ויקיפדיה

חסר בית

תיאור לאדם ללא קורת גג קבועה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי
(הופנה מהדף חסרי בית)
המונח "הומלס" מפנה לכאן. לערך העוסק באתר אינטרנט, ראו הומלס (אתר אינטרנט).


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
חסר בית מקסיקני ישן על הרצפה ברחוב במקסיקו סיטי
חסר בית צרפתי ברחובות פריז
חסר בית אמריקאי בניו יורק, 2005
מיטתו של חסר בית שוודי בגטבורג

חסר בית, דַּר רְחוֹב,[1] (דרחוב-הלחם בסיסים) מחוסר בית, או מחוסר דיור (באנגלית: Homeless - הוֹמְלֶס) הוא אדם ללא קורת גג קבועה ובטוחה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי. המונח "חסרי בית" לא כולל רק את אלו השוהים ברחוב ממש, כמו בבתים נטושים, גנים ושטחים ציבוריים או אתרי בנייה. אלא גם את אלו המתגוררים במקלטים לחסרי קורת גג המופעלים על ידי גופים פרטיים או ציבוריים, מקלטים ארעיים, מוסדות, או אצל מכרים באופן זמני, ללא פתרון דיור יציב.[2] היקף התופעה משתנה ממדינה למדינה ואף בין ערים שונות, ומושפע ממגוון גורמים כלכליים, חברתיים ומדיניותיים. בישראל, למרות שאין הערכה מדויקת ומקיפה, ההערכה היא כי מדובר באלפי בני אדם, ובהם גם אוכלוסיות ייחודיות כגון נוער בסיכון, משוחררי בתי סוהר, עולים חדשים ועוד.[3]

מספר קטן של חסרי בית בוחרים באורח חיים זה. על פי הערכות, אוכלוסיית ההומלסים כיום מונה כ-150 מיליון בעוד שבתחילת המאה ה-21 חיו בעולם כ-100 מיליון איש חסרי קורת גג.[4] יש הרואים במונח "חסר בית" מונח שאינו מבוסס באופן בלעדי על בעיית חוסר דיור, אלא מכיל אף מרכיבים רגשיים, חברתיים ופסיכולוגיים בעלי חשיבות.[5]

הגדרות

עריכה

הגדרת משרד הרווחה והשירותים החברתיים במדינת ישראל לדר רחוב היא: "דר רחוב הנו אדם (גבר או אשה) מעל גיל 18 הגר ברחוב, בבתים נטושים, גנים ושטחים ציבוריים ואתרי בנייה. דר הרחוב שרוי בדרך כלל בהזנחה גופנית או נפשית ונמצא לרוב בניתוק או ניכור ממשפחה תומכת, ואינו נאבק לשינוי מצבו."[6]

בחוק האמריקאי מוגדר המונח "חסר בית":
"(1) אדם אשר חסר כל מקום לינה קבוע, רגיל ומתאים; או,
(2) אדם אשר מקום לינתו העיקרי הוא:

א. מקלט, ציבורי או פרטי, המשמש כמעון זמני (כולל מלונות לנתמכי סעד, מקלטים קהילתיים ומעונות זמניים לחולי נפש);
ב. מוסד המספק מעון זמני לאדם עד לאשפוזו;
ג. מקום בבעלות ציבורית או פרטית המיועד, או משמש בקביעות, כמקום לינה לבני אדם.[7]"

המונח חסר בית מוחלף לאחרונה בביטוי "חסר מגורים". יש אנשים שיש להם פתרון מגורים שאינו נופל תחת קטגוריית בית אולם מהווה עבורם מקום מגורים קבוע. לקטגוריה זו, של חסרי בית אבל בעלי פתרון מגורים נכנסים אלו המוגדרים בסעיף ג' של החוק האמריקאי, או למשל ימאי המתגורר באופן קבוע באנייה שבה הוא עובד, וכאשר הוא בחופשות או בין עבודות הוא מתגורר בבתי מלון. אדם זה מוגדר כחסר בית אבל אינו חסר מגורים. יש בין דרי הרחוב גם בעלי בית שאינם גרים בו, לעיתים ביתם נמצא בעיר אחרת מהעיר שבה בחרו לחיות.

הרחבת ההגדרה

עריכה

הגדרת חסר בית המשמשת את שירותי הרווחה מתייחסת רק ל"חוסר בית גלוי" ואינה מתחשבת במצבים של "העדר בית סמוי" (hidden homelessness) ו"העדר בית יחסי" (relative homelessness) בהם[8]:

  • מקום המגורים נעדר יציבות, ביטחון ואיכות - סידורי מגורים לא חוקיים או לא בטוחים מבחינה פיזית.
  • מעברים תכופים בין דירות.
  • מגורים אצל חברים ומשפחה.
  • שהייה לסירוגין בבתים וברחובות.
  • משקי בית בסכנת פינוי או נמלט מנושים.
  • משקי בית שהוצאות הדיור באות על חשבון צרכים חיוניים כדוגמת מזון ותרופות.
  • משקי בית בצפיפות יתר.

בעוד גברים מיוצגים מעבר לשיעורם היחסי באוכלוסייה בקרב חסרי הבית הגלויים, בעיקר בערים הגדולות, הרי שבעיית העדר הבית הסמוי נפוצה יותר אצל נשים ושכיחה בערים קטנות ובפריפריה. הרחבת המושג "חסר בית" אמורה להוביל לפיתוח מדיניות שתענה על מצוקתן של נשים.[9]

מודעות ציבורית וסטיגמה

עריכה

מודעות ציבורית וסטיגמה הן שני היבטים קריטיים השלובים זה בזה בכל הנוגע למצב חסרות דיור. הן משפיעות באופן עמוק על האופן שבו החברה תופסת את חסרי הדיור, על האופן שבו חסרי הדיור תופסים את עצמם, ועל היכולת שלהם לקבל סיוע ולשקם את חייהם. הסטיגמה החברתית כלפי חסרי בית משפיעה על יחס הציבור כלפיהם, על היכולת שלהם למצוא עבודה ודיור, ועל מצבם הנפשי. ככל שהמודעות הציבורית גבוהה יותר, כך גדלים הסיכויים לסולידריות חברתית ולפיתוח מדיניות תומכת יותר.[10][11] בין הסטיגמות נכללות דעות בדבר:

  • תפיסם כ"אחר" שלילי: חסרי דיור נתפסים לעיתים קרובות כ"אחרים", כמי שאינם חלק מהחברה הנורמטיבית, וכמי ש"בחרו" במצבם.
  • ייחוס תכונות שליליות: סטריאוטיפים נפוצים כוללים: עצלנות, חוסר אחריות, התמכרות לסמים/אלכוהול, חוסר היגיינה, אלימות, תוקפנות או חוסר יציבות נפשית. חשוב להדגיש כי אמנם חלק מחסרי הדיור מתמודדים עם קשיים אלו אך אין זו תמונה מייצגת של כולם, ולרוב קשיים אלו הם תוצאה של חסרות הדיור ולא הגורם לה.
  • האשמת הקורבן: תפיסה רווחת היא שחסרי הדיור הם האחראים למצבם, מה שמונע אמפתיה ומעלה התנגדות למתן סיוע.
  • "דה-הומניזציה": במקרים קיצוניים, סטיגמה עלולה להוביל ל"דה-הומניזציה", שבה חסרי הדיור נתפסים כפחות מבני אדם, מה שמקל על התעלמות מהם ואף מצדיק התייחסות מזלזלת והזנחה.

היסטורית חסרי בית היו בסיכון מוגבר לשיתוף פעולה ובגידה מול גורמי טרור וריגול.[12] כשלעיתים המשטרה שימרה את מצב חסרות הבית של אלו, תוך ביצוע מעקב סמוי לבדיקה האם מישהו ינצל חולשה זו ומה מתכנן ה"אויב". כפעולות אלו לא פעם החמירו עם מצבם הנפשי של חסרי הבית.[13][14]

השלכות קיומם של דרי רחוב במרחב הציבורי על הציבור ואמון הציבור

עריכה

קיומם של דרי רחוב במרחב הציבורי מעורר מגוון רחב של השלכות על הציבור הרחב, ומשפיע באופן ישיר ועקיף על אמון הציבור במוסדות, בתחושת הביטחון האישי ובמרקם החברתי. נוכחותם של דרי רחוב במרחב הציבורי עלולה להשפיע על תחושת הביטחון האישי של אזרחים, גם אם בפועל רמת הפשיעה אינה עולה.[15][16][17]

  • השפעה על אמון הציבור במוסדות ובמדינה: הימצאותם של דרי רחוב רבים במרחב הציבורי מעלה שאלות קשות לגבי תפקוד המוסדות והמדינה, ועלולה לכרסם באמון הציבור בהם. שכן אם אלו הוזנחו, כל אחד יכול להיות הבא בתור. הציבור עלול לחוש חוסר אונים ותסכול אל מול תופעה רחבה כל כך. ובמיוחד כשאזרחים אינם רואים פתרונות יעילים או שהמצב נראה כאילו הוא מחמיר, הדבר יכול להוביל לירידה באמון ביכולת המוסדות לטפל בבעיות חברתיות מורכבות. אזרחים מצפים מהמדינה ומהרשויות המקומיות לספק פתרונות דיור, תעסוקה, טיפול רפואי ונפשי לאוכלוסיות במצוקה. כאשר פתרונות אלו אינם נראים לעין או אינם מספקים, הציבור מסיק כישלון מערכתי וכי האשמים הינם מקבלי ההחלטות והמערכות הרלוונטיות. תפיסה זו מערערת את האמונה ביכולת המערכת לדאוג לחלשים ולמנוע מצוקה כה עמוקה.
  • פגיעה בתדמית ובמוניטין מקומי: עיר או יישוב עם מספר גדול של דרי רחוב עלול לסבול מפגיעה בתדמיתו, הן בקרב תושביו והן בעיני מבקרים ותיירים. תדמית זו יכולה להוביל לפחוּת השקעות, תיירות, ורצון של צעירים או משפחות לבסס את חייהם במקום אחר.
  • השפעה על המרקם החברתי והסולידריות: חשיפה מתמשכת לדרי רחוב, ללא מענה נראה לעין, עלולה לגרום לשחיקה באמפתיה ו"התרגלות" למצב, ובכך להפחית את הנכונות של אזרחים פרטיים להושיט עזרה או לדרוש פתרונות מהרשויות. התופעה אף יכולה להעמיק קיטוב חברתי, כאשר חלק מהציבור מביע דאגה ואמפתיה, בעוד אחרים נוקטים עמדות של ביקורת, שיפוט ואף עוינות כלפי דרי הרחוב. כמו עלולה לפגוע בתחושה של סדר חברתי ונורמליות לאור התנהגויות חריגות או מצוקה בולטת של דרי רחוב.
  • תחושת אי-נוחות ופחד: חלק מהציבור חש אי-נוחות, חוסר ביטחון, ואף פחד לנוכח דרי רחוב, במיוחד אם הם נראים במצב של הזנחה קיצונית, תחת השפעת סמים או אלכוהול, או מפגינים התנהגות בלתי צפויה. תחושות אלו יכולות לנבוע מסטיגמות ודעות קדומות, כמו גם מחוסר ידע לגבי מצבם.
  • הפרעה לסדר הציבורי: לעיתים, נוכחותם של דרי רחוב מלווה בהפרעות לסדר הציבורי, כגון במקרי קיבוץ נדבות אגרסיבי, רעש, לכלוך, או שימוש במרחב הציבורי לצורך צרכים אישיים כמו שינה ואכילה. תופעות אלו, גם אם הן ביטוי למצוקה קשה, עלולות לפגוע באיכות החיים של תושבים ועסקים באזור.
  • פגיעה באסתטיקה ובניקיון: דרי רחוב, בחוסר ברירה, לעיתים משאירים חפצים אישיים, אשפה או סימני שהייה במרחב הציבורי. מה שיוצר תחושה של הזנחה, פגיעה באסתטיקה, ועלול להיתפס כחוסר ניקיון.

השלכות קיומו של קרוב משפחה חסר בית

עריכה

קיומו של קרוב משפחה חסר בית הוא מצב מורכב וכואב, המשליך עמוקות על בני המשפחה כולה, וחושף אותם למגוון אתגרים רגשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים. זוהי אינה רק בעיה של האדם חסר הבית, אלא משבר משפחתי רחב. למרות הקשיים, משפחות רבות מגלות חוסן יוצא דופן ותומכות וממשיכות לתמוך בקרוביהם, בין אם במקום לינה או תמיכה כלכלית. כשנושא הצבת גבולות חשוב למען רווחתם האישית והן כדי לאפשר לקרוב המשפחה חסר הבית לקחת אחריות על חייו. קיומו של קרוב משפחה חסר בית הוא מצב מורכב וכואב, המשליך עמוקות על בני המשפחה כולה, וחושף אותם למגוון אתגרים רגשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים. זוהי אינה רק בעיה של האדם חסר הבית, אלא משבר משפחתי רחב, ובעל השלכות:[18][19][20][21]

  • השלכות רגשיות ופסיכולוגיות:
  • רגשות אשמה ובושה: בני משפחה עשויים לחוש אשמה על כך שאינם מצליחים לסייע לקרובם, או בושה מהסטיגמה החברתית הנקשרת למצב של חסרות בית. תחושות אלו יכולות להוביל להתבודדות ולצורך להסתיר את המצב מהסביבה.
  • חרדה, דיכאון ומתח: הדאגה המתמדת לשלום הקרוב, בריאותו וביטחונו, יחד עם חוסר האונים מול המצב, גורמים לרמות גבוהות של חרדה ומתח בקרב בני המשפחה. במקרים רבים, מצב זה מוביל גם לדיכאון.
  • "אובדן עמום": כפי שצוין במחקרים, קיומו של קרוב משפחה חסר בית יכול להיחוות כ"אובדן עמום" (Ambiguous Loss). זהו מצב שבו האדם נוכח פיזית (הוא בחיים וקיים), אך נעדר רגשית, תפקודית או חברתית. אין פרידה סופית, ולכן קשה להתאבל, מה שמותיר את בני המשפחה במצב מתמשך של חוסר וודאות, כאב וקושי להתקדם.
  • טראומה משנית: בני משפחה עלולים לחוות טראומה משנית כתוצאה מחשיפה למצב הקשה של קרובם, לסיפורי מצוקה, לאלימות אפשרית, או למראות קשים הקשורים לחיי רחוב.
  • כעס ותסכול: לעיתים קרובות, בני המשפחה חווים כעס ותסכול, כלפי הקרוב שאינו מצליח להשתקם, כלפי המערכת שאינה מספקת פתרונות מספקים, וכלפי עצמם.
  • קונפליקטים משפחתיים: הלחץ והמתח סביב המצב עלולים להחריף קונפליקטים קיימים במשפחה או ליצור חדשים, סביב שאלות של אחריות, תמיכה כלכלית, גבולות, ויחסים בין אחים או דורות.
  • השלכות כלכליות ופיזיות:
  • נטל כלכלי: לעיתים קרובות, בני המשפחה מנסים לסייע לקרובם חסר הבית כלכלית, באמצעות כסף, מזון, ביגוד או ניסיונות למציאת דיור זמני. נטל זה יכול להיות כבד מאוד ולהשפיע על מצבם הכלכלי שלהם עצמם.
  • בריאות פיזית: הסטרס והלחץ המתמשכים עלולים להשפיע לרעה על הבריאות הפיזית של בני המשפחה, ולגרום למגוון בעיות רפואיות.
  • פגיעה ברווחה האישית: הזמן והאנרגיה המושקעים בניסיונות סיוע ותמיכה בקרוב המשפחה יכולים לפגוע ביכולת בני המשפחה לדאוג לעצמם, לקריירה שלהם, לחיי החברה שלהם ולרווחתם הכללית.
  • אפשרות לניצול מיני, כלכלי או תעסוקתי אפשרי על ידי גורמים חיצוניים יודעי דבר ומושפעי סטיגמה.
  • השלכות חברתיות ותפקודיות:
  • הסתרה והתבודדות: בני משפחה רבים חשים צורך להסתיר את מצב הקרוב מחברים, עמיתים לעבודה או אפילו מבני משפחה מורחבת, מחשש לשיפוטיות, סטיגמה או שאלות מביכות. הסתרה זו עלולה להוביל לבידוד חברתי.
  • קושי בשמירה על שגרה: הצורך להתמודד עם מצב של חסרות בית של קרוב משפחה יכול לשבש את שגרת החיים, העבודה והלימודים של בני המשפחה.
  • פגיעה ברשתות תמיכה: מערכות יחסים קרובות יכולות להיפגע כתוצאה מהמתח והקושי המתמשך, מה שעלול להותיר את בני המשפחה ללא רשת תמיכה חזקה ברגעים קריטיים.
  • התמודדות עם המערכות: בני המשפחה נאלצים לעיתים קרובות להתמודד מול מוסדות ורשויות שונות (משרד הרווחה, משרד הבריאות, ביטוח לאומי, בתי חולים, גופים משפטיים) בניסיון למצוא פתרונות או לקבל סיוע, תהליך שיכול להיות מתסכל, בירוקרטי ומתיש; ולעיתים חסר תוצאות.

הסברים לתופעת חסרי הבית

עריכה

לחסרות בית הסברים מארבע סוגים: הסברים אישיים, כלכליים, מערכתיים ומבניים. הסברים אלו אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים, שכן המאפיינים האישיים, לצד מדיניות ומגבלות מבניות, פועלים יחד ומשפיעים על מי שהופך לחסר בית:[22][23][24][25]

  1. הסברים מבניים - קושרים את מצבו של חסר הבית לסיבות כגון אפליה, רמת אבטלה גבוהה, עוני, מחירי דיור, יוקר המחיה, קושי בשוק העבודה, אי אפשרות לביטחון סוציאלי מערכתי ומדיניות הרווחה. בנוזף להיעדר תיאום בין גופים ממשלתיים, חוסר במדיניות דיור סוציאלי מספק, ופערי ביצוע בין הרשויות המקומיות למשרדי הממשלה. לפי התפיסה הזו, אוכלוסיית חסרי הבית היא אוכלוסייה מוחלשת שכרעה תחת הנטל בעל כורחה, ומצבם לא נובע ממעשיהם או מהיעדר המוטיבציה שלהם לשנות את מצבם; אלא מסיבות מערכתיות כמו מדיניות רווחה חלשה, מחסור בדיור ציבורי ונגיש לשכבות מוחלשות או יציאה ממוסדות מוסדרים (כמו: שחרור ממאסר, ממוסד לבריאות הנפש, או פנימיות) וזאת ללא סיוע או הכנה מתאימה, כמו סטיגמות הפוגעות לטווח הארוך.
  1. הסברים כלכליים - שוק עבודה עם רמות אבטלה גבוהות כמו ריבוי מקרי תעסוקה לא יציבה, תעסוקה במקומות עם ריבוי מקרי עבריינות תעסוקתית, בתוספת יוקר מחיה גבוה ועלייה במחירי הדיור; יכולים להביא להתדרדרות מצבי עוני. מה שמוביל למצב של אי גישה ויכולת לדיור בר-השגה. מה שמוביל אוטומטית גם לחוסר יכולת לעמוד בתשלומי דיור, מזון, שירותים רפואיים ועוד.
  1. הסברים חברתיים - אפליה מתמשכת ללא טיפול ממשלתי, כמו חוסר תמיכה חברתית (חברים, או קהילה), יכולים להוביל להידרדרות במצב החברתי והתעסוקתי של אותה הקבוצה. כמו הגעה למצבי עוני והתעללות. כמו קשיים חברתיים ומשפחתיים כירידה בלכידות המשפחתית, ניתוק מהמשפחה, אלימות במשפחה לרבות גירושים, ומכאן אף להוביל לפגיעה נוספת כחסרי עורף המשפחתי; מה שיוביל למצבי דרדור קיצוניים אף יותר כהתעללות כחוסים. בנוסף לחוסר תמיכה חברתית וקשיים בהשתלבות בקהילה.
  1. הסברים משבריים, נפשיים והתמכרויות - גירושין, פיטורים פתאומיים, אסונות אישיים או רפואיים, שחרור ממאסר או ממסגרות טיפוליות ללא תמיכה מספקת. קושרים את מצבו של חסר הבית בהחלטותיו ובמאפיינים כמו מוגבלות נפשית, שימוש בסמים ואלכוהול, חסך בתכנון עתיד, מיומנויות חיים והכשרה מקצועית, עבר פלילי ובעיות אלימות בבית. הטענה היא כי האדם הגיע להיות ברחוב עקב החלטה אישית לעזוב את מקום מגוריו ולפרק את הקשרים החברתיים עם קרובי משפחה, בני זוג ואנשים משמעותיים אחרים. החלטות כאלה מביאות גם להחלשת היכולת לקיים חיים עצמאיים.

בין האוכלוסיות בסיכון מוגבר להגיע למצבי חסרות דיור נמנים: נפגעי נפש, נשים מוכות, נוער בסיכון, מהגרים ופליטים, בעלי מוגבלויות, זקנים חסרי עורף משפחתי, יוצאי מערכת הרווחה או מוסדות סגורים. ובמקרי קבוצות מיעוטים או קבוצות מופלות הדרך למצב זה הרבה יותר מהירה ותלולה.[26][27]

לגישות אלו יש השפעות על המדיניות הננקטת במדינה לטיפול בתופעת חסרי הבית. גישת ההסברים האישיים דורשת השקעה רבה יותר בטיפול אישי בחסרי הבית, בין אם מדובר במתן טיפול פסיכיאטרי לאנשים עם מוגבלות נפשית או בגמילה משימוש בחומרים ממכרים. לעומת זאת, גישת ההסברים המבניים דורשת פתרונות מבניים, כמו הגדלת זמינותו ונגישותו של דיור בר השגה.[28]

מדיניות ומענים לחסרי בית

עריכה

מבחינה משפטית ומדיניותית, סוגיית חסרי הבית נוגעת למספר עקרונות יסוד:[29][30]

  • הזכות לקיום בכבוד: הזכות לקיום בכבוד היא עקרון יסוד בדיני זכויות אדם, המעוגן בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ("אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם") ומהווה בסיס לכלל הזכויות החברתיות והכלכליות. כשמצב של חסרות בית כרוך לעיתים קרובות בהשפלה עמוקה ודה-הומניזציה, ביזוי והתייחסות מזלזלת מצד הסביבה והרשויות. לאור חוסר גישה לשירותים בסיסיים כמו מקלחת, שירותים נקיים, או מקום לשטוף בגדים, הם מובלים למצב אוטומטי של היעדר היגיינה בסיסית, לבוש הולם, ומרחב פרטי. בפגיעה ביכולתם לשמור על היגיינה אישית ועל מראה אנושי, נפגעת אנושיותם וכבודם, כמו חושפת אותם לניצול אפשרי מיני או אחר על ידי עוברי אורח מתוך כוונת "סיוע" בעניינים אלו. כמו פוגעת באפשרותם בעתיד למצוא מקור פרנסה, גם לאור החשיפה הגבוהה לעבר היותם במצב זה, מחוסר ברירה, במרחב הציבורי החשוף לכל. חוסר במעמד חברתי, קשיי בירוקרטיה (כמו הוצאת תעודת זהות חדשה או פתיחת חשבון בנק), והעדר מסגרת חיים תורמים לתחושת אובדן זהות, ניכור וייאוש, הפוגעים אנושות בכבוד העצמי. חסרי בית רבים אינם יכולים לממש את זכותם להשתתף בחיי הקהילה, להצביע, או לקבל שירותים בסיסיים כאזרחים. כשנישואים בקרב חסרי בית אינם נפוצים ועד נדירים.[32]
  • הזכות לביטחון תזונתי: הזכות לביטחון תזונתי, אף שאינה מעוגנת במפורש בחקיקה הישראלית, נחשבת לזכות אדם יסודית הנגזרת מהזכות לחיים ומהזכות לקיום בכבוד, ומוכרת באמנות בינלאומיות רבות (כגון האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות). היא מתייחסת לנגישות פיזית וכלכלית למזון מזין, בטוח ובכמות מספקת. חסרי הבית סובלים באופן קבוע מחוסר ביטחון תזונתי. הם תלויים בדרך כלל בתרומות מזון, בבתי תמחוי, או בחיפוש אחר מזון בפחי אשפה. הדבר מוביל לתת-תזונה, מחסור בוויטמינים ומינרלים חיוניים, ולבעיות בריאותיות כרוניות ונפשיות. גם כאשר מזון זמין, הוא אינו תמיד מזין או איכותי, ולעיתים אף עלול להיות מסוכן לבריאות. היכולת להשיג מזון תלויה בגורמים חיצוניים ואינה יציבה, מה שמחזק את חוסר הביטחון הקיומי. בנוסף, היעדר תנאי דיור בסיסיים מונע מהם את היכולת לבשל לעצמם או לאחסן מזון בצורה בטוחה.[33]
  • הזכות לדיור: אף שאינה מעוגנת במפורש בחוקי היסוד בישראל, הזכות לדיור נחשבת לזכות חברתית יסודית הנגזרת מהזכות לכבוד האדם. ישנם פסקי דין שונים, הן בישראל והן בעולם, המכירים בחשיבותה של זכות זו כחלק מזכויות אדם בסיסיות.
  • התמודדות משפטית עם חסרי בית: לעיתים קרובות, חסרי הבית נתקלים בענישה פלילית על עבירות קלות כמו שוטטות, הפרת הסדר הציבורי או עבירות רכוש קטנות, במקום לקבל סיוע וטיפול. גישה זו, הנקראת לעיתים "פליליזציה של העוני", אינה יעילה ואינה הומנית.[36] מדיניות ציבורית אפקטיבית צריכה להתמקד במתן פתרונות ארוכי טווח ולא בענישה.

לצד מניעת התדרדרותם של אזרחים למצב של חסרות בית, שני המודלים המקובלים ביחס לטיפול בחסרי בית במדינות המערב הן 'שיטת הרצף הטיפולי' ו'דיור תחילה'. שיטת הרצף הטיפולי הנהוגה גם בישראל, מתבססת על מתן מענים זמניים וסיוע, ההולך ומתמעט ככל שחסר הבית מצליח להשתקם ולעמוד בזכות עצמו, עד להפסקת הסיוע כליל - דוגמת סיוע בדיור זמני, בתשלומי שכר דירה, ליווי סוציאלי וכו'. השיטה המכונה 'דיור תחילה' מעניקה לחסרי הבית דיור קבוע כשלב ראשון בתהליך השיקומי, כשעקרונותיה הן תשלום מלא של שכר הדירה וליווי סוציאלי.[38]

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בחן את יעילות גישות הטיפול ומצא כי "דיור תחילה" מצליחה יותר מגישות אחרות בשימור הדיור לטווח ארוך ומתאימה יותר לדרי רחוב עם מוגבלות נפשית. לעומתה הגישה הליניארית עובדת היטב בהכנה לקראת המעבר לדיור עצמאי, והיא מתאימה במיוחד לדרי רחוב עם בעיות התמכרות שיש להם מוטיבציה גבוהה לשיקום והם מסוגלים להתמודד עם הסדרי דיור משותף. לכן מומלץ לשלב בין שתי הגישות ולהשתמש בהן באופן דיפרנציאלי, בהתאם לצורכי מקבלי השירות.[39]. סם צמבריס הקים את הארגון Pathways to Housing הנחשב לחלוץ בפיתוח מודל "דיור תחילה" (אנ') בארצות הברית.

שירותי בריאות לחסרי בית

עריכה

מתן שירותי בריאות לחסרי בית מהווה אתגר בתחום בריאות הציבור, למרות זכותם . חסרי בית חשופים במידה רבה יותר מהאוכלוסייה הכללית לסכנות של פגיעות גופניות ובעיות בריאות, עקב שהותם ברחוב ומצבם הכללי המתאפיין בתזונה גרועה, התמכרות לסמים, חשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים וחשיפה רבה יותר למקרי אלימות (מעשי שוד, תקיפה, וכדומה). אחת מבעיות הבריאות הקשות בקרב חסרי הבית היא התפשטות מחלות מידבקות ובמיוחד שחפת, אשר סכנת ההידבקות בה גבוהה במקלטים שבהם לנים בצפיפות חסרי בית רבים.

לצד ריבוי בעיות הבריאות, חסרי הבית מתקשים לקבל שירותי בריאות כיוון שלעיתים קרובות הם חסרי מסמכים מזהים, חסרי ביטוח בריאות, או הוכחת חברות בארגון שירותי בריאות. בערים גדולות בעולם פועלות מרפאות המטפלות בחסרי הבית ללא גביית תשלום ובלא צורך להוכיח זכאות, אולם לעיתים קרובות מרפאות אלה אינן מצליחות להתגבר על זרם הפונים לשירותיהן.

בעיות הבריאות בקרב חסרי הבית הן ייחודיות במידה רבה, ובריכוזים גבוהים של חסרי בית יש מטפלים המתמחים בטיפול בבריאותם. לחסרי הבית שכיחות גבוהה של מחלות עור מגוונות, זאת עקב חשיפתם לקור קיצוני בחורף באזורים גאוגרפיים קרים ועקב קשייהם בשמירה על תנאי היגיינה נאותים. בין חסרי הבית שכיחות גבוהה יותר של מחלות שיניים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. בתחום הרפואה פורסמו ספרי לימוד המתמקדים בטיפול הרפואי והסיעודי באוכלוסיית חסרי הבית[40][41]

קיימים ארגונים רבים, לאומיים ובינלאומיים, המספקים שירותי בריאות לחסרי הבית, אולם קיים מחסור במטפלים מיומנים המוכנים להתנדב לעבודה זו.

אדריכלות עוינת

עריכה

אדריכלות עוינת/מדירה היא עיצוב של המרחב הציבורי באופן שמדיר חלק מהמשתמשים בו.[42] הרשויות, ולעיתים אף אנשים פרטיים, מעצבים ומשנים פרטים במרחב הציבורי כדי להרחיק דרי רחוב משהות בו.

לדוגמה[43]: ספסל ארוך, שהותקנה בו ידית מתכת כדי שלא יהיה ניתן לשכב לישון עליו, או מתקני חניית אופניים המוצבים במקומות לא שימושיים - שמונעים שהייה במקום.

פעילים נגד התופעה, כמו סטיוארט סמפל,[44] מפעילים לחץ ציבורי שמשפיע על הרשויות, ועל עיצוב המרחב הציבורי. המודעות לנושא של התושבים - היא עצמה חשובה, וכשלעצמה גורמת לרשויות לשחזר את העיצוב הלא-מדיר, המקורי.

חסרי בית בישראל

עריכה
 
חסרי בית ישנים בפסאז' בתל אביב, 1950

תופעת חסרי הבית בישראל היא תופעה חדשה יחסית, המוכרת רק מתחילת שנות ה-90 בערים גדולות בישראל.[45] בעוד שבתחילת שנות ה-90 זוהו בתל אביב עשרות בודדות של חסרי בית, הרי שבשנת 2003 הגיע מספרם כמעט לאלף איש. אף שבשנים הראשונות לאחר קום המדינה היה מספר גדול של חסרי בית ברחובות הערים הגדולות, תופעה זו נעלמה תוך שנים ספורות. חלק מדרי הרחוב השתקמו בכוחות עצמם, או שוקמו באמצעות השירותים החברתיים וחלקם אושפזו במוסדות לטיפול בבריאות הנפש. כך, עד לשנות ה-90 חסרי הבית כמעט ולא נראו ברחובות הערים בישראל. העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 חזרה והביאה את תופעת חסרי הבית לערים הגדולות בישראל. ממדי התופעה בתחילת המאה ה-21 הביאו עשר רשויות מקומיות בישראל להפעיל יחידות מיוחדות לטיפול בדרי רחוב במימון משרד הרווחה.[6]

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל פרסם מיפוי נתונים של דרי הרחוב שמשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ביצע בשנת 2019. נמצא בו כי באותה שנה היו בישראל 2,723 דרי רחוב שהיחידות העירוניות לטיפול בדרי רחוב טיפלו בהם. ביחידות מעריכים שהיו בשטחן עוד 276 דרי רחוב לא מוכרים (שלא פנו לקבל שירות). מרבית דרי הרחוב נמצאים במרכז הארץ, בעיקר באזור תל אביב.[28]

עוד עולה מן הנתונים של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים שהרוב המוחלט של דרי הרחוב הם גברים (87%), ולצידם יש מיעוט של נשים (13%). גילם של מרבית דרי הרחוב (כ-58%) הוא בטווח שבין 36 ל-55. כמחצית הם ילידי ברית המועצות לשעבר, כשליש –ילידי הארץ (8% הם מקרב האוכלוסייה הערבית), והשאר הם עולים ממדינות אחרות. רוב מוחלט של דרי הרחוב עושים שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים: 31% עושים שימוש בסמים ו-30% מכורים לאלכוהול, 10% צורכים סמים ואלכוהול יחד ו-3% עושים שימוש לרעה בתרופות. רק 26% מדרי הרחוב מדווחים ככאלו שלא משתמשים כלל בסמים או אלכוהול. בנוגע למצב הבריאותי של דרי הרחוב, לפי אומדנים של משרד הרווחה, כ-18% סובלים מבעיה בריאותית גופנית וכרבע במצב של מוגבלות נפשית. כ-16% מדרי הרחוב חווים תחלואה כפולה.[39]

בהיבט הטיפולי, האחריות על דרי הרחוב בישראל מוטלת על משרד העבודה והרווחה, וכן על מחלקות הרווחה העירוניות, המפעילות יחידות לדרי רחוב. מעבר לכך, ישנן מספר קטן של עמותות העוסקות בנושא בהן לשובע, המפעילה רשת של בתי תמחוי וגגון לדרי רחוב בתל אביב, עמותת מגרש ביתי המשתמשת במודל טיפולי הכולל פעילות ספורטיבית-חברתית כדי לעזור לדרי הרחוב להשתלב בחיים נורמטיביים,[46] עמותת עלם מפעילה מרכזים לדרי רחוב מתחת לגיל 18 וידיד (עמותה) ששמה לה למטרה לפעול "למען תמיכה והעצמת שכבות חלשות בחברה הישראלית והגברת הסולידריות החברתית".

על פי נוהלי הסיוע של משרד השיכון, "מי שמוגדר על ידי מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במשרד הרווחה כדר רחוב ומוכר גם על ידי מנהל מחלקת אכלוס של משרד הבינוי והשיכון זכאי לקבל סיוע למשך ארבע שנים. בשנתיים הראשונות עומד הסכום על 1,170 שקלים לחודש, בשנה השלישית הוא עומד על 1,004 שקלים, ובשנה הרביעית — על 883 שקלים. במשרד השיכון מעבירים את כספי הסיוע ישירות למשכיר הדירה, ובתנאי שהזכאי משתתף בתוכנית שיקומית. אם דר הרחוב לא מצליח לשכור דירה בסכום זה — הוא לא מקבל סיוע". על פי נתונים עדכניים של משרד הרווחה, מתוך כ–1,800 דרי רחוב שהוכרו בשנת 2016, רק 889 מימשו את זכאותם לסיוע בשכר דירה.[47]

מענים לחסרי בית בישראל

עריכה

תחת משרד הרווחה והביטחון החברתי קיים תחום דרי רחוב שאחראי על "טיפול בדרי רחוב בין הגילאים 18-67 במטרה להיטיב את מצבם, לשקמם ולהחזירם לחיים נורמטיביים בקהילה, תוך צמצום תופעת דרות הרחוב." תחום דרי רחוב מפעיל סיורי רחוב לאיתור דרי רחוב בשיטת יישוג; חלוקת שמיכות, שתייה ומזון; הפניה לשלטרים או למוסדות עם לינה;[48] אבחון וסיוע במיצוי זכויות; טיפול פסיכוסוציאלי; סיוע בהגשת מסמכים לוועדות רפואיות; וליווי מקצועי במהלך השיקום.[49]

בישראל קיימים חוקים ייעודיים בודדים בהתייחס לחסרי בית, שיקומם וסיוע להם, ובהם: "תקנות שירותי הסעד (כללי השתייכות), תשפ"ד-2023"[50] ו"חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, תשפ"ה-2025".[51] כשרוב החוקים במדינת ישראל הקשורים לסיוע לאוכלוסיות במצוקה, ובפרט דרי רחוב קשורים בהקמת גופי סיוע והקצאת משאבים למטרות חיזוק או הרחבת הגופים המסייעים לאוכלוסיות במצוקה. בדרך עקיפה, שלא נותנת דעת למניעת אפשרות ההגעה למצבי סיכון, או חקיקה בדבר סיוע ישיר לאוכלוסיות בסיכון, שבגינן מקימים גופים אלו ומעבירים משאבים.

פינוי רכוש חסרי בית

עריכה

לפי פס"ד 20761-10-11 של האגודה לזכויות האזרח מאוקטובר 2011, לאחר פינוי מאהלי המחאה החברתית על ידי עיריית תל אביב, העירייה החרימה מדרי הרחוב חפצים אישיים וציוד לינה. העירייה טענה בתגובה כי היא מציעה סיוע לדרי רחוב ומרחיקה אותם מהמרחב הציבורי רק אם הם מטרד ממשי או סכנה לציבור, בהתאם לסמכותה על פי חוק העזר לשמירת הסדר והניקיון. בפסק דין זה, השופטת אגמון-גונן, קיבלה את העתירה והורתה לעיריית תל אביב-יפו שלא להרחיק חסרי בית או לגרום להם לעזוב את המרחב הציבורי, לא לקחת ציוד הנדרש להם לפעולות קיום כגון ציוד לינה ומסמכים אישיים, אלא בנסיבות שבהן יש בסיס אובייקטיבי סביר להניח כי מדובר ברכוש נטוש או רכוש המעלה חשש ממשי למפגע תברואתי או מטרד משמעותי או מהווה סכנה מיידית לבריאות הציבור וביטחונו.[52] על כן, בפסק הדין שרטטה השופטת קווים אדומים. היא ציינה שלקיחת ציוד השינה מחסרי הבית בשעות הלילה שעה שהם ישנים, או נטילת ציוד שהם דואגים להסתיר כדי שלא יהיה מטרד, לא יכולה להיות פעולה בתום לב על פי חוקי העזר. פסק הדין קבע שפעולה כזו פוגעת בזכותם לקיום אנושי ובכבוד האדם של חסרי הבית.[53]

לאחר פנייה של האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט בעניין זה גובש בתל אביב נוהל לפינוי חסרי בית תוך שמירה על רכושם. נוהל זה, אוסר על עיריית תל אביב לפנות חסרי בית מהמרחב הציבורי ולהחרים להם ציוד, אלא במקרים חריגים שבהם הוא מונע מהציבור להשתמש במרחב הציבורי. הפקח נדרש לתת לחסר הבית הודעה בכתב ולאפשר לו לפנות את הציוד בעצמו. ורק אם יסרב, יוכל הפקח ליטול את הציוד. ציוד שנלקח על ידי פקח לא ייזרק אלא יישמר ויוחזר לבעליו על פי דרישה. אסור לפקחים להפעיל כוח כלפי חסרי בית, ובמקרה של חשד לביצוע עבירה עליהם להעביר את הטיפול למשטרה[54]

ילדים ומשפחות חסרות בית

עריכה

קיימת תופעה של דרות רחוב בקרב משפחות שלמות, כולל ילדים. כשלתופעת חסרות הבית השפעות ייחודיות על ילדים – כפגיעה בהתפתחות (התפתחות מוחית, עיכובים התפתחותיים ובריאות פיזית ירודה), קשיי למידה (חוסר יציבות חינוכית, חוסר במשאבים, בעיות רגשיות ופסיכולוגיות ושיעורי נשירה גבוהים), ניתוק ודחיה חברתית (סטיגמה ובושה, קושי ביצירת קשרים ובעיות התנהגותיות) והשפעות על תחום בריאות הנפש (מתח טוקסי, חרדה ודיכאון, הפרעות התנהגותיות, [[טראומהפפ וחוסר בטיפול). לעיתים תופעה זו מתקיימת כהמשך תופעת דרות הרחוב של אחד ההורים או שניהם, ולפעמים קשורה בהתדרדרות מצבו של אחד או שני ההורים יחד, ולאחר הקמת התא המשפחתי. לדרות הרחוב השפעה עצומה על המשך חייהם של הילדים ואפשרותם לצאת ממעגל זה.[55][56][57]

צעירים חסרי בית

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – נוער בסיכון, צעירים וצעירות בסיכון

בעשורים הראשונים של המאה ה-21 חלו מספר תמורות ששינו את התפיסה ביחס לצרכיהם המיוחדים של צעירים מעל גיל 18. ראשית, ניכרת ירידה באחוז הגיוס לצה"ל, המהווה אפשרות למעבר הדרגתי לחיים הבוגרים. בנוסף, גיל ההתבגרות מתארך בעולם כולו וכן בישראל, ואיתו החלטות הנוגעות לבחירת מקצוע, לימודים גבוהים ועזיבת בית ההורים. לאור שינויים אלה ואחרים, ישנה הכרה במאפיינים הייחודיים לאוכלוסיית הצעירים מעל גיל 18 ובצורך לפתח עבורם מענים.[58] היעדר קורת גג בשלבי המעבר מנערות לבגרות, פוגע ביכולת להשלים משימות חיים מרכזיות (רכישת השכלה, הכשרה מקצועית והשתלבות בתעסוקה, יצירת זוגיות והקמת משפחה) בשל העיסוק הבסיסי בהישרדות.[59] אי לכך, צעירים ללא קורת גג הם בעלי סיכוי נמוך יותר להשתלבות נורמטיבית בחברה. מלבד הנזק הנגרם לצעירים עצמם, היעדר דיור עשוי להפוך אותם בהמשך לסובלים ממצוקה ומעוני ובשל כך לגרום נזק גם לחברה.[60]

נכון לשנת 2013, בישראל ישנם כ-50,000 צעירים בסיכון בגילאים 18–25. מתוכם, אלפים מתמודדים עם העדר קורת גג. משרד הרווחה והשירותים החברתיים מעריך כי בכל שנה ישנם כ-700 צעירים חדשים הזקוקים לפתרונות דיור בשל היעדר קורת גג או עורף משפחתי. בסך הכל ישנם לפחות 1,300 צעירים הזקוקים לקורת גג בו-זמנית בכל רגע נתון. בתוך אוכלוסייה זו, ניתן לזהות שתי קבוצות מרכזיות של צעירים ללא עורף משפחתי – בוגרי מסגרות השמה חוץ ביתיות שסיימו את שהותם בגיל 18, וכאלה שאינם בוגרים של המסגרות אך מצויים ברחוב או בפתרונות דיור זמניים, נצלניים או פוגעניים.[60][61][62]

בישראל ישנם פתרונות דיור שונים לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי:[63][60]

  1. פתרונות לצעירות בשירות אזרחי לאומי – דירות המספקות מענה ארוך טווח של שנה עד שנתיים
  2. פתרונות לחיילים בודדים – דירות, סיוע בשכר דירה, בתי חייל, לינה בקיבוצים
  3. דירות מעבר ודירות בוגרים – מיועדות לבוגרי מסגרות השמה חוץ וביתית ומופעלות על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועל ידי עמותות. מספקות מענה של שנה וחצי-ארבע שנים
  4. סיוע בשכר דירה – מענה אזרחי שמתבצע בעיקר דרך עמותת "למרחב"
  5. פתרונות חירום – מיועדים לצעירים הנמצאים ברמת סיכון מיידית או בסכנת הידרדרות גבוהה לזנות, סמים, אלימות וכיוצא בזה

צעירים חסרי בית מקהילת הלהט"ב בישראל

עריכה

בתוך אוכלוסיית הצעירים חסרי הבית בישראל, צעירים וצעירות מקהילת הלהט"ב נמצאים בסיכון מוגבר להפוך לחסרי בית. זאת ועוד, אם הופכים לכאלה, הם למעשה מצויים בהצטלבות מיקומי שוליים. מושג זה מתייחס להשפעתם המשולבת של מנגנוני דיכוי של מיעוטים בקטגוריות חברתיות ותרבותיות, כמו מגדר, גזע, זהות מינית ועוד.[64] נתונים מראים על כך שיש סבירות גבוהה שיהפכו לקורבנות לאלימות מינית ופיזית, בריאותם הנפשית והפיזית תפגע והם יעסקו בפעילות מינית מסוכנת ביחס למחוסרי דיור הטרוסקסואלים.[65]

מאפיינים
עריכה

ישנם מספר מאפיינים המשותפים לצעירים ולצעירות מקהילת הלהט"ב. ראשית, צעירים רבים חוו פגיעות מיניות על רקע זהות מינית או מגדרית. בנוסף, ישנה התמודדות עם תהליכי התאמה מגדרית וחוויות של מצוקה נפשית על רקע דיספוריה מגדרית.

צרכים
עריכה

לצעירים מקהילת הלהט"ב צרכים ייחודיים, כאשר בראש ובראשונה הם זקוקים למרחב בטוח בו לא יחוו ביטויי אלימות לנוכח זהותם המינית או המגדרית. בנוסף, במסגרות שונות עלולות צעירות להיתקל בצעירים ובאנשי צוות שלא מכבדים את הזהות המגדרית. זאת משום שתהליכי התאמה מגדרית נמצאים על רצף, ופעמים רבות חוסר ידע מקשה על הבנת המורכבות בשלבים שונים של התהליך. דוגמה לכך היא פנייה בלשון פנייה שאינה תואמת את בקשת הצעירה ושימוש בשם הקודם.[66]

ולבסוף, זקוקים צעירים ולצעירות מקהילת הלהט"ב לליווי המותאם להתמודדות הקונקרטית שלהם: סיוע בתהליכי התאמה מגדרית, הנגשת מענה של הביטוח הלאומי על בסיס דיספוריה מגדרית, מציאת קבוצות חברתיות ועוד. שילוב של צרכים ייחודים וחוסר יכולת של המענים הקיימים להתאים עצמם אליהם, מובילים לכך שפעמים רבות צעירים וצעירות מקהילת הלהט"ב מוצאים עצמן ללא מענה הולם. בחלק מהמקרים מדובר במקומות המוכנים לקלוט צעירים וצעירות להט"ב אך מספקים מענה חלקי בלבד, אולם צעירות וצעירים טרנסג'נדרים/ות, נתקלות במקרים רבים במסגרות המסרבות לקלוט אותן אך ורק בשל זהותן המגדרית.[67]

מענים קיימים לצעירים חסרי בית מקהילת הלהט"ב
עריכה

כיום קיימים בישראל מספר מענים לצעירים ולצעירות חסרי בית מקהילת הלהט"ב:[68][69]

  1. במרץ 2015 נפתחו בתל אביב שתי דירות מעבר, לצעירות טרנסג'נדריות והשנייה לצעירים טרנסג'נדרים, המופעלות על ידי עמותת "אותות" ובמימון משרד הרווחה. דירות המעבר מספקות מענה לצעירות ולצעירים מגיל 18–30 הנמצאות בעיצומם של תהליכי התאמה מגדרית. במסגרת הדירות, מקבלות הצעירות מענה דיורי, טיפול, ליווי ותמיכה. דירות המעבר מספקות מענה ל-10 צעירות וצעירים.
  2. בינואר 2018 נפתח בחולון הוסטל "אבני דרך" של עמותת "אותות". ההוסטל מספק מענה ארוך טווח של שנה עד שנה וחצי ל-10 צעירים ולצעירות מקהילת הלהט"ב בגילאי 18–25, בליווי ובהכוונה לקראת חיים בוגרים ועצמאיים.
  3. במרץ 2018 נפתח בתל אביב שלטר "הגג הורוד" של עמותת "אותות". "הגג הורוד" הוא מסגרת הלנת חירום לצעירים ולצעירות להט"ב בגילאי 18–25, לתקופה של עד ארבעה חודשים. במהלך השהייה מקבלות הצעירות סיוע במיצוי זכויות, הנגשת שירותי בריאות ובריאות הנפש, ליווי תעסוקתי ומשפטי, גישור מול המשפחה וסיוע במציאת מסגרות המשך.

השפעת מגפת קורונה על דרי הרחוב במדינת ישראל

עריכה

אוכלוסיית חסרי הבית מאופיינת לעיתים קרובות בהיעדר גישה רציפה לתנאי היגיינה הדרושים למניעת הידבקות במחלות שונות, ובנגישות מצומצמת לטיפול רפואי מוסדר ולתרופות. לפיכך, אוכלוסייה זו פגיעה ומצויה בסיכון גבוה יותר לתחלואה ולתמותה.

קבוצה זו גם עלולה להימצא בסיכון גבוה להידבקות בנגיף הקורונה, בייחוד בתקופה של משבר בריאותי ומשבר כלכלי. ההנחיות בישראל ובעולם, לשם התמודדות עם מגפת הקורונה שנועדו לשמור על בריאות הציבור היו להישאר במרחב הביתי ולהימנע מיציאה לרחוב וממגע עם אחרים. לחסרי בית ודרי רחוב אין אפשרות למלא אחר הנחיות אלה במלואן, כיוון שהם מתגוררים לרוב במרחבים ציבוריים. על כן, הם היו חשופים יותר להידבקות בנגיף, והיו עלולים להדביק אחרים. בנוסף, עקב הניתוק מאמצעי תקשורת, המאפיין פעמים רבות את החיים ברחוב, בנוסף, חלקם לא היו מעודכנים בהנחיות הרשמיות. ועל כן, עלה הסיכון שיפרו את ההנחיות, ויפגעו בבריאותם האישית ובבריאות הציבור. בנוסף, אוכלוסיית חסרי הבית חשופה לסנקציות כספיות ופליליות שנקבעו נגד מפירים של תקנות החירום.[70]

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הצביע על פערים ניכרים בין הטיפול בחסרי בית בזמן משבר הקורונה בישראל ובין מדינות אחרות בעולם. בדו"ח נכתב בין היתר כי בניגוד למדינות אחרות, בישראל לא פעל שום מערך בדיקות ייעודי עבור דרי רחוב ולא היה גורם שמרכז את הטיפול בהם. בנוסף, בעוד שבמדינות רבות נמצאו פתרונות לשיכון דרי רחוב בתקופת המשבר, בישראל לחסרי בית רבים לא נמצא מענה. עוד צוין כי בתל אביב העירייה הייתה מוכנה לשלם לאכסניות וגופים פרטיים אחרים כדי לשכן חסרי בית במהלך המשבר, אך מנהלי אותם מוסדות סירבו לעשות זאת.[71]

משרד הרווחה והרשויות המקומיות פעלו בכמה דרכים מרכזיות, לצורך מתן מענה וסיוע לחסרי הבית בתקופת משבר הקורונה, ולצורך שמירה על ביטחונם: פתיחת גגונים (המשמשים בימי שגרה בעבור לינה בלבד), למשך כל שעות היממה ברציפות. תגבור צוותי העובדים המטפלים בחסרי הבית במסגרות הדיור. הוקצו שלושה סוגי מקומות ייעודיים לבידוד עבור חסרי בית.[70]

על פי הדו"ח, שהוזמן על ידי ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, בישראל לא הוקם בזמן משבר הקורונה מערך לביצוע בדיקות לאיתור הנגיף בקרב דרי רחוב. רק בתל אביב ביצעה העירייה, בשיתוף עם בית החולים איכילוב, בדיקות ל-70 חסרי בית, במסגרת בדיקות סקר לאוכלוסיית מבקשי המקלט בדרום העיר. זאת מתוך לפחות אלף דרי רחוב שגרים בעיר.[71]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: חסר בית
  ציטוטים בוויקיציטוט: חסר בית
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חסר בית

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דַּר רְחוֹב, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Sahlin, Ingrid. "Who's homeless and whose homeless?." European Network for Housing Research: Affordable Housing for All!–Redefining the Roles of Public and Private Sectors. 2017.‏
  3. ^ Phelan, Jo C., and Bruce G. Link. "Who are" the homeless"? Reconsidering the stability and composition of the homeless population." American Journal of Public Health 89.9 (1999): 1334-1338.‏
  4. ^ More Than 100 Million Homeless Worldwide דיווח של סוכנות הידיעות אינטר פרס מחודש מרץ 2005
  5. ^ Somerville, Peter. Rooflessness or rootlessness? International Journal of Urban and Regional Research 1992;16:529-539.
  6. ^ 1 2 דרי רחוב (חסרי בית) באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים
  7. ^ US Code, Title 42, Chapter 119, Subchapter 1, § 11302 אין זה תרגום רשמי של החוק.
  8. ^ רעות גיא, ‏כמה מחוסרי בית יש בישראל וכיצד נכון לסייע להם?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 30 בספטמבר 2017
  9. ^ שלומית בנימין, אזרחות מודרת: המקרה של "חסרות הבית" הסמויות, באתר המוסד לביטוח לאומי
  10. ^ Agans, Robert P., et al. "Public attitudes toward the homeless." 66th Annual Conference of the American Association for Public Opinion Research, Phoenix, Arizona. 2011.‏
  11. ^ Link, Bruce G., et al. "Public knowledge, attitudes, and beliefs about homeless people: Evidence for compassion fatigue?." American Journal of Community Psychology 23.4 (1995): 533-555.‏
  12. ^ Fabre, Cécile. Spying through a glass darkly: The ethics of espionage and counter-intelligence. Oxford University Press, 2022.‏
  13. ^ Huey, Laura. Invisible victims: Homelessness and the growing security gap. University of Toronto Press, 2012.‏
  14. ^ Monahan, Torin. Surveillance in the Time of Insecurity. Rutgers University Press, 2010.‏
  15. ^ Pospěch, Pavel. "Homeless people in public space and the politics of (in) visibility." Space and Culture 25.4 (2022): 661-674.‏
  16. ^ Rudin, David. "You can't be here: The homeless and the right to remain in public space." NYU Rev. L. & Soc. Change 42 (2018): 309.‏
  17. ^ Young, Alison, and James Petty. "On visible homelessness and the micro-aesthetics of public space." Australian & New Zealand Journal of Criminology 52.4 (2019): 444-461.‏
  18. ^ Polgar, Michael. "How are people empowered to help a homeless relative?." Human Organization 68.4 (2009): 431-438.‏
  19. ^ Benston, Elizabeth A. "Housing programs for homeless individuals with mental illness: Effects on housing and mental health outcomes." Psychiatric Services 66.8 (2015): 806-816.‏
  20. ^ McQuistion, Hunter L., et al. "Risk factors associated with recurrent homelessness after a first homeless episode." Community mental health journal 50 (2014): 505-513.‏
  21. ^ May, Jon. "Housing histories and homeless careers: A biographical approach." Housing Studies 15.4 (2000): 613-638.‏
  22. ^ שיינטוך שמואל, חיים בשוליים: מדיניות כלפי אנשים חסרי בית בישראל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 2008
  23. ^ HOE, NGKOK. "HOMELESS IN SINGAPORE: RESULTS FROM A NATIONWIDE STREET COUNT."‏
  24. ^ Fitzpatrick, Suzanne. "Explaining homelessness: a critical realist perspective." Housing, theory and society 22.1 (2005): 1-17.‏
  25. ^ Somerville, Peter. "Understanding homelessness." Housing, theory and society 30.4 (2013): 384-415.‏
  26. ^ Otiniano Verissimo, Angie Denisse, et al. "Homelessness and discrimination among US adults: The role of intersectionality." Journal of Social Distress and Homelessness 32.1 (2023): 1-15.‏
  27. ^ Milburn, N. G., Ayala, G., Rice, E., Batterham, P., & Rotheram-Borus, M. J. (2006). Discrimination and exiting homelessness among homeless adolescents. Cultural Diversity & Ethnic Minority Psychology, 12(4), 658.‏
  28. ^ 1 2 טל לנטו, אלן מילשטיין והילה דולב, מדיניות, מענים וסטנדרטים לאיכות הטיפול בדרי רחוב: סקירה בין-לאומית, באתר מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏אפריל 2021
  29. ^ Foscarinis, Maria. "Homelessness and Human Rights: Towards and Integrated Strategy." . Louis U. Pub. L. Rev. 19 (2000): 327.‏
  30. ^ Stoner, Madeleine R. The civil rights of homeless people: Law, social policy, and social work practice. Transaction Publishers, 1995.‏
  31. ^ Sheffield, Jonathan J. "Homeless Bills of Rights: Moving United States policy toward a human right to housing." Geo. J. on Poverty L. & Pol'y 22 (2014): 321.‏
  32. ^ Hillier-Smith, Bradley. "The Moral Harms of Homelessness." J. Ethics & Soc. Phil. 29 (2024): 355.‏
  33. ^ Garrow, Eve E., and Jack Day. "Strengthening the human right to food." UC Irvine L. Rev. 7 (2017): 275.‏
  34. ^ Paiva, Irismar Karla Sarmento de, et al. "Homeless people’s right to health: reflections on the problems and components." Ciencia & saude coletiva 21 (2016): 2595-2606.‏
  35. ^ Byrne, Thomas, and Dennis P. Culhane. "The right to housing: An effective means for addressing homelessness." U. Pa. JL & Soc. Change 14 (2011): 379.‏
  36. ^ Gustafson, Kaaryn. "The criminalization of poverty." J. Crim. l. & CrimiNoloGy 99 (2008): 643.‏
  37. ^ Viljoen, Sue-Mari. "Regulating Public Property: The Account of the Homeless." Social & Legal Studies (2024): 09646639231225582.‏
  38. ^ יהל פרג', ‏הגיע הזמן שנשאל את עצמנו כמה יעלה לנו לשכן את כל חסרי הבית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 19 באוקטובר 2018
  39. ^ 1 2 טל לנטו, אלן מילשטיין והילה דולב, מדיניות, מענים וסטנדרטים לאיכות הטיפול בדרי רחוב: סקירה בין-לאומית, באתר מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏אפריל 2021
  40. ^ O'Connell, James, J, M.D., editor, et al. The Health Care of Homeless Persons: a Manual of Communicable Diseases & Common Problems in Shelters & On the Streets, Boston Health Care for the Homeless Program, 2004. ISBN 0971165084
  41. ^ Hunter, Juanita K. Nursing and Health Care for the Homeless', State University of New York Press, 1993. ISBN 0791413500
  42. ^ כאן 11, הארכיטקטורה שנועדה להעלים את חסרי הבית, באתר יוטיוב, ‏5.1.2019
  43. ^ אפרת ג'רופי, ‏אדריכלות עוינת: למה? ונגד מי היא מכוונת?, באתר ‏מאקו‏, 3 באוגוסט 2016
  44. ^ כאן 11, סטיוארט סמפל, פעיל נגד הארכיטקטורה העויינת - מדבר., באתר יוטיוב, ‏5.1.2020
  45. ^ בני אברהמי ואסנת כהן, תופעת דרות הרחוב בישראל - בעיה ארצית בהיבט עירוני, מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, 2004;19.
  46. ^ עמותת מגרש ביתי המשלבת דרי רחוב חזרה לחברה דרך מוזיקה וספורט
  47. ^   לי ירון, חסרי בית יכולים לקבל סיוע בשכירות, באתר הארץ, 8 בינואר 2018
  48. ^ מרכזי שירות לדרי רחוב, תחום דרי רחוב, משרד הרווחה והביטחון החברתי
  49. ^ תחום דרי רחוב, משרד הרווחה והביטחון החברתי
  50. ^ תקנות שירותי הסעד (כללי השתייכות), תשפ"ד-2023, נבו הוצאה לאור
  51. ^ חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, תשפ"ה-2025, נבו הוצאה לאור
  52. ^ עת"מ 20761-10-11, באתר בית המשפט המחוזי בתל אביב, ‏נובמבר 2012
  53. ^ אילן ליאור, בית המשפט קבע: פינוי חסרי בית מהמרחב הציבורי – רק במקרה חריג, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012
  54. ^ גיל גן-מור, נירה שלו, סילוק חסרי בית משטחים ציבוריים בתל אביב, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, ‏13.03.2014
  55. ^ Bassuk, Ellen L. "Ending child homelessness in America." American Journal of Orthopsychiatry 80.4 (2010): 496.‏
  56. ^ Grant, Roy, et al. "Twenty-five years of child and family homelessness: where are we now?." American Journal of Public Health 103.S2 (2013): e1-e10.‏
  57. ^ Bassuk, Ellen L. "Homeless families." Scientific American 265.6 (1991): 66-75.‏
  58. ^ שרביט, רחל ווגשל, מנחם, צעירים מעל גיל 18 בטיפול אגף התקון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים., מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית 28, 2008, עמ' 181-185
  59. ^ להב, חיים, צעירים חסרי עורף משפחתי וחברתי במעבר מחיי נעורים לחיי בוגרים: המציאות והאתגר, צעירים בישראל: מחקר ועבודת שטח, 2018, עמ' 195-208
  60. ^ 1 2 3 משרד ראש הממשלה, אגף ממשל וחברה, היוזמה הבינמגזרית לפתרונות דיור וליווי עבור צעירים חסרי עורף משפחתי (2014), דו"ח הוועדה. ירושלים, ישראל.
  61. ^ קטן, יוסי, צעירים בישראל – בעיות, צרכים ושירותים – תמונת מצב ומבט לעתיד
  62. ^ רבינוביץ', מריה, סקירת שירותים לצעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי
  63. ^ צעירות וצעירים במצבי סיכון, באתר כל זכות
  64. ^ קרומר נבו, מיכל וקומם, מיכל, הצטלבות מקומי שוליים, חברה ורווחה לב, עמ' 347-374
  65. ^ Burwick et. al, Identifying and Serving LGBTQ Youth: Case Studies of Runaway and Homeless Youth Program Grantees
  66. ^ נייר עמדה בנושא: מקרי ההתאבדויות בקהילה הטרנסית והתמודדות הרשויות
  67. ^ נייר עמדה: מחדלי רשויות המדינה בטיפול בקהילה הטרנסג'נדרית בישראל
  68. ^ דיור, תעסוקה ומצבי סיכון - באתר "מעברים"
  69. ^ מסגרות מטעם עמותת "אותות"
  70. ^ 1 2 אסנת אלגום-מזרחי, תוכניות סיוע לחסרי בית בתקופת משבר הקורונה – מבט משווה, באתר הכנסת ומרכז המחקר והמידע, ‏ח' בסיוון תש"ף, 31 במאי 2020
  71. ^ 1 2   בר פלג, מחקר בכנסת מצביע על ההשקעה הנמוכה בחסרי בית בתקופת הקורונה ביחס לעולם, באתר הארץ, 23 ביוני 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חסר_בית&oldid=41271604"