ויקיפדיה

חסר בית

תיאור לאדם ללא קורת גג קבועה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי
(הופנה מהדף חסרי בית)
Disambig RTL.svg המונח "הומלס" מפנה לכאן. לערך העוסק באתר אינטרנט, ראו הומלס (אתר אינטרנט).

חסר בית, דַּר רְחוֹב,[1] מחוסר בית, או מחוסר דיור (באנגלית: Homeless - הוֹמְלֶס) הוא אדם ללא קורת גג קבועה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי. המונח "חסרי בית" עשוי לכלול אף מגזר באוכלוסייה אשר לן במקלטים לחסרי קורת גג, המופעלים על ידי גופים פרטיים או ציבוריים. מספר קטן של חסרי בית בוחרים באורח חיים זה. על פי הערכות, אוכלוסיית ההומלסים כיום מונה כ-150 מיליון בעוד שבתחילת המאה ה-21 חיו בעולם כ-100 מיליון איש חסרי קורת גג.[2] יש הרואים במונח "חסר בית" מונח שאינו מבוסס באופן בלעדי על בעיית חוסר דיור, אלא מכיל אף מרכיבים רגשיים, חברתיים ופסיכולוגיים בעלי חשיבות.[3]

חסר בית מקסיקני ישן על הרצפה ברחוב במקסיקו סיטי
חסר בית צרפתי ברחובות פריז
חסר בית אמריקאי בניו יורק, 2005
מיטתו של חסר בית שוודי בגטבורג

הגדרותעריכה

הגדרת משרד הרווחה והשירותים החברתיים במדינת ישראל לדר רחוב היא: "דר רחוב הנו אדם (גבר או אשה) מעל גיל 18 הגר ברחוב, בבתים נטושים, גנים ושטחים ציבוריים ואתרי בנייה. דר הרחוב שרוי בדרך כלל בהזנחה גופנית או נפשית ונמצא לרוב בניתוק או ניכור ממשפחה תומכת, ואינו נאבק לשינוי מצבו."[4]

בחוק האמריקאי מוגדר המונח "חסר בית":
"(1) אדם אשר חסר כל מקום לינה קבוע, רגיל ומתאים; או,
(2) אדם אשר מקום לינתו העיקרי הוא:

א. מקלט, ציבורי או פרטי, המשמש כמעון זמני (כולל מלונות לנתמכי סעד, מקלטים קהילתיים ומעונות זמניים לחולי נפש);
ב. מוסד המספק מעון זמני לאדם עד לאשפוזו;
ג. מקום בבעלות ציבורית או פרטית המיועד, או משמש בקביעות, כמקום לינה לבני אדם.[5]"

המונח חסר בית מוחלף לאחרונה בביטוי "חסר מגורים". יש אנשים שיש להם פתרון מגורים שאינו נופל תחת קטגוריית בית אולם מהווה עבורם מקום מגורים קבוע. לקטגוריה זו, של חסרי בית אבל בעלי פתרון מגורים נכנסים אלו המוגדרים בסעיף ג' של החוק האמריקאי, או למשל ימאי המתגורר באופן קבוע באנייה שבה הוא עובד, וכאשר הוא בחופשות או בין עבודות הוא מתגורר בבתי מלון. אדם זה מוגדר כחסר בית אבל אינו חסר מגורים. יש בין דרי הרחוב גם בעלי בית שאינם גרים בו, לעיתים ביתם נמצא בעיר אחרת מהעיר שבה בחרו לחיות.

הרחבת ההגדרהעריכה

הגדרת חסר בית המשמשת את שירותי הרווחה מתייחסת רק ל"חוסר בית גלוי" ואינה מתחשבת במצבים של "העדר בית סמוי" (hidden homelessness) ו"העדר בית יחסי" (relative homelessness) בהם[6]:

  • מקום המגורים נעדר יציבות, ביטחון ואיכות - סידורי מגורים לא חוקיים או לא בטוחים מבחינה פיזית
  • מעברים תכופים בין דירות
  • מגורים אצל חברים ומשפחה
  • שהייה לסירוגין בבתים וברחובות
  • משקי בית בסכנת פינוי או נמלט מנושים
  • משקי בית שהוצאות הדיור באות על חשבון צרכים חיוניים כדוגמת מזון ותרופות
  • משקי בית בצפיפות יתר.

בעוד גברים מיוצגים מעבר לשיעורם היחסי באוכלוסייה בקרב חסרי הבית הגלויים, בעיקר בערים הגדולות, הרי שבעיית העדר הבית הסמוי נפוצה יותר אצל נשים ושכיחה בערים קטנות ובפריפריה. הרחבת המושג "חסר בית" אמורה להוביל לפיתוח מדיניות שתענה על מצוקתן של נשים.[7]

הסברים לתופעת חסרי הביתעריכה

לחסרות בית הסברים משני סוגים: הסברים אישיים והסברים מבניים. הסברים אלו אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים, שכן המאפיינים האישיים, לצד מדיניות ומגבלות מבניות, פועלים יחד ומשפיעים על מי שהופך לחסר בית:[8]

1. הסברים אישיים - קושרים את מצבו של חסר הבית בהחלטות שקיבל ובמאפיינים כגון מוגבלות נפשית, שימוש בסמים ואלכוהול, עבריינות ובעיות אלימות בבית. הטענה היא כי האדם הגיע להיות ברחוב עקב החלטה אישית לעזוב את מקום מגוריו ולפרק את הקשרים החברתיים עם קרובי משפחה, בני זוג ואנשים משמעותיים אחרים. החלטות כאלה מביאות גם להחלשת היכולת לקיים חיים עצמאיים.

2. הסברים מבניים - קושרים את מצבו של חסר הבית לסיבות כגון עוני, מחירי דיור, יוקר המחיה, קושי בשוק העבודה ומדיניות הרווחה. לפי התפיסה הזו, אוכלוסיית חסרי הבית היא אוכלוסייה מוחלשת שכרעה תחת הנטל בעל כורחה, ומצבם לא נובע ממעשיהם או מהיעדר המוטיבציה שלהם לשנות את מצבם.

לגישות אלו יש השפעות על המדיניות הננקטת במדינה לטיפול בתופעת חסרי הבית. גישת ההסברים האישיים דורשת השקעה רבה יותר בטיפול אישי בחסרי הבית, בין אם מדובר במתן טיפול פסיכיאטרי לאנשים עם מוגבלות נפשית או בגמילה משימוש בחומרים ממכרים. לעומת זאת, גישת ההסברים המבניים דורשת פתרונות מבניים, כמו הגדלת זמינותו ונגישותו של דיור בר השגה.[9]

מדיניות ומענים לחסרי ביתעריכה

לצד מניעת התדרדרותם של אזרחים למצב של חסרות בית, שני המודלים המקובלים ביחס לטיפול בחסרי בית במדינות המערב הן 'שיטת הרצף הטיפולי' ו'דיור תחילה'. שיטת הרצף הטיפולי הנהוגה גם בישראל, מתבססת על מתן מענים זמניים וסיוע, ההולך ומתמעט ככל שחסר הבית מצליח להשתקם ולעמוד בזכות עצמו, עד להפסקת הסיוע כליל - דוגמת סיוע בדיור זמני, בתשלומי שכר דירה, ליווי סוציאלי וכו'. השיטה המכונה 'דיור תחילה' מעניקה לחסרי הבית דיור קבוע כשלב ראשון בתהליך השיקומי, כשעקרונותיה הן תשלום מלא של שכר הדירה וליווי סוציאלי.[10]

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בחן את יעילות גישות הטיפול ומצא כי "דיור תחילה" מצליחה יותר מגישות אחרות בשימור הדיור לטווח ארוך ומתאימה יותר לדרי רחוב עם מוגבלות נפשית. לעומתה הגישה הליניארית עובדת היטב בהכנה לקראת המעבר לדיור עצמאי, והיא מתאימה במיוחד לדרי רחוב עם בעיות התמכרות שיש להם מוטיבציה גבוהה לשיקום והם מסוגלים להתמודד עם הסדרי דיור משותף. לכן מומלץ לשלב בין שתי הגישות ולהשתמש בהן באופן דיפרנציאלי, בהתאם לצורכי מקבלי השירות.[11]

שירותי בריאות לחסרי ביתעריכה

מתן שירותי בריאות לחסרי בית מהווה אתגר בתחום בריאות הציבור. חסרי בית חשופים במידה רבה יותר מהאוכלוסייה הכללית לסכנות של פגיעות גופניות ובעיות בריאות, עקב שהותם ברחוב ומצבם הכללי המתאפיין בתזונה גרועה, התמכרות לסמים, חשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים וחשיפה רבה יותר למקרי אלימות (מעשי שוד, תקיפה, וכדומה). אחת מבעיות הבריאות הקשות בקרב חסרי הבית היא התפשטות מחלות מידבקות ובמיוחד שחפת, אשר סכנת ההידבקות בה גבוהה במקלטים שבהם לנים בצפיפות חסרי בית רבים.

לצד ריבוי בעיות הבריאות, חסרי הבית מתקשים לקבל שירותי בריאות כיוון שלעיתים קרובות הם חסרי מסמכים מזהים, חסרי ביטוח בריאות, או הוכחת חברות בארגון שירותי בריאות. בערים גדולות בעולם פועלות מרפאות המטפלות בחסרי הבית ללא גביית תשלום ובלא צורך להוכיח זכאות, אולם לעיתים קרובות מרפאות אלה אינן מצליחות להתגבר על זרם הפונים לשירותיהן.

בעיות הבריאות בקרב חסרי הבית הן ייחודיות במידה רבה, ובריכוזים גבוהים של חסרי בית יש מטפלים המתמחים בטיפול בבריאותם. לחסרי הבית שכיחות גבוהה של מחלות עור מגוונות, זאת עקב חשיפתם לקור קיצוני בחורף באזורים גאוגרפיים קרים ועקב קשייהם בשמירה על תנאי היגיינה נאותים. בין חסרי הבית שכיחות גבוהה יותר של מחלות שיניים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. בתחום הרפואה פורסמו ספרי לימוד המתמקדים בטיפול הרפואי והסיעודי באוכלוסיית חסרי הבית[12][13]

קיימים ארגונים רבים, לאומיים ובינלאומיים, המספקים שירותי בריאות לחסרי הבית, אולם קיים מחסור במטפלים מיומנים המוכנים להתנדב לעבודה זו.

פינוי רכוש חסרי ביתעריכה

במקרים רבים, השתכנות חסרי בית ברחוב נתפסת כמטרד על ידי עוברים ושבים, והרשויות המקומיות נאלצות לאזן בין פינוי המטרד לבין יחס ראוי לחסר בית שאין לו לאן לפנות. לאחר פנייה של האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט בעניין זה[14] גובש בתל אביב נוהל לפינוי חסרי בית תוך שמירה על רכושם.

אדריכלות עוינתעריכה

אדריכלות עוינת/מדירה היא עיצוב של המרחב הציבורי באופן שמדיר חלק מהמשתמשים בו.[15] הרשויות, ולעיתים אף אנשים פרטיים, מעצבים ומשנים פרטים במרחב הציבורי כדי להרחיק דרי רחוב משהות בו.

לדוגמה[16]: ספסל ארוך, שהותקנה בו ידית מתכת כדי שלא יהיה ניתן לשכב לישון עליו, או מתקני חניית אופניים המוצבים במקומות לא שימושיים - שמונעים שהייה במקום.

פעילים נגד התופעה, כמו סטיוארט סמפל,[17] מפעילים לחץ ציבורי שמשפיע על הרשויות, ועל עיצוב המרחב הציבורי. המודעות לנושא של התושבים - היא עצמה חשובה, וכשלעצמה גורמת לרשויות לשחזר את העיצוב הלא-מדיר, המקורי.

חסרי בית בישראלעריכה

תופעת חסרי הבית בישראל היא תופעה חדשה יחסית, המוכרת רק מתחילת שנות ה-90 בערים גדולות בישראל.[18] בעוד שבתחילת שנות ה-90 זוהו בתל אביב עשרות בודדות של חסרי בית, הרי שבשנת 2003 הגיע מספרם כמעט לאלף איש. אף שבשנים הראשונות לאחר קום המדינה היה מספר גדול של חסרי בית ברחובות הערים הגדולות, תופעה זו נעלמה תוך שנים ספורות. חלק מדרי הרחוב השתקמו בכוחות עצמם, או שוקמו באמצעות השירותים החברתיים וחלקם אושפזו במוסדות לטיפול בבריאות הנפש. כך, עד לשנות ה-90 חסרי הבית כמעט ולא נראו ברחובות הערים בישראל. העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 חזרה והביאה את תופעת חסרי הבית לערים הגדולות בישראל. ממדי התופעה בתחילת המאה ה-21 הביאו עשר רשויות מקומיות בישראל להפעיל יחידות מיוחדות לטיפול בדרי רחוב במימון משרד הרווחה.[4]

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל פרסם מיפוי נתונים של דרי הרחוב שמשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ביצע בשנת 2019. נמצא בו כי באותה שנה היו בישראל 2,723 דרי רחוב שהיחידות העירוניות לטיפול בדרי רחוב טיפלו בהם. ביחידות מעריכים שהיו בשטחן עוד 276 דרי רחוב לא מוכרים (שלא פנו לקבל שירות). מרבית דרי הרחוב נמצאים במרכז הארץ, בעיקר באזור תל אביב.[9]

עוד עולה מן הנתונים של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים שהרוב המוחלט של דרי הרחוב הם גברים (87%), ולצידם יש מיעוט של נשים (13%). גילם של מרבית דרי הרחוב (כ-58%) הוא בטווח שבין 36 ל-55. כמחצית הם ילידי ברית המועצות לשעבר, כשליש –ילידי הארץ (8% הם מקרב האוכלוסייה הערבית), והשאר הם עולים ממדינות אחרות. רוב מוחלט של דרי הרחוב עושים שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים: 31% עושים שימוש בסמים ו-30% מכורים לאלכוהול, 10% צורכים סמים ואלכוהול יחד ו-3% עושים שימוש לרעה בתרופות. רק 26% מדרי הרחוב מדווחים ככאלו שלא משתמשים כלל בסמים או אלכוהול. בנוגע למצב הבריאותי של דרי הרחוב, לפי אומדנים של משרד הרווחה, כ-18% סובלים מבעיה בריאותית גופנית וכרבע במצב של מוגבלות נפשית. כ-16% מדרי הרחוב חווים תחלואה כפולה.[11]

בהיבט הטיפולי, האחריות על דרי הרחוב בישראל מוטלת על משרד העבודה והרווחה, וכן על מחלקות הרווחה העירוניות, המפעילות יחידות לדרי רחוב. מעבר לכך, ישנן מספר קטן של עמותות העוסקות בנושא בהן לשובע, המפעילה רשת של בתי תמחוי וגגון לדרי רחוב בתל אביב, עמותת מגרש ביתי המשתמשת במודל טיפולי הכולל פעילות ספורטיבית-חברתית כדי לעזור לדרי הרחוב להשתלב בחיים נורמטיביים,[19] עמותת עלם מפעילה מרכזים לדרי רחוב מתחת לגיל 18 וידיד (עמותה) ששמה לה למטרה לפעול "למען תמיכה והעצמת שכבות חלשות בחברה הישראלית והגברת הסולידריות החברתית".

על פי נוהלי הסיוע של משרד השיכון, "מי שמוגדר על ידי מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במשרד הרווחה כדר רחוב ומוכר גם על ידי מנהל מחלקת אכלוס של משרד הבינוי והשיכון זכאי לקבל סיוע למשך ארבע שנים. בשנתיים הראשונות עומד הסכום על 1,170 שקלים לחודש, בשנה השלישית הוא עומד על 1,004 שקלים, ובשנה הרביעית — על 883 שקלים. במשרד השיכון מעבירים את כספי הסיוע ישירות למשכיר הדירה, ובתנאי שהזכאי משתתף בתוכנית שיקומית. אם דר הרחוב לא מצליח לשכור דירה בסכום זה — הוא לא מקבל סיוע". על פי נתונים עדכניים של משרד הרווחה, מתוך כ–1,800 דרי רחוב שהוכרו בשנת 2016, רק 889 מימשו את זכאותם לסיוע בשכר דירה.[20]

צעירים חסרי ביתעריכה

בעשורים הראשונים של המאה ה-21 חלו מספר תמורות ששינו את התפיסה ביחס לצרכיהם המיוחדים של צעירים מעל גיל 18. ראשית, ניכרת ירידה באחוז הגיוס לצה"ל, המהווה אפשרות למעבר הדרגתי לחיים הבוגרים. בנוסף, גיל ההתבגרות מתארך בעולם כולו וכן בישראל, ואיתו החלטות הנוגעות לבחירת מקצוע, לימודים גבוהים ועזיבת בית ההורים. לאור שינויים אלה ואחרים, ישנה הכרה במאפיינים הייחודיים לאוכלוסיית הצעירים מעל גיל 18 ובצורך לפתח עבורם מענים.[21] היעדר קורת גג בשלבי המעבר מנערות לבגרות, פוגע ביכולת להשלים משימות חיים מרכזיות (רכישת השכלה, הכשרה מקצועית והשתלבות בתעסוקה, יצירת זוגיות והקמת משפחה) בשל העיסוק הבסיסי בהישרדות.[22] אי לכך, צעירים ללא קורת גג הם בעלי סיכוי נמוך יותר להשתלבות נורמטיבית בחברה. מלבד הנזק הנגרם לצעירים עצמם, היעדר דיור עשוי להפוך אותם בהמשך לסובלים ממצוקה ומעוני ובשל כך לגרום נזק גם לחברה.[23]

נכון לשנת 2013, בישראל ישנם כ-50,000 צעירים בסיכון בגילאים 18–25. מתוכם, אלפים מתמודדים עם העדר קורת גג. משרד הרווחה והשירותים החברתיים מעריך כי בכל שנה ישנם כ-700 צעירים חדשים הזקוקים לפתרונות דיור בשל היעדר קורת גג או עורף משפחתי. בסך הכל ישנם לפחות 1,300 צעירים הזקוקים לקורת גג בו-זמנית בכל רגע נתון. בתוך אוכלוסייה זו, ניתן לזהות שתי קבוצות מרכזיות של צעירים ללא עורף משפחתי – בוגרי מסגרות השמה חוץ ביתיות שסיימו את שהותם בגיל 18, וכאלה שאינם בוגרים של המסגרות אך מצויים ברחוב או בפתרונות דיור זמניים, נצלניים או פוגעניים.[23][24][25]

בישראל ישנם פתרונות דיור שונים לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי:[26][23]

  1. פתרונות לצעירות בשירות אזרחי לאומי – דירות המספקות מענה ארוך טווח של שנה עד שנתיים
  2. פתרונות לחיילים בודדים – דירות, סיוע בשכר דירה, בתי חייל, לינה בקיבוצים
  3. דירות מעבר ודירות בוגרים – מיועדות לבוגרי מסגרות השמה חוץ וביתית ומופעלות על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועל ידי עמותות. מספקות מענה של שנה וחצי-ארבע שנים
  4. סיוע בשכר דירה – מענה אזרחי שמתבצע בעיקר דרך עמותת "למרחב"
  5. פתרונות חירום – מיועדים לצעירים הנמצאים ברמת סיכון מיידית או בסכנת הידרדרות גבוהה לזנות, סמים, אלימות וכיוצא בזה

צעירים חסרי בית מקהילת הלהט"ב בישראלעריכה

בתוך אוכלוסיית הצעירים חסרי הבית בישראל, צעירים וצעירות מקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים/ות וביסקסואלי/ות) נמצאים בסיכון מוגבר להפוך לחסרי בית. זאת ועוד, אם הופכים לכאלה, הם למעשה מצויים בהצטלבות מיקומי שוליים. מושג זה מתייחס להשפעתם המשולבת של מנגנוני דיכוי של מיעוטים בקטגוריות חברתיות ותרבותיות, כמו מגדר, גזע, זהות מינית ועוד.[27] נתונים מראים על כך שיש סבירות גבוהה שיהפכו לקורבנות לאלימות מינית ופיזית, בריאותם הנפשית והפיזית תפגע והם יעסקו בפעילות מינית מסוכנת ביחס למחוסרי דיור הטרוסקסואלים.[28]

מאפייניםעריכה

ישנם מספר מאפיינים המשותפים לצעירים ולצעירות מקהילת הלהט"ב. ראשית, צעירים רבים חוו פגיעות מיניות על רקע זהות מינית או מגדרית. בנוסף, ישנה התמודדות עם תהליכי התאמה מגדרית וחוויות של מצוקה נפשית על רקע דיספוריה מגדרית.

צרכיםעריכה

לצעירים מקהילת הלהט"ב צרכים ייחודיים, כאשר בראש ובראשונה הם זקוקים למרחב בטוח בו לא יחוו ביטויי אלימות לנוכח זהותם המינית או המגדרית. בנוסף, במסגרות שונות עלולות צעירות להיתקל בצעירים ובאנשי צוות שלא מכבדים את הזהות המגדרית. זאת משום שתהליכי התאמה מגדרית נמצאים על רצף, ופעמים רבות חוסר ידע מקשה על הבנת המורכבות בשלבים שונים של התהליך. דוגמה לכך היא פנייה בלשון פנייה שאינה תואמת את בקשת הצעירה (לדוגמה: אישה טרנסית שפונים אליה בלשון "אתה" ולא בלשון "את"), או שימוש בשם הקודם.[29]

ולבסוף, זקוקים צעירים ולצעירות מקהילת הלהט"ב לליווי המותאם להתמודדות הקונקרטית שלהם: סיוע בתהליכי התאמה מגדרית, הנגשת מענה של הביטוח הלאומי על בסיס דיספוריה מגדרית, מציאת קבוצות חברתיות ועוד. שילוב של צרכים ייחודים וחוסר יכולת של המענים הקיימים להתאים עצמם אליהם, מובילים לכך שפעמים רבות צעירים וצעירות מקהילת הלהט"ב מוצאים עצמן ללא מענה הולם. בחלק מהמקרים מדובר במקומות המוכנים לקלוט צעירים וצעירות להט"ב אך מספקים מענה חלקי בלבד, אולם צעירות וצעירים טרנסג'נדרים/ות, נתקלות במקרים רבים במסגרות המסרבות לקלוט אותן אך ורק בשל זהותן המגדרית.[30]

מענים קיימים לצעירים חסרי בית מקהילת הלהט"בעריכה

כיום קיימים בישראל מספר מענים לצעירים ולצעירות חסרי בית מקהילת הלהט"ב:[31][32]

  1. במרץ 2015 נפתחו בתל אביב שתי דירות מעבר, לצעירות טרנסג'נדריות והשנייה לצעירים טרנסג'נדרים, המופעלות על ידי עמותת "אותות" ובמימון משרד הרווחה. דירות המעבר מספקות מענה לצעירות ולצעירים מגיל 18–30 הנמצאות בעיצומם של תהליכי התאמה מגדרית. במסגרת הדירות, מקבלות הצעירות מענה דיורי, טיפול, ליווי ותמיכה. דירות המעבר מספקות מענה ל-10 צעירות וצעירים.
  2. בינואר 2018 נפתח בחולון הוסטל "אבני דרך" של עמותת "אותות". ההוסטל מספק מענה ארוך טווח של שנה עד שנה וחצי ל-10 צעירים ולצעירות מקהילת הלהט"ב בגילאי 18–25, בליווי ובהכוונה לקראת חיים בוגרים ועצמאיים.
  3. במרץ 2018 נפתח בתל אביב שלטר "הגג הורוד" של עמותת "אותות". "הגג הורוד" הוא מסגרת הלנת חירום לצעירים ולצעירות להט"ב בגילאי 18–25, לתקופה של עד ארבעה חודשים. במהלך השהייה מקבלות הצעירות סיוע במיצוי זכויות, הנגשת שירותי בריאות ובריאות הנפש, ליווי תעסוקתי ומשפטי, גישור מול המשפחה וסיוע במציאת מסגרות המשך.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: חסר בית
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חסר בית

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דַּר רְחוֹב, האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ More Than 100 Million Homeless Worldwide דיווח של סוכנות הידיעות אינטר פרס מחודש מרץ 2005
  3. ^ Somerville, Peter. Rooflessness or rootlessness? International Journal of Urban and Regional Research 1992;16:529-539.
  4. ^ 1 2 דרי רחוב (חסרי בית) באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים
  5. ^ US Code, Title 42, Chapter 119, Subchapter 1, § 11302 אין זה תרגום רשמי של החוק.
  6. ^ רעות גיא, ‏כמה מחוסרי בית יש בישראל וכיצד נכון לסייע להם?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 30 בספטמבר 2017
  7. ^ שלומית בנימין, אזרחות מודרת: המקרה של "חסרות הבית" הסמויות, באתר המוסד לביטוח לאומי
  8. ^ שיינטוך שמואל, חיים בשוליים: מדיניות כלפי אנשים חסרי בית בישראל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 2008
  9. ^ 1 2 טל לנטו, אלן מילשטיין והילה דולב, מדיניות, מענים וסטנדרטים לאיכות הטיפול בדרי רחוב: סקירה בין-לאומית, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏אפריל 2021
  10. ^ יהל פרג', ‏הגיע הזמן שנשאל את עצמנו כמה יעלה לנו לשכן את כל חסרי הבית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 19 באוקטובר 2018
  11. ^ 1 2 טל לנטו, אלן מילשטיין והילה דולב, מדיניות, מענים וסטנדרטים לאיכות הטיפול בדרי רחוב: סקירה בין-לאומית, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏אפריל 2021
  12. ^ O'Connell, James, J, M.D., editor, et al. The Health Care of Homeless Persons: a Manual of Communicable Diseases & Common Problems in Shelters & On the Streets, Boston Health Care for the Homeless Program, 2004. ISBN 0971165084
  13. ^ Hunter, Juanita K. Nursing and Health Care for the Homeless', State University of New York Press, 1993. ISBN 0791413500
  14. ^ עע"ם 105/13 עיריית תל אביב נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל ואחרים, ניתן ב-12 במרץ 2014
  15. ^ כאן 11, הארכיטקטורה שנועדה להעלים את חסרי הבית, יוטיוב, ‏5.1.2019
  16. ^ אפרת ג'רופי, אדריכלות עוינת: למה? ונגד מי היא מכוונת?, Mako, ‏3.8.2016
  17. ^ כאן 11, סטיוארט סמפל, פעיל נגד הארכיטקטורה העויינת - מדבר., יוטיוב, ‏5.1.2020
  18. ^ בני אברהמי ואסנת כהן, תופעת דרות הרחוב בישראל - בעיה ארצית בהיבט עירוני, מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, 2004;19.
  19. ^ עמותת כדורגל לחסרי בית
  20. ^ לי ירון, חסרי בית יכולים לקבל סיוע בשכירות, באתר הארץ, 8 בינואר 2018
  21. ^ שרביט, רחל ווגשל, מנחם, צעירים מעל גיל 18 בטיפול אגף התקון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים., מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית 28, 2008, עמ' 181-185
  22. ^ להב, חיים, צעירים בישראל: מחקר ועבודת שטח, 2018, פרק צעירים חסרי עורף משפחתי וחברתי במעבר מחיי נעורים לחיי בוגרים: המציאות והאתגר, עמ' 195-208
  23. ^ 1 2 3 משרד ראש הממשלה, אגף ממשל וחברה, היוזמה הבינמגזרית לפתרונות דיור וליווי עבור צעירים חסרי עורף משפחתי (2014), דו"ח הוועדה. ירושלים, ישראל.
  24. ^ קטן, יוסי, צעירים בישראל – בעיות, צרכים ושירותים – תמונת מצב ומבט לעתיד
  25. ^ רבינוביץ', מריה, סקירת שירותים לצעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי
  26. ^ צעירות וצעירים במצבי סיכון, באתר כל זכות
  27. ^ קרומר נבו, מיכל וקומם, מיכל, הצטלבות מקומי שוליים, חברה ורווחה לב, עמ' 347-374
  28. ^ Burwick et. al, Identifying and Serving LGBTQ Youth: Case Studies of Runaway and Homeless Youth Program Grantees
  29. ^ נייר עמדה בנושא: מקרי ההתאבדויות בקהילה הטרנסית והתמודדות הרשויות
  30. ^ נייר עמדה: מחדלי רשויות המדינה בטיפול בקהילה הטרנסג'נדרית בישראל
  31. ^ דיור, תעסוקה ומצבי סיכון - באתר "מעברים"
  32. ^ מסגרות מטעם עמותת "אותות"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חסר_בית&oldid=34083754"