הקריביים

אזור הכולל את הים הקריבי, האיים שבו ומסביבו (רובם תוחמים אותו) וחופי היבשות המקיפים אותו
(הופנה מהדף איי הקריביים)

הקריביים או אזור הקריבייםספרדית: Caribe או Caribe zona; באנגלית: Caribbean) הוא אזור הכולל את הים הקריבי, האיים שבו ומסביבו (רובם תוחמים אותו) וחופי היבשות המקיפים אותו. האזור נמצא דרום-מזרחית למפרץ מקסיקו וצפון אמריקה, מזרחית לאמריקה המרכזית וצפונית לדרום אמריקה.

מיקום האיים הקריביים
אמריקה המרכזית והאזור הקריבי

האזור ממוקם בעיקר על הלוח הקריבי וכולל למעלה מ-700 איים, איונים, קייס, אטולים, שוניות ושרטונים. איים ואיונים אלה שייכים ברובם לקשתות איים המשרטטות את תחומיו המזרחיים והצפוניים של הים הקריבי.

האזור כולל את האיים האנטילים, המחולקים לאנטילים הגדולים התוחמים את הים הקריבי מצפון, ולאנטילים הקטנים המצויים לדרום ולמזרח הים הקריבי (כולל איי ליווארד), ואת איי בהאמה ואיי טרקס וקייקוס, המצויים למעשה באוקיינוס האטלנטי, צפונית לקובה ולא בים הקריבי.

כמו כן, כולל האזור חופים של הארצות היבשתיות שלהלן.

האיים הקריביים

עריכה
  ערך מורחב – האיים האנטילים

האיים הקריביים או איי הודו המערבית או איי הודו המערבייםספרדית: Islas Caribe או Antillas; באנגלית: Caribbean Islands או West Indies) הם קבוצת איים הנמצאים או גובלים בים הקריבי. האיים ממוקמים דרומית ומזרחית למקסיקו וצפונית ומערבית לוונצואלה. קיימים למעלה מ-7,000 איים ואיונים.

האיים הקריביים נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: האנטילים הקטנים, האנטילים הגדולים ואיי בהאמה. איי בהאמה הם קבוצת איים קטנים השוכנת מדרום מזרח לפלורידה. דרומית ודרומית-מזרחית להם שוכנת קבוצת האנטילים הגדולים, הכוללת ארבעה איים גדולים יחסית: קובה, היספניולה, ג'מייקה ופוארטו ריקו, וכן את איי קיימן, קבוצת איים קטנים מערבית לקובה. האנטילים הקטנים הם שרשרת איים קטנים בצורת קשת, המשתרעת מפוארטו ריקו ועד חופי ונצואלה.

נוסף לקבוצות עיקריות אלה, ישנם בים הקריבי איים קטנים רבים נוספים, הסמוכים לחופי אמריקה המרכזית.

מהיבט גאו-פוליטי, "האיים הקריביים" נחשבים בדרך כלל, כתת-אזור של צפון אמריקה[1][2][3][4] והם מאורגנים בתוך 27 טריטוריות הכוללות מדינות ריבוניות, חבלי ארץ שמעבר לים, מחוזות שמעבר לים, שטחי חסות ואיים נתמכים השייכים למדינות מרוחקות.

מקור השם, שימושים והגדרות

עריכה

השם "קריביים" מקורו בשמה של קבוצה אתנית ילידית מקומית הנקראת קאריבּ (Carib), החיה ב"אנטילים הקטנים" ובחלקיה הסמוכים של דרום אמריקה[5].

האיים הקריביים נקראים גם "איי הודו המערבית", וכן "איי הודו המערביים" או "הודיים מערביים" (אנגלית: West Indies). זאת מכיוון שכריסטופר קולומבוס, אשר הגיע לאזור ונחת שם בשנת 1492, טעה לחשוב שהגיע להודו ועל כן קרא לאיים בשם זה. אף שטעותו של קולומבוס התחוורה במהרה, המונח "הודיים מערביים" התבסס בעקבות חוזה טורדסיאס שחילק טריטוריות אלו לאימפריה הספרדית ואת ה"הודיים המזרחיים" (האוקיינוס ההודי ודרום מזרח אסיה) לאימפריה הפורטוגזית. הביטוי התפשט לכל שפות אירופה בעקבות הקמת חברות קולוניאליות כמו חברת הודו המערבית ההולנדית (הולנדית: Geoctroyeerde Westindische Compagnie), ועד תחילת המאה ה-20 השתמשו בו בכל מדינות אירופה כדי לציין את הטריטוריות והמושבות שלהן, לא רק באיים הקריביים אלא בכל יבשת אמריקה ואיים מסביבה. למשל, הערך של קליפורניה במהדורת אנציקלופדיה בריטניקה בשנים 1768–1771 הגדיר אותה כ"ארץ גדולה בהודיים המערביים. לא ידוע אם היא אי או חצי אי".

למושגים "קריבי" או "קריביים" ישנם שימושים רבים. העיקריים שבהם הם גאוגרפיים ופוליטיים, ומשמעותם יכולה להיות מורחבת כדי להכיל טריטוריות עם הקשרים תרבותיים והיסטוריים חזקים לעבדות, קולוניאליזציה אירופאית, ושיטת הנטיעה, לפיה נשלחו אירופאים לארצות אחרות ו"ננטעו" שם, כדי לקדם את התרבות האירופאית או את הנצרות, אצל עמים אחרים "בלתי מתורבתים" לפי התפישה האירופאית, וע"י כך, יצרו בסיס להתיישבות קולוניאליסטית.

  • בהיבט המבנה הגאוגרפי, האזור הקריבי הוא בעיקר שרשרת איים המקיפה את הים הקריבי. בצפון, גובל הים הקריבי במפרץ מקסיקו, מצר פלורידה והאוקיינוס האטלנטי הצפוני אשר משתרע לכיוון מזרח וצפון-מזרח. קו החוף של יבשת דרום אמריקה, נמצא בדרום.
  • בהיבט פוליטי, נעשה שימוש במונח "קריבי" כדי להתייחס אל התקבצויות סוציו-אקונומיות המצויות באזור. לדוגמה, הגוש הידוע בשם הקהילייה הקריבית (CARICOM), כולל בתוכו את גיאנה ואת סורינאם (הנמצאות על אדמת יבשת דרום אמריקה), יחד עם בליז (הנמצאת באמריקה המרכזית) כחברות מלאות בארגון. ברמודה ואיי טרקס וקייקוס, אשר נמצאות באוקיינוס האטלנטי, גם הן חברות נלוות בקהילייה הקריבית. גם מדינת איי בהאמה, הנמצאת באוקיינוס האטלנטי, היא חברה מלאה בקהילייה הקריבית.
  • בהיבט אחר, הארגון הנודע בשם איגוד המדינות הקריביות (אנ') (ה-ACS), מורכב כמעט מכל אומה באזור רבתי הסובב את הים הקריבי, כולל את אל סלוודור (הנמצאת בכלל לחוף האוקיינוס השקט). לפי ה-ACS, אוכלוסייתן הכוללת של המדינות החברות בארגון, מונה כ-227 מיליון בני אדם בקרוּב[6].

היסטוריה

עריכה
  ערך מורחב – היסטוריה של הקריביים

תקציר תולדות הקריביים

עריכה

עד אוקטובר 1492 - האזור הקריבי יושב בעיקר על ידי הקבוצות האתניות הילידיות הגדולות - קאריבּ, אראוואק וסיבּוֹנֵאִי, וכן על ידי קבוצות אתניות קטנות אחרות.

12 באוקטובר 1492 - כריסטופר קולומבוס הגיע לאזור ונחת באחד מאיי הבהאמה. תחת מושלותו של קולומבוס, התחילה ההתיישבות הספרדית הראשונית בקריביים. התחיל דיכוי ושעבוד העמים הילידים.

המאה ה-16 - בשנת 1502, תחת מושלותו של ניקולאס דה אובנדו, התחילה ההתיישבות הספרדית הראשונה והמאורגנת. עד לשנת 1511, הספרדים הרחיבו את שלטונם הרחק עד לפלורידה. בשנת 1518, הובאו העבדים האפריקנים הראשונים אל הקריביים.

במשך כל המאה ה-16 ועד לשנות המאה ה-17 המוקדמות (במשך 132 שנים), שלטו הספרדים באופן מוחלט על כל האזור רבתי וקיימו למעשה, אימפריה אמריקאית ספרדית. תוך כדי כך, נמחו העמים הילידים לחלוטין במקומות מסוימים באזור, ובמקומות אחרים, פחת מספרם באופן דרסטי.

המאה ה-17 - בשנת 1616, הצליחו ההולנדים להקים התיישבות ראשונה בגויאנה. בשנת 1624, הקימו האנגלים והצרפתים במשותף, מושבה על סנט קיטס בצפון איי ליווארד. בשנת 1536, תפסו הפורטוגזים את ברבדוס. בשנת 1654, הקורלנדים התיישבו בטובגו. בשנת 1657, התיישב האיחוד הדני-נורווגי ב סנט תומאס.

המאה ה-18 - בשנת 1772, פסק בית המשפט העליון הבריטי שהעבדות אינה חוקית בבריטניה ובכך ביטל אותה. בשנת 1784, קיבלו השוודים מהצרפתים (בתמורה לזכויות מסחר) את סן ברתלמי, ודרכו לראשונה בקריביים.

המאה ה-19 - בשנת 1802, הועבר חוק בפרלמנט הבריטי, המבטל את סחר העבדים. בשנת 1833, הועבר החוק המבטל את העבדות באופן גורף בכל רחבי הקריבים הבריטיים.

המאה ה-20 - בין השנים 1958 ל-1962, התקיימה הישות המדינית "הפדרציה של איי הודו המערבית" (Federation of the West Indies) תחת ריבונות בריטית, אך פורקה כתוצאה מבעיות פנימיות. בשנת 1825, האיטי קיבלה עצמאות מצרפת. בשנת 1865, הרפובליקה הדומיניקנית קיבלה עצמאות סופית מספרד, וב-1922, התחילה את שחרורה מכיבוש ארצות הברית. קובה קיבלה עצמאות מספרד בשנת 1868 ומארצות הברית בשנת 1902. מדינות האיים הבאות, קיבלו עצמאות מבריטניה לפי הסדר הבא: בשנת 1962 - ג'מייקה וגם טרינידד וטובגו; בשנת 1966 - ברבדוס; בשנת 1973 - איי הבהאמה; בשנת 1974 - גרנדה; בשנת 1978 - דומיניקה; בשנת 1979 - סנט וינסנט והגרנידינים; בשנת 1981 - אנטיגואה וברבודה; בשנת 1983 - סנט קיטס ונוויס.

המאה ה-21 - בשנת 2007 האיים סן ברתלמי וסן מרטן פרשו מגוואדלופ והוכרו כמחוז מעבר לים של צרפת; בשנת 2010 חדלו האנטילים ההולנדיים מלהתקיים כישות מדינית. קוראסאו וסנט מארטן קיבלו מעמד עצמאי במסגרת ממלכת ארצות השפלה, והאיים בונייר, סאבא וסנט אוסטטיוס, הפכו לרשויות מוניציפליות השייכות להולנד.

שלטון היסטורי בקבוצות איים בעבר

עריכה

כל האיים והטריטויות בקריביים, היו בנקודת זמן שהיא (וחלקם עדיין) קולוניות, "מחוזות שמעבר לים" או "טריטוריות חסות" של אומות מרוחקות. רובם החליפו בעלויות וידיים פעמים רבות, וזאת כתוצאה ממלחמות בין האומות השליטות וכן על ידי הסכמי מכירה והסכמים אחרים.

איים אלו אוחדו על ידי הממלכה המאוחדת לכדי "הפדרציה של איי הודו המערבית", שהתקיימה בשנים 1958–1962, עד שהתפרקה לאור אי-הצלחתו של האיחוד. עם זאת, שיתוף פעולה בתחומים שונים עדיין קיים בין חברות הפדרציה לשעבר, למשל אוניברסיטת איי הודו המערבית המשותפת למדינות ולטריטוריות דוברות האנגלית.

טריטוריות איים בעת החדשה

עריכה

ארצות יבשתיות בעלות חופים ואיים קריביים

עריכה

בליז וגיאנה, על אף היותן על היבשת העיקרית של מרכז אמריקה ודרום אמריקה בהתאמה, הן קולוניות בריטיות לשעבר ומשמרות קשרים תרבותיים רבים לקריביים. הן אף חברות ב-CARICOM (הקהילייה הקריבית). החוף הקריבי של ניקרגואה, שלעיתים קרובות מיוחס לחוף היתוש (Mosquito Coast), היה בעבר קולוניה בריטית. גם האוכלוסייה בחוף הנ"ל, משמרת קשרים תרבותיים רבים לקריביים, בשונה מזו שלחוף האוקיינוס השקט. גיאנה משתתפת בטורנירי הקריקט של איי הודו המערבית. איי טורנפה (ואיים ושוניות רבים אחרים) הם חלק מבליז ונמצאים בים הקריבי. סורינאם, הנמצאת על היבשת העיקרית של דרום אמריקה, היא קולוניה הולנדית לשעבר וגם היא חברה ב-CARICOM.

גאוגרפיה ואקלים

עריכה
 
פרוט הלוחות הטקטוניים באזור הקריבי

המבנה הגאוגרפי והאקלים, מגוונים באזור הקריבי. לכמה מאיי האזור, יש פני שטח שטוחים יחסית ושאינם ממקור וולקני. איים אלה כוללים את ארובה (בעלת מאפיינים וולקנים מינוריים), ברבדוס, בונייר, איי קיימן, סנט קרואה, איי בהאמה ואנטיגואה. לאיים אחרים, רכסי הרים סלעיים וגבוהים כמו איי קובה, היספניולה, פוארטו ריקו, ג'מייקה, דומיניקה, מונטסראט, סאבא, סנט קיטס, סנט לוסיה, סנט תומאס, סנט ג'ון, טורטולה, גרנדה, סנט וינסנט, גוואדלופ, מרטיניק, וטרינידד וטובגו.

אקלים האזור טרופי אך כמות הגשמים משתנה בהתאם לגובה, גודל השטח והזרמים הימיים (זרמי ים קרים עולים, משמרים את האיים ארובה, בונייר וקוראסאו במצב דל משקעים יחסית).
רוחות סחר חמות ולחות, מנשבות בעקביות מהמזרח ויוצרות תתי חלוקת אזורים ליער גשם או מדבר למחצה באיים ההרריים. רוחות צפון מערביות מקריות, משפיעות בחורף על האיים הצפוניים.
האזור נהנה מאור שמש לאורך כל השנה, המחולקת לשתי עונות, "רטובה" ו"יבשה". ששת חודשי השנה האחרונים, רטובים יותר ממחציתה הראשונה של השנה.
סופות הוריקן, אשר לעיתים מכות באזור, בדרך כלל פוגעות בצפון גרנדה ובמערב ברבדוס. רצועת ההוריקנים המרכזית, נעה בקשת לכיוון צפון-מערב ברבדוס במזרח הקריביים.

תעלת הים של פוארטו ריקו, המצויה בשולי האוקיינוס האטלנטי והים הקריבי, לאורך קצהו הצפוני של האי פוארטו ריקו, היא הנקודה העמוקה ביותר בכל האוקיינוס האטלנטי. עמקה המרבי הוא 8,605 מטרים (28,232 רגל)[7].

האזור נמצא בתוך ריכוז נתיבי שיט עיקריים, בו גם נמצאת תעלת פנמה המחברת בין האוקיינוס האטלנטי, דרך הים הקריבי במערבו, אל האוקיינוס השקט.

מִגוון צורות חיים

עריכה

איי הקריביים מסווגים על ידי הארגון האמריקאי "שימור בינלאומי" (Conservation International) כ"נקודות מגוונות צורות חיים - חמות", המאוימות על ידי בני האדם (היות שהאיים תומכים במערכות אקולוגיות מגוונות באופן יוצא דופן), המשתרעות על פני יערות עננים ועד לאזורים נמוכי צמחייה ומכוסי קקטוסים. מערכות אקולוגיות אלו, נמצאות בתהליך כליה והרס בשל בירוא היערות, פלישה והתפשטות האדם על שטחי הפרא. הגעת בני האדם הראשונים לאזור, מתואמת וקשורה באופן הדדי וישיר אל היכחדותם של ינשופי הענק (Tytopollens) ועצלני הקרקע (מהם נכחדו מינים רבים). ה"נקודות החמות" כוללות בתוכן עשרות רבות של מינים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה, החל מציפורים, אל זוחלים וכלה ביונקים. דוגמאות פופולריות כוללות את "התוכי הפוארטו ריקני" (Amazona vittata), שני מינים של סולנודון (Solenodon cubanus) בקובה והאיטי, ואת התנין הקובני (Crocodylus rhombifer). ה"נקודות החמות" גם יוצאות דופן בפלורה שבהן.

דמוגרפיה

עריכה
  ערכים מורחבים – יהדות האיים הקריביים, יהדות קובה

אוכלוסיית הקריביים הוערכה בכ-750,000 נפש (בתקופה שמיד לפני הגעת האירופאים), על אף שמספרים נמוכים וגבוהים יותר הוערכו במקביל. לאחר הגעת האירופאים, רצח עם ומחלות הובילו לירידה דרסטית באוכלוסייה הילידית האמריקנית[8][9]. משנת 1500 ועד 1800, התרחבה האוכלוסייה כתוצאה מהגעת עבדים ממערב אפריקה[10] (מאזורים כמו קונגו, איגבו, אקאן, פון ויורובה) וכן הגעת אסירי צבא ועבדים אירים, אשר הוגלו במהלך שלטון קרוומול באנגליה[11]. כמו כן, הגיעו לאזור בתקופה זו מהגרים מבריטניה, איטליה, צרפת, ספרד, ארצות השפלה, פורטוגל ודנמרק. האוכלוסייה המשיכה להתרחב על אף שיעור התמותה הגבוה בשתי הקבוצות, עבדים שחורים ואירופאים[12]. מוערך שהאוכלוסייה הגיעה ל-2.2 מיליון נפש עד לשנת 1800[13]. מהגרים מהודו, סין וארצות אחרות, הגיעו במאה ה-19[14]. לאחר הפסקת סחר העבדים האטלנטי, גדלה האוכלוסייה באופן טבעי[15]. האוכלוסייה האזורית הכוללת הוערכה ב-37.5 מיליון נפש בשנת 2000[16].
בחלקו העיקרי של אזור הקריביים (האנטילים הקטנים וג'מייקה), יש בעיקר אוכלוסייה של אפריקנים (בקריביים הצרפתיים, הבריטיים וההולנדיים) וכן מיעוטים מעורבי-גזע ואירופאים ממוצא הולנדי, אנגלי, צרפתי, איטלקי ופורטוגזי. אסייתים, במיוחד ממוצא סיני והודי, יוצרים מיעוט משמעותי באזור ואף תורמים להיווצרות קהילות מגוונות גזעים ותרבויות. כל אבותיהם של אלה האחרונים, הגיעו לאזור במאה ה-19 כעובדים שכירים.

באיים הקריביים דוברי הספרדית, יש בעיקר קבוצות רוב של מעורבי גזע, אפריקנים או אירופאים. בפוארטו ריקו וקובה (האיים הקריביים הגדולים ביותר) יש רוב אירופאי עם תערובת של ספרדו-אירופאים, אמריקאים ילידים ומעט אפריקאים מערביים. בקובה, שליש אוכלוסייה ממוצא אפריקני וכן אוכלוסייה מולטית ניכרת. ברפובליקה הדומיניקנית, ישנו רוב שעיקר מוצאו מעורב אפריקני-ספרדי, עם מעט אמריקנים ילידים.
בטרינידד וטובגו ישנה חברה קוסמופוליטית רב-גזעית וזאת בשל הגעת אפריקנים, הודים, סינים, סורים, לבנונים, אמריקאים ילידים ואירופאים. תערובת רב-גזעית זו, יצרה קבוצות תת-אתניות שלעיתים קרובות מטשטשות את גבולות הקבוצות האתניות העיקריות וכוללות בתוכן סינדיאנים (Chindian - אנשים ממוצא מעורב סיני והודי) ודוגלה (Dougla - אנשים ממוצא מעורב אפריקני והודי).

קבוצות אתניות ועמים ילידים

עריכה

הערות:

  1. הקבוצות האתניות המודגשות הן העיקריות באזור הקריבי.
  2. איגנֵרי, טאינוֹ, לוּקַאיין, סיגוּאַיוֹ, קַקוּאֵטִיאוֹ - מוצאם מהאראוואק.
  3. גאליבי, קאלינָגוֹ - מוצאם מהקאריבּ.
  4. גאריפוּנַה - מוצא מעורב של קאריבּ, אראוואק ואפריקנים מערביים.
  5. ישנם עוד עמים וקבוצות רבים שאינם מוזכרים כאן.

הקבוצות הדתיות הגדולות ביותר באזור הן: נצרות, הינדואיזם, אסלאם, ראסטפארי, וודו וסנטריה.

שפות

עריכה

ספרדית, אנגלית, צרפתית, הולנדית, האיטית, ופפיאמנטו הן השפות השליטות והרשמיות של המדינות השונות באזור, על אף שניתן גם למצוא לא מעט שפות קריאוליות וניבים ייחודיים בכמה מהמדינות.

גלריית תמונות

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  • האיים הקריביים: מחקר ארץ - על ידי מחלקת המחקר הפדרלית של ספריית הקונגרס.
  • אושרה קמחי, ‏למה קרוז ומדוע דווקא לקריביים?, באתר GoTravel
  • שירי הדר, זה חלום? זו פנטזיה? זה שייט בקריביים, באתר ynet, 21 במרץ 2018
  • הערות שוליים

    עריכה
    1. ^ Standard Country and Area Codes Classifications (M49), United Nations Statistics Division
    2. ^ North America Atlas National Geographic
    3. ^ "North America" Atlas of Canada
    4. ^ "North America". Britannica Concise Encyclopedia; "... associated with the continent is Greenland, the largest island in the world, and such offshore groups as the Arctic Archipelago, the Bahamas, the Greater and Lesser Antilles, the Queen Charlotte Islands, and the Aleutian Islands."
    5. ^ "Carib". Encyclopædia Britannica. Archived from the original on 11-07-2008. Retrieved 20-02-2008. "inhabited the Lesser Antilles and parts of the neighbouring South American coast at the time of the Spanish conquest."
    6. ^ Background of the business forum of the Greater Caribbean of the Association of Caribbean States (ACS).
    7. ^ Uri ten Brink. "Puerto Rico Trench 2003: Cruise Summary Results". NOAA - המנהל האוקיאני והאטמוספירי הלאומי של ארצות הברית.
    8. ^ p. 486, A Population History of the Caribbean, Stanley L. Engerman, pp. 483–528 in A Population History of North America, edited by Michael R. Haines and Richard Hall Steckel, Cambridge University Press, 2000, ISBN 0-521-49666-7.
    9. ^ Stacy Goodling, "Effects of European Diseases on the Inhabitants of the New World", Millersville University
    10. ^ The Sugar Revolutions and Slavery, U.S. Library of Congress
    11. ^ To Hell or Barbados: The Ethnic Cleansing of Ireland, O'Callaghan S, Brandon Press, 2001, ISBN 0863222870.
    12. ^ pp. 488–492, Engerman.
    13. ^ Figure 11.1, Engerman.
    14. ^ pp. 501–502, Engerman.
    15. ^ pp. 504, 511, Engerman.
    16. ^ Table A.2, Database documentation, Latin America and the Caribbean (LAC) Population Database, version 3, International Center for Tropical Agriculture et al., 2005.