דמי מור
דמי ג'ין מור (באנגלית: Demi Gene Moore; נולדה ב-11 בנובמבר 1962) היא שחקנית ומפיקת קולנוע אמריקאית.
![]() | |
מור, 2010 | |
לידה |
11 בנובמבר 1962 (בת 60) רוזוול, ניו מקסיקו, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | דמי ג'ין הרמון |
מדינה |
![]() |
תקופת הפעילות | 1981–הווה (כ־42 שנים) |
מקום לימודים | |
בן או בת זוג |
|
צאצאים |
רומר ויליס, סקאוט ויליס, טלולה ויליס ![]() |
פרסים והוקרה |
פרס עולם התיאטרון (1987) ![]() |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
לאחר הופעת הבכורה שלה בסרט "Choices" ב-1981, הופיעה מור באופרת הסבון "ג'נרל הוספיטל" (אנ') (1982–1984) ולאחר מכן זכתה להכרה כחלק מחבורת הפרחחים (אנ') עם תפקידים בסרטים "בגידות בריו" (1984), "חברים" (1985) ו"הרומן של אתמול בלילה" (אנ') (1986). היא זכתה לפריצת הדרך שלה בזכות תפקידה בסרט "רוח רפאים" (1990), הסרט הרווחי ביותר של אותה שנה. על הופעתה זכתה לשבחים וזיכתה אותה במועמדות לפרס גלובוס הזהב.
היא זכתה להצלחה נוספת בתחילת שנות ה-90, עם כיכובה בסרטים "בחורים טובים" (1992), "הצעה מגונה" (1993) ו"חשיפה" (1994). בשנת 1996, הפכה מור לשחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בתולדות הוליווד כאשר קיבלה סכום חסר תקדים של כ-12.5 מיליון דולר כדי לככב בסרט "סטריפטיז" (1996). בהמשך כיכבה בסרטים "אות קלון" (אנ') (1995), "המושבעת" (אנ') (1996) ו"ג'י איי ג'יין" (1997), אשר כולם לא הצליחו מבחינה מסחרית ותרמו לירידה בקריירה שלה.
בשנת 2019, פרסמה מור ספר זיכרונות בשם "Inside Out" (אנ'), שהפך לרב מכר של הניו יורק טיימס. מור הייתה נשואה שלוש פעמים, למוזיקאי פרדי מור (אנ') ולשחקני הקולנוע ברוס ויליס ואשטון קוצ'ר. יש לה שלוש בנות עם ויליס.
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשם דמי ג'ין הרמון ברוזוול, ניו מקסיקו, בתם של צ'ארלס הרמון האב, טייס בחיל האוויר האמריקאי, אשר נטש את אמה בת ה-18 דאז, וירג'יניה קינג, לאחר חודשיים של נישואים, עוד טרם נולדה מור. כשהייתה בת שלושה חודשים, נישאה אמה לדן גיינס, איש מכירות, שהחליף מקומות עבודה לעיתים קרובות וכתוצאה מכך עברה המשפחה מקומות רבים. ב-20 באוקטובר 1980, התאבד דן בגיל 37, שנתיים לאחר שנפרד מאמה של מור. אמה נעצרה רבות עקב פשעים רבים בהם הצתות ונהיגה בשכרות. מור ניתקה קשר עם אמה בשנת 1990. אביה הביולוגי צ'ארלס הרמון נפטר בשנת 1997 מסרטן הכבד. מור ואימה התפייסו זמן קצר זמן לפני שהיא נפטרה מגידול מוחי ב-2 ביולי 1998.
למור אח-למחצה מנישואי אמה לגיינס, בשם מורגן, ושלושה אחים-למחצה מנישואי אביה הביולוגי.
מור בילתה את ילדותה המוקדמת בניו מקסיקו, ומאוחר יותר בקנונסבורג (אנ'), פנסילבניה. היא סבלה בילדותה מפזילה, שתוקנה בשני ניתוחים שעברה בגיל 10; מור סבלה גם מתפקוד לקוי של הכליות.
בגיל 14 חזרה מור לעיר הולדתה רוזוול והתגוררה עם סבתה במשך שישה חודשים לפני שעברה למדינת וושינגטון, שם התגוררו אמה ואחיה ליד סיאטל. מספר חודשים לאחר מכן, המשפחה עברה שוב למערב הוליווד, קליפורניה, שם לקחה אמה של מור עבודה בחברת הפצת מגזינים. מור למדה בתיכון פיירפקס (אנ') בלוס אנג'לס, ונזכרה, "עברתי מבית משפחתי כשהייתי בת 16 ועזבתי את התיכון באותה שנה."
בשנת 2019 חשפה שבגיל 15 אמה מכרה אותה לגבר בן 49 עבור 500 דולר.[1]
קריירה עריכה
חבר שכנע את מור לעזוב את התיכון בגיל 16 ולנסות לשחק. לאחר שנטשה את בית הספר היא חתמה בסוכנות הדוגמנות עלית וטסה לאירופה לדגמן. מאוחר יותר, היא נרשמה לשיעורי דרמה לאחר שהושפעה משכנתה, השחקנית הגרמניה נסטסיה קינסקי.
ב-1981, שיחקה לראשונה בקולנוע בסרט "Choices". בשנת 1982, שיחקה לראשונה בטלוויזיה באופרת הסבון "ג'נרל הוספיטל" שם שיחקה את דמותה של ג'קי טמפלטון. באותה שנה גילמה את פטריסיה וולס בסרט "Parasite".
ממשכורותיה הראשונות מימנה מור מסיבות קוקאין. בעיית הסמים שלה נמשכה למעלה משלוש שנים, עד שהבמאי ג'ואל שומאכר פיטר אותה מהסרט "חברים" (שם שיחקה דמות מכורה לקוקאין) כאשר הגיעה מסוממת לצילומים. היא חויבה לחתום על חוזה בו צוין שעליה לפתור את בעיית האלכוהוליזם והסמים שלה. בשנת 1990, פרצה מור לתודעה עם כיכובה בסרט "רוח רפאים" שזכה להצלחה רבה. באותה שנה היא התארחה בפרק בסדרה "אגדות מעולם המסתורין".
במהלך שנות ה-90 הייתה מור השחקנית שהרוויחה את השכר הגבוה ביותר בהוליווד, כאשר קיבלה סכום של 10 מיליון דולר לסרט, בעקבות הצלחת סרטיה "בחורים טובים" ו"הצעה מגונה". למרות זאת, חלה נסיגה בקריירה שלה, כאשר סרטים כמו "אות קלון", "המושבעת", "סטריפטיז" ו"ג'י איי ג'יין" (סרט שבו אף גילחה את ראשה), נכשלו וגררו ביקורות שליליות.
בשנת 2000 לאחר שלוש שנות הפסקה, שבה מור לשחק בסרט "בין חלום למציאות". בשנת 2003 שיחקה בסרט "המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה" לצידן של קמרון דיאז ודרו ברימור. הסרט הגיע למקום הראשון בשוברי הקופות. באותה שנה התארחה בפרק בסדרה "ויל וגרייס".
בשנת 2006 כיכבה מור בסרטים "דמדומים" (Half Light) ו"בובי" על ההתנקשות במועמד לנשיאות רוברט קנדי. ב-2007 שיחקה בסרט "מיסטר ברוקס", וב-2008, כיכבה בסרט "השוד המלוטש" לצידו של מייקל קיין. בשנת 2009 שיחקה בסרט "משפחת ג'ונס". ב-2011, כיכבה בסרט "התמוטטות" לצד קווין ספייסי. בשנת 2012 שיחקה בסרט "LOL" את אמה של מיילי סיירוס, ובשנת 2013 שיחקה בדרמה "בחורות טובות" בכיכובן של דקוטה פנינג ואליזבת אולסן.
בשנת 2016 שיחקה בסרט הקומי "לחגוג את החיים" לצידן של שירלי מקליין וג'סיקה לאנג. בשנת 2017 שיחקה בקומדיה השחורה "לילה קשוח" לצד סקרלט ג'והנסון וזואי קרביץ.
בשנת 2017 הצטרפה לקאסט העונה הרביעית של סדרת הדרמה "אימפריה" ברשת פוקס בתפקיד קלאודיה. בשנת 2018 דיבבה בסדרת ההנפשה "אנימלס" ברשת HBO.
ב-24 בספטמבר 2019, פרסמה מור את הספר הזיכרונות שלה "Inside Out" על ידי ההוצאה Harper, מבית הרפר קולינס. בספר הזיכרונות, מור מדברת על ילדותה, על מערכות יחסים שהיו לה ועל מאבקים אישיים שחוותה.
בשנת 2023 תגלם את אשת החברה האמריקאית אן וודוורד (אנ') בעונה השנייה של הסדרה "אויבות" שיצר ראיין מרפי עבור רשת FX Networks.
חיים אישיים עריכה
ב-8 בפברואר 1980, בגיל 18, נישאה מור למוזיקאי פרדי מור (אנ') אשר היה מבוגר ממנה ב-12 שנה. במהלך נישואיהם החלה דמי להשתמש בשם המשפחה של מור כשם הבמה שלה. בספטמבר 1984, החלו השניים בהליך גירושין שהסתיים באוגוסט 1985. באותה תקופה יצאה עם עמיתה מחבורת הפרחחים (אנ'), אמיליו אסטבז. השניים התארסו ולאחר מכן נפרדו.
ב-21 בנובמבר 1987 התחתנה עם השחקן ברוס ויליס. לזוג שלוש בנות: השחקנית רומר ויליס (אנ') (נולדה ב-1988), סקאוט (נולדה ב-1991) וטלולה סל (נולדה ב-1994). ב-1991 כשהיא בחודש השביעי להריונה השני, הופיעה בעירום על שער המגזין "ואניטי פייר" ותמונתה זכתה לפרסום עצום. ב-18 באוקטובר 2000 התגרשה מברוס ויליס לאחר 13 שנות נישואים.
בשנת 2003, החלה לצאת עם השחקן אשטון קוצ'ר, הצעיר ממנה ב-15 שנים. השניים נישאו ב-24 בספטמבר 2005 בטקס פרטי שנוהל על ידי רב מ"מרכז הקבלה" בלוס אנג'לס. לאחר 6 שנות נישואים, בנובמבר 2011 הודיעו קוצ'ר ומור כי הם מתגרשים.[2] למור הייתה גם מערכת יחסים עם הנסיך אנדרו מבריטניה.
פילמוגרפיה עריכה
קולנוע עריכה
שנה | סרט | תפקיד | הערות |
---|---|---|---|
1981 | Choices | קורי | |
1982 | Parasite | פטריסיה וולס | |
Young Doctors in Love | מתמחה חדשה | ללא קרדיט | |
1984 | בגידות בריו | ניקול "ניקי" הוליס | |
הנערה שבתמונה | לורה ויקטור | ||
1985 | חברים | ג'ולס ג'ייקובי | |
1986 | הרומן של אתמול בלילה (אנ') | דבי | |
קיץ מטורף | קסנדרה אלדרידג' | ||
מעבר לחוק | קארן סימונס | ||
1988 | הסימן השביעי | אבי קווין | |
1989 | אנחנו לא מלאכים | מולי | |
1990 | רוח רפאים | מולי ג'נסן | זוכת פרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר (1991)
מועמדת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי (1991) |
1991 | צרות על גבי צרות | דיאנה | |
מחשבות קטלניות | סינת'יה קילוג | גם מפיקה-שותפה | |
אשת הקצב | מרינה למקה | ||
1992 | בחורים טובים | ג'ואן גלוואי | |
1993 | הצעה מגונה | דיאנה מרפי | |
1994 | חשיפה | מרדית' ג'ונסון | |
1995 | אות קלון (אנ') | הסטר פרין (אנ') | |
אז ועכשיו | סמנת'ה אלברטסונס | גם מפיקה | |
1996 | המושבעת (אנ') | אנני לירד | |
הגיבן מנוטרדאם | אזמרלדה (אנ') | דיבוב | |
סטריפטיז | ארין גרנט | ||
ביווס ובאטהד דו אמריקה | דאלאס גריימס | דיבוב | |
1997 | אוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון |
|
מפיקה |
ג'י איי ג'יין | ג'ורדן אוניל | גם מפיקה | |
לפרק את הארי | הלן | ||
Destination Anywhere | ג'ייני | ||
1999 | אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי |
|
מפיקה |
2000 | בין חלום למציאות | מרת'ה | |
2002 | אוסטין פאוורס - גולדממבר |
|
מפיקה |
הגיבן מנוטרדאם 2: סוד הפעמון | אזמרלדה (אנ') | דיבוב | |
2003 | המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה | מדיסון לי | |
2006 | Half Light | רייצ'ל קרלסון | |
בובי | וירג'יניה פאלון | ||
2007 | מיסטר ברוקס | הבלשית טרייסי אטווד | |
השוד המלוטש | לורה קווין | ||
2008 | Streak |
|
סרט קצר; במאית |
2009 | Happy Tears | לורה | |
משפחת ג'ונס | קייט ג'ונס | ||
2010 | בונראקו | אלכסנדרה | |
2011 | התמוטטות | שרה רוברטסון | |
עוד יום שמח | פטי | ||
2012 | LOL | אן | |
2013 | בחורות טובות | קייט פילדס | |
2015 | Forsaken | מארי-אליס ווטסון | |
2016 | לחגוג את החיים | קריסטל | |
Blind | סוזן דאצ'מן | ||
2017 | לילה קשוח | ליאה | |
2018 | Love Sonia | סלמה | |
2019 | Corporate Animals | לוסי | |
2020 | אפקט החסינות | פייפר גריפין | |
2022 | Please Baby Please | מורין | |
משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק | אוליביה קייג' | ||
TBA | The Substance |
טלוויזיה עריכה
שנה | סדרה | תפקיד | הערות |
---|---|---|---|
1982–1984 | ג'נרל הוספיטל (אנ') | ג'קי טמפלטון | 84 פרקים |
1984 | The Master | הולי | פרק: "Max" |
Bedrooms | ננסי | סרט טלוויזיה | |
1989 | בלשים בלילה | אישה במעלית | פרק: "When Girls Collide" |
1990 | אגדות מעולם המסתורין | קאת'י מארנו | פרק: "Dead Right" |
1996 | אם הקירות האלה היו יכולים לדבר | קלייר דונלי | סרט טלוויזיה של HBO
גם מפיקה בפועל מועמדת פרס אמי לבידור בפריים טיים לסרט טלוויזיה יוצא מן הכלל (1997, בתור מפיקה) |
1997 | אלן | אשת המדגם | פרק: "The Puppy Episode" |
2003 | ויל וגרייס | סיסי פאלמר גינזבורג | פרק: "Women and Children First" |
2011 | חמש |
|
סרט טלוויזיה של Lifetime
במאית הקטע "Charlotte" |
2017–2018 | אימפריה | קלאודיה | 7 פרקים |
2018 | אנימלס | גנרלית | דיבוב; 5 פרקים |
2020 | עולם חדש מופלא | לינדה | 3 פרקים |
Dirty Diana | דיאנה | תפקיד ראשי; 6 פרקים
גם מפיקה בפועל | |
2023 | אויבות | אן וודוורד (אנ') | תפקיד מרכזי בעונה השנייה |
קישורים חיצוניים עריכה
- דמי מור, ברשת החברתית פייסבוק
- דמי מור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- דמי מור, ברשת החברתית אינסטגרם
- דמי מור, ברשת החברתית Goodreads
- דמי מור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דמי מור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דמי מור, באתר AllMovie (באנגלית)
- דמי מור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- דמי מור, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- דמי מור, באתר Metacritic (באנגלית)
- דמי מור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- דמי מור, באתר אייטונס (באנגלית)
- דמי מור, באתר Last.fm (באנגלית)
- דמי מור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דמי מור, באתר Discogs (באנגלית)
- שירית טרוינר, שפכו את דמי: מה עובר על דמי מור?, באתר nrg, 30 בינואר 2012
- חגית גינזבורג, דמי מור בת 50: הרגעים המשמעותיים בקריירה, באתר וואלה!, 11 בנובמבר 2012
הערות שוליים עריכה
- ^ דמי מור: "אמא שלי מכרה אותי לגבר עבור 500 דולר", באתר ynet, 24 בספטמבר 2019
- ^ אשטון קוצ'ר ודמי מור מתגרשים, באתר וואלה!, 18 בנובמבר 2011
- ^ Samantha Chang, Demi Moore Slays NYC Premiere: Vegan Diet and Yoga Workout Tips, The New York Independent, June 13 2017