ינון מגל
ינון אלישע מגל[1] (נולד ב-27 באפריל 1969) הוא עיתונאי ושדרן רדיו ישראלי המשמש כמגיש בערוץ 20, לשעבר העורך הראשי של אתר וואלה! ומגיש מהדורת "מבט" של הערוץ הראשון. כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת הבית היהודי בכנסת העשרים במשך כשמונה חודשים.
.jpg) | |
| לידה |
27 באפריל 1969 (בן 50) בת ים, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שנות פעילות | 1990 - הווה |
| עיסוק | עיתונאי, מגיש חדשות |
| מעסיק | ערוץ 20, וואלה!, הערוץ הראשון, קול ישראל, גלי צה"ל, חדשות 10 |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | 875945932462605 |
| טוויטר | YinonMagal |
  | |
| מדינה |
ישראל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| מפלגה |
הבית היהודי | ||||||
| |||||||
| | |||||||
.jpg)
ביוגרפיהעריכה
מגל נולד וגדל בבת ים ולאחר מכן בירושלים. אחיו הוא אלעד מגל מנכ"ל לשעבר של חברת הקנאביס אילן ביו. את שירותו בצה"ל עשה כלוחם, כקצין וכמפקד צוות בסיירת מטכ"ל[2], ובין השאר השתתף במבצע עלם חמודות לחטיפת השייח' עובייד[3].
קריירה תקשורתיתעריכה
לאחר שחרורו מהצבא התקבל לקורס קריינות ב"קול ישראל", ולאחריו החל לעבוד כקריין, ולאחר מכן ככתב חדשות. משם עבר לגלי צה"ל, שם שימש כתב שטחים. בהמשך, החל לעבוד בחדשות 10 בתור כתב לענייני צבא. בעקבות התוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שעסקה ב"פרשת סרן ר'", שבה הואשם קצין בהריגתה ללא צורך של פלסטינית בת 14 סמוך לציר פילדלפי, הכין מגל כתבה המציגה את גרסתו של הקצין[דרוש מקור].
למגל תואר ראשון בלימודי אסלאם, המזרח התיכון ומחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
ב-2005, בעת שסיקר את תוכנית ההתנתקות, האשים מגל את התקשורת בכך שהיא אינה אובייקטיבית בנוגע לתוכנית ההתנתקות[דרוש מקור]. באותה שנה זכה בפרס לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת "על נכונותו לבקר עיתונאית עמיתה, שהיא בבחינת 'אורים ותומים' בתקשורת, וכן על האומץ לתקוף חזיתית את התקשורת כולה".
אחד מתפקידיו המשמעותיים ככתב שטח היה סיקור מלחמת לבנון השנייה בערוץ 10[4]. בין הסיפורים הבולטים של מגל: תמונות ראשונות ובלעדיות שהביא מהבונקר הממשלתי בהרי ירושלים; הקלטות הרמטכ"ל דן חלוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה ("נאום הפלזמות"); ראיון בלעדי עם העציר הנמלט אברי רן (ממנהיגי "נוער הגבעות") ממקום מחבואו; הראיון עם חנן פורת לפני מותו.
ב-10 בפברואר 2008 החל מגל להגיש את מהדורת "מבט" החדשה יחד עם מירב מילר, במקום חיים יבין שהגיש את המהדורה במשך כ-40 שנה. הרייטינג של המהדורה נותר יציב לאחר כניסתו לתפקיד[5]. ביוני 2012 נודע כי ביקש לעזוב את תפקידו כמגיש חדשות בערוץ הראשון[6]. לאחר מכן הצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה! NEWS[7]. ב-7 בפברואר 2013 מונה מגל, במקומה של טלי בן עובדיה, לעורך הראשי של האתר, בו גם המשיך להוביל כמגיש שידורי האולפן. בדצמבר 2018 החל להגיש בערוץ 20 יחד עם שמעון ריקלין את התוכנית "ריקלין&מגל" במקומו של אראל סג"ל שעזב, ולשמש כפרשן במהדורת החדשות של הערוץ[8].
קריירה פוליטיתעריכה
ב-28 בדצמבר 2014 הודיע מגל על סיום עבודתו ב"וואלה!" ועל הצטרפות למפלגת "הבית היהודי", לאחר שקיבל הבטחה מהיו"ר נפתלי בנט לשריון במקום ריאלי ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת העשרים[9]. מגל שובץ במקום השביעי ובעקבות פטירתו של השר אורי אורבך, קודם למקום השישי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ומונה ליושב ראש הסיעה ולחבר בוועדות החוץ והביטחון, ביקורת המדינה, העבודה הרווחה והבריאות, קידום מעמד האישה ושוויון מגדרי והכנסת. בין היתר פעל להתיר צריכת קנביס.
ב-24 בנובמבר 2015, כתבה העיתונאית רחלי רוטנר, שעבדה עם מגל במערכת וואלה!, בפוסט בפייסבוק, שבמסיבת סיום תפקידו ב"וואלה!" התוודה בפניה מגל במילים בוטות על משיכתו המינית. בתגובה פרסם מגל: "ישנם דברים שנאמרו בין ידידים, לפני הפיכתי לחבר כנסת, ולא הייתי חוזר עליהם כיום. אני מבקש את סליחתו של מי שנפגע"[10]. התהודה של פרסום זה הביאה עוד באותה יממה לשיחת בירור עם יושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט, בסיומה הודיע מגל על פרישתו מתפקידו כיו"ר סיעת הבית היהודי. המשטרה החלה בבדיקת הטענות כלפיו, בחשד להטרדות מיניות ולמעשים מגונים[11], ולאחר שתלונות מצד נשים נוספות פורסמו באמצעי התקשורת, הודיע מגל כי הוא בטוח שאין במעשיו היבט פלילי, אולם מאחר שיש שנפגעו מהתנהלותו בעבר, החליט לפרוש מהכנסת[12]. בפברואר 2016 סגרה פרקליטות מחוז ת"א את התיק נגדו. בשני מקרים נימקה זאת בחוסר אשמה ובמקרה השלישי בחוסר עניין לציבור[13]. מגל פרסם תגובה בה קרא: "לכל מי שהאשימה אותי בתקשורת או ברשת- אנא לכי להתלונן במשטרה [...] לא בעתיד (אם אחזור לפוליטיקה או לכל פעילות ציבורית אחרת), עכשיו."[14]
חיים אישייםעריכה
ב-2005 נישא לגיתית, מעצבת פנים. הם הורים לארבעה ומתגוררים בתל אביב. לאחר התפטרותו מהכנסת משמש כיזם בין היתר גם בחברת האנרגיה טורבינות הרוח "אנרגיה לישראל", והוא אחד מבעליה[15].
קישורים חיצונייםעריכה
ינון מגל, באתר הכנסת 
ינון מגל, ברשת החברתית פייסבוק
ינון מגל, ברשת החברתית טוויטר- ינון מגל, באתר כנסת פתוחה
סרטונים בערוץ של ינון מגל באתר יוטיוב- ינון מגל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ינון מגל, הרגע ההוא של הפחד, "ידיעות אחרונות", באתר פרש, 19 בפברואר 2010
- "ערב טוב עם גיא פינס", ינון מגל משיב אש: "ברשות השידור חסרי מוסר עבודה", באתר של "רשת 13", 13 ביוני 2012 (במקור, מאתר "nana10")
- נעמה לנסקי, ערן סויסה, ינון מגל - זן אחר, באתר ישראל היום, 18 בינואר 2013
- יובל אביבי, ינון מגל: "ברשות השידור יש מלחמת שבטים", באתר גלובס, 12 בפברואר 2013
- יובל דרור, עלייתו של האנטי-עיתונאי, באתר העין השביעית, 31 ביולי 2014
- גור וולנר, "ההחלטה התקבלה ביום שישי, ומאז אני לא העורך של וואלה", באתר מאקו, 28 בדצמבר 2014
- אלינור פוקס, המתמודד שלא יודע לשמור על הפה שלו, באתר מאקו, 1 בינואר 2015
- ינון מגל עונה לגולשי "הארץ": "למה הפסקתי לעשן מריחואנה", באתר הארץ, 4 בפברואר 2015
- ויראלי: נאום ה"אני כופר" של ינון מגל סחף את פייסבוק, באתר וואלה! NEWS, 7 במאי 2015
- אפרת שטרן, נציג הדתיים השקופים, באתר ערוץ 7, 10 במאי 2015
- קובי סלע, ינון מגל מדבר על הכל, באתר ערוץ 7, 10 ביולי 2018
- רחלי מלק-בודה, רדיו אקטיבים, בעיתון מקור ראשון, 16 במאי 2019
הערות שולייםעריכה
- ^ אתר ועדת הבחירות, רשימת הבית היהודי לכנסת ה-20
- ^ ינון מגל, הרגע ההוא של הפחד, "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, 19 בפברואר 2010, עמ' 17
- ^ רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 285 - 287
- ^ תומר גנון, שיח לוחמים - כתבים ופרשנים צבאיים עושים חשבון נפש על האופן שבו תפקדו במלחמה, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
- ^ איילה צורף, הזוג הלוהט של רשות השידור: ינון מגל ומירב מילר לא פוחדים שאנשים יזפזפו, באתר TheMarker, 7 בנובמבר 2008
- ^ ינון מגל התפטר מהגשת "מבט" בערוץ הראשון, באתר של "רשת 13", 13 ביוני 2012 (במקור, מאתר "nana10")
ערן בר-און, ערוץ 1: ינון מגל התפטר מהגשת "מבט", באתר ynet, 13 ביוני 2012 - ^ לי-אור אברבך ורועי גולדנברג, ינון מגל מצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2012
- ^ מערכת ערוץ 20, ברוך הבא: ינון מגל מצטרף לערוץ 20, באתר ערוץ 20, 20 בנובמבר 2018
אוריאל בארי, רשמית: זהו התפקיד החדש של ינון מגל, באתר "סרוגים", 20 בנובמבר 2018 - ^ מורן אזולאי, ינון מגל ישוריין ברשימת הבית היהודי, באתר ynet, 28 בדצמבר 2014
ראיון של מגל לניב רסקין, באתר גלי צה"ל, 28 בדצמבר 2014 - ^ עמיחי אתאלי ואדוה כהן, עוד עדויות על ח"כ ינון מגל: "נגיעות, שריקות, נשיקות בפה ללא הסכמה", באתר ynet, 25 בנובמבר 2015
- ^ אלי סניור וטובה צימוקי, המשטרה בהודעה רשמית: בודקים פרשת ההטרדות המיניות של ינון מגל, באתר ynet, 25 בנובמבר 2015
אלי סניור ומורן אזולאי, ינון מגל נחקר באזהרה בחשד להטרדות מיניות, באתר ynet, 24 בדצמבר 2015 - ^ עמרי נחמיאס, עקב הטענות להטרדה מינית: ח"כ ינון מגל הודיע על פרישה מהכנסת, באתר וואלה! NEWS, 30 בנובמבר 2015
אריק בנדר, ינון מגל הודיע על התפטרותו מהכנסת, בשל הטענות להטרדה מינית, באתר מעריב השבוע, 30 בנובמבר 2015 - ^ איציק סבן, המשטרה: יסגר תיק החקירה נגד ינון מגל, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2016 11:19,
אלי סניור, המשטרה: לא התגבשה תשתית ראייתית נגד ינון מגל, באתר ynet, 25 בינואר 2016. - ^ סטאטוס בפייסבוק;
יונה לייבזון, ינון מגל: "מי שהתלוננה נגדי שתלך למשטרה, זו הדרך הנכונה", באתר מאקו, 25 בינואר 2016 - ^ צבי זרחיה, הקריירה החדשה של ינון מגל, באתר TheMarker, 21 ביוני 2016