וולט דיסני

וולטר אליאס "וולט" דיסני (באנגלית: Walter Elias "Walt" Disney‏; 5 בדצמבר 1901 – 15 בדצמבר 1966) היה מפיק סרטי הנפשה אמריקני, אנימטור, מקים פארק השעשועים המפורסם "דיסנילנד" ומייסד חברת וולט דיסני הרווחית. דיסני היה מועמד 59 פעמים לפרס אוסקר וזכה ב-22 פרסים, ארבעה מהם בשנה אחת. כל אלו הם שיאים שטרם נשברו.

וולט דיסני
Walt Disney

וולט דיסני, 1946
לידה	5 בדצמבר 1901 שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
פטירה	15 בדצמבר 1966 (בגיל 65) ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה	פורסט לאון ממוריאל פארק
שם לידה	Walter Elias Disney
סוגה מועדפת	סרט לכל המשפחה, סרט מונפש
מדינה
תקופת הפעילות	1920 – נובמבר 1966 (כ־46 שנים)
עיסוק	מפיק סרטי הנפשה, אנימטור, מקים פארק שעשועים, מייסד תאגידי ענק בתחום הבידור
מקום לימודים	מכון האמנות של קנזס סיטי (העשור של 1910) McKinley High School תיכון סנטרל
בת זוג	ליליאן באונדס (1925–1966)
צאצאים	Diane Disney Miller
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס אמי לבידור בפריים טיים (1956) פרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר (1952) פרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר (1952) גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (1953) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1943) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1954) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1942) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1940) פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר היכל התהילה של קליפורניה (2006) פרס אוסקר לשם כבוד (1932) פרס דב הזהב (1951) Primetime Emmy Award for Best Producer for a Film Series (17 במרץ 1956) מדליית אודובון (1955) היכל התהילה הלאומי לממציאים (2000) פרס וינזור מקיי (1975) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1939) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1969) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1937) Academy Award for Best Short Subject, Two-reel פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1938) Academy Award for Best Short Subject, Two-reel (1947) פרס גראמי של חבר הנאמנים (1989) פרס האוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר (1957) Academy Award for Best Short Subject, Two-reel Academy Award for Best Short Subject, Two-reel פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1932) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1936) Academy Award for Best Short Subject, Two-reel פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1935) פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1934) מסדר העיט האצטקי מסדר הכתר של תאילנד צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה מדליית הקדמה מסדר הצלב הדרומי פרסי הכוריאוגרפיה האמריקנים פרס אמי מדליית החירות הנשיאותית מדליית הזהב של הקונגרס כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד פרס סזאר של כבוד פרס הזיכרון על שם אירווינג ת'אלברג אות כבוד להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית אביר בלגיון הכבוד
ראו גם פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ביוגרפיה

מוצא משפחתו

וולטר אליאס דיסני נולד בעיר שיקגו שבארצות הברית, לאליאס דיסני, ממוצא אירי וצרפתי-קנדי, ולפלורה קול, ממוצא אנגלי וגרמני. הוא נקרא על שם אביו ועל שם חברו של אביו הכומר וולטר פארר, מטיף בכנסייה המקומית. הסבא-רבא של דיסני, ארונדל אליאס דיסני, נולד בגווראן במחוז קילקני שבאירלנד בשנת 1801, והיה בן למשפחת ד'איזיני (d'Isignyde ,de Isigny על שם העיירה הצרפתית איזני), שהיגרה טרם לידתו לאנגליה מצרפת יחד עם ויליאם הכובש בשנת 1066. המשפחה התיישבה בכפר שנודע בשם נורטון דיסני בסמוך לעיר לינקולן בלינקולנשייר שבאנגליה. סבו עבר למחוז הורון בפרובינציית אונטריו שבקנדה, ולאחר מכן משפחתו, לרבות הוא ואביו של דיסני, היגרו לארצות הברית בשנת 1878 כשהם קיוו שתקופת הבהלה לזהב תשפור מזלה גם עליהם. האב התגורר תחילה עם המשפחה בחווה באליס שבקנזס עד שנת 1884. אביו של דיסני התחתן עם פלורה קול ב-1 בינואר 1888 באקרון שבפלורידה, ולאחר מכן, בשל דרישות עבודתו בחברת רכבות המשא יוניון פסיפיק, עברה המשפחה להתגורר בשיקגו שבאילינוי בשנת 1890.

נעוריו

בשנת 1906, כשדיסני היה בן 4, עברה המשפחה להתגורר בחווה במרסיליין שבמיזורי, ובשנת 1910 עברו לקנזס סיטי.

לפי תיקי בית הספר הציבורי בקנזס סיטי, החל דיסני את לימודיו ב-5 בספטמבר 1911, וסיים אותם בתום כיתה ז' בשנת 1917. בשנת 1917 רכש אביו מניות במפעל או-זל ג'לי שבשיקגו, והמשפחה שבה להתגורר בעיר. הוא התחנך בבית ספר התיכון מק'קינלי, ובמקביל החל ללמוד במכון האמנות של שיקגו. עבודותיו הראשונות של דיסני בתחום ההנפשה היו קריקטורות שיצר עבור עיתון בית הספר. עבודותיו היו פטריוטיות והתמקדו במלחמת העולם הראשונה. דיסני נשר מבית הספר בגיל 16 וניסה להתגייס לצבא האמריקני. אולם, עקב כך שלא הותר גיוסו, התנדב לשרת בצלב האדום כנהג אמבולנס באירופה, במהלך מלחמת העולם הראשונה - כל זאת, לאחר שזייף את תעודת הזהות שלו כדי להתאים לגיל הקבלה המינימלי. הוא שירת ביחידת נהגי האמבולנס של הצלב האדום שהוצבה בצרפת עד שנת 1919.

הקמת הסטודיו

"Newman Laugh-O-Gram"‏ (1921)

בול לזכרו של וולט דיסני (1968)

בשנת 1919 שב דיסני לשיקגו, אולם החליט לעזוב את העיר על מנת שלא לעבוד במפעל של אביו - וחזר לקנזס, בה עבד אחיו רוי דיסני כבנקאי בסניף בנק. האח סייע לו לקבל עבודה בסטודיו לאמנות פסמן-רובין, בו יצר דיסני מודעות לעיתונים וכרזות לסרטי קולנוע. בסטודיו התחבר דיסני עם האנימטור אב אייוורקס, ושניהם החליטו להקים עסק משלהם, והקימו יחד את "דיסני-אב אייוורקס אומנות מסחרית" ("Iwerks-Disney Commercial Artists"). החברה לא הצליחה, ואיוורקס עזב אותה ועבר לעבוד בחברת פרסום הסרטים קנזס סיטי (Kansas City Film Ad Company); זמן קצר אחר כך הצטרף אליו דיסני. במהלך עבודתם בחברה זו התחיל דיסני להתעניין בהנפשה, והחליט להפוך לאנימטור ולהקים חברת הנפשה עצמאית. וולט גייס את חברו פרד הרמן כעובדו הראשון והקים את החברה. דיסני והרמן התקשרו עם מנהל תיאטרון מקומי, פרנק ל. ניומן, שיקרין את סרטי ההנפשה הקצרים שלהם שנקראו "תצוגות הצחוק של ניומן" (Newman Laugh-O Grams). במקור לא עלה אורכם של הסרטונים על דקה אחת, אך למרות זאת הם משכו במהרה את תשומת לב הציבור הרחב בעוסקם בסאטירה ובביקורת על הממשל המקומי. הסרטים זכו לפופולריות רבה באזור קנזס, ובעקבות ההצלחה הקים דיסני את האולפן שנקרא "אולפני תצוגות הצחוק" (Laugh O Gram Studio) ושכר מספר אנימטורים נוספים. אף שהסרטים זכו להצלחה, כשל דיסני בניהול הכספי של החברה, והאולפן שקע בחובות ופשט רגל.

קריירה בהוליווד

קומדיות אליס

בעקבות פשיטת הרגל החליט דיסני לעבור להוליווד, ובסיוע אחיו גייס כסף כדי להקים בה אולפן סרטים. בחיפוש אחר מפיץ עבור "קומדיות אליס" שדיסני החל ליצור עוד בקנזס סיטי (ב-1923 יצר שם את סרטון ההנפשה הראשון, "ארץ הפלאות של אליס") - התקשר דיסני עם מרגרט וינקלר, מפיצה מניו יורק שהסכימה לממן את עבודתו.

כרזת "אליס בג'ונגל" מתוך "קומדיות אליס" (1925)

דיסני הקים את האולפן בשדרת היפריון שבשכונת סילבר לייק בלוס אנג'לס (מקום שבו שכן האולפן עד שנת 1939), ושכר בשנת 1925 את וירג'יניה דייוויס, שכיכבה ב"ארץ הפלאות של אליס" (דיסני ביקש מדייוויס שתעבור מקנזס סיטי להוליווד על מנת שתשחק בקומדיות כשמסביבה יאויורו דמויות הנפשה), ואת ליליאן בונדס, על מנת לצבוע את סרטי ההנפשה. במהרה התארסו דיסני ובונדס ונישאו באותה שנה.

"קומדיות אליס" זכו להצלחה רבה, אולם בשנת 1927 סיים דיסני את הסדרה ועבר להתמקד בדמויות ההנפשה, בהן פליקס החתול, וזאת במקום ליצור סרטים משולבים של משחק אנושי והנפשה.

אוסוולד הארנב

בשנת 1927 נישאה מרגרט וינקלר לצ'ארלס ב. מינץ והוא השתלט על עסקיה והזמין את כל סרטי ההנפשה להפצה ארצית באמצעות אולפני יוניברסל. דיסני יצר סדרה חדשה שנקראה "אוסוולד הארנב בר המזל". דמותו של אוסוולד, שנוצרה בידי איוורקס, הפכה פופולרית וזכתה להצלחה ברחבי ארצות הברית. אולפנו של דיסני התרחב ודיסני שכר שוב את הרמן, וכן את רודולף איסינג, קרמן מקסוול ופריץ פרילינג שעבדו עמו בקנזס סיטי.

בשנת 1928 נסע דיסני לניו יורק בדרישה לשכר גבוה יותר ממינץ, אולם מינץ דרש להוריד את שכרו וסיפר לו שכרת חוזים עם כל האנימטורים ויעביר אותם לאולפן אחר אם דיסני לא יסכים. סימן המסחר של אוסוולד הארנב היה בבעלות אולפני יוניברסל, ומשמעות ביטול החוזה הייתה שדיסני לא יוכל להמשיך וליצור סרטים עם דמות פופולרית זו.

דיסני סירב להצעתו של מינץ, ואיבד את צוות ההנפשה שלו ואת המותג המצליח ביותר שלו. רק אחרי 78 שנים זכתה חברת וולט דיסני בשנית במותג אוסוולד הארנב, לאחר שרכשה אותו מאולפני NBC יוניברסל בשנת 2006.

בשנת 2010 חזר אוסוולד הארנב במשחק מחשב בשם אפיק מיקי, שם הוא משתף פעולה עם מיקי מאוס.

מיקי מאוס

ערך מורחב – מיקי מאוס

לאחר שאיבד את הזכויות לדמותו של אוסוולד, נאלץ דיסני לפתח דמות חדשה. דיסני ביסס את הדמות על עכבר ששוטט בסטודיו שלו בקנזס סיטי. איוורקס עיבד את התרשימים הבסיסים שיצר דיסני, ודיסני עצמו דיבב את הדמות ונתן לה את אישיותו. סרטי ההנפשה הראשונים נוצרו על ידי איוורקס, ולעכבר קראו תחילה "מורטימר", אולם בהמשך שונה שמו למיקי על ידי ליליאן דיסני, שחשבה שהשם מורטימר ארוך וקשה להגייה על ידי ילדים. בהמשך שב שמו של מורטימר לסרטים (הפעם במבטא ברוקליני), כמתחרהו של מיקי על ליבה של מיני מאוס.

הסרט הראשון בו השתתף מיקי מאוס כונה "שיגעון של אווירון", והיה, בדומה לסרטים הקודמים, סרט אילם. דיסני לא הצליח למצוא מפיץ לסרט זה, כמו גם לסרט שבא אחריו "הגאוצ'ו הדוהר", אולם אז הפיק דיסני סרט מדבר בשם "ספינת הקיטור וילי", ואת סרט זה הסכים איש העסקים פט פאוורס להפיץ. הסרט זכה להצלחה מיידית, ובעקבותיו דובבו "שיגעון של אווירון" ו"הגאוצ'ו הדוהר" והופצו כסרטים מדברים. כל סרטיו הבאים של דיסני היו סרטים מדברים, כשדיסני עצמו דיבב את מיקי מאוס עד שנת 1946. במהרה הפך מיקי לדמות פופולרית יותר מפליקס החתול, והפך לדמות המזוהה ביותר עם אולפני דיסני בשנות ה-30.

סימפוניות טיפשיות

"כוכבו" של וולט דיסני בשדרת הכוכבים של הוליווד

לאחר הצלחת סדרת מיקי מאוס החל דיסני בשנת 1929 ליצור סדרה קצרה של סרטי הנפשה מוזיקליים שנקראו "סימפוניות טיפשיות". הראשון בסדרה זו נקרא "ריקוד השלדים" וצויר על ידי איוורקס. גם סדרה זו זכתה להצלחה, אולם דיסני סבר שההסכם בינו ובין פאוורס מקפח אותו, וחתם על הסכם הפצה חדש עם חברת סרטי קולומביה האמריקנית.

פאוורס שכנע את איוורקס לשוב אליו ולהקים אולפן משלו, במסגרתו הפיק מספר סרטים, ובהם "פליפ הצפרדע" ולאחריו "וילי וופר" ו"קומיקולור". בשנת 1936 סגר איוורקס את "אולפני אב איוורקס" ובשנת 1940 שב לעבוד אצל דיסני.

בשנת 1932 החלה יריבות תחרותית ועסקית בין יצירותיו של וולט דיסני ובראשן, דמותו של מיקי מאוס, לבין יצירותיו של האנימטור האמריקאי-היהודי מקס פליישר; ובראשן בטי בופ שיצר, וזכו לפופולריות רבה באותה עת. בעקבות כך, חברת סרטי קולומביה ההוליוודית, החליטה לזנוח את חתימת החוזה עם וולט דיסני ולצרף לשורותיה את יריבו העסקי המתחרה, מקס פליישר. הפצת סרטיו של דיסני נמשכה על ידי יונייטד ארטיסטס.

בשלהי 1932 שכנע הרברט קאלמוס את דיסני ליצור מחדש את הסרט "פרחים ועצים" בצבע, והסרט זכה להצלחה רבה והיה לסרט ההנפשה הראשון שזכה בפרס אוסקר. בשל הצלחה זו, כל סרטי הסימפוניות הטיפשיות נעשו בצבע וזכו להצלחה רבה. במסגרת הסדרה יצר בשנת 1933 את הסרט "שלושה חזירים קטנים", סרט ההנפשה הקצר שזכה להצלחה הגדולה ביותר מבין כל סרטי דיסני. שיר הנושא של הסרט, "מי מפחד מהזאב הרע?", הפך לשיר פופולרי בכל רחבי ארצות הברית.

בשנת 1932 זכה דיסני בפרס אוסקר לשם כבוד עבור יצירת "מיקי מאוס". אף סדרה זו הופקה בצבע, והדמויות שהופיעו בה, ובהם דונלד דאק, גופי ופלוטו זכו להצלחה רבה ולסדרות משלהם בשנת 1937 (דונלד ופלוטו) וב-1939 (גופי).

ב-18 בדצמבר 1933 נולדה בתו הראשונה של דיסני, דיאן מרי דיסני, ובשנת 1934 אימצו בני הזוג דיסני את שרון מיי דיסני כבתם השנייה.

1937–1941: עידן ההנפשה

שלגייה ושבעת הגמדים

בשנת 1934 החל דיסני לעבוד על סרט באורך מלא. בעקבות סקרים שנערכו בשנת 1935 והראו שדמותו של פליישר "פופאי המלח" זכתה לפופולריות רבה יותר משמיקי מאוס, הפסיק דיסני לזמן קצר את העבודה על הסרט, ושינה מעט את מראהו של מיקי מאוס על מנת להפכו ליותר פופולרי, אם כי השינוי האמיתי שנתן למיקי את מראהו כיום התרחש רק בשנת 1939. כמו כן, באותה התקופה הקים דיסני את חברת ההפצות "בואנה ויסטה". לאחר השינוי דיסני שב לעבוד על הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים", בעוד שתעשיית הסרטים לעגה לו והייתה בטוחה כי הסרט ייכשל. הן רוי והן ליליאן ניסו לשכנע את דיסני להפסיק לעבוד על הסרט, אם כי דיסני המשיך בשלו, ואף העסיק את דון גרהם על מנת שיקים צוות שיסייע לו לצייר את הסרט. דיסני עשה מספר ניסיונות בהנפשה של בני אדם ובעלי חיים במסגרת סדרת הסימפוניות הטיפשיות וניסה להשתמש בשיטת צילום חדשה בסרט הקצר "הטחנה הישנה" משנת 1937, ובסוף שנה זו יצא הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" לאקרנים במימון בנק אוף אמריקה שראה קטעים מהסרט. הבכורה נערכה בתיאטרון קארת'י סירקל ב-21 בדצמבר 1937, ובסיום הסרט עמד הקהל על רגליו והריע ארוכות. הפצת הסרט החלה בפברואר 1938, והסרט הכניס למעלה מ-8 מיליון דולרים ביומו הראשון. הסרט זכה בפרס אוסקר (דיסני קיבל אוסקר אחד בגודל מלא ו-7 אוסקרים מוקטנים), והצלחתו איפשרה את הקמת אולפני וולט דיסני בברבנק שבקליפורניה, שהחלו לפעול ב-24 בדצמבר 1939.

תור הזהב של ההנפשה

"שלגיה ושבעת הגמדים" החל את תור הזהב של סרטי ההנפשה של דיסני, שכללו את "פינוקיו" (1940), "פנטסיה" (1940), "דמבו הפיל המעופף" (1941), "במבי" (1942), "שירת הדרום" (1946), " חופשי ומאושר" (1947), "הרפתקאות איכבוד ומר קרפד" (1949), "סינדרלה" (1950), "עליסה בארץ הפלאות" (1951) ו"פיטר פן" (1953). במקביל המשיכו האולפנים להפיק סדרות של סרטי הנפשה קצרים בכיכובם של מיקי מאוס, דונלד דאק, גופי ופלוטו.

מלחמת העולם השנייה

"פינוקיו" ו"פנטסיה", שיצאו לאקרנים בשנת 1940, לא זכו להצלחה רבה, אולם "דמבו" הצליח בציבור. בשלהי אותה שנה פתחו צוותי ההנפשה של דיסני בשביתה ועצרו את הפקת הסרטים.

בדצמבר 1941 הותקפה פרל הארבור וארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה. צבא ארצות הברית שכר את שירותיו של דיסני להפקת סרטי תעמולה וסרטי אימון עבור הצבא. בין היתר הופקו "פני הפיהרר" ו"ניצחון באמצעות כוח אווירי" בשנת 1943. סרטים אלה לא יצרו הכנסה רבה עבור האולפנים, ו"במבי", שיצא לאקרנים ב-1942, זכה להצלחה מועטה.

על מנת ליצור הכנסה עבור האולפנים הפיקו האולפנים חבילות של סרטים קצרים שנמכרו לבתי קולנוע ובהם "סלודוס אמיגוס" (1942), "שלושת הקבלרוס" (1945), ו"הרפתקאות איכבוד ומר קרפד" (1949) שכלל שני סרטים קצרים - האחד מבוסס על "האגדה על סליפי הולו" מאת וושינגטון אירווינג, והשני מבוסס על "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת' גרהם. במקביל יצר דיסני את הסרטים המשלבים משחק והנפשה, "שירת הדרום" (1946) ו"כה יקר ללבי" (1948).

לאחר מלחמת העולם השנייה

בשלהי שנות ה-40 הופקו "עליסה בארץ הפלאות" ו"פיטר פן" שתכנונם החל עוד קודם למלחמת העולם ונעצר בשל המלחמה, וכן "סינדרלה" שהפך למצליח מבין סרטי דיסני מאז "שלגיה ושבעת הגמדים".

במקביל החלו האולפנים להפיק סרטי טבע החל משנת 1948, שנקראו "הרפתקאות אמיתיות" ובהם "על אי כלבי הים" ו"המדבר מתעורר". בתקופה זו ירדה הפופולריות של הסרטים הקצרים של דיסני, וסרטי ההנפשה של האחים וורנר המבוססים על דמותו של באגס באני זכו להצלחה רבה. במקביל עלתה הפופולריות של דונלד דאק, ובשנת 1949 שקל דיסני להחליף את מיקי בדונלד כדמות העיקרית של האולפנים.

בשנת 1947 העיד וולט דיסני בפני קונגרס ארצות הברית וציין כי הרברט סורל, דייוויד הילברמן וויליאם פומראנס, שעבדו כאנימטורים באולפניו, היו קומוניסטים. השלושה הכחישו את ההאשמות, אולם בעקבות נפילת ברית המועצות ופתיחת ארכיוניה התברר כי סורל אכן עבד כמרגל עבור ברית המועצות.

בשנת 1947 הוא דיבב את מיקי מאוס בפעם האחרונה - בסרט "פגישה מאוחרת".

1955–1966: הקמת פארקי השעשועים

רכבת קארולווד פסיפיק

רכבת לילי בל מוצגת בתחנת הרכבת בדיסנילנד בשנת 1993

בשנת 1949 עברו דיסני ומשפחתו לשכונת הולמבי הילס בלוס אנג'לס. בסיוע שכניו וורד ובטי קימבל יצר דיסני במו ידיו רכבת קיטור מיניאטורית עבור חצר ביתו. דיסני קרא לרכבת בשם "רכבת קרולווד פסיפיק" על שם רחוב קרולווד (Carolwood Drive) שבו התגורר. אורכה של המסילה היה כ-750 מטרים והיא כללה גשרים, לולאות, מדרונות, עליות, ואף מנהרה מתחת לערוגות הפרחים של רעייתו של דיסני. לקטר הרכבת קרא דיסני "לילי בל" על שם אשתו, וביקש מעורך דינו שינסח הסכם המתיר לרכבת לנסוע מתחת לערוגות הפרחים של אשתו, הסכם עליו היא חתמה. רכבת זו הייתה למעשה מתקן השעשועים הראשון שבנה דיסני.

תכנון דיסנילנד

כבר בשלהי שנות ה-40, במהלך נסיעות העסקים שלו, החל דיסני לתכנן את פארק השעשועים שרצה להקים והחל לשרטט את הפארק. הרעיון הראשון להקמת פארק לילדים התבסס על ביקור שערך ב"ארץ הפיות של הילדים" שבאוקלנד. דיסני התכוון להקים את הפארק כפארק פרטי עבור עובדי האולפנים שלו, שבו יוכלו לבלות עם ילדיהם, והתכוון להקים את פארק השעשועים בסמוך האולפנים.

דיסני עבד על רעיון הפארק במשך חמש שנים, והקים חברת בת בשם WED מיזמים לבניית הפארק. כאשר תיאר את הפארק להרברט ריימן על מנת שריימן יצייר את הפארק במטרה להציג את הציורים לבנק אוף אמריקה על מנת להשיג מימון להקמתו, אמר לו דיסני:

אני רוצה שזה לא יראה כמו שום דבר אחר בעולם, ואני רוצה שתקיף את זה רכבת.

— ציטוטי וולט דיסני

פארק השעשועים דיסנילנד נפתח לציבור ב-17 ביולי 1955 וזכה במהרה להצלחה רבה.

סרטים נוספים

וולט דיסני וורנר פון בראון

במקביל לתכנון הפארק, המשיך וולט לפקח על אולפני הסרטים ולהפיק סרטים. בשנת 1950 הופק הסרט "אי המטמון" ובשנת 1954 הופק "20,000 מיל מתחת למים". בהמשך הופקו הסרטים: "The Shaggy Dog"‏ (1959) ו"אבא מתארס" (1961). בשנת 1950 הפיקו אולפני וולט דיסני את סרט הטלוויזיה הראשון שלהם - "שעה אחת בארץ הפלאות", ובהמשך, בעקבות הצלחת הסרט, החלו האולפנים להפיק סדרה ששודרה מדי שבוע ברשת ABC וכונתה "מופע הטלוויזיה של דיסנילנד" על שם הפארק הנבנה. בשנת 1955 החלו האולפנים להפיק את תוכנית הטלוויזיה היומית "מועדון מיקי מאוס" שעדיין משודרת (נכון לשנת 2021). במקביל המשיכה מחלקת ההנפשה של האולפנים להפיק סרטי הנפשה ובהם "היפהפייה והיחפן" (1955), "על כלבים וגנבים" (1961), "החרב באבן" (1963) ו"ספר הג'ונגל" (1967).

הפקת סרטי ההנפשה הקצרים נמשכה עד שנת 1956, אם כי ההפקה חודשה בשנות השבעים. בשנה זו החליט דיסני לסגור את המחלקה, גם אם מעשה זה הווה סיכון רציני להרווחותיו שכן סרטי הלוני טונס המתחרים עדיין הופקו.

באמצע שנות ה-50 הפיק דיסני מספר סרטי תעודה בשיתוף פעולה עם ורנר פון בראון מנאס"א על המרוץ לחלל, ובהם: "האדם בחלל" ו"האדם והירח" בשנת 1955 ו"למאדים והלאה" בשנת 1957.

ראשית שנות ה-60

בראשית שנות ה-60 הפכה האימפריה של דיסני להצלחה גדולה ולמותג בינלאומי בשטח הבידור לכל המשפחה. וולט דיסני השתתף בוועדה המתכננת של אולימפיאדת החורף סקוואוו ואלי בשנת 1960. בשנה זו הצליח דיסני לרכוש את הזכויות לספרה של פמלה לינדן טרוורס "מרי פופינס", ובשנת 1964 הפיק את הסרט בשם זה, שזכה להצלחה רבה וכלל מוזיקה שנכתבה על ידי האחים שרמן. כמו כן, הציג דיסני בשנה זו מספר ממתקניו ביריד העולמי של ניו יורק, ובהם דמויות אודיו-אנימטרוניק שעליהן התבססו מאוחר יותר מספר מתקנים בפארק השעשועים, כגון "שודדי הקריביים", "הטירה המכושפת", "קרוסלת הקידמה" ו"זה עולם קטן".

תוכניות להקמת דיסניוורלד ואפקוט

בשל המחסור במקום בדיסנילנד שבלוס אנג'לס, שהקשה על התרחבות הפארק, החליט דיסני להקים פארק שעשועים חדש, גדול יותר, שייקרא "ממלכת הקסם", וסביבו יוקמו מלונות רבים ומגרשי גולף. הפארק אמור היה לכלול גם עיר עתידנית שכונתה "עיר (או קהילה) דגם ניסיונית של המחר" (Experimental Prototype City (or Community) of Tomorrow), ובקיצור אפקוט (EPCOT). דיסני אף מצא קרקעות מתאימות לפרויקט רחב ההיקף במרכז פלורידה, סמוך לעיר אורלנדו, והחל לתכנן את הפארק.

טענות לאנטישמיות כנגד וולט דיסני

דיסני הואשם בכמה וכמה הזדמנויות באנטישמיות. בכתבה בעיתון "הארץ" מצוין שחודש אחרי ליל הבדולח בשואה (במהלך מלחמת העולם השנייה), אירח דיסני באולפניו את הבמאית הגרמנית-נאצית לני ריפנשטאהל, ששיבחה אחרי הביקור את התנערותו מהיהודים. על פי מקור זה, לפני שנים אחדות גם השחקנית מריל סטריפ כינתה בפומבי את דיסני "אנטישמי שתמך בקבוצה אנטישמית של תעשיית הקולנוע בהוליווד". קיימות קבוצות גזעניות רבות בעולם המערבי, בפרט בצפון אמריקה שמוקירים את הצד זה של המורשת האנטישמית של וולט סידני, ואף מנכסות לעצמן את אישיותו האנטישמית כמוביל דעת הבכיר ביותר בעולם ש"הכיר את היהודים מקרוב" ולשיטתם גם "התריע מפני מעלליהם של גזע חתרני זה כנגד האדם הלבן", גם כיום.

מאידך, הכתבה מציינת שדיסני העסיק אנימטורים יהודים רבים בסטודיו שלו, ושבשנת 1955 אפילו זכה בתואר "איש השנה", שהעניק לו ארגון בני ברית בקליפורניה.

טענות אלו ששמו את וולט דיסני כאיש אנטישמי גרידא טרם צלחו להשיג הכרה רשמית רחבה.^{[דרוש מקור]}

מותו של דיסני

דיסני היה מעשן כבד, בשנת 1966 אובחן סרטן ריאה בריאתו השמאלית. בשל גודלו של הגידול הוסרה הריאה כולה ב-2 בנובמבר, והרופאים העריכו כי נותרו לדיסני שישה חודשים לחיות, אולם ב-30 בנובמבר 1966 התמוטט דיסני והובל לבית החולים. למרות טיפול בבית החולים הקדוש ג'וזף, בקרבת אולפני דיסני, לקה דיסני בדום לב קטלני כתוצאה מהידרדרות מצבו הבריאותי ב-15 בדצמבר, והוא מת מספר ימים לאחר יום הולדתו ה-65. יומיים לאחר מכן נשרפה גופתו בבית העלמין פורסט לוון בגלנדייל שבקליפורניה. רוי דיסני, אחיו של וולט, מונה כראש המיזם בפלורידה, וקבע את שמו – "עולמו של וולט דיסני" (Walt Disney World) לזכר אחיו. רוי דיסני מת בשנת 1971 מספר חודשים לאחר פתיחתה של הממלכה הקסומה בפארק. קיימת אגדה אורבנית מפורסמת לגבי מותו של דיסני – אנשים רבים סבורים כי דיסני ביקש שיקפיאו את גופתו ויחזירו אותו לחיים כשתימצא תרופה לסרטן.

מורשתו

שלט בכניסה לדיסנילנד המפרט את חזונו של דיסני

המשך העבודה על החזון

לאחר מותו של דיסני המשיך אחיו הצעיר, רוי דיסני, בעבודתו ובחזונו של וולט דיסני, ובאוקטובר באותה שנה הסתיימו העבודות על פארק השעשועים ממלכת הקסם שנבנה לפי תוכניותיו של דיסני. בטקס הפתיחה של הפארק, עמדו רוי ולילי רעייתו של דיסני ולצידם מיקי מאוס ורוי שאל אותה האם היא חושבת שהפארק נבנה בהתאם לחזונו ורעיונותיו של וולט, ולילי ענתה שהיא חושבת שכן. רוי עצמו מת ב-20 בדצמבר 1971.

בשנת 1982 הוקם פארק אפקוט כפארק שעשועים ולא כעיר המגורים שדיסני חזה, אולם בשנת 1992 הוקמה העיר סלבריישן בסמוך לפארק בדומה לחזונו של דיסני.

כיום

כיום חולשת חברת דיסני על אימפריה של פארקי שעשועים ופארקי נופש בכל רחבי העולם, חברות הפקה טלוויזיוניות, חברות סרטים, וחברות מוצרי צריכה לכל המשפחה הנושאים כולם את שמו של וולט דיסני. נכון לשנת 2015 הכנסות החברה השנתיות עלו על 56 מיליארד דולרים.

פרסים והוקרה

• אביר בלגיון הכבוד
• צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
• מדליית החירות הנשיאותית
• אות כבוד להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
• פרס גראמי של חבר הנאמנים (1989)
• פרס האוסקר לסרט לייב אקשן קצר
• Academy Award for Best Live Action Short Film, Two-Reel
• פרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר (1932, 1934, 1935, 1936, 1937, 1938, 1939, 1940, 1942, 1943, 1954, 1969)
• פרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר
• פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר
• פרס אמי להפקת סדרת הסרטים הטובה ביותר (1956)
• מדליית הזהב של הקונגרס
• היכל התהילה של קליפורניה (2006)
• היכל התהילה הלאומי לממציאים
• פרס וינזור מקיי (1975)
• פרס אמי
• פרס סזאר
• מדליית אודובון (1955)
• הפרס לזכר אירווינג תלברג
• פרס אוסקר לשם כבוד (1932)
• היכל התהילה של מסדר דה מולה

ראו גם

• חברת וולט דיסני

קישורים חיצוניים

• וולט דיסני, ברשת החברתית Goodreads
• וולט דיסני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר AllMovie (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר Metacritic (באנגלית)
• וולט דיסני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• וולט דיסני, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר ספוטיפיי
• וולט דיסני, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר דיזר
• וולט דיסני, באתר Discogs (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר Songkick (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר טיידל (באנגלית)
• אלי שאלתיאל, הקריקטוריסט שחשב שהוא אלוהים, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2006
• ליאור קודנר, מוזיאון על חייו של וולט דיסני, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2009
• ב. דוד, ואלט דיסני וסרטיו הדמיוניים, דבר, 4 ביולי 1947
• ״הוליד עכבר״ - סיפורו של וולט דיסני ומיקי מאוס בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
• יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב, וולט דיסני: האיש שמוכר לנו פנטזיה שווה לכל נפש, פודקאסט של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" של "כאן"
• וולט דיסני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וולט דיסני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי וולט דיסני בפרויקט בן-יהודה
• וולט דיסני (1901-1966), דף שער בספרייה הלאומית