ויקיפדיה

הכוכב האדום בלגרד (כדורגל)

קבוצת כדורגל מסרביה
(הופנה מהדף הכוכב האדום בלגראד)

מועדון הכדורגל הכוכב האדום בלגרד (בסרבית-קירילית: Фудбалски клуб Црвена звезда Београд) היא קבוצת כדורגל סרבית מעיר הבירה בלגרד, המשחקת בליגת העל הסרבית. הכוכב האדום הוא אחד משני מועדוני הכדורגל הבכירים של העיר, והוא ממועדוני הכדורגל המעוטרים ביותר בדרום מזרח אירופה.

מועדון הכדורגל הכוכב האדום בלגרד
Фудбалски клуб Црвена звезда Београд
מידע כללי
שם מלא Fudbalski Klub Crvena Zvezda
(מועדון הכדורגל הכוכב האדום)
כינוי Zvezda (הכוכב),
Crveno-beli (האדומים-לבנים)
תאריך ייסוד 4 במרץ 1945
אצטדיון אצטדיון ראיקו מיטיץ',
בלגרד, סרביה
(תכולה: 55,538)
נשיא סרביהסרביה סבטוזר מיאילוביץ'
יו"ר דראגן דז'איץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן סרביהסרביה ולאדן מילוייביץ'
ליגה סרביהסרביה ליגת העל הסרבית
www.crvenazvezdafk.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מחלקות הספורט
של הכוכב האדום בלגרד
כדורגל גברים כדורגל נשים כדורגל חופים
כדורסל גברים כדורסל נשים כדוריד
קטרגל כדורעף כדורעף נשים
הוקי קרח כדורמים

היריבה הגדולה ביותר של המועדון היא פרטיזן בלגרד, והמשחקים ביניהם מכונים הדרבי של בלגרד או "הדרבי הנצחי". המתיחות בין שני המועדונים כל כך גדולה, שאין כמעט משחק דרבי בין שני המועדונים שלא נגמר ללא התנהגות אלימה מצד האוהדים או השחקנים. לפי סקרים שנערכו ברחבי סרביה התגלה שהכוכב האדום בלגרד הוא מועדון הכדורגל הנערץ ביותר במדינה ולו יש את כמות האוהדים הגדולה ביותר. כינויו של המועדון בפי האוהדים הוא "delije" ("הגיבורים").

הישגו המשמעותי ביותר של המועדון היה זכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1991[1], וכן הגעתו לגמר גביע אופ"א בשנת 1979[2]. למועדון היסטוריה גדושה בייצוא שחקנים מקומיים לקבוצות הפאר ביבשת. בין השחקנים שגדלו במחלקת הנוער של המועדון נמנים דיאן סאביצ'ביץ', ולדימיר יוגוביץ', סינישה מיכאילוביץ' ודראגן סטויקוביץ'.

המועדון משחק באצטדיון ראיקו מיטיץ', המכונה גם "המראקנה" (או "המראקנה הקטן") על שמו של אצטדיון הכדורגל המפורסם שבברזיל. מאז 2010 חברת הגז הרוסית גזפרום היא הספונסר הראשי של הקבוצה[3][4].

היסטוריה

עריכה
 
אוהדי הכוכב האדום, 2015

תקופת יוגוסלביה

עריכה

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1945, קבוצה של שחקני כדורגל צעירים וחברי ליגת הנוער האנטי-פשיסטית המאוחדת של סרביה החליטו להקים אגודת ספורט לנוער, שהפכה לתנועת "הכוכב האדום בלגרד". קודם לכן, בדצמבר 1944, פורקו כל מועדוני הספורט הסרביים וב-5 במאי 1945 המזכיר הקומוניסטי לענייני ספורט, מיטרה מיטרוביץ'-דיילאס חתם על צו שפירק רשמית את כל המועדונים שהתקיימו בשטחי הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה. המועדונים פורקו בעקבות הכיבוש הגרמני. נעשה ניסיון של יוסיף ברוז טיטו, לארגן ליגה כדי שכל המועדונים ישתתפו בה. שני מועדוני הכדורגל הפופולריים ביותר בבלגרד היו מועדון "יוגוסלביה" ומועדון "OFK בלגרד". קבוצת הכוכב האדום הוקמה על משאבי קבוצת "יוגוסלביה", כולל האצטדיון, המשרדים וצבעי המדים האדומים-לבנים, יחד עם הלוגו, אליו נוסף כוכב.

השם "הכוכב האדום" התקבל אחרי דיונים ממושכים שרצו לקרוא לקבוצה בשם "כוכב העם", "הכוכב הכחול", "הפרולטריון", מועדון "סטלין" וכן הלאה[5][6]. עד מהרה, הקבוצה אומצה כסמל ללאומנות הסרבית, בתקופת יוגוסלביה ומחלקות הספורט של המועדון הזה נותרו לפופולריות ביותר בסרביה עד ימינו[7]. ב-4 במרץ 1945 הקבוצה שיחקה את משחק הבכורה שלה נגד הגדוד הראשון של הבריגדה השנייה של ארגון KNOJ (חילות ההגנה העממית של יוגוסלביה) וניצחה בתוצאה 3–0.

ההצלחה הראשונה של הקבוצה וצעדיה הראשונים לקראת הכרה אמיתית באו בעונת 1951, כשהקבוצה זכתה באליפות הלאומית הראשונה שלה עם הזכייה באליפות ליגת העל היוגוסלבית באותה שנה. בהרכב הקבוצה שיחקו כדורגלנים כברנקו סטנקוביץ', ולדיצה פופוביץ', ראיקו מיטיץ', בורה קוסטיץ' ודרוגסלאב שקולראק. שחקנים אלה היו שותפים גם לזכייה בארבע אליפויות, שני גביעים וזכייה בתואר כלשהו במשך 5 עונות רצופות. כאלופה, הכוכב האדום קיבלה את הזכות להשתתף בגביע האירופי בעונת 1956/1957 בה העפילה עד לשלב חצי הגמר. בעונת 1957/1958, הקבוצה העפילה עד לשלב רבע הגמר, בו הובסה בתוצאה 4–5 בסיכום הכולל על ידי מנצ'סטר יונייטד האנגלית. מנצ'סטר, עם מאט באזבי על הקווים, הצליחה להביס את הסרבים 2:1 באנגליה, לפני שהתקשו מולם בבלגרד, במשחק שהסתיים בשוויון 3–3 באצטדיון פרטיזן[8]. המשחק השני נודע בתור משחקם האחרון של תינוקות באזבי: בטיסתם חזרה לאנגליה ביום המחרת, המטוס התרסק במינכן, בהתרסקות שהביאו למות 23 איש, כולל שמונה משחקני מנצ'סטר יונייטד.

לאחר תקופת המאמן מיליאן מיליאניץ', הגיע זמנו של ברנקו סטנקוביץ' שכיהן כמאמן במשך ארבע שנים שבהן זכה בשלושה תארים כולל העפלה ראשונה לגמר מפעל אירופי. אחרי שהכוכב האדום בלגרד הדיחה קבוצות כמו ארסנל, וסט ברומיץ' אלביון והרטה ברלין. הכוכב האדום העפילה לראשונה לגמר גביע אופ"א בשנת 1979, כשהתמודדה נגד בורוסיה מנשנגלדבך והפסידה 1–2 בסיכום שני המשחקים[2][9].

בשנות ה-80 מונה גויקו זק לאמן את הקבוצה שוב, לאחר שאימן אותה בעונת 1976/1977, והוא כה עם המועדון באליפות יוגוסלביה בעונת 1983/1984 אך נאלץ לעזוב בעונת 1985/1986 בעקבות שערוריית מכירת משחק בה היה מעורב ראש התאחדות הכדורגל דאז, סלבקו שייבר.

לאחר עזיבתו של זק, בוצעו שינויים גדולים במועדון. למאמן מונה וליבור ואסוביץ' והוא חוזק בשחקני הרכב צעירים רבים. הקבוצה התמקדה במשחקי המפעלים האירופיים והחל מעונת 1986/1987 הגיע תור הזהב של הקבוצה במפעלים האירופיים, שהתחיל בניצחון על ריאל מדריד והושלם בזכייה בגביע אירופה לאלופות בעונת 1990/1991, שלווה בזכייה רצופה בארבע אליפויות לאומיות. הקבוצה זכתה בגביע אירופה ב-29 במאי 1991, לאחר שניצחה 5–3 את אולימפיק מרסיי בדו-קרב פנדלים במשחק הגמר שנערך לעיני 60,000 צופים באצטדיון סן ניקולה בבארי שבאיטליה[1][10]. הכוכב האדום נותרה בלתי מנוצחת בעונה זו ובגביע הביניבשתי שנערך ב-1991 בטוקיו.

לאחר נפילת מסך הברזל

עריכה

ב-1992 הקבוצה נחלשה בעקבות עזיבת מספר רב של שחקנים. בעקבות מלחמות יוגוסלביה, הכוכב האדום נאלצה לארח את משחקיה בבודפשט ובסופיה. בעונת 1991/1992 שונה פורמט טורניר ליגת האלופות ונוספו לו שלבי בתים הכוללים ארבע קבוצות כל אחד. חרף אובדן הבייתיות, הכוכב האדום סיימה במקום השני בביתה. בזירה הלאומית, הכוכב האדום איבדה את היריבות שהייתה לה עם היידוק ספליט ודינמו זאגרב שעזבו את הליגה, כמו הקבוצות האחרות מקרואטיה, סלובניה ומקדוניה והליגה היוגוסלבית הצטמצמה מאוד בשל מלחמת בוסניה. בסוף מאי האו"ם הטיל סנקציות על יוגוסלביה ונאסר על נבחרת הכדורגל שלה לשחק. כל אלה השפיעו קשה גם על הקבוצה עצמה. בתקופה זו, ממאי 1992 עד מאי 2000 הקבוצה זכתה באליפות אחת בלבד (1994/1995), אך הצליחה לזכות בגביעים לאומיים והגיעה להישג נאה בגביע מחזיקות הגביע בעונת 1996/1997.

מיד לאחר שהסתיימה הפצצת יוגוסלביה על ידי נאט"ו, הכוכב האדום זכתה בגביע ה-17 בתולדותיה (עונת 1998/1999) כשגברה בתוצאה 4:2 על יריבתה המושבעת פרטיזן בלגרד. שתי עונות לאחר מכן המועדון חזר לאור הזרקורים האירופי כשהתמודדה במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2001/2002 אך הודחה על ידי באייר לברקוזן (0–0 ו-0–3), שהעפילה באותה עונה עד לגמר. סלאבוליוב מוסלין, שאימן את הקבוצה עזב בספטמבר 2001.

הכוכב האדום הצליחה לזכות באליפות ליגת העל של סרביה ומונטנגרו בעונות 1999/2000, 2000/2001, 2003/2004 ובעונת 2005/2006. היא התמודדה במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2006/2007 ושוב הודחה מוקדם, הפעם על ידי מילאן (1–3 בסיכום הכולל), שזכתה באותה עונה בליגת האלופות. יתר על כן, הכוכב האדום התמודדה בשלב הבתים של גביע אופ"א בעונת 2007/2008 כשהפסידה בדקה האחרונה לבאיירן מינכן בתוצאה 23.

בשנת 2006 יוגוסלביה פורקה סופית כשליגת הכדורגל של סרביה ומונטנגרו הוחלפה בליגת העל הסרבית, אך באותן שנים הקבוצה התקשתה לחזור לזכות באליפויות לאומיות, כשהיא מותירה את הבמה ליריבתה, פרטיזן בלגרד. הכוכב האדום שבה וזכתה באליפות ה-26 שלה רק כעבור 6 שנים, עם הזכייה באליפות 2013/2014. אך חרף ההצלחה הקבוצה סבלה מקשיים פיננסיים רבים שגרמו לכך שנאסר עליה להשתתף בליגת האלופות בעונת 2014/2015. גוף הבקרה הפיננסית של אופ"א מצא לכוכב האדום היו חובות כלפי שחקנים ועובדי המועדון, שלא קיבלו משכורת מזה חצי שנה, חובות בסך 1.86 מיליון אירו והנהלת המועדון נחשדה בהסתרת החובות ובמסירת מסמכים כוזבים בנושא. הקבוצה לא קיבלה את הרישוי ולא עברה את הקריטריון לפייר פליי פיננסי ולא השתתפה בטורניר בשל כך[11]. יריבה פרטיזן נטלה את מקומה בליגת האלופות.

לאחר עשר שנות המתנה הקבוצה חזרה למפעלים האירופיים והתמודדה בשלב הבתים של הליגה האירופית בעונת 2017/2018 אך הודחה בשלב 32 האחרונות על ידי צסק"א מוסקבה הרוסית[12].

הכוכב האדום שבה וזכתה באליפות ליגת העל הסרבית בשנת 2018 ובעונת 2018/2019 העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות[13]. אחרי שהדיחה את רד בול זלצבורג בשלב הפלייאוף הכוכב האדום התמודדה לראשונה בשלב זה של ליגת האלופות בפורמט המודרני שלה, לא כולל את גרסתה הקודמת כגביע אירופה לאלופות[14].

בעונת 2020/2021 חוותה את אחת העונות הטובות בתולדותיה כשסיימה את הליגה במקום הראשון עם 35 ניצחונות, 3 תיקו ו-0 הפסדים, מאזן שהיה הטוב ביותר באירופה באותה העונה.

בעונת 2022/23 הוגרלה לשחק בסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות מול פיוניק ירבאן, אותה עברה עם ניצחונות 0-2 ו-5-0. בפלייאוף ליגת האלופות הוגרלה הכוכב האדום מול מכבי חיפה. במשחק הראשון נחלה הכוכב הפסד 2-3 למכבי חיפה בישראל ובגומלין בבלגרד שבוע לאחר מכן, לאחר שהובילה 1–2 במחצית, ספגה הכוכב שער שוויון בדקה ה-90 משער עצמי של מילאן פאבקוב, ונשרה לשלב הבתים של הליגה האירופית.

ב-19 במאי 2023 מונה ברק בכר הישראלי למאמן הקבוצה, ברם פוטר לאחר 7 חודשים בעקבות קמפיין אירופי חלש מאוד והפסד בדרבי של בלגרד, ליריבה פרטיזן בלגרד.

אצטדיון הקבוצה

עריכה
 
 
אגדת הכוכב האדום ראיקו מיטיץ'.

מגרש הבית של הקבוצה הוא אצטדיון ראיקו מיטיץ', שהיה ידוע בעבר כאצטדיון הכוכב האדום, ומאז ה-21 בדצמבר 2014 נקרא על שם ראיקו מיטיץ', שכבש 262 שערי ליגה במדי המועדון והיה כוכב נבחרת יוגוסלביה ולאחר מכן גם מאמן הנבחרת.

האצטדיון מכיל 55,539 מושבים שהופכים אותו לאצטדיון הגדול ביותר בסרביה. האצטדיון נחנך ב-1963 ונודע בשם "מראקנה", בשל תכולת השיא שלן שהייתה 110,000. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, על מנת לעמוד בתקני הבטיחות של אופ"א, האצטדיון שופץ ותכולת המושבים ירדה.

בשנת 2008 בוצע שיפוץ נוסף שכלל התקנת תאורה חדשה, דשא סינתטי ומשטח אימונים מחודש. בשנת 2011 נוספו תאי אח"ם, תא לעיתונאים, מרכז תקשורת, מסעדה ובית קפה. בצדו המערבי של האצטדיון ישנה חנות רשמית של המועדון. האצטדיון הוכתר בתור אחד האצטדיונים הטובים באירופה[15][16].

יצרנית תלבושות וספונסר

עריכה
שנים יצרנית תלבושות ספונסר ראשי
1977–1978 Admiral
1979 Puma
1980–1986 Crystal Zajecar
1986–1987 De Lux
1987–1988 Lee Cooper
1988–1989 Kasuchi
1989–1990 Mister Baby
1990–1991 DEXIM
1991–1993 Hummel International Philip Morris Operations
1993–1994 NLB Komercijalna banka
1994–1996 דיאדורה Beobank
1996–1998 Kappa
1998–2001 Apatin Brewery
2001–2003 אדידס
2003–2005 Wiener Städtische
Sharp
2005–2006 טויוטה
2006–2008 נייקי
2008–2009
2010 2344 – Za moyou Zvezdou
2010–2012 גזפרום נפט
2012–2013 Legea
2013–2017 Puma
2017– Macron

תארים

עריכה

אליפויות לאומיות (32):

גביעים לאומיים (24):

  • הגביע היוגוסלבי (12):
    • 1948, 1949, 1950, 1958, 1959, 1964, 1968, 1970, 1971, 1982, 1985, 1990
  • הגביע של סרביה ומונטנגרו (9):
    • 1993, 1995, 1996, 1997, 1999, 2000, 2002, 2004, 2006
  • הגביע הסרבי (7):
    • 2007, 2010, 2012, 2021, 2022, 2023, 2024

ליגת האלופות (1):

  • 1990/91

הגביע הביניבשתי (1):

  • 1991

גביע מיטרופה (2):

  • 1958, 1968

סגל נוכחי

עריכה
נכון ל-25 במרץ 2024
מס' עמדה שם
1 סרביה  שוער זוראן פופוביץ'
2 סרביה  מגן קוסטה נדליקוביץ'
3 אוסטרליה  בלם מילוש דגנאק
4 סרביה  קשר מירקו איבניץ'
5 סרביה  בלם אורוש ספאייץ'
6 ניו זילנד  קשר מרקו סטאמניץ'
7 סרביה  קשר יובאן שלייביץ'
8 גבון  קשר גלור קאנגה
9 סנגל  חלוץ שריף אנדיאייה
10 סרביה  קשר אלכסנדר קטאי (קפטן שני)
14 סרביה  בלם ווק בוגדנוביץ'
15 אוסטריה  בלם אלכסנדר דראגוביץ'
17 חוף השנהב  חלוץ ז'אן-פיליפ קראסו
18 ישראל  שוער עומרי גלזר
19 סרביה  בלם נמניה מילונוביץ'
23 סרביה  מגן מילאן רודיץ'
מס' עמדה שם
24 בורקינה פאסו  בלם נאסר דג'יגה
27 סרביה  שוער ווק דראשקיץ'
29 סרביה  מגן ויקטור ראדויביץ'
30 גאנה  קשר עוסמאן בוכארי
31 סרביה  חלוץ אורוש סרמצ'ביץ'
33 סרביה  קשר סרג'אן מיאילוביץ'
37 סרביה  קשר ולדימיר לוצ'יץ'
41 סרביה  קשר ניקולה קנז'ביץ'
43 סרביה  קשר יובאן מיטוליקיץ'
44 סרביה  בלם ולייקו מילוסבלייביץ'
45 סרביה  קשר ניקולה מיטולייקיץ'
55 סרביה  קשר אנדרייה מקסימוביץ'
66 קוריאה הדרומית  קשר וואנג אין-באום
70 סרביה  מגן אוגניין מימוביץ'
76 סרביה  מגן לזאר ניקוליץ'
77 סרביה  שוער איוואן גוטשה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הכוכב האדום בלגרד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 הרגל המסיימת, חדשות, 30 במאי 1991
  2. ^ 1 2 לבורוסיה עמדה טובה בגביע אופ"א, מעריב, 10 במאי 1979
    מנשנגלדבך זכתה בגביע אופ"א, מעריב, 24 במאי 1979
  3. ^ הספונסר הראשי: גזפרום
  4. ^ RED STAR BELGRADE באתר גזפרום כדורגל
  5. ^ "Sa proslave 57. rođendana crveno-belih: Lenjin i Staljin bili u "igri" za ime Crvene Zvezde". Politika. 6 במרץ 2002. נבדק ב-24 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "History of Crvena zvezda". crvenazvezdafk.com. נבדק ב-26 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Red Star claim gold for the Balkan peninsula". FIFA.com. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Crvena Zvezda - Manchester United 3:3 (1958.), YouTube
  9. ^ Crvena zvezda - Borusija (M) 1:1, 0:1 (שני המשחקים), YouTube
  10. ^ Crvena zvezda - Olimpik 0:0 (5:3), YouTube
  11. ^ "Red Star players pay a hefty price". fifpro.org. 18 ביוני 2014. אורכב מ-המקור ב-2018-06-26. נבדק ב-2018-09-01. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Niko kao Zvezda – crveno-beli u istoriji LE!". b92.net. 7 בדצמבר 2017. נבדק ב-2 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ מיכאל יוכין‏, הכוכבים הכי אדומים: הסיפור המדהים של גיבורי עלייתה של הכוכב האדום, באתר וואלה, 30 באוגוסט 2018
  14. ^ "Историја у Салцбургу, Звезда у Лиги шампиона". rts.rs. 29 באוגוסט 2018. נבדק ב-30 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Blic Sport – Stadion Zvezde među 50 najznačajnijih u Evropi". Blic Sport. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Allan Jiang. "10 Most Hostile World Football Stadiums". Bleacher Report. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ סיפור אליפות 1946 באתר הרשמי של הכוכב האדום


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הכוכב_האדום_בלגרד_(כדורגל)&oldid=39833027"