ז'וזה מוריניו
ז'וזה מריו דוש סנטוס פליקס מוריניו (בפורטוגזית: José Mário dos Santos Félix Mourinho; נולד ב-26 בינואר 1963) הוא כדורגלן עבר פורטוגלי ומאמן בהווה את פנרבחצ'ה. ידוע בכינויו "המיוחד".
מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
26 בינואר 1963 (בן 61) סטובל שבפורטוגל | |||
שם מלא | ז'וזה מריו דוש סנטוש פליקס מוריניו | |||
גובה | 1.74 מטר | |||
עמדה | קשר | |||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
קריירה
עריכהשנים ראשונות
עריכהבנעוריו שיחק מספר משחקים במועדונים קטנים בפורטוגל, אך לא בלט כשחקן. מחוץ למגרש, לעומת זאת, הראה יכולות מרשימות מגיל צעיר, כשהכין דיווחי משחק לאביו, השוער הפורטוגזי פליקס מוריניו.
מוריניו החל את דרכו כאשר מונה ב-1992 למתורגמן של המאמן האנגלי בובי רובסון, מאמנה של ספורטינג ליסבון, לאחר מכן עבר לפורטו לאחר שמונה רובסון למאמנה. עם הזמן האציל רובסון סמכויות מקצועיות למוריניו עד שמינה אותו לאחד מעוזריו. בהמשך אותו עשור שימש כעוזר מאמן במספר קבוצות, בין היתר היה עוזרו של לואי ואן חאל[1] בברצלונה בשנים 1997–2000.
בשנת 2000 החל מוריניו, ששימש כעוזר מאמן במועדון הפאר הפורטוגלי בנפיקה ליסבון, את קריירת האימון המקצוענית שלו. הוא החליף את המאמן הראשי בקבוצה, הגרמני יופ היינקס, שהתפטר. לאחר תשעה משחקים דרש מוריניו את הארכת חוזהו לעונה הבאה. בעקבות זאת החליט יו"ר הקבוצה לפטרו, חרף ניצחון 0–3 על ספורטינג ליסבון בדרבי.
בעונת 2001/2002 אימן מוריניו את הקבוצה הפורטוגלית לייריה. באמצע העונה, בעת שלייריה דורגה במקום החמישי בליגה, חתם מוריניו בפורטו.
פורטו
עריכהאת עונת 2001/2002 סיימה פורטו במקום השלישי (מוריניו הצטרף אליה בינואר 2002), אך לאחר עונה זו יצר מוריניו את אחת הקבוצות החזקות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הפורטוגזי. בעונת 2002/2003, עונתו המלאה הראשונה בקבוצה, זכה באליפות עם 27 ניצחונות, חמש תוצאות תיקו ושני הפסדים בלבד, בהפרש של 11 נקודות מבנפיקה, המועדון ממנו פוטר שנתיים קודם לכן. כמו כן, זכה באותה עונה בגביע הפורטוגזי ובגביע אופ"א, לאחר ניצחון 2–3 בהארכה על סלטיק במשחק הגמר, מה שהפך לטרבל מרשים.
ההישג מהעונה הקודמת נראה קשה לשבירה, אך בעונה שלאחר מכן זכה עם פורטו באליפות קלה, ה-20 במספר בהיסטוריה של המועדון, עם יתרון שמונה נקודות על המקום השני, כשקבוצתו מפסידה לראשונה באותה עונה רק חמישה שבועות לפני סיום הליגה. בגמר הגביע הפסידה פורטו לבנפיקה, אולם שבועיים מאוחר יותר, זכה מוריניו בליגת האלופות לאחר ניצחון 0–3 על מונקו במשחק הגמר, כשלכל אורך הטורניר הפסיד רק פעם אחת, לריאל מדריד בשלב הראשון.
צ'לסי
עריכהלאחר הזכייה בליגת האלופות, פורטו החלה במגעים רשמיים עם צ'לסי של רומן אברמוביץ', מוריניו עבר לצ'לסי ביוני 2004 והפך לאחד המאמנים עם השכר הגבוה ביותר בעולם.
בחודשיים הראשונים של העונה ספג ביקורות על סגנון משחקו ההגנתי, אך בהמשך החלה צ'לסי לשחק בצורה התקפית יותר ועד דצמבר הגיעו לראש הליגה האנגלית ולשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות. ב-27 בפברואר 2005 הוביל את צ'לסי לזכייה בגביע הליגה לאחר ניצחון על ליברפול 3-2 בהארכה. במרץ, הוביל את צ'לסי לניצחון דרמטי על ברצלונה לאחר הפסד 1–2 במשחק הראשון, צ'לסי הבקיעה שלושה שערים ב-15 הדקות הראשונות של המשחק השני בדרך לניצחון כללי 4–5.
ב-31 במרץ קיבל מוריניו עונש השעיה משני משחקים בינלאומיים וקנס, לאחר שהקניט את השופט אנדרס פריסק לאחר ההפסד בליגת האלופות לברצלונה. מוריניו אמר שאחד האנשים מצוותו ראה את פרנק רייקארד, מאמן ברצלונה, מדבר עם פריסק בהפסקה, וטען שזה מה שהשפיע על החלטותיו.
ב-30 באפריל 2005 הבטיחו מוריניו וצ'לסי את הזכייה באליפות, 50 שנה לאחר האליפות הקודמת של המועדון, עם ניצחון 0–2 על בולטון וונדררס באצטדיון ריבוק. למרות זאת, בליגת האלופות הודחה מהתחרות בשלב חצי הגמר לאחר הפסד לליברפול, בעונה זו נבחר כמאמן השנה של ה-BBC.
ב-2 ביוני 2005 הוא נקנס ב-200,000 לירות שטרלינג על חלקו בפגישה עם מגן ארסנל אשלי קול בינואר 2005.
ב-29 באפריל 2006 ניצחה צ'לסי את מנצ'סטר יונייטד 3-0 וזכתה באליפות השנייה ברציפות בהדרכת מוריניו.
אחרי שתי אליפויות רצופות את עונת 2006/2007 פתחה צ'לסי בצורה פחות טובה, בין השאר בשל פציעתו של השוער פטר צ'ך. עם זאת צ'לסי נשארה בתמונת האליפות עד למחזורים האחרונים אך לבסוף זכתה בה מנצ'סטר יונייטד. צ'לסי זכתה בגביע האנגלי כשניצחה 0–1 את אותה מנצ'סטר יונייטד.
יחסיו של מוריניו עם בעלי הקבוצה, רומן אברמוביץ' היו מעורערים, ופתיחת עונה בינונית בשנה לאחר מכן דרדרה את מעמדו בעיני הבעלים. ב-20 בספטמבר 2007, בהחלטה משותפת עם מנהלי הקבוצה, סיים מוריניו את דרכו בצ'לסי כשאברהם גרנט ממונה כמחליפו. מוריניו, או "The Special One" ("המיוחד") כפי שקרא לעצמו כשחתם בקבוצה, היה יקיר האוהדים שלא הסכימו בתחילה לקבל את עזיבתו.
אינטר
עריכהב-2 ביוני 2008 חתם מוריניו באינטר מילאנו. בעונתו הראשונה זכה עם הקבוצה באליפות, הגיע לשמינית גמר ליגת האלופות וחצי גמר הגביע האיטלקי. בסוף אותה עונה חוזהו הוארך עד 2012.
בשנת 2010 זכה בליגה באליפות ובגביע האיטלקי ובכך השלים דאבל. באותה השנה הדיח מוריניו את צ'לסי, קבוצתו לשעבר, בשלב שמינית גמר ליגת האלופות ובחצי הגמר, נגד ברצלונה, הפייבוריטית לזכייה, ניצח 1–3 בסן סירו. בקאמפ-נואו שיחק בשיטה הגנתית מיוחדת, בעיקר לאחר שנותר עם עשרה שחקנים, וקיבל הרבה ביקורות על שיטת המשחק, חיוביות ושליליות. במשחק השני הפסיד 0–1 והעפיל לגמר. באותו גמר זכה להניף את הגביע כשניצח 0–2 את באיירן מינכן, וקבע טרבל היסטורי ראשון לאינטר ובכלל לקבוצה איטלקית. בזכייה זאת הפך לשלישי בהיסטוריית הכדורגל שזכה בליגת האלופות (או גביע אירופה לאלופות) בשני מועדונים שונים.
ריאל מדריד
עריכהבמאי 2010 חתם לארבע עונות בריאל מדריד בהן ירוויח כעשרה מיליון אירו בעונה. ב-31 במאי 2010 הוצג רשמית מוריניו כמאמן ריאל מדריד. ב-29 בנובמבר 2010 ברצלונה אירחה את ריאל מדריד למשחק ליגה בקאמפ נואו, בו הנחילה לקבוצתו של מוריניו תבוסה 0–5. ב-2 באפריל 2011, כמאמן ריאל, חווה מוריניו הפסד ביתי 0–1 לספורטינג חיחון ששבר עבורו רצף של 150 משחקי בית ללא הפסד. רצף זה נמשך מאז 23 בפברואר 2002, כאשר מוריניו עדיין אימן את פורטו.
בינואר 2011 זכה בתואר מאמן השנה בעולם לשנת 2010. באפריל 2011 הוביל את ריאל מדריד לזכייה בגביע המלך הספרדי, לאחר ניצחון בגמר על ברצלונה, בשער של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה-103. הייתה זו זכייתה הראשונה של ריאל מדריד בתואר לאחר הפסקה בת 18 שנים. במאי 2012 זכה עם ריאל מדריד באליפות ספרד, שלושה מחזורים לפני תום העונה, לאחר ניצחון על אתלטיק בילבאו - הישג שהפך את ז'וזה מוריניו למאמן השלישי בהיסטוריה שמצליח להוביל ארבע קבוצות מארבע מדינות שונות לזכייה באליפויות במדינותיהן, ולראשון שזוכה באליפויות בשלוש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, ספרד ואיטליה).
ב-28 בפברואר 2013 החליטה מועצת העיר סטובל לקרוא את אחד מרחובות העיר על שמו של מוריניו, כהוקרה על הישגיו ותרומתו לענף הכדורגל.[2]
בעונת 2012/2013 לא הצליח מוריניו להוביל את ריאל מדריד לזכייה בתארים. בחצי גמר ליגת האלופות הודחה הקבוצה על ידי בורוסיה דורטמונד, בגמר גביע המלך נוצחה על ידי יריבתה העירונית, אתלטיקו מדריד, ואת האליפות הפסידה לברצלונה. כמו כן, הסתכסך מוריניו עם חלק משחקני הקבוצה ובראשם הקפטן ושוער הקבוצה איקר קסיאס בו הוא חשד כי הוא מדליף מחדר ההלבשה ובשל כך הדיח אותו מההרכב. לקראת תום העונה הודיע נשיא הקבוצה פלורנטינו פרס כי, בתיאום עם המאמן, הוחלט שהוא יעזוב את הקבוצה.
חזרה לצ'לסי
עריכהביוני 2013 מונה למאמן צ'לסי בפעם השנייה, והוביל אותה עד לחצי גמר ליגת האלופות, שם הודחה על ידי אתלטיקו מדריד. בעונת 2014/2015 זכה עם הקבוצה בגביע הליגה ובאליפות אנגליה, בפעם השלישית שלו ובפעם החמישית לקבוצה.
ב-17 בדצמבר 2015 פוטר מאימון הקבוצה, לאחר שהקבוצה הפסידה בתשעה משחקים מתוך 16 מתחילת העונה.[3]
מנצ'סטר יונייטד
עריכהב-27 במאי 2016, מונה מוריניו למנג'ר מנצ'סטר יונייטד כאשר החליף את לואי ואן חאל. הוא חתם על חוזה לשלוש עונות בקבוצה. ב-7 באוגוסט, ניהל מוריניו את משחקו הרשמי הראשון כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד בניצחון 1–2 על לסטר סיטי במגן הקהילה. ב-14 באוגוסט, ניהל מוריניו את משחק הליגה הראשון שלו כמנג'ר יונייטד בניצחון 1–3 על בורנמות'. ב-27 בפברואר 2017, זכה מוריניו עם יונייטד בגביע הליגה האנגלי לאחר ניצחון 2–3 על סאות'המפטון. ב-24 במאי 2017 זכה מוריניו עם יונייטד באליפות הליגה האירופית לאחר ניצחון 0–2 על אייאקס במשחק הגמר.
בדצמבר 2018 פוטר לאחר הפסד ליגה לליברפול והתרחקות נוספת של הקבוצה מצמרת הליגה.
טוטנהאם
עריכהב-20 בנובמבר 2019 מונה למאמן טוטנהאם,[4] לאחר שמאמנה הקודם פוצ'טינו פוטר בעקבות תוצאות מאכזבות. באותה עונה סיים במקום השישי בליגה והודח בליגת האלופות בשלב שמינית הגמר על ידי רד בול לייפציג. את העונה שאחר כך פתחו טוטנהאם היטב כאשר בדצמבר עוד הוליכו את טבלת הפרמייר ליג ועלתה לגמר גביע הליגה. אך בהמשך העונה חלה ירידה חדה ביכולתה ששיאה הייתה הדחה מהליגה האירופית, וב-19 באפריל 2021 פוטר מהמועדון.[5]
רומא
עריכהב-4 במאי 2021 מונה למאמנה של רומא האיטלקית, אותה החל לאמן בעונת 2021/2022.[6]
מוריניו הוביל את רומא לתואר אירופי ראשון בתולדות המועדון לאחר זכייה בקונפרנס ליג. רומא גברה במשחק הגמר 1-0 על פיינורד, בזכות זכייה זו, זכה מוריניו בכל תואר אירופי אפשרי, המאמן הראשון והיחיד שעשה זאת, בנוסף, הוא המאמן היחיד שזכה בארבעה תארים אירופים עם ארבע קבוצות שונות. בליגה סיימה רומא במקום השישי.[7] ב-16 בינואר 2024 פוטר מוריניו מרומא לאחר שלא עמד בציפיות בחצי העונה הראשונה.[8]
פנרבחצ'ה
ב-1 ביוני 2024 מונה למאמנה של פנרבחצ'ה הטורקית, אותה יתחיל לאמן בעונת 2024/2025.
חיים אישיים
עריכהמוריניו נולד בעיר סטובל, דרומית לליסבון, בירת פורטוגל, לפליקס ומריה מוריניו, משפחה מהמעמד הבינוני, אביו היה שחקן כדורגל ואמו מורה. כשהתבגר הוריו שלחו אותו לאוניברסיטה כדי להתמחות במנהל עסקים, אך הוא נשר מהלימודים ביום הראשון, משום שהחליט להתמקצע בספורט, למד מדעי הספורט וחינוך גופני באוניברסיטה הטכנית של ליסבון, ולאחר חמש שנים סיים את התארים בהצטיינות.
נישא למתילדה פאריה ב-1989, בתם הראשונה מתילדה נולדה ב-1996 ובנם ז'וזה ג'וניור יליד 1999, בנו משחק כדורגל באקדמיה של פולהאם. בשנים שאימן בארצות שונות הייתה משפחתו עמו, ילדיו חונכו בעיקר באנגליה.[9]
מוריניו דגמן למספר מותגי על כגון סמסונג, אדידס, אמריקן אקספרס, יגואר ועוד. ב-2009 הוענק לו תואר לשם כבוד מאוניברסיטת ליסבון. הוא קתולי,[10] שפת אמו היא פורטוגזית, אך הוא שולט גם באנגלית, ספרדית, איטלקית, קטאלנית וצרפתית.
תארים
עריכהקבוצתיים
עריכה- פורטו
- אליפות פורטוגל: 2002/2003, 2003/2004
- הגביע הפורטוגזי: 2002/2003
- הסופר קאפ הפורטוגלי: 2003
- גביע אופ"א: 2002/2003
- ליגת האלופות: 2003/2004
- צ'לסי
- אליפות אנגליה (3): 2004/2005, 2005/2006, 2014/2015
- הגביע האנגלי: 2006/2007
- גביע הליגה (3): 2004/2005, 2006/2007, 2014/2015
- מגן הקהילה: 2005
- אינטר
- אליפות איטליה: 2008/2009, 2009/2010
- ליגת האלופות: 2009/2010
- הגביע האיטלקי: 2009/2010
- הסופר קאפ האיטלקי: 2008
- ריאל מדריד
- גביע המלך הספרדי: 2010/2011
- אליפות ספרד: 2011/2012
- הסופר קאפ הספרדי: 2012
- מנצ'סטר יונייטד
- מגן הקהילה: 2016
- גביע הליגה: 2016/2017
- הליגה האירופית: 2016/2017
- רומא
אישיים
עריכה- מאמן השנה של פיפ"א: 2010
- מאמן העונה בפרמייר ליג (3): 2004/2005, 2005/2006, 2014/2015
- מאמן החודש בפרמייר ליג (4): נובמבר 2004, ינואר 2005, מרץ 2007, נובמבר 2020
- מאמן העונה בסרייה א': 2008/2009, 2009/2010
- מאמן השנה של אופ"א: 2002/2003, 2003/2004
- נבחרת השנה של אופ"א (4): 2003, 2004, 2005, 2010
- מאמן השנה של ה-BBC: 2005
קישורים חיצוניים
עריכה- ז'וזה מוריניו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ז'וזה מוריניו, ברשת החברתית אינסטגרם
- ז'וזה מוריניו, באתר Transfermarkt
- ז'וזה מוריניו, באתר Soccerway
- ז'וזה מוריניו, באתר BDFutbol
- ז'וזה מוריניו, באתר WorldFootball.net
- ז'וזה מוריניו, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
- נדב יעקבי, הרגיל: הקסם של מוריניו הפסיק לפעול, באתר ynet, 28 באוגוסט 2018
- מיכאל יוכין, ההתרסקות של מוריניו: על דעיכת הקריירה של העילוי המיוחד, באתר וואלה, 19 בדצמבר 2018
- ענבל מנור, גם מזה עוד נצטרך להיגמל, באתר וואלה, 21 בנובמבר 2019
- מיכאל יוכין, הורג אותם ברכות: ז'וזה מוריניו ממשיך בשלו גם ברומא, באתר וואלה, 17 במרץ 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ נדב יעקבי, קשר משפחתי: יחסי האהבה בין לואיס ואן חאל לז'וזה מוריניו, באתר ערוץ הספורט, 15 באוגוסט 2014
- ^ איך אני מגיע למוריניו? רחוב ייקרא ע"ש מאמן ריאל, באתר ONE, 28 בפברואר 2013
- ^ כבר לא מיוחד: ז'וזה מוריניו פוטר מצ'לסי באופן רשמי, באתר ערוץ הספורט, 17 בדצמבר 2015
- ^ ז'וזה מוריניו מונה למאמן טוטנהאם: "האיכות כאן מלהיבה אותי", באתר וואלה, 20 בנובמבר 2019
- ^ אחרי שנה וחצי: ז'וזה מוריניו פוטר מטוטנהאם, באתר ynet, 19 באפריל 2021
- ^ מערכת ONE, רשמית: ז'וזה מוריניו יאמן את רומא בעונה הבאה, באתר ONE, 4 במאי 2021
- ^ מיכאל יוכין, מלך הגמרים: מוריניו סגר מעגל אחרי 25 שנים, באתר ONE, 26 במאי 2022
- ^ ynet ספורט, ז'וזה מוריניו פוטר מרומא, שמינתה את דניאלה דה רוסי, באתר ynet, 16 בינואר 2024
- ^ מוריניו בגילוי לב: החיים שלי במנצ'סטר הם אסון, באתר ערוץ הספורט, 26 באוקטובר 2016
- ^ אוריאל דסקל, קרב מוחות, באתר כלכליסט, 19 באפריל 2010