באיירן מינכן

מועדון כדורגל גרמני

באיֶירְן מינכןגרמנית: Bayern München) הוא מועדון כדורגל גרמני שנוסד בשנת 1900, מועדון הכדורגל המפואר והגדול ביותר בגרמניה ואחד מהידועים והמצליחים ביותר באירופה.

מועדון הכדורגל באיירן מינכן
Bayern Munchen.png
מידע כללי
כינוי Die Bayern (הבווארים)
Die Roten (האדומים)
תאריך ייסוד 27 בפברואר 1900
אצטדיון אליאנץ ארנה, מינכן, גרמניה
(תכולה: 75,000)
בעלים אולי הנס עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא גרמניהגרמניה אולי הנס
יו"ר גרמניהגרמניה קרל היינץ רומניגה
מאמן גרמניהגרמניהיופ היינקס
ליגה בונדסליגה
www.fcbayern.de
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה זכתה 27 פעמים באליפות גרמניה, 18 פעמים בגביע הגרמני, 5 פעמים בליגת האלופות, בגביע אירופה למחזיקות גביע, בגביע אופ"א, בסופר קאפ האירופי וכן פעמיים בגביע הביניבשתי ופעם אחת באליפות העולם לקבוצות.

באיירן היא אחת מתוך 4 קבוצות באירופה שזכו בכל תואר אפשרי למועדון אירופאי יחד עם יובנטוס, אייאקס, ומנצ'סטר יונייטד.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

באיירן מינכן נוסדה בפברואר 1900 על ידי חברים מקבוצת ההתעמלות של מינכן. תחילה השתתפה הקבוצה בליגה האזורית של מחוז בוואריה. ב-1926 זכתה הקבוצה באליפות דרום גרמניה. באיירן זכתה באליפות דרום גרמניה פעם נוספת ב-1928 ובאליפות גרמניה בפעם הראשונה בתולדותיה בשנת 1932, בניצוחם של המאמן ריכרד קוהן ונשיא הקבוצה קורט לנדאואר.

ב-1963 הוקמה ליגת הבונדסליגה, שנתיים לאחר הקמתה העפילה באיירן לבונדסליגה כשהיא מציגה בשורותיה שחקנים כדוגמת פרנץ בקנבאואר, ספ מאייר וגרד מילר. הקבוצה סיימה בעונתה הראשונה במקום השלישי וזכתה בגביע הגרמני. בעקבות הזכייה בגביע השתתפה באיירן בגביע המחזיקות והצליחה לזכות בתואר אחרי ניצחון על גלזגו ריינג'רס. ב-1967 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ובעונת 1968/1969 הצליחה לזכות ב"דאבל" - אליפות וגביע באותה העונה.

ב-1970 מונה אודו לאטק לתפקיד מאמן הקבוצה, ותחת הדרכתו זכתה הקבוצה ב-3 אליפויות, גביע אחד והישג השיא של המועדון - זכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1974. בסגל הקבוצה הופיעו גם 6 שחקנים שזכו באותה שנה במונדיאל 1974 שנערך בגרמניה. לאחר הזכייה בתואר עזב אודו לאטק את התפקיד. הקבוצה זכתה גם בגמרים של 1975 ו-1976 והפכה בכך לקבוצה השלישית בהיסטוריה שזוכה בשלושה גביעי אירופה לאלופות. ב-1976 זכתה הקבוצה בפעם הראשונה בגביע הביניבשתי.

על אף שסבלה משינויים רבים וממשבר כלכלי, הקבוצה הצליחה לזכות בשנות ה-80 ב-7 אליפויות וב-3 גביעים. היא זכתה בחמש אליפויות תוך 6 שנים בין השנים 1984 עד 1990. אודו לאטק, שהוביל את הקבוצה להישגים בשנות ה-70, חזר לאמן את הקבוצה והוביל אותה בין השנים 1983 עד 1987.

אחרי מספר שנים ללא זכייה באליפות, מונה פרנץ בקנבאואר כמאמנה של הקבוצה במהלך עונת 1993/1994 והוביל אותה לאליפות לאחר 3 שנים בהן לא הצליחה לעשות זאת. בקנבאור מונה לאחר מכן כנשיא המועדון. מחליפיו לא הצליחו לספק את הסחורה ושמה של הקבוצה נקשר בשערוריות תקשורתיות, מה שהביא את התקשורת להדביק לקבוצה את הכינוי "פ.צ הוליווד". ב-1996 חזר בקנבאור לאמן את הקבוצה לאחר כשלונותיה והוביל אותה לזכייה בגביע אופ"א.

ב-1998 מונה המאמן הגרמני אוטמאר היצפלד כמאמן הקבוצה. היצפלד אימן את הקבוצה 6 שנים רצופות והפך כמאמן המצליח ביותר בתולדות המועדון עם זכייתו ב-4 אליפויות, זכייה בליגת האלופות ובגביע הביניבשתי וב-3 גביעים גרמניים. ב-1999 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסידה למנצ'סטר יונייטד לאחר מהפך בתוספת הזמן שנחשב לאחד מהמהפכים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל. היצפלד המשיך לאמן את הקבוצה וזכה עימה בפעם הרביעית בתולדותיה בליגת האלופות בעונת 2000/2001 בליגת האלופות, לאחר ניצחון בדו-קרב פנדלים מול ולנסיה בגמר.

לאחר כשלונה של הקבוצה ב-2004 מונה פליקס מגאת' כמאמנה החדש של הקבוצה. תחת הדרכתו של מגאת' זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ובשני גביעים. לאחר הכישלון בעונת 2006/2007 בה כשלה הקבוצה בניסיונה להעפיל לליגת האלופות, פוטר מגאת' מתפקידו ובמקומו החזירה הקבוצה את היצפלד. הקבוצה ביצעה רכש משמעותי שכלל בין היתר שחקנים כדוגמת פרנק ריברי ולוקה טוני. על אף שזכתה בטרבל (אליפות, גביע וגביע הליגה) כשלה הקבוצה לזכות בגביע אופ"א. במהלך העונה, סיכמה הקבוצה עם היצפלד את הפסקת עבודתו בתום העונה, ובמקומו נבחר יורגן קלינסמן שפוטר לקראת סיום העונה.

בעונת 2010/2009 ניצחה את אולימפיק ליון והעפילה לגמר ליגת האלופות נגד אינטר שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו מדריד ספרד. במשחק הגמר הפסידה לאינטר בתוצאה 0 - 2 מצמד של הארגנטינאי דייגו מיליטו. באפריל 2011 פוטר מאמן הקבוצה לואי ואן חאל.

תקופת יופ היינקס, הכישלון ועונת הטרבלעריכה

בשנת 2011/2012 חזר יופ היינקס קדנציה שלישית בקבוצה. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות אחרי ניצחון בדו-קרב פנדלים על חשבון ריאל מדריד. עוד קודם לכן הדיחה את אולימפיק מרסיי ואת בזל. בגמר שנערך באליאנץ ארנה הפסידה לצ'לסי 1-1 (4-3) לאחר דו-קרב פנדלים. באותה שנה באיירן סיימה את העונה במקום השני, 16 נקודות מתחת דורטמונד. הקבוצה הפסידה גם בגמר הגביע, שוב לדורטמונד. באותה עונה הצטיין מריו גומז ושכבש 41 שערים בכל המסגרות.

אחרי עונה זו, שבה הקבוצה סיימה במקום השני בכל המסגרות (ליגה, גביע, ליגת אלופות), הגיעה העונה שאחרי. בעונת 2012/13 הקבוצה זכתה בשלושת התארים וזכתה בטרבל, תוך כדי שהיא מציגה את הכדורגל הטוב ביותר באירופה. לפני תחילת העונה הקבוצה העבירה לשורותיה מספר שחקנים: חאבי מרטינז שעבר מבילבאו תמורת 40 מיליון יורו, דנטה (4.7 מיליון יורו), שרדן שאקירי והחלוץ מריו מנדז'וקיץ'.

את העונה פתחה הקבוצה עם 8 ניצחונות רצופים בליגה. הקבוצה זכתה באותה עונה באליפות הבונדסליגה שישה מחזורים לפני סיום העונה, וכך שברה את השיא של עצמה. הקבוצה זכתה באליפות בהפרש של 25 נקודות, מה שנחשב לשיא בונדסליגה חדש. באותה עונה גברה על בורוסיה דורטמונד בגמר הסופרקאפ הגרמני בתוצאה 2-1. כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע הגרמני בניצחון 3-2 על שטוטגרט, לאחר שהדיחה ברבע הגמר את יריבתה דורטמונד ובחצי דרסה את וולפסבורג 6-1.

הקבוצה העפילה לגמר ליגת האלופות, לאחר שהדיחה את ארסנל בשמינית הגמר. ברבע הגמר הוגרלה באיירן כנגד יובנטוס והדיחה אותה אחרי ניצחונות 2-0 בשני המשחקים. בשלב חצי הגמר הדיחה את ברצלונה, לאחר שהביסה אותה 4-0 בבית, ו-3-0 בחוץ. במשחק הגמר נגד בורוסיה דורטמונד שהתקיים באצטדיון ומבלי ניצחה הקבוצה 1-2 משער דרמטי של אריאן רובן בדקה ה-89, וזכתה בליגת האלופות בפעם החמישית בתולדותיה.

עידן פפ גווארדיולהעריכה

לעונת 2013/2014 החתימה באיירן מינכן את פפ גווארדיולה, שחקן העבר ומאמנה העוזב של ברצלונה. אחד השינויים הבולטים בסגנון הקבוצה מאז מינויו של גווארדיולה למאמן, הוא הפיכת שיטת המשחק ל"טיקי-טקה", בה הקבוצה מתמסרת הרבה יותר עם הכדור ומחזיקה בכדור בצורה משמעותית ביותר.

לקראת העונה החדשה, באיירן רכשה את השחקן המצטיין של יריבתה בורוסיה דורטמונד, מריו גצה, תמורת 37 מיליון יורו. בקיץ זה גם נרכשו טיאגו אלקנטרה שעבר מברצלונה תמורת 25 מיליון יורו.

הקבוצה הפסידה בגמר הסופר-קאפ הגרמני לבורוסיה דורטמונד בתוצאה 4-2. הקבוצה זכתה בסופר קאפ האירופי, לאחר שניצחה את צ'לסי בדו-קרב פנדלים. בדצמבר 2013 זכתה הקבוצה באליפות העולם לקבוצות, לאחר שניצחה את רג'א קזבלנקה בגמר בתוצאה 2-0. בכך השלימה באיירן את שנת 2013 כשנה הקלנדרית המוצלחת ביותר שחווה המועדון, שבמהלכה המועדון זכה ב-5 תארים.

באיירן שברה באותה עונה את שיא רצף הניצחונות של קבוצה בליגת האלופות (10 ניצחונות רצופים, אותו החלה בעונה הקודמת). היא הוגרלה בבית בליגת האלופות ביחד עם מנצ'סטר סיטי, צסק"א מוסקבה, וויקטוריה פלזן. באיירן סיימה את הבית במקום הראשון עם 15 נקודות לאחר שניצחה בחמשת המשחקים הראשונים אך הפסידה במשחק האחרון למנצ'סטר סיטי. באיירן ניצחה בשמינית הגמר את ארסנל 3-1 בסיכום. ברבע הגמר הוגרלה מול מנצ'סטר יונייטד וניצחה 4-2 בסיכום שני המשחקים. בחצי הגמר שיחקה מול ריאל מדריד, אך נחלה הפסד צורם: 5-0 בסיכום שני המשחקים.

הקבוצה שברה את שיא מספר הנצחנות הרצופים בבונדסליגה לקבוצה, לאחר שניצחו 19 משחקים רצופים (השיא הקודם היה 15).

בעונה זאת התנהל משפט כלפי נשיא הקבוצה וכוכב הקבוצה בעבר, אולי הנס, בגלל העלמת מס בשווי 27.2 מיליון יורו. בית המשפט בגרמניה קבע שעונשו יהיה שלוש וחצי שנים בכלא. יום לאחר מכן בתאריך ה-14/3 הודיע הנס על פרישה מתפקיד נשיא באיירן מינכן, ובמקומו מונה לנשיא קארל הופפנר.

ב-25 במרץ 2014, זכתה באיירן באליפות ה-24 בתולדותיה, כשזכתה באליפות המהירה ביותר בבונדסליגה אי פעם אחרי 27 משחקים. כאשר נותרו עוד שבעה משחקים עד לתום העונה. ב-17 במאי 2014, זכתה באיירן בגביע הגרמני לאחר שניצחה בגמר 2-0 את יריבתה בורוסיה דורטמונד, וזכתה בדאבל שני ברציפות.

לקראת העונה החדשה, צירפה באיירן מספר שחקנים וביניהם רוברט לבנדובסקי, צ'אבי אלונסו, ופפה ריינה. באיירן הפסידה את התואר הראשון של העונה, הסופרקאפ הגרמני, בתוצאה 2-0 לדורטמונד. בסיום העונה זכתה הקבוצה בדאבל: האליפות ה-25 בתולדותיה והגביע הגרמני.

את החלק של באיירן בליגת האלופות היא פתחה בשלב הבתים שם ניצחה בחמישה משחקים והפסידה משחק אחד. בשלב שמינית הגמר פגשה את שחטאר דונייצק מאוקראינה, אותה ניצחה באיירן 7-0 בסיכום, אחרי 0-0 במשחק הראשון ו 7-0 במשחק השני. בשלב רבע הגמר באיירן פגשה את פורטו וניצחה בסיכום שני המשחקים 7-4 אחרי הפסד 3-1 במשחק הראשון וניצחון 6-1 במשחק השני. בחצי הגמר הוגרלה מול ברצלונה. באיירן הפסידה 3-0 לקבוצה מקטלוניה במשחק הראשון, ובמשחק השני ניצחה 3-2 והודחה מליגת האלופות. עונה לאחר מכן הוגרלה בשלב הבתים עם ארסנל, אולימפיאקוס ודינמו זאגרב. באיירן סיימה במקום הראשון עם 15 נקודות. היא הוגרלה בשמינית הגמר מול יובנטוס. המשחק הראשון שנערך בטורינו נגמר בתוצאה 2-2. במשחק הגומלין ניצחה באיירן 4-2 לאחר הארכה. ברבע הגמר באיירן הוגרלה מול בנפיקה ליסבון במשחק הראשון ניצחה 1-0 ובמשחק השני סיימה בתיקו 2-2. בחצי הגמר הוגרלה מול אתלטיקו מדריד. במשחק הראשון הפסידה 1-0 משער של סאול ניגס הספרדי, במשחק השני ניצחה 2-1 אך הודחה בגלל שער חוץ של אתלטיקו.

בתחילת עונת 2016/2017 מונה קרלו אנצ'לוטי למאמן הקבוצה הבווארית במקום גווארדיולה.

עונת 2016/2017עריכה

בעונת 2016/2017 באיירן השיגה תואר אחד, זכייה בליגה הגרמנית. באיירן נוצחה על ידי דורטמונד בחצי גמר הגביע הגרמני 3-2.

את שלב הבתים בליגת האלופות סיימה באיירן במקום השני בפיגור של 3 נקודות אחרי אתלטיקו מדריד. בשמינית הגמר ניצחה באיירן את ארסנל בתוצאה של 2-10 (1-5 בשני המשחקים). ברבע הגמר הודחה מליגת האלופות על ידי ריאל מדריד אחרי משחק בו הפסידה 2-1 וגומלין שהגיע להארכה אחרי גול עצמי של ראמוס ופנדל של לבנדובסקי. סביב משחק הגומלין ישנם חילוקי דעות רבים מכיוון שבמשחק זה קיבל ארתורו וידאל כרטיס אדום שלדעת חלק מהצופים היה שלא בצדק. במשחק זה רונאלדו כבש שלושער, אך חלק מהצופים טוענים ששניים מהגולים היו בנבדל. תוצאת הגומלין הייתה 4-2 לטובת ריאל מדריד, שבסופו של דבר זכתה בליגת האלופות.

עונת 2017/2018עריכה

לפני עונה זו באיירן החתימה שחקנים רבים כגון ניקלאס זולה, סרג' גנאברי, קורנטן טוליסו (ההחתמה הכי יקרה בתולדות הבונדסליגה - 41.5 מיליון יורו) וסבסטיאן רודי, ושאלה את הקשר חאמס רודריגס מריאל מדריד לשנתיים, עם סעיף רכישה.

באיירן החלה את העונה בזכייה בסופרקאפ הגרמני, לאחר שגברה על בורוסיה דורטמונד בפנדלים לאחר שסיימו בתיקו 2-2 בתום תשעים הדקות. בעקבות הזכייה בתואר, הפכה באיירן לשיאנית הזכיות במפעל עם 6 זכיות. את ליגת האלופות פתחה הקבוצה בניצחון 3-0 על אנדרלכט

ב-28 בספטמבר 2017, פוטר המאמן קרלו אנצ'לוטי יממה לאחר התבוסה 3-0 לפריז סן ז'רמן בשלב הבתים של ליגת האלופות. במקומו מונה כמאמן זמני שחקן העבר ווילי סאניול ששימש כעוזר המאמן של אנצ'לוטי עד למינויו הזמני של יופ היינקס אשר עתיד לאמן עד סוף עונת 2017/2018.

"המועדון היהודי"עריכה

מתחילת דרכה, בראשית המאה העשרים כונתה באיירן על ידי הגרמנים בשם "המועדון היהודי". שניים מבין 17 האבות המייסדים שלה ב-1900, היו יהודים: יוזף פולאק והפסל בנו אלקן, אשר אחד מהפסלים המוכרים ביותר שלו, פסל המנורה, מוצב כיום בגן הוורדים בירושלים, מול משכן הכנסת, וקרוי מנורת הכנסת[1][2].

גם בהמשך דרכה של הקבוצה, רבים ממנהליה ומאמניה היו יהודים, כמו ריכרד קוהן, שניהל ואימן אותה בשנות השלושים וזכה עימה באליפות הראשונה ב-1932, אוטו אלבר ביר, שניהל את מחלקת הנוער שלה עד הדחתו מהתפקיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (הוא ומשפחתו נרצחו ב-1941 בגטו קובנה שבליטא), ועוד.

עם זאת, מי שהיה הבסיס והצידוק לכינויה של באיירן בשם "המועדון היהודי", היה קורט לנדאואר. לנדאואר היה שחקן המועדון מ-1901, וכיהן כנשיא הקבוצה במשך שנתיים (19131914) לפני מלחמת העולם הראשונה, ארבע עשרה שנים (19191933) בין המלחמות, ועוד ארבע שנים לאחר מלחמת העולם השנייה (19471951) ובסך הכל עשרים שנה. הוא היה הרוח החיה של הקבוצה במרבית המחצית הראשונה של המאה העשרים וזה שהוביל אותה בין השאר גם לזכייה הראשונה באליפות גרמניה, ב-1932 יחד עם המאמן קוהן. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה נכלא לנדאואר היהודי, במחנה דכאו, הסמוך למינכן, אבל ניצל לאחר שהוברח לשווייץ ואף הספיק כאמור לחזור ולכהן כנשיא הקבוצה במשך ארבע שנים לאחר המלחמה. באוקטובר 2013, 52 שנים לאחר מותו מינתה באיירן את לנדאואר לנשיא הכבוד שלה, האדם השני בלבד בתולדותיה, שזכה לתואר זה. באיירן גם תרמה לקבוצה היהודית של מינכן, מכבי מינכן, מגרש כדורגל, הקרוי כיום על שמו של לנדאואר[3].

אצטדיון הקבוצהעריכה

 
אליאנץ ארנה, אצטדיון הקבוצה

עד שנת 2006 שיחקה באיירן באצטדיון האולימפי במינכן. המועדון עבר לאצטדיון חדש בעונת 2005/2006 בשם אליאנץ ארנה, הנקרא על שם חברת הביטוח אשר נותנת חסות למועדון. האצטדיון מכיל 71,137 מקומות ישיבה ועד שנת 2017 נחלק בין שתי הקבוצות הגדולות של מינכן, באיירן ומינכן 1860. אחד האלמנטים החדשים ביותר באצטדיון הוא התאורה החיצונית שלו, שתשתנה בהתאם לקבוצה הביתית המשחקת בו: כאשר שיחקה בו באיירן מינכן התאורה הייתה אדומה, וכאשר הייתה זו היריבה העירונית, מינכן 1860 התאורה הייתה כחולה.

בשנת 2017 מינכן 1860 החליטה לעזוב את האצטדיון וחזרה לאצטדיונה הקודם, גרונוואלדר. באיירן מינכן נותרה הקבוצה היחידה המשחקת באצטדיון.

סגל הקבוצהעריכה

נכון ל-21 בספטמבר 2017
מס' עמדה שם
1 גרמניה  שוער מנואל נוייר (קפטן)
4 גרמניה  בלם ניקלאס זולה
5 גרמניה  בלם מאטס הומלס
6 ספרד  קשר טיאגו אלקנטרה
7 צרפת  קשר פרנק ריברי
8 ספרד  בלם חאבי מרטינס
9 פולין  חלוץ רוברט לבנדובסקי
10 הולנד  קשר אריאן רובן
11 קולומביה  קשר חאמס רודריגס
13 ברזיל  מגן ראפיניה
14 ספרד  מגן חואן ברנאט
17 גרמניה  בלם ג'רום בואטנג
19 גרמניה  קשר סבסטיאן רודי
מס' עמדה שם
20 גרמניה  בלם פליקס גצה
22 גרמניה  שוער טום שטארקה
23 צ'ילה  קשר ארתורו וידאל
24 צרפת  קשר קורנטן טוליסו
25 גרמניה  חלוץ תומאס מולר (קפטן משנה)
26 גרמניה  שוער סוון אולרייך
27 אוסטריה  מגן דויד אלאבה
29 צרפת  קשר קינגסלי קומאן
30 גרמניה  קשר ניקלאס דורש
32 גרמניה  מגן יושוע קימיך
34 אוסטריה  מגן מרקו פרידל
36 גרמניה  שוער כריסטיאן פרוכטל
40 גרמניה  קשר פביאן בנקו

שחקני עבר מפורסמיםעריכה

תאריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אייל לוי, איך הפכה באיירן מינכן לקבוצה הטובה בעולם?, באתר nrg‏, 28 במרץ 2014; "מקור ראשון", "דיוקן", 28 במרץ 2014, עמ' 38
  2. ^ רפאל הוניגשטיין, "Bayern Munich embrace anti-Nazi history after 80 years of silence", הגרדיאן, 12 במאי 2012
  3. ^ ניר שועלי, באיירן האחרת: הקשר היהודי במינכן, באתר nrg‏, 14 ביוני 2011


ליגת האלופות 2017/18
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
פורטוגל  בנפיקה ליסבון גרמניה  באיירן מינכן אנגליה  צ'לסי איטליה  יובנטוס רוסיה  ספרטק מוסקבה אוקראינה  שחטאר דונצק צרפת  מונקו ספרד  ריאל מדריד
אנגליה  מנצ'סטר יונייטד צרפת  פריז סן-ז'רמן ספרד  אתלטיקו מדריד ספרד  ברצלונה ספרד  סביליה אנגליה  מנצ'סטר סיטי פורטוגל  פורטו גרמניה  בורוסיה דורטמונד
שווייץ  בזל בלגיה  אנדרלכט איטליה  רומא יוון  אולימפיאקוס אנגליה  ליברפול איטליה  נאפולי טורקיה  בשיקטש אנגליה  טוטנהאם
רוסיה  צסק"א מוסקבה סקוטלנד  סלטיק אזרבייג'ן  קרבאך פורטוגל  ספורטינג ליסבון סלובניה  מאריבור הולנד  פיינורד גרמניה  לייפציג קפריסין  אפואל ניקוסיה