ויקיפדיה

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

שיטת טיפול פסיכולוגי
(הופנה מהדף CBT)

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (באנגלית: Cognitive Behavioral Therapy,‏ CBT) הוא טיפול המכיל מכלול של שיטות טיפול נפשי, המבוססות על שילוב של רעיונות מהטיפול ההתנהגותי והטיפול הקוגניטיבי. כל שיטות הטיפול מבוססות על ההנחה שהמקור של הפסיכופתולוגיה הוא באסוציאציות בלתי-מסתגלות המשפיעות על ההתנהגות, המחשבות והרגשות של המטופל. הפסיכופתולוגיה משתמרת באמצעות תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים בלתי-מסתגלים.[1] מטרת הטיפול היא לבחון סיטואציות מהעבר הקרוב של המטופל שבהן הופיעו התסמינים הפסיכופתולוגיים ולהבין את הקשרי הופעתם. על כן, רבות מהגישות מעודדות היזכרות רגשית בסיטואציות בעייתיות, שלאחריהן התרחקות. ההתרחקות יכולה להתבטא באתגור קוגניטיבי (בחינה מחודשת של המחשבות שהופיעו באותה סיטואציה) או בבחינה של התנהגויות חלופיות ומועילות יותר.[2]

הגישה ההתנהגותית מבוססת בין השאר על מודל ההתניה הסמויה, לפיו גם תהליכים קוגניטיביים, כגון מחשבות אוטומטיות, נרכשים בתהליכי למידה הדומים ללמידה ההתנהגותית. הגישה הקוגניטיבית (הכרנית) מבוססת על ההנחה שכל אחד מגיב אחרת כלפי המציאות בהתאם לפירוש שהוא נותן לה. תרפיית ה-CBT משלבת את הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל יש צורך בשינוי בתפישת המציאות שלו (כפי שנעשה בטיפול הקוגניטיבי) וגם נדרש שינוי בהתנהגות של המטופל - ולכן יש צורך גם בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות (כפי שמקובל בטיפול ההתנהגותי). עם זאת, רוב הגישות העכשוויות הן משולבות ומתייחסות גם לגורמים קוגניטיביים וגם לגורמים התנהגותיים, רגשיים, בין-אישיים וביולוגיים. התאוריות הקליניות מסוג זה עוסקות בעיקר בגורמים המשמרים של ההפרעה, ולא באטיולוגיה שלה.[3] בניגוד לגישות פסיכודינאמיות, רוב שיטות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינן מייחסות חשיבות לשיח בין המטפל למטופל על הקשר הטיפולי.[4]

הטיפול המשולב הוכח כיעיל בטיפול בהפרעות חרדה ופאניקה,[5] בדיכאון ובהפרעות אכילה. לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי יש הצלחות גם במקרים של פוביה חברתית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעות כפייתיות, וכן חרדה כללית מפושטת.[5]

טיפול התנהגותי וטיפול קוגניטיבי

עריכה

טיפול התנהגותי

עריכה
  ערך מורחב – טיפול התנהגותי

טיפול התנהגותי (ביהייביוריסטי, באנגלית: behavioral) הוא טיפול נפשי המתבסס על תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית. הטיפול מניח שהפרעות נפשיות הן דפוסי התנהגות - או הרגלים - לא יעילים, שנרכשו במהלך החיים. מטרת הטיפול היא שינוי דפוסי ההתנהגות הללו של המטופל תוך שימוש בעקרונות ביהייביוריסטים, כהתניה קלאסית והתניה אופרנטית.

הטיפול ההתנהגותי מתבסס על תאוריית הלמידה הבהייביוריסטית של פבלוב (1927), תורנדייק (1931) וסקינר (1953), חוקרים ידועים שעסקו במודלים של למידה בקרב בעלי חיים, ובהשלכותיהם על הפסיכופתולוגיה.

הביהייביוריזם כשיטת טיפול החל ב-1924 עם עבודתו של מרי קובר ג'ונס (Mary Cover Jones) על הכחדת חרדות אצל ילדים. ואולם, ההתפתחות המשמעותית בתחום החלה רק בשנות ה-50 ווה-60, כשחוקרים מארצות הברית, בריטניה וקנדה החלו לפתח שיטות טיפול ברוח התאוריה הביהייביוריסטית. באנגליה היה זה ג'וזף וולף שיישם את הממצאים מניסויים על בעלי חיים בפיתוח טכניקת ההקהיה השיטתית.

טיפול קוגניטיבי

עריכה
  ערך מורחב – טיפול קוגניטיבי

טיפול קוגניטיבי הוא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות, ושמקורן של הפרעות רגשיות הוא בדפוסי חשיבה מעוותים. כאבות השיטה נחשבים הפסיכיאטר אהרון בק והפסיכולוג אלברט אליס. אליס החל לפתח את "הטיפול הרציונלי-אמוטיבי" באמצע שנות ה-50, בין השאר כתגובת נגד לפסיכואנליזה, שיטת הטיפול הפופולרית באותה תקופה. בק החל לפתח את "הטיפול הקוגניטיבי" בשנות ה-60, וטיפול זה הפך מהר מאוד לתחום מחקר מועדף על חוקרים, כשבהתחלה נהגו להשוות את יעילותו - מול הטיפול ההתנהגותי. ברם, בשנות ה-80 וה-90 מוזגו שניהם ל"טיפול הקוגניטיבי-התנהגותי". הטיפול הקוגניטיבי מתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה לקויים והקניית דפוסים סתגלניים במקומם; הטיפול מתבסס הן על עקרונות מתחום הלמידה, והן על ניתוח לוגי ושכנוע מילולי-שכלתני. הטיפול הקוגניטיבי שונה מהטיפול ההתנהגותי בדגש שהוא שם על תהליכים פנימיים אצל המטופל, ולא רק על התנהגותו. בין מפתחי השיטה: אלברט אליס, אהרון בק, דונלד מיקנבאום ואלברט בנדורה. תאוריות קוגניטיביות מוקדמות גרסו כי סכמות קוגניטיביות שליליות הן הגורם לתסמינים הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והפיזיולוגיים של דיכאון. לפיכך צריך הטיפול בדיכאון להתמקד בשינוי פירושים, ניבויים ואמונות דיספונקציונליים של המטופל.[3]

העקרונות המשותפים לכל הטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים

עריכה
  • שיתוף פעולה: נדרש שיתוף פעולה בין המטפל למטופל, המבוסס על ההכרה כי המטרות הטיפוליות משותפות ולכן ניתן להגשימן רק דרך עבודה ביחד. שיתוף פעולה זה כולל למשל "שיעורי בית" בין הפגישות.
  • שקיפות: המטרה היא שהמטופל ילמד להיות ה"מטפל של עצמו"; לכן, בטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים מקובל שהמטפל משתף את המטופל בתאוריה הטיפולית ובתובנות העולות לו במהלך הטיפול. כמו כן, המטפל חושף בפני המטופל את קווי המתאר הכללים של הטיפול, ואף משתף אותו בתחילת כל פגישה בתוכנה הצפוי.[4]
  • קשר למחקר: שלושה אלמנטים לכך: ביסוס תאורטי: התאוריות הטיפוליות מוזנות ממחקרי מעבדה, והטיפול - בתורו, מזין אותן; בדיקת יעילות הטיפול: מתבצעים מחקרים הבוחנים את היעילות הטיפולית של הטיפולים השונים הקיימים בזרם זה, למגוון הרחב של ההפרעות הפסיכולוגיות; אופי הטיפול עצמו: לטיפול עצמו יש אופי מחקרי; כך לדוגמה, המטפל מזמין את המטופל להיחשף לגורם החרדה בהפרעת חרדה במטרה לבחון את אופיו.

שיטות טיפול

עריכה

ישנן מספר שיטות בהן יכול המטפל להשתמש כדי לשנות התנהגויות: חלקן קוגניטיביות, חלקן התנהגותיות וחלקן משלבות מרכיבים משתי הגישות. השיטות הנפוצות הן חשיפה הדרגתית של המטופל לגורם המאיים, הצפה, חיזוקים חיוביים ושליליים, ענישה, טכניקות הרפיה, דחיית תגובה, שיטות לשליטה עצמית אקטיבית ופסיבית, הקהיה שיטתית, כלכלת אסימונים, טיפול בעיוותי חשיבה, והבנייה קוגניטיבית מחודשת (תיקון המחשבות הלקויות והפיכתן למחשבות בריאות ונכונות - שיעניקו למטופל ביטחון וישפיעו על התנהגותו).

בחלק מהמקרים ניתן לבצע שילוב בין השיטות. דוגמה לכך היא הקהיה שיטתית משולבת בהרפיה על ידי היפנוזה וחשיפה הדרגתית לגורם המאיים (השיטה פותחה על ידי ג'וזף וולף בעיקר לבעיות חרדה).

הערכה

עריכה

לפני הטיפול נערכת הערכת הבעיה כפי שהציג אותה המטופל; במהלכה נמדדים הגורמים הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים שנראים כעומדים בבסיס ההפרעה, והעשויים להסביר את הבעיות שהמטופל מציג. ההערכה יכולה להתבצע באמצעות ראיון קליני וכן מילוי שאלונים לדיווח עצמי על ידי המטופל. המידע שנאסף במסגרת ההערכה מועבר למטופל, דרך פרקטיקה יסודית נוספת של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הנקראת הדרכה פסיכו-חינוכית.[6]

הדרכה פסיכו-חינוכית

עריכה

הדרכה פסיכו-חינוכית היא אחד העקרונות הבסיסיים של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, לפיו המטופל מסוגל להבין את רוב צורות הפסיכופתולוגיה אם רק יסופק לו מידע נהיר אודות ההפרעה. שיתוף המטופל בתהליך הטיפולי ובבסיס התאורטי לטיפול הכרחיים לחיזוק מחויבותו של המטופל לתהליך הטיפולי, הפחת תקווה במטופל באשר לסיכוי לשיפור במצבו, ומכאן - העלאת המוטיבציה להשתתפות בטיפול. פסיכו-הדרכה אף מסייעת להפיג את תחושת הבדידות של המטופל הסבור כי הוא יחיד בסבלו, ומחזקת את סמכותו של המטפל כאיש מקצוע הבקיא בספרות המקצועית הרלוונטית לטיפול. ההדרכה ניתנת לעיתים קרובות כבר בפגישה הראשונה ולאורך כל הטיפול, וכן באמצעות מתן משימות הכוללות קריאת חומר מקצועי.[7]

ניטור עצמי

עריכה

ניטור עצמי הוא אחת השיטות הבסיסיות של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, המשמשת הן כהליך להערכה הן כשיטת טיפול. ככלי להערכה, הניטור מסייע לתיעוד המחשבות, הרגשות, ההתנהגויות והתחושות הפיזיות הקשורות להפרעה, ומאפשר מעקב אחר שינויים בהם לאורך הטיפול. ככלי טיפולי, הניטור מאפשר למטופל להתוודע לדפוסים החוזרים על עצמם בהתנהגותו, רגשותיו, מחשבותיו ותחושותיו הפיזיות. כך, הניטור מאפשר חשיפה לדפוסים הבעייתיים, ובו-בזמן התבוננות מרוחקת ולא שיפוטית בהם. המטלה הבסיסית ברוב שיטות הניטור היא תיעוד בכתב של רגשות עוצמתיים שחש המטופל במהלך היום. התיעוד כולל ציון זמן, מקום, טריגר, משך החוויה, עוצמתה, תחושות ומחשבות שעלו במהלכה ואסטרטגיות שננקטו כדי להתמודד איתה. המידע שנאסף מובא לטיפול על ידי המטופל, ונידון בו.[8]

הבנייה קוגניטיבית

עריכה

המנגנון העומד בבסיס ההבנייה הקוגניטיבית (אנ') הוא בחינת תקריות מחיי המטופל ואתגור המחשבות שעלו במהלכן באמצעו תהליך המכונה דיאלוג סוקראטי. המטופל מתבקש להיזכר בנסיבות שהובילו להתעוררות החוויה הרגשית העוצמתית, ולאחר מכן לתאר בפרטי פרטים את המחשבות שעלו בתודעתו במהלך החוויה. המחשבות נבחנות במהלך הטיפול ומעומתות עם המציאות "האובייקטיבית". באמצעות תהליך זה לומד המטופל להעריך בצורה מדויקת יותר מחשבות בלתי-מסתגלות ואוטומטיות, ובהמשך להפחית את עוצמת הרגשות השליליים המתעוררים בעקבותיהן.[8] לאחר זיהוי העיוותים הקוגניטיביים באמצעות הדיאלוג הסוקראטי עובר הטיפול להתמקד בפיתוח תגובות רציונליות למחשבות המטופל. בהמשך, מוצע למטופל לבדוק אם חל שינוי בעוצמת החוויה הרגשית, כדי לבדוק אם השינויים בניבויים ובמחשבות השפיעו על תחושותיו.[9]

חשיפה במציאות

עריכה

טכניקת החשיפה במציאות היא אחת הטכניקות הנפוצות לטיפול בהפרעות חרדה. במהלך החשיפה המטופל חווה את הסיטואציה המפחידה שממנה הוא מנסה, באופן מודע או בלתי מודע, להימנע. לדוגמה, בהפרעת פאניקה החשיפה נעשית לתחושות הפיזיות מעוררת החרדה (קוצר נשימה, הזעה, סחרחורת) באמצעות תרגילים שמעוררים את התחושות הללו. ההסבר ליעילותה של השיטה אינו מתמצה בהתרגלות (הביטואציה) לסיטואציה מעוררת החרדה, אלא נעוץ גם בכך שהמטופל לומד במהלך החשיפה מידע חדש המערער את אמונותיו הקודמות.[10]

הקהיה שיטתית

עריכה
  ערך מורחב – הקהיה שיטתית

הקהיה שיטתית (נקראת גם הפחתה שיטתית של רגישות) היא שיטה לטיפול בפוביות, המשלבת את עקרונות ההתניה הקלאסית עם כללים קוגניטיביים. לפי הגישה הביהייביוריסטית, חרדה נוצרת בתהליך התניה, שבו מקושרת תגובת הפחד עם הגירוי. הטיפול מכוון להחליף את הפחד בתגובה מותנית חדשה, הפוכה - היינו, תחושת רגיעה מול הגירוי. התהליך נקרא התניית נגד.

התהליך כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון (שלב הבנת ההכללה) מכינים רשימה של גירויים המעוררים פחד, ומדרגים אותם לפי רמת הפחד שהם מעוררים. בשלב השני מלמדים את המטופל להגיע למצב של רגיעה, למשל על ידי הרפיית שרירים, או היפנוזה עצמית. בשלב השלישי, מטופל שנמצא במצב רגיעה מדמיין גירויים המעוררים בו פחד, תוך ניסיון לשמור על רמת הרגיעה. לבסוף, חושפים בהדרגה את המטופל להתמודדות עם מצבי הפחד במציאות.

אימון בחיסון נגד לחץ

עריכה

שיטת טיפול זו פותחה על ידי דונלד מיקנבאום, שהציע להתייחס לכל לחץ נפשי במונחים קוגניטיביים. לדעתו, לאדם הנתון בלחץ יש מחשבות תבוסתניות, ואירועים שהוא חווה נתפסים ונזכרים בדרכים המתאימות להטיה השלילית שלו. הטיפול בו מבוסס על שלושה שלבים:

  1. בשלב ראשון, שלב ההמשגה, מלמדים את המטופל על הטבע הקוגניטיבי של לחץ, אוספים מידע על מחשבותיו, אמונותיו ודימויו לגבי עצמו, וכן מלמדים אותו להיות קשוב למחשבותיו ולרגשותיו.
  2. בשלב שני, שלב רכישת המיומנות ותרגולה, משתמשים בשיטות שונות כדי לעזור למטופל להתמודד עם לחץ - ולשנות את דרכי החשיבה שלו. מלמדים אותו להירגע, לראות את הבעיות כפתירות, ומציגים לו שיטות לפתרונן.
  3. בשלב שלישי, שלב היישום והבדיקה, המטופל לומד ליישם את מה שלמד בשלב הקודם במצבי אמת, תחילה בדמיון ובמשחקי תפקיד, ואחר כך במצבים מציאותיים.

תמיכה מחקרית

עריכה

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נחשב לטיפול הנפשי היעיל ביותר. מחקר מטא-אנליזה מ-2014 בחן 101 מחקרים שנעשו על 14,000 מטופלים הסובלים מחרדה חברתית. במחקר השוו בין טיפול נפשי לבין הימצאות ברשימת המתנה. אפקטים גדולים נמצאו לטיפולים תרופתיים, לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים ולקבוצות לעזרה עצמית. לטיפול פסיכודינמי נמצאה אפקטיביות נמוכה יותר.[11] במחקר מטא-אנליזה שהשווה טיפולים שונים לפסיכוזה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נמצא הכי יעיל להפחתת תסמינים חיוביים (לדוגמה, הלוסינציות ודלוזיות) ואימון בכישורים חברתיים נמצא הכי יעיל להפחתת תסמינים שליליים (לדוגמה, אנהדוניה ושטיחות רגשית).[12] נערך גם מחקר מטא-אנליזה על 52 מחקרים שהשוו שיטות פסיכותרפיה שונות לילדים ומתבגרים הסובלים מדיכאון. במטא-אנליזה נמצא שטיפול בינאישי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי היו אפקטיביים יותר משאר הטיפולים.[13]

ביקורת

עריכה

המחקר אודות CBT הוא תחת מחלוקת. למרות שחלק מהחוקרים כותבים שCBT יעיל יותר משיטות טיפול אחרות, חוקרים ומטפלים רבים העלו ספק בטענות אלו.[14][15][16] לדוגמה, מחקר אחד[17] קבע כי CBT עדיף על טיפולים אחרים בטיפול בחרדה ודיכאון. עם זאת, חוקרים[18] שהגיבו ישירות לאותו מחקר ערכו אנליזה מחדש ולא מצאו עדות לכך ש-CBT עדיף על טיפולים אחרים בתום לב, וערכו ניתוח של שלושה עשר ניסויים קליניים CBT אחרים וקבעו שהם לא הצליחו לספק עדות לעדיפות בטיפול ב-CBT. במקרים בהם דווח כי CBT היה טוב יותר מבחינה סטטיסטית מהתערבויות פסיכולוגיות אחרות במונחים של מדדי תוצאה ראשוניים, גודלי ההשפעה היו קטנים והצביעו על כך שההבדלים הללו היו חסרי משמעות קלינית וחסרי חשיבות. יתרה מכך, על תוצאות משניות (כלומר, מדדים של תפקוד כללי) לא נמצאו בדרך כלל הבדלים משמעותיים בין CBT לטיפולים אחרים.[18][19]

בנוסף, אנליזה משנת 2015 גילתה כי ההשפעות החיוביות של CBT על דיכאון הולכות ופוחתות מאז 1977. התוצאות הכוללות הראו שתי ירידות שונות בגודלי ההשפעה: 1) ירידה כוללת בין 1977 ל-2014, ו-2) ירידה תלולה יותר בין 1995 ו-2014. תת-אנליזה נוספת העלתה כי מחקרי CBT שבהם מטפלים בקבוצת הבדיקה הונחו להיצמד למדריך Beck CBT, היו בעלי ירידה חדה יותר בגודלי ההשפעה מאז 1977 מאשר מחקרים שבהם המטפלים בקבוצת הבדיקה הונחו להשתמש ב-CBT ללא מדריך. הכותבים דיווחו שהם לא בטוחים מדוע ההשפעות פוחתות, אך ציינו הכשרה לא מספקת של מטפלים, אי עמידה במדריך, חוסר ניסיון של מטפל, ותקווה ואמונה של המטופלים ביעילותו דועכים כסיבות אפשריות. המחברים הזכירו שהמחקר הנוכחי הוגבל להפרעות דיכאון בלבד.[20]

יתר על כן, חוקרים אחרים כותבים שלמחקרי CBT יש אחוזי נשירה גבוהים בהשוואה לטיפולים אחרים. מטה-אנליזה אחת מצאה ששיעורי הנשירה מ-CBT היו גבוהים ב-17% מאלו של טיפולים אחרים.[21] שיעור נשירה גבוה זה ניכר גם בטיפול במספר הפרעות, במיוחד בהפרעת האכילה אנורקסיה נרבוזה, המטופלת בדרך כלל ב-CBT. לאלו המטופלים ב-CBT יש סיכוי גבוה לנשור מהטיפול לפני השלמתו ולחזור להתנהגויות האנורקסיה שלהם. חוקרים אחרים שניתחו טיפולים לבני נוער שפוצעים את עצמם מצאו שיעורי נשירה דומים בקבוצות CBT ו-DBT. במחקר זה, החוקרים ניתחו מספר ניסויים קליניים שמדדו את היעילות של CBT שניתן לצעירים שפוצעים את עצמם. החוקרים הגיעו למסקנה שאף אחד מהם לא נמצא יעיל.[22]

השיטות שהופעלו במחקר CBT לא היו הביקורות היחידות; כמה אנשים הטילו ספק בתיאוריה ובטיפול שלה.[16] ביקורת נוספת על תאוריית ה-CBT, במיוחד כפי שהיא מיושמת על הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD), היא שהיא מבלבלת את הסימפטומים של ההפרעה עם הגורמים לה.[23]

מטפלי CBT מדווחים לפעמים על 'אירועים לא רצויים' ותופעות לוואי במרפאות החוץ שלהם, כאשר "רווחה/מצוקה שלילית" הם השכיחים ביותר.[24]

הסופר והאנליסט הקבוצתי פרהד דלאל מטיל ספק בהנחות החברתיות-פוליטיות שמאחורי הכנסת ה-CBT. לדברי אחד המבקרים, דלאל קושר את עליית ה-CBT עם "העלייה המקבילה של הנאו-ליברליזם, עם התמקדותו בשיווק, יעילות, כימות וניהוליות", והוא מטיל ספק בבסיס המדעי של CBT, ומציע ש"המדע" של הפסיכולוגיה. הטיפול הוא לעיתים קרובות פחות מדעי מאשר תחרות פוליטית".[25] בספרו מטיל דלאל ספק גם בבסיס האתי של CBT.[26]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • צופי מרום, איה גלבוע-שכטמן, נילי מור ויופ מאיירס (עורכים), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים: עקרונות טיפוליים, 2011, הוצאת דיונון. (קישור לפרק 10: הפרעות אכילה, מתוך הספר, באתר פסיכולוגיה עברית)
  • צופי מרום, איה גלבוע-שכטמן, נילי מור ויופ מאיירס (עורכים), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בילדים: עקרונות טיפוליים, 2011, הוצאת דיונון. (קישור לפרק 8: חרדה חברתית, מתוך הספר, באתר פסיכולוגיה עברית)
  • ג'ודית א. כהן, אנתוני פ. מנרינו ואסתר דבלינגר, CBT ממוקד טראומה לטיפול בילדים ובנוער יישומים מעשיים, הוצאת אח, 2016
  • David Barlow (ed.), 2007, Clinical Handbook of Psychological Disorders, Fourth Edition: A Step-by-Step Treatment Manual, Guilford Press ‏ (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"  )
  • Ellis, A. (2001). Overcoming destructive beliefs: feelings and behaviors. New-York: Prometheus Books
  • Simos, G. (Ed.) (2004). Cognitive behavioral therapy: A guide for the practicing clinican. New York: Brunner Routledge
  • Dobson, K.S. (Ed.)(2001). Handbook of cognitive-behavioral therapies. New-York, London: Guilford Press

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הפרט, י' (2011). יסודות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. בתוך צ' מרום, א' גלבוע-שכטמן, נ' מור, י' מאיירס (עורכים) טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים(עמ' 16-1). תל אביב: דיונון.
  2. ^ הפרט, 2011, עמ' 6-5.
  3. ^ 1 2 הפרט, 2011, עמ' 2.
  4. ^ 1 2 הפרט, 2011, עמ' 5.
  5. ^ 1 2 מוניץ, ח' (עורך), (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  6. ^ הפרט, 2011, עמ' 7.
  7. ^ הפרט, 2011, עמ' 8-7.
  8. ^ 1 2 הפרט, 2011, עמ' 8.
  9. ^ הפרט, 2011, עמ' 9.
  10. ^ הפרט, 2011, עמ' 10-9.
  11. ^ Evan Mayo-Wilson, Sofia Dias, Ifigeneia Mavranezouli, Kayleigh Kew, Psychological and pharmacological interventions for social anxiety disorder in adults: a systematic review and network meta-analysis, The Lancet Psychiatry 1, 2014-10, עמ' 368–376 doi: 10.1016/S2215-0366(14)70329-3
  12. ^ David Trevor Turner, Mark van der Gaag, Eirini Karyotaki, Pim Cuijpers, Psychological Interventions for Psychosis: A Meta-Analysis of Comparative Outcome Studies, American Journal of Psychiatry 171, 2014-05, עמ' 523–538 doi: 10.1176/appi.ajp.2013.13081159
  13. ^ Xinyu Zhou, Sarah E. Hetrick, Pim Cuijpers, Bin Qin, Comparative efficacy and acceptability of psychotherapies for depression in children and adolescents: A systematic review and network meta-analysis, World Psychiatry 14, 2015-06, עמ' 207–222 doi: 10.1002/wps.20217
  14. ^ Jürgen Barth, Thomas Munder, Heike Gerger, Eveline Nüesch, Sven Trelle, Hansjörg Znoj, Peter Jüni, Pim Cuijpers, Comparative Efficacy of Seven Psychotherapeutic Interventions for Patients with Depression: A Network Meta-Analysis, PLOS Medicine 10, 28 במאי 2013, עמ' e1001454 doi: 10.1371/journal.pmed.1001454
  15. ^ Bruce E. Wampold, Christoph Flückiger, A. C. Del Re, Noah E. Yulish, Nickolas D. Frost, Brian T. Pace, Simon B. Goldberg, Scott D. Miller, Timothy P. Baardseth, Kevin M. Laska, Mark J. Hilsenroth, In pursuit of truth: A critical examination of meta-analyses of cognitive behavior therapy, Psychotherapy Research 27, 2017-01-02, עמ' 14–32 doi: 10.1080/10503307.2016.1249433
  16. ^ 1 2 FANCHER, T. ROBERT, Cultures of Healing: Correcting the Image of American Mental Health Care, The Journal of Nervous and Mental Disease 183, 1995-09, עמ' 607 doi: 10.1097/00005053-199509000-00010
  17. ^ David F. Tolin, Is cognitive–behavioral therapy more effective than other therapies?: A meta-analytic review, Clinical Psychology Review 30, 2010-08-01, עמ' 710–720 doi: 10.1016/j.cpr.2010.05.003
  18. ^ 1 2 Timothy P. Baardseth, Simon B. Goldberg, Brian T. Pace, Andrew P. Wislocki, Nick D. Frost, Jamila R. Siddiqui, Abigail M. Lindemann, D. Martin Kivlighan, Kevin M. Laska, Aaron C. Del Re, Takuya Minami, Bruce E. Wampold, Cognitive-behavioral therapy versus other therapies: Redux, Clinical Psychology Review 33, 2013-04-01, עמ' 395–405 doi: 10.1016/j.cpr.2013.01.004
  19. ^ David K. Marcus, Debra O'Connell, Alyssa L. Norris, Abere Sawaqdeh, Is the Dodo bird endangered in the 21st century? A meta-analysis of treatment comparison studies, Clinical Psychology Review 34, 2014-11-01, עמ' 519–530 doi: 10.1016/j.cpr.2014.08.001
  20. ^ Tom J. Johnsen, Oddgeir Friborg, The effects of cognitive behavioral therapy as an anti-depressive treatment is falling: A meta-analysis., Psychological Bulletin 141, 2015, עמ' 747–768 doi: 10.1037/bul0000015
  21. ^ Pim Cuijpers, Annemieke van Straten, Gerhard Andersson, Patricia van Oppen, Psychotherapy for depression in adults: A meta-analysis of comparative outcome studies., Journal of Consulting and Clinical Psychology 76, 2008, עמ' 909–922 doi: 10.1037/a0013075
  22. ^ Catherine R. Glenn, Joseph C. Franklin, Matthew K. Nock, Evidence-Based Psychosocial Treatments for Self-Injurious Thoughts and Behaviors in Youth, Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology 44, 2015-01-02, עמ' 1–29 doi: 10.1080/15374416.2014.945211
  23. ^ Cognitive Behavioral Therapy: Escape From the Binds of Tight Methodology, Psychiatric Times, ‏2013-07-30 (באנגלית)
  24. ^ Marie-Luise Schermuly-Haupt, Michael Linden, A. John Rush, Unwanted Events and Side Effects in Cognitive Behavior Therapy, Cognitive Therapy and Research 42, 2018-06-01, עמ' 219–229 doi: 10.1007/s10608-018-9904-y
  25. ^ David Ferraro, Review of CBT: The Cognitive Behavioural Tsunami, by Farhad Dalal, Archives of a Divided Subject, ‏2018-12-18 (באנגלית)
  26. ^ CBT: The Cognitive Behavioural Tsunami: Managerialism, Politics and the Corruptions of Science, Routledge & CRC Press (באנגלית)


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיפול_קוגניטיבי-התנהגותי&oldid=39904245"