פתיחת התפריט הראשי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן חסר מקומו בקרב הציבור החילוני. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
תהלוכת בר מצווה בדרך לכותל המערבי
בר מצווה בכותל המערבי

בר מצווה בתרגום מארמית הוא בן מצווה והוא כינוי ליום ההולדת ה-13 של נער יהודי, משום שמגיל זה הנער מחויב במצוות. בשונה מנערה שמגיעה לגיל מצוות כבר בגיל 12.

תוכן עניינים

מקור הדיןעריכה

בתורה שבכתב אין מקור מפורש לכך שנער בגיל 13 מתחייב במצוות, אך מוזכר לראשונה במשנה, במסכת אבות: "בן שלוש עשרה למצוות"[1].

בשו"ת הרא"ש[2] מבואר שדין זה מקורו בהלכה למשה מסיני.

וכן כתב הרמב"ם לגבי חיוב התענית ביום הכיפורים: "בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה"[3].

מהות ה"בר מצווה"עריכה

ביום זה מתחייב הנער בכל מצוות התורה כגדול, עד ליום זה נחשב כקטן שחיוב המצוות שלו הוטל על הוריו מדין חינוך מדברי חכמים.

מיום זה מקיים הילד את המצוות כמצווה ועושה ולא כמי שאינו מצווה ועושה, ומעלתו גדולה הרבה יותר כפי שאמרו חכמים[4]: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", כלומר, כעת יקיים את כל המצוות מתוך חיוב של התורה שהוא בעל תוקף גדול יותר.

במרבית המצוות התורה מבדילה בין "איש" לקטן. לדעת חז"ל המונח "איש" מתייחס לנער שהביא שתי שערות, ואז הוא מכונה "גדול" וחייב בכל המצוות. בשונה מקטן שפטור מן המצוות.

חזקה שהביא שתי שערותעריכה

  ערך מורחב – חזקה דרבא

על אף שמדין תורה מה שהופך קטן ל"איש" זה דווקא הבאת שתי שערות (בין אם לפני גיל 13 ובין אם אחרי גיל 13 ולמעט סריס), אמרו חז"ל שנער שהגיע לגיל 13 שנה ויום אחד ("ויום אחד" הכוונה ליום הולדת של גיל 13 שנחשבת כיום הראשון של שנת ה-14) הוא בחזקת אדם שהביא כבר שתי שערות ולכן חייב בכל המצוות.

לפיכך נער שהגיע לגיל 13 שנה ויום אחד מצטרף למניין, מכיוון שהוא כבר בחזקת "איש". אולם, במצוות מן התורה, על אף שהוא חייב לקיימן אין הוא מוציא אחרים ידי חובה, עד שהוברר בוודאות שהביא שתי שערות (כגון כי יש לו חתימת זקן), משום שמדאורייתא לא סומכים על חזקה.

עם זאת, על אף שקטן פטור מקיום המצוות מדין תורה, חייבו חז"ל את אביו לחנכו בקיום המצוות החל מגיל שבו אפשר לחנכו (כיום דעת הרבנים גיל 6-7).

טקס בר המצווהעריכה

 
עוגה מקושטת לבר מצווה
 
תהלוכת בר מצווה משער ציון לכותל המערבי. חתן בר המצווה הולך מתחת לחופה כשהוא מלווה על ידי בני משפחה ונגנים.

טקס בר המצווה נחלק לשלשה:

בקהילות רבות נהוג לקיים (מלבד הנחת התפילין) רק את העלייה לתורה בשבת, אך ישנן קהילות לא מעטות המקיימות את שתיהן. בקהילות בודדות לא נהוג לעלות לתורה בשבת.

הנחת התפיליןעריכה

החלק הראשון של הטקס כולל הנחת תפילין, והוא נעשה ביום חול, זמן מה לפני בר המצווה (תלוי בעדה). במסגרת טקס זה מניח הנער את התפילין. הוא מחויב להניחן מדין תורה החל מיום ההולדת שלו של גיל 13 והלאה, ומתחיל לפני כדי להתרגל בהלכות תפילין כגון שאסור להחזיקן ברצועותיהן. ישנן קהילות שאינן מצינות את הנחת התפילין בתור טקס.

עליה לתורה באמצע השבועעריכה

אחר יום הולדתו באחד הימים בהם קוראים בתורה (שני וחמישי, חגים תעניות וכדומה) הנער עולה לתורה, וקורא בתורה את ה'עלייה' שלו או את כל הקריאה. ישנן קהילות שבהן אין כלל את הטקס הזה.

אצל יהודי תימן לא היה נהוג לערוך טקס בר מצווה כלל. היו נוהגים שהנער יניח תפילין החל מגיל תשע, ולכל המאוחר בגיל אחת עשרה. החל מגיל שלוש עשרה הוא צורף למניין, אך לא נערך שום טקס משמעותי. בארץ ישראל קבלו יהודי תימן את מנהג שאר עדות ישראל וגם הם נוהגים לחגוג את טקס בר המצווה.[דרוש מקור]

עליה לתורה בשבתעריכה

בשבת הנער עולה לתורה, וקורא את הקטע אליו הוא עלה, או את כל הקריאה. בקהילות האשכנזים ובחלק קטן מקהילות הספרדים (יהודי מרוקו ועיראק למשל) נהוג שהנער עולה בעלית המפטיר וקורא גם את ההפטרה. ברם ברוב קהילות הספרדים לא נהוג מנהג זה. בקהילות גאורגיה נהוג שנער בר המצווה עולה לעליית ראשון ("במקום כהן"). ברוב הקהילות אף נהוג שהאב וקרובי משפחה נוספים עולים אף הם לתורה.

בהרבה קהילות נהוג שלאחר שסיים הנער את הקריאה בתורה זורקים עליו סוכריות, בעיקר מעזרת הנשים.

ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זהעריכה

  ערך מורחב – ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה

ברוב הקהילות נהוג שלאחר שעלה הנער לתורה, האב מברך ברכה מיוחדת, "ברוך שפטרני מעונשו של זה", על כך שנפטר מעתה ואילך מאחריות מעשיו של הבן ומהחיוב לחנכו, ומעתה אחריות הבן על עצמו.

דרשהעריכה

בקהילות רבות נהוג שחתן בר מצווה נושא דרשה[5], לאחר שעלה לתורה או במסיבה הנערכת לכבוד הגיעו למצוות. הכנת הדרשה היא חלק מההכנות לטקס בר המצווה. בקהילות חרדיות נהוג שמיד עם תחילת הדרשה פותח הקהל בשירה רמה, ולא נותן לחתן בר המצווה לסיים את דרשתו. המניע לכך הוא שלא לבייש את מי שאינו מסוגל להשמיע דרשה כהלכתה.

זמן בר המצווהעריכה

לפי מרבית הפוסקים[6] זמן בר המצווה הוא מיד בליל יום ההולדת ה-13.

המהר"י ברונא[7], ה"עפר יעקב"[8] והתוספות יום טוב אומרים שזמן בר המצווה הוא יום לאחר יום ההולדת, וזאת על פי דיוק דברי המשנה "בן שלוש עשרה ויום אחד". לדעתם הזמן הראוי לבר מצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת, ומכיוון שלא תמיד יודעים את שעת הלידה, קבעו חכמים שזמן בר המצווה הוא למחרת. היו שחששו לשיטה זו לחומרא[9].

לשיטת הסוברים שבר המצווה הוא ביום ההולדת, המשנה "בן שלוש עשרה ויום אחד" אינה סותרת, מכיוון שביום ההולדת נכנסים כבר לשנה הבאה, כשם שתינוק הנולד הוא בגיל אפס ויום אחד.

דעות אחרות אומרות שזמן בר המצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת[10]. לפי שיטה זו, ייתכן שנער בר מצווה יצטרך לאחר את זמן עשיית מצוות לרגע בר המצווה, כמו למשל קריאת שמע.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אבות פרק ה' משנה כא'.
  2. ^ שו"ת הרא"ש כלל טז סימן א
  3. ^ משנה תורה, שביתת העשור, פרק ב' הלכה יא'.
  4. ^ מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד א'
  5. ^ ובעקבות כך מקובל לקרוא למתנות (בדרך כלל ספרי קדש) אותם נותנים לחתן בר המצווה "דורון דרשה"
  6. ^ מגן אברהם סימן נ"ג ס"ק י"ג. סמ"ע סימן ל"ה ס"ק ב. ש"ך חושן משפט ל"ה ס"ק א', משנה ברורה סימן נ"ג ס"ק ל"ג.
  7. ^ הובא בבאר היטב סימן נ"ג ס"ק י"ג.
  8. ^ הובא בשו"ת זרע אמת חלק ג', ליקוטים לאורח חיים סימן נ"ג וכן ב"פחד יצחק".
  9. ^ שו"ת מהרש"ם חלק ג' סימן קכ"א. מנחת יצחק חלק י' סימן י"ז, ועוד.
  10. ^ שאילתות דרב אחא פרשת בחוקותי, ריטב"א נדה מ"ה, ב. ראו עוד דברי חמודות נדה פרק ה' אות ה', ש"ך שם ומשנה למלך אישות פרק ב' הלכה כ"א.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.