מקור השם קוואי אינו ידוע.[4] לפי האגדה, יורד הים הפולינזי הוואילואה (Hawaiʻiloa) שהגיע לאי קוואי קרא לאי על שם בנו הצעיר.[5] פירוש השם הוא ״מקום מועדף סביב הצוואר״.[6]
האי מכונה בשם נוסף - ״אי הגן״, בשל הצמחייה הטרופית השופעת, העמקים והג'ונגלים שבו.[7]
קוואי הוא האי הרביעי בגודלו בשרשרת איי הוואי. נמצא במחוז קאואיי אשר במדינת הוואי בארצות הברית.[2] במרכז האי נמצא הר הגעש וואיאליאלה (Waialeale), שהוא הר געש כבוי הנחשב למקום הגשום בעולם.[8]
האי הוא בעל חשיבות היסטורית הואיל ותושביו משמרים את ניב השפה ההוואי העתיק, השונה מאוד מהשפה ההוואית המקובלת היום.[6]
בעלי חיים כמו תרנגולי בר, שהובאו על ידי הפולינזים מסתובבים באי באופן חופשי, סוגים שונים של ציפורים מקננות בו וחלקן בסכנת הכחדה.[9] בעונת החורף אפשר לראות בים דולפינים מסוג סטנלה ארוכת-חרטום (Stenella longirostris - Spinne dolphin), לווייתן הגבנון (Humpback whales)[10] וצבים ירוקים.[11] כמו כן, ניתן לראות מול חופי האי את האלמוג השחור (מין של אלמוגים מוגן, המבוקש מאוד בשימוש לתכשיטים) שהוא דמוי עץ. הדרך הטובה ביותר להבחין בו היא בזמן צלילה או שנורקלינג.[12]
הצבע הרשמי של האי הוא סגול,[13] כצבע פרחי עץ המוקיהאנה (Mokihana Tree) אשר פירותיו שימשו במשך שנים רבות כבושם.[14]
אוכלוסיית מחוז קוואי, גדלה ב־6.3% נכון לשנת 2017, ולפי תחזית אותה שנה הייתה צפויה לעלות ב-4.2%.[15] במפקד האוכלוסין שהתקיים ב-1 ביולי 2022, התגוררו באי 73,810 תושבים,[16] כאשר רובם מתגוררים לאורך החוף.[17]
רוב הבנייה באי היא כפרית, על פי חוק ללא בניינים גבוהים.[18]
בסביבות שנת 600 לספירה הגיעו לקוואי בסירות קאנויורדי ים מאיי מרקיז (Marquesas Islands), ומאוחר יותר, בסביבות שנת 1,000 לספירה,[19] הגיעו לאי גם יורדי ים מטהיטי.[20] יורדי הים מטהיטי שהיו חזקים יותר מיורדי הים מאיי מרקיז השתלטו עליהם וביססו את הדת והתרבות הטהיטית כבסיס לחברה בהוואי.[21]
בשנת 1778, הגיע לאי קפטן ג'יימס קוק, שהיה האירופאי הראשון שכף רגלו דרכה בהוואי.[9] הוא נחת עם צוותו במפרץ ווימהאה (Waimea)[22] וקרא למקום ״איי הסנדוויץ׳״ על שם ג'ון מונטגו, שהיה הרוזן הרביעי מסנדוויץ׳ ואחד מנותני חסותו.[19]
בסוף המאה ה-17, ראשי השבטים בהוואי היו עסוקים בסכסוכים על כוח ושליטה על האדמות והעם. סכסוכים אלו הסתיימו בשנת 1810, לאחר שהמלך קמהאמהה הראשון הקים את שושלתו ושלט על איי הוואי.[19] קוואי היה האי היחיד שלא נכבש על ידי קמהאמהה הראשון ששלט מסוף המאה ה-17 עד תחילת המאה ה-18. פעמיים ניסה לכבוש את האי, אך לא הצליח. בניסיון הראשון נכשל בשל סערה וים סוער ובניסיון השני הכתה מגפה בכוחותיו. מלך קוואי - המלך קאומואלי (Kaumualii) שלא רצה בשפיכות דמים, נכנע וכרת ברית עם קמהאמהה הראשון[6] ובזכות כניעתו שמר על מעמדו.[21] לאחר כניעתו, ניהל בחשאי משא ומתן עם החברה הרוסית-אמריקאית כדי להשיג תמיכה של כוח צבאי נגד שלטונו של קמהאמהה, אך המשא ומתן נקטע הואיל והצאר הרוסי הפסיק לתמוך בחברה זו.[6] לאחר מותו של קמהאמהה הראשון נחטף קאומואלי על ידי ליהוליאו (Liholiho), בנו של קמהאמהה, נשלח לאוהאו ואולץ להתחתן עם אחת מנשותיו של קמהאמהה, אך זמן קצר לאחר נישואיו הוא מת.[21]
בשנת 1820 החלו להגיע לאי מיסיונרים מניו אינגלנד במטרה לגרום לתושבי האי להמיר את דתם לנצרות. הראשונים שהגיעו היו סמואל ויטני (Samuel Whitney) ואשתו - מרסי פרטרידג׳ ויטני (Mercy Partridge Whitney), סמואל ראגלס (Samuel Ruggles) ואשתו - ננסי ולס ראגלס (Nancy Wells Ruggles). הם הקימו את תחנת המיסיון הראשונה בוואימאה שהייתה עיר הבירה. מאוחר יותר הגיעו מיסיונרים נוספים והקימו נציגויות של המיסיון בקולואה (Kōloa) על החוף הדרומי של האי ובוואיולי (Waioli) על החוף הצפוני. המיסיונרים הנוצרים הטילו על הילידים בהוואי הגבלות וחוקים חדשים, יצרו שפה חדשה מהמסורת ההוואית והפכו את השפה לשפה כתובה, תרגמו את התנ"ך להוואית ובכך גרמו להתפרקות התרבות ההוואית. בניהם של המיסיונרים הפכו לבעלי קרקעות ולבעלי חוות מטעי סוכר.[21]
הוואי היא המדינה היחידה בארצות הברית שהייתה לה מונרכיה, והנציג בקונגרס האמריקאי היה נכדו של המלך קאומואלי - הנסיך ג'ונה קוהיו קאלאניאנאולה (Prince Jonah Kuhio Kalanianaole), שהיה יליד האי קוואי, וכיהן בקונגרס במשך 19 שנים.[21]
האי קוואי נמצא 116 ק"מ (72 מייל) צפונית-מערבית לאי אואהו מעבר לתעלת קוואי. הוא משתרע על כ-1,430 קמ"ר.[23] צורתו כמעט עגולה ובמרכזו מתנשא[9]הר הגעש הכבוי וואיאליאלה (Waialeale),[23] בעל לוע (קלדרה) בקוטר של 15–20 ק"מ וכן שתי קלדרות צדדיות.[24]
האי הופיע מעל פני הים לפני למעלה מ-6 מיליון שנים,[9] כאשר המאגמה שנפלטה מנקודה חמה מתחת ללוח טקטוני שצף באוקיינוס השקט יצרה אותו.[21] קיימת השערה, שהר הגעש אולוקל (Olokele) אשר יצר את האי עלה מעל פני הים לפני כ-10 מיליון שנים, ומאז נשחק והפך לשתי פסגות עיקריות:[25] פסגת קאוואיקיני (Kawaikini Peak) המתנשאת לגובה 1,591 מטר[26][27] ופסגת ההר וואיאליאלה המתנשאת לגובה של 1,569 מטר.[4] ההר ידוע כנקודה הרטובה ביותר על פני כדור הארץ, הואיל ויורדים בו למעלה מ-1,016 ס"מ של גשם בשנה.[23]
לקוואי שבעה סוגי מיקרו-אקלים הכוללים מישורים חוליים חמים וצחיחים באזור המערבי (West Side),[23] יערות גשם בהרים, עמקי נהרות שופעי מים, גבעות מתונות ובִּצָּה.[18]
פני השטח של האי מחוספסים ובשוליו רצועת חוף דקה. הדבר נובע מכך, שהנחלים הרבים הזורמים בו גרמו לשחיקה ולבניית צוקים בגובה של כ-600 מטר, לחספוס פני השטח ולהיווצרות קניונים שאחד מהם הוא קניון ווימהאה הנמצא בעומק רב מתחת לפני הים.[28] יתרה מכך, רוחות הסחר החמות והלחות המגיעות ליבשה, מביאות לירידת גשמים הגורמים לריבוי זרמי מים מתוקים, אשר עיצבו את הנוף, הקרקע ופני השטח המחוספסים.[23]
ממערב להר וואיאליאלה, קיים אזור של רמה גבוהה המכונה בִּצַּת אלאקאי (Alakai Swamp) המפריד בין צפון האי לדרומו. רוב הזמן מכוסה האזור בעננים והשמש מפציעה בו לעיתים רחוקות.[8] הבצה מהווה מקום גידול לצמחים נדירים, חרקים וציפורים נדירות.[29]
בחוף המערבי של האי עובר שביל קלאלאו (Kalalau), שבו נפגש הים עם קירות הקניונים התלולים.[8] בצד המזרחי של האי, האדמה עשירה ופני השטח שטוחים. האזור משתרע מחופי האוקיינוס עד ההרים התלולים, כאשר חלק מהשטח והאזורים הנמוכים הוא אדמת ביצות המתאימה לגידול אורז וטארו.[30]
מפל
מפלי מים. בקוואי שפע של מפלי מים. ביניהם ניתן למנות את מפלי אופאקאה (Opaekaa) במזרח האי, הנמצאים על הכביש המהיר מס׳ 580 בוואילוה (Wailua), מפלי וואילוה הם מפל כפול הממוקם בקצה הדרומי של נהר וואילוה מדרך מא'אלו (Ma'alo), בחוף הדרומי של האי ניתן להבחין במפלי מאנאוואיאופונה (Manawaiopuna Fall), אשר מופיעים בסרט ״פארק היורה״, מפלים אלה נגישים רק דרך האוויר.[31]
מזג האוויר בקוואי הוא טרופי, הלחות והטמפרטורות בו אינן קיצוניות, הוא מתון ונעים לאורך כל השנה, בשל רוחות הסחר הנוחות הנושבות מהאוקיינוס במהירות של כ־15-5 קמ"ש מכיוון צפון מזרח. הטמפרטורות באי נעות בין 20–29 מעלות צלזיוס (85-69 מעלות פרנהייט). על קו החוף נעות הטמפרטורות בחורף בסביבות 22 מעלות צלזיוס (72 מעלות פרנהייט) ובקיץ 27 מעלות צלזיוס (82 מעלות פרנהייט).[23] הלחות באי מגיעה ל-70% למרות רוחות הסחר. מדי פעם, מגיעות לאי רוחות קונה הגורמות להרגשה של לחות גבוהה יותר. הגשמים יורדים בעיקר בלילה ובדרך כלל נמשכים זמן קצר.[10] ממוצע ימי השמש באי הוא 240.[32] לאי קוואי צד אחד גשום וצד אחד יבש.[8]
עונת ההוריקנים נמשכת מיוני עד נובמבר.[10] בתקופות אלה עבר האי מספר סופות שגרמו לו לנזקים כבדים:
ב-6 באוגוסט 1959 פגעה סופת הוריקן דות (Hurricane Dot). משבי הרוח שלה הגיעו ל-103 קמ"ש,[33] וגרמו לנזקים כבדים ביבול, במבנים,[6] בתשתיות, הפילה עצים ופגעה בקווי חשמל. לשכת מזג האוויר של ארצות הברית,[א] העניקה למחוז סונומה בקליפורניה את פרס השירות הציבורי על סיוע בתמיכה לתושבי האזור שנפגע.[33]
בשנת 1982, הכתה באי סופת ההוריקן - איווה (Hurricane Iwa),[6] אשר השפיעה במיוחד על קוואי וניהאו. משבי הרוח של הסופה היו מעל 100 קמ״ש, וגרמו לנזקים חמורים בקוואי, ניהאו ואוהאו. הסופה הרסה אלפי בתים ואנשים איבדו את חייהם. במיוחד ניזוקו קווי החוף של אוהאו וקוואי בשל גלי הענק, ההצפות הגדולות והגשם הכבד שירד ונמשך פרק זמן קצר.[34]
ב-11 ספטמבר 1991, 10 שנים לאחר סופת ההוריקן איווה, הכתה באי סופת ההוריקן אינקי (Hurricane Iniki),[6] כאשר מהירות הרוח הייתה 145 קמ״ש.[35] הסופה פגעה ישירות באי קוואי והביאה איתה גשם כבד, גלים שהגיעו לגובה של 9.14 מטר (30 רגל) ונחשולי סערה עזים שגרמו להצפות גדולות בחופים במיוחד בחוף האי הדרומי.[36] לאחר סופת ההוריקן, הכריז הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש על קוואי כאזור אסון.[6] תיירים רבים לא ידעו על סופת ההוריקן המתקרבת, אחד מהם היה הבמאי סטיבן ספילברג ששהה עם צוות שחקניו על האי וצילם את הסרט ״פארק היורה״.[35] 10 שנים עברו עד שהאי התאושש מההרס הרב שגרמה הסופה.[36]
הכלכלה בקוואי שגשגה עד שנות ה-50 של המאה ה-20, הודות לתעשיית הסוכר והאננס,[30] מאוחר יותר החליף את הענפים הללו ענף התיירות.
לאחר ההתאוששות ממגפת הקורונה, שכר המשרד לפיתוח כלכלי של מחוז הוואי את ארגון המחקר הכלכלי של אוניברסיטת הוואי, כדי לערוך מחקר על השפעת הקורונה באי. החוקרים הגיעו למסקנה כי התיירות בקוואי תישאר באותה רמה, הואיל והאי ממשיך להיות יעד מבוקש על ידי התיירים. מצד שני הביעו הערכה שהאי קוואי ייכנס לתקופת מיתון, והוא פגיע יותר מאשר מחוזות אחרים בהוואי.[37]
הפולינזים שהגיעו לאי הביאו איתם בסירות הקאנו את צמח קנה הסוכר. הם השתמשו בצמח כסכך לביקתותיהם וכן לעטיפת פיתיון הדגים.[21]
בין השנים 1900-1880, הידלדלה האוכלוסייה הילידית בקוואי ומכיוון שכך, החלו בעלי המטעים שנזקקו לעובדים בחוותיהם לקבל מהגרים.[21] תעשיית הסוכר באמצע המאה ה-19 החליפה את תעשיית ציד הלווייתנים והפכה לתעשייה העיקרית של הוואי ביניהם האי קוואי. כתוצאה מתנופת תעשיית הסוכר, הגיעו להוואי כ-350,000 מהגרים מרחבי העולם כדי לעבוד במטעים.[22] בתחילה הגיעו הסינים, אחריהם היפנים, הקוריאנים, הספרדים, הגרמנים, הפורטו-ריקנים, הפורטוגזים, הנורווגים והפיליפינים. כל קבוצת מהגרים הביאה איתה את המסורת והתרבות שלה.[21]
טחינת הסוכר המסחרית הראשונה התרחשה בעיר קולואה בשנת 1835, הביאה להתפתחות כלכלית ולשינוי אורח החיים.[21] ייצור הסוכר באי נמשך עד סוף המאה ה-20,[38] אך בשנת 2008 נאלצו לסגור את מפעל הסוכר האחרון של קוואי.[22] לאחר שהופסקה תעשיית הסוכר, הפכו טחנות הסוכר הנטושות לאתרי תיירות.[38]
בעיר העתיקה קולואה שבה היה גידול מטע הסוכר הראשון, נשמרים עדיין שרידי היסטוריית המסחר. ויום ״מטע קנה הסוכר״ באי נחגג בסוף חודש יולי כל שנה.[20]
גידול נוסף שהתפתח משני צידי האי היה גידול האננס. החברה.Kauai Fruit and Land Co שפיתחה את מטעי גידול האננס פעלה בין השנים 1906–1965, ובנתה גם את מפעל השימורים בלאוואי (Lawai).[21]
בשנת 1913, הקימה חברת Hawaiian Canneries Company חנות באזור קאפא'ה (Kapaa, Kapa'a) שטח החנות הפך מאוחר יותר לאתר הנופש פונו קאי (Pono Kai). מטעי האננס ומפעלי השימורים של החברה השתרעו על כ-315 דונם בקאפא׳ה. אחד ממתנדבי האגודה ההיסטורית של קוואי שרואיין לכתבה בשנת 2003, סיפר שכמעט כל מי שגר בקאפא'ה בילדות, זוכר את העבודה במפעל השימורים במהלך תקופת הקיץ.[39]
במפעל השימורים היו העובדים מסירים את העלים וקליפות האננס לפני שארזו את הפירות, ובימי ראשון היו מעמיסים אותם על 3 קרונות רכבת ומשליכים אותם לאוקיינוס. בשנת 1962 נסגרה חברת השימורים של הוואי ועד שנת 2007 נסגרו כל מפעלי השימורים הגדולים של המדינה.[39]
האי מתחלק ל-5 אזורי תיירות: עיר הבירה - ליהוי (Lihu'e); מזרח האי - "חוף הקוקוסים" (Royal Coconut Coast) בשל עצי הקוקוס הרבים הגדלים בו; צפון האי - גשום, יש בו צוקים והרים שהמפורסמים בהם הם צוקי נאפאלי (Napali); דרום האי - במרכזו העיירה פויפו (Po'ipu) ובמערב - קניון וואימאה.[2] עונות הקיץ והאביב הן העונות האידיאליות לביקור בקוואי.[23]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאלצו חוות מטעי הסוכר הגדולים ומפעלי האננס להיסגר, וכך כמעט לא נותרו מקורות תעסוקה חלופיים, לפיכך היה עליהם להסתמך על מקור הכנסה אחר. למזלם, המטעים עדיין משכו תיירים עד סוף המלחמה וזה הניע את תושבי האי להגדיל את ענף התיירות ולהסתמך עליו כמקור הכנסה חדש.[20] כך, החל ענף התיירות באי, לתפוס מקום מרכזי בכלכלת האי. בשנת 1927 הגיעו לאי כ-668 תיירים, ומספרם עלה בהתמדה, כאשר עם עליית מספר התיירים עלה גם מספר בתי המלון שנבנו.[21]
בקוואי מגדלים קפה, וחוות הקפה הגדולה ביותר בארצות הברית היא Kauai Coffee Estate. בסיורים המתקיימים בחווה אפשר לעקוב אחרי גידול הקפה, הקטיף וקלייתו.[40]
עיר הבירה של קוואי שוכנת במפרץ קאלאפאקי (Kalapaki)[2] בדרום - מזרח[38] והיא העיר הגדולה ביותר באי.[17] פירוש שמה הוא ״צינה קרה״.[41] קיימים בה המרכז הכלכלי, המסחרי והשלטוני של המחוז ומרכזי הקניות הגדולים.[2] בשנת 1849 הוקם בה מטע קנה סוכר על ידי גרמנים שהגיעו לאי, ובשנת 1883 הם בנו את הכנסייה הלותרנית לפי תוכניות מסורתיות של הבנייה הגרמנית. הכנסייה נהרסה בשנת 1982 על ידי סופת הוריקן אולם היא שוקמה. הכנסייה היא הכנסייה הלותרנית העתיקה ביותר בהוואי ונחשבת כאתר היסטורי.[42]
המכללה הקהילתית של קוואי (Kauai community college)
בליהוי נמצאת המכללה הקהילתית של קוואי (Kaua'i cc=Kaua'i Community College) השייכת לאוניברסיטת הוואי.[43]
שדה התעופה והנמל המרכזיים של האי ממוקמים אף הם בעיר.[38]
העיר שוכנת לחופו המזרחי-מרכזי של האי קוואי,[3] המכונה חוף הקוקוס,[44] ופירוש שמה הוא ״תקוע״ או ״החזיק חזק״.[45] מתגוררים בה 11,652 תושבים, נכון למפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2020.[46]
בתחילה, הייתה קאפא'ה כפר דייגים קטן, אך לאחר שהוקמו בה חוות מטעי הסוכר באמצע המאה ה-19,[47] ומאוחר יותר הוקם בה מפעל אננס עברו העובדים לגור בה.[30] קאפא'ה הייתה שונה משאר הקהילות המקומיות באי. בשל הביצות סביבה לא גרו בעלי המטעים, אלא התגוררו בה עובדי האדמה, המשגיחים במטעים ופועלי מפעל שימורי האננס. במשך הזמן, גדלה העיירה והפכה לקהילה משגשגת.[45]
מטע קנה הסוכר האחרון נסגר בשנת 1946,[45] ומפעלי האננס נסגרו בשנת 1962 והיום הם משמשים כאתרי נופש.[30]
בשנת 1923 מספר ערבים לפני חג המולד, התחוללה בעיר שריפה ששרפה את העיר העתיקה. רוחות הסחר ליבו את האש,[48] אולם היא שוקמה ונבנתה מחדש.[45]
האזור סביב העיר והעיר עצמה הם מאוד תיירותיים וזה הביא להקמת בתי מלון רבים ולדירות המיועדות לאירוח.[3] בעיר קיימים שני מרכזי קניות, אך גם מגוון חנויות קטנות הנמצאות בתוך מבנים היסטוריים ישנים הממוקמים במיוחד לאורך הכביש הראשי.[49]
פרינסוויל (Princeville) היא עיירת נופש,[50] הידועה באורח החיים העשיר שבה. היא שוכנת על צוק בגובה 60.96 מטר (200 רגל) מעל האוקיינוס השקט ומעל העיירה האנאלי (Hanalei),[51] בחוף הצפוני ביותר של קוואי. העיירה משתרעת על פני 3,6421.7 דונם (9,000 אקר). במזרח גובלת פרינסוויל בקאליהיוואי (Kalihiwai) ובמערב בהאנאלי. המרחק בינה לבין עיר הבירה ליהוי הוא כ-45 דקות נסיעה[52] והכביש המוביל אליה צר ומפותל, חוצה נחלים, חולף על פני מפרצונים סלעיים, חופים חוליים עד הגיעו לעיירה. תושבי הוואי הקדומים ראו בקו החוף המתנשא מעל מפרץ האנאלי את אחד המקומות היפים ביותר בשרשרת האיים של הוואי.[53]
מספר התושבים המתגוררים בפרינסוויל הוא 2,185 תושבים, נכון למפקד האוכלוסין שהתקיים ב-1 ביולי 2023.[54]
בראשיתה, הייתה פרינסוויל חווה שנוסדה בשנת 1853 על ידי רוברט קריטון ווילי, סקוטי ששירת את ממלכת הוואי כשר חוץ.[55] בשנת 1860, הזמין ווילי לחווה את המלך קמהאמהה הרביעי, אשתו אמה ובנם בן השנתיים, הנסיך אלברט אדוארד קאואיקיאולי (Prince Albert Edward Kauikeaouli), והעניק לכבוד יורש העצר הצעיר את השם פרינסוויל. למרבה הצער, שנתיים לאחר מכן נפטר יורש העצר,[56] אך השם נשאר.
באזור העיירה נמצאת אחת מחורשות צמח הפנדאנוס (hala - pandanus) הגדולה ביותר ברחבי הוואי. נוכחות העץ במקום העידה על שפע מים, ועליו שימשו לאריגת מחצלות.[55] לצמח מספר סוגים, האלה הלבן והאלה פיאה מוזכרים במזמורים שחוברו לכבוד המלך דוד קאלאקאואה (King David Kalakaua), מונרך הוואי (Monarch of Hawai‘i).[57]
בעיר גנים בוטניים המשתרעים על 32 דונם בעלי אוסף עצום של צמחים מסוגים שונים,[52] והם מוחזקים בבעלות פרטית.[58]
לקראת סוף המאה ה-20, הפכה פרינסוויל לאחד מאתרי הנופש המובילים בעולם כאשר ניתן למצוא בה מלונות ברמה גבוהה מאוד, דירות אירוח, מסעדות ומגרשי גולף.[56]
העיירה האנאלי היא עיירה קטנה מערבית לפרינסוויל[59] השוכנת במפרץ בצורת חצי סהר.[3] לחוף המפרץ נבנה בשנת 1892 מזח מעץ הנחשב אתר היסטורי.[59] בסביבות שנת 1900, החל להיבנות מזח מבטון, ארוך יותר שבנייתו הסתיימה בשנת 1912. המזח החדש נבנה במטרה לענות על צורכי תעשיית האורז ששגשגה במקום והייתה אחד מאזורי גידול האורז העיקריים בהוואי.[60] במשך השנים הפך המזח למקום מפגש מועדף על תושבי המקום המגיעים אליו כדי לדוג, לשחות ולהשמיע מוזיקה, ופרסומו בעולם הגיע עם צילום הסרט ״דרום האוקיינוס השקט״ (״South Pacific״).[59]
בראשיתה, הייתה האנאלי כפר מאוכלס ומשגשג, ומלכי הוואי קמהאמהה הרביעי ודוד קאלאקאואה אהבו לשהות בה. תושבי הכפר גידלו טארו, [ב][59]בננות, פירות לחם, בטטה קוקוס וקנה סוכר. בתחילת המאה ה-20, עברו מגדלי קנה הסוכר לגידול אורז במישור החוף של הכפר, וטחנת האורז במקום היא הטחנה היחידה שנותרה בהוואי ומשמשת כמוזיאון חקלאי.[61]
בעיירה, קיימים אתרים היסטוריים נוספים כמו בית המיסיון Waiʻoli וכנסיית Huiʻia Waiʻoli, בהם מוצג לציבור הרחב אורח חיי המסיונרים בשנות ה-30 של המאה ה-19,[22] אך גם גלריות לאמנות עכשווית. למרכז הקהילתי בעיירה נוהגים להגיע תושבי המקום ומבקרים רבים, בכדי להאזין לקונצרטים של יוּקולֶיְלִי אשר מתקיימים באופן קבוע באי.[59] הקונצרטים הללו מהווים חלק מתרבות המוזיקה ההוואית.[62]
שדה התעופה המרכזי של קוואי הוא נמל התעופה ליהוי (LIH), הממוקם בדרום מזרח העיר.[63] הנמל משתרע על 3,575.73 דונם (883.583 אקר) ומספק שירותי תעופה לטיסות פנימיות, טיסות בינלאומיות, טיסות מטען, וכן משמש כנקודת יציאה של מסוקים (מפעילי טיולים) וכו׳. בנמל שני מסלולים, מגדל פיקוח ומנחתי מסוקים.[64]
הדרך הטובה ביותר לראות את כל האי קוואי היא לטוס במסוק.[65]
הנמל הראשי נאוויליווילי (Nawiliwili) נמצא בעיר ליהוי על חוף מפרץ נאוויליווילי.[16][17] הוא ממוקם 3.2 ק"מ (2 מייל) דרומית מערבית לעיר,[66] שטחו 82.96 דונם (20.5 אקר), רוחבו 469.39 מטר (1,540 רגל) ואורכו 594.36 מטר (1,950 רגל). הוא מוגן על ידי סלע ושובר גלים.[67]
הנמל משמש את הספינות המבקרות באי. חטיבת הנמלים של מדינת הוואי מתחזקת ומפעילה את רציפי הנמל, וכן ספינות המביאות איתן משלוחים שונים. לנמל 3 רציפים ובנוסף רציף נוסף המשמש את משמר החופים של ארצות הברית.[68]
קוואי הוא אי עגול ונסללו בו מספר כבישים מהירים אשר שייכים לאגף הכבישים המהירים במחוז קוואי והם: כביש 570, כביש 540, כביש 51, כביש 50, כביש 550, כביש 580, כביש 56, כביש 583, כביש 5600, כביש 541. בנוסף חוצים את האי כבישים קטנים המקשרים בין העיירות והערים.[69]
הכביש המהיר המרכזי העובר במזרח האי לאורך 3/4 מהיקפו הוא כביש מספר 56. תחילתו בעיירה האנאלי בצפון והוא ממשיך עד ליהוי בדרום. בהמשכו כביש מהיר מרכזי נוסף - כביש 50, מליהוי לוואימאה בחוף הדרומי. החוף הצפון - מערבי של קוואי אינו נגיש לכלי רכב בשל צוקי חוף נאפאלי.[70]
מפת האוטובוסים של קוואי
חברת האוטובוסים בקוואי היא Kauaii Buss.[71] באי קיימות גם שתי חברות מוניות מורשות מרכזיות: מוניות פונו וסיורי קוואי (Pono Taxi and Kauai Tours) וכן מוניות האנאלי (Taxi Hanalei).[72]
חוף נאפאליחוף (Napali Coast) ופארק לאומי נאפאלי בחוף הצפוני של קוואי. אורכו של החוף הוא 5.18 מטר (17 מייל),[73] נחשב אחד החופים המוכרים והיפים ביותר בעולם.[23] בקו החוף צוקים ירוקים עצומים, הנושקים לחוף ומספקים נוף מחוספס של עמקים צרים ועמוקים המסתיימים בפתאומיות. הצוקים בעלי רכסים חדים מתנשאים מעל האוקיינוס השקט כאשר מפלי מים צונחים מהם אל העמקים הצרים.[73] עדיין ניתן למצוא טרסות נרחבות עם חומות אבן בתחתית העמק שבו חיו תושבי האי וגידלו טארו.[74] אפשר להשקיף עליהם משביל קאלאלאו, או ממקום מקלט חיות הבר הלאומי (Kilaueapoint).[31] הגישה הבטוחה ביותר להגיע למקום ולראות את הנופים היא דרך הים או דרך האוויר. בתקופת הקיץ נערכים טיולי קיאקים מודרכים המגיעים אל הצוקים הנישאים.[73] הפארק הוא מדברי, ועובר בו שביל קאלאלאו הנמשך לאורך 17.70 ק"מ (11 מייל). מסלול ההליכה בשביל עובר ב-5 עמקים מתחיל מחוף קיי (Ke'e) לחוף קאלאלאו, ממשיך לאורך חוף נאפאלי ועד לעמק קאלאלאו.[74] בחופי האנהקאפיאי (Hanakāpīʻai) וקאלאלאו יורד השביל לגובה פני הים.[75]
תצפית עמק האנאלי. מתצפית האנאלי, מעבר לכביש המהיר מפרינסוויל, ניתן לראות את הנהר המתפתל דרך שדות הטארו המוצפים ואת ההרים.[56]
גני לימאהולי והשמורה (Limahuli Gardens) הם גן בוטני המהווה חלק מ"הגן הטרופי הלאומי״ (National (Tropical Botanical Garden המוקדש למחקר, שימור וחינוך על צמחים טרופיים.[76] הגן הטרופי הלאומי מפעיל שני גנים בוטניים נוספים באזור פויפו. ניתן לראות בגן את החי והצומח המקומיים, אך גם צמחים שהובאו להוואי ממקומות אחרים, כאשר חלק מהמינים נמצא בסכנת הכחדה.[77] המטרה של הגן ושימור לימאהולי היא שיקום אקולוגי ותרבותי של העמק. קיימות עדויות ארכאולוגיות המוכיחות שהעמק היה אחד היישובים המוקדמים ביותר בהוואי. בשנת 1997, הוענק לגן לימאהולי התואר "הגן הבוטני הטבעי הטוב ביותר", על שימוש בשיטות סביבתיות של מים, אדמה ושימור צמחים מקומיים.[76] הגן נמצא מאחורי הר מקאנה והשביל העובר בגן מוביל לנקודת תצפית שממנה נשקף נוף פנורמי של חוף נאפאלי והאוקיינוס השקט.[76][62] בתקופת החורף ניתן לצפות בלווייתנים.[77]
מגדלור קילאואהמגדלור קילאואה (Daniel K. Inouye Kīlauea Point) שוכן בנקודה הצפונית ביותר של האי מאז שנת 1913, עדשתו מסוג Fresnel האירה את הדרך ליורדי הים.[78] זהו אחד המגדלורים ההיסטוריים השלמים ביותר בארצות הברית, כאשר בשנת 1976 הופסקה פעולתו.[79] כיום משמש המגדלור מקלט לחיות בר,[80] והוא אחד המקומות הטובים ביותר באי שניתן לצפות בעופות ים כמו ציפור כף הרגל האדומה הידועה גם כסולה סולה (red-footed booby), ציפור הפריגטה הגדולה (great frigate bird), אלבטרוס לייסן (Laysan albatross), האווז הנדיר ביותר בעולם - אווז הוואי (Hawaiian goose). במים ניתן לזהות קבוצות של דולפינים ספינרים, לווייתני גבן, צבי ים ירוקים (green sea turtles) ועוד.[78]
חוף הקוקוס המלכותי. לאורך החוף קיימים 6 פארקי חוף: לידגייט (Lydgate) עם חול לבן המיועד בעיקר למשפחות, קאפא׳ה, וואיפולי (Waipouli), וואילואה, קיליאה (Kealia), ו-פליקו (Paliku) המכונה גם חוף החמור. רובם מציעים שירותים, מקלחות, מגרשי פיקניק ותחנות הצלה.[81]
הרי נונו (Kauai's Nounou Mountain Range) נמצאים בצד המזרחי של קוואי, בין וואילואה לעיירה קאפא׳ה. אחד הרכסים מהרי נונו מכונה בשם ״ענק השינה״ (״Sleeping Giant״). שלושה שבילים חוצים את ההרים הללו כאשר אחד מהם עובר ב"ענק השינה״ דרך יער מוצל של עצים שונים ומגיע לנקודת תצפית על מזרח קוואי.[82][83]
חוף פויפו, מחולק לשני מפרצים, כאשר מפרידה ביניהם רצועת חול צרה. בצד אחד מנמנמים על החוף כלבי ים נזיריים הנמצאים בסכנת הכחדה, והצד השני משמש את ציבור הרוחצים בים.[23] החוף נחשב כחוף הפופולרי ביותר בצד הדרומי של האי. מולו נמצאים פארק חוף פויפו ומספר אתרי נופש.[84] אזור הנופש של פויפו נחשב כאזור היבש ביותר באי.[10] בפארק חוף Po'ipu Maha'ulepu, מול מלון שרתון ומול מסעדת Beach House ניתן להבחין בדג הלאומי של הוואי - נצרן רקטאנגולוס (בהוואית - humuhumunukunukuāpuaʻa[85]) השוחה במימי האוקיינוס.[12]
שביל מורשת קולואה. השביל עובר לאורך החוף הדרומי, דרך העיירות קולואה ופויפו. אורכו 16ק"מ (10 מייל) והוא מחולק ל-14 תחנות העוברות באתרים התרבותיים, ההיסטוריים והגאולוגיים החשובים של האזור.[86]
קניון וואימאה (Waimea Canyon) ממוקם במערב האי ומשתרע לאורך 22.53 ק"מ (14 מייל).[22] בצבעיו דומה ל״גרנד קניון״ - צבע הצוקים בו אדמדם.[31] הסופר מרק טווין העניק לו את הכינוי ״הגראנד קניון של האוקיינוס השקט״. אפשר לסייר בפארק ברגל, באופניים ואף לטוס מעליו בהליקופטר.[87] קיימות בו מספר נקודות תצפית, חנייה ושירותים. רשות התיירות של הוואי ממליצה להגיע לקניון ולבקר בו בזמן השקיעה.[31]קניון וואימאה
הפארק הלאומי קוקי (Kokee State Park). ממוקם צפונית לקניון וואימאה ומגיעים אליו בנסיעה על כביש 550. הפארק משתרע על 4,345 דונם. גדלים בו סוגים רבים של צמחייה מקומית, והוא משמש בית למספר סוגי ציפורים הוואיות וחרקים. שבילי הליכה חוצים את הפארק, חלקם מובילים לנקודות תצפית על קניון וואימאה, אחרים עוברים ביערות גשם המובילים אל החוף הצפוני. בפארק קיים מוזיאון טבע.[22][72]
פארק פוליהלה (Polihale State Park). ממוקם במערב האי[87] באזור חם ויבש.[88] הוא נמצא בקצה הכביש המהיר 50 וממנו ממשיכים לדרך עפר ארוכה ומשובשת ההופכת בתקופה של גשמים לבלתי עבירה. כדי להגיע לפארק יש להשתמש ברכבי שטח. אורכו 5.18 מטר (17 מייל) של חוף לבן ודיונות, וצומחים בו קקטוסים מדבריים. החוף מתאים לטיולים ארוכים ולשקיעות מרהיבות והקמפינג בו הוא באישור בלבד. אפשר לדוג ולשחות אך יש להזהר מזרמי המים החזקים ההופכים את השחייה במקום למסוכנת.[89]
מוזיאון הומסטד גרוב: חדר ההסבה, והספרייה (Grov Farm Homestead)מוזיאון הומסטד גרוב (Grov Farm Homestead) הוא חוות קנה סוכר בעיר ליהוי ואחד ממטעי הסוכר המוקדמים ביותר הנחשב כאתר היסטורי.[90] החווה משתרעת על פני 404.69 דונם (100 אקר).[22] בשנת 1864 נרכשה על ידי ג׳ורג׳ וילקוקס (George N. Wilcox) שהיה בנם של מורים מיסיונרים,[90] ובשנת 1978 הפכה למזיאון,[38] המציג את אופן פעילותו של מטע סוכר בשנות ה-60 של המאה ה-19.[22] המוזיאון שוכן בצד המערבי של העיר וכולל את המבנה הראשי של המטע המקורי, בית הבעלים, קוטג' אירוח, משרד ישן, ומחנה שבו גרו עובדי המטעים.[90] הסיור במקום מוביל את המבקר בכל רחבי הנכס הכולל את בית וילקוקס הישן ואת בית עוזרת הבית הנמצא בין גנים טרופיים, מטעים ומדשאות.[90]
מוזיאון קוואי בליהוי, נחשב כמוזיאון החשוב ביותר של האי לשימור חפצי הילידים בהוואי, תמונות היסטוריות והצגת עבודות האומנים של קוואי.[22] המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1960.[91]
מוזיאון הטבע בפארק קוקי נותן סקירה כללית על הפארק וקניון וואימאה. התערוכות המוצגות בו מדגימות את האקלים השורר בפארק, את הצמחייה והצפורים החיות בשטח הפארק.[22][72]
פסל ג'יימס קוק מוצב בעיר ווימאה.[22] הפסל הוא העתק של האנדרטה הניצבת בעיר הולדתו וויטבי באנגליה.[92] הפסל עשוי סלע לבה ועליו שני לוחות. לוח אחד המתאר בתבליט את ספינותיו של קוק עם קבוצת ילידים הוואים ועל הלוח השני ישנו כיתוב המנציח את נחיתתו של קוק בשנת 1778 וגילוי איי הוואי.[93]
אנדרטת הסוכר היא אחת מהתחנות במסלול המורשת של קולואה. האנדרטה הוזמנה מהפסל יאן גורדן פישר (Jan Gordan Fisher) על ידי ועדת אנדרטת הסוכר בהוואי הוקמה ונחנכה בשנת 1985.[94] האנדרטה בנויה מבטון צורתה חצי עיגול פתוח משני צדדיו, המונח על אבן ריחיים ועליו פסל עשוי ברונזה המתאר את שמונה הקבוצות האתניות העיקריות שהביאו לשגשוג תעשיית הסוכר. הפסל נפתח מול שרידי ארובת האבן של טחנת הסוכר קולואה, שנבנתה ב-1841.[86]
פנס האבן היפני בקאפא׳ה[95] ניצב בקצה חוף קאפא'ה משנת 1987. הוא נבנה לראשונה בשנת 1911 והיה קבור ומרוחק מהעין שנים רבות. הפנס עשוי בטון יצוק וגובהו 4.5 מטר (15 רגל). הפסל הוא J.S. Teraoka, והאנדרטה הוצבה במטרה להנציח את מלחמת רוסיה-יפן של 1905 ולכבד את עלייתו של קיסר יפןטאישו בשנת 1912. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הגיעו יפנים רבים לעבוד במטעי הסוכר והאנדרטה שימשה להם כתזכורת לתרבותם ולמולדתם.[95] בשנת 1943 בשל האווירה האנטי יפנית שהייתה במהלך מלחמת העולם השנייה, נקבר הפנס בפארק, ונשכח עם הזמן. בשנת 1972 התגלה פנס האבן אך עברו למעלה מעשר שנים עד ששופץ. השיפוץ נעשה הודות למאמצי הקהילה המקומית והחברה ההיסטורית של קוואי, לאחר מכן הוצב במקומו הנוכחי.[95]
גולף. שני מגרשי הגולף המפורסמים ביותר בהוואי ובענף הגולף העולמי נמצאים בעיירה פרינסוויל. מגרש הגולף פרינס ומגרש הגולף מאקאי (Makai).[62] שני מגרשים אלו תוכננו על ידי אדריכל הגולף רוברט טרנט ג'ונס Robert Trent )(Jones, Jr.[62]
גלישת גלים. הגלישה בקאווי מיועדת עבור כל ציבור הגולשים. מתחילים יכולים לגלוש במפרץ האנלי או פויפו והגולשים המתקדמים יותר יוכלו לגלוש ב-Hanalei point או בפוליהלה (Polihale).[99] הזמן הטוב ביותר לגלוש בקוואי הוא בחודשי החורף בין נובמבר לאפריל.[99]
בחלקו המערבי של האי, באזור המכונה "החולות הנובחים" (Barking Sands), נמצא אחד משדות הניסוי הגדולים והמתקדמים בעולם לירי טילים (PMRF - Pacific Missile Range Facility). זה אחד השדות הבודדים שבהם ניתן לנהל ניסויים מבוקרים המשלבים בו-זמנית צוללות, ספינות שטח, מטוסים, טילים "רגילים" וטילים בליסטים. הוא משמש את תוכניות ההגנה המרחבית (THAAD) של צבא ארצות הברית וכן תוכניות מערכת ההגנה מפני טילים בליסטיים
טיל בבסיס ה"חולות הנובחים״
(Aegis Ballistic Missile Defense System) של הצי האמריקאי. אלו תוכניות לפיתוח והצטיידות ביכולת הגנה מטילים בליסטיים על ידי יירוטם במנגנון של "פגיעת גוף בגוף".[100] בשנת 2009 נפרסו בשדה סוללות THAAD מבצעיות, כנגד האיום של טילים בליסטיים מצפון קוריאה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
