קורבנות הנשיאים

קורבנות שהקריבו נשיאי שבטי ישראל בעת חנוכת המשכן

קורבנות הנשיאים הן קורבנות שהקריבו נשיאי שבטי ישראל בעת חנוכת המשכן.

הקרבת הקורבנותעריכה

בתחילה נתנו הנשיאים כקבוצה שש עגלות לנשיאת המשכן, ואיתן 12 פרים למשוך את העגלות. העגלות חולקו לבני גרשון ומררי. ולאחר מכן הקריבו הנשיאים במשך 12 יום קורבנות, ונתנו מתנות למשכן - כל נשיא ביום נפרד. קורבנות הנשיאים ומתנותיהם היו זהים:

"קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה"

קורבנות הנשיאים הוקרבו בשנים עשר יום רצופים, כולל בשבת בהוראת שעה.

זמן קרבנות הנשיאיםעריכה

הדעה המקובלת על חז"ל שקורבנות הנשיאים הוקרבו בתחילת חודש ניסן החל מא' בניסן שהוא היום השמיני למילואים, ועד י"ב בניסן בשנה השנייה ליציאת בני ישראל ממצרים, (ב'תמ"ט).

להבנה הזאת יש משמעות הלכתית עד ימינו, בכך שאסור להספיד ולהתענות בחודש ניסן כולו, בגלל שרובו ימים טובים, א'-י"ב בגלל הנשיאים, וי"ד-כ"א בגלל חג הפסח. בנוסף, בתפילה לא אומרים תחנון בכל החודש.

אולם הבנה זו קשה מכיוון שתיאור היום השמיני לחנוכת המשכן הוא בפרשת שמיני שבחומש ויקרא, ואילו קרבנות הנשיאים מתוארים בפרשת נשא שבחומש במדבר. בפרשת שמיני לא נאמר מאומה על קרבנות הנשיאים, ואילו בפרשת נשא לא נאמר מאומה על מעשה אהרון ובניו בחנוכת המשכן. כמו כן, בתחילת חומש במדבר מצוין התאריך, ראש חודש אייר בשנה השנייה, ואילו על פי ההבנה הנ"ל אין הכתובים מסודרים באופן כרונולוגי.

בעקבות קשיים אלו, מפרש האברבנאל שקרבנות הנשיאים לא הוקרבו בראש חודש ניסן אלא בחודש אייר. האירוע המתואר בפרשת שמיני הוא תחילת העבודה של הכהנים במשכן. ואילו האירוע שבפרשת נשא הוא חגיגה נוספת של חנוכה המשכן מצד הנציגים של בני ישראל. כך מובן מדוע בתורה נזכרים אלו כשני אירועים שונים, וכן מתורץ הקושי הכרונולוגי.

לפי הפרשנות הקראית, ימי המילואים התחילו בא' בניסן שבו הוקם המשכן[1], והסתיימו בח' בניסן כיוון שבשבת אסור להקריב[2]. אחר כך הקריבו הנשיאים מט' בניסן עד כ"ב בניסן[3], כי דילגו על י"א בניסן וי"ח בניסן, שתמיד חלים בשבת בלוח השנה במגילות קומראן, ולא דילגו על ימי חג הפסח כי לא חגגו במדבר אלא קורבן פסח בלבד. המסורת לחגוג בכל שנה את ימים אלה מתועדת במגילת המקדש ובמגילת תענית[4].

סדר הקרבת הקורבנותעריכה

  1. נחשון בן עמינדבשבט יהודהא' בניסן
  2. נתנאל בן צוערשבט יששכרב' בניסן
  3. אליאב בן חלוןשבט זבולוןג' בניסן
  4. אליצור בן שדיאורשבט ראובןד' בניסן
  5. שלומיאל בן צורישדישבט שמעוןה' בניסן
  6. אליסף בן דעואלשבט גדו' בניסן
  7. אלישמע בן עמיהודשבט אפריםז' בניסן
  8. גמליאל בן פדהצורשבט מנשהח' בניסן
  9. אבידן בן גדעונישבט בנימיןט' בניסן
  10. אחיעזר בן עמישדישבט דןי' בניסן
  11. פגעיאל בן עכרןשבט אשרי"א בניסן
  12. אחירע בן עינןשבט נפתליי"ב בניסן

שבט לוי לא השתתף בחנוכת המשכן. המדרש מספר שאהרן הכהן, נתקנא בנשיאים ולכן נתן לו ה' את מצוות הדלקת המנורה, הכתובה מיד אחרי קורבנות הנשיאים, וזו הסיבה לסמיכותם.

קריאת קורבנות הנשיאיםעריכה

כל קורבנות הנשיאים נמצאים בפרק ז' בספר במדבר, והם חלק מפרשת נשא.

קורבנות הנשיאים הם קריאת התורה בחנוכה כאשר בכל יום קוראים קורבן של נשיא אחד, חוץ מיום ראשון של חנוכה בו קוראים מ"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (או מפרשיית ברכת כהנים), ומהיום האחרון בו קוראים קורבנות של חמישה נשיאים ולאחר מכן את פרשיית מעשה המנורה.

יש הנוהגים לקרוא את פרשיות קורבנות הנשיאים החל מא' בניסן ועד י"ב בניסן בסוף תפילת שחרית, בכל יום את פרשת הנשיא שהקריב באותו היום, ולאחריה יהי רצון בו מופיע שם השבט ושם הנשיא של אותו יום. בא' בניסן מתחילים כמו ביום הראשון של חנוכה, ויש הנוהגים להתחיל בקריאת הקמת המשכן בסוף פרשת פקודי, ובי"ב ניסן ממשיכים את הקטע של "זאת חנוכת המזבח" והלאה ולא אומרים 'יהי רצון'.

הערות שולייםעריכה