820, במהלך המרידות נגד השלטון בשנים 1820–1821, הוא הותקף וניזוק. במחצית השנייה של המאה העשרים, מכיוון שהוא כבר לא היה מאוכלס על ידי הבעלים, אירחה הקומה הראשונה את חטיבת הביניים של סבוקה. בקומת הקרקע של בניין עתיק זה נמצא הבר הקטן בו בשנת 1971 צולמו כמה סצנות של הסרט "הסנדק" מאת פרנסיס פורד קופולה. הבר עדיין מכונה "בר ויטלי" כמו בסרט. הקומה הראשונה בבניין, סגורה כיום לציבור בגלל שיקום, ומיועדת לשמש בית מלון.
• ארמון סלוודורה (Palazzo Salvadore) – מהמאה השבע-עשרה, במצב מצוין ושומר על השער המקושת של אבן החול.
• ארמון קריזאפולי (Palazzo Crisafulli) – בוויה סן מיקלה, שחזור של הארמון שהיה שם קודם.
• ארמון סקרצ'לה (Palazzo Scarcella) – מהמאה השבע-עשרה, שאף שהתמוטט חלקית, עדיין שומר על מרפסת אלגנטית הנסמכת על שלוש תומכות אבן.
• ארמון המשפחה הטוסקנית (Palazzo della famiglia Toscano), סמוך למנזר הקפוצ'ינים.

החברה

חגיגת סנטה לוצ'יה באוגוסט 2004

אבולוציה דמוגרפית

אוכלוסיית העיר סבוקה לאורך מאות שנים.

• שנת 1134 – 2,800 תושבים
• שנת 1540 – 5,145 תושבים
• שנת 1652 – 4,469 תושבים
• שנת 1713 - 5,000 תושבים
• שנת 1831 - 3,285 תושבים
• שנת 1861 – 2,025 תושבים
• שנת 1901 – 2,315 תושבים
• שנת 1951 – 2,226 תושבים
• שנת 1971 – 1,566 תושבים
• שנת 1981 – 1,406 תושבים
• שנת 1991 – 1,518 תושבים
• שנת 2011 – 1,766 תושבים

מסורת ופולקלור

הפסל של סנטה לוצ'יה בכנסיית סן ניקולו

חגיגת סנטה לוצ'יה

על בסיס על מה שדווח על ידי מקורות ארכיוניים ועל פי הכתבים ההיסטוריים של האבות הקפוצ'ינים בזיליו גוליוטה וג'אמפייטרו ריגאנו, הוכנס פולחן סנטה לוצ'יה, הבתולה והקדושה המעונה מסירקוזה, לסבוקה על ידי האבות הדומיניקנים באמצע המאה החמש עשרה. זה היה באותן שנים שסנטה לוצ'יה הפכה לקדושה המגנה של סבוקה. החגיגה הליטורגית של סנטה לוצ'יה (Festa di Santa Lucia), הקדושה המגנה של סבוקה, נערכת ב-13 בדצמבר. עם זאת, מאז התקופות העתיקות ביותר, ההצגות לכבוד הבתולה הקדושה מסירקוזה מתקיימים בקיץ. למעשה, בעונת החורף של סבוקה כל כך קר וגשום שכל פעילות בחוץ היא לעיתים קרובות בלתי אפשרית.

הפסטיבל מתקיים מדי שנה, ביום ראשון השני של אוגוסט, והוא אחד האירועים המשמעותיים שהתרחשו במשך דורות רבים בסיציליה. כל מרכז הכפר של סבוקה משמש כבמה. לוצ'יה הקדושה מיוצגת על ידי ילדה מקומית לבושה בלבן הנישאת על כתפיו של גבר והאוחזת בידה דקל זהב, סימלה של הקדושה במסורת המקומית. הילדה מוקפת בבני אדם מחופשים המנסים לפתותה. ראשון להם הוא השטן הלבוש בבגד אדום ומסיכה, והאוחז בידיו קלשון מעוקל. סביב מותניה של הילדה קשור חבל בו אוחזים משתתפים בתהלוכה המחופשים לרומאים והמכונים "יהודים מכוערים" (i brutti giudei), ובקצהו של החבל קשורים שני שוורים. התהלוכה מקיפה את הכפר שלוש פעמים ובמהלכה אל לה לילדה לשים את ליבה לפיתויים המקיפים אותה. בסיומה של התהלוכה בכיכר המרכזית בכפר, מורדת הילדה מכתפיו של הגבר שנשאה ורוכנת בפני הקהל. ההצגה מסתיימת בתבוסת הרשע ובבריחתו החפוזה בעקבות הדמות המסווה המייצגת את השטן (המכונה בשם הארכאי "וירסרייו" - Virsèriu) ושל חסידיו, החיילים הרומאים, כולם נרדפים על ידי שני השוורים הדוהרים. אמונתה של לוצ'יה מנצחת בסופו של דבר, והחגיגה מתחילה. המקורות ההיסטוריים-ארכיוניים שהוזכרו לעיל מדווחים כי ההצגה העממית הוקמה במאה ה-16 בהסכמת אנשי הדת של סבוקה, כולל הארכימנדריט, והאבות הדומיניקנים והאבות הפרנציסקנים. הצגה זו הוקמה פה אחד במטרה לבלום את המנהגים הפגניים וכדי לשעשע ולחנך את המוני העם, באמצעות מייצג פומבי שבמרכזו חיי הקדושה. המופע נקרא "לה לוצ'יה" על ידי מקימיה שהיו משוכנעים בתפקיד החינוכי של אמנות התיאטרון. הפסטיבל מאורגן מהקמתו על ידי המסדר הקדום של סנט לוצ'יה (Confraternita di Santa Lucia), בעקבות החוק, שעדיין בתוקף, שתוקן בפעם האחרונה בשנת 1831.

חינוך ותרבות

חינוך

בכפר רינה יש בית ספר יסודי וחטיבת ביניים.

מוזיאונים

מוזיאון סבוקה

המוזיאון של סבוקה, רובע סן מיקלה

המוזיאון ההיסטורי והאתנו-אנתרופולוגי ממוקם בוויה סן מיקלה, בסמוך לכנסייה באותו שם. בשנת 1984, נערכה בבניין העירייה תערוכה קבועה על התרבות הכפרית, וב-4 באוגוסט 2001 נחנך המוזיאון הנוכחי. המבנה ממוקם במרכז ההיסטורי של סבוקה, באתר בו עמדו (עד 1997) חורבות ארמון הרנסאנס המפואר של משפחת טרישטה. המוזיאון כולל שתי קומות וכולל גם אזור חיצוני נרחב. האולם העירוני המשמש לכינוסים, כנסים ואירועי תרבות מסופח למוזיאון. בקומה הראשונה משוחזרים כמה פעולות מהעולם הכפרי (הכנת לחם, המודד, איש העצים, הרועה, טחנת המים וכו'). התערוכות והכלים מוצבים על ארגזי עץ, שעליהם מוצג גיליון נתונים טכניים. בנוסף, מתועתקים בסיציליאנית פתגמים ושירים פופולריים הנוגעים למסורת המקומית. אפשר גם לשמוע עדויות ושירים מקומיים ששימשו לשירה במהלך העבודה החקלאית ובליל סן ג'ובאני, שהוקלטו לפני כמה עשורים בסבוקה העתיקה. בקומה השנייה של המוזיאון מוצגת ההיסטוריה המקומית החל מימי הביניים עם הצגת כתבי יד יקרים, דיוקנאות, תלבושות, מפות ושלטי אבירים. חלק מוקדש למשפחות הבולטות של סבוקה. באוקטובר 2013 נכלל מוזיאון סבוקה במרשם המורשת הבלתי מוחשית של סיציליה.

מטבח

המאכלים האופייניים לאזור סבוקה הם אלו של המסורת הסיציליאנית ואזור מסינה:

• U piscistoccu a 'ghiotta – זהו דג מיובש מהים הצפוני שבושל בשמן זית כתית מעולה, רכז עגבניות, זיתים לבנים ושחורים, צלפים, צ'ילי, תפוחי אדמה וסלרי. זו מנה האופיינית למסורת מסינה.
• A 'i crastu' nfurnata carne – בשר כבש אפוי. זו מנה טיפוסית של המטבח של החוף היוני במחוז מסינה שאינה מוכרת באזורים אחרים בסיציליה. זו מנה ממוצא יווני, שיובאה למחוזות אלה על ידי המתיישבים היוונים שהגיעו לסיציליה לפני יותר מ-2,600 שנה. המרכיב הבסיסי הוא בשר של כבש בוגר שבושל מבלי שחולק לנתחים לאחר שעורו הופשט ותוכנו רוקן. לאחר מכן ממלאים את החלל הפנימי בכמויות גדולות של צמחי תבלין (רוזמרין, מרווה, אורגנו, טימין, שום ופלפל שחור); ואז מכניסים את החיה כולה לתנור המוסק בעץ ומניחים אותה ישירות על אריחי הטרקוטה, מבלי להשתמש במגשי אפיה. לאחר בישול במשך כשלוש שעות הבשר מוגש לצד בצל חי טבול בחומץ. הזמן הטוב ביותר לאכול בשר עם פטריות הוא מיוני עד ספטמבר. זו המנה האופיינית לפסטיבלי הקיץ, והיא נצרכת בכמויות גדולות לרגל פסטיבלי הקדושים המתקיימים מדי קיץ בעיירות החוף היוני במחוז מסינה. גם כיום מכנים התושבים "iessiri vistutu i 'carne' nfurnata" אדם הלבוש באלגנטיות שמתכונן לצאת למסיבות גאלה או פשוט למסיבה.
• U Pani cunzatu (לחם מתובל). – זהו לחם ביתי מקומי שבושל בתנור המוסק בעץ ומתובל בשמן זית כתית מקומי, מלח, פלפל צ'ילי או, אם רוצים, משומר בתוך במוצרים מקומיים מבוססים על שמן.
• A Granita ca 'zzuccarata - זוהי גרניטה בטעם לימון סיציליאנית קלאסית, אך רק בסבוקה היא מוגשת עם צוקארטה, ביסקוויט מקומי פריך מאוד המתובל בזרעי שומשום.

אזורי המגורים

רובע בורגו נשקף על מנזר הקפוצ'ינים

פסל לכבוד פרנסיס פורד קופולה ברובע בורגו

חלוקות משנה היסטוריות

המרכז ההיסטורי העתיק, העשיר במונומנטים עתיקים שמקורם בימי הביניים, מאופיין בסמטאות צרות ומפותלות ומחולק לשבעה רבעים (quartieri):

• סנט'אנטוניו (Sant'Antonio) – שכונה שנמצאת בסביבה הקרובה לפיאצה פוסיה (Piazza Fossìa), הסמוכה לרובע הבורגו ולרובע הקפוצ'ינים. שכונה זו, שהייתה בעבר גדולה מאוד והתגוררו בה תושבים רבים, הוקמה לקראת סוף המאה החמש עשרה, כשהמרכז המיושב התרחב מחוץ לחומות. מקור שם הרובע בכנסייה העתיקה באותו שם במרכז הרובע. רובע זה, יחד עם כנסיית סנט אנטוניו אבטה, נהרסו במפולת בשנת 1880. נותרו מעט שרידים מרובע זה, אולם החלקים הנותרים עדיין מאוכלסים בצפיפות. מאז 1997 פועלת בו תחנת הפיקוד של חיל היערות באזור סיציליה (Corpo forestale della Regione siciliana).
• קפוצ'ינים (Cappuccini) – ממוקם ממש מעל רובע סנט אנטוניו, מקור שמו מהמנזר הסמוך של האבות הקפוצ'ינים, שנבנה בשנת 1603. הוא משמר מבנים שונים ממוצא קדום ומאוכלס למדי.
• בורגו (Borgo) – מרכז העצבים של המרכז ההיסטורי, מתנשא סביב כיכר פוסיה, ברובע זה נמצא בניין העירייה, ארמון טרימארקי מהמאה ה -18, בר ויטלי ומוסדות מסחריים קטנים ואופייניים אחרים. כמו כן, רובע זה הוקם לקראת סוף המאה ה-15, כאשר המרכז המיושב התפתח גם מחוץ לחומות; הוא מאופיין בבניינים מפוארים אלגנטיים בעלי ערך היסטורי ואמנותי מהמאה ה-16 עד המאה ה-20.

רובע סן מיקלה וכנסיית סן ניקולו

• סן מיקלה (San Michele) – נמצא בתוך חומות העיר, בין שער העיר לכנסיית סן ניקולו. מקור השם בכנסיית סן מיקלה שנמצאת במרכז השכונה. בתקופת ימי הביניים והרנסאנס היה לרובע זה חשיבות רבה שכן היו שם ארמון הקוריה, בית המשפט, בית הכלא, בית הכנסת של סבוקה והיה מעיין חשוב לאספקת המים של כל העיירה. הרובע כולל את המוזיאון העירוני ומאופיין בסמטאותיו הצרות ובחורבות של מבנים עתיקים רבים.
• סן רוקו (San Rocco) – רובע נרחב למדי שנמצא גם הוא בין חומות העיר, והיה רובע הדייגים. במאות האחרונות הוא היה מאוכלס בצפיפות על ידי בני המעמד הנמוך. כיום הוא כמעט בלתי מיושב. צורת הרובע מאופיינת בסמטאות צרות ומפותלות ובתים פלבאים צנועים. ראויים לציון הריסות כנסיית סן רוקו משנת 1593 והפנורמה הנשקפת ממנו. בשכונה זו הוקמו אתר נופש וכפר תיירותי.
• פנטפור (Pentefur) – שכונה עתיקה, היא הגרעין המקורי של העיר סבוקה. חלק מההיסטוריונים המקומיים מאמינים שמקורה רומאי או ביזנטי מאוחר. היא ניצבת למרגלות המבצר בעל אותו שם, באזור בין כנסיית האם לבורגו. כמו כן, מבנה כפריר זה, שעדיין מאוכלס למדי, מייצג אורבניזם מימי הביניים.
• סן ג'ובאני (San Giovanni) – הרובע נמצא בקצה הדרומי של המרכז ההיסטורי, והוא, כמו פנטפור, הרובע העתיק ביותר בסבוקה, שהיה מאוכלס כבר בעידן שלפני הפלישה הערבית במאה ה-9. היה בו שער הכניסה הדרומי של העיירה, מרשים יותר מזה שעדיין קיים ברובע סן מיקלה. הוא מאופיין בבניינים מפוארים מימי הביניים בדרך כלל, כמו קאזה דלה ביפורה (Casa della Bifora) מהמאה ה-15. ברובע קיימים כנסיית האם מהמאה ה-12 וחורבות כנסיית סן ג'ובאני מהמאה ה-12. במאות האחרונות, על פי דיווחי ההיסטוריון ג'וזפה טרישיטה, שכן ברובע זה בית החולים העתיק של סן ג'ובאני, שאינו קיים עוד, אם כי הבניין בן שתי הקומות שאכלס את בית החולים הזה עדיין עומד על תילו.

כפרים וכפרירים בקומונה

• רינה (Rina)
• סן פרנצ'סקו די פאולה (San Francesco di Paola)
• קונטורה (Contura)
• סקורסונלו (Scorsonello)
• קוקו-ס. דומניקה (Cucco-S.Domenica)
• מלינה (Màllina)
• רומיסה (Ròmissa)
• מנקוזה (Mancusa)
• מורטילה (Mortilla)
• בוטה (Botte)
• רוגאני (Rogani)
• קנטידטי סופריורה (Cantidàti Superiore)

כלכלה

המרכז ההיסטורי מתבסס על תיירות, אבל הכלכלה של הקומונה סבוקה מתבססת בעיקר על חקלאות. בקומונה מגדלים מטעי הדרים, כרמים, מטעי זיתים, בוסתנים, עצי שקד, ירקות, בקר, כבשים, עזים וחוות חזירים. ישנם גם בתי מלאכה קטנים המוקדשים לעבודה עם עץ ומוצרים חקלאיים מקומיים, וכן בתי בד לכבישה של שמן זית מקומי.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סבוקה

מדיה וקבצים בנושא סבוקה בוויקישיתוף