שדה התעופה פאיד

שדה התעופה פאיד
قاعدة فايد الجوية
RAF Fayid
מתקן צבאי LG-211
	סמל חיל האוויר המצרי סמל חיל האוויר המצרי
נתוני השדה
סוג השדה	צבאי
מפעיל	חיל האוויר המצרי
מפעיל בעבר	חיל האוויר הישראלי; (אוק' 1973 – פבר' 1974); חיל האוויר המלכותי (1935-1955); חיל האוויר התשיעי (1942-43)
בעלים	צבא מצרים
עיר סמוכה	אסמאעיליה, מצרים
משרת את	מטה חטיבה אווירית 282
קואורדינטות	30°22′17″N 32°16′14″E / 30.37139°N 32.27056°E; (מיקום השדה הישן הנטוש); 30°19′49.5″N 32°16′11.9″E / 30.330417°N 32.269972°E; (מיקום השדה החדש)
גובה מעל פני הים	11 מטר (36 רגל)
מסלולי טיסה
	(למפת סיני רגילה) אל-עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב; הסעודית; הים התיכון ים סוף שדה התעופה פאיד

שדה התעופה פאיד (באנגלית: RAF Faid או Fayid או Fayed) הוא שמם של שני שדות תעופה צבאיים מצריים הנמצאים במחוז איסמעיליה במצרים, ממערב לאגם המר הגדול. שניהם נקראים כשם העיירה הסמוכה פאיד (כ-8 ק"מ מדרום מזרח לשדה) שלחופו המערבי של האגם המר הגדול^[2]. השדה הישן והנטוש ממוקם כ-23 קילומטר דרומית לאסמאעיליה וכ-116 קילומטר מצפון מזרח לקהיר. החדש ממוקם כ-4.7 קילומטרים דרומית לשדה הישן.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להרחיב על קרבות אוויר שהתנהלו מעל הבסיס ופעילות לוחמי הנ"מ. ראו תוספות בדף שיחת הערך.

שדה התעופה RAF Faid נבנה על ידי השלטון הבריטי במצרים, לפני מלחמת העולם השנייה, ושימש את חיל האוויר המלכותי ואת חיל האוויר התשיעי של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. שדה התעופה היה חלק מהמערך הבריטי סביב תעלת סואץ, שהשתרע על שטח של למעלה מ-10,000 קמ"ר וכלל 17 שדות תעופה^[3]. בפאיד היה שדה התעופה הגדול ביותר, בצמוד למטה הראשי של הפיקוד הבריטי במזרח התיכון^[4], שהועבר אליה מקהיר בשנת 1946^[5]. כן הוצב בפאיד מכ"ם שחלש על אזור נרחב בישראל^[6].

בשנת 1954 נחתם הסכם בין בריטניה למצרים לפיו החיילים הבריטים יפונו בהדרגה מאזור תעלת סואץ. כחלק מהסכם זה פונה השדה בשנת 1955 ועבר לשמש את חיל האוויר המצרי^[7]. במבצע מוקד הושמדו המטוסים בבסיס על ידי חיל האוויר הישראלי.

בסיס חיל־האוויר נחשון

ב-20 באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, כבש צוות של סיירת מטכ"ל את אזור שדה התעופה פאיד, לאחר קרב קצר שבו נהרג קצין צה"ל אמתי נחמני^[8]^[9]. ומ-21 באוקטובר הפעיל אותו במשך ארבעה חודשים תחת השם "בסיס חיל־האוויר נחשון"^[10], שם שהוצע על ידי יגאל ידין^[8]. בבסיס פעל גם בית חולים צבאי במהלך תקופת המלחמה^[11]^[12] וכן פעלו בו מסוף אוטובוסים^[13] וישיבה שהוקמה בידי שני רבנים צבאיים צעירים: סרן הרב מרדכי הלפרין וסרן הרב יהושע בן מאיר^[14], בתמיכתו של ראש ישיבת נתיב מאיר, הרב אריה בינה^[15].

כבר ביום ההפעלה הראשון של השדה נחת בו מטוס נשר נחיתת חרום, לאחר שנפגע מאש נ"מ מצרית. את הנחיתה הכווין מפקד הבסיס, אליעזר (צ'יטה) כהן, שעלה על הדת"ק ועם מכשיר קשר הנחית את המטוס הפגוע. כבר למחרת נחת בשדה נחשון מטוס הקרנף (הרקולס) הראשון שפרק ציוד ותוך זמן קצר המריא חזרה עם פצועים שהגיעו מאזור העיר סואץ.

ב-24 באוקטובר 1973, לקראת סיום מלחמת יום הכיפורים, התנהל מעל לשדה נחשון קרב אוויר המוני, בין מטוסי מיג מצריים שניסו לתקוף את השדה לבין מטוסי מיראז' 3 של חיל האוויר הישראלי. בטרם הגיעו מטוסי המיראז', קיבלו סוללות הנ"מ ה-L/70 הישראליות, שהגנו על הבסיס, הרשאה ל"אש חופשית". תותחי הנ"מ (40 מ"מ, ותותחי ה-20 מ"מ) נדרכו. אנשי הנ"מ (מגדוד 955 בפיקודו של רס"ן מנשה גונן) זיהו ארבעה מטוסי מיג מתקרבים מכיוון מערב ואז התקבלה הוראת "חדל" - מטוסינו באויר. מטוסי מיראז' הגיעו מכיוון האגם המר הגדול והתפתח קרב אויר מהיר שבו הפילו מטוסי המיראז', שלושה מטוסי מיג 19 תוך כ-4 דקות. מטוס מיג רביעי נראה בורח לכיוון מערב ולא נמסר על הפלה נוספת. מטוסי חיל האוויר הישראלי חזרו מזרחה^[16].

הבסיס מילא תפקיד משמעותי בהיערכות צה"ל בעברה המערבי של תעלת סואץ, וחסך את הצורך בתעבורה יבשתית בציריה הפקוקים של סיני. השדה שימש לפינוי נפגעים, העברת אספקה, הוצאת טיסות סיור וקישור והטסת חיילים לחופשה וממנה. בעקבות חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, הופסקה פעילותו^[17]. המטוסים האחרונים של חיל האוויר הישראלי עזבו את הבסיס ב-19 בפברואר 1974^[8]. לאחר מכן נהרסו מתקני הקרקע של הבסיס^[18], והוא פונה.

שדה התעופה החדש

בשנות ה-80 הועתק שדה התעופה כ-4.7 קילומטרים דרומה, שם נבנה שדה תעופה חדיש, הנושא גם הוא את השם פאיד, בו שוכן בסיס חיל האוויר פאיד החדש.

הבסיס משמש את חטיבה אווירית 282 (הידועה גם ככנף לוחמה טקטית 282), שבמסגרתה פועלות הטייסות:^[19]

טייסת 86, העושה שימוש במטוסי F-16 מהדגמים C ו-D.
טייסת 88, העושה שימוש במטוסי F-16 מהדגמים C ו-D.

כנף לוחמה טקטית 282 סמל כנף לוחמה טקטית 282
סמל טייסת 86 סמל טייסת 86	סמל טייסת 88 סמל טייסת 88

לקריאה נוספת

יצחק שטייגמן, מוכרחים להמשיך לנגן - חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים, מודן הוצאה לאור, 2023, הפרק "כיבוש שדה תעופה פאיד ופתיחתו לפעילות אווירית", עמ' 475–481

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שדה התעופה פאיד בוויקישיתוף

Site Information for 62444 in Fayid, IML, Egypt, באתר Weather.GladstoneFamily.net
Fayid Plan, באתר royalnavyresearcharchive.org.uk
Airport ICAO Database, באתר OwlSnest.eu
מנחם תלמי, פאיד, כך זה החל, מעריב, 22 בפברואר 1974, המשך הכתבה, מעריב, 22 בפברואר 1974
הערך "ישיבת גושן", באתר המכלול

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ המסלול שייך לשדה התעופה פאיד ההיסטורי, הנמצא כ-4,700 מטר צפונית לנוכחי. ננטש בשנות ה-80. ראו Fayid Plan בארכיב הצי המלכותי הבריטי
^ בסמוך לעיירה פאיד הוקם בית קברות בריטי, FAYID WAR CEMETERY. בין היתר, קבורים במקום שישה חללי הבריגדה היהודית, בית העלמין הבריטי מצרים-פאיד.
^ משה זק, כשהמצרים יקבלו את הסואץ, מעריב, 24 באפריל 1953.
^ אזור הסואץ - מעדת מפתח להגנת המזרח התיכון, חרות, 15 ביולי 1953.
^ המפקדה הבריטית מקהיר לסואץ, המשקיף, 1 בדצמבר 1946.
^ עוד אגרת ישראלית לבריטניה, חרות, 18 באוגוסט 1954.
^ עיתוני בריטניה מוסרים על הסכם בדבר פינוי הסואץ, על המשמר, 28 בספטמבר 1953.
^ ¹ ² ³ דן פתיר, המטוס האחרון המריא מפאיד, דבר, 19 בפברואר 1974.
^ חמי שלו, עוד לא מרגיש שנתתי מספיק, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2012
^ שמו של הבסיס על פי ספרם של אליעזר (צ'יטה) כהן, וצבי לביא, השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990.
^ השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, ספרית מעריב, 1990 - עמוד 509.
^ פאיד, כך זה החל, מעריב, 22 בפברואר 1974.
^ ברוך בואך לפאיד, דבר, 12 בפברואר 1974.
^ מנחם ברש, "תלמוד תורה בחזית" ידיעות אחרונות, 7 בדצמבר 1973, עמ' 9
^ אלישיב רייכנר, ‏קול בינה, בעיתון מקור ראשון, 24 בינואר 2019
^ תיאור האירועים נכתב על ידי סמ"ר חנן נוה, מפקד צוות נ"מ בסוללה ב' (בפיקודו של סגן בועז רדלר) בגדוד 955.
^ "שדה התעופה פאיד מפסיק את פעילותו", באתר חיל האוויר הישראלי.
^ SYND 21-2-74 DEMOLITION OF SAYID AIRFIELD BY WITHDRAWING ISRAELI TROOPS FROM SUEZ CANAL, AP archive, אתר יוטיוב.
^ חיל האוויר המצרי (כותרת מתורגמת מערבית) באתר marefa.org (אנ').

[פאיד_ישן-1] ¹ ² ³ המסלול שייך לשדה התעופה פאיד ההיסטורי, הנמצא כ-4,700 מטר צפונית לנוכחי. ננטש בשנות ה-80. ראו Fayid Plan בארכיב הצי המלכותי הבריטי

[2] בסמוך לעיירה פאיד הוקם בית קברות בריטי, FAYID WAR CEMETERY. בין היתר, קבורים במקום שישה חללי הבריגדה היהודית, בית העלמין הבריטי מצרים-פאיד.

[3] משה זק, כשהמצרים יקבלו את הסואץ, מעריב, 24 באפריל 1953.

[4] אזור הסואץ - מעדת מפתח להגנת המזרח התיכון, חרות, 15 ביולי 1953.

[5] המפקדה הבריטית מקהיר לסואץ, המשקיף, 1 בדצמבר 1946.

[6] עוד אגרת ישראלית לבריטניה, חרות, 18 באוגוסט 1954.

[7] עיתוני בריטניה מוסרים על הסכם בדבר פינוי הסואץ, על המשמר, 28 בספטמבר 1953.

[פתיר-8] ¹ ² ³ דן פתיר, המטוס האחרון המריא מפאיד, דבר, 19 בפברואר 1974.

[9] חמי שלו, עוד לא מרגיש שנתתי מספיק, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2012

[10] שמו של הבסיס על פי ספרם של אליעזר (צ'יטה) כהן, וצבי לביא, השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990.

[11] השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, ספרית מעריב, 1990 - עמוד 509.

[12] פאיד, כך זה החל, מעריב, 22 בפברואר 1974.

[13] ברוך בואך לפאיד, דבר, 12 בפברואר 1974.

[14] מנחם ברש, "תלמוד תורה בחזית" ידיעות אחרונות, 7 בדצמבר 1973, עמ' 9

[15] אלישיב רייכנר, ‏קול בינה, בעיתון מקור ראשון, 24 בינואר 2019

[16] תיאור האירועים נכתב על ידי סמ"ר חנן נוה, מפקד צוות נ"מ בסוללה ב' (בפיקודו של סגן בועז רדלר) בגדוד 955.

[17] "שדה התעופה פאיד מפסיק את פעילותו", באתר חיל האוויר הישראלי.

[18] SYND 21-2-74 DEMOLITION OF SAYID AIRFIELD BY WITHDRAWING ISRAELI TROOPS FROM SUEZ CANAL, AP archive, אתר יוטיוב.

[19] חיל האוויר המצרי (כותרת מתורגמת מערבית) באתר marefa.org (אנ').

[2]

[1]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]