פתיחת התפריט הראשי

רחוב ויה דולורוזה הוא דרך רוחב ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. הרחוב חולף מצפון להר הבית, ומחבר בין רחוב שער האריות ורחוב בית הבד בו הוא מסתיים. הרחוב נחלק לשני חלקים נפרדים, מזרחי באורך של 250 מטרים ומערבי באורך של 150 מטרים, המרוחקים זה מזה מספר עשרות מטרים, והמחוברים האחד לשני באמצעות רחוב הגיא. לאורך הרחוב הבנוי על תוואי הדקומנוס רומי,[1] עובר חלק מהוויה דולורוזה, "דרך הייסורים", שבה, על פי נצרות, צעד ישו מהמקום בו נגזר דינו לצליבה ועד גבעת הגולגולתא שבה נצלב.

שלט רחוב.svg
רח' ויה דולורוזה
Via Dolorosa.jpg
רחוב ויה דולורוזה תחילת המאה ה-20
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים
רובע הרובע המוסלמי
קואורדינטות 31°46′49″N 35°13′57″E / 31.780166666667°N 35.232555555556°E / 31.780166666667; 35.232555555556
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
ויה דולורוזה
ויה דולורוזה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רחוב ויה דולורוזה וסביבתו

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

העת העתיקהעריכה

  ערך מורחב – ויה דולורוזה

במאות השנים לאחר מותו של ישו לא היה המושג "ויה דולורוזה" ולא היה כל זכר לתחנות המקובלות כיום. למרות זאת היו צליינים נוצרים שנהגו להתחקות אחר תוואי משוער בו הלך לדעתם ישו. כל אלה היו השערות, שכן ירושלים נהרסה כמעט לחלוטין בעקבות חורבן בית המקדש בשנת 70. אתרים ומבנים שהיו בה נחרבו ונבנו מחדש פעמים רבות, ולא היה לאל ידם לשחזר את מסעו האחרון של ישו.

במאה ה-5 נבנתה ברחוב כנסייה שנשאה על שם סופיה.

ימי הבינייםעריכה

במאה ה-12, הקימו בו הצלבנים כנסייה חדשה.

התוואי המוכר של הרחוב הוא במידה רבה מעשה ידיו של המסדר הפרנציסקני, שבשנת 1342 מונה לשומר המקומות הקדושים בארץ ישראל. הקמת התחנות לאורך ויה דולורוזה הייתה חלק מאידאולוגיה פרנציסקנית שדגלה בגאוגרפיה דתית.[2] התוואי ששרטט המסדר הפרנציסקני נותר בלתי מגובש במשך מאות שנים. הדבר בא לידי ביטוי בתוואי עצמו שעבר שינויים, וכן במספר התחנות, במיקומן ובאירוע שנועדו להנציח. תקוותם כי תחנות אלו תיחשבנה לנכסים נוצריים שאין לפגוע בהם או להזיז אותם הסתמכה על הסכם שחתמו עם השלטון הממלוכי בשנת 1333 בו הכירו השלטונות בבעלותם של הפרנציסקנים על אתרי דת נוצריים שונים.[3] תהליך גיבושה של ויה דולורוזה הואץ מאד באמצע המאה ה-15, כשהפרנציסקנים גורשו מהר ציון, אז גם נוצר ספר תפילות ייחודי שהותאם לתחנות ויה דולורוזה, ואיפשר לצליין לעקוב אחר הדרך מראשיתה ועד סופה.

העת החדשהעריכה

תקוותם של הפרנציסקנים לנוכחות נוצרית לאורך תוואי ויה דולורוזה נגוזה במאה ה-16, עקב איסור שהטילו העות'מאנים המוסלמים על צליינים נוצרים לקיים פולחן דתי ליד התחנות, ואפילו רק להתעכב לידן.[4]

הפופולריות העצומה שהייתה למסורת ויה דולורוזה באירופה השפיעה מאד על הנעשה בירושלים. היא הביאה את הפרנציסקנים להעתיק את תחנות ויה דולורוזה האסורות לפולחן אל תוך כנסיית הקבר, כך שהצליינים יוכלו לעבור דרכן ולשאת בהן את התפילות המתאימות להן.

מראשית המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20עריכה

 
כתובת פסיפס בגאורגית שהובאה ממנזר ביר אל-קוט ליד בית לחם, ואשר הנחשבת לכתובת הקדומה ביותר בשפה זו (המאה ה-5 או ה-6), בין התגליות המוצגות ב-מוזיאון הארכאולוגי של בית הספר הפרנציסקני למקרא.

במאה ה-19, עם ביטול רבים מחוקי עומר ושיפור מעמד הנתינים הזרים באימפריה העות'מאנית (הקפיטולציות), חזרו הצליינים בהמוניהם לתחנות ויה דולורוזה, עד כי גם היום נחשבת הצעידה לאורכה כאחד משיאי הביקור של צליין בארץ הקודש.

בשנת 1838 אישר השליט איברהים פאשה למסדר הפרנציסקני לחדש את הפולחן הנוצרי בקפלת ההלקאה בין השנים 1927-1929 נבנתה הכנסייה מחדש על ידי אנטוניו ברלוצי אשר הסתמך על שרידי הכנסייה הצלבנית המקורית. הפרנציסקנים חשפו שרידים מהתקופה הצלבנית, דוגמת חלקי עמודים וכתובות צלבניות, ושימרו אותם.

בשנת 1857 החל להיבנות מנזר האחיות ציון ביוזמתו של אלפונס רטיסבון, יהודי מומר משטראסבורג, המנזר והכנסייה שבו נחנכו בשנת 1867 והם מאופיינים בסגנון רומי-ביזאנטי במטרה להשתלב עם השרידים הקדומים שנמצאו במקום.

בשנת 1858 מסרו העותמאנים את מבנה בית המרחץ "חמאם אל סולטאן", לידי הקהילה הארמנית-קתולית אשר הקימה במקומו כנסייה.

בשנת 1869 נבנתה ברחוב האכסניה האוסטרית אשר תוכננה על ידי האדריכל אנטון אנדליכר (Anton Endlicher).

בשנת 1874 הוקמה כנסיית גבירתנו הדואבת על שרידיה של כנסייה צלבנית.

בתקופה העות'מאנית שכן ברחוב בניין "הסראיה" שהיה משכנו של מושל ירושלים, שכונה "מותסלם". במאה ה-19 עבר בית הסראיה ממשכנו ברחוב ויה דולורוזה, לארמון הגבירה טונשוק. בשנת 1923 הוקם במקום בית ספר יסודי מוסלמי לבנים "אל-עומריה". מגג בית הספר יש תצפית על הר הבית.[5]

בשנת 1903 בקירוב, הוקמה ברחוב קפלת ההרשעה וכפיית הצלב, קפלה נוצרית קתולית, הנמצאת בחזקת משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית. מספר שנים לפני הקמתה, התגלו במקום חורבותיה של כנסייה ביזנטית ששמה אינו ידוע ואשר הפכה לימים למסגד.

בשנת 1924 הוקם בסמיכות לקפלת ההלקאה, מוסד אקדמי איטלקי ללימודי מקרא, בשם בית הספר הפרנציסקני למקרא. ב-2005 הוכר במעמד של אוניברסיטה אפיפיורית. במקום קיימת ספרייה עם כ-50,000 ספרים בנושאי ארכאולוגיה, המזרח הקדום, מקרא, פאטרולוגיה, יהדות מוקדמת, וכתבי עולים רגל לארץ ישראל משנת 1931 קיים במוסד זה מוזיאון לארכאולגיה.

בחלקו המערבי של הרחוב נמצא שוק גדול הנקרא "ח'אן א'זית" (אכסניית שמן הזית).[6]

ברחוב ויה דולורוזה פינת רחוב הגיא הוקמה האכסניה האוסטרית כאכסניה לצליינים.[7] בצדו המזרחי של הרחוב פועל בית ספר לבנים.

מ-1967עריכה

במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרצו כוחות חטיבה 55 לעיר העתיקה משער האריות דרך רחוב זה, לאחר שהושלם כיתורה של העיר העתיקה מכל כיווניה. מהרחוב נעו חלק מהכוחות דרומה למתחם הר הבית והכותל המערבי, בעוד כוחות אחרים החלו בטיהור העיר העתיקה.

 
בריכת הסטרותיון בשנת 2009

בשנות ה-80 של המאה ה-20, במהלך עבודות שיפוץ ברחוב, הועלו אבנים מרצפת ממפלס תקופת בית שני (הנמוך בסביבות 4 מטר ממפלס החיים) א אמצע רחוב ויה דולורוזה, סמוך למפגש עם רחוב הגיא.

בשבת חול המועד סוכות ה'תשמ"ח (10 באוקטובר 1987), נרצח ברחוב ישראלי בידי מחבל ערבי.[8] במוצאי יום כיפור ה'תשנ"ז, 24 בספטמבר 1996 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פתיחת מוצא מנהרות הכותל לרחוב ויה דולורוזה. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל. הממשלה התכנסה לדיון מיוחד, והחליטה להשאיר את היציאה לרחוב.[9]

במוצאי שבת חול המועד סוכות ה'תשע"ו נרצחו במקום 2 יהודים על ידי מחבל ערבי.[10]

ברחוב גלריות אחדות לאומנות ולעתיקות.

אתרים בסמוך לרחובעריכה

מול מנזר האחיות ציון, קיים זאווית אל בוחריה, מרכז סופי של המסדר הנקשבנדי בישראל. במקום מסגד סופי קטן, אחוזת קבר משפחתית. ומוזיאון קטן לתולדות הקהילה האוזבקית בירושלים בו גם אוסף נדיר של כתבי יד ישנים הקשורים לתורה הסופית והעדה האוזבקית.

בריכת הסטרותיון משתרעת ברובה מתחת הרחוב ומתחת הרחוב מסתיימת מערת צדקיהו. מהרחוב יוצא מעבר מקורה חשוך (מתחת לבית הספר עומריה), המגיע לשער הר הבית הנקרא "השער החשוך" או "שער פייצל". לדעת חלק מהחוקרים נקודת המוצא של המעבר המקורה, היא מקומה של מצודת האנטוניה ששכנה מצפון להר הבית.[11] במעבר זה נמצאים פתחיהן של שלוש מדרסות מן התקופה הממלוכית, הדוואדריה (נבנתה ב-1295), הסלאמיה (נבנתה ב-1300) והאמיניה (נבנתה ב-1330),[12] במתחם שלוש המדרסות הללו נמצאים כיום מוסדות של אלווין ישראל המספקים שירותי יום לאנשים עם צרכים מיוחדים מגיל ינקות ועד זקנה.[13]

סמוך לרחוב ממוקם "שער בני ע'ואנימה" של הר הבית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר רשות העתיקות
  2. ^ יצירת מקומות קדושים על מנת למשוך נוכחות קבע (או לפחות נוכחות צליינית) במקומות מרכזיים. אידאולוגיה זו נולדה בעקבות כישלון ניסיונות קודמים ליצור עובדות בשטח בכוח הזרוע, דוגמת הכיבושים הצלבניים.
  3. ^ רוני אלנבלום, "מים לירושלים, הרובע המוסלמי ויצירת הוויה דולורוזה בירושלים בשנות ה-30 של המאה ה-14", הרצאה בכנס השנתי ה-33 של המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן מאי 2013
  4. ^ כך בספרו של ז'אן זואלארט (Zuallardo) משנת 1587
  5. ^ תמונות והסבר על בית הספר אל-עומריה באתר תפוז
  6. ^ ויה דולורוזה
  7. ^ "ישראל היום"
  8. ^ ארץ זוכרת יושביה
  9. ^ חמישים לישראל, בעמוד על שנת 1996
  10. ^ יעל פרידסון, עומרי אפרים, רותם אליזרע ואליאור לוי, פיגוע קשה בי-ם: שניים נרצחו ושניים נפצעו, באתר ynet, 3 באוקטובר 2015
  11. ^ טוביה שגיא (שקרקה), תחומין יד (תשנ"ד), עמ' 472-437
  12. ^ יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית בתוך: אלי שילר (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, אריאל 83-84, 1992. עמ' 206-169
  13. ^ אלווין אל קודס