איזיס

(הופנה מהדף איסיס)
Disambig RTL.svg המונח "איסיס" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו איסיס (פירושונים).

במיתולוגיה המצרית, אָסֶת (בקופטית: Ⲏⲥⲉ, אֵסֶה), הידועה כיום בשמה היווני אִיזִיס (Ίσις), היא האלת הרפואה, הקסם והטבע, שנחשבה לבעלת כוחות ריפוי מופלאים. איזיס הייתה אחותו ואשתו של אוזיריס[1], אחותו של סת, אחותה של נפתיס ואמו של הורוס. גופתו המבותרת של אוזיריס שבה לתחייה הודות לקסמיה. רבים מקבילים אותה לאלות היווניות ארטמיס ודמטר, לענת הכנענית ולעשתר המסופוטמית.

איזיס
Isis.svg
אלת הרפואה, הקסם והטבע
אב גב עריכת הנתון בוויקינתונים
אם נות עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים סת, נפתיס, אוסיריס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אוסיריס, מין, סראפיס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים הורוס, אנוביס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איזיס בכתב חרטומים
Q1tB1
או
Q1X1
H8
פסל טרקוטה מצרי, שייתכן כי מתאר את איזיס מבכה את מות אוזיריס בעלה. בפסל המתואר מרימה איזיס את זרועה הימנית מעל ראשה, במחוות אבל טיפוסית. הפסל מוצג כיום במוזיאון הלובר, פריז.

איזיס היא בעיקר אלת הקסם והרפואה. על פי אחד הסיפורים הידועים אודותיה, רצתה שאוסיריס, אחיה ובעלה יוכתר למלך האלים במקום רע, מלך האלים המקורי ואל השמש. היא יצרה נחש אשר הכיש את רע, ואמרה לו שתוכל לרפאו אם ייתן לה את שמו הסודי. משנתן רע לאיזיס את שמו הסודי, רפאה אותו איזיס, אך הכריחה אותו לפרוש. אוסיריס מונה למלך האלים במקומו.

איקונוגרפיהעריכה

באיקונוגרפיה המצרית מרבה איזיס להופיע כשהיא נושאת על ראשה את כס המלכות הפרעוני. זאת משום שאיזיס ואוזיריס זוהו עם בית המלוכה המצרי, והפרעה המצרי נחשב להתגלמות החיה של בנם, האל הורוס. לעיתים קרובות מוצגת איזיס כשעל ראשה גלגל השמש והיא נושאת את בנה הורוס. דמותה של איזיס כאם הנושאת את בנה שימשה מאוחר יותר כבסיס לאיקונוגרפיה הנוצרית של מרים, אם ישו. אף כי האיקונוגרפיה של איזיס היא ברובה אנתרופומורפית (מציגה אותה בדמות אנושית), נמצאו גם ייצוגים שלה בדמות הציפור דיה ולעיתים אף בדמות נחש. יתרה מזו, כתוצאה מהתמזגותה עם האלה המצרית חתחור, היא מופיעה לעיתים קרובות כשלראשה קרני פרה.

האלה איזיס ושמו הנסתר של האל רעעריכה

קיימות גרסאות רבות לסיפור הפרישה של רע ממלכות מצרים, אך אחת הגרסאות המוכרות מקושרת ישירות לאיזיס. רע, אל השמש, החיים ומלך מצרים היה זקן מאוד. איזיס, שחמדה את הכס לבעלה אוזיריס, לא רצתה לחכות עוד. לכן אספה מעט מרוּקו של רע בעת שישן, ערבבה אותו עם חימר ויצרה נחש. מכאן מזוהה איזיס עם הנחש. הנחש הכיש את רע, שלא הצליח להירפא אפילו בעזרת כל קסמיהם של האלים, כולל איזיס עצמה. איזיס אמרה לרע כי רק אם ימסור לה את השם הסודי שלו, תוכל לרפא את ארס הנחש. בסופו של דבר נכנע רע לתנאיה של איזיס ומסר לה את שמו הסודי. לאחר שאיזיס ריפאה את רע, היא אילצה אותו לסגת אל השמיים לצמיתות, כך שאוזיריס יוכל לשבת על הכס. על פי המיתוס המצרי, אחיו של אוזיריס, סת, חמד את בית המלוכה וביקש להרוג את אחיו. לאחר מספר ניסיונות כושלים, הצליח סת לבתר את גופתו של אוזיריס והטמין את חלקיה במקומות מסתור שונים. איזיס יצאה למסע בחיפוש אחר חלקי גופתו של בעלה ואחיה אוזיריס. לאחר שאספה את כל חלקי הגופה, היא איחדה אותם וחנטה את הגופה, ובכך יצרה את המומיה הראשונה. היא קברה אותה בסתר והגנה עליה בעזרת לחשים רבי עוצמה. כאשר פרשה את כנפי הציפור שלה מעל גופתו של אוזיריס, הוא קם לתחייה, אך רק באופן חלקי כך שיכל אך ורק למלוך על הדוואת (אנ') (עולם המתים), שם הוכתר למלך המתים.

איזיס כאלה אוניברסליתעריכה

עוד בתקופה הפרעונית, כתוצאה מהזיהוי שלה עם השושלת הפרעונית, נודע לאיזיס מקום מיוחד בקרב האלים המצריים. אולם בתקופת בית תלמי, עם הקמת הסרפאום (אנ') על ידי תלמי הראשון (סוטר), התחזק מעמדה של איזיס הן במצרים והן מחוצה לה. פולחניה של האלה אומצו על ידי תושביה היוונים של אלכסנדריה וחדרו בהדרגה גם ליוון עצמה. כתוצאה מכך עברה דמותה של איזיס הלניזציה מרחיקת לכת, שניכרת בבירור באיקונוגרפיה שלה.

אחד התוצרים של תהליך זה הוא הפיכתה של איזיס לאלה אוניברסלית והזיהוי שלה עם שורה של אלות אחרות. על קירות אחד ממקדשי האלה במצרים נמצאו ארבעה המנונים ביוונית מאת אדם בשם איזודורוס, המתוארכים למאה ה-1 לפנה"ס, ומתארים את איזיס כישות האחת מאחורי סדרה של אלות ופולחנים ברחבי העולם ההלניסטי: אחד המקדשים הידועים לאלה שכן באי פילה שבדרומה של מצרים.

כל בני התמותה החיים על הארץ חסרת הגבולות/ תראקים, מצרים וברברים/ מבטאים את שמך הנאה, שם הנערץ מאד על כולם/ כל אחד בשפתו שלו, בארצו שלו/ הסורים מכנים אותך עשתרת, ארטמיס, נאנאיה/ השבטים הליקים מכנים אותך לטו הגבירה/ התראקים אף הם מכנים אותך אם האלים/ והיוונים הרה של הכס הגדול, אפרודיטה/ הסטיה הטובה, ריאה ודמטר/ אך המצרים קוראים לך /תיואיס מפני שאת האחת שהיא כל/ האלות האחרות שהעמים קוראים בשמן.

איזיס בתקופת האימפריה הרומיתעריכה

 
איזיס מוילה אדריאנה בפסל רומי עתיק מחזיקה בידה סיסטרום שנוסף בשיחזור מהמאה ה-17 במוזיאונים הקפיטוליניים

איזיס הייתה במודעות היוונים כבר מימי אלכסנדר הגדול[2]. עם עליית האימפריה הרומית, החל תהליך הטמעה רומית (אנ'), בו איזיס הופיעה כאלה של העם[2]. הרומאים אימצו את איזיס במגוון מאפיינים: כדמות אימהית (הולידה וטיפחה את הורוס), מעניקת חיים (החייתה את בעלה אוסיריס), בעלת שליטתה על הניווט הימי[3], יכולות ריפוי, התקווה לחיים לאחר המוות ולחיי נצח[2] . בתקופת האימפריה הרומית פולחן איזיס התקיים בתודעת הציבור והמנהיגים. פולחן האלה זכה ליחס משתנה, שהחל עם הוצאתה אל מחוץ לפומריום, רדיפתה, דרך עליה בפופולריות ולבסוף כניסה אל הקדושה הרומית[4].

פוליטיקה רומיתעריכה

בפוליטיקה הרומית התנהל שיח לגבי הלגיטימיות של פולחן איזיס והשאלה האם מדובר בדת או אמונה טפלה[2]. מעמדו של פולחן איזיס עבר הגבלות, איסורים, הקלות ולבסוף קבלה אל המסורת הרומית. מתחילת תקופת האימפריה הרומית, גישות קיסרים בנוגע לפולחן איזיס השתנו. בשנת 28 לפנה"ס הורה אוקטביאנוס על איסור הקדושה המצרית בתוך הפומריום, ולמעשה להוצאת הפולחן המצרי מן המסורת הרומאית בצורה רשמית[5]. טיבריוס היה אחראי לגירוש חסידי כתות מצריות מרומא על בסיס צו סנאטורי. לעומתם, גאיוס קליגולה, התיר ואף השתתף בטקסי חניכה ומצעדים של פולחן איזיס. בתקופתו הוכנס פסטיבל האיזיה (Isia), שחגג את מותו ותחייתו של אוסיריס, אל לוח השנה הרומאי[6]. קלאודיוס נודע בסובלנותו הדתית, ודומיטיאנוס שיפץ מקדשי איזיס ברחבי רומא[7]. הקיסר קומודוס היה חבר בפולחן איזיס ככוהן זוטר[7].

סינקרטיזם דתיעריכה

סינקרטיזם דתי, כלומר, שילוב תכונות של אלים זרים עם אלים מסורתיים התרחש בפולחן הרומי לעיתים קרובות[2]. בתהליך זה, של יצירת אלוהות סינקרטיסטית שתואמת לחשיבה הרומית, איזיס הוטמעה לתוך תבניות שונות במיתולוגיה הרומית, איזיס-קרס (Ceres), איזיס-פורטונה (Fortuna), איזיס-ונוס (Venus)[2] ואיזיס פלאגיה[3].

הגיית השם איזיסעריכה

אגיפטולוגיים סוברים שהשם המקורי הוא Δוסט (Δūsat) כש-Δ נהגה כמו ר (R) או ל (L), כלומר רוסט (Rūsat) או לוסט (Lūsat)[8]. היגוי זה החל להיחלש וכבר בממלכה החדשה במצרים, Δ נעלם לגמרי או שנשאר כעיצור גרוני. האות האחרונה, ט (t) שתפקידה סיומת נשית, גם נעלמה במעבר לממלכה החדשה, כך שבממלכה החדשה במצרים היגוי השם היה בקירוב אוסה (Usa). צורה זו של השם נלקחה אל השפה המרואיטית (אנ') בה הוא נהגה ווסה (Wusa). שינוי קול משמעותי במילניום הראשון לפני הספירה הוא המעבר בין או (ū) ל- אה (ē). וההגיה של התנועות ל- אה (ĕ) או אי (i). כלומר אסה (Ēse) או אסי (Ēsi). המעבר ליוונית נכרך בהוספה של הסופית ס (s), ומעבר של אה (ē) ל- אי (i), ולהגייה "איסיס" (Isis).

פולחן איזיסעריכה

איזיס היא אלוהות מצילה, מעניקה טוב לאנשים טובים, שרק מחשבות טהורות בלבם[9]. בהתאם לכך, מחלה וחוסר מזל הם תוצאה של כעס אלוהי. בפולחן איזיס, קיים קשר בין חטא אישי ספציפי לבין מחלה או חוסר מזל, ובכדי לטהר חסידי איזיס מהחטאים שלהם, מתקיימים טקסי חרטה ציבורית או פרטית. את הפולחן של איזיס, סראפיס ואוסיריס ניתן לראות בלוחות שנה כפריים מאיטליה (אנ') מהתקופה היוליו-קלאודית, מ-19–65 לספירה לכל המוקדם. בלוח השנה של שנת 354 לספירה, מתועדים מספר חגים רשמיים העוסקים באלה איזיס וחבריה. דבר המעיד על הפופולריות המחודשת של פולחן איזיס, כניסתה או חזרתה, אל הקדושה הרומית[4]. האירועים המצוינים הם:

  • איזיה (Isia), בסוף אוקטובר עד תחילת נובמבר. 28.10-03.11. זהו פסטיבל העוסק במיתוס התחייה של אוסיריס. הטקסים הציבוריים והפרטיים משחזרים את אובדנה של איזיס, את אבלה ואת הגילוי המשמח של אוסיריס בשובו לחיים. במצרים, היעלמותו של אוסיריס קשורה לשפל הנילוס וללידתו מחדש עם המים העולים שהמביאים את חזרת הצמחייה. באימפריה הרומית, הטקס התמקד בנוכחות האל במים, החומר הקדוש. בלוח שנה מסיינט מריה מאג'ורה (S. Maria Maggiore). ברומא ישנו תיעוד של קסטו איזידיס (Castu Isidis), יום של התנזרות ואבדן ב -28 באוקטובר. החזרה המשמחת לחייו של אוסיריס, נרשמה בלוח השנה ב -1 בנובמבר ונחגגה בעשרים וארבע מרוצי הקפה. ב -2 בנובמבר, לוח השנה מצביע על שירת מקהלה משמחת של עשרים ושבעה גברים[4].
  • ספינת איזיס (Navigium Isidis), ב־5 במרץ. חג החוגג את איזיס פלאגיה, איזיס כאלת הים, תבואה ופוריות. במאה הרביעית, פסטיבל זה שמר על הקשרם של איזיס וסראפיס כמגיני הניווט הימי. באופן טיקסי וחגיגי משגרים ספינה. שחנכה מדי שנה את תחילת עונת הניווט בים התיכון. בספר חמור הזהב (Asinus aureus) או המטמורפוזות (Metamorphoses) מאת לוקיוס אפוליוס, תהלוכה בחג זה מתוארת והאירוע לוקח חלק בעלילה[4].
  • הפלוסיה (The Pelusia), ב־20 במרץ. פסטיבל המציין את הולדתו של הרפוקרטס (Harpocrates), בנה של איזיס[4].
  • הליכנפסיה (The Lychnapsia), ב־12 באוגוסט. פסטיבל זה מסמל את יום הולדתה של איזיס[4].

עד המאה הרביעית, פולחן איזיס נחשב לרומאי באופן מסורתי. הכת התקבלה בקרב הקדושה הרומית על ידי הסנאט[4].

בכדי לקחת חלק בפסטיבל איזיס, יש לעבור עשרה ימים של התנזרות מינית[9]. התנזרות מינית נתפסה כסימן של צדיקות וכטכניקה להשגת טוהר מוסרי במשך החיים. חסידי איזיס היו מודעים לקשיים הבאים עם הניסיון לחיות לפי הכללים המוסריים של הפולחן. ישנם מספר מקורות העוסקים בנושא ההתנזרות והזוגיות. אובידוס מציין את מקדש איזיס כאחד המקומות בהם מתקיים מין אסור, ופולחן איזיס מוזכר גם בעדות הפלוויאנית של יוסף בן מתתיהו. טיבולוס מתפלל ומבקש מהאלה שזוגתו דיליה אכן מקיימת את הנדר שלה במקדש איזיס. בטקסט יווני, הארטולוגיה מכים (The Kyme Aretalogy), איזיס היא ממסדת חוקי האדם. אחראית על משפחה המבוססת נישואים הטרוסקסואליים, על יחסי אהבה כללים בתוך המשפחה, האישה אוהבת את בעלה, הבעל אוהב את אשתו, הילדים אוהבים ודואגים להוריהם וההורים אוהבים ודואגים לילדיהם. לפי טקסט מאנדרוס (Andros), איזיס נתנה לבעלים נשים צייתניות, והביאה את שניהם בקשר הזוגיות[9].

לבוש מאמיני איזיסעריכה

ברחבי האימפריה הרומית כתות איזיס השתמשו בלבוש מיוחד[10]. לבוש זה לעיתים היה בעל מקורות מצריים או שהיה בעל מאפיינים דמוי מצריים, בשילוב עם מאפיינים יווניים או רומיים. ניתן לשער שללבוש היה מספר תפקידים. כמו הצורך להתקרב אל המקור המצרי. משמעות טקסית. הבדלה מכלל הציבור[10]. ישנם תיעודים ארכאולוגיים מהם אפשר להסיק כיצד התלבשו מאמיני איזיס. עם זאת, יש להתייחס אל העובדה לפיה בעבודות אמנות ישנה נטייה לתאר את המציאות בצורה אידיאלית או אפילו מוקצנת[10]. בהתחשב בסייג הזה, להלן רשימה של פריטי לבוש שנצפו במספר עבודות אמנות העוסקות באיזיס.

  • בגדי גבר- בגד עוטף, עטוף ומהודק גבוה סביב החזה או סביב המותניים, ללא ביגוד תחתון, או בגד עוטף עם גלימה הנמשכת מעליו[10].
  • בגדי אישה- לבוש איזיס או קנוטנפלה (Knotenpalla), בגד תחתון ארוך עם שרוולים קצרים, עיטוי ראש; פיסת בד מלבנית עם שוליים בצד אחד עוטף את הגוף ונקשר מקדימה. דיפלקס, נלבש מעל קנוטנפלה, הצ'יטון, מעטה עוטף באלכסון מכתף ימין עד מתחת ליד שמאל[10].
  • בגדי אישה טקסיים- פלה קונטבולטה (Palla contabulata), הבגד עטוף באלכסון מלמטה לזרוע הימנית אל הכתף השמאלית; אחד מגולגל מעלה ונופל באופן רופף מכתף שמאל על החזה[10]. צעיף מהודר, פלה קונטבולטה מגולגלת היטב, נלבש מכתף שמאל לכיוון הירך הימנית. כאשר הוא בעל גבולות ברורים הוא נראה כמו צעיף נפרד, מעוטר באלמנטים כמו מצריים כתרים, כוכבים וירחים[10].

לידתו הנסתרת של הורוסעריכה

גרסה ראשונה - לחש 148עריכה

יום אחד איזיס התעוררה משנתה וגילתה כי היא הרה מאוסיריס. איזיס שמחה מאוד וקראה:

הוי האלים! אני איזיס, אחותו של אוסיריס אשר ביכתה את אובדן שלטונו! הריתי לו ואני נושאת ברחמי בן אשר יהיה בכיר תשיעיית האלים של און, ישלוט על הארץ, יהיה יורשו של גב, ייאבק למען אביו, אוסיריס, ויטבח את סת, אויב אביו. בואו והגנו על זה אשר ברחמי!

[11]

אתום מיהר להרגיע את ההתלהבות העזה של איזיס על העובדה כי היא הרה. איזיס ענתה בתגובה כי זהו אכן אל מזרעו של אוסיריס. בתגובה אמר אתום כי איזיס חייבת להסתיר את העובדה כי היא הרה כדי שסת לא ינסה להרוג את העובר. איזיס ציוותה על אתום לעזור להגן על העובר. בהולדתו של הורוס פתח את פיו ואמר:

אני חור (הורוס) הבז. עפתי עד האופק ועברתי את כל האלים שבשמיים- כך עליתי עליהם. אין כוח עוין שיכול להתחקות על מעופי- כך התרחקתי מסת, אויבו של אוסיריס. גם אל אחד לא ישווה לי- כך אוכל להינקם מאויב אבי אוסיריס והפיל תחת סנדליי. אני חור, בן איזיס!

[11]

הנצחהעריכה

האסטרואיד 42 איזיס (אנ') שהתגלה על ידי רוברט פוגסון ב-1856, נקרא על שמה ועל שם בתו של המגלה, האסטרונומית איזיס פוגסון(Isis Pogson)[12].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קלוזנר, י., מישו עד פאולוס, האנציקלופדיה העברית ג', עמ' 36-38
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Lauren Hackworth Petersen, The Places of Roman Isis, Oxford Handbooks Online, ‏2016-09-01 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Laurent Bricault, Isis Pelagia: Images, Names and Cults of a Goddess of the Seas, BRILL, 11 Nov 2019, Religions in the Graeco-Roman World, פרק Chapter 5, A Cult for Isis, Goddess of the Seas
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Michelle Renee Salzman, On Roman Time, University of California press, 1990, עמ' 169-175
  5. ^ Sarolta A. Takacs, Isis and Sarapis in the Roman World, BRILL, 1994, Religions in the Graeco-Roman World, עמ' 75-79
  6. ^ Sarolta A. Takacs, Isis and Sarapis in the Roman World, BRILL, 1994, Religions in the Graeco-Roman World, עמ' 87-91
  7. ^ 1 2 Sarolta A. Takacs, Isis and Sarapis in the Roman World, BRILL, 1994, Religions in the Graeco-Roman World, עמ' 127-129
  8. ^ Quack Joachim Friedrich, What is a Priest of Ēse, of Wusa, and of Isis in the Egyptian and Nubian World?, Individuals and Materials in the Greco-Roman Cults of Isis
  9. ^ 1 2 3 Jaime Alvar, Romanising Oriental Gods, BRILL, 2008, עמ' 177-192
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Eric M. Moormann, Ministers of Isiac Cults in Roman Wall Painting, Individuals and Materials in the Greco-Roman Cults of Isis
  11. ^ 1 2 שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, הוצאת מפה 2005, עמ' 60
  12. ^ (42) Isis In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. ISBN 978-3-540-29925-7. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_43.