אלוהויות במצרים העתיקה
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
אֱלֹהוּיות במצרים העתיקה הם האלים והאלות שסגדו להם במצרים העתיקה. האמונות והטקסים סביב אלים אלו היוו את הליבה של הדת המצרית העתיקה, שהופיעה בתקופה הפרה-היסטורית (אנ'). אלוהויות אלו ייצגו כוחות ותופעות טבעיות, והמצרים תמכו בהם ופייסו אותם באמצעות מנחות וטקסים כדי שכוחות אלו ימשיכו לתפקד על פי המאעת, או הסדר האלוהי. לאחר הקמת המדינה המצרית בסביבות שנת 3100 לפני הספירה, הסמכות לבצע משימות אלו הייתה בידי פרעה, אשר טען כי הוא נציג האלים וניהל את המקדשים בהם בוצעו הטקסים.
המאפיינים המורכבים של האלים באו לידי ביטוי במיתולוגיה וביחסים סבוכים בין אלוהויות: קשרי משפחה, קבוצות והיררכיות רופפות ושילובים של אלים נפרדים לאחד. ההופעות המגוונות של האלוהויות באמנות - כבעלי חיים, בני אדם, חפצים ושילובים של צורות שונות - רמזו גם הם, באמצעות סמליות, למאפיינים המהותיים שלהם.
בתקופות שונות, האמינו כי אלים מסויימים מחזיקים במעמד הגבוה ביותר בחברה האלוהית, כולל אל השמש רע, האל המסתורי אמון, והאלה האם איסיס. מעמד האלוהות הגבוה ביותר זכה בדרך כלל לזכות של בריאת העולם (אנ') ולעיתים קרובות הייתה קשורה לכוחה של השמש. מספר חוקרים טענו, בין השאר בהתבסס על כתבים מצריים, שהמצרים הגיעו להכיר בכוח אלוהי יחיד שעומד מאחורי כל הדברים והיה נוכח בכל האלוהויות האחרות. עם זאת, הם מעולם לא נטשו את השקפתם הפוליתאיסטית המקורית על העולם, למעט אולי בעידן האתניזם (Atenism) במאה ה-14 לפני הספירה, כאשר הדת הרשמית התמקדה אך ורק באל שמש מופשט, אתון.
ההנחה הייתה שהאלים נוכחים בכל העולם, מסוגלים להשפיע על אירועים טבעיים ועל מהלך חיי האדם. אנשים קיימו איתם אינטראקציה במקדשים ובמקומות קדושים לא רשמיים, מסיבות אישיות כמו גם למטרות רחבות יותר של טקסי מדינה. המצרים התפללו לעזרה אלוהית, השתמשו בטקסים כדי לנסות ולשכנע אלוהויות לפעול, וקראו להם לעצות. היחסים של בני האדם עם האלים שלהם היו חלק מהותי מהחברה המצרית.
הגדרה
עריכה| אל בכתב חרטומים | |||||||||||||
או
או
nṯr "god"[1]
nṯr.t "goddess"[1] |
קשה למנות את היישויות שעשויות להיות מתויגות כאלוהויות במסורת המצרית העתיקה. כתבים מצריים מפרטים את שמותיהם של אלים רבים שטבעם אינו ידוע, ומציגים התייחסויות מעורפלות ועקיפות לאלים אחרים שאפילו לא נקראים בשמות.[2] האגיפטולוג ג'יימס פיטר אלן (James Peter Allen) מעריך כי מצויינים יותר מ-1,400 אלים בטקסטים מצריים,[3] בעוד שעמיתו כריסטיאן לייץ (Christian Leitz) אומר שיש "אלפים על אלפים" של אלים.[4]
המונחים של השפה המצרית עבור יישויות אלה היו nṯr, "אלוהים", וצורתה הנקבית nṯrt, "אלה".[5] חוקרים ניסו להבחין בטבעם המקורי של האלים על ידי הצעות אטימולוגיות למילים אלו, אך אף אחת מההצעות הללו לא זכתה להסכמה, ומקור המונחים נותר מעורפל. ההירוגליפים ששימשו כאידאוגרמות וכקביעות בכתיבת מילים אלו מראים כמה מהתכונות שקישרו המצרים עם האלוהות.[6] הנפוץ ביותר מבין הסימנים הללו הוא דגל המתנוסס ממוט. חפצים דומים הוצבו בפתחי מקדשים, המייצגים נוכחות של אלוהות, לאורך ההיסטוריה של מצרים העתיקה. הירוגליפים אחרים כאלה כוללים בז, המזכיר כמה אלים מוקדמים שתוארו כבזים, ואלים (זכר או נקבה) יושבים.[7] הצורה הנקבית יכולה להיכתב גם עם ביצה הקובעת ומחברת אלות עם הבריאה והלידה, או עם נחש קוברה, המשקפת את השימוש בקוברה כדי לתאר אלוהויות נשיות רבות.[6]
המצרים הבדילו את nṯrw, "אלים", מ-rmṯ, "אנשים", אך המשמעויות של המונח המצרי והאנגלי אינן תואמות באופן מושלם. ייתכן שהמונח nṯr חל על כל ישות שהייתה בדרך כלשהי מחוץ לתחום חיי היומיום.[8] בני אדם שנפטרו נקראו nṯr מכיוון שהם נחשבו כמו האלים,[9] בעוד שהמונח יושם רק לעתים רחוקות על רבות מהישויות העל-טבעיות הנחותות של מצרים, אותן מכנים חוקרים מודרניים לעתים קרובות "שדים".[4] האמנות הדתית המצרית מתארת גם מקומות, חפצים ומושגים בצורת אדם. הרעיונות המואנשים הללו נעים בין אלוהויות שהיו חשובות במיתוס ובטקס ועד יצורים לא ברורים, שהוזכרו רק פעם או פעמיים ועשויים להיות מעט יותר ממטאפורות.[10]
בהתמודדות עם ההבחנות המטושטשות הללו בין אלים לבין יצורים אחרים, הציעו חוקרים הגדרות שונות של "אלוהות". הגדרה מקובלת אחת,[4] שהוצעה על ידי יאן אסמאן (Jan Assmann), אומרת שלאלוהות יש פולחן, מעורבת בהיבט כלשהו של היקום, ומתוארת במיתולוגיה או בצורות אחרות של מסורת כתובה.[11] על פי הגדרה אחרת, מאת דימיטרי מיקס, אלוהות חלה על כל ישות שהייתה מוקד הטקס. מנקודת מבט זו, "אלים" כללו את המלך, שנקרא אל על שם טקס ההכתרה (אנ') שלו, ונשמות שנפטרו, שנכנסו לתחום האלוהי באמצעות טקסי הלוויה (אנ'). כמו כן, העליונות והבולטות של האלים הגדולים נשמרה על ידי הדבקות הטקסית שנערכה עבורם ברחבי מצרים.[12]
מקורות
עריכה
העדות הכתובה הראשונה לאלוהויות במצרים מגיעה מהתקופה השושלתית הקדומה (בערך 3100-2686 לפנה"ס).[13] אלוהויות כנראה הופיעו המהלך התקופה הקדם-שושלתית (אנ') (לפני 3100 לפני הספירה) וצמחו מתוך אמונות דתיות פרהיסטוריות (אנ'). יצירות אמנות טרום-שושלתיות מתארות מגוון דמויות של בעלי חיים ובני אדם. חלק מהתמונות הללו, כמו כוכבים ובקר, מזכירים מאפיינים חשובים של הדת המצרית בתקופות מאוחרות יותר, אך ברוב המקרים, אין מספיק ראיות כדי לומר אם התמונות קשורות לאלוהויות. ככל שהחברה המצרית השתכללה, הופיעו סימנים ברורים יותר לפעילות דתית.[14] המקדשים המוקדמים ביותר הידועים הופיעו במאות האחרונות של התקופה הקדם-שושלתית,[15] יחד עם תמונות הדומות לאיקונוגרפיות של אלוהויות ידועות: הבז המייצג את הורוס ועוד מספר אלים אחרים, החצים המוצלבים המייצגים את נית' (Neith),[16] "חיית סת" (אנ') המיסתורית המייצגת את סת.[17]
אגיפטולוגים ואנתרופולוגים רבים הציעו תיאוריות לגבי האופן שבו האלים התפתחו בזמנים מוקדמים אלה.[18] גוסטב ז'קייר (Gustave Jéquier), למשל, טען שהמצרים העריכו תחילה פטישים פרימיטיביים, ורק לאחר מכן פיתחו אלוהויות בצורת בעלי חיים, ולבסוף אלוהויות בצורת אדם, ואילו הנרי פרנקפורט טען שהאלים בוודאי נראו בצורת אדם מלכתחילה.[16] חלק מהתיאוריות הללו נחשבות כיום כפשטניות מדי,[19] ותורות עדכניות יותר, כמו השערתו של זיגפריד מורנץ לפיה אלוהויות הופיעו כאשר בני האדם החלו להבדיל את עצמם מסביבתם, ו"להגדיר" רעיונות הקשורים לאלוהויות. אם זאת, קשה להוכיח תיאוריות כאלה.[16]
מצרים הקדם-שושלתית כללה במקור כפרים קטנים ועצמאיים.[20] מכיוון שאלוהויות רבות בתקופות מאוחרות יותר היו קשורות מאוד לעיירות ואזורים מסוימים, חוקרים רבים הציעו שהפנתיאון נוצר כאשר קהילות שונות התלכדו למדינות גדולות יותר, והפיצו וערבבו את הפולחן לאלוהויות המקומיות הישנות. אחרים טענו שהאלים הטרום-שושלתיים החשובים ביותר היו, כמו אלמנטים אחרים של התרבות המצרית, נוכחים בכל רחבי המדינה למרות השסעים הפוליטיים שלה.[21]
השלב האחרון בגיבוש הדת המצרית היה איחוד מצרים, שבו שליטים ממצרים העליונה הפכו את עצמם לפרעונים של המדינה כולה.[14] המלכים הקדושים (אנ') הללו והכפופים להם קיבלו על עצמם את הזכות לקיים יחסי גומלין עם האלים,[22] והמלכות הפכה למוקד המאחד של הדת.[14]
אלוהויות חדשות המשיכו להופיע לאחר השינוי הזה. לא ידוע על כמה אלוהויות חשובות כמו איסיס ואמון עד לממלכה העתיקה (אנ') (בערך 2686–2181 לפנה"ס).[23] מקומות ומושגים יכלו להוות השראה ליצירת אלוהות שתייצג אותם,[24] ואלוהויות נוצרו לעתים כדי לשמש כעמיתים ממין הפוך לאלים או אלות מבוססות.[25] באותה תקופה נאמר כי מלכים הם אלוהיים, אם כי רק מעטים המשיכו להיות מוערצים זמן רב לאחר מותם. אף נאמר שחלק מבני-האדם הלא-מלכותיים זוכים לחסדי האלים והם הוערצו בהתאם.[26] הערצה זו הייתה בדרך כלל קצרת מועד, אך אדריכלי החצר אמחותפ ואמנחוטפ, בנו של ח'ופו (אנ') נחשבו לאלים מאות שנים לאחר מותם,[27] כמו כמה פקידים אחרים.[28]
באמצעות קשרים עם ציוויליזציות שכנות, אימצו המצרים גם אלוהויות זרות.[29] ייתכן שהאלה מיקט (Miket), שהופיעה מדי פעם בכתבים מצריים, החלה בממלכה התיכונה (אנ') (בערך 2055–1650 לפנה"ס), אומצה מהדת (אנ') נובית מדרום, ויתכן שאלות איל נובית השפיעה על האיקונוגרפיה של אמון.[30] במהלך תקופת הממלכה החדשה (בערך 1550–1070 לפנה"ס), שולבו מספר אלים מהמיתולוגיה הכנענית בזו של מצרים, כולל בעל, רשף וענת.[31] בתקופה היוונית והרומית, משנת 332 לפנה"ס ועד המאות המוקדמות לספירה, אלוהויות מכל העולם הים תיכוני היו נערצות במצרים, אך האלים המקומיים נשארו, ולעתים קרובות הם הטמיעו את הפולחנים של החדשים הללו בפולחן שלהם.[32]
מאפיינים
עריכההידע המודרני על האמונות המצריות על האלים נלקח בעיקר מכתבים דתיים שהופקו על ידי לבלרי וכוהני (אנ') האומה. אנשים אלה היו האליטה של החברה המצרית והיו נבדלים מאוד מהאוכלוסייה הכללית, שרובם היו אנאלפביתים. מעט מאוד ידוע עד כמה אוכלוסיה רחבה זו ידעה או הבינה את הרעיונות המתוחכמים שפיתחה האליטה.[33] ייתכן שתפיסתם של פשוטי העם את האלוהי הייתה שונה מאלה של הכוהנים. ייתכן שהאוכלוסייה, למשל, התייחסה לאמירות הסמליות של הדת על האלים ומעשיהם כאל אמת מילולית.[34] אך בסך הכל, המעט שידוע על אמונה דתית פופולרית תואם את מסורת העילית. שתי המסורות יצרו חזון מלוכד במידה רבה של האלים וטבעם.[35]
תפקידים
עריכה
רוב האלוהויות המצריות מייצגות תופעות טבע או תופעות חברתיות. בדרך כלל נאמר שהאלים הם אימננטיים בתופעות אלו - נוכחים בתוך הטבע.[36] סוגי התופעות שהם ייצגו כוללים מקומות ואובייקטים פיזיים וכן מושגים וכוחות מופשטים.[37] האל שו היה הַאֲלָהָה של כל אוויר העולם; האלה מרטסגר (Meretseger) פיקחה על אזור מוגבל של כדור הארץ, הנקרופוליס של תבאי; והאל סיה (אנ') גילם את המושג המופשט של תפיסה.[38] אלים מרכזיים היו מעורבים לעתים קרובות בכמה סוגים של תופעות. לדוגמה, ח'נום היה האל של אי הפילים בנילוס, הנהר שהיה חיוני לציוויליזציה המצרית. ח'נום נחשב כגורם לשיטפון הנילוס (אנ') השנתי שהפרה את הקרקע החקלאית של המדינה. אולי כפועל יוצא של פונקציה מעניקת חיים זו, האמינו שיצר את כל היצורים החיים, ועיצב את גופם על אובניים.[39] אלים יכולים לחלוק את אותו תפקיד בטבע; רע, אתום, ח'פרי, הורוס ואלוהויות אחרות פעלו כאלי שמש.[40] למרות תפקידיהם המגוונים, לרוב האלים היה תפקיד-על משותף: שמירה על המאעת, הסדר האוניברסלי שהיה עיקרון מרכזי של הדת המצרית והתגלם בעצמו כאלה.[41] עם זאת, מספר אלוהויות ייצגו הפרעה למאעט. באופן הבולט ביותר, אפפ היה כוח הכאוס, שאיים כל הזמן להשמיד את סדר היקום, וסת היה חבר אמביוולנטי בחברה האלוהית שיכול היה גם להילחם באי-סדר וגם לעורר אותו.[42]
לא כל היבטי הקיום נתפסו כאלוהויות. למרות שאלוהויות רבות היו קשורות לנילוס, אף אל לא גילם אותו באופן שבו רע גילם את השמש.[43] תופעות קצרות מועד, כגון קשת בענן או ליקוי חמה, לא היו מיוצגות על ידי אלים;[44] גם לא אש, מים או מרכיבים רבים אחרים של העולם.[45]
התפקידים של כל אלוהות היו גמישים, וכל אל יכול היה להרחיב את טבעו כדי לקבל מאפיינים חדשים. כתוצאה מכך, קשה לסווג או להגדיר את תפקידי האלים. למרות גמישות זו, לאלים היו יכולות ותחומי השפעה מוגבלים. אפילו האל הבורא (אנ') לא יכול היה להגיע אל מעבר לגבולות הקוסמוס שהוא יצר, ואפילו איסיס, למרות שנאמר שהיא החכמה מבין האלים, לא ידעה כל.[46] ריצ'רד ה. ווילקינסון, לעומת זאת, טוען שמספר טקסטים מהממלכה החדשה המאוחרת מראים שככל שהתפתחו אמונות על האל אמון, חשבו שהוא מתקרב לידע-כל ולנוכחות-כל (אנ'), ולהתעלות מגבולות העולם באופן שאלוהויות אחרות לא עשו זאת.[47]
האלוהויות בעלות התחומים המצומצמים והמיוחדים ביותר מכונים בכתב המודרני "אלוהויות מינוריות" או "שדים", אם כי אין הגדרה נחרצת למונחים אלו.[48] מספר שדים היו שומרי מקומות מסוימים, במיוחד בדואט (Duat), ממלכת המתים. אחרים נדדו בין העולם האנושי לדואט, אם כמשרתים ושליחים של האלים הגדולים יותר או כרוחות נודדות שגרמו למחלות או אסונות אחרים בקרב בני האדם.[49] מיקומם של השדים בהיררכיה האלוהית לא היה קבוע. לאלוהויות המגן בס ותאורת היו במקור תפקידים קטנים, דמויי שדים, אך עם הזמן הם זכו להשפעה רבה.[48] היצורים המפחידים ביותר בדואט נחשבו כמגעילים ומסוכנים לבני אדם כאחד.[50] במהלך ההיסטוריה המצרית, הם נחשבו כחברים נחותים מיסודם בחברה האלוהית[51] וייצגו את ההיפך מהאלים העיקריים המועילים ומניחי החיים.[50] עם זאת, אפילו האלוהויות הנערצות ביותר יכלו לפעמים לנקום נקמה בבני אדם או זה בזה, להפגין צד דמוי שד באופיים ולטשטש את הגבולות בין שדים לאלים.[52]
התנהגות
עריכהמיקומים
עריכהשמות וכינויים
עריכהמגדר ומיניות
עריכהיחסים
עריכההתגלמויות ושילובים
עריכהאתון ומונותאיזם
עריכהאחדות אלוהית בדת המסורתית
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Allen 2014, p. 523.
- ^ Wilkinson 2003, p. 72.
- ^ Allen 1999, pp. 44–54, 59.
- ^ 1 2 3 Leitz 2004, pp. 393–394.
- ^ Hornung 1982, p. 42.
- ^ 1 2 Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 8–11.
- ^ Wilkinson 2003, pp. 26–28.
- ^ Baines 2001, p. 216.
- ^ Hornung 1982, p. 62.
- ^ Baines 2001, pp. 76–79.
- ^ Assmann 2001, pp. 7–8, 83
- ^ Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 11–12.
- ^ Wilkinson 1999, pp. 225–226.
- ^ 1 2 3 Wilkinson 2003, pp. 12–15.
- ^ Gundlach 2001, p. 363.
- ^ 1 2 3 Traunecker 2001a, pp. 25–26.
- ^ Hart 2005, p. 143.
- ^ Silverman 1991, pp. 10–13.
- ^ David 2002, p. 57.
- ^ David 2002, p. 50.
- ^ Wilkinson 1999, pp. 264–265.
- ^ Traunecker 2001a, p. 29.
- ^ Wilkinson 2003, pp. 92, 146.
- ^ Hornung 1982, p. 74.
- ^ Wilkinson 2003, p. 74.
- ^ Wildung 1977, pp. 1–3, 31
- ^ Wildung 1977, pp. 31, 83.
- ^ Baines 1991, pp. 158–159.
- ^ Silverman 1991, p. 58.
- ^ Kuckertz & Lohwasser 2019, pp. 26–27.
- ^ Tazawa 2009, p. 169.
- ^ Frankfurter 2004, p. 160.
- ^ Englund 1989a, pp. 9–10.
- ^ Tobin 1989, p. 18.
- ^ Englund 1989a, pp. 19–20, 26–27.
- ^ Allen 2014, pp. 54–55.
- ^ Dunand & Zivie-Coche 2004, p. 26.
- ^ Hart 2005, pp. 91, 147.
- ^ Hart 2005, pp. 85–86.
- ^ David 2002, pp. 58, 227.
- ^ Tobin 1989, pp. 197–200.
- ^ Traunecker 2001a, pp. 85–86.
- ^ Hornung 1982, pp. 77–79.
- ^ Assmann 2001, p. 63.
- ^ David 2002, pp. 57–58.
- ^ Hornung 1982, pp. 98–99, 166–169.
- ^ Wilkinson 2003, p. 39.
- ^ 1 2 Meeks 2001, p. 375.
- ^ Lucarelli 2010, pp. 2–5.
- ^ 1 2 Frandsen 2011, pp. 59–62.
- ^ Roccati 2011, pp. 93–96.
- ^ Ritner 2011, pp. 3–5.
לקריאה נוספת
עריכה- Leitz, Christian, ed. (2002). Lexikon der ägyptischen Götter und Götterbezeichnungen (in German). Peeters. Vol. I: ISBN 978-90-429-1146-8; Vol. II: ISBN 978-90-429-1147-5; Vol. III: ISBN 978-90-429-1148-2; Vol. IV: ISBN 978-90-429-1149-9; Vol. V: ISBN 978-90-429-1150-5; Vol. VI: ISBN 978-90-429-1151-2; Vol. VII: ISBN 978-90-429-1152-9; Vol. VIII: ISBN 978-90-429-1376-9.
- Watterson, Barbara (1984). Gods of Ancient Egypt. Guild Publishing. ISBN 978-0-7134-4523-7.
קישורים חיצוניים
עריכה
- Gods and goddesses in ancient Egyptian belief at Digital Egypt for Universities