החייל האמיץ שווייק

ספר מאת ירוסלב האשק
(הופנה מהדף החייל האמיץ שוויק)

החייל האמיץ שוֶוייקצ'כית: Osudy dobrého vojáka Švejka za světové války – "עלילות החייל הטוב שווייק במלחמת העולם") הוא רומן סאטירי מאת הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, שפורסם לראשונה כספר באוקטובר 1923.

החייל האמיץ שווייק
Osudy dobrého vojáka Švejka za světové války
כריכת מהדורה עברית של הספר בהוצאת כנרת זמורה-ביתן
כריכת מהדורה עברית של הספר בהוצאת כנרת זמורה-ביתן
מידע כללי
מאת ירוסלאב האשק
איורים יוזף לאדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור צ'כית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה
נושא מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות מרכז ומזרח אירופה, צ'כוסלובקיה, פראג עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1921 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
תרגום ראו תרגומי הספר לעברית להלן
מהדורות נוספות
מספר כרכים 4
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001893397, 001891880, 000860068
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספר עוקב אחר עלילותיו של סוחר הכלבים יוזף שווייק, היוצא מביתו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדרכו לחזית (שאליה לא הגיע). הרומן מותח דרך עיניו התמימות-ערמומיות של שווייק ביקורת חריפה על המוסדות השנואים על האשק: הצבא, הכנסייה הקתולית, הבירוקרטיה, המונרכיה האוסטרו-הונגרית וראש לכל, הטבח חסר התוחלת שבמלחמה.

דמותו של שווייק הופיעה בתפקיד שולי בקובץ סיפורים שהוציא האשק בשנת 1911 ובקובץ סיפורים קצר בשם "החייל הטוב שווייק בשבי" שכתב בעת שהותו בשבי הרוסי, אך כתיבת הרומן החלה בפועל רק בשנת 1921, כאשר שב האשק לפראג. האשק השלים לפני מותו ארבעה מתוך ששת כרכי הספר. ידידו קארל ואנייק השלים את הסיפור בשני הכרכים הנוספים, אך התוספת שלו אינה מצורפת לרוב לגרסאות המוכרות של הרומן. את הספר אייר בגרסתו המקורית יוזף לאדה, שציוריו מהווים חלק בלתי נפרד מכל גרסאות הרומן מגרסתו המקורית ועד היום.

הבר המוזכר בספר, בר "הגביע", עדיין קיים בפראג[1] מאה שנה לאחר הוצאת הספר.

מבנה הספר עריכה

"החייל האמיץ שווייק" בנוי כרומן פיקרסקי: האפיזודות השונות שבו אינן מתקשרות למסכת עלילתית אחת וקיימות במנותק, כשהחוט המשותף העיקרי הוא דמותו של שווייק החווה את ההרפתקאות השונות. גם בתוך פרקי העלילה, בנויות ההרפתקאות השונות של שווייק משורה של אפיזודות נפרדות, הקיימות כמעט במנותק זו מזו.

מבנה זה של הרומן נבע, ככל הנראה, משיטת הכתיבה של האשק, שהגה את עלילת הסיפורים שכתב תוך כדי כתיבתם. אורך הנשימה של סיפוריו היה של אנקדוטות או סיפורים קצרים, והאשק לא ניסה מעולם לשלב את הדברים בתוך מבנה על כלשהו.

עלילת הספר עריכה

חלקו הראשון של הספר, "מאחורי הקווים" מתאר את עלילותיו של שווייק מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד צאתו לחזית. תחילה, עובר שווייק את מטחנת הגיוס האדירה של האימפריה האוסטרו-הונגרית: הבלש ברטשניידר עוצר אותו ומכריז עליו כבוגד במלכות, ועדה רפואית נותנת לו מעמד של "שוטה מוסמך" משום שקרא בפניה "יחי הקיסר פרנץ יוזף הראשון", בהמשך הוא מאושפז בבית המשוגעים, מושלך משם בחזרה למעצר, מתגייס, מוכרז כ"מתחזה", מאושפז עם שאר הסימולנטים ומשם עובר הישר לכלא הצבאי. עם השלמת הליך החיול, מושך שווייק את תשומת לבו של הכומר הקתולי הצבאי (והיהודי המומר) אוטו כ"ץ והופך לשמשו האישי. על פי האשק, כ"ץ הוא בן דמותו של הארכיבישוף הצ'כי ממוצא יהודי, תאודור קוהן.

אצל כ"ץ חווה שווייק שלל הרפתקאות כשהוא מוביל את הכומר השתוי ממקום למקום, מסייע לו במאבק בנושיו, ואף משיג לו שמן פשתן מספר 2 כחלופה לשמן המיסה, כשזה נדרש לערוך את הטקס בשדה. למרות שירותו היעיל, כ"ץ מפסיד אותו במשחק קלפים לסרן לוקאש. שווייק מלווה לו מאתיים כתרים כדי לרכוש אותו בחזרה, פעולה המצביעה על שביעות רצונו מהשירות אצל כ"ץ השתיין, אך כ"ץ מפסיד גם את הסכום הזה בקלפים ושווייק נאלץ להפוך לשמשו של סרן לוקאש.

כאן, בניגוד לפעולתו היעילה עד כה, מתחיל שווייק לכשול פעם אחר פעם. הוא מחסל את החתול והציפור של לוקאש, שוכב עם אחת ממאהבותיו של הסרן, ולקינוח גונב עבורו כלב שאינו אלא כלבו של האוברסט פרידריך קראוס פון צילרגוט. פעולה אחרונה זו מובילה להתנגשות בין לוקאש ל"שוטה ממדרגה ראשונה" פון צילרגוט והוא נשלח ממנעמי העורף אל החזית.

בחלקו השני של הספר, "בחזית", מתואר שלל האמצעים וההתחכמויות שנוקט שווייק כדי להימנע מהגעה לחזית. תחילה, הוא מושך בידית האזעקה ברכבת וגורם לעצירתה. אחר כך, הוא מתעכב בתחנה עד שהרכבת ממשיכה בדרכה. אז, הוא מכריז כי הוא יוצא לבודיוביצה, לשם אמור הגדוד להגיע, אך פוסע בדיוק בכיוון ההפוך. הוא נעצר, נחשד בבגידה, משתחרר ורק אז, כשהוא מובל ברכבת, מגיע לגדודו.

עם גדודו הוא עובר לקיראהידה ואז לברוק שעל הלייטה. כאן, נפתה הסרן לוקאש לעשות שימוש בשירותיו המפוקפקים של שמשו ושולח את שווייק למסור מכתב אהבהבים שלו לאישה הונגרית נשואה. בדרך אל האישה, עוצר שווייק לשתייה קצרה עם ידידו הטוב, החפר הסלובקי וודיצ'קה. השתייה מתארכת ובמהלכה מתפתחת שיחה ארוכה העוסקת בשנאתו העזה של וודיצ'קה להונגרים באשר הם הונגרים. כאשר הם מגיעים לבית האישה, יוזם וודיצ'קה באופן בלתי נמנע קטטה המונית, המובילה להשלכת שניהם למעצר צבאי. כאשר הם משוחררים מן הכלא ונשלחים ליחידותיהם, נפרדים שווייק וודיצ'קה בהסכמה להפגש בבית המרזח ה"גביע" בנה בויישטי "אחרי המלחמה בשעה שש בערב!".

שווייק משוחרר מן הכלא והופך משמשו של לוקאש לשרת פלוגה 11 בגדוד ה-91 העובר כעת בשטחי הונגריה. גם כאן, הוא מחולל שמות בהגיונו האבסורדי: משני כרכי ספר האמור לשמש קוד צבאי מוצפן, הוא מעביר למפקדי הגדוד רק את הכרך הראשון, בשעה שדווקא הכרך השני הוא הנדרש לצורך הקוד. בדרך, עוסקת העלילה בהרחבה גם בדמותו של הצוער הנלהב והנלעג ביגלר, בבלאון הזללן הכפייתי, במארק הכתבן, בטבח האוקולטיסט, בחודאונסקי הקשר, וכמובן בסגן דוב, המוצג כייצוג המזוקק ביותר של טמטום אזרחי וצבאי. משפט המפתח שלו, "אתה עוד לא מכיר אותי. אתה מכיר אותי מהצד הטוב שלי, אבל עוד תכיר אותי מהצד הרע", הפך משפט מפתח מצוטט מאוד מהספר.

בחלקו האחרון של הספר, "המשך התבוסה המהוללת", נשלחים השלם ואנייק ושווייק לחפש מקומות בפֶלשטין. שווייק, כמובן, מחליט שלא להמשיך עם ואנייק במעלה הגבעה, אלא דווקא ללכת "לאורך הנחל, שם צומחים פרחי זכריני". אחרי הכל, הוא טוען, אין זה חשוב מה מורה המפה כיוון ש"כאן זו סביבה כזאת שכל הדרכים מובילות לפלשטין". הם נפרדים ושווייק רוחץ בנחל, נתקל בשבוי רוסי נמלט, לובש את בגדיו ומייד נופל בשבי יחידה הונגרית מצבא אוסטרו-הונגריה.

שווייק מובל בשיירת שבויים, נחשף כ"מרגל", נידון למוות וניצל בטעות ברגע האחרון, כאשר מיחידתו נמסר כי אכן נעדר אצלם חייל בשם שווייק. שווייק שב לגדודו ושם, אחרי שמילא כרסו בגולאש, נפסק הסיפור לפתע. האשק, שהכתיב את הפרקים האחרונים ממיטת חוליו, מת ולא הספיק להשלים את החלק הרביעי ואת שני החלקים הנוספים שתכנן לכתוב.

הדמויות בספר עריכה

כמעט כל הדמויות ב"החייל האמיץ שווייק" מבוססות על דמויות אמיתיות, וברוב המקרים גם בשמן האמיתי. רוב הדמויות בספר הן קריקטורות נלעגות של נפיחות, רפיסות, צביעות וטמטום, כשעיקר חצי הביקורת מכוונים כלפי דמויות של סמכות. ארבע הדמויות היחידות הניצלות באופן חלקי מעטו של האשק הן המתנדב לשנה מארק, שווייק, שלם הפלוגה ואנייק והסרן לוקאש.

את לוקאש מציג האשק כמי שלמרות חולשות אנוש כאלו ואחרות מאופיין ביושר אישי וכבוד עצמי. מארק ושווייק משמשים שניהם דמויות בהן ממוזגות תכונות של האשק עצמו. שווייק, כמו האשק, היה מסופח לגדוד ה-91, והיה שותף לו בחיבתו היתרה לשתייה, לסיפור אנקדוטות וסיפורים לאין קץ ואף במבנה גופו ופניו העגלגל והתמים. מארק, מתנדב לשנה כמו האשק, אופיין אף הוא באיוריו של לאדה כאדם עגלגל ותמים למראה, היה אינטלקטואל-למחצה, העוסק בכתיבה (הוא כותב את עלילות הגדוד המהולל) ואף עסק בעבר בעריכת המגזין "עולם החיות", ממש כמו האשק עצמו. ואנייק מוצג כחייל מנוסה שלא נותן אמון במפקדים ויודע טוב מהם איך לפרש כל פקודה.

דמותו של שווייק והשפעתו עריכה

 
החייל האמיץ שווייק בגילומו של מאיר מרגלית, ציור מאת חיים טופול

בתחילת כתיבת הרומן, לא ראה בו האשק דבר החורג ממסכת הסיפורים הקצרים הרבים שכתב קודם לכן. השינוי הפנימי והחיצוני בתפישת חשיבותו של הרומן בא כאשר מקס ברוד, מגלהו של פרנץ קפקא, כתב על החוברות הראשונות של שווייק והשווה אותן לענקי סאטירה כרבלה וסרוואנטס. האשק, כפי שכותבת רות בונדי באחרית הדבר לתרגום העברי, הגיב על כך באמירה: "עד עכשיו הייתי אפס. אבל עכשיו, כשיהודי לוקח אותי לידיים, עוד תראו מה שיצא ממני".

שווייק של האשק הוא השורד המושלם: הוא אינו אומר "לא", אינו מתחמק, ולעולם אינו מנסה להתמודד מול מעניו. כניעתו היא דרך ההישרדות היחידה בעולם שנטרפה דעתו. נשקו היחידי של שווייק הוא חיוכו התמים, ה"מודיע בהכנעה" התמידי שלו, ונכונותו לבצע כל הוראה שתנתן לו עד קצה גבול האבסורד.

הוא נכון תמיד להכריז על עצמו "אידיוט מושלם" ו"שוטה מוסמך", בדיוק כפי שקבעה הוועדה הרפואית שבדקה אותו, אף שבקשריו עם אנשים שונים, ובייחוד אלו שאינם ממונים עליו, הוא מפגין בדרך כלל גישה מעשית, ועורמה מופלגת. כך, הוא מצליח להערים היטב על הבלש ברטשניידר, אחרי שזה עצר אותו בפעם הראשונה, ואף מוכר לו שורה של מפלצות מעורבות על תקן כלבים גזעיים; כך הוא מפגין בקיאות בהלכות מרמה בגנבה ומכירה של כלבים; וכך הוא יודע כיצד לסכל את כל מזימותיו של הסגן דוב.

דמותו של שווייק, האידיוט התמים שציותו המושלם חושף את טמטומה של המערכת הביורוקרטית שבתוכה הוא מצוי ואת חוסר התוחלת המוחלט שבמלחמה, הפכה לסמל החייל הקטן, הנופל קרבן למסע מלחמה חסר פשר, שאין לו נגיעה כלשהי אליו. עלילותיו של שווייק שימשו בסיס רעיוני גם למספר רומנים סאטיריים אנטי-מלחמתיים, ובהם אולי "הרפתקות החייל איבן צ'ונקין" של ולדימיר ווינוביץ' ו"מלכוד 22" של ג'וזף הלר.

תרגומים לעברית עריכה

"החייל האמיץ שווייק" תורגם לעברית מספר פעמים. התרגומים הראשונים לא היו מלאים ולא נעשו מהמקור הצ'כי אלא מתרגומים גרמניים והונגריים של הספר. התרגום הראשון, מעשה ידיו של מרדכי אבי-שאול, יצא לאור בספריית פועלים בשנת 1952. פעם נוספת תרגם את הספר, עד סוף חלקו השלישי, חיים אמיר, והוציאו בהוצאת "לדורי" בשנת 1967. חלקו הראשון של הספר תורגם בידי יאיר הורביץ ונחום כהן (מבולגרית) ופורסם בכתב העת "סימן קריאה" בשנת 1979. תרגום מלא בשני כרכים מהמקור הצ'כי עשו רות בונדי וחיים איזק, והוא ראה אור ב-1980 בהוצאת זמורה ביתן מודן.
תרגומים לעיבודים תיאטרוניים ורדיופוניים נעשו על ידי אביגדור המאירי, נחמן בן-עמי ועמוס קינן (ראו להלן).

  • יארוסלאב האשק, עלילות החייל האמיץ שווייק בימי מלחמת העולם (הראשונה), עברית: מ' אבי-שאול, דברים על המחבר: זדיניק אַנצ'יק (צכ'), ציורים: יוזף לאדא, מרחביה: ספרית פועלים (ספרי מופת), 1952.
  • ירוסלב האשק, החייל האמיץ שוויק, עברית: חיים אמיר, עיטורים: יוסף לאדא, תל אביב: לדורי (ספרית סוניה), 1967.
  • ירוסלב האשק, החייל האמיץ שווייק, מצ'כית: רות בונדי וחיים איזק, 2 כרכים, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן (ספרית מעריב: מועדון קוראי מעריב), תש"ם 1980.[2]

שווייק בתיאטרון בישראל עריכה

 
מאיר מרגלית בתור החייל האמיץ שווייק, תיאטרון האהל, אמצע שנות ה-30

"החייל האמיץ שווייק" הופק כהצגה לתיאטרון עוד בימי חייו של האשק וזכה מאז לעשרות עיבודים. בישראל הועלתה כבר בשנת 1935 הצגה שהופקה על-פי הספר בתיאטרון האהל. ההצגה, שהתבססה על עיבוד של הספר למחזה על ידי מקס ברוד, בתרגומו של אביגדור המאירי, זכתה להצלחה עצומה, במיוחד בזכות משחקו של מאיר מרגלית, שנתפש בעיני רבים כמגלם המושלם של שווייק[3]. ההצגה הועלתה במשך עשרות שנים. ביולי 1960 עלתה הצגת ה-700 ב"אהל"[4]. בסך הכל עלה המחזה באהל בכיכובו של מאיר מרגלית 850 פעמים[5]. לאחר שתיאטרון האהל נסגר, הועלתה ההצגה שוב בכיכובו של מרגלית בתיאטרון "עידן" החל משנת 1971[5]. בפברואר 1972 שיחק מרגלית את שוויק בפעם ה-900[6].

בשנת 1966 הופיע בקול ישראל עיבוד לתסכית רדיו של הסיפור, בתרגום נחמן בן-עמי, בבימוי אפרים סטן ובכיכובו של אורי זוהר[7]. באותה שנה הועלתה הצגה בבימויו של אברהם ניניו בתיאטרון הורוד ובכיכובו של בומבה צור[8]. את העיבוד התיאטרוני של התיאטרון הורוד תרגם עמוס קינן והוא הופיע כספר בהוצאת עמיקם[9][10].

בשנת 1982 הועלתה ההצגה בבימוי עדנה שביט ב"תיאטרון השלישי", בכיכובו של גדי יגיל[11].

בשנת 1995 הועלתה ההצגה בתיאטרון הבימה, בתרגומו ובעיבודו של עמוס קינן, כשאת דמותו של שווייק מגלם שלמה בר אבא[12].

בספטמבר 2013 הועלתה ההצגה שוב בתיאטרון הבימה, בשיתוף פעולה עם תיאטרון חיפה, הפעם בעיבודו של יוסף אל-דרור, כשאת דמותו של שוויק מגלם אבי קושניר[13].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "גם אחרי מאה שנה, "החייל האמיץ שווייק" הוא הספר הכי טוב שנכתב על מלחמה". הארץ. נבדק ב-2023-11-26.
  2. ^ חיים נגיד, שווייק – בתרגום אמיץ, מעריב, 22 בפברואר 1980; שולמית גינגולד-גלבוע, השולל את חירותו, מעריב, 11 באפריל 1980.
  3. ^ הרמן ס, "החייל האמיץ שווייק" - הצגת בכורה באוהל, הארץ, 25 בדצמבר 1935
  4. ^ מרגלית־שווייק בפעם ה־700, למרחב, 21 ביולי 1960
  5. ^ 1 2 מרגלית שוב בדמות שווייק, דבר, 29 ביולי 1971
  6. ^ מרגלית - 900 פעם שווייק, דבר, 3 בפברואר 1972
  7. ^ שמירה על איזון, מעריב, 7 בספטמבר 1966
  8. ^ לדור שלא ידע את שווייק, מעריב, 20 באוקטובר 1966
    א כנרתי, בין הקלעים, למרחב, 18 באוקטובר 1966
  9. ^ שוייק לפני ברירה, אתגר (כתב עת לשירה), 27 באוקטובר 1966
  10. ^ החייל האמיץ שוייק: קומדיה בשתי מערכות על פי יארוסלב האשק, תל אביב: עמיקם, 1966.
  11. ^ יעקב הכהן, להתראות בשש אחרי המלחמה, מעריב, 16 בדצמבר 1982
  12. ^ החייל האמיץ שוויקה - הצגה מספר: 476, הצגת בכורה: 08/07/1995, מספר הצגות שהועלו: 284, באתר ארכיון הבימה
  13. ^   מיכאל הנדלזלץ, "החייל האמיץ שווייק": צחוק-צחוק, אבל..., באתר הארץ, 19 באוקטובר 2013