באיירן מינכן

מועדון כדורגל גרמני

באיֶירְן מינכןגרמנית: Bayern München)[1] הוא מועדון כדורגל גרמני, שנוסד בשנת 1900. זהו מועדון הכדורגל הגדול ביותר בגרמניה, ואחד מהידועים והמצליחים ביותר בעולם.

מועדון הכדורגל באיירן מינכן
Bayern München
מידע כללי
כינוי Die Bayern (הבווארים)
Die Roten (האדומים)
תאריך ייסוד 27 בפברואר 1900
אצטדיון אליאנץ ארנה, מינכן, גרמניה
(תכולה: 75,000)
נשיא גרמניהגרמניה הרברט היינר
יו"ר גרמניהגרמניה יאן-כריסטיאן דריסן
מנכ"ל הרברט היינר עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן גרמניהגרמניה תומאס טוכל
ליגה בונדסליגה
fcbayern.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה זכתה 33 פעמים באליפות גרמניה (מהם 11 ברצף), 20 פעמים בגביע הגרמני, 6 פעמים בליגת האלופות, 9 פעמים בסופר קאפ הגרמני, פעם 1 בגביע אירופה למחזיקות גביע, פעם 1 בגביע אופ"א, 2 פעמים בסופר קאפ האירופי, 2 פעמים בגביע הבין-יבשתי ו-2 פעמים באליפות העולם לקבוצות. באיירן היא אחת מתוך חמש קבוצות באירופה שזכו בכל תואר אפשרי למועדון אירופאי, יחד עם יובנטוס, אייאקס, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד (אם לא לוקחים בחשבון את קונפרנס ליג).

בנוסף, באיירן היא אחת משתי קבוצות באירופה, יחד עם ברצלונה, שזכו פעמיים בטרבל האירופי הגדול (אליפות, גביע, וליגת האלופות).

באיירן (2019/20), יחד עם ברצלונה (2008/09), הם שני המועדונים היחידים בעולם שזכו ב-6 תארים בעונה אחת.

למועדון יריבות עם בורוסיה דורטמונד במסגרת הקלאסיקו של גרמניה המכונה דר קלסיקר.

היסטוריה עריכה

באיירן מינכן נוסדה בפברואר 1900 על ידי חברים מקבוצת ההתעמלות של מינכן. תחילה השתתפה הקבוצה בליגה האזורית של מחוז בוואריה. ב-1926 זכתה הקבוצה באליפות דרום גרמניה. באיירן זכתה באליפות דרום גרמניה פעם נוספת ב-1928, ובאליפות גרמניה, בפעם הראשונה בתולדותיה, בשנת 1932, בתקופתם של המאמן ריכרד קוהן ונשיא הקבוצה קורט לנדאואר.

ההתבססות בצמרת עריכה

ב-1963 הוקמה ליגת הבונדסליגה. שנתיים לאחר הקמתה העפילה אליה באיירן, כשבשורותיה מככבים שחקנים כדוגמת פרנץ בקנבאואר, ספ מאייר וגרד מילר. בעונתה הראשונה הקבוצה סיימה במקום השלישי בליגה וזכתה בגביע הגרמני. בעקבות הזכייה בגביע השתתפה באיירן בגביע המחזיקות, והצליחה לזכות בתואר אחרי ניצחון על גלאזגו ריינג'רס. ב-1967 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ובעונת 1968/1969 הצליחה לזכות ב"דאבל" - אליפות וגביע באותה העונה.

ב-1970 מונה אודו לאטק לתפקיד מאמן הקבוצה, ותחת הדרכתו זכתה הקבוצה ב-3 אליפויות, גביע אחד והישג השיא של המועדון - זכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1974. בסגל הקבוצה הופיעו 6 שחקנים שזכו באותה שנה במונדיאל 1974 שנערך בגרמניה. לאחר הזכייה בתואר עזב אודו לאטק את התפקיד. הקבוצה זכתה גם בגמרים של אליפות אירופה ב-1975 וב-1976, והפכה בכך לקבוצה השלישית בהיסטוריה שזוכה בשלושה גביעי אירופה לאלופות. ב-1976 זכתה הקבוצה בפעם הראשונה בגביע הבין-יבשתי.

על אף שסבלה משינויים רבים וממשבר כלכלי, הקבוצה הצליחה לזכות בשנות ה-80 ב-7 אליפויות וב-3 גביעים. היא זכתה בחמש אליפויות תוך 6 שנים בין השנים 1984 עד 1990. אודו לאטק, שהוביל את הקבוצה להישגים בשנות ה-70, חזר לאמן את הקבוצה והוביל אותה בין השנים 1983 עד 1987.

אחרי מספר שנים ללא זכייה באליפות, מונה פרנץ בקנבאואר כמאמנה של הקבוצה, במהלך עונת 1993/1994, והוביל אותה לאליפות לאחר 3 שנים בהן לא הצליחה לעשות זאת. בקנבאור מונה לאחר מכן כנשיא המועדון. מחליפיו לא הצליחו להביא הישגים לקבוצה, ושמה של הקבוצה אף נקשר בשערוריות תקשורתיות, מה שהביא את התקשורת להדביק לקבוצה את הכינוי "פ.צ הוליווד". ב-1996 חזר בקנבאור לאמן את הקבוצה לאחר כישלונותיה והוביל אותה לזכייה בגביע אופ"א, עם ניצחון בשלב הגמר על בורדו, 5-1 בסיכום שני המפגשים.

תקופת היצפלד עריכה

ב-1998 מונה המאמן הגרמני אוטמאר היצפלד כמאמן הקבוצה. היצפלד אימן את הקבוצה 6 שנים רצופות, והפך למאמן המצליח ביותר בתולדות המועדון עם זכייה ב-4 אליפויות, זכייה בליגת האלופות ובגביע הבין-יבשתי וב-3 גביעים גרמניים. ב-1999 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסידה למנצ'סטר יונייטד 2:1, לאחר מהפך בתוספת הזמן שנחשב לאחד מהמהפכים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל. היצפלד המשיך לאמן את הקבוצה וזכה עימה בפעם הרביעית בתולדותיה בליגת האלופות בעונת 2000/2001 בליגת האלופות, לאחר ניצחון בדו-קרב פנדלים מול ולנסיה בגמר.

העשור הראשון של המאה ה-21 עריכה

לאחר כישלונה של הקבוצה ב-2004 מונה פליקס מגאת כמאמנה החדש של הקבוצה. תחת הדרכתו של מגאת' זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ובשני גביעים. לאחר עונת 2006/2007, בה כשלה הקבוצה בניסיונה להעפיל לליגת האלופות, פוטר מגאת' מתפקידו ובמקומו החזיר המועדון את היצפלד. הקבוצה ביצעה רכש משמעותי, שכלל, בין היתר, שחקנים שונים, שהבולטים ביניהם פרנק ריברי ולוקה טוני. על אף שזכתה בטרבל (אליפות, גביע וגביע הליגה), כשלה הקבוצה לזכות בגביע אופ"א. במהלך העונה סיכמה הקבוצה עם היצפלד על הפסקת עבודתו בתום העונה, ובמקומו נבחר יורגן קלינסמן, שפוטר לקראת סיום העונה.

בעונת 2010/2009 ניצחה באיירן את אולימפיק ליון והעפילה לגמר ליגת האלופות מול אינטר מילאנו שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו מדריד ספרד. במשחק הגמר הפסידה לאינטר בתוצאה 0 - 2 מצמד של הארגנטינאי דייגו מיליטו. באפריל 2011 פוטר מאמן הקבוצה לואי ואן חאל.

תקופת יופ היינקס, הכישלון ועונת הטרבל עריכה

בשנת 2011/2012 חזר יופ היינקס לקדנציה שלישית בקבוצה. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות, אחרי ניצחון בדו-קרב פנדלים על ריאל מדריד. עוד קודם לכן הביסה באיירן את אולימפיק מרסיי ואת בזל. בגמר, שנערך באליאנץ ארנה, הפסידה לצ'לסי לאחר דו-קרב פנדלים (3-4), לאחר שתוצאת המשחק הייתה 1-1. באותה שנה באיירן סיימה את העונה במקום השני, 16 נקודות מתחת לבורוסיה דורטמונד. הקבוצה הפסידה גם בגמר הגביע לדורטמונד. באותה עונה הצטיין בשורותיה מריו גומז, שכבש 41 שערים בכל המסגרות.

אחרי עונה זו, שבה הקבוצה סיימה במקום השני בכל המסגרות (ליגה, גביע, ליגת אלופות), הגיעה עונת 2012/13, שבה הקבוצה זכתה בשלושת התארים (טרבל), תוך שהיא מציגה את הכדורגל הטוב ביותר באירופה. לפני תחילת העונה הקבוצה העבירה לשורותיה מספר שחקנים: חאבי מרטינז שעבר מבילבאו תמורת 40 מיליון יורו, דנטה (4.7 מיליון יורו), שרדן שאקירי והחלוץ מריו מנדז'וקיץ'.

את העונה פתחה הקבוצה עם 8 ניצחונות רצופים בליגה. הקבוצה זכתה באותה עונה באליפות הבונדסליגה שישה מחזורים לפני סיום העונה, וכך שברה את השיא של עצמה. הקבוצה זכתה באליפות בהפרש של 25 נקודות, מה שנחשב לשיא בונדסליגה חדש. באותה עונה גברה על בורוסיה דורטמונד בגמר הסופרקאפ הגרמני בתוצאה 2–1. כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע הגרמני בניצחון 3–2 על שטוטגרט, לאחר שהדיחה ברבע הגמר את יריבתה דורטמונד ובחצי הגמר דרסה את וולפסבורג 6–1.

הקבוצה העפילה לגמר ליגת האלופות לאחר שהדיחה את ארסנל בשמינית הגמר. ברבע הגמר הוגרלה באיירן לשחק מול יובנטוס והדיחה אותה, אחרי ניצחונות 2–0 בשני המשחקים. בשלב חצי הגמר הדיחה את ברצלונה, לאחר שהביסה אותה 4–0 בבית, ו-3–0 בחוץ. במשחק הגמר נגד בורוסיה דורטמונד, שהתקיים באצטדיון ומבלי, ניצחה הקבוצה 2–1 משער דרמטי של אריאן רובן בדקה ה-89, וזכתה בליגת האלופות בפעם החמישית בתולדותיה.

עידן פפ גווארדיולה עריכה

לקראת עונת 2013/2014 החתימה באיירן מינכן את פפ גווארדיולה, שחקן העבר של קבוצת ברצלונה ונבחרת ספרד, ומאמנה של ברצלונה עד אז. אחד השינויים הבולטים בסגנון הקבוצה מאז מינויו של גווארדיולה למאמן, היה הפיכת שיטת המשחק שמכונה "טיקי-טקה", בה השחקנים מתמסרים הרבה, והקבוצה מחזיקה בכדור באחוזים גבוהים בהרבה מהיריבות.

לקראת העונה החדשה באיירן רכשה את השחקן המצטיין של יריבתה בורוסיה דורטמונד, מריו גצה, תמורת 37 מיליון יורו. בקיץ זה גם נרכש טיאגו אלקנטרה, שעבר מברצלונה תמורת 25 מיליון יורו.

הקבוצה הפסידה בגמר הסופר-קאפ הגרמני לבורוסיה דורטמונד בתוצאה 2–4. הקבוצה זכתה בסופר קאפ האירופי, לאחר שניצחה את צ'לסי בדו-קרב פנדלים. בדצמבר 2013 זכתה הקבוצה באליפות העולם לקבוצות, לאחר שניצחה את רג'א קזבלנקה בגמר בתוצאה 2–0. בכך השלימה באיירן את שנת 2013 כשנה הקלנדרית המוצלחת ביותר שחווה המועדון, שבמהלכה המועדון זכה ב-5 תארים.

באיירן שברה באותה עונה את שיא רצף הניצחונות של קבוצה בליגת האלופות (10 ניצחונות רצופים, אותו החלה בעונה הקודמת). היא הוגרלה בבית בליגת האלופות ביחד עם מנצ'סטר סיטי, צסק"א מוסקבה, וויקטוריה פלזן. באיירן סיימה את הבית במקום הראשון עם 15 נקודות לאחר שניצחה בחמשת המשחקים הראשונים אך הפסידה במשחק האחרון למנצ'סטר סיטי. הקבוצה ניצחה בשמינית הגמר את ארסנל 3–1 בסיכום שני המשחקים. ברבע הגמר הוגרלה מול מנצ'סטר יונייטד וניצחה 4–2 בסיכום שני המשחקים. בחצי הגמר שיחקה מול ריאל מדריד, אך נחלה הפסד צורם: 5-0 בסיכום שני המשחקים.

הקבוצה שברה את שיא מספר הניצחונות הרצופים בבונדסליגה לקבוצה, לאחר שניצחה 19 משחקים רצופים (השיא הקודם היה 15).

בעונה זאת התנהל משפט נגד נשיא הקבוצה וכוכב הקבוצה בעבר, אולי הנס, בגלל העלמת מס בשווי 27.2 מיליון יורו. בית המשפט בגרמניה קבע שעונשו יהיה שלוש וחצי שנים בכלא. יום לאחר מכן בתאריך ה-14/3 הודיע הנס על פרישה מתפקיד נשיא באיירן מינכן, ובמקומו מונה לנשיא קארל הופפנר.

ב-25 במרץ 2014 זכתה באיירן באליפות ה-24 בתולדותיה, כשזכתה באליפות המהירה ביותר בבונדסליגה אי פעם אחרי 27 משחקים, כאשר נותרו עוד שבעה משחקים עד לתום העונה. ב-17 במאי 2014 זכתה באיירן בגביע הגרמני, לאחר שניצחה בגמר 2–0 את בורוסיה דורטמונד, וזכתה בדאבל שני ברציפות.

לקראת העונה החדשה, צירפה באיירן מספר שחקנים וביניהם רוברט לבנדובסקי, צ'אבי אלונסו, ופפה ריינה. באיירן הפסידה את התואר הראשון של העונה, הסופרקאפ הגרמני, בתוצאה 0–2 לדורטמונד. בסיום העונה זכתה הקבוצה בדאבל: האליפות ה-25 בתולדותיה והגביע הגרמני.

את החלק שלה בליגת האלופות באיירן פתחה בשלב הבתים בנצחונות בחמישה משחקים והפסידה משחק אחד. בשלב שמינית הגמר פגשה את שחטאר דונצק מאוקראינה, אותה ניצחה 7–0 בסיכום, אחרי 0-0 במשחק הראשון ו-7–0 במשחק השני. בשלב רבע הגמר באיירן פגשה את פורטו וניצחה בסיכום שני המשחקים 7–4, אחרי הפסד 1–3 במשחק הראשון וניצחון 6–1 במשחק השני. בחצי הגמר הוגרלה מול ברצלונה. באיירן הפסידה 0–3 לקבוצה מקטלוניה במשחק הראשון, ובמשחק השני ניצחה 3–2 והודחה מליגת האלופות. עונה לאחר מכן הוגרלה בשלב הבתים עם ארסנל, אולימפיאקוס ודינמו זאגרב. באיירן סיימה במקום הראשון עם 15 נקודות. היא הוגרלה בשמינית הגמר מול יובנטוס. המשחק הראשון שנערך בטורינו הסתיים בתוצאה 2-2. במשחק הגומלין ניצחה באיירן 2–4 לאחר הארכה. ברבע הגמר באיירן הוגרלה מול בנפיקה ליסבון. במשחק הראשון ניצחה 1–0 ובמשחק השני סיימה בתיקו 2-2. בחצי הגמר הוגרלה מול אתלטיקו מדריד. במשחק הראשון הפסידה 0–1 משער של סאול ניגס הספרדי, במשחק השני ניצחה 2–1 אך הודחה בשל שער החוץ של אתלטיקו.

בתחילת עונת 2016/2017 מונה קרלו אנצ'לוטי למאמן הקבוצה הבווארית במקום גווארדיולה.

החזרה לפסגת הכדורגל האירופי ותקופת האנזי פליק עריכה

 
גרד מילר, מלך השערים של באיירן מינכן בכל הזמנים

בעונת 2016/2017 באיירן השיגה תואר אחד, זכייה באליפות הליגה הגרמנית. הקבוצה נוצחה על ידי דורטמונד בחצי גמר הגביע הגרמני 2–3.

את שלב הבתים בליגת האלופות סיימה באיירן במקום השני בפיגור של 3 נקודות אחרי אתלטיקו מדריד. בשמינית הגמר ניצחה באיירן את ארסנל בתוצאה של 2–10 (1-5 בשני המשחקים). ברבע הגמר הודחה מליגת האלופות על ידי ריאל מדריד אחרי משחק בו נוצחה 1–2, וגומלין שהגיע להארכה אחרי גול עצמי של ראמוס ופנדל של לבנדובסקי. סביב משחק הגומלין ישנם חילוקי דעות רבים מכיוון שבמשחק זה קיבל ארתורו וידאל מבאיירן כרטיס אדום שלדעת חלק מהצופים היה שלא בצדק. במשחק זה רונאלדו כבש שלושער, אך חלק מהצופים טוענים ששניים מהגולים היו בנבדל. תוצאת הגומלין הסתיימה בתוצאה 2–4 לטובת ריאל מדריד, שבסופו של דבר זכתה בליגת האלופות.

לפני עונת 2017/2018 באיירן החתימה שחקנים רבים כגון ניקלאס זולה, סרג' גנאברי, קורנטן טוליסו (ההחתמה הכי יקרה בתולדות הבונדסליגה עד אז - 41.5 מיליון יורו) וסבסטיאן רודי, ושאלה את הקשר חאמס רודריגס מריאל מדריד לשנתיים, עם סעיף רכישה.

באיירן החלה את העונה בזכייה בסופרקאפ הגרמני, לאחר שגברה על בורוסיה דורטמונד בפנדלים כאשר תוצאת המשחק הייתה תיקו 2-2 בתום תשעים הדקות. בעקבות הזכייה בתואר הפכה באיירן לשיאנית הזכיות במפעל עם 6 זכיות. את ליגת האלופות פתחה הקבוצה בניצחון 0–3 על אנדרלכט.

ב-28 בספטמבר 2017 פוטר המאמן קרלו אנצ'לוטי, יממה לאחר התבוסה 0–3 לפריז סן-ז'רמן בשלב הבתים של ליגת האלופות. במקומו מונה, כמאמן זמני, שחקן העבר וילי סניול, ששימש כעוזר המאמן של אנצ'לוטי עד למינויו הזמני של יופ היינקס, אשר אימן עד סוף עונת 2017/2018.

באיירן סיימה במקום השני בשלב הבתים בליגת האלופות אחרי פריז סן ז'רמן, כאשר לשתי הקבוצות 15 נקודות, אך פריז הובילה במספר השערים. בשמינית הגמר הוגרלה באיירן מינכן לצמד משחקים מול באשיקטש. במשחק הראשון ניצחו הבווארים בתוצאה 0–5, ובמשחק השני ניצחה בתוצאה 1–3.

בינואר 2018 חתם החלוץ סנדרו וגנר בבאיירן, והקשר לאון גורצקה סיכם על חוזה של ארבע עונות שנכנס לתוקף מ-1 ביולי.

בשלב רבע הגמר הוגרלה באיירון מול סביליה, ותוצאת המשחק הראשון הייתה 1–2 לבווארים.

ב-7 באפריל ניצחה באיירן את אאוגסבורג בתוצאה 1–4 וזכתה בבונדסליגה הגרמנית בפעם השישית ברציפות ובפעם ה-28 בתולדותיה.

ב-11 באפריל שיחקה את משחק הגומלין מול סביליה באליאנץ ארנה, משחק שהסתיים בתוצאה 0-0, ובסיכום שני המשחקים באיירן עלתה לשלב חצי הגמר . יומיים לאחר מכן הוכרז כי ניקו קובאץ' יחליף את יופ היינקס בתפקיד המאמן. באיירן מינכן הוגרלה לשחק נגד ריאל מדריד בחצי הגמר, בו הפסידה 3–4 בסיכום שני המשחקים. גם בגביע הגרמני לא זכתה, לאחר שהפסידה לאיינטרכט פרנקפורט 3-1 בגמר.

לפני תחילת עונת 2018/2019 מונה ניקו קובאץ' למאמנה של באיירן. ב-13 במרץ 2019 באיירן מינכן הודחה מליגת האלופות לאחר שהפסידה לליברפול. במרץ 2019 לוקא הרננדס חתם במועדון עבור 80 מיליון יורו. זוהי ההעברה הגדולה בתולדות המועדון ובתולדות הבונדסליגה עד אז.

בסוף עונת 2018/19 נפרדה הקבוצה משני הקיצונים אריין רובן (שיחק במועדון 10 עונות וזכה ב-8 אליפויות) ופרנק ריברי (שיחק במועדון 12 עונות וזכה ב-9 אליפויות). השניים, שהיו מהבולטים בשחקני הקבוצה בעשור האחרון, אף הובילו את הקבוצה שלוש פעמים לגמר ליגת האלופות, וגם הביאו לבאיירן מינכן את הזכייה בליגת האלופות נגד בורוסיה דורטמונד ב-2012/13.

ב-18 במאי 2019, במחזור האחרון בבונדסליגה, זכתה באיירן באליפות לאחר ניצחון בתוצאה 5–1 על איינטרכט פרנקפורט. ב-25 במאי זכתה בגביע הגרמני בפעם ה-19 בתולדותיה לאחר שניצחה את ר.ב. לייפציג בתוצאה 0–3[2]. בסוף עונה זו היא שברה פעם נוספת את שיא הזכיות בליגה הגרמנית ברציפות (7) ואת שיא הזכיות המצטבר באליפות הבונדסליגה (29).

בליגת האלופות באיירן גברה על צ'לסי בשמינית הגמר 7–1[א] ודרסה 8–2 את ברצלונה ברבע הגמר, והעפילה לחצי גמר ליגת האלופות כשהיא מחזיקה במאזן של 155 שערים לעונה, כשהשיא הקודם היה בעונת 1972/73, כשהקבוצה כבשה 152 שערים. גם בליגת האלופות מינכן רשמה שיא היסטורי: 39 שערים בעונה, כשקודם לכן, המספר הגדול ביותר היה 33 שערים, בעונת 2014/15. ההעפלה לחצי גמר ליגת האלופות הייתה בפעם השביעית בתשע עונות. בחצי הגמר ניצחה את אולימפיק ליון בתוצאה 3–0, ובגמר ניצחה את פריז סן ז'רמן בתוצאה 1–0 משער של קינגסלי קומאן[3]. בכך השלימה טרבל בשנה זו, וזכתה בליגת האלופות עם 11 ניצחונות ב-11 משחקים, נתון שאף קבוצה אחרת לא רשמה לפניה.

בהמשך השנה זכתה גם בסופר קאפ האירופי, הסופר קאפ הגרמני ובאליפות העולם לקבוצות, ובכך הפכה לקבוצה השנייה בהיסטוריה, אחרי ברצלונה, שזוכה בכל ששת התארים בשנה אחת.

בעונת 2020/21 לא הצליחה לשמר את כל הישגיה מהשנה הקודמת כאשר הודחה מהגביע הגרמני בסיבוב השני אחרי הפסד בפנדלים להולשטיין קיל. בהמשך אותה עונה הודחה גם מליגת האלופות בשלב רבע הגמר אחרי הפסד לפריז סן ז'רמן 3–2 בבית וניצחון 1–0 בחוץ, מה שלא הספיק לה בשל יתרון שערי החוץ של פריז. בהמשך, בעקבות ההפסד של לייפציג 3–2 לדורטמונד, היא זכתה באליפות ה-31 שלה והתשיעית ברצף.

בתום עונת 2020/2021 עזב המאמן פליק את המועדון לאחר שנתגלעו חיכוכים מתמשכים בינו לבין המנהל המקצועי חסן סאליחמיג'יץ'. במקומו הגיע יוליאן נגלסמן, מאמנה של לייפציג. יחד עם פליק עזבו רבים מהצוות המקצועי של המועדון, לצד שחקנים ששיחקו במשך שנים ארוכות במועדון, כמו דויד אלאבה, ג'רום בואטנג וחאבי מרטינז.

המשך רציפת האליפויות עריכה

את עונת 2021/2022 באיירן פתחה בסערה עם שיא כיבושים עד פגרת החורף בבונדסליגה. בהמשך העונה באיירן הציגה יכולת מאוד לא יציבה, כשלצד ניצחונות גדולים היא חוותה גם תבוסות כמו 5–0 מול בורוסיה מנשגלאדבך בסיבוב השני בגביע ו-4–2 מול בוכום בליגה. בליגת האלופות באיירן סיימה שלב בתים מושלם עם 18 נקודות ושני ניצחונות על ברצלונה. בשמינית הגמר סיימה בתיקו 1–1 ושער מאוחר במשחק הראשון נגד רד בול זלצבורג, אך הצליחה לעלות לשלב הבא עם 1–7 בגומלין במינכן. ברבע הגמר הקבוצה המשיכה את היכולת הלא יציבה שלה והודחה לאחר שני המשחקים מול ויאריאל הספרדית - הפסד 1–0 בספרד ותיקו 1–1 במינכן. באפריל 2022 הקבוצה השלימה זכייה עשירית ברציפות בבונדסליגה וזכתה באליפות ה-32 שלה, אחרי ניצחון 1–3 על בורסיה דורטמונד.

את עונת 2022/2023 פתחה באיירן בעוצמה עם ניצחונות 6:1 ו-7:0 על איינטרכט פרנקפורט ובוכום (בהתאמה), אך ככל שהתקדמה העונה הציגה באיירן יכולת פושרת שכללה מספר רב של תוצאות תיקו, שהובילו לכך שבתום המחזור ה-21 הייתה באיירן בשוויון נקודות עם אוניון ברלין בפסגת הבונדסליגה. בכל הנוגע לליגת האלופות הייתה באיירן שונה לחלוטין, כשבתום שלב הבתים היא נותרת מושלמת לאחר שניצחה את ברצלונה, אינטר וויקטוריה פלזן, ובשמינית הגמר ניצחה את פריז סן-ז'רמן בתוצאה מצטברת 3:0.

ב-24 במרץ פוטר נגלסמן מתפקיד המאמן לאחר הפסד 2:1 לבאייר לברקוזן, ותחתיו מונה תומאס טוכל למאמן הראשי בבאיירן[4]. לדבריו של נשיא המועדון, אוליבר קאן, הפיטורים באו כתוצאה מביצועים פושרים של הקבוצה לאחר המונדיאל.

במשחקו הראשון בתפקיד ניצח טוכל בדר קלאסיקר נגד דורטמונד בתוצאה 4:2, אך במשחק הבא הודחה באיירן מהגביע הגרמני לאחר הפסד 2:1 לפרייבורג. ברבע גמר ליגת האלופות הובסה באיירן על-ידי מנצ'סטר סיטי בתוצאה מצטברת 4:1. כמו כן, תוצאות כמו 1:1 מול הופנהיים ושני הפסדים בתוצאה 3:1 למיינץ ולייפציג, הובילו לכך שבתום המחזור ה-33 בבונדסליגה נמצאה באיירן במקום השני, בפיגור שתי נקודות אחרי דורטמונד. עם זאת הקבוצה הבטיחה אליפות ממש במחזור האחרון בזכות הפרש שערים עדיף על זה של בורוסיה דורטמונד. הייתה זו האליפות ה-33 של המועדון וה-11 ברציפות.

"המועדון היהודי" עריכה

מתחילת דרכה, בראשית המאה העשרים, כונתה באיירן על ידי הגרמנים בשם "המועדון היהודי". שניים מבין 17 האבות המייסדים שלה ב-1900 היו יהודים: יוזף פולאק והפסל בנו אלקן, אשר אחד מהפסלים המוכרים ביותר שלו, פסל המנורה, מוצב בגן הוורדים בירושלים, מול משכן הכנסת, וקרוי מנורת הכנסת[5][6].

גם בהמשך דרכה של הקבוצה רבים ממנהליה ומאמניה היו יהודים, כמו ריכרד קוהן, שניהל ואימן אותה בשנות השלושים וזכה עימה באליפות הראשונה ב-1932, אוטו אלבר ביר, שניהל את מחלקת הנוער שלה עד הדחתו מהתפקיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (הוא ומשפחתו נרצחו ב-1941 בגטו קובנה שבליטא) ועוד.

עם זאת, מי שהיווה הבסיס והצידוק לכינויה של באיירן בשם "המועדון היהודי", היה קורט לנדאואר. לנדאואר היה שחקן המועדון מ-1901, וכיהן כנשיא הקבוצה במשך שנתיים (19131914) לפני מלחמת העולם הראשונה, ארבע עשרה שנים (19191933) בין המלחמות, ועוד ארבע שנים לאחר מלחמת העולם השנייה (19471951), ובסך הכל עשרים שנה. הוא היה הרוח החיה של הקבוצה במרבית המחצית הראשונה של המאה העשרים, וזה שהוביל אותה בין השאר גם לזכייה הראשונה באליפות גרמניה, ב-1932, יחד עם המאמן קוהן. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה נכלא לנדאואר היהודי במחנה דכאו, הסמוך למינכן, אבל ניצל לאחר שהוברח לשווייץ, ואף הספיק כאמור לחזור ולכהן כנשיא הקבוצה במשך ארבע שנים לאחר המלחמה. באוקטובר 2013, 52 שנים לאחר מותו, מינתה באיירן את לנדאואר לנשיא הכבוד שלה, האדם השני בלבד בתולדותיה שזכה לתואר זה. באיירן גם תרמה לקבוצה היהודית של מינכן, מכבי מינכן, מגרש כדורגל הקרוי כיום על שמו של לנדאואר[7].

אצטדיון הקבוצה עריכה

 
אליאנץ ארנה, אצטדיון הקבוצה

בשנים 1926–1972 שיחקה הקבוצה באצטדיון גרינוואלדר. בשנים 1972–2006 היא שיחקה באצטדיון האולימפי במינכן. המועדון עבר לאצטדיון חדש בעונת 2005/2006 בשם אליאנץ ארנה, הנקרא על שם חברת הביטוח אשר נותנת חסות למועדון. האצטדיון מכיל 71,137 מקומות ישיבה, ועד שנת 2017 נחלק בין שתי הקבוצות הגדולות של מינכן, באיירן ומינכן 1860. אחד האלמנטים החדשים ביותר באצטדיון הוא התאורה החיצונית שלו, שמשתנה בהתאם לקבוצה הביתית המשחקת בו: כאשר שיחקה בו באיירן מינכן התאורה הייתה אדומה, וכאשר הייתה זו היריבה העירונית, מינכן 1860, התאורה הייתה כחולה.

בשנת 2017 מינכן 1860 החליטה לעזוב את האצטדיון וחזרה לאצטדיונה הקודם, גרונוואלדר. באיירן מינכן נותרה הקבוצה היחידה המשחקת באצטדיון.

סגל הקבוצה עריכה

נכון ל-2 בפברואר 2024[8]
מס' עמדה שם
1 גרמניה  שוער מנואל נוייר (קפטן)
2 צרפת  בלם דאיו אופאמקאנו
3 דרום קוריאה  בלם קים מין-ג'יי
4 הולנד  בלם מתיאס דה ליכט
6 גרמניה  קשר יוזואה קימיך
7 גרמניה  קיצוני סרג' גנאברי
8 גרמניה  קשר לאון גורצקה
9 אנגליה  חלוץ הארי קיין
10 גרמניה  קיצוני לרוי סאנה
11 צרפת  קיצוני קינגסלי קומאן
13 קמרון  חלוץ אריק מקסים צ'ופו-מוטינג
15 אנגליה  בלם אריק דייר (בהשאלה מטוטנהאם הוטספר)
17 ספרד  חלוץ בריאן סרגוסה (בהשאלה מגרנדה)
18 ישראל  שוער דניאל פרץ
מס' עמדה שם
19 קנדה  מגן אלפונסו דייוויס
20 סנגל  מגן בונה סאר
22 פורטוגל  מגן רפאל גריירו
23 צרפת  מגן סשה בואי
25 גרמניה  קשר תומאס מולר (קפטן משנה)
26 גרמניה  שוער סוון אולרייך
27 אוסטריה  קשר קונראד ליימר
28 גרמניה  בלם טארק בוכמן
39 צרפת  חלוץ מאטיס טל
40 מרוקו  מגן נוסייר מזראווי
41 גרמניה  קשר פרנס קרציג
42 גרמניה  קשר ג'מאל מוסיאלה
45 גרמניה  קשר אלכסנדר פבלוביץ'


שחקני עבר מפורסמים עריכה

תארים עריכה

תארים מקומיים עריכה

  • אליפות גרמניה (33): (שיא)
    • 1932, 1969, 1972, 1973, 1974, 1980, 1981, 1985, 1986, 1987, 1989, 1990, 1994, 1997, 1999, 2000, 2001, 2003, 2005, 2006, 2008, 2010, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2020, 2021, 2022, 2023
  • הגביע הגרמני (20): (שיא)
    • 1957, 1966, 1967, 1969, 1971, 1982, 1984, 1986, 1998, 2000, 2003, 2005, 2006, 2008, 2010, 2013, 2014, 2016, 2019, 2020
  • הסופר קאפ הגרמני (10): (שיא)
    • 1987, 1990, 2010, 2012, 2016, 2017, 2018, 2020, 2021, 2022
  • גביע הליגה הגרמנית (6): (שיא)
    • 1997, 1998, 1999, 2000, 2004, 2008,2007

תארים בין-לאומיים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נפוץ בתור FC Bayern München ו-FCB
  2. ^ דאבל ראשון מאז 2016: באיירן זכתה בגביע הגרמני עם 0:3 על לייפציג, באתר וואלה!‏, 25 במאי 2019
  3. ^ סיקור משחק פ.ס.ז' נגד באיירן מינכן, 23/08/2020 - ערוץ הספורט, באתר Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט
  4. ^ נגלסמן ובאיירן נפרדים; טוכל מונה למאמן באיירן, באתר באיירן
  5. ^ אייל לוי, איך הפכה באיירן מינכן לקבוצה הטובה בעולם?, באתר nrg‏, 28 במרץ 2014; "מקור ראשון", "דיוקן", 28 במרץ 2014, עמ' 38
  6. ^ רפאל הוניגשטיין, "Bayern Munich embrace anti-Nazi history after 80 years of silence", הגרדיאן, 12 במאי 2012
  7. ^ ניר שועלי, באיירן האחרת: הקשר היהודי במינכן, באתר nrg‏, 14 ביוני 2011
  8. ^ first-team, fcbayern.com
  1. ^ בסיכום 2 המשחקים


ליגת האלופות 2023/24
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניה  באיירן מינכן ספרד  סביליה איטליה  נאפולי פורטוגל  בנפיקה ליסבון הולנד  פיינורד צרפת  פריז סן-ז'רמן אנגליה  מנצ'סטר סיטי ספרד  ברצלונה
אנגליה  מנצ'סטר יונייטד אנגליה  ארסנל ספרד  ריאל מדריד איטליה  אינטר מילאנו ספרד  אתלטיקו מדריד גרמניה  בורוסיה דורטמונד גרמניה  ר.ב. לייפציג פורטוגל  פורטו
דנמרק  פ.צ. קופנהגן הולנד  פ.ס.וו. איינדהובן פורטוגל  בראגה אוסטריה  רד בול זלצבורג איטליה  לאציו איטליה  מילאן סרביה  הכוכב האדום בלגרד אוקראינה  שחטאר דונצק
טורקיה  גלאטסראיי צרפת  לאנס גרמניה  אוניון ברלין ספרד  ריאל סוסיאדד סקוטלנד  סלטיק אנגליה  ניוקאסל יונייטד שווייץ  יאנג בויז בלגיה  רויאל אנטוורפן