פתיחת התפריט הראשי

תולדות חייועריכה

אריה בינה (בינוסובסקי) נולד בשנת ה'תרע"ג בסלונים, אז באימפריה הרוסית. אביו היה ראש ישיבה קטנה במקום. למד אצל אביו וכן בישיבת מיר שבפולין. בשנת 1933 עלה לארץ כדי להימנע מגיוס לצבא ועבד כפועל בניין בתל אביב. ב-1935 הצטרף למושב כפר הרא"ה שבעמק חפר. בד בבד עם העבודה החקלאית, הקדיש זמן לפעילות "ההגנה" באזור, וכן לימד בישיבה אותה הקים הרב משה צבי נריה. הממונה עליו ב"הגנה" היה דן אפשטיין, חבר קיבוץ גבעת חיים. בהשפעתו התגייס בראשית מלחמת העולם השנייה ליחידה הטכנית של חיל האוויר המלכותי.

הוא עבר את אימוני הטירונות במחנה צריפין ונשלח לשרת במצרים. מטעם "ההגנה" הוטל עליו להשיג פריטי נשק ולהעבירם ארצה. הוא הצטרף לפלוגת תפעול הנמלים של חיל ההנדסה המלכותי שבנמל טוברוק שבלוב. בראש היחידה עמדו שמעון הכהן ויוסף קורנבלום, לימים יוסף אלמוגי, ראש עיריית חיפה. היחידה נשלחה ליוון כדי לסייע לחיל המשלוח הבריטי בפריקת אספקה מאוניות. כאשר הגיעו ליוון הסתבר כי הצבא הבריטי בנסיגה, כאשר היחידות הגרמניות מזנבות בו תוך הפצצות כבדות. בתחילת קיץ 1941 נפלה יוון בידי הגרמנים. הרב בינה, עם חיילים יהודיים נוספים מארץ ישראל, נפל בשבי הגרמני, שבו שהה כ-4 שנים, עד תום המלחמה. לימים העיד כי הוא ביקש מהסוהר להביא עבורו ספר כלשהו מבית הכנסת כדי שיוכל ללמוד בו. הסוהר הביא מסכת יבמות שבתלמוד הבבלי. במשך 4 שנות שבי, הרב בינה למד את הספר 120 פעמים.[דרוש מקור]

עבודתו החינוכיתעריכה

הרב בינה שב מן השבי הגרמני לכפר הרא"ה, והמשיך לפתח את המשק החקלאי שלו ואף השתלב בסגל ההוראה של ישיבת כפר הרואה. כר"מ הצטיין בפשטות הליכותיו ולפעמים בא לתת שיעור במגפי גומי ישר מעבודתו ברפת. דרכו בלימוד הייתה ישרה, בהירה וברורה, עד שתלמידיו סירבו לעזוב את שיעוריו על מנת לעלות לשיעור גבוה יותר. פיתח יחס של חיבה אל כל תלמידיו, ועם רבים מהם שמר על קשר של ידידות עד סוף ימיו. בשנת 1953 יצא עם קבוצת תלמידים והקים בשכונת אבו תור בירושלים, מול העיר העתיקה את ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר. במקום עמד מבנה נטוש של בית חולים לחולי עיניים[1]. לאחר כשנתיים עברה הישיבה לשכונת בית וגן, שם נדדה בין כמה מבנים עד שהתבססה במבנים ברחוב הפסגה, ושם מקומה עד היום.

רעייתו, רחל, עזרה לידו הן במשק, הן בניהול הישיבה והן בחינוך, והתייחסה אל התלמידים כאל ילדיה.

בבחירות לכנסת השישית הוצב במקום ה-108 של רשימת המפד"ל[2]. בעקבות מחלה, פרש הרב בינה מתפקידו והתמנה לנשיא הישיבה בשנת ה'תשמ"ו 1986.

נפטר בכ"א בחשוון ה'תשנ"ה.

משפחתו וצאצאיועריכה

אשתו, רחל אסתר בינה לבית אפלגרד, נפטרה בפורים ה'תש"ס בירושלים. לבני הזוג שלושה ילדים. בנו, הרב אהרן בינה, הוא ראש ישיבת נתיב אריה, ואשתו מלכה בינה, היא מייסדת מדרשת מת"ן.

משנתו החינוכיתעריכה

היה חבר בתנועת תורה ועבודה. לאחר מלחמת ששת הימים הקימו תלמידיו ביוזמתו כמה ישיבות הסדר: ישיבת הכותל, ישיבת ברכת משה במעלה אדומים, ישיבת הגולן, וישיבת מעלות. בתשל"ד הוקמה גם ישיבה קצרת ימים בגדה המערבית של תעלת סואץ, במתחם שדה התעופה פאיד. בישיבות הודגש הצורך לסייע במשימות לאומיות כמו חינוך, קליטת עלייה, ביטחון והתיישבות. נהג לחזור על הסיסמה: "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". לדעתו הברית בין היהדות הדתית לבין התנועה הציונית חרותה בסלע קיומנו.

זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת הר חומה בירושלים.

לקריאה נוספתעריכה

  • דב קנוהל, עורך ראשי, בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, הרב אריה בינה, סיפור מהשבי, ועוד רשימות בנושא איגוד החיילים המשוחררים בישראל, מורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב ה'תשמ"ט, עמוד 433.
  • נחום סטפנסקי: ממיר נתיב מאיר, פרקים ממשנתו של הרב אריה בינה
  • אביעד הכהן, ארי בין העולמות - סיפור חייו ומשנתו של הרב אריה בינה, הוצאת ידיעות ספרים, ה'תשע"ט

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ היום, לאחר שיפוצו, שוכן בבניין מלון הר ציון.
  2. ^ רשימת המפד"ל לכנסת השישית, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה