תעודת זהות (ישראל)

מסמך רשמי המונפק על ידי משרד הפנים של מדינת ישראל, המעיד כי האוחז בה הוא מעל גיל 16, היושב בישראל באופן חוקי

תעודת הזהות הישראלית היא מסמך רשמי המונפק לכל תושב מדינת ישראל מעל גיל 16 היושב במדינה דרך קבע במעמד חוקי, גם אם אינו אזרח. הרשות המוסמכת בישראל להנפקת תעודות זהות היא רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, באמצעות לשכותיה ברחבי הארץ.

תעודת זהות ביומטרית, צד קדמי (דוגמה)
תעודת זהות ביומטרית, צד אחורי (דוגמה)
תעודת זהות ישנה

בתעודה הישראלית מופיעים פרטים אישיים מתוך מרשם האוכלוסין, ובהם מספר ייחודי הנקרא מספר זהות, שמו של בעל התעודה ושם משפחתו, שמות הוריו, תאריך לידתו, ארץ הלידה, מינו של האדם, ותמונתו. בעבר הופיע בתעודה גם הלאום. לתעודת הזהות מצורף ספח בו מופיעים הכתובת, הסטטוס המשפחתי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו.

לתעודות הזהות החכמות, שמונפקות החל מיולי 2013, ממדים של כרטיס אשראי (85X54 מ"מ). החל מיוני 2017 מונפקות תעודות זהות חכמות בלבד, בהתאם לתיקון לחוק.

חובות וזכויותעריכה

מדינת ישראל היא מהמדינות שבהן חייבים התושבים לשאת תעודת זהות, כאמור בחוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982:

תושב שמלאו לו 16 שנים, חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.

תביעה בגין הפרת סעיף זה נדירה מאוד בתחומי מדינת ישראל מאז ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, גם במקרים שבהם החוק מאפשר זאת. בנוסף, החוק קובע כי "לא יועמד אדם לדין על אי הצגת תעודה אם תוך חמישה ימים לאחר שנדרש לכך הוצגה התעודה לפני מי שדרש את הצגתה, או לפני שוטר בתחנת המשטרה".

לפי סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996:

היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.

נדרש "יסוד סביר לחשד" שנעברה עבירה כדי ששוטר יוכל לדרוש מאדם הצגת תעודת זהות. כך זוכה אדם שסירב להציג תעודת זהות ובפסק הדין נקבע כי

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) הקנה לשוטר סמכות לפנות לאדם ולעכבו ולו לזמן קצר על מנת לברר זהותו ומענו, ובכלל זה לדרוש ממנו כי יציג בפניו תעודת זהות, ברם התנה אותה סמכות בקיומו של חשד כי בוצעה עבירה... אין להתייחס בקלות ראש לדרישה להציג תעודת זהות ובהיותה פוגעת ולו פגיעה קלה בזכויות יסוד, הרי שיש להקפיד הקפדה יתירה על בחינת הנסיבות שהובילו לאותה דרישה, כמו גם על בחינת קיומה של סמכות לבוא באותה דרישה. סעיף 2 אמנם מטיל על האזרח חובה לשאת תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו, ברם הוא אינו מתייחס לסמכות של הרשות ובודאי שאינו מעניק לשוטר סמכות לפנות לכל אדם על פי רצונו, בהעדר כל עילה, על מנת לברר את זהותו[1].

בנוסף לחובה זו, מוגדרים בחוקים רבים זכויות שלמימושן יש להציג תעודת זהות, כאמצעי בלעדי לזיהויו של תושב. בעבר הייתה חובה להציג תעודת זהות למימוש זכות ההצבעה בבחירות, אך מאז הבחירות לכנסת ה-17 מותר להשתמש לשם כך גם ברישיון נהיגה או בדרכון תקף. עד הבחירות לכנסת ה-13 הייתה חובה להציג גם את הספח המצורף לתעודה, שהיה מוחתם בעת ההצבעה. במקרים שאינם מוגדרים במפורש בחוק ניתן להזדהות באמצעות תעודות אחרות. כך גם לצורך הזדהות לפתיחת חשבון בנק, במסגרת המאבק נגד הלבנת הון, ניתן להשתמש בדרכון.

משרד הפנים מנפיק תעודות זהות רק לתושבי ישראל ומסרב להנפיקן לאזרחי ישראל שאינם תושבים בישראל בנימוק שאין להם צורך בתעודה[2].

מהות הרישום בתעודת הזהותעריכה

 
תעודת זהות של הנשיא חיים ויצמן, ללא מספר זהות. פורמט התעודה: פנקס עם רישום בכתב-יד. מתוך הפרטים האישיים: משלח יד - נשיא מועצת המדינה, פרופסור לחימיה; גובה - 182 ס"מ; מבנה גוף - מוצק; סימנים אחרים - שפם וזקן.

הפרטים הרשומים במרשם האוכלוסין (ובתעודת הזהות) מיועדים גם לצרכים סטטיסטיים.

בנוסף, חלק מהפרטים מהווים גם ראיה לנכונות האמור בהם, ולפיכך רשויות המדינה וגורמים אחרים רשאים להסתמך לצורך פעילותם על פרטים אלה מתוך מרשם האוכלוסין או תעודת הזהות (סעיף 3 לחוק).

פרטי הרישום שאינם מהווים ראיה לאמיתותם (ולפיכך יכולים לשמש לצרכים סטטיסטיים בלבד) הם הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג. הסיבה לכך שפרטים אלה אינם משמשים ראיה לנכונות האמור בהם, היא שלעיתים מחויב משרד הפנים לרשום תחת סעיפים אלה פרטים המנוגדים לתפיסותיהן של מפלגות דתיות בנושא (למשל, משרד הפנים מחויב לרשום כיהודי מי שעבר גיור רפורמי, וכן לרשום כנשואים בני-זוג מדתות שונות ובני-זוג מאותו מין שנישאו זה לזה במדינה זרה).

מספר זהותעריכה

  ערך מורחב – מספר זהות (ישראל)

מספר הזהות המוטבע בתעודת הזהות הוא המספר הניתן על ידי מנהל האוכלוסין לכל תושב או אזרח ישראלי עם רישום לידתו, או עם עלייתו ארצה. המספר ניתן עוד לפני הנפקת תעודת הזהות, והוא אינו מתחלף במקרה של החלפת התעודה. המספר מורכב מתשע ספרות, שהימנית שבהן היא ספרת ביקורת, שנועדה לאתר ולמנוע טעויות בהקלדת מספר הזהות, וזאת באמצעות נוסחה הבודקת התאמה בין שמונה הספרות לספרת הביקורת.

היסטוריהעריכה

בתקופת המנדטעריכה

 
כריכת תעודת זהות מנדטורית
 
תעודת זהות של יהודייה (רחל אוני) מימי המנדט. החותמת בראש התעודה אומרת "נשיאת תעודת זהות זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל"
 
תעודת זהות מנדטורית של כנעאן עאסי, ערבי תושב ירושלים. הסעיף המקביל לסעיף ה"לאום" בתעודות הזהות הישראליות הוא כאן הסעיף "גזע" (Race) בו מצוין "ערבי נוצרי"
 
תעודת זהות, ישראל, 1949

במשך רוב שנות שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל לא הנהיגו השלטונות תעודות זהות לתושבי הארץ. כנראה בסוף שנות השלושים, אולי בתקופת "המרד הערבי הגדול" נגד הבריטים הונהגה בארץ על ידי השלטונות תעודת זהות. התעודות הונפקו לכל תושבי הארץ, יהודים כערבים. התעודה הייתה בת שני דפים בלבד, מקרטון בצבע ורוד ומאוחר יותר מקרטון חום. התעודה נשאה תצלום של בעל התעודה וכללה (בשפה האנגלית) את שמו של בעל התעודה, יישוב מגוריו, עיסוקו, מקום עסקו ותיאורו, לרבות גובהו, צבע עיניו, צבע שערו, מבנה גופו ו"סימנים מיוחדים". התעודה נשאה את חתימתו של נושא התעודה ואת חתימת וחותמת הרשות המוציאה. המספר הנקוב בתעודה איננו נראה כמספר זהות אלא כמספר הסידורי של התעודה במשרד בו הוצאה.

התעודה אינה כוללת את תאריך הלידה או הגיל, פרטים חיוניים לזיהויו של אדם.

על מנת להבדיל בין יהודים לערבים צוין בתעודה גם "הגזע" (Race), כשהכוונה ללאום.

בחלק מהתעודות, כנראה מהתקופה אחרי שנת 1945, עם הגאות בתנועת ההעפלה התנוססה בראש התעודה חותמת האומרת: "נשיאת תעודה זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל" (Palestine). זאת כנראה על מנת שבתעודה לא יהיה משום מתן לגיטימציה למעפילים שהגיעו לארץ ישראל כעולים בלתי לגליים.

במהלך שנות המדינהעריכה

תעודות הזהות הראשונות שחולקו לתושבי מדינת ישראל עם הקמתה, לאחר מפקד האוכלוסין שנערך ב-8 בנובמבר 1948, היו בצורת פנקס קטן הנתון בכריכת קרטון כחולה. פרטי נושא התעודה מולאו בה בעט והיא הכילה מספר דפים ריקים (כדוגמת דרכון) בהם נרשמו שינויים בשם, במצב המשפחתי ובכתובת, שנרשמו בעט ולידם הוטבעה חותמת משרד הפנים. פרט בלתי נפרד מן התעודה היו הטורים בהם צוין גובהו של האיש וצוינו לגביו "סימנים מיוחדים".

כן הוטבעו בדפים הריקים חותמות המעידות על השתתפות בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות וכן על קבלת פנקסי תלושים בימי הצנע.

בסוף שנות החמישים הונפקו התעודות בצורה דומה, כפנקס (הפעם קטן מעט מקודמו) בכריכת פלסטיק בצבע תכלת ובו מספרי זהות בני תשע ספרות.

בשנות השמונים הונפקו תעודות הזהות בצורת כרטיס, פלט מחשב, בציפוי למינציה ונתון בתוך נרתיק פלסטיק כחול. לנרתיק צורף ספח ובו כתובתו של התושב, שם בן או בת זוגו ומספר הזהות שלהם ושמות ילדיו עד גיל שמונה עשרה בציון תאריכי לידתם ומספרי הזהות שלהם. במאה ה-21 נרשמו בספח גם ילדיו הבוגרים של התושב, בני כל גיל. החל מה-1 ביוני 2020 בוטל הספח והפרטים בו נמסרים כקובץ דיגיטלי.[3]

בשנת 2013 החל משרד הפנים בפיילוט של הנפקת תעודות זהות חכמות עם שבב המכיל נתוני זיהוי ביומטריים, דבר שהתאפשר לאחר שבשנת 2009 חוקקה הכנסת את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע (2009). תוקפו של הפיילוט פג ביוני 2015, אז החליט שר הפנים סילבן שלום להאריכו בתשעה חודשים נוספים עד מרץ 2016[4]. בחודש פברואר 2017, התקבל התיקון לחוק בו הוחלט כי החל מ-1 ביוני 2017, יונפקו תעודות זהות חכמות הכוללות נתוני זיהוי ביומטריים. תעודות אלו, יהיו בעלות תוקף של בין חמש לעשר שנים, בהתאם לתקנות החוק.

סעיף הלאוםעריכה

מאבקים רבים התקיימו על רישום סעיף הלאום בתעודת הזהות:

הנושא עלה לראשונה בשנת 1958 בעניין הנוהל לרישום הדת על פי הצהרת הורים. מפלגת מפד"ל הביא למשבר קואליציוני[5], בעקבות הנוהל של משדר הפנים לפיו: "במקרה שהורים הם בני דתות שונות — נשואי תערובת — יש לרשום פרט זה על יסוד הצהרה בכתב החתומה בידי שני ההורים. בה יביעו את רצונם באיזה דת לרשום את ילדם". ובסעיף "הלאום"- הדברים האמורים לגבי סעיף הדת אמורים גם לגבי סעיף הלאום". כלומר רישום לאומיותו של ילד נקבע על פי הצהרת הוריו ולא על פי דיני ההלכה, כפי שתבע המפד"ל[6]. הרבנות הראשית גם לא הכירה מאז קום המדינה ברישום הדת והלאום של משרד הפנים מסיבות אלו[7]. בעיה נוספת הייתה "רישום בתום לב", כלומר רישום של אדם כיהודי על פי הצהרתו בלבד[8]. פתרון אחד שהוצע היה למחוק את סעיף הלאום מהרישום[9]. פתרון נוסף שבקישו הדתיים ליישם היה הצהרה של ההורים שהילד יגויר כהלכה, אם יש ספק[10]. לאחר שנה של דיונים הוצעה פשרה, רישום דת האב ודת האם בטופס מרשם התושבים של קטין[11]. הרבנות הראשית ושר הדתות הסכימו לפשרה[12].

הנושא עלה שוב בשנת 1970 בעקבות משבר "מיהו יהודי" ובג"ץ שליט[13]. שליט ביקש לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי. פקידי משרד הפנים סירבו לעשות זאת, לכן עתר שליט לבג"ץ נגד שר הפנים. בג"ץ קיבל את העתירה ברוב של חמישה שופטים לעומת ארבעה[14]. כתוצאה מכך, ב-10 במרץ 1970, אישרה הכנסת תיקון לחוק השבות וחוק מרשם האוכלוסין, במסגרתו נוסף לחוק השבות סעיף 4ב הקובע: ""יהודי" - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת"[15], ללא הגדרה באיזה גיור מדובר. במקביל נוסף לחוק מרשם האוכלוסין סעיף 3א הקובע: "לא יירשם אדם כיהודי לפי לאומו או דתו אם הודעה לפי חוק זה או רישום אחר שבמרשם או תעודה ציבורית מראים כי הוא אינו יהודי, כל עוד לא נסתרו ההודעה, הרישום או התעודה האמורים להנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק ­דין הצהרתי של בית משפט או בית דין מוסמך"[16]. לאחר תיקון החוק ביקשו מספר אנשים למחוק את סעיף הלאום לחלוטין[17][18]. חבר הכנסת דוד בן-גוריון (הרשימה הממלכתית) הודיע באופן חד משמעי שהוא נגד מחיקת סעיף הלאום[19]. מרצה באוניברסיטת תל אביב, גיאורגי רפאל טמרין, הגיש בקשה להרשם בסעיף הלאום כ"ישראלי"[20]. טמרין טען, שהתיקון לחוק השבות מהווה "מבחן גזעי דתי", לטענתו, בעקבות התיקון אדם שהוא אתאיסט אינו יכול להיות יהודי על־פי החוק החדש[21]. לכן הוא מבקש להמיר את הרישום הקיים לגביו במרשם התושבים בסעיף הלאום מ"יהודי" ל"ישראלי". טמרין פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך בקשתו נדחתה בנימוק ש "אין אדם יכול ליצור בהבל פיו לאום חדש ולומר אני משתייך אליו". גם בערעור בפני שופטי בית המשפט העליון שללו השופטים פה אחד את קיומו של "לאום ישראלי" בקבעם, "כי אין משמעות למבחן ההרגשה הסובייקטיבית של אדם פלוני בדבר השתייכותו ללאום אלמוני בלי שניתן לקבוע, על-פי קריטריונים כלשהם שאותו לאום הוא בנמצא"[22]. עם זאת באותה עת נענה משרד הפנים לבקשתו יונתן רטוש, מייסד תנועת העברים הצעירים, לרשום "עברי" תחת סעיף הלאום בתעודת הזהות שלו (הלאום "עברי" נרשם בתעודה עם הקמת המדינה ב-1948, אך אחר כך סירבו לחדש לו את התעודה עם רישום זה)[23]. גם אמו ביקשה לשנות את הרישום כ"עברי"[24].

עניין נוסף שגרם למחלוקת היה עניין הגיור. המפד"ל סירבה להכיר באנשים כיהודים אם עברו גיור קונסרבטיבי או רפורמי, ובקשה לא לרשם אותם כיהודים בתעודת הזהות[25]. בשנת 1986 נדרש בית המשפט העליון לדון בשאלת התוקף של גיור לא-אורתודוקסי. שר הפנים יצחק חיים פרץ (ש"ס) סירב לרשום כיהודייה את שושנה (סוזן) מילר שהתגיירה בארצות הברית בגיור רפורמי. אך לאחר שהבין שלא יוכל להימנע ברישום בסעיף הלאום בתעודת הזהות שלה, החליט שבסעיף הלאום, תירשם המילה "נתגיירה" בצד המילה "יהודייה". ואולם בג"ץ קבע כי פרטים הנוגעים ללאום ולדת לפי חוק מרשם האוכלוסין צריכים להירשם לפי הודעת הנרשם בלבד, ולכן לפקיד הרישום אין נתונה הסמכות להוסיף פרטים לרישום לפי ראות עיניו[26]. פרץ התפטר מתפקידו כשר הפנים בינואר 1987 על רקע "משבר הגיור"[27]. ראש הממשלה יצחק שמיר וגם מפלגת העבודה הציעו פתרון של מחיקת הלאום מהתעודה, אך שימור הרישום ברשומות משרד הפנים[28][29]. בבחירות לכנסת ב-1988 הגדילה ש"ס את כוחה לשישה מנדטים. אריה דרעי, שלא היה חבר כנסת, מונה לשר הפנים. ביוני 1989, בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא הגיור, החליט דרעי להוסיף מדבקה מתחת לתמונה בתעודת הזהות ועליה כתוב:"לפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה 1965, הרשום בתעודה זו בפרטי "לאום" ו״מצב אישי", אינו אפילו ראיה לכאורה לנכונותו"[30]. את המדבקה יזם בעקבות הוראת בג״ץ למשרד הפנים לרשום כיהודים 9 גרים, בהם רפורמים וקונסרבטיבים, עקב כך הציע דרעי להסיר את חתימתו מתעודות הזהות ולהוסיף את המדבקה, כדי שלא יאלץ להתפטר כמו השר פרץ לפניו, ומועצת חכמי התורה אישרה את ההצעה[31]. המדבקה הביא לסערה במערכת הפוליטית[32]. היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש הודיע לדרעי שהניסוח על המדבקה אינו חוקי, והוסכם על ניסוח אחר:"פרטי הרישום בתעודה - למעט לאום מצב אישי ושם בן הזוג - ראיה לכאורה לנכונותם", בנוסף, במקום מדבקה המשפט הודפס כחלק מהתעודה עצמה[33][34].

החל מ-25 באפריל 2002 מונפקות תעודות זהות חדשות ללא סעיף הלאום (במקומו מודפסת שורת כוכביות). הסיבה להשמטת סעיף הלאום הייתה פסיקת בג"ץ ב־2002 שהורתה לרשום כיהודים מתגיירים שעברו גיור רפורמי[35]. שר הפנים אלי ישי (ש"ס) החליט להשמיט את סעיף הלאום, על מנת להימנע מלרשום במסמך רשמי את יהדותו של אדם לפי קביעת בג"ץ. בנובמבר 2004 דחה בג"ץ[36] עתירה של ליאורה גולדמן שביקשה להשיב את סעיף הלאום לתעודת הזהות, בנימוק שחוק מרשם האוכלוסין אינו אלא חוק סטטיסטי-רישומי ולא חוק הצהרתי על יהדותם של אזרחים. הלאום נרשם עדיין במרשם האוכלוסין, וכל תושב ישראלי זכאי לקבל בחינם תדפיס של תמצית המרשם שלו, בו מצוין גם הלאום.

בשנת 2000 פנה עוזי אורנן (מייסד עמותת "אני ישראלי ואחיו של המשורר יונתן רטוש שנרשם כ"עברי") למשרד הפנים וביקש להירשם תחת הלאום "ישראלי", אך בקשתו נדחתה[37]. בסוף 2003 פתח אורנן במאבק משפטי לשינוי רישום סעיף הלאום בעניינו. תחילה הגיש, בצירוף עותרים נוספים, עתירה לבג"ץ שנמחקה בעקבות המלצת השופטים[38]. בשנת 2007, הגיש אורנן עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, יחד עם אורי אבנרי, שולמית אלוני, איתמר אבן-זהר, יוסף אגסי ורעייתו יהודית בובר אגסי, אלון אולארצ'יק, יהושע סובול ואזרחים נוספים שחלקם אינם רשומים כיהודים[39]. השופט נעם סולברג הכריע שהסוגיה אינה שפיטה. בערעור שהגישו טענו כי הלאום הישראלי נוצר עם הקמת המדינה וכי שלילת קיומו של הלאום הישראלי כמוהו כשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית דמוקרטית. בית המשפט העליון הכריע שהנושא שפיט. אך השופטים הבהירו כי דוחים את העתירה מהסיבה של היעדר הוכחת קיומו של לאום ישראלי (ראה: פסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים)[40].

בשנת 2011 הורה השר אלי ישי להחזיר את סעיף הלאום, לטענתו בעקבות פנייה של ניצולי השואה שאמרו שהם גאים להיות יהודים ואינם רוצים להחליף את תעודותיהם הישנות בכאלו שלא יכתב בהן הלאום[41].

ב-16 בספטמבר 2014 אפשר שר הפנים גדעון סער (הליכוד) רישום של לאום ארמי במרשם האוכלוסין[42][43]. בפברואר 2017, מספר חברי כנסת העלו הצעת חוק לקבוע הוראת שעה לחמש שנים, לפיה אדם המנהל הליך לקבלת פסק דין הצהרתי המעיד על היותו ארמי, יהא זכאי לסיוע משפטי ולפטור מאגרת בית משפט[44]. בסך הכל טבלת הלאומים של משרד הפנים כוללת כ-135 ערכים, ובין השאר כוללת לאום "אבחזי", לאום "גויאני", לאום "אשורי" ולאום "שומרוני"[45].

תעודת זהות פלסטיניתעריכה

  ערך מורחב – תעודת זהות (הרשות הפלסטינית)

לתושבי יהודה והשומרון וחבל עזה הפלסטינים ניתנה תעודת זהות על ידי המנהל האזרחי. מבנה התעודה היה דומה לזה של תעודת הזהות הישראלית, אך הנרתיק של תעודה זו היה בצבע כתום (רוב תושבי השטחים) או ירוק (תושבי מזרח ירושלים), וללא הטבעת סמל מדינת ישראל אלא סמל צה"ל שהיה מוטבע בתעודה. לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, המשרד לעניינים אזרחיים שלה מנפיק תעודות זהות פלסטיניות באישור ישראל, שקובעת גם את מספרי הזהות. תעודות אלה דומות לתעודות המנהל האזרחי הכתומות, אך הנרתיק שלהן הוא בצבע ירוק ועליו מוטבע סמל הרשות הפלסטינית, והכיתוב בערבית קודם לזה שבעברית.

קישורים חיצונייםעריכה

  •   חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982, באתר ויקיטקסט
  • הערות שולייםעריכה

    1. ^ ת"פ 14037-03-09 מדינת ישראל נגד יצחק ניסים
    2. ^ בג"ץ 393/18 עתמאנה אומיה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, ניתן ב-30 באפריל 2019
    3. ^ רפאלה גויכמן, הסוף לניירת המיותרת: ממחר ספח תעודת הזהות יהפוך לדיגיטלי, באתר TheMarker‏, 31 במאי 2020
    4. ^ עומר כביר, פרסום ראשון שר הפנים: פיילוט המאגר הביומטרי יוארך עד מרץ 2016, באתר כלכליסט, 23 ביוני 2015
    5. ^ שיחות מפא"י־דתיים נסתיימו ללא תוצאות, על המשמר, 29 ביוני 1958
      נדחתה תביעתם של הדתיים ביחס לרישום הלאומיות, למרחב, 23 ביוני 1958
    6. ^ תבטל הממשלה את הנחיות הרישום!, הצופה, 1 ביולי 1958
    7. ^ ההנחיות אינך פוגעות בסטטוס־קוו בעניני־דת, למרחב, 26 ביוני 1958
    8. ^ ההחלטות האחרונות של הממשלה הורסות " לחלוטין את תעודות הזהות של הלאום היהודי", הצופה, 6 ביולי 1958
    9. ^ העניין שבגללו פרץ משבר ממשלתי, דבר, 26 ביוני 1958
    10. ^ הממשלה דחתה למחר את הדיון בהוראות הרישום שגרמו למשבר, הארץ, 30 ביוני 1958
    11. ^ דת האב ודת האם בטופס מירשם התושבים, הארץ, 23 בפברואר 1959
    12. ^ שר הדתות מעלה בפני מועצת הרבנות תכניתו לחיסול פרשת "מיהו יהודי", שערים, 19 בינואר 1959
      הרבנות הראשית הסכימה עקרונית להצעת שר הדתות לרישום קטינים מנשואי תערובת, הבוקר, 24 בפברואר 1959
    13. ^ פסק־הדין עלול להביא לפילוג בעם היהודי, למרחב, 25 בינואר 1970
    14. ^ משרד־הפנים חוייב לרשום את ילדי רס"ן שליט כבני הלאום היהודי, דבר, 25 בינואר 1970
    15. ^ חוק השבות (תיקון מס' 2), התש"ל-1970, ס"ח 586 מ-19 במרץ 1970
    16. ^ תיקון עקיף בחוק השבות (תיקון מס' 2), התש"ל-1970, ס"ח 586 מ-19 במרץ 1970
    17. ^ 3 אמנים ועתונאי הגישו צע"ת נגד שר־הפנים - חובעים למחוק רישום הלאום היהודי, למרחב, 29 במאי 1970
    18. ^ מבקש לא לרשום לאום בתעודת־־לידה של בנותיו, מעריב, 4 באוקטובר 1970
    19. ^ בן-גוריון נגד מחיקת סעיף הלאום, דבר, 2 בפברואר 1970
    20. ^ מבקש לשנות את סעיף הלאום בתעודת הזיהוי, מעריב, 14 ביוני 1970
    21. ^ יגאל לב, "אנטישמיות צברית" מול "חלומות נפוליאון", מעריב, 9 בספטמבר 1970
    22. ^ אורלי אילני, דת, חברה ומדינה - ספר אזרחות לתלמידים בחטיבה העליונה בבית הספר הכללי והדתי, תל אביב, מט"ח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית ישראל - משרד החינוך, התרבות והספורט, 2006, עמוד: 229
    23. ^ המשורר רטוש תובע לרשום אותו כ"עברי" - "לפי מיטב הכרתי אין לאום יהודי", למרחב, 3 בספטמבר 1970
      רטוש יירשם כ"עברי" בפריט לאום בתעודת הזיהוי, מעריב, 12 בנובמבר 1970
    24. ^ הבן "עברי" גם האם רוצה, דבר, 3 בדצמבר 1970
    25. ^ תעודת זהות חסרה, מעריב, 4 בספטמבר 1974
    26. ^ שוקי פרידמן, מיהו גר? תולדות המאבק המשפטי ותוצאותיו, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 9 במרץ 2021
      בג"ץ 230/86 מילר נ' שר הפנים
    27. ^ יוסף צוריאל, "חכמי התורה" יכריעו על עתידה של ש"ס בקואולציה, מעריב, 5 בינואר 1987
      אמנון לוי, אילן כפיר, התפטרות הרב פרץ תיכנס מחר לתוקפה - מאמץ אחרון למנוע פרישה, חדשות, 5 בינואר 1987
    28. ^ אמנון לוי, אילן כפיר, שמיר יחליט היום אם סעיף הלאום יימחק, חדשות, 4 בינואר 1987
    29. ^ פאר-לי שחר, מערך־ש״ס: מגעים למחיקת סעיף הלאום, חדשות, 16 בינואר 1987
    30. ^ רונית אנטלר, מדריך לאזרח, חדשות, 26 ביולי 1989
      שמעון אלקבץ, אילן כפיר, במשרד הפנים חוששים מעתירות לבג״ץ; שינדלר: לפטר את דרעי, חדשות, 26 ביולי 1989
      משה נגבי, ספק אם המדבקות חוקיות, חדשות, 26 ביולי 1989
    31. ^ אריה בנדר, תרגיל תעודת הזהות, מעריב, 28 ביולי 1989
      שמעון אלקבץ, רן לוי, דניאל אביב, מהבוקר: תעודות זהות חדשות; אגודת ׳שדאל שוקלת פרישה, חדשות, 25 ביולי 1989
    32. ^ יוסי ורטר, עתי"ם, תגובות - "אציע לשר זבולון המר להנפיק תעודות זהות יהודיות", חדשות, 26 ביולי 1989
    33. ^ אילן כפיר, בהמלצתו של חריש תוסר מדבקת דרעי, חדשות, 31 ביולי 1989
    34. ^ שמעון אלקבץ, שר הפנים חתם על נוסח מתוקן של תעודת הזהות, חדשות, 1 באוגוסט 1989
    35. ^ מאת מזל מועלם, מהיום מונפקות תעודות זהות ללא סעיף "לאום", באתר הארץ, 25 באפריל 2002
    36. ^ בג"ץ 6539/03 ליאורה גולדמן נ' משרד הפנים
    37. ^ עוזי אורנןלאום אחד, ישראלי, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
    38. ^ משה גורליהעותרים מבקשים מבג"ץ להכיר בזכות הרישום של הלאום הישראלי, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2003
      יובל יועזעמותת "אני ישראלי" מחקה עתירתה להוספת הלאום "ישראלי", באתר הארץ, 21 בספטמבר 2004
    39. ^ עוזי אורנןלאום אינו דת, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2010
    40. ^ רויטל חובלהעליון: לא הוכח קיומו של לאום ישראלי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013
    41. ^ קובי נחשוני ואטילה שומפלבי, הלאום חוזר לתעודת הזהות: "ישי מחפש כותרות", באתר ynet, 20 ביוני 2011
    42. ^ יהונתן ליסשר הפנים הורה להכיר בלאום הארמי ועורר סערה בקרב ח"כים ערבים, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
    43. ^ יאיר קראוס, הארמים חוגגים: שיחררו אותנו מהזהות הערבית, באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2014
    44. ^ מהא נקיב, פלסטינים ונוצרים? הכנסת רוצה לקרוא לכם "ארמים", באתר "שיחה מקומית", 17 בפברואר 2017
    45. ^ מזל מועלםלפי תעודות הזהות, בישראל חיים "אשורים" ו"גויאנים", אך לא "ישראלים", באתר הארץ, 19 במאי 2002