פתיחת התפריט הראשי

אום אל-חיראן

כפר בדואי בלתי מוכר בנגב
(הופנה מהדף אום אלחיראן)

אום אל-חיראןערבית: أُمّ ٱلْحِيرَان, תעתיק מדויק: אֻם אלְחִירַאן) הוא כפר בדואי בלתי מוכר בנגב, מצפון-מזרחית לעיירה חורה. תושביו הם אנשי שבט אבו אל-קיעאן שהועברו לאזור ב-1956 על ידי הממשל הצבאי. יתרת השבט מתגוררת במועצה המקומית חורה ובכפר הבלתי מוכר עתיר.

אום אל-חיראן (כפר בלתי מוכר)
أُمّ ٱلْحِيرَان
Umm al-Hiran general view.jpg
מבט כללי על אום אל-חיראן
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיבת נטישה פינוי
תאריך נטישה 18 בינואר 2017
יישובים יורשים חירן
אוכלוסייה
 ‑ בכפר בלתי מוכר 500
קואורדינטות 31°18′56″N 34°59′48″E / 31.315666666667°N 34.99675°E / 31.315666666667; 34.99675 
מראה של הכפר ב-18 בינואר 2014

הכפר שוכן כ-8 קילומטרים צפון-מזרחית לחורה ו-26.5 קילומטרים מבאר שבע. הכפר קרוי על שם ואדי חיראן שנמצא ליד הכפר והר חיראן הסמוך.

בשנת 2015 התגוררו באום אל-חיראן כשבעים משפחות,[1] השייכות לשבט אבו אלקיעאן, שנדד קודם באזור חירבת זובאלה. התושבים עובדים בעיקר בענף הבנייה, בייחוד בסלילת כבישים בדרום, וכן כקבלנים, מנקים ופועלים. רוב הילדים לומדים בבתי ספר בחורה.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

כ-200 נפש מבני שבט אבו אל-קיעאן הגיעו לאזור הנגב במאה ה-19[דרוש מקור] והתיישבו באזור ח'רבת זובאלה שליד ואדי זובאלה (שטחים הנמצאים רובם בידי קיבוץ שובל ומיעוטם בידי בית קמה). אחרי קום מדינת ישראל בני השבט עסקו בהברחה ובמסירת ידיעות אודות תנועות צה"ל על כביש 40.[2]

בשנת 1956 העביר הממשל הצבאי את רוב בני השבט לאזור ואדי עתיר,[2][3] שם הם קיבלו אדמות בחכירה, לשימוש חקלאי. הם בנו בתים מאבן, סללו כבישים, כרו בארות ועיבדו את האדמות. בשנות ה-60 חלק ממשפחות השבט יצאו מהתחום שהוקצה עבורן והתפרסו על שטחים נוספים מסביב.

בשנות ה-80 ואילך רוב בני שבט אבו אל-קיעאן עזבו את הפזורה ועברו למגורי קבע בעיירה חורה. מיעוטם נשאר באזור עתיר. המבנים הלא חוקיים, בגבעה שכונתה 'אום אל חירן', התרבו מ-22 מבנים בשנת 2000 ועד ל-36 מבנים בשנת 2010.

הליכים משפטייםעריכה

בשנת 2002 החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להקים 14 יישובים בנגב הצפוני, בהם חירן – יישוב עירוני. על חלק מהאדמות שהוקצו ליישוב, המתוכנן לקליטת אלפיים משפחות, בנויים בתי 'אום אל-חירן'. תושביו נדרשו על ידי המדינה לעבור למגרשים שהוקצו עבורם בעיירה חורה, אך הם סירבו.[3]

ב-2003 הגישה המדינה עתירה במעמד צד אחד לבית משפט השלום בבאר-שבע בנושא הריסת היישוב, מבלי ליידע את בעלי האדמות; המדינה טענה כי לא היה ביכולתה לזהות או להשיג את התושבים.[4] בחלוף שנה, בשנת 2004, המדינה הגישה תביעה לפנות את התושבים, בנימוק שהם פלשו למקום באופן בלתי חוקי. בית המשפט פסק כי המבקשים לא קנו זכות במקרקעין אלא ישבו בהם כבני רשות חינם. מכיוון שהאדמה הוקצתה על ידי המדינה ללא כל תשלום - מעמדם כתושבים יכול להישלל בכל עת ולכן בוטל כדין על ידי המדינה.

בשנת 2004 פנו נציגי אום אל-חיראן לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 3326/04) כנגד ההחלטה להקמת היישוב חירן, בטענה כי המדינה היא זו שקבעה את ישיבתם במקום. הם טענו שמדינת ישראל פועלת ממניעים גזעניים, וכי היא מבקשת להרוס כפר בדואי, כדי להקים במקום יישוב יהודי. בשנת 2009 בית משפט השלום קבע כי העותרים לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודחה את העתירה. הללו ערערו על פסק הדין בבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/09), ובשנת 2011 בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית משפט השלום. העותרים שבו וערערו לבית המשפט העליון.

ב-2010 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להכיר ביישוב, אולם בעקבות התערבות של משרד ראש הממשלה המועצה הפכה את החלטתה למחרת.[5] ב-2012 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להקים במקום את היישוב חירן המיועד לציבור יהודי דתי לאומי.[6] תנועת אור פועלת להקמת יישוב זה.

לאחר ערעורים חוזרים ונשנים של בני שבט אבו אל-קיעאן, נשלם בשנת 2013 ההליך התכנוני של היישוב חירן בכל דרגי ועדות התכנון במשרד הפנים.[7]

שני הליכים משפטיים התנהלו, האחד במטרה לפנות את אל-חיראן והשני במטרה להרוס את הבתים במקום. במאי 2015 דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של המתגוררים במקום. השופט אליקים רובינשטיין פסק שאין לאנשי אום אל-חיראן זכויות במקום ולכן פעולות הממשלה לא הפרו את זכויותיהם.[3][8] השופטת דפנה ברק ארז כתבה בדעת מיעוט שעל הממשלה לשקול שנית את הפיצוי המוצע משום שהבדואים הללו חיו באום אל-חיראן במשך עשרות שנים כבני רשות, ובפרט הציעה הקצאת חלקות אדמה ביישוב החדש עבורם.

חברי כנסת ערביים דרשו להותיר את הבדואים במקום במסגרת פתרון כולל לבעיית הדיור בחברה הערבית והבדואית בישראל, כולל הקפאת כל צווי ההריסה שעדיין לא בוצעו. חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ טענה "איך נוכל להסביר בעתיד שפינינו יישוב שנבנה ברשות, רק כי הם שייכים לקבוצה אתנית או דתית אחרת". ארגונים המייצגים את הבדואים ואת ערביי ישראל נאבקו גם הם נגד הפינוי וההריסה. ארגון עדאלה ניהל קמפיין ציבורי במטרה "לעצור את התוכנית להרוס את הכפר הערבי-בדואי במטרה לבנות על הריסותיו יישוב יהודי". "המועצה האזורית של הכפרים הלא מוכרים" פעלה גם היא לעצירת הריסת הכפר, וטענה שהתוכנית המוצעת היא "טיהור אתני".

ב-11 ביוני 2015 הפגינו מאות מפגינים בבאר שבע נגד הריסת המקום. בהפגנה השתתפו חברי הכנסת אחמד טיבי, חנין זועבי וטלב אבו עראר.

פינוי אום אל-חיראןעריכה

  ערך מורחב – פרשת הדריסה באום אל-חיראן
 
אום אל-חיראן ביום השני שלאחר הפינוי
 
בתים הרוסים לאחר ההריסות ב-18 בינואר 2017

ב-18 בינואר 2017 החל פינוי נוסף של אום אל-חיראן, שאבטחו שוטרים רבים. בטרם החל הפינוי אירעה תקרית שבה נדרסו שוטרים על ידי מכוניתו של יעקוב מוסא אבו אלקיעאן, מורה למתמטיקה תושב הכפר. השתלשלות האירועים טרם התבהרה, ולא ברור האם קודם נפגע הנהג מירי השוטרים או קודם האיץ לעברם. רס"ם ארז עמדי לוי נהרג, שוטר אחר נפצע ואבו אלקיעאן נפצע מהירי ומת לאחר דקות ארוכות.[9] בסרטון שצולם ממסוק משטרתי נראית המכונית נוסעת באיטיות, ושוטר בצד הדרך יורה מספר יריות. מיד אחר כך המכונית מאיצה לעבר שוטרים שנמצאים בהמשך הדרך ופוגעת בהם.[10] האירוע הוגדר על ידי המשטרה כפיגוע דריסה והיא פרסמה שהירי הראשוני היה באוויר. אדם שהיה במקום העלה אפשרות שהדריסה התרחשה לאחר שהנהג נפגע ואיבד שליטה על רכבו.[11] נתיחת גופתו של הנהג העלתה כי הוא נפגע מקליע בחזה ומקליע בברך ימין.[12] על פי דיווח בערוץ 10 הוא מת מדימום פנימי שנמשך 20–30 דקות.[13]

במהלך המהומות נפצע ח"כ איימן עודה.[14] כתב ערוץ 1, איציק זוארץ, הותקף על ידי עשרות בדואים שזרקו עליו אבנים לאחר שדיווח שהמנוח ״דרס״ את השוטר,[15] נפצע באורח קל ופונה לקבלת טיפול רפואי.[16] לאחר מכן המשיכה המשטרה בהריסת 15 מבנים ביישוב.

כחמישה ימים לאחר מכן הוגשו כתבי אישום נגד שניים מן המתגוררים במקום המואשמים בתקיפת שוטרים ובפציעת שלושה מהם.[17]

השבת גופת הנהג למשפחה עוכבה, בתואנה לחשש מ"פגיעה של ממש בסדר הציבורי". נטען כי למחרת האירוע הסכימה המשטרה למסור מיידית את הגופה, אך בכפוף לתנאים שישמרו על הסדר הציבורי. אלא שהמשפחה לא הסכימה לתנאים, בהם מועד קצוב להלוויה, הגבלת כמות המשתתפים וללא נאומים פוליטיים. לאחר שישה ימים פסק בג"ץ לשחרר את גופתו של הנהג לקבורה ללא תנאים.[18][19]

ב-1 במאי 2018 פרסם פרקליט המדינה שי ניצן את החלטתו לסגור את התיק נגד השוטרים שירו באבו אל-קיעאן ולא לנקוט בהליכים פליליים משום שפעולתם נבעה מתחושה של סכנת חיים. הוא העביר לטיפול פיקודי או משמעתי את הבדיקה האם נפלו ליקויים מקצועיים בהתנהלות השוטרים היורים, אם נפל פגם בטיפול הרפואי באל קיעאן ועוד. עוד פרסם ניצן כי לא ניתן להכריע ברמה גבוהה של ודאות האם אל קיעאן התכוון לבצע פיגוע או שהוא איבד שליטה על כלי הרכב בעקבות הירי.[20]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hadid, Diaa (16 במאי 2015). "Village of Bedouins Faces Eviction as Israel Envisions a Village of Jews". The New York Times. The New York Times. בדיקה אחרונה ב-28 במאי 2015. 
  2. ^ 2.0 2.1 מסמך של אורי לוברני, היועץ לענייני ערבים בלשכת ראש הממשלה, 28 באוגוסט 1957
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 רע"א 3094/11 איברהים פרהוד אבו אלקיעאן ואחרים נ' מדינת ישראל, ניתן ב-5 במאי 2015
  4. ^ "נוודים בעל כורחם: גירוש התושבים הבדווים בנגב הכפר עתיר/אום אל-חיראן כדוגמה". עדאלה. עדאלה. 
  5. ^ ג'קי חורי, משרד ראש הממשלה התערב ומנע מוועדה מקצועית הכרה ב-2 כפרים בדוויים, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2010
  6. ^ שי פאזונר, המועצה הארצית אישרה להרוס כפר בדואי בנגב לטובת הקמת היישוב חירן, באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2012
  7. ^ [1]
  8. ^ שירלי סיידלר, בחברה הערבית נערכים למחאה ארצית בעקבות החלטת העליון לפנות כפר בנגב, באתר הארץ, 5 במאי 2015; סיידלר, שירלי (21 במאי 2015). "שרת המשפטים שקד: אין אפליה בהחלטת העליון לפנות את הכפר הבדואי אום אל־חיראן". הארץ. הארץ. 
  9. ^ ערוץ 7, התפרעויות בנגב שוטר נרצח בפיגוע דריסה, באתר ערוץ 7, 18 בינואר 2017.
  10. ^ שוטר ואזרח נהרגו בעימותים בפינוי אום אל-חיראן; מח"ש פתחה בבדיקה, באתר הארץ, 18 בינואר 2017.
  11. ^ עדות על האירועים באום אל-חיראן באתר היוטיוב של שיחה מקומית
  12. ^ גיא פלג, ‏הנתיחה קבעה: הנהג קיבל כדור בברך, באתר ‏mako‏‏, ‏20 בינואר 2017‏; דליה מזורי, בניגוד לפרסומים: הנתיחה לא קבעה שהנהג לא ניסה לפגע, באתר nrg‏, ינואר 2017
  13. ^ ג'קי חורי, יהונתן ליס, הנהג הדורס מאום אל-חיראן נפגע משני קליעים - ברגל ובבית החזה, באתר הארץ, 20 בינואר 2017
  14. ^ אילנה קוריאל, שוטר נרצח בפיגוע; שידור ישיר מהמהומות בנגב, באתר ynet, 18 בינואר 2017.
  15. ^ כתב ערוץ 1: כיניתי את המחבל 'דורס' – והותקפתי, ערוץ 20 19 בינואר 2017
  16. ^ ערן סויסה, ‏ארדן נגד התקשורת: "מדוע האינסטינקט שלכם בעד המפגע?", באתר ישראל היום, 19 בינואר 2017 04:24.
  17. ^ ניקי גוטמן, אישום: היכו שוטרים במהלך הפינוי באום אל-חיראן, באתר nrg
  18. ^ תלם יהב ואיתמר אייכנר, בג"ץ אישר: גופת הדורס הבדואי תועבר לקבורה, באתר ynet, 23 בינואר 2017
  19. ^ אילנה קוריאל, הלוויה באום אל-חיראן: צירים נחסמו, המשטרה מתגברת כוחות, באתר ynet, 24 בינואר 2017
  20. ^ טובה צימוקי ואילנה קוריאל, פרקליט המדינה סגר את תיק אום אל-חיראן: "לא ניתן להכריע בשאלה אם מדובר בפיגוע", באתר ynet, 1 במאי 2018