פרשת בחוקותי

פרשת השבוע העשירית בספר ויקרא

פרשת בְּחֻקֹּתַי היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ו, פסוק ג' ומסתיימת בסוף הספר, פרק כ"ז, פסוק ל"ד.

בחוקותי
פסוקים ויקרא, כ"ו, ג' - כ"ז, ל"ד
מספר פסוקים 78
מספר תיבות 1013
תוכן הברכות והקללות (פרשת התוכחה)
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (7)  לא תעשה (5)
ערכי אדם, היות בהמה ותמורתה שתיהן קודש, ערכי בהמה טמאה, ערכי בתים, ערכי שדות, הקדשת חרמים לכהן או להקדש, מעשר בהמה המרת קורבן לבהמה אחרת, שינוי ייעוד קורבן, מכירת שדה החרם, פדיית שדה החרם, מכירת מעשר בהמה
הפטרה
אשכנזים וספרדים ירמיהו, ט"ז, י"ט - י"ז, י"ד
תימנים יחזקאל, ל"ד, א'כ"ז
איטלקים וקהילת פוזנן יחזקאל, ל"ד, א'ט"ו
רומניוטים וקראים ישעיהו, א', י"ט עד ישעיהו, ב', י"א
מתנות כהונה

בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת בחוקותי ביחד עם פרשת בהר[1].

בשבת פרשת בחוקותי מסיימים את קריאת התורה של ספר ויקרא, ונוהגים לקרוא בסיומו "חזק חזק ונתחזק". בהתאם לתקנת עזרא הסופר, פרשת בחוקותי, שבה ברכות וקללות, נקראת לפני חג השבועות, כדי לרמוז לכך ש"תכלה שנה וקללותיה" (שבועות נחשב כראש השנה לעניין פירות האילן[2])[3]. בפועל, נוהגים שלא לקרוא את הקללות סמוך לשבועות ממש, אלא להפסיק ביניהם בפרשת במדבר[4], ולכן לרוב קוראים את הפרשה בשבת שלפני יום ירושלים.

נושאים בפרשה עריכה

את עיקר הפרשה תופס פירוט של הברכות והקללות, חלק המכונה גם "פרשת התוכחה". זהו תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. הברכות קצרות יחסית, ואילו הקללות מפורטות מאוד ומתוארות באופן מדורג ההולך ומחמיר עד העונש החמור ביותר - הגלות, המיועדת לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא קוימו כראוי על ידי העם. הקללות מסתיימות בנימה אופטימית - ”ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים... וזכרתי להם ברית ראשונים”.

בהמשך הפרשה מובאת פרשת ערכין ובה קובץ הלכות בעניין הערכה כספית של נדבה שאדם נודב לבית המקדש, והלכות הנוגעות לפדיון או המרה של קודשים כמו מעשר, הקדש, בכור, מעשר בהמה ושדה שהוקדשה.

מנהגי הקריאה עריכה

כשקוראים את הפרשה בשבת, נוהגים שעולה אחד קורא את כל הקללות, משום שאם יפסיקו באמצע קריאתם ויקראו לאדם אחר לעלות לתורה, ייווצר רושם שהם עשו את ההפסקה משום שלא רצו לשמוע את תוכחתו של הקב"ה. בתלמוד ובמדרש לומד רבי חייא בר גמדא דין זה באסמכתא, מן הפסוק: ”מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ”[5] - אל תעשה קוצים קוצים[6]. בתלמוד מובאים לכך שני טעמים נוספים: א. העולה לתורה מברך לפני הקריאה ואחריה, והקב"ה לא רוצה להתברך בשעה ש"בניו" מתקללים בצרות. רבי יהושע דסכנין לומד דין זה מן הפסוק ”עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה” (תהילים, צ"א, ט"ו)[7]. ב. הקריאה בתורה צריכה להתחיל ולסיים בדבר טוב, ובאמצע קריאת הקללות דבר זה לא אפשרי. יש נוהגים שבעל הקורא עולה בעלייה זו, כדי שלא יראה שכביכול הוא מקלל את העולה שלצידו.

תאריכי הקריאה עריכה

השבת בה קוראים את פרשת בחוקותי יכולה לחול בשבעה תאריכים שונים.

יחד עם פרשת בהר:

בנפרד:

תלוי:

הפטרה עריכה

האשכנזים והספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מפרק ט"ז, פסוק י"ט עד פרק י"ז, פסוק י"ד. הנביא ירמיהו מברך את הבוטחים בה' ומקלל את שאינם בוטחים בו.

התימנים מפטירים בספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים א'כ"ז, וכן נוהגים האיטלקים אלא שמסיימים בפסוק ט"ו, וכן נהגו בק"ק פוזנא[8]. בהפטרה זו מנבא יחזקאל על השיבה מן הגלות.

בנוסח רומניא הפטירו ספר ישעיהו, פרק א', פסוק י"ט עד פרק ב', פסוק י"א.

קישורים חיצוניים עריכה

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פרשיות בהר בחוקותי מחוברות בכל השנים הפשוטות, למעט שנים מסוג הכז. בחו"ל, גם בשנת הכז הן מחוברות.
  2. ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה ב'.
  5. ^ ספר משלי, פרק ג', פסוק י"א
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד ב', תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז'
  7. ^ דברים רבה, פרשה ד', פסקה א'
  8. ^ בספר המנהגים של פוזנן, כתוב שמסיימים "נאם ה'", ואם כן יכול להיות שמסיימים בפסוק ט"ו, ל', או ל"א, וצריך עיון. בנוסף, יש סתירה בקונטרס אם מפטירים הפטרה זו או ההפטרה שמפטירים שאר קהילות האשכנזים, וצריך עיון.