בואינג 707

בואינג 707
Boeing 707
	מטוס ה-707 של השחקן ג'ון טרבולטה
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס נוסעים צר גוף
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	בואינג
טיסת בכורה	20 בדצמבר 1957
תקופת שירות	אוקטובר 1958 – הווה (כ־66 שנים)
יחידות שיוצרו	1,010
משתמש ראשי	טראנס וורלד איירליינס (בעבר); אמריקן איירליינס (בעבר); פאן אמריקן וורלד איירווייז (בעבר)
דגמים	ראו דגמים וגרסאות
מחיר	4,300,000 דולר אמריקני (1955)
תרשים

בואינג 707 הוא מטוס נוסעים מסחרי צר-גוף בעל ארבעה מנועים, שפותח בחברת בואינג בשנות ה-50 של המאה ה-20. שם הדגם מבוטא בצורה פופולרית "שבע-אפס-שבע". פאן אמריקן וורלד איירווייז החלה להפעיל את השירות המסחרי הראשון באמצעות דגם זה לפריז החל ב-26 באוקטובר 1958. בואינג סיפקה 1,010 יחידות של מטוס ה-707, ובכלל זה גם מדגם קטן ומהיר יותר שנקרא בואינג 720. אף על פי שהמטוס לא היה מטוס הנוסעים הסילוני המסחרי הראשון, ה-707 היה בין מטוסי הסילון הראשונים שזכו להצלחה מסחרית. מטוס זה הפך לכלי התובלה העיקרי להובלת נוסעים מסחרית בשנות ה-60, ונותר נפוץ גם לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20. מטוס זה נתפס אצל רבים כמטוס שהוביל לתקופה הסילונית. מטוס הבואינג 707 הפך את בואינג לאחת מיצרניות מטוסי הנוסעים העיקריות והיה המטוס הראשון בסדרת ה-7x7 של החברה.

היסטוריה

בואינג 707 "שקנאי" לתדלוק אווירי בשירות טייסת 120, מתדלק מטוס F-15 ("בז"), שמלווה בשני מטוסי F-15 נוספים

מטוס בואינג 707 "שקנאי" תדלוק אווירי מס' 275, דגם 707-3P1C(KC) של חיל האוויר הישראלי, פורש "בום" לקראת תדלוק

"שקנאי" תדלוק אווירי של חיל האוויר הישראלי

ה-707 היה מבוסס על בואינג 367-80 (אנ') (כינויו הפנימי של הפרויקט בחברת בואינג היה "דאש 80" – Dash 80). פיתוח הדגם לקח פחות משנתיים מאז השקת הפרויקט ב-1952 ועד הצגתו הפומבית הראשונה, ב-14 במאי 1954 וטיסתו הראשונה התרחשה חודש לאחר מכן. דגם ראשוני זה היה בסיס גם למספר דגמים צבאיים, ביניהם מטוס התובלה C-135 סטרטוליפטר, מטוס התדלוק האווירי KC-135 ומטוס ניטור הרדיואקטיביות WC-135 קונסטנט פיניקס. בואינג 367-80 הונע על ידי ארבעה מנועי פראט אנד ויטני JT3C, הגרסה האזרחית לדגם J57 שהיה בשימוש על מטוסים צבאיים רבים כמו ה-F-100, ה-F-101, ה-F-102 וה-B-52.

החלטה מאוחרת ויקרה הייתה להרחיב את גוף הבואינג 707 ב-15 סנטימטר ביחס ל-367-80 המקורי כדי שהמטוס יהיה רחב במעט ממתחרהו דאגלס DC-8. הרחבה זו לא בוצעה בנגזרות הצבאיות של הדגם.

פאן אם הייתה חברת התעופה הראשונה שהפעילה את דגם ה-707; הטיסה המסחרית הראשונה של המטוס הייתה מניו יורק לפריז ב-26 באוקטובר 1958. אמריקן איירליינס הייתה חברת התעופה הראשונה להפעיל את ה-707 בטיסה ארוכת טווח ב-25 בינואר 1959. ה-707 נהפך מהר למטוס הסילון הנפוץ ביותר לנוסעים בזמנו, תוך שהוא מדיח כמעט לחלוטין את הדאגלס DC-8.

על מנת להפוך לשחקנית עיקרית בעסקי התעופה המסחרית, בואינג הכניסה שינויים רבים במטוס לדרישת הלקוחות. בעוד שה-707-120 היה דגם הסטנדרט הראשוני עם מנועי פראט & וויטני, חברת התעופה קוואנטס הזמינה גרסה בעלת גוף מקוצר בשם 707-138, ובראניף הזמינה גרסה בעלת דחף גבוה יותר עם מנועי פראט & וויטני JT4A, בשם 707-220. הגרסה המשופרת ביותר הייתה ה-707-320 בעלת כנפיים גדולות וגוף מורחב. ה-707-420 צוידה במנועי קונוואי של רולס-רויס. לרוב ה-707 המאוחרים יותר היו מנועים שקטים ויותר חסכוניים בדלק בשם JT3D ועוד חלקים על הכנפיים לשיפור ביצוע הנחיתה וההמראה. סימלו אותם בסיומת "B", לדוגמה: 707-120B ו-707-320B.

כאשר שנות השישים התקרבו לסיומן, הגידול המשמעותי בנסיעות אוויריות, הוביל את ה-707 להיות קורבן של הצלחתו. ה-707 הפך לקטן מדי עבור מספרי הנוסעים בקווי הטיסה להם היה מיועד. הארכת גוף המטוס הייתה כבר בלתי אפשרית. גם מנועי הדור הראשון של ה-707 נעשו במהירות מיושנים בהיבט הרעש והחיסכון בדלק. התשובה של בואינג לבעיה הייתה המטוס הראשון בעל שתי הקומות, ה-747.

ייצור ה-707 האזרחי הסתיים ב-1978. בסך הכל יוצרו 1,010 יחידות למען חברות תעופה. הגרסאות הצבאיות נשארו בייצור עד 1991.

חלק ממאפייני ה-707 הופיעו גם במטוסים חדישים יותר של בואינג. הבולט ביותר הוא בואינג 737, שמשתמש בגרסה מעודכנת של גוף המטוס של ה-707. בואינג 757 ובואינג 727 השתמשו באותו גוף מטוס של ה-707, שהוקטן או הוגדל. ה-727 וה-737 השתמשו באותה תצורת תא טייס של ה-707.

דגמים וגרסאות

בואינג 707 בתצורת איוואקס (בואינג E-3 סנטרי), להתרעה ובקרה אווירית

בואינג 707 עם מערכת פלקון בעת פיתוחה, בעת נחיתה בשדה התעופה בן-גוריון (יוני 2015)

בואינג 707 עם מערכת פלקון של חיל האוויר של צ'ילה (ספטמבר 2010)

367-80 (כונה בבואינג Dash 80, "מקף-שמונים"): אב הטיפוס המקורי, שימש לפיתוח ה-707. הותאמו לו 4 מנועי פראט & וויטני JT3, וטיסתו הראשונה הייתה ב-15 ביולי 1954.
707-120: הדגם הראשוני של ה-707. יוצרו 69 כאלה, עם גוף וכנפיים גדולים יותר מה-Dash 80 המקורי, חלונות לכל אורך המטוס וקיבולת של 179 נוסעים. הגרסה הייתה מיועדת לנתיבים בין יבשתיים, ולעיתים קרובות היה צורך בעצירת תדלוק כאשר הופעלה בנתיבים מעל האוקיינוס האטלנטי. הותאמו לדגם 4 מנועי JT3C-6 של פראט & וויטני, גרסה אזרחית של ה-J57 הצבאי. הטיסה הראשונה התקיימה ב-20 בדצמבר 1954. הגרסה הכי חשובה הייתה ה-707-138, בעל גוף קצר יותר בכ-3 מטרים, והיה מסוגל לטוס למרחק יותר גדול. 13 מה-707-100 שיוצרו היו דגמים של 138-. הזמנות עיקריות אחרות היו 20 יחידות של 707-121 לפאן אם, ו-30 יחידות של 707-123 לאמריקן איירליינס. פאן אם התחילה לטוס עם ה-707 ב-26 באוקטובר 1958.
707-220: היה מיועד לטיסות בתנאי מזג אוויר חמים יותר ובגובה רב עם מנועי JT4A-3 חזקים של פראט & וויטני. בסופו של דבר רק 5 יחידות יוצרו. כולם היו בשביל החברה בראניף, ונשאו את מספר הדגם 707-227. כאשר הגיעו מנועים חדשים יותר, הדגם נעשה למיותר.
707-320 בין יבשתי: גרסה מתוחה של ה-707 המקורי, מונעת על ידי מנועי JT4A של פראט & וויטני. המטוס היה מסוגל להושיב 189 נוסעים עקב מתיחה של 2.5 מטר, וכנפיים יותר גדולות נשאה יותר דלק והגבירה את הטווח ב-2500 ק"מ. משקל ההמראה עלה ל-143,000 ק"ג. הטיסה הראשונה הייתה ב-11 בינואר 1958 וייוצרו 69 יחידות של ה-300.
707-120B: השיפור העיקרי הראשון ל-707 המקורי היה מנועי JT3D-3, שהיו חזקים יותר, שקטים יותר, ויותר חסכוניים בדלק. היו גם שינויים בעיצוב הכנפיים. 72 כאלה נבנו, ועוד הרבה שופרו ממטוסי 707-100, כולל המטוסים של קואנטס, שנהיו 707-138B. הטיסה הראשונה של ה-100B הייתה ב-22 ביוני 1960.
707-320B: שיפור של הגרסה המתוחה, שכלל את אותם מנועי ה-JT3D-3 וגם שינויים דומים לשלדת המטוס. השיפור נעשה במקביל ל-100B. משקל ההמראה עלה ל-152 טון. 175 דגמים כאלה יוצרו, וגם דגמי 300 מקוריים שופרו. הכינוי של גרסת המטען של ה-707-320B של צבא ארצות הברית היה C-18. ה-707-353B אומץ על ידי חיל האוויר האמריקני וקיבל את הכינוי VC-137 בשביל שרות כמוביל נשיאותי.
707-320B Advanced: שיפור שולי שהיה זמין לדגמי 300B, שהוסיף חלק משופר בכנפיים מדגם ה-300C לדגמי ה-300B הראשונים.
707-320C: גרסה שאיפשרה הפיכת תצורה מנוסעים/מטען. בסופו של דבר היא הפכה לגרסה של ה-707 שנמכרה בהיקף הכי נרחב. התוספות היו רצפה מחוזקת יותר ודלת מטען חדשה לדגם הקודם 300B. נבנו 335 יחידות מהגרסה הזאת, כולל כמה עם המנוע המשופר JT3D-7 ומשקל המראה של 152 טון. למרות אפשרות הפיכת התצורה, מספר יחידות נמכרו כמטוסי מטען לגמרי.
707-420: גרסה של ה-707-300C שיוצרה לבקשת חברת התעופה BOAC והייתה מונעת על ידי מנועי Rolls-Royce Conway 50B, דגם זה נמכר לכמה חברות תעופה ובהן אל על.
720: שינוי של ה-707-120 שהיה מיועד להפעלה בטווח בינוני ממסלולי המראה קצרים יותר. הוא היה קל ומהיר יותר מה-707, והיה בעל עיצוב כנף פשוט יותר. לגרסה הזאת היו מכירות מעטות, אבל עדיין הייתה רווחית בגלל עלויות הפיתוח המינימליות שנבעו משינוי של דגם קיים. ה-720 היה בשימוש לפני שבואינג החליפה אותו ב-727. הטיסה הראשונה הייתה ב-23 בנובמבר 1959 ו-64 יחידות נבנו.

בשירות חיל האוויר הישראלי

בחיל האוויר הישראלי, הופעל הבואינג 707 בארבע תצורות (וכינויי מטוס שונים), במסגרת טייסת 120:^[1]^[2]

תובלה כללית ונוסעים – "ראם"
תדלוק אווירי – "שקנאי" (הסבה של ה-707, שנעשתה על ידי "התעשייה האווירית" במסגרת פרויקט מערכת "סלט ירוק")^[3]^[4]
ביון וזיהוי מערכות מכ"ם ומערכות נ"מ אחרות, מערכות ממסר תקשורת ומערכות בקרה:

מטוסי "ברבור" (מערכות "אלינט") ומטוסי "טופז" (מערכות "סיגינט")^[5]^[6]^[7]

(ראו הרחבה בסעיף יחידת אס"מ 5708 בערך בסיס חיל האוויר לוד)

משימות צבאיות

חיל האוויר של ארצות הברית הפעיל שני מטוסים מדגם בואינג 707 כמטוסים מיוחדים עבור נשיא ארצות הברית, אייר פורס 1. מטוסים אלה הותאמו במיוחד למשימה וניתן להם מספר הדגם VC-137. מדינות רבות אחרות השתמשו ב-707 להובלה של אנשים חשובים: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, הרפובליקה של קונגו, מצרים, אינדונזיה, ישראל, איטליה, ירדן, לוב, מרוקו, פקיסטן, רומניה, ערב הסעודית, אוסטרליה, ונצואלה וסודאן. מפעילים צבאיים אחרים של ה-707 כללו את אנגולה, קנדה, קולומביה, גרמניה, הודו, איראן, פרגוואי, פרו, פורטוגל, ספרד, טאיוואן, טוגו, איחוד האמירויות הערביות, ויוגוסלביה. מטוסי בואינג 707 הופעלו גם למשימות תדלוק אווירי. מטוסים שהותאמו למשימה זו הוגדרו KC-135, והופעלו על ידי ארצות הברית, חילות האוויר של ברית נאט"ו, ישראל, אוסטרליה ודרום אפריקה.

משימה נוספת שבוצעה על ידי מטוסי בואינג 707 ייעודיים הייתה משימת שליטה ובקרה, פיקוד והתראה מוקדמת. במטוסים שהותאמו למטרה זו הותקנו מערכות מכ"ם וקשר מתקדמות, ומערכות מחשוב משוכללות לצורך עיבוד המידע. המשימה נקראת בחיל האוויר האמריקני AWACS (קיצור של Airborne Warning and Control System, מערכת התרעה ושליטה אווירית), והדגם מוגדר E-3 סנטרי. מטוסי סנטרי הופעלו על ידי ארצות הברית, מדינות ברית נאט"ו, צרפת, הממלכה המאוחדת (שתי מדינות אלו הפעילו מטוסי E-3 בנוסף על המטוסים של נאט"ו) וערב הסעודית. מערכות מכ"ם ובקרה אחרות הותקנו גם הן על מטוסי בואינג 707, כמו מערכת הפאלקון מתוצרת התעשייה האווירית לישראל.

מטוסי בואינג 707 הופעלו על ידי חיל האוויר של ארצות הברית גם למשימות איסוף מודיעין מסוגים שונים של מודיעין אותות וקומינט (מודיעין קשר) וכן מודיעין חוזי על ידי מספר דגמים מיוחדים ומסווגים. הסימון הכללי של דגם האיסוף הוא RC-135, ממנו פותחו לפחות 15 דגמי משנה שכינויים החל בשמות Rivet ו-Cobra יחד עם שם ספציפי לדגם עצמו, והתמחו באיסוף סוגים מסוימים של מודיעין ונדרשו להתקנת ציוד מיוחד בהתאם. הפלת מטוס בואינג 747 של חברת קוריאן אייר ב-1 בספטמבר 1983 על ידי מטוסי יירוט סובייטיים, אירעה לאחר שהמטוס זוהה בשוגג כדגם RC-135S Cobra Ball לאיסוף מודיעין טלמטריה של ניסויי טילים בליסטיים של ברית המועצות.

תאונות

ב-19 באוקטובר 1959, התרסק מטוס בואינג 707-227 מצפון-מזרח לארלינגטון, וושינגטון במהלך טיסת אימונים של חברת בראניף אינטרנשיונל אירוויז. 4 אנשים נהרגו בהתרסקות, ו-4 נוספים שרדו.
ב-15 בפברואר 1961, טיסה 548 של סבנה במטוס 707-320 התרסקה במהלך הגישה לשדה התעופה של בריסל, בלגיה. 73 נוסעים נהרגו, ובכלל זה קבוצת ההחלקה האמנותית על הקרח של ארצות-הברית.
ב-1 במרץ 1962, טיסה 1 של חברת אמריקן איירליינס, שבוצעה במטוס 707-123B התרסקה למפרץ ג'מייקה לאחר ההמראה משדה התעופה איידלווילד (שמו הקודם של נמל התעופה JFK) במהלך טיסה לשדה התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. כל 95 הנוסעים על המטוס נהרגו.
ב-5 במרץ 1966 התרסקה טיסה 911 של תאגיד בריטיש אוברסיז איירוויס לתוך הר פוג'י שביפן, כל 124 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.

נתונים

	707-210B	707-320B
נוסעים (2 מחלקות)	110	147
נוסעים (מחלקה אחת)	179	202
משקל המראה מקס.	116,570 קילוגרם	151,320 קילוגרם
משקל ריק	55,580 קילוגרם	66,406 קילוגרם
טווח פעילות	6,820 קילומטר	6,920 קילומטר
מהירות שיוט	1,000 קילומטר לשעה	972 קילומטר לשעה
אורך	44.07 מטר	46.61 מטר
מוטת כנפיים	39.90 מטר	44.42 מטר
מנועים	ארבעה 75.6 kN מדגם JT3D-1	ארבעה 80 kN מדגם JT3D-3 או ארבעה 84.4 kN מדגם JT3D-7

קישורים חיצוניים

איילת פרנק, ‏מטוס ה"ראם" בחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים"
זרוע ארוכה: מטוסי "ראם" שברו 3 שיאים, באתר חיל האוויר הישראלי, 9 בנובמבר 2015
בואינג-707 (ראם), באתר חיל האוויר הישראלי
חנן גרינווד, בתום 33 שנה: המטוס הוותיק בצה"ל יוצא משירות, באתר ישראל היום, 19 במרץ 2019
בואינג 707, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ אבינעם מיסניקוב ועמוס דור, כינויי מטוסי חיל האוויר, באתר IAFE.net‏ (רשימה חלקית)
^ אבינעם מיסניקוב, ‏כינויי מטוסי חיל האויר, באתר "מרקיע שחקים", 27 ביוני 2021 (רשימה חלקית)
^ דני שלום, "אנציקלופדיה יפעת", פרק: "בואינג 707 לתדלוק לחיל האויר", עמ' 1138, ראשון לציון, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, 2013
^ אבינעם מיסניקוב, ‏ראם 4X-JYT/140‏ – תולדותיו של מטוס תדלוק ששירת בחיל האוויר 41 שנה, באתר "מרקיע שחקים", 1 במאי 2021
^ כתב־עת מבט מל"מ, גיליון 92, עמ' 20, ספטמבר 2022
^ אודי עציון, "יום אחד גם קרבות אוויר יתבצעו עם מל"טים חמושים", באתר ynet, 14 באוגוסט 2022
^ בואינג 707 צבאי ישראלי בתצורת "טופז", באתר AirLiners.net

[1] אבינעם מיסניקוב ועמוס דור, כינויי מטוסי חיל האוויר, באתר IAFE.net‏ (רשימה חלקית)

[2] אבינעם מיסניקוב, ‏כינויי מטוסי חיל האויר, באתר "מרקיע שחקים", 27 ביוני 2021 (רשימה חלקית)

[3] דני שלום, "אנציקלופדיה יפעת", פרק: "בואינג 707 לתדלוק לחיל האויר", עמ' 1138, ראשון לציון, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, 2013

[4] אבינעם מיסניקוב, ‏ראם 4X-JYT/140‏ – תולדותיו של מטוס תדלוק ששירת בחיל האוויר 41 שנה, באתר "מרקיע שחקים", 1 במאי 2021

[5] כתב־עת מבט מל"מ, גיליון 92, עמ' 20, ספטמבר 2022

[6] אודי עציון, "יום אחד גם קרבות אוויר יתבצעו עם מל"טים חמושים", באתר ynet, 14 באוגוסט 2022

[7] בואינג 707 צבאי ישראלי בתצורת "טופז", באתר AirLiners.net

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]