ויקיפדיה

קאסטת ההיג'רה

קבוצה בתרבות דרום אסיה

הִיגְ'רָה (בהינדי: हिजड़ा; באורדו: ہجڑا; בבנגלית: হিজড়া או নপুংশক, או קוּסְרָה בפנג'אבי) היא קבוצה בתרבות דרום אסיה של זכרים מבחינה פיזיולוגית שאימצו זהות מגדרית נשית. הן[1] לובשות בגדי נשים ומאמצות תפקידי מגדר נשיים. להיג'רה היסטוריה ארוכה המתועדת בתת-היבשת ההודית, החל מהאימפריה המוגולית עד ימינו, המספרת על תפקידים מגוונים בתרבות תת-היבשת – חלקם מאופיינים בלימינליות מגדרית, חלקם רוחניים, וחלקם קשורים להישרדות הפרט.

היג'רה בהודו

בפקיסטן חיות קהילות מאורגנות של היג'רות בלבד, שבראשן גורו.[2][3] קהילות אלו מתקיימות מזה דורות רבים על ידי אימוץ נערים צעירים שנדחו ממשפחותיהם או ברחו משם.[4] רבות מהן עובדות כזונות ממין זכר כדי לקיים את עצמן.[5]

טרמינולוגיה עריכה

המילה "היג'רה" מקורה בשפת אורדו, לשם הגיעה מן השורש הערבי הג"ר, ומשמעותה "עזיבת השבט",[6] בדומה למילה העברית "הגירה". משפת האורדו הושאלה המילה גם להינדי, ואף לשפות אחרות. המילה תורגמה בעבר לשפות מערביות כסריס, אינטרסקס או הרמאפרודיט, מונחים שבמרכז הגדרתם עומדות חריגות פיזיולוגית באיברי המין.[7] עם זאת, מרבית חברי ההיג'רה נולדות כזכרים מבחינה פיזיולוגית ורק מיעוטן נולדות עם שונות פיזיולוגית.[8]

בשפת אורדו נחשבת המילה לכינוי גנאי, ובמקומה נעשה שימוש במילה "ח'וואג'ה סארא" (خواجه سرا). בהודו משתמשות קבוצות היג'רה מסוימות במילה הקדומה יותר "קינאר" (kinnar), הנחשבת רשמית ומכובדת יותר. מונחים נוספים שנעשה בהם שימוש הם "קהאסואה" (खसुआ;‏ khasuaa ) או "קהוסאראא" (खुसरा;‏ khusaraa). בבנגלית נקראת ההיג'רה "হিজরা" (נהגה: היז'רָה, היז'לָה, היז'רֶה, היזרָה, או היזרֶה).

תת-היבשת ההודית מגוונת מאוד מבחינה תרבותית ולשונית, ולכן קיימים מושגים רבים המבטאים קטגוריות מגדריות או מיניות דומות. ניתן להתייחס אליהם כמילים נרדפות, אך למעשה הם מבטאים זהויות מגדריות ומיניות נפרדות אשר תלויות בהבדלים גאוגרפיים ותרבותיים.

  • בשפת טלוגו נקראת ההיג'רה "נפונסאקודו" (నపుంసకుడు;‏ napunsakudu), "קוג'ה" (కొజ్జ;‏ kojja) או "מאדה" (మాడ;‏ maada).
  • במדינה ההודית טאמיל נאדו נעשה שימוש במושג "ת'ירו נאנגאי" (Thiru nangai), שפירושו 'בת האל', עלי (Ali), וכן "אראבאני" (aravanni,‏ aravani) או "ארובאני" ("aruvani"), שפירושו בנות חסותו של האל אראבאן.
  • בשפת פנג'אבי בהודו ובפקיסטן נקראת ההיג'רה "קהוסרה" (khusra) או "ג'אנקהה" (jankha).
  • בשפה הגוג'ראטית נקראת ההיג'רה "פאבאייה" (પાવૈયા;‏ pavaiyaa).
  • בשפת אורדו נעשה שימוש גם במושג "ח'וואג'ה סירא" (خواجه سرا; khwaaja sira).

הפאבאייה (પાવૈયા;‏ Pavaiyaa) בצפון הודו מתפללות לאלה באהוצ'ארה מאטה (Bahuchara Mata), הנחשבת לפטרונית הקהילה ההיג'רית. בדרום הודו מיוחס לאלה רנוקה (श्री रेणुका;‏ Renuka) הכוח לשנות את מינו של אדם.

חסידים גברים הלובשים בגדי נשים ידועים בשם "ג'וגאפה" (Jogappa), והם לוקחים על עצמם תפקידים דומים לאלו של ההיג'רה, כגון ריקוד ושירה בטקסי לידה וחתונות.[9]

המילה "קוטהי" (kothi) או "קוטי" (koti), המקובלת ברחבי הודו, בדומה למונח "קתואי" (ליידי בוי בתאית; กะเทย), מתארת גברים או נערים נשיים הלוקחים על עצמם תפקידים נשיים ביחסי מין עם גברים, אך לא חיים בקהילות כמו ההיג'רה. מספר מקבילות מקומיות הן "דוראני" (durani) בשפת קולקטה, "מֵנאקה" (menaka) בקוצ'ין,[10] מֵטי (meti) בנפאל וזֵנאנה (zenana מאורדו زنانة) בפקיסטן.

מאז סוף המאה העשרים פועלות פעילות היג'רות וארגונים לא ממשלתיים מערביים להכרה רשמית של בנות ההיג'רה כבני המגדר השלישי, שאינן גברים או נשים.[11] פעילים לזכויות אדם וארגוני להט"בים ביקשו להכליל אותן תחת המושג "טרנסג'נדר".[12]

מגדר ומיניות עריכה

 
בנות ההיג'רה מאמצות מראה נשי, אך שלא כמו נשים טרנסקסואליות בעולם המערבי, הן אינן מנסות לגרום לסביבה לתפוס אותן כנשים ואינן מסווֹת מאפיינים פיזיולוגיים זכריים.

זהות מינית זו אינה תואמת את הטקסונומיה המערבית המודרנית של המגדר והנטייה המינית[12] ורעיונות מערביים של מין ומגדר.[5] רוב חברות ההיג'רה נולדות כזכרים, אך ייתכן שכמה מהן נולדות כאינטרסקס (עם איברי מין דו-משמעיים). בתרבות המערבית הן נתפסות לרוב כבנות המגדר השלישי, ורובן רואות את עצמן הן כגברים והן כנשים. עם זאת, חלקן רואות עצמן (או נתפסות על ידי החברה) כנשים,[13] כגברים נשיים או כאינטרסקס. חלקן, בעיקר דוברות האנגלית המושפעות מהשיח הבינלאומי בנוגע למיעוטים מיניים, רואות עצמן כנשים טרנסג'נדריות או טרנסקסואליות. שלא כמו נשים טרנסקסואליות, ההיג'רה אינן מנסות להביא את הסביבה לתפוס אותן כנשים.

גבר שהתנהגותו המינית היא פסיבית במהלך יחסי מין עם גברים יזהה את עצמו לרוב כקוטהי (או במונח המקומי המקביל). אף על פי שלרוב יש להבחין בין קוטהי להיג'רה, הן לרוב מתלבשות כנשים ומתנהגות באופן נשי כשהן נמצאות בציבור, ולעיתים אף משתמשות בלשון נקבה בדיבור. בני הזוג של ההיג'רה והקוטהי הם לרוב גברים גבריים, שזהותם המגדרית היא כשל גבר סיסג'נדר וביחסי מין הם בתפקיד החודר.[14] גברים אלו הם פעמים רבות נשואים, ויחסיהם הם ההיג'רה או הקוטהי נשמרים לרוב בסוד. חלק מההיג'רה יהיו במערכות יחסים מתמשכות עם גברים ואפילו יינשאו,[15] אם כי בדרך כלל הנישואין לא יהיו מוכרים על פי החוק או הדת. ההיג'רה והקותהי מכנות לרוב את בני הזוג הגבריים שלהם בכינויים; דוגמאות לכינויים כאלה הן "פאנתהי" (panthi) בבנגלדש, "גירייה" (giriya) בדלהי, או "סרידהאר" (sridhar) בקוצ'ין.[10]

להיות היג'רה עריכה

במקרים מסוימים נעשה תהליך המעבר אל תוך ההיג'רה בטקס דתי של סירוס. עם זאת, לא כל אחת מבנות ההיג'רה עוברת סירוס, ואחוז המסורסים מביניהן אינו ידוע. פעולת הסירוס המכונה "נירוואן" (nirvan), שפירושה 'לידה מחדש', מבוצעת על ידי דאי (dai; מיילדת מסורתית), והיא כוללת סילוק מוחלט של הפין, האשכים ושק האשכים עם סכין וללא הרדמה. צעקות השבר של המסורס מטושטשות על ידי קול חצוצרות. כיום עשויות חלק מחברות ההיג'רה לעבור ניתוח לשינוי מין המאפשר להן לקיים יחסי מין, אך מקרים אלו נדירים.

מעמד חברתי וכלכלי עריכה

 
קבוצה של היג'רות פקיסטניות מפגינות באסלאמאבאד

בנות ההיג'רה חיות לרוב בשולי החברה ומעמדם נמוך מאוד, אף מתחת לקאסטת האסורים במגע. המילה "היג'רה" נאמרת לרוב בצורה מזלזלת. לבנות ההיג'רה הזדמנויות תעסוקה מצומצמות מאוד; רוב הכנסותיהם באות מביצוע טקסים, קבצנות או זנות – עיסוק המתועד עוד מתקופות מוקדמות יותר. בנות ההיג'רה ובעיקר אלו המתפרנסות מזנות חוֹות אלימות קשה במקומות ציבוריים, בתחנות משטרה, בבתי כלא ובביתן.[16]

בדומה לטרנסג'נדרים ברחבי העולם, ההיג'רה סובלות מאפליה קיצונית בתחומי התעסוקה, הדיור, הבריאות, החינוך, ההגירה והחוק, ובכל מערכת בירוקרטית המתקשה להתמודד עם חוסר השיוך שלהן למין הזכרי או הנקבי.[17]

במקרים מסוימים נעמדות בנות ההיג'רה בכניסות לחנויות ומבקשות תשלום בשביל לפנות את המקום, ובכך למעשה גובות דמי חסות מבעלי העסקים.[18] מאז שנת 2006 החלו בנות ההיג'רה לקחת חלק בגביית מסים שלא שולמו יחד עם פקידי העיר פטנה במדינת ביהר בצפון-מזרח הודו, וקיבלו על כך ארבעה אחוזים עמלה על שירותן.[19]

ניתן למצוא את בנות ההיג'רה ברחובות, ברכבות ובמקומות ציבוריים אחרים מקבצות כסף למחייתן. אם הן נתקלות בסירוב הן עלולות להביך את האדם מולן כדי לאלץ אותו לתת נדבה באמצעות שימוש בתנועות מגונות, בשפה גסה ואפילו בפעולה בעלת אופי מיני כמו חשיפה עצמית של איברי המין.

בנות ההיג'רה עורכות טקסים דתיים בחתונות ובלידות של בנים זכרים. בטקסים אלו הן שרות, מנגנות ורוקדות ריקודים בעלי אופי מיני. על פי האמונה, מעורבותם אמורה להביא מזל ולהבטיח פוריות, ובטקסי לידת בנים זכרים הן "שואבות" מהרך הנולד כל נטייה הומוסקסואלית.[18] למרות היותן של בנות ההיג'רה אורחות בלתי-קרואות, המארח בדרך כלל ישלם להן עבור שירותן, אם כדי שיפנו את המקום או מתוך פחד מפני כוחות מיוחדים המיוחסים להן. על פי האמונה הן יכולות להביא מזל רע וחוסר פוריות. הכוחות שלהן מוסברים בכך שמאחר שהן אינן עוסקות בפעילות מינית, הן מחזיקות בתוכן אנרגיה שניתן להשתמש בה באופן מאגי. האמונה ביכולת זו מאפשרת להם גם לתת שירות של חיזוי העתיד, מתן ברכות לבריאות ושירותים דומים בבתים פרטיים. שירות זה מתוגמל היטב על ידי בני המעמד הגבוה.

היסטוריה עריכה

בספר העתיק "קאמה סוטרה" מתואר ביצוע מגע מיני אוראלי בגבר על ידי בני המין השלישי.[20] קטע זה קיבל פירושים שונים, כמו של גברים החושקים בגברים סריסים (אלה מחופשים לגברים ואלו מחופשים לנשים),[21] זכר ונקבה טרנסווסטייטים (הגבר מתלבש כאישה והאישה כגבר)[22] או שני זכרים ביולוגיים, אחד לבוש כגבר והשני כאישה.[23]

במהלך השלטון הבריטי בהודו פעלו הרשויות למיגור ההיג'רה, שאותה ראה כאיום על ההגינות הציבורית.[24] חוקים אלו בוטלו, אך החוק האוסר סירוס – רכיב משמעותי בתרבות ההיג'רה – נותר על כנו, אם כי הוא נאכף לעיתים נדירות בלבד. בנוסף, במהלך אותה תקופה נכללו ההיג'רה תחת "חוק השבטים הפושעים" (CTA), אשר נחתם ב-1871 וסוּוגו לפיו כעבריינים. משום כך חלה עליהם חובת רישום והתפקדות, פיקוח הדוק מצד הרשויות וכן סטיגמה חברתית שלילית למשך זמן רב. על אף שבשנת 1952 בוטל סיווגם בחוק השבטים הפושעים, נותרה הסטיגמה החברתית על כנה.[25]

דת עריכה

 
פסל ברונזה מהממלכה הטמילית במאה ה-11, המציג את דמותו של האל ארדהנארי (Ardhanārī), חציו גבר וחציו אישה.

בהינדואיזם בנות ההיג'רה שייכות לג'אטי משל עצמן. לרוב הן עורכות פולחן לאלה באהוצ'ארה מאטה, הנחשבת לפטרונית הקהילה ההיג'רית, או לאל שיווה, או לשניהם. תרבות קאסטת ההיג'רה מושפעת ממסורות של מספר דתות.

האלה באהוצ'ארה מאטה עריכה

באהוצ'ארה מאטה היא אלה בפנתאון ההינדואיסטי שנקשרו לה שני סיפורים שונים הקשורים בהתנהגות טרנסג'נדרית. בסיפור אחד היא התגלתה בדמות של נסיכה שסירסה את בעלה כיוון שהוא רץ ביער כשהוא לבוש כאישה במקום לקיים יחסי מין איתה. סיפור אחר מתאר גבר שניסה לאנוס אותה ולכן היא קיללה אותו באין-אונות. כשהגבר ביקש את סליחתה כדי שתסיר את הקללה, היא התנתה זאת בכך שירוץ ביער בלבוש אישה. המקדש העיקרי של באהוצ'ארה מאטה הוא במדינת גוג'ראט[26] והוא מקום עלייה לרגל לבנות ההיג'רה, הרואות בה את פטרוניתן.

האל ארדהאנארי עריכה

ככל האלים, מופיע האל שיווה במגוון צורות. כאשר הוא מתמזג עם האלה פרוואטי הם יוצרים יחד את האל ארדהנארי (Ardhanārī) – אל אנדרוגינוס, המייצג את ההקבלה בין האלוהיות הנשית לזו הגברית. ארדהאנארי מופיע כשחציו גבר וחציו אישה.

מאמיניו של ארדהאנארי מצויים בעיקר בצפון הודו, והוא בעל חשיבות מיוחדת כפטרונם של בנות ההיג'רה, המזדהות עם אי-בהירות מגדרית.[26]

ההיג'רה בראמאיאנה עריכה

בגרסאות מסוימות של האפוס ההודי ראמאיאנה,[27] כאשר ראמה עוזב את העיר איודהיה לגלות בת 14 שנה, קהל מאמיניו הולך אחריו אל היער מתוך מסירותם אליו. כשראמה מבחין בכך הוא מבקש מהם לא להתאבל ופוקד על כל הגברים והנשים לחזור אל העיר. אחרי תקופת הגלות חוזר ראמה ומגלה כי בנות ההיג'רה, שאינן נשים ואינם גברים, לא משו מהמקום בו נשא את נאומו. כאות הערכתו על הדבקות והמסירות שלהן הוא מעניק להן את היכולת לתת ברכה לבני אדם בטקסי מעבר כמו לידה וחתונות. אגדה זו היא הבסיס למנהג בו שרות בנות ההיג'רה באירועים אלו גם היום.[28]

ההיג'רה במהאבהארטה עריכה

 
בטקס לכבוד האל אראוואן נישאות ההיג'רות לאל ואחר כך מתאבלות על מותו במהלך פסטיבל בקובאגאם, הודו

באפוס העתיק מהאבהארטה האל אראוואן(אנ') מציע את דמו לאלה קאלי כדי להבטיח את ניצחונו על הפנדאבים, בני האל פאנדו. קאלי מסכימה לבקשתו ומעניקה לו כוח. בלילה שלפני הקרב אראוואן מבקש להתחתן לפני מותו. כיוון שלא נמצאה אישה שתרצה להתחתן עם גבר שהולך אל מותו, קרישנה לובש צורה של אישה יפה בשם מוהיני ומתחתן עם אראוואן. בדרום הודו, בנות ההיג'רה רואות באראוואן את אביהן הרוחני ולכן הן נקראות גם אראוואנות.[28]

בחבל הארץ ההודי, טאמיל נאדו, נערך פסטיבל דתי של ההיג'רה בחודשים מאי ואפריל. הפסטיבל נמשך 18 יום ומגיעות אליו בנות ההיג'רה מכל המדינה. מקדש אראוואני שבכפר קובאגאם במחוז וילופוראם הוא מקדשו של דייטי קותהאנדאבאר, המזוהה עם אראוואן. במהלך הפסטיבל האראוואנות משחזרות את סיפור חתונתם של האל אראוואן והאל קרישנה ומקריבות קורבן. לאחר מכן הם מתאבלות על מותו של אראוואן דרך ריקודים טקסיים ושבירת הבאנגלים, צמידים המסמלים את נישואיה של אישה. בפסטיבל נערכת גם תחרות יופי וכן סמינרים שונים בנושא איידס ו-HIV. הפסטיבל תועד בסרט התיעודי "ליידיבוי" של ערוץ BBC 3 ובסדרת הטלוויזיה "טאבו" בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.

בקולנוע ובספרות עריכה

העיסוק הקולנועי בהיג'רה החל עוד בראשיתו של הקולנוע ההודי כאתנחתא קומית. נקודת מפנה ראויה לציון התרחשה בשנת 1974 כאשר בסרט "קונווארר באפ"[29] (האב הלא נשוי) הופיעו בנות היג'רה אמיתיות בשירה ובריקוד. אחד התיאורים הראשונים של בת היג'רה באופן מעורר הזדהות היה בסרטו של הבמאי מאני ראטנאם "בומבי" משנת 1995. בסרט "טאמאנה"[30] משנת 1997 מככב שחקן בשם פארש רוואל כדמות מרכזית בשם טיקו, היג'רה שמגדל יתום צעיר. השחקנית פוז'ה בהאט מפיקה ומשחקת בסרט זה עם אביה, מאהש בהאט שכתב את התסריט וביים. בת ההיג'רה אותו שיחק ראגוביר יאדאב מתמקצעת בהכרת מקצוע הזנות לאלמנות ורנאסי, קבוצה נוספת הנמצאת בתחתית הסולם החברתי. סרט זה הביא למחלוקות רבות. לאחר מכן הופיעו דמויות של בנות היג'רה כדמויות משנה שונות, אם כחלק מהניצבים-זמרים או כדמויות שוליות אחרות המציגות אותם לא פעם באור שלילי. לעומת זאת, הסרט Welcome to Sajjanpur ‏ (2008) של הבאי שיאם בנגל עוסק בין היתר בתפקיד בנות ההיג'רה בחברה ההודית באמצעות דמותו של מוני שמתמודדת על משרה פוליטית מקומית.

ברומן "דלהי: רומן" של הסופר ההודי קושוואנט סינג' , אחת הדמויות הראשיות, בהאגמאטי, היא מבנות ההיג'רה, מתפרנסת מזנות ואהודה מאוד בחוגים דיפלומטים בדלהי. ברומן "בומבי אייס" של הסופרת לסלי פורבס יש עלילת משנה משמעותית הנוגעת לרצח בנות היג'רה שעבדו בזנות.

בספרו השני של הדיפלומט והסופר ההודי ויקאס סווארופ "תעלומה בשישה קולות", אחד מגיבורי הספר, אקטי, מתגורר מספר חודשים בביתה של אחת מבנות ההיג'רה עד להירצחה.

בערוץ Vijay TV בשפה הטמילית מוקרנת תוכנית טלוויזיה מצליחה בשם "Ippadikku Rose" בהנחיית טרנסג'נדרית בשם רוז[31] שם היא חולקת מניסיונה האישי.

באופרת הסבון הברזילאית "Caminho das Índias" (הדרך להודו) מוצגים בנות היג'רה במספר הקשרים, בעיקר בטקסים שונים בהם הן מקבלות תשלום עבור שירתן.

בספר "המשרד לאושר עילאי" של הסופרת "רוי ארונדהטי" מוצגת דמותה של אנג'ום. (לשעבר, גבר הנקרא "אפטאב" – גבר מוסלמי מניו דלהי, שנולד עם איברי מין זכריים ונשיים ועובר ניתוח לשינוי מין). אנג'ום היא היג'רה שחיה בשולי החברה, במעין קומונה של היג'רות ונאלצת להתמודד עם התכתיבים החברתיים שנכפים עליה.

תיעוד עריכה

.

ראו גם עריכה

עיינו גם בפורטל:
  פורטל להט"ב

לקריאה נוספת עריכה

  • Agrawal, Anuja. "Gendered Bodies: The Case of the 'Third Gender' in India". In "Contributions to Indian Sociology", new series, 31 (1997): 273–97.
  • Ahmed, Mona and Dayanita Singh (photographer). Myself Mona Ahmed. Scalo Publishers, 15 September 2001. ISBN 3-908247-46-2
  • Gannon, Shane Patrick. Translating the hijra: The symbolic reconstruction of the British Empire in India. PhD Thesis. University of Alberta, 2009.
  • Jami, Humaira. "Condition and Status of Hijras (Transgender, Transvestites etc.) in Pakistan", National Institute of Psychology, Quaid-i-Azam University (nd, 2005?)
  • Malloy, Ruth Lor, Meen Balaji and others. Hijras: Who We Are. Toronto: Think Asia, 1997.
  • John Money. Lovemaps. Irvington Publishers, 1988. Page 106. ISBN 0-87975-456-7
  • Nanda, Serena. Neither Man Nor Woman: The Hijras of India. Wadsworth Publishing, 1998. ISBN 0-534-50903-7
  • Talwar, Rajesh. The Third Sex and Human Rights. Gyan Publishing House, 1999. ISBN 81-212-0266-3

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היג'רה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ כיוון שההיג'רה הן בנות המגדר השלישי, ההתייחסות אליהן בלשון נקבה אינה מדויקת, אך היות שהשפה העברית דורשת לבחור בין זכר לנקבה, וכיוון שבנות הקבוצה אימצו זהות מגדרית נשית, נכתב ערך זה בלשון נקבה ולא זכר.
  2. ^ "The most significant relationship in the hijra community is that of the guru (master, teacher) and chela (disciple)." Serena Nanda, "The hijras of India: Cultural and Individual Dimensions of an Institutionalized Third Gender Role", Journal of Homosexuality 11 (1986): 35–54.
  3. ^ "Hijras are organized into households with a hijra guru as head, into territories delimiting where each household can dance and demand money from merchants". L Cohen, "The Pleasures of Castration: the postoperative status of hijras, jankhas and academics", in Paul R. Abramson, Steven D. Pinkerton (eds), Sexual Nature, Sexual Culture, (University of Chicago Press, 1995).
  4. ^ "None of the hijra narratives I recorded supports the widespread belief in India that hijras recruit their membership by making successful claims on intersex infants. Instead, it appears that most hijras join the community in their youth, either out of a desire to more fully express their feminine gender identity, under the pressure of poverty, because of ill treatment by parents and peers for feminine behaviour, after a period of homosexual prostitution, or for a combination of these reasons." RB Towle, and LM Morgan, "Romancing the Transgender Native: Rethinking the Use of the 'Third Gender' Concept", in S. Stryker and S. Whittle (eds), Transgender Studies Reader, (Routledge, 2006), p. 116.
  5. ^ 1 2 Nanda, S. "Hijras: An Alternative Sex and Gender Role in India (in Herdt, G. (1996) Third Sex, Third Gender: Beyond Sexual Dimorphism in Culture and History. Zone Books.
  6. ^ "'hjr (main meanings): a) to break with, leave, forsake, renounce, emigrate, flee" Lahzar Zanned, "Root formation and polysemic organization", in Mohammad T. Alhawary and Elabbas Benmamoun (eds), Perspectives on Arabic linguistics XVII-XVIII: papers from the Seventeenth and Eighteenth Annual Symposia on Arabic Linguistics, (John Benjamins, 2005), p. 97.
  7. ^ Serena Nanda, Neither Man nor Woman: The Hijras of India, (1999).
  8. ^ "Among thirty of my informants, only one appeared to have been born intersexed." Serena Nanda, "Deviant careers: the hijras of India", chapter 7 in Morris Freilich, Douglas Raybeck and Joel S. Savishinsky (eds), Deviance: anthropological perspectives, (Greenwood Publishing, 1991).
  9. ^ Bradford, Nicholas J. 1983. "Transgenderism and the Cult of Yellamma: Heat, Sex, and Sickness in South Indian Ritual." Journal of Anthropological Research 39 (3): 307–22.
  10. ^ 1 2 Naz Foundation International, Briefing Paper 3: Developing community-based sexual health services for males who have sex with males in South Asia. August 1999. Paper online (Microsoft Word file).
  11. ^ Anuja Agrawal, "Gendered Bodies: The Case of the 'Third Gender' in India", Contributions to Indian Sociology [new series] 31 (1997): 273–97.
  12. ^ 1 2 Towle, R.B and Morgan, L.M. Romancing the Transgender Native: Rethinking the Use of the "Third Gender" Concept (in Stryker, S. and Whittle, S. (2006) Transgender Studies Reader. Routledge: New York, London)
  13. ^ "Don't call us eunuchs or Hijras or by other 'names'. We like ourselves to be called as females ... Yes we are transgendered females," says Aasha Bharathi, president of Tamil Nadu Aravanigal Association. Reported in Aravanis get a raw deal, by M. Bhaskar Sai, The News Today, November 27, 2005.
  14. ^ See, for example, In Their Own Words: The Formulation of Sexual and Reproductive Health Behaviour Among Young Men in Bangladesh, Shivananda Khan, Sharful Islam Khan and Paula E. Hollerbach, for the Catalyst Consortium.
  15. ^ See, for example, various reports of Sonia Ajmeri's marriage. e.g. 'Our relationship is sacred', despardes.com
  16. ^ Ravaging the Vulnerable: Abuses Against Persons at High Risk of HIV Infection in Bangladesh, Human Rights Watch, August 2003. Report online.
    See also: Peoples Union of Civil Liberties (Karnataka) Report on Human Rights Violations Against the Transgender Community, released in September 2003. Reported in Being a Eunuch, By Siddarth Narrain, for Frontline, 14 October 2003.
  17. ^ 'Trans Realities: A Legal Needs Assessment of San Francisco's Transgender Communities', Shannon Minter and Christopher Daley [1]
  18. ^ 1 2 בני ההיג'רה: הסריסים האחרונים, ארנון קרניאל, nrg מעריב
  19. ^ Associated Press (November 9, 2006). "Indian eunuchs help collect taxes" . CNN via Internet Archive. Retrieved 2009-12-23.
  20. ^ Kama Sutra, Chapter IX, Of the Auparishtaka or Mouth Congress. Text online (Richard Burton translation).
  21. ^ תרגום של ריצ'רד בורטון משנת 1883
  22. ^ Artola, George (1975). The Transvestite in Sanskrit Story and Drama. Annals of Oriental Research 25: 56–68
  23. ^ Sweet, Michael J and Zwilling, Leonard (1993) The First Medicalization: The Taxonomy and Etiology of Queerness in Classical Indian Medicine. Journal of the History of Sexuality 3. p. 600
  24. ^ Preston, Laurence W. 1987. A Right to Exist: Eunuchs and the State in Nineteenth-Century India. Modern Asian Studies 21 (2): 371–87
  25. ^ Colonialism and Criminal Castes With Respect to Sex: Negotiating Hijra Identity in South India, by Gayatri Reddy. Published by University of Chicago Press, 2005. ISBN 0226707563. Page 26.
  26. ^ 1 2 Venkat, Vidya (2008). "From the shadows", Frontline (The Hindu Group) 25 (04, February 16-29).
  27. ^ Joseph T. Bockrath, "Bhartia Hijro Ka Dharma: The Code of India's Hijra", Legal Studies Forum 83 (2003).
  28. ^ 1 2 Narrain, Siddharth (2003). "In a twilight world" . Frontline (The Hindu Group) 20 (21, October 11-24).
  29. ^ הסרט קונווארר באפ במאגר הנתונים IMDb
  30. ^ הסרט טאמאנה במאגר הנתונים IMDb
  31. ^ Transgender Rose, כתבה על מנחת הטלוויזיה טרנסג'נדרית הראשונה בהודו.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קאסטת_ההיג%27רה&oldid=37112703"