מס

מַס הוא תשלום הנגבה על פי חוק מתושבים ומאזרחים, למימון פעולות שונות של גופי ציבור. במובן הרחב המס במדינה הוא סך המשאבים שאותם נוטלת הממשלה מהציבור.

במדינת חוק הטלת מס נעשית באמצעות חוק וגבייתו נעשית באמצעות רשות ממשלתית (או עירונית) שהוסמכה לכך. קיימים סוגים שונים של מיסים ובאפשרות המחוקק לקבוע על מי להטיל מס ובאיזה שיעור כדי להגשים את מטרותיו.

יחידים ותאגידים רשאים לנקוט צעדים להקטנת נטל המס, באמצעות תכנון מס. השתמטות ממס (כלומר הקטנת נטל המס בדרכים לא חוקיות) גוררת הליכים אזרחיים ופליליים גם יחד.

מקור המיסוי

כאשר האדם עבר לחיות בקהילות וכפרים, הוקמו גופי שלטון מסודרים שתפקידם כלל, בין השאר, הגנה על הגבולות ושמירה על הרווחה והאינטרסים של תושביו. הקמת גוף שלטוני מרכזי דרשה מימון וכל תושב הקצה סכום כסף מדי תקופה לאוצר משותף כדי ליהנות מהשירותים שהשלטון מעניק. עם זאת, במקרים רבים הוטלו מיסים גם על עמים כבושים שלא נהנו משירותים, פרקטיקה שדומה יותר לביזה או גביית דמי חסות מאשר לתשלום על שירותים. עם הזמן התפתח המנגנון העתיק לכדי מערכת משוכללת שכללה חוקים ברורים שקבעו מי משלם מיסים, מתי משלמים אותם ועל מה הם משולמים^{[דרוש מקור]}. הדבר אומנם נעשה על פני אלפי שנים אך העיקרון היה זהה בכל כפר, בכל ממלכה ובכל אימפריה בהיסטוריה האנושית. התושבים שילמו מס מסוים כדי לקבל ביטחון וליהנות מזכויות ושירותים שהוענקו להם מהגוף השלטוני אליו הם היו כפופים^{[דרוש מקור]}.

ציור מצרי עתיק המראה גביית מיסים, ועצירת איכרים מצריים בשל אי תשלום מס.

מערכת המיסוי הראשונה שידועה לנו היא מערכת המיסוי במצרים העתיקה סביב 3000–2800 לפנה"ס בשושלת הראשונה של הממלכה הישנה. רשומות מהתקופה מעידות כי פרעה ערך מסעות דו-שנתיים בממלכה וגבה מס מהעם. גם בתנ"ך מוזכרים מיסים. חמישית (20%) מהיבול הוא מס ששימש את פרעה לקיום וממלכה, בהמשך הדריך יוסף את פרעה לאגור חלק מהיבול שנאסף בתקופת שבע שנות השובע כך שהמס ששולם על ידי העם שימש את העם בתקופת שבע שנות הרעב.

באימפריה הרומית היה נהוג מס קרקע (jugim) שהוטל על ההכנסה האפשרית מהקרקע, כלומר המס על שטח מטעים או כרם היה גבוה מהמס על שטח זהה שנזרע בחיטה.

קיימות רשימות היסטוריות בנושא המיסוי ביבשת אירופה מהמאה ה-17, אך לא ניתן להסיק מה היו שיעורי המס באותן התקופות מאחר שאין לנו נתונים אודות התוצר המקומי. הערכות מדברות על מיסוי בשיעור של 15%–20% במהלך המאה ה-17 במקומות כמו צרפת, הולנד וסקנדינביה. בתקופות מלחמה במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 שיעורי המס עלו בצורה משמעותית ככל שהמלחמות הפכו ליקרות יותר והממשלות הפכו לריכוזיות יותר. מספר מחקרים מראים כי בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית, נטל המס באנגליה עלה ב-85%. שיעור המס הממוצע בבריטניה היה גבוה מבצרפת בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית אך מרבית הנטל נפל על המסחר הבינלאומי, בצרפת שיעור המס היה נמוך יותר אך נטל המס העיקרי נפל על בעלי הקרקעות, יחידים ועל המסחר הבינלאומי.

מטרות המס

למיסוי מטרה אחת ויחידה: לממן את הגוף השלטוני. ידועה מימרתו של השופט הולמס כי המיסים הם מחירה של הציוויליזציה. הסקטור הציבורי ממומן באמצעות המס, והמסים מהווים מרכיב עיקרי בהכנסות המדינה, הרשויות המקומיות וגופים ציבוריים אחרים.

עם זאת, כפי שיוסבר להלן, רבים תולים במערכת המס מטרות נוספות, הגם שישנו ויכוח ציבורי האם מטרות אלה צריכות להיות מיושמות דווקא באמצעות מערכת המס. מקובל לייחס למערכת המס את היכולת להביא לידי:

• יצירת שוויון חברתי על ידי חלוקת הכסף מחדש – ויסות חלוקת ההון באמצעות הטלת מס נמוך יותר על עניים ומס גבוה יותר על עשירים (מס פרוגרסיבי).
• הכוונת התנהגות – הכוונת התנהגות התושבים באמצעות תמריצי מס. דוגמאות:
  • פטור ממס למשקיעים באזורי פיתוח מעודד חברות מקומיות להקים מפעלים באזורים כאלה. פטור כזה יוצר תחרות מס בשוק המקומי. למשיכת משקיעים זרים נדרשת תחרות מס גלובלית.
  • הטלת מכס על מוצרים מיובאים מעודדת רכישת תוצרת מקומית. מנגד, ביטול מכס קיים על עזרי בטיחות לרכב, למשל, מגביר בטיחות בכבישים מאחר שהדבר מעודד רכישת כלי רכב בטוחים (בעלי מכס נמוך) על פני כלי רכב לא בטוחים (בעלי מכס גבוה).
  • הגדלת שיעור המס על סיגריות ומשקאות חריפים תעודד הימנעות מצריכתם.

משפחות מיסים

מס ישיר	מס עקיף
מס ישיר מתאפיין בכך שמוטל על מבצע הפעולה. המס שהאדם משלם באופן ישיר על הכנסתו וחברה משלמת על רווחיה. דוגמאות למיסים ישירים – מס הכנסה, מס שבח מקרקעין	מס עקיף מתאפיין בכך שמוטל על המוצר עצמו. זהו מס המתלווה למוצר או שירות מסוים. דוגמאות למיסים עקיפים – מס ערך מוסף, מס קניה, מכס

למרות החלוקה המסורתית בין מיסים עקיפים וישירים קיימת אי בהירות באשר למשמעותם. זיהוי מס ישיר עם מיסים על הכנסה, ומס עקיף עם מיסים על הוצאה, טשטש את מהותה של האבחנה. מיסוי יחשב לישיר כאשר משלם המס הוא הנישום (מי שהוא מושא השומה שקבעו רשויות המס). מיסוי יהיה לעקיף כאשר אין הכרח שתהא זהות בין המשלם לנישום, כלומר הנישום יכול "לגלגל" את המס על גורם אחר. ברכישת מוצר משלם כל צרכן ישראלי מע"מ, אך חבות המע"מ מוטלת דווקא על המשווק, המגלגל את המס לפתחו של הצרכן. מכאן שבדרך כלל, מס ישיר מוטל על אדם על פי הכנסתו ולוקח בחשבון מאפיינים אישיים כמו גיל, מצב משפחתי, מצב בריאותי וכדומה. מס עקיף, לעומתו, יוטל בדרך כלל על מוצר על פי מחירו של המוצר ולכן קשה להטיל מס שונה על פי סוגי האנשים שקונים אותם. כאן נוצר מצב בו מיליונר ועני משלמים מס באותו שיעור על המוצר מאחר שאין התחשבות במצב האישי. מכאן שבדרך כלל, מדינת רווחה תעדיף מיסוי ישיר פרוגרסיבי, שבו שיעור המס גדל עם הגידול בהכנסה, בעוד שמדינה הדוגלת בקפיטליזם תעדיף להטיל מיסים עקיפים כדי שכולם ישלמו אותו שיעור מס (חלוקה זאת אינה מדויקת תמיד: בדנמרק, שהיא מדינת רווחה רחבה, קיים מע"מ בגובה של 25%, ואילו בשווייץ, שהיא מדינה קפיטליסטית עם מדיניות רווחה מצומצמת לא קיימים כלל מיסים עקיפים^{[דרוש מקור]}), ומשום שמס עקיף נחשב לאפקטיבי מאוד וזול לגביה, מאחר שהנישום (הפורמלי) הופך לגובה המס עבור רשויות המס. יתרון נוסף למס עקיף הוא היכולת להתמודד עם העלמות מס ("כסף שחור") הנגרמות מדיווח מעוות, לעיתים, על הכנסה ועל המיסים הישירים הנובעים ממנה.

בסיס המס

בסיס מס הוא עצם שעליו מוטל המס. כשמעצבים מערכת מס, בסיס המס הוא הדבר הראשון עליו צריך להחליט. כשמדברים על בסיס מס נהוג לדבר על הרחבה או צמצום. כלומר, בסיס המס הוא הדבר שעל פיו אנחנו גובים מיסים, ככל שבסיס המס צר יותר – אנחנו גובים מפחות דברים. למשל, מס הכנסה רק מעבודה ייחשב לבסיס מס הכנסה צר. לעומת זאת, הרחבה של בסיס מס היא לגבות מיותר דברים. לדוגמה, בסיס מס צריכה רחב שמוגדר על כל סוגי הצריכה האפשריים. יש יחס ברור בין רוחב בסיס המס לשיעורי המס, ככל שהבסיס צר יותר אז שיעורי המס יהיו גבוהים יותר, ולהפך. זאת מאחר שרוצים לגבות סכום מסוים לתקציב המדינה, ולכן ככל שגובים על פחות דברים (בסיס מס הכנסה צר) כך צריך לגבות סכומים יותר גבוהים.

עם השנים בסיסי המס הפכו יותר מתוחכמים וכלליים. בתחילה המס הוטל בעיקר על קרקע חקלאית, מאחר שהיא היוותה את המקור העיקרי להפקת הכנסה ועושר, אך עם השנים החלו להפיק הכנסה ממקורות אחרים וכך התפתח מס הכנסה המוכר לנו היום. מס הכנסה הוא יחסית מודרני והוא מופיע בעיקר ברבע הראשון של המאה ה-20. המנחה את התפתחות המיסים הוא בעיקר היכולת של המדינה לאכוף את המס. ככל שהמס יותר מתוחכם כך יותר קשה לאכוף אותו. מדידת הכנסה, למשל, היא דבר שיחסית מסובך לאכוף. נדרשת מדידה של כל אדם במדינה, ולא תמיד פשוט לגלות את מקורות ההכנסה. לעומת זאת, ארנונה מוטלת על נדל"ן, שקשה להסתירו, ולכן קל לחשב את המס עליו.

בסיסי מס בעבר

בעבר, בסיסי המס היו יותר פשוטים והתבססו על דברים במציאות שלא הייתה בעיה לזהותם. דוגמאות:

• מס גולגולת – מס שהוטל בתנ"ך ובימי הביניים, המוטל באופן אחיד על אדם.
• מס עבדים – מס שהוטל בארצות הברית. בעלי עבדים היו צריכים לשלם מס לפי מספר העבדים שברשותם. מאחר שבאותה תקופה העבדים נחשבו לרכוש, זהו למעשה מעיין מס רכוש.
• מס זקנים – מס שהוטל במאה ה-16 באנגליה, ומטרתו הייתה רגולטורית – לעודד גילוח זקנים.
• מס חלונות – מס על בתים היה משולם לפי מספר החלונות שהיו לבית, כתוצאה מכך בעלי בתים חסמו את חלונות ביתם על מנת להפחית את סכום המס. שכלול של מס זה כיום הוא מס הארנונה.

בסיסי מס כיום

• מס על הכנסה – ההכנסה היא הבסיס למס המרכזי והחשוב ביותר מבחינת חלקו מסך הגבייה של המדינה ממסים. בישראל שיעורו עומד באזור ה־55% מסך הכנסות המיסים של המדינה. מיסים אלה כוללים
  • מס הכנסה – מוטל על ההכנסה. בנוסף למיסוי הכנסה של יחידים (כשכירים או כעצמאים) הוא כולל גם:
    • מס חברות – מס על הכנסותיה של חברה.
    • מס רווחי הון – מס המוטל על הרווח ממכירת נכסים. דוגמה למס זה הוא מס שבח המוטל על רווחי הון ממקרקעין.
  • מס מעסיקים – התקיים בישראל בעבר, והוטל על המעסיק לפי גובה השכר ששילם.
  • דמי ביטוח לאומי – מחושבים לפי הכנסתו של היחיד. דמי ביטוח לאומי אינם מס טהור, משום שחלק מהם מזכה את המבוטח בגמלאות (דמי לידה, תגמולי מילואים ועוד) בהתאם לגובה הכנסתו. עם זאת, לבעלי הכנסות גבוהות יש מרכיב של מס בדמי הביטוח הלאומי שהם משלמים.
  • דמי ביטוח בריאות – מחושבים לפי הכנסתו של היחיד. זהו מס ייעודי – הכנסות המדינה ממנו משמשות למימון (חלקי) של מערכת הבריאות.
• מס על צריכה –
  • מע"מ – מס ערך מוסף. זהו מס המוטל על בסיס צריכה. כלומר, נטל המס הולך ועולה ככל שאנחנו צורכים יותר.
  • מס מכירה – סוג של מס צריכה המוטל על מי שמוכר מוצרי צריכה. בישראל היה מס מכירה במסגרת מיסוי מקרקעין.
  • מס קנייה – בעבר היו מסי קנייה רבים, הם אומנם צומצמו אך עדיין ניתן למצוא דוגמאות רבות, כגון מס על דלק, מס על אלכוהול ועוד. במוצרים אלה משלם הקונה מע"מ ומס קנייה.
  • מכס – מס על צריכה שמקורה בחו"ל.
• מס רכוש – היום הוא פחות נפוץ מבעבר ומוטל בעיקר ברמה המקומית. מס רכוש מוטל על שווי רכוש או לפי מדד מסוים של שווי רכוש, מאחר שקשה לאמוד שווי מדויק. בישראל הוא מוטל בעיקר בצורת ארנונה, המחושבת לפי גודל הבית ומיקומו. בתים בעלי שווי יותר גבוה חייבים בשיעור ארנונה יותר גבוה. אומנם הארנונה אינה מייצגת מדד מדויק אך היא מספיק מדויקת לצורך גבייה קלה. המס מוטל בעיקר על רכוש שקל לגבות ממנו (אף על פי שלכאורה ניתן לגבות אותו מכל רכוש): בתים, כלי שיט, כלי טיס ועוד.
• מס ירושה/מס עיזבון – לא קיים בישראל כיום, אך היה קיים עד שנת 1981. שני סוגי מס מאוד דומים המוטלים על העברות בין דוריות ונגבים עם מות המוריש. מס יחסית מקובל במדינות מפותחות. זהו מס שמוטל על כל הנכסים שהמוריש צבר. הטענה בעד מס זה היא שהוא מאוד יעיל למטרת חלוקת העושר בין הדורות. המס בדרך כלל מכוון לעשירון העליון והוא מוטל רק מרמה מסוימת.
• מס עסקאות – כמעט ולא קיים היום. מס על עצם עשיית העסקה. בעבר היו מטילים את המס דרך בולים שהיו מחויבים לצורך תיקוף חוזה. השריד המשמעותי האחרון מסוג מס זה הוא מס רכישה שמוטל על מי שרוכש נדל"ן, מס על עצם עשיית העסקה והעברת הבעלות במקרקעין.
• מס פיגוביאני – מס על החצנה (מס זיהום).
• ארנונה – מס מוניציפלי על מגורים שנועד לממן את הוצאות הרשות המקומית. בישראל המס נמדד לפי גודל, אזור ויעוד המגורים.

שיעור המס

הפעילות הכלכלית שעליה מוטל המס היא בסיס המס. במס הכנסה בסיס המס הוא הכנסה החייבת במס, ובמס ערך מוסף בסיס המס הוא מחירו של המוצר הנרכש. המס מחושב בשיעור מסוים מבסיס המס, ומבחינה זו מבחינים בשלושה סוגים של מס:

מס פרוגרסיבי	מס נייטרלי	מס רגרסיבי
במיסוי פרוגרסיבי שיעור המס גדל עם הגידול בבסיס המס, משמע העשירים משלמים כמס חלק גדול יותר מהכנסתם מאשר העניים. מס הכנסה בישראל הוא מס פרוגרסיבי.	במיסוי נייטרלי שיעור המס אינו תלוי בגובהו של בסיס המס, משמע גם העניים וגם העשירים משלמים אותו שיעור מס. מס ערך מוסף הוא מס נייטרלי מאחר שכולם משלמים אותו שיעור מס. חלק מהכלכלנים מסווגים מיסים לפי הכנסת הנישום במקום לפי בסיס המס הרלוונטי, ולפיכך מסווגים את מס ערך מוסף כמס רגרסיבי, כי ההוצאות שאדם מוציא ועליהן הוא נדרש להוסיף מס ערך מוסף, אינן גדלות באופן פרופורציונלי יחד עם הכנסותיו.	במיסוי רגרסיבי שיעור המס קטן עם הגידול בבסיס המס. מס כזה נחשב כבלתי צודק, עקב פגיעתו במיעוטי היכולת, ולכן אינו נפוץ.

בנוסף לשיטות אלה, ניתן להטיל גם מס גולגולת, בסכום קבוע, ללא תלות בגובהו של בסיס המס. בדומה למס רגרסיבי, גם מס זה מטיל עול גבוה על מעוטי היכולת, ביחס לעול המוטל על שכבות אחרות במס זה, ולכן יש המחשיבים אותו כבלתי צודק.

במדינות רבות קובעי המדיניות נאלצים לקבוע מערכות מיסוי מורכבות, בהשפעת לחצים שונים הפועלים במערכת הפוליטית, המדיניות הכלכלית, וכחלק ממטרות השלטון. לדוגמה, כדי לנתב את הפגיעה בהכנסות של שכבות חלשות, נהוגים מיסים פרוגרסיביים שאינם קבועים אלא פועלים לפי מדרגות מס, כלומר ככל שההכנסה גבוהה יותר המס גבוה יותר.

הבהרות נוספות

מן הבחינה המהותית מס ערך מוסף מתנהג כמס רגרסיבי, שכן הוא מס המוטל על הצריכה וככלל אחוז הצריכה מסך ההכנסה עולה ככל שההכנסה נמוכה יותר. כמו כן, מס בריאות ודמי ביטוח לאומי מהווים מס רגרסיבי (על אף פרוגרסיביות מסוימת בשיעוריהם) שכן הם מוטלים (בעיקר) על הכנסת עבודה ולא על הכנסות הוניות או פיננסיות המאפיינות בעלי הכנסה גבוהה. יש הטוענים שמס רכישה אף הוא מס רגרסיבי שכן הוא אינו מתחשב ביכולת לשלם, עם זאת מס הרכישה מתחשב בשווי המקרקעין ולכן ניתן לטעון שמדובר במס פרוגרסיבי כי ככל שהדירה הנרכשת יקרה יותר, כך גם מיסוי הרוכש גבוה יותר.

מגמות אחרות במחקרי מס בוחנות את הנייטרליות של המס כאחוז המס המשולם מתוך ההכנסה ולא כשיעור מס קבוע. כך למשל, מס רווחי הון (ומס שבח מקרקעין) הוא מס נייטרלי במובן זה ששיעור המס בגינו הוא 20% או 25% (כתלות בנסיבות, לא בגובה ההכנסה).

שיטות מיסוי

מס טריטוריאלי	מס פרסונלי
מס טריטוריאלי מטיל מס על בסיס מקום הפקת ההכנסה ללא קשר לתושבות. המס מוטל על כל הכנסה שהופקה בתחומי המדינה, בין אם הופקה על ידי תושב המדינה ובין אם הופקה על ידי תושב חוץ. מדינה שעיקר תוצרתה מקומית, תעדיף מיסוי טריטוריאלי.	מס פרסונלי מטיל מס על בסיס מבחן התושבות ללא קשר למקום הפקת ההכנסה. המס מוטל על כל מי שהוא תושב המדינה, בין אם ההכנסה הופקה בתחומי המדינה ובין היא הופקה מחוץ לתחומי המדינה. מדינה שעיקר תוצרתה משווקת בחו"ל, תעדיף מיסוי פרסונלי.

עיקרון בסיסי במיסוי הוא שכל מדינה רשאית להטיל מס על הכנסה שמופקת בתחומה או על הכנסה שמופקת על ידי תושביה. וכך ישראל לא יכולה להטיל מס על תושב סינגפור, או על הכנסה שהופקה באוסטרליה. כדי לעקוף עיקרון זה, ניתן לקבוע בחוקי המס שיטת מיסוי כך שגם אם מי שאינו תושב המדינה ישלם בה מס אם שהפיק את הכנסה בשטחה, או לחליפין לגבות מס על הכנסה שהופקה בארץ זרה אם המפיק הוא תושב המדינה.

מדינה בעלת שטחים גדולים כמו האימפריה הבריטית העדיפו לאמץ שיטת מיסוי טריטוריאלית כדי שכל מי שמפיק הכנסה בשטח האימפריה, בין אם הוא תושב האימפריה ובין אם לא, ישלם מס. מנגד, באיים ומדינות קטנות, ניתן להעביר את פס הייצור לחו"ל ולהימנע מתשלום מס מאחר שההכנסה אינה מופק בטריטוריה של המדינה. במקרים כאלה, מדינה תעדיף למסות על בסיס פרסונלי, דהיינו לא משנה היכן הפקת את ההכנסה, מאחר שאתה תושב של המדינה אתה תשלם פה מס. אם האימפריה הבריטית הייתה מיישמת מודל מיסוי פרסונלי, התושבים היו ממשיכים לייצר בשטח האימפריה אבל כדי לחמוק מתשלום מס היו מבטלים את התושבות – והיות שהם אינם תושבי המדינה אין הם חייבים במס. ולכן מדינה שעיקר תוצרתה מקומית תעדיף מיסוי טריטוריאלי, ומדינה שעיקר תוצרתה בחו"ל תעדיף מיסוי פרסונלי.

נוצרת בעיה כאשר שתי השיטות מתנגשות ביניהן, תושב מדינה בה המיסוי פרסונלי מבצע עסקה במדינה אחרת בה המיסוי טריטוריאלי, ומחויב במס גם במדינה שלו על הכנסתו ללא קשר למקום הפקתה וגם במדינה בה הופקה ההכנסה משום ששם המס הוא מס על בסיס מקום הפקתה. שתי מדינות שגובות מס על אותה הכנסה ויוצרות כפל מס, דבר המקטין מלכתחילה את הכדאיות הכלכלית בעסקה. לבעיה פתרון בשתי דרכים מרכזיות:

• פתרון בינלאומי – הסכמים בין מדינות המכונים אמנות למניעת כפל מס המסדירות את זכויות המיסוי של כל מדינה ומדינה. כאשר הנוהל המקובל הוא כי המיסוי יהיה על בסיס טריטוריאלי מלבד מתן שירותים אשר ימוסו על בסיס פרסונלי.
• פתרון לאומי – דין פנימי של המדינה בחוקי המס שלה בה נקבעים כללים למניעת כפל מס במקרה למדינה אין אמנה למניעת כפל מס עם מדינה מסוימת. בדין הישראלי, לדוגמה, נאמר שאם שולם מס בחו"ל אזי בישראל תשלום המס יבוצע בקיזוז המס שכבר שולם בחו"ל.

בישראל

ערך מורחב – מיסוי בישראל

הטלת המס וגבייתו

בסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה נקבע: "מיסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו". בישראל מוטל מגוון רחב של מיסים, על פי חוקים מתאימים, כגון: מס הכנסה על פי פקודת מס הכנסה, מס ערך מוסף על פי חוק מס ערך מוסף, מס שכר ומס שכר ורווח על פי חוק מס ערך מוסף.

מרבית גביית המיסים בישראל מוטלת על משרד האוצר, והוא מבצע זאת באמצעות רשות המסים בישראל, שהוקמה בשנת 2004 על מנת לאחד את כל גופי גביית המיסים הממשלתיים בישראל תחת קורת גג אחת. יוצא דופן בעניין זה מס הארנונה, הנגבה על ידי הרשויות המקומיות.

שיטת המס

סמוך להכרזת המדינה נחקקה פקודת סדרי השלטון והמשפט, שקבעה כי במדינת ישראל ימשיך להתקיים עיקר גופם של החוקים והתקנות הבריטיים שנחקקו בשנות המנדט הבריטי, ובכללם חוקי המיסים, כגון פקודת מס הכנסה. במהלך השנים בוצעו תיקונים רבים בחוקי המיסים, אך שיטת המיסוי נותרה במהותה השיטה הטריטוריאלית.

תהליך הגלובליזציה ותכנוני מס אגרסיביים בשנות ה-90 (מהמפורסמים שבהם היה מכירת כרומטיס תמורת 5 מיליארד דולר בשנת 2000, אשר לא מוסו כלל כיוון שההתאגדות והרישום נעשו בדלאוור ארצות הברית^{[דרוש מקור]}) אילצו את מקבלי ההחלטות לבצע מהפך בתפיסת מס ההכנסה בישראל. מאחר שגם לשיטה הטריטוריאלית וגם לשיטה הפרסונלית יש חסרונות רבים, הוחלט לאמץ שיטה משולבת, המקטינה את היכולת להימנע מתשלום מס. משנת 2003 נהוגה בישראל "השיטה המשולבת": כל הכנסה שהופקה או נצמחה בישראל חייבת במס הכנסה בישראל, וכל הכנסה שהופקה על ידי תושב ישראל, גם אם הופקה בחו"ל, חייבת במס בישראל. השיטה המשולבת מאפשר למדינה למסות כל מי שהפיק את הכנסה בישראל, גם אם מדובר בתושב חו"ל, ובמקביל למסות תושבי ישראל שהפיקו את הכנסתם מחוץ לישראל.

מקלט מס

ערך מורחב – מקלט מס

מקלט מס הוא מדינה או אזור בעל אוטונומיה כלכלית שרמת המיסים בו נמוכה בהשוואה בינלאומית, כך שרישום ההכנסה במדינה (או אזור) זו במקום במדינה בה באמת הופקה ההכנסה, מאפשרת להימנע מתשלומי מס במידה ניכרת. זהו תכנון מס חוקי, אם כי מחוקק המיסים ורשויות המיסים מנסים לצמצם את השימוש בו. מדינות המשמשות כמקלטי מס הן בדרך כלל מדינות קטנות יחסית, וחסרות תשתית כלכלית איתנה. מטרתן של מדינות אלו בגביית מס נמוך היא למשוך הון זר כדי ליצור פעילות בנקאית ענפה, וגם לספק תעסוקה לשירותים שונים להם נזקק איש העסקים החוסה במקלט המס.

ראו גם

• מיסוי בישראל
• דינא דמלכותא דינא
• נטל המס בהלכה

לקריאה נוספת

• יוסף אדרעי, מבוא לתורת המסים: על מקורותיה, עקרונותיה, תכליתה והגיונה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2009
• א. ויתקון וי. נאמן, דיני מיסים, הוצאת שוקן, מהדורה רביעית, 1969
• יוסף גרוס, דיני מיסים - פרקי הוראה, בעריכת אהוד פורת ודורון שוופי, הוצאת דיונון, מהדורה רביעית, תש"ן
• מנחם כהן, דיני מיסים, הוצאת המכון למיסים ולייעוץ כלכלי
• רם יולוס, אילי פיטרמן, נסים כהן, מיסים א, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
• אילי פיטרמן, נסים כהן, מיסים ב, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

קישורים חיצוניים

• מאגר מונחים|רשות המיסים
• נופר סיני, (הקישור אינו פעיל, 14 במאי 2018)ברוך שפטרנו ממס, באתר וואלה, 17 במרץ 2006
• "הודעה עירונית מס' 55 - מיסים, אוסף עירית תל אביב, 1948", משאב הוראה מאתר חינוך של הספרייה הלאומית
• אסף לחובסקי, אימון באזרחות: יצירת הציות לחוקי המס בישראל של שנות החמישים, זמנים 98, 2007
• יוסף מ' אדרעי, ‏מיסוי ועידוד השקעות הון פיננסי, הון חברתי והון אנושי, משפטים ‏מ/2, תשע"א
• מיסוי, דף שער בספרייה הלאומית