בורוסיה דורטמונד

קבוצת כדורגל מגרמניה
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בורוסיה דורטמונדגרמנית: Ballspielverein Borussia 09 e.V. Dortmund) היא קבוצת כדורגל גרמנית מהעיר דורטמונד. הקבוצה הוקמה בשנת 1909, ומכאן הספרות 09 הנלוות לסמל המועדון.

בורוסיה דורטמונד
Borussia Dortmund
הסמל של בורוסיה דורטמונד
מידע כללי
כינוי Schwarzgelben (הצהובים-שחורים)
תאריך ייסוד 19 בדצמבר 1909
אצטדיון זיגנאל אידונה פארק, דורטמונד
(תכולה: 81,360)
בעלים ריינהארד ראובל עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא ד"ר ריינהארד ראובל
יו"ר היינץ יואכים ואצקה
מאמן אדין טרזיץ'
ליגה בונדסליגה
www.bvb.de
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דורטמונד נחשבת לאחת מהקבוצות הגדולות בגרמניה. לזכותה של דורטמונד 9 אליפויות גרמניה (חמש מתוכן אליפויות הבונדסליגה), 5 גביעי גרמניה, ליגת האלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע והגביע הביניבשתי. בנוסף, הגיעה הקבוצה פעמיים לגמר גביע אופ"א, אך הפסידה בשניהם, והיה לה עוד הפסד בגמר ליגת האלופות.

הקבוצה משחקת ב"זיגנאל אידונה פארק" (לשעבר וסטפאלנשטאדיון), שבו 81,264 מקומות. למועדון יריבות עם באיירן מינכן במסגרת הקלאסיקו הגרמני.

היסטוריה עריכה

1909–1939 עריכה

ב-19 בדצמבר 1909 התכנסה קבוצה של 40 מחברי "עדת השילוש הקדוש" הקתולי במבשלת בירה בשם "בורוסיה" בדורטמונד לאסיפת חירום בנושא היחס המחפיר שמקבלים חובבי הכדורגל בעדה מראשיה. ה-40 החליטו ללכת על צעד דרסטי ולהקים מועדון כדורגל שייתן להם מסגרת למשחק, והקימו את "איגוד משחקי הכדור בורוסיה 09 דורטמונד" (Ball Verein Borussia 09 Dortmund). השם והמספר מייצגים את מקום ותאריך הקמת המועדון. תחילה נבחר הצבע הכחול-לבן לצבע המועדון, אך ב-1913 אימץ המועדון את צבעי הצהוב-שחור של סמל העיר, שאיתם הוא נשאר עד היום. האיש החזק במועדון ביום הקמתו היה פרנץ יאקובי, שהיה בתחילה סגן נשיא וב-1916 מונה לנשיא המועדון. יאקובי נשבע להפוך את בורוסיה למועדון הגדול בגרמניה וחתר להשגת מטרה זו. בורוסיה הצליחה לעלות 2 ליגות עד 1914 והגיעה לליגת המשנה. מלחמת העולם הראשונה הקפיאה את הפעילות הספורטיבית עד 1919. בורוסיה שבה לפעילות בליגת המשנה, הצליחה לעלות לליגה העליונה ב-1926, אך סיימה אחרונה וירדה כעבור עונה אחת.

ב-1924 רכש המועדון את האצטדיון העירוני "וויסה ויסה" ושינה את שמו ל"בורוסיה שפורטפלאץ". צעד זה הפך את המועדון לאחד הראשונים בגרמניה עם אצטדיון בבעלותו, והגדיל מאוד את הכנסותיו. בורוסיה נותרה בליגת המשנה במשך עשור שלם. ב-1930 נפטר יאקובי ובמקומו נבחר אגון פנטרופ, שהודח ב-1934 עקב סירובו להצטרף למפלגה הנאצית. אוגוסט בוסה נבחר במקומו, והביא לעמדת המאמן את כוכב העבר של שאלקה 04, פריץ טאלן. טאלן העלה מהנוער את החלוץ הצעיר אוגוסט לנץ ובנה עליו את הקבוצה שהצליחה להעפיל לליגה העליונה של וסטפאליה (לא הייתה אז ליגה מאוחדת, היו רק ליגות מחוזיות) ב-1936. כושרו של לנץ לא נעלם מעיני מאמני הנבחרת שהתכוננה לאולימפיאדת ברלין, ולנץ זומן לסגל והיה לשחקן הראשון בתולדות בורוסיה שמוזמן לסגל. לנץ הופיע בנבחרת 14 פעמים לפני שנופה סופית עקב סכסוך עם המאמן ספ הרברגר.

1940–1962 עריכה

העונות הראשונות בליגה העליונה היו מוצלחות, כשהקבוצה סיימה פעם אחת במקום השני ופעמיים במקום ה-3, כשהאימפריה של שאלקה מובילה לאורך כל התקופה. ב-1940 הוקפאו הליגות עקב מלחמת העולם השנייה וחזרו לפעילות רק בשנת 1943. בורוסיה עברה לאצטדיון "רוטה ארדה" החדש, שנבנה עוד לפני המלחמה, והצליחה לנצח לראשונה בתולדותיה את שאלקה 1:0 משער של לנץ. בשנים הבאות דורטמונד המשיכה להתמודד בצמרת הליגה המחוזית, אך הפסידה כל שנה את האליפות לשאלקה.

ב-1947 מונה פרדיננד פאברה למאמן והוא הצליח להוביל את הקבוצה לאליפות היסטורית על חשבון האלופה הנצחית שאלקה. כל העיר געשה מהתרגשות ודווח גם על מהומות בין תושבי דורטמונד לתושבי גלזנקירכן הסמוכה, על רקע היריבות בין שאלקה לבורוסיה. בסיום אותה שנה התאחדו כמה מההתאחדויות האזוריות בצפון-מערב גרמניה, והקימו את הליגה העליונה של הצפון-מערב. אדי האבליצ'ק מונה למאמן החדש של הקבוצה והוביל אותה לשתי אליפויות ב-1948–1949, ולגמר הגביע ב-1949 בו הפסידה בהארכה למאנהיים. האנס קראטשמאן מונה למאמן ב-1950 והצליח להביא תואר שלישי רצוף לבורוסיה. רצף זה העלה את בורוסיה למעמד של אחת מקבוצות הפאר של גרמניה, מעמד שווה לזה של שאלקה היריבה.

דורטמונד הפסידה את האליפות ב-1951 לשאלקה וב-1952 סיימה בתחתית הליגה. קראטשמאן פוטר ובמקומו הובא בומבאס שמידט, שהעלה מהנוער את השוער הצעיר היינריך קוויאטקווסקי. "קוויאט" הצטיין במהלך העונה, והוביל את בורוסיה לאליפות רביעית ב-6 שנים. הוא זומן לסגל הנבחרת למונדיאל 1954 וזכה איתה באליפות העולם, אחרי הסנסציה של הניצחון על "נבחרת הפלא" של הונגריה בגמר. שמידט הוחלף ב-1955 על ידי הלמוט שניידר. ב-1956 הוחלט על הקמת ליגה מאוחדת לכל מערב גרמניה, ודורטמונד זכתה בשתי האליפויות הראשונות של הליגה החדשה, תוך הצגות כדורגל מבריקות בניצוחם של שחקני הנבחרת קוויטקווסקי, שמידט וקלבסה.

1963–1972 עריכה

בשנים הבאות נחלשה הקבוצה ורק עם מינויו של הרמן אפנהוף למאמן ב-1963, הצליחה לזכות באליפות השלישית והאחרונה במתכונת זו של הליגה הגרמנית, אך החמיצה הזדמנות לזכות בדאבל לאחר הפסד 3:0 בגמר הגביע להמבורג. בסיום אותה עונה הוחלט להקים את ה"בונדסליגה". כוכב הקבוצה באותה עונה, יורגן שולץ, עזב לרומא, דבר שהחליש את הקבוצה משמעותית. הקבוצה הצטרפה לגביע האלופות האירופי בעונת 1964 והגיעה לרבע הגמר, כאשר בדרך היא מביסה את בנפיקה ליסבון 5:0. ברבע הגמר ציפתה לה אינטר הגדולה. אחרי 2:2 דרמטי בדורטמונד ניצחה אינטר 2:0 במשחק שערורייתי ב"סן סירו". השופט באותו משחק הורחק מאוחר ליותר לצמיתות בעקבות פרשיית שוחד. שמועות דיברו גם על שוחד באותו משחק, אולם טענה זו לא הוכחה רשמית.

ב-1965 הצליחה בורוסיה לזכות לראשונה בגביע אחרי ניצחון 2:0 בגמר על אלמניה אאכן. ב-1966 שיחקה הקבוצה, בכיכובם של טילקובסקי ואמריך, בגביע המחזיקות והגיעה לגמר מול ליברפול הגדולה ב"האמפדן פארק" בגלאזגו. גם בגמר הציגו הגרמנים משחק טוב וניצחו 2:1 משערים של הלד (אנ') וליבודה (אנ'). אוהדי הכדורגל בגרמניה התלהבו מהזכייה ובמיוחד תושבי דורטמונד שחגגו את ההצלחה שבוע שלם. לאחר הצלחה זו נכנסה דורטמונד ל-"30 השנים הנוראות" שלה. הקבוצה נכנסה לקשיים כלכליים וב-1972 ירדה ליגה.

 
אוהדי דורטמונד בפעולה

1973–1988 עריכה

בעודה משחקת בליגת המשנה, קיבלה הקבוצה אצטדיון חדש ממועצת ווסטפאליה – "וסטפאלנשטדיון", שהכיל אז 54,000 מקומות ונבנה לקראת מונדיאל 1974. בורוסיה חנכה אותו במשחק מול שאלקה – והפסידה. ההכנסה מהמשחק הצילה את המועדון מפירוק וההכנסות שבאו אחר כך מהאצטדיון החדש החזירו אותה לדרך המלך. ב-1976 הובא אוטו רהאגל למשרת המאמן והוא הצליח להחזיר את הקבוצה לבונדסליגה. אבל בליגה העליונה התקשתה הקבוצה והיא נלחמה בתחתית, עד שלאחר תבוסה 12:0 לבורוסיה מנשנגלדבך רהאגל פוטר. בשנות ה-80 המשיכה הקבוצה להתנדנד בין המקום ה-4 ל-16 ולא רשמה הישג משמעותי. התקופה התאפיינה בחילופים תכופים של מאמנים ושחקנים, שלא הועילו ליציבות בקבוצה.

 
אצטדיון זיגנאל אידונה פארק, דורטמונד

1989–2002 עריכה

עם הגעתו של המאמן הורסט קופל, במחצית השנייה של עונת 1989, התייצבה מעט הקבוצה והצליחה לזכות בגביע הגרמני לאחר 23 שנים נטולי תארים. בורוסיה ניצחה בגמר 4:1 את ורדר ברמן שנחשבה פייבוריטית, עם צמד של נורברט דיקל, ושערים של מיל ולוטש. קופל הצליח לייצב את הקבוצה שסיימה במקום הרביעי שנתיים ברציפות. בתחילת עונת 1990/1991 הגיע לקבוצה מאמן חדש וצעיר – אוטמאר היצפלד. איתו הגיע גם תור הזהב של בורוסיה דורטמונד. היצפלד, שנחשב טקטיקן מעולה, בנה קבוצה איכותית מאוד וההנהלה החדשה של בורוסיה הצליחה למצוא משאבים לחיזוק הקבוצה. סטפן שאפויזה ופלמינג פאולסן הצטרפו לקבוצה, ובשנת 1992 היא החמיצה את האליפות רק בהפרש שערים לשטוטגרט.

ב-1993 הוביל אותה אוטמאר היצפלד עד לגמר גביע אופ"א, בו הפסידה ליובנטוס. 4 שנים לאחר מכן, ב-1997, זכתה דורטמונד בליגת האלופות לאחר שגברה בגמר על יובנטוס. ב-2002 זכתה הקבוצה באליפות גרמניה במחזור האחרון של עונת 2001/2002, לאחר שער שכבש אוורטון בדקה ה-79, ולאחר הפסד של לברקוזן שהובילה במהלך רוב העונה. באותה עונה הגיעה הקבוצה לגמר גביע אופ"א בפעם השנייה בתולדותיה, אך הפסידה לקבוצה ההולנדית פיינורד.

2003–2007 עריכה

מאז האליפות ב-2002 התדרדרה דורטמונד לקבוצת אמצע טבלה ואף הייתה קרובה לירידה יותר מפעם אחת. כמו כן, התאפיינה התקופה בחילופים רבים בצוות המקצועי בכלל ובעמדת המאמן בפרט. ניהול כספי כושל הוביל למכירת אצטדיונה (אף על פי שהמשיכה לשחק בו) ולמכירת שחקני מפתח, מה שייצב את מאזנה הכלכלי. מכירתם של הכוכבים הצ'כים יאן קולר למונקו ב-2007 ותומאס רוזיצקי לארסנל ב-2006 פגעו בהשגי הקבוצה, והדבר בא לידי ביטוי בעונת 2006/2007 בה כמעט ירדה לליגת המשנה. לאחר עונה גרועה, אשר בסיומה דורגה הקבוצה במקום ה-13 ובמאזנה 40 נק', פוטר המאמן תומאס דול ממשרתו. ההישגים שדול הצליח להגיע אליהם בעונה זו היו השתתפות בגמר הגביע הגרמני וההעפלה לגביע אופ"א. בסיומה של אותה עונה פרש ממשחק הבלם הוותיק כריסטיאן ורנס לאחר תשע שנים בדורטמונד.

בתחילת עונת 2009/2010 המשיכה דורטמונד במדיניות שלה והחתימה מספר שחקנים צעירים. מלך השערים של הקבוצה בעונה הקודמת אלכסנדר פריי עזב ומחליפו לוקאס באריוס סומן כיורש. דורטמונד החלה את העונה בחוסר יציבות בולט, שבא לידי ביטוי בניצחונות לצד תבוסות. בסיום העונה עמדה הקבוצה בציפיות וסיימה במקום החמישי המוביל אל מוקדמות הליגה האירופית.

2010–היום עריכה

בעונת 2010/2011 זכתה בורוסיה דורטמונד באליפות הבונדסליגה, כאשר ברוב העונה שהתה במקום הראשון. דורטמונד החלה את העונה בהפסד לבאייר לברקוזן ולאחר מכן ניצחה 14 משחקים מתוך 15 משחקים וסומנה כמועמדת לזכות באליפות נוספת בבונדסליגה. בין הניצחונות המרשימים של האלופה באותה עונה ניתן למנות את הניצחון 3:1 על היריבה שאלקה 04, ואת שני הניצחונות מול האלופה היוצאת באיירן מינכן. במפעלים אחרים נכשלה דורטמונד כשהודחה בסיבוב השני של הגביע הגרמני לאחר התמודדות מול קיקרס אופנבך שהוכרע בפנדלים, ובנוסף, הודחה בשלב הבתים במסגרת הליגה האירופית כאשר הוגרלה לשחק נגד פריז סן-ז'רמן וסביליה.

בעונת 2011/2012 זכתה הקבוצה בדאבל הראשון בתולדותיה לאחר שסיימה כאלופה עם 81 נקודות, 8 יותר מהקבוצה השנייה באיירן מינכן, וגם זכתה בגביע כשגברה 5:2 על קבוצת באיירן מינכן.

בעונת 2013/2012 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות, בו נוצחה על ידי באיירן מינכן בתוצאה 2:1.

בעונת 2013/2014 זכתה הקבוצה בסופרקאפ הגרמני וסיימה במקום שני בליגה.

את עונת 2014/2015 פתחה הקבוצה בזכייה בסופרקאפ הגרמני, שנה שנייה ברציפות. את הליגה היא פתחה בצורה נוראה, ובאמצע העונה אף הייתה במקום האחרון. אך לאחר מכן יכולתה השתפרה, והיא סיימה את העונה במקום ה-7 עם כרטיס לליגה האירופית. את ליגת האלופות היא פתחה טוב, וסיימה את שלב הבתים במקום הראשון לפני ארסנל, אנדרלכט, וגלאטסראיי. בשמינית הגמר היא הוגרלה נגד יובנטוס, הפסידה לה 2:1 בחוץ ו־3:0 בבית, ובכך סיימה את דרכה במפעל. במסגרת הגביע הגרמני היא הצליחה להגיע עד לגמר, בו הפסידה 3:1 לוולפסבורג.

בעונת 2021\2020 זכתה הקבוצה בגביע הגרמני אחרי ניצחון 4-1 על רד בול לייפציג. בעונת 2023\2022 הגיעה הקבוצה למחזור האחרון במקום הראשון בטבלה, בידיעה שניצחון על מיינץ היה מבטיח אליפות לראשונה מאז 2012, אך הקבוצה סיימה בתיקו 2-2, ובעקבות הניצחון 2-1 של באיירן מינכן על קלן, סיימה דורטמונד במקום השני ובאיירן זכתה בגלל הפרש שערים עדיף.

סגל הקבוצה עריכה

נכון ל-26 בספטמבר 2023 [1]

מס' עמדה שם
1 שווייץ  שוער גרגור קובל
2 ספרד  בלם מתאו מוריי
4 גרמניה  מגן ניקו שלוטרבק
5 אלג'יריה  בלם רמי בנסבעיני
6 טורקיה  קשר סליח אוזג'אן
7 ארצות הברית  קשר ג'ובאני ריינה
8 גרמניה  קשר פליקס נמצ'ה
9 חוף השנהב  חלוץ סבסטיאן האלר
11 גרמניה  קשר מרקו רויס
14 גרמניה  חלוץ ניקלאס פילקרוג
15 גרמניה  בלם מאטס הומלס
16 בלגיה  חלוץ יוליאן דוראנוויל
17 גרמניה  מגן מריוס וולף
18 גרמניה  חלוץ יוסופה מוקוקו
מס' עמדה שם
19 גרמניה  קשר יוליאן בראנדט
20 אוסטריה  קשר מרסל זביצר
21 הולנד  חלוץ דונייל מאלן
23 גרמניה  מגן אמרה ג'אן (קפטן)
24 בלגיה  מגן תומא מנייה
25 גרמניה  בלם ניקלאס זולה
26 נורבגיה  מגן יוליאן ריירסון
27 גרמניה  חלוץ כרים אדיימי
30 גרמניה  קשר אולה פולמן
32 גינאה  קשר עבדולייה קמארה
33 גרמניה  שוער אלכסנדר מאייר
35 פולין  שוער מרסל לוטקה
43 אנגליה  חלוץ ג'יימי בינה-גיטנס
47 גרמניה  בלם אנטוניוס פאפאדופולוס

שחקני עבר מפורסמים עריכה

תארים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

ליגת האלופות 2023/24
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניה  באיירן מינכן ספרד  סביליה איטליה  נאפולי פורטוגל  בנפיקה ליסבון הולנד  פיינורד צרפת  פריז סן-ז'רמן אנגליה  מנצ'סטר סיטי ספרד  ברצלונה
אנגליה  מנצ'סטר יונייטד אנגליה  ארסנל ספרד  ריאל מדריד איטליה  אינטר מילאנו ספרד  אתלטיקו מדריד גרמניה  בורוסיה דורטמונד גרמניה  ר.ב. לייפציג פורטוגל  פורטו
דנמרק  פ.צ. קופנהגן הולנד  פ.ס.וו. איינדהובן פורטוגל  בראגה אוסטריה  רד בול זלצבורג איטליה  לאציו איטליה  מילאן סרביה  הכוכב האדום בלגרד אוקראינה  שחטאר דונצק
טורקיה  גלאטסראיי צרפת  לאנס גרמניה  אוניון ברלין ספרד  ריאל סוסיאדד סקוטלנד  סלטיק אנגליה  ניוקאסל יונייטד שווייץ  יאנג בויז בלגיה  רויאל אנטוורפן