ראש האופוזיציה (ישראל)
ראש האופוזיציה בכנסת (מכונה לעיתים בשגגה: יו"ר/יושב-ראש האופוזיציה) הוא חבר הכנסת מהסיעה הגדולה באופוזיציה שעליו הודיעה אותה סיעה ליושב ראש הכנסת, או חבר כנסת אחר מסיעות האופוזיציה שזכה לתמיכה בכתב של יותר ממחציתם. בדרך כלל ממלא את התפקיד מי שעומד בראשות הסיעה הגדולה מבין סיעות האופוזיציה. לראש האופוזיציה בישראל לא היה מעמד מוגדר בחוק עד שנת 2000, אז שינתה הכנסת את חוק הכנסת (תיקון מספר 8), והתפקיד הפך למשמעותי יותר.
איוש נוכחי | יאיר לפיד |
---|---|
תאריך כניסה לתפקיד | 2 בינואר 2023 |
דרכי מינוי | סיעות האופוזיציה[א] |
תחום שיפוט | ישראל |
מושב המשרה | הכנסת |
משך כהונה קצוב | כהונת הכנסת |
ייסוד המשרה | 17 ביולי 2000 |
איוש ראשון |
|
היסטוריה
עריכהעד שנת 2000 תפקיד ראש האופוזיציה לא היה תפקיד רשמי אלא תפקיד של כבוד. ראש המפלגה הגדולה ביותר שלא השתתפה בקואליציה כיהן כראש האופוזיציה. במשך למעלה מיובל שנים (למעט פעמיים) הוקמה ממשלה על ידי הליכוד (בגלגוליה השונים) או על ידי מפלגת העבודה (בגלגוליה השונים) בלא שהמפלגה השנייה תכהן בה, וכך יצא שלמעט בתקופת ממשלות האחדות של לוי אשכול וגולדה מאיר (1967–1970) ובתקופת ממשלות האחדות של שמעון פרס ויצחק שמיר (1984–1990), בהן ישבו הליכוד והעבודה לממשלה אחת, תמיד עמד בראשות האופוזיציה יושב ראש הליכוד או יושב ראש העבודה, ואף מקובל לומר שבאותן השנים בהן הליכוד והעבודה ישבו בממשלה אחת, לא היה לכנסת ראש אופוזיציה בקנה מידה רחב.
במהלך 52 השנים הראשונות של המדינה, לא היה לראש האופוזיציה תפקיד מוגדר בחוק, ולכאורה ראש הממשלה לא היה מחויב להתייחס אליו במישור הפרלמנטרי. על אף זאת, היו ראשי הממשלות מעדכנים את ראשי האופוזיציה ומתייעצים עמם בהחלטות מרכזיות בחייה של המדינה (למשל, זכור כי טרם תקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב-7 ביוני 1981, התייעץ ראש הממשלה בגין עם ראש האופוזיציה פרס,[1] אף שלא היה חייב בכך), וכן היה לו איזשהו תפקיד מסורתי מסוים בדיוניה של הכנסת.
אמנם, גם בהיעדר חוק, היה קיים נוהג של פגישות עדכון ודיווח של ראש הממשלה לראש הסיעה הגדולה שאינה מיוצגת בממשלה, אך הדבר נעשה בהתאם לרצונו של ראש הממשלה, בלי שמוטלת עליו חובה של דיווח תקופתי. כמו כן, בעת קיום ממשלת אחדות לאומית לא היה מנהיג אופוזיציה מוכר. השאלה האם לקיים את חובת הדיווח או את הנוהל של עדכון ודיווח לראש האופוזיציה או לא הייתה לפי דעתו ורצונו של ראש הממשלה.
האופוזיציה, שמורכבת בדרך כלל ממספר מפלגות שהדבר היחיד המשותף ביניהן הוא שאינן חברות בקואליציה, אינה בהכרח מאוחדת סביב ראש האופוזיציה, וראש האופוזיציה אינו נדרש לייצג את האינטרסים של כל אחת מהמפלגות. הדבר הגיע לידי ביטוי, למשל, כאשר שינוי "הופרשה" מהקואליציה של ממשלת אריאל שרון, ומפלגת העבודה נכנסה במקומה. כתוצאה מכך התמנה יוסף לפיד ב-10 בינואר 2005 לראש האופוזיציה, על אף שהסיעות החרדיות (יהדות התורה וש"ס) לא הכירו במרותו, וטענו כי אינו מייצג אותן.
מעמד חוקתי
עריכהתיקון מספר 8 לחוק הכנסת
עריכהב-1999 יזם שר המשפטים יוסי ביילין את הצעת חוק ראש האופוזיציה, שנועדה לעגן את מעמדו של ראש האופוזיציה בחוק ולחזקו כמנגנון בקרה על העשייה הממשלתית.[2][3] בראשית שנת 2000 הוגשו שתי הצעות חוק לתיקון מעמדו של ראש האופוזיציה, האחת הצעת חוק ממשלתית, והשנייה הצעת חוק פרטית של ח"כ עוזי לנדאו. שתי הצעות החוק מוזגו על ידי ועדת הכנסת להצעת חוק אחת, וב-17 ביולי 2000 קיבלה הכנסת את תיקון מס' 8 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, בו תוקן פרק ו' לחוק, שעסק בתפקידו של ראש האופוזיציה.
בעקבות התיקון לחוק, התפקיד – שהיה עד אז תפקיד של כבוד בלבד – קיבל תוקף חוקי, שמעניק לבעליו הן זכויות מיוחדות והן שכר מוגדל.
להלן נוסח חוק הכנסת (תיקון מספר 8) התש"ס שנת 2000.[4][ב]
- פרק ו': ראש האופוזיציה
- 11. קביעת ראש האופוזיציה
- (א) ראש האופוזיציה יהיה חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה, ומבין סיעות שוות בגודלן זו שזכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות, שעליו הודיעה אותה סיעה ליושב ראש הכנסת, אלא אם כן הודיעו ליושב ראש הכנסת בכתב, בכל עת, יותר ממחצית חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה, על חבר כנסת אחר מביניהם.
- (ב) יושב ראש הכנסת יודיע בכנסת על קביעתו של ראש האופוזיציה בתום 14 ימים לאחר תחילת כהונתם של ראש הממשלה והשרים לפי סעיף 14 לחוק-יסוד: הממשלה, ואם נקבע ראש אופוזיציה אחר במקומו - סמוך לאחר הקביעה; ראש האופוזיציה ייכנס לכהונתו עם מסירת ההודעה.
- (ג) בסעיף זה, "סיעות האופוזיציה" - הסיעות בכנסת שאינן צדדים להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה, ושהודיעו על כך ליושב ראש הכנסת.
- 12. הפסקת כהונה
- (א) ראש האופוזיציה יחדל לכהן בתפקידו באחת מאלה:
- (1) הוא נפטר או התפטר מכהונתו;
- (2) הוא חדל להיות חבר הכנסת או הושעה מחברותו בכנסת;
- (3) נקבע ראש אופוזיציה אחר במקומו לפי סעיף 11.
- (ב) הוראות סעיפים 7 ו-8 יחולו, בשינויים המחויבים, על ראש האופוזיציה; הושעה ראש האופוזיציה מכהונתו, ייקבע ראש אופוזיציה זמני, לפי סעיף 11.
- 13. דיווח ראש הממשלה לראש האופוזיציה
- ראש הממשלה יזמין לפי הצורך, ולא פחות מאשר פעם בחודש, את ראש האופוזיציה ויעדכן אותו בענייני המדינה.
- 14. מעמד ראש האופוזיציה בכנסת
- ראש האופוזיציה רשאי לנאום במליאת הכנסת מיד אחרי ראש הממשלה; הוראות נוספות בעניין מעמדו ותפקידיו של ראש האופוזיציה בכנסת ייקבעו בתקנון הכנסת.
- 15. מעמד ראש האופוזיציה בטקסים ממלכתיים
- לראש האופוזיציה ייוחד מקום בטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה, בהתאם לכללים שייקבעו על ידי הממשלה.
- 16. שכר ותנאי עבודה
- (א) ועדת הכנסת תקבע את שכרו של ראש האופוזיציה בהתאם לפרק ט'; ובלבד שלא יפחת שכרו של ראש האופוזיציה משכרו של שר; כן תקבע ועדת הכנסת הוראות בדבר תנאי עבודתו של ראש האופוזיציה, ובדבר הצוות המקצועי והמינהלי שיעמוד לרשותו.
- (ב) בסעיף זה, "שכר" - משכורת חודשית, תוספות, הענקות ותשלומים אחרים.
תנאים נלווים
עריכהראש האופוזיציה מאובטח בידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות של שירות הביטחון הכללי כחלק מהיותו אחד משבעת סמלי השלטון במדינת ישראל.
ראש־האופוזיציה זכאי ל־3 יועצים פרלמנטריים, ראש מטה, תקציב ליצירת קשר עם הציבור בסכום של 55 אלף שקל בשנה, תקציב כיבוד שנתי של 27 אלף שקל, 10 ימי שהייה בחו"ל עם עוזר ושכר חודשי של 50 אלף שקל ברוטו חודש.[6]
ראשי האופוזיציה
עריכה1948—2000
עריכהעד שנת 2000, לפני תיקון 8 של חוק הכנסת,[4] לא הוגדר תפקיד ראש האופוזיציה באופן רשמי. עם זאת, מקובל היה לכנות את ראש הסיעה הגדולה ביותר שאינה שותפה בממשלה בשם "ראש האופוזיציה". בטבלה שלהלן מנויים ראשי הסיעות הגדולות ביותר שלא ישבו בממשלה, ולאו דווקא ראשי האופוזיציה הרעיונית לממשלה.
מס' | דיוקן | שם (תקופת חיים) |
סיעה | תקופת כהונה | הכנסת | אופוזיציה לממשלה | ראש הממשלה | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תאריך לועזי | |||||||||
1 | יצחק טבנקין
(1887–1971) |
מפ"ם | 10 במרץ 1949 | 20 באוגוסט 1951 | הראשונה | הראשונה | דוד בן-גוריון | ||
השנייה | |||||||||
2 | פרץ ברנשטיין
(1890–1971) |
הציונים הכלליים | 8 באוקטובר 1951 | 24 בדצמבר 1952 | השנייה | השלישית | |||
3 | מאיר יערי
(1897–1987) |
מפ"ם | 24 בדצמבר 1952 | 29 ביוני 1955 | הרביעית | ||||
החמישית | משה שרת | ||||||||
(2) | פרץ ברנשטיין
(1890–1971) |
הציונים הכלליים | 29 ביוני 1955 | 15 באוגוסט 1955 | השישית | ||||
4 | מנחם בגין
(1913–1992) |
חרות | 3 בנובמבר 1955 | 30 בנובמבר 1959 | השלישית | השביעית | דוד בן-גוריון | ||
השמינית | |||||||||
17 בדצמבר 1959 | 4 בספטמבר 1961 | הרביעית | התשיעית | ||||||
2 בנובמבר 1961 | 22 בנובמבר 1965 | החמישית | העשירית | ||||||
האחת עשרה | לוי אשכול | ||||||||
השתים עשרה | |||||||||
גח"ל חרות |
12 בינואר 1966 | 5 ביוני 1967 | השישית | השלוש עשרה | |||||
5 | יצחק מאיר לוין
(1893–1971) |
אגודת ישראל | 5 ביוני 1967 | 17 בנובמבר 1969 | |||||
הארבע עשרה | גולדה מאיר | ||||||||
15 בדצמבר 1969 | 6 באוגוסט 1970 | השביעית | החמש עשרה | ||||||
(4) | מנחם בגין
(1913–1992) |
גח"ל חרות |
6 באוגוסט 1970 | 13 ביוני 1977 | |||||
הליכוד חרות | |||||||||
השמינית | השש עשרה | ||||||||
השבע עשרה | יצחק רבין | ||||||||
6 | שמעון פרס
(1923–2016) |
המערך העבודה |
20 ביוני 1977 | 13 באוגוסט 1984 | התשיעית | השמונה עשרה | מנחם בגין | ||
העשירית | התשע עשרה | ||||||||
העשרים | יצחק שמיר | ||||||||
7 | יובל נאמן
(1925–2006) |
התחיה-צומת התחיה |
13 בספטמבר 1984 | 21 בנובמבר 1988 | האחת עשרה | העשרים ואחת | שמעון פרס | ||
התחיה | |||||||||
העשרים ושתיים | יצחק שמיר | ||||||||
8 | שולמית אלוני
(1927–2014) |
רצ | 22 בדצמבר 1988 | 15 במרץ 1990 | השתים עשרה | העשרים ושלוש | |||
(6) | שמעון פרס
(1923–2016) |
המערך העבודה |
15 במרץ 1990 | 13 ביולי 1992 | |||||
העשרים וארבע | |||||||||
העבודה | |||||||||
9 | יצחק שמיר
(1915–2012) |
הליכוד | 13 ביולי 1992 | 24 במרץ 1993 | השלוש עשרה | העשרים וחמש | יצחק רבין | ||
10 | בנימין נתניהו
(1949–) |
24 במרץ 1993 | 17 ביוני 1996 | ||||||
העשרים ושש | שמעון פרס | ||||||||
(6) | שמעון פרס
(1923–2016) |
העבודה | 18 ביוני 1996 | 1 ביולי 1997 | הארבע עשרה | העשרים ושבע | בנימין נתניהו | ||
11 | אהוד ברק
(1942–) |
1 ביולי 1997 | 7 ביוני 1999 | ||||||
12 | אריאל שרון
(1928–2014) |
הליכוד | 6 ביולי 1999 | 30 ביולי 2000 | החמש עשרה | העשרים ושמונה | אהוד ברק |
לאחר קביעת התפקיד בחוק הכנסת (מ-2000 ואילך)
עריכהבשנת 2000 הועבר תיקון מספר 8 לחוק הכנסת בו הוסדר מעמדו של ראש האופוזיציה בחוק. ניתן לו מעמד רשמי, ניתנו לו סמכויות, נקבע כי יקבל תדרוך ביטחוני מראש הממשלה ועוד.[4]
מס' | דיוקן | שם (תקופת חיים) |
סיעה | תקופת כהונה | הכנסת | אופוזיציה לממשלה | ראש הממשלה | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תאריך לועזי | |||||||||
1 | אריאל שרון (1928–2014) |
הליכוד | 31 ביולי 2000 | 7 במרץ 2001 | החמש עשרה | העשרים ושמונה | אהוד ברק | ||
2 | יוסי שריד (1940–2015) |
מרצ | 21 במרץ 2001 | 4 בנובמבר 2002 | העשרים ותשע | אריאל שרון | |||
3 | בנימין בן אליעזר (1936–2016) |
העבודה-מימד העבודה |
4 בנובמבר 2002 | 17 בפברואר 2003 | |||||
4 | עמרם מצנע (1945–) |
12 במרץ 2003 | 13 במאי 2003 | השש עשרה | השלושים | ||||
5 | דליה איציק (1952–) |
13 במאי 2003 | 25 ביוני 2003 | ||||||
6 | שמעון פרס (1923–2016) |
25 ביוני 2003 | 9 בינואר 2005 | ||||||
7 | יוסף לפיד (1931–2008) |
שינוי | 10 בינואר 2005 | 23 בנובמבר 2005 | |||||
8 | עמיר פרץ (1952–) |
העבודה-מימד העבודה |
23 בנובמבר 2005 | 16 בינואר 2006 | |||||
9 | בנימין נתניהו (1949–) |
הליכוד | 16 בינואר 2006 | 17 באפריל 2006 | |||||
15 במאי 2006 | 24 בפברואר 2009 | השבע עשרה | השלושים ואחת | אהוד אולמרט | |||||
10 | ציפי לבני (1958–) |
קדימה | 6 באפריל 2009 | 2 באפריל 2012 | השמונה עשרה | השלושים ושתיים | בנימין נתניהו | ||
11 | שאול מופז (1948–) |
2 באפריל 2012 | 9 במאי 2012 | ||||||
12 | שלי יחימוביץ' (1960–) |
העבודה | 9 במאי 2012 | 23 ביולי 2012 | |||||
(11) | שאול מופז (1948–) |
קדימה | 23 ביולי 2012 | 5 בפברואר 2013 | |||||
(12) | שלי יחימוביץ' (1960–) |
העבודה | 9 באפריל 2013 | 25 בנובמבר 2013 | התשע עשרה | השלושים ושלוש | |||
13 | יצחק הרצוג (1960–) |
25 בנובמבר 2013 | 31 במרץ 2015 | ||||||
המחנה הציוני העבודה |
1 ביוני 2015 | 31 ביולי 2018 | העשרים | השלושים וארבע | |||||
(10) | ציפי לבני (1958–) |
המחנה הציוני התנועה |
1 באוגוסט 2018 | 1 בינואר 2019 | |||||
(12) | שלי יחימוביץ' (1960–) |
העבודה | 1 בינואר 2019 | 30 באפריל 2019 | |||||
לא מאויש[ג] | העשרים ואחת | ||||||||
העשרים ושתיים | |||||||||
14 | יאיר לפיד (1963–) |
יש עתיד-תל"ם יש עתיד |
27 במאי 2020 | 6 באפריל 2021 | העשרים ושלוש | השלושים וחמש | |||
(9) | בנימין נתניהו (1949–) |
הליכוד | 28 ביוני 2021 | 15 בנובמבר 2022 | העשרים וארבע | השלושים ושש | נפתלי בנט | ||
יאיר לפיד | |||||||||
(14) | יאיר לפיד (1963–) |
יש עתיד | 2 בינואר 2023 | מכהן | העשרים וחמש | השלושים ושבע | בנימין נתניהו |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- ראש האופוזיציה, אתר הכנסת
- ראש האופוזיציה, לקסיקון הכנסת
- חוק הכנסת, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
עריכה- ^ לפי המוגדר בפרק ו' בחוק הכנסת
- ^ זהו אינו הנוסח העדכני של החוק; כדרכו של חוק, החוק תוקן ושונה מאז.[5]
- ^ בעקבות המשבר הפוליטי בשנים 2019–2020, במהלכו לא הוקמה ממשלה לאורך כל ימיהן של הכנסות ה-21 וה-22 ולא מונה ראש אופוזיציה. עם זאת, ח"כ בני גנץ שימש ראש האופוזיציה דה-פקטו, שכן הוא היה יו"ר הסיעה הגדולה ביותר שלא יוצגה בממשלת המעבר, כחול לבן.
- ^ בחירות 1981 - לאחר תקיפת הכור בעיראק, בלשונית "ערב הבחירות", באתר הספרייה הלאומית.
- ^ הדס מגן, הצעת חוק: ימונה "ראש אופוזיציה" שיקבל שכר של שר, באתר גלובס, 26 בספטמבר 1999
- ^ הצעת חוק - ראש האופוזיציה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 19 בינואר 2000
- ^ 1 2 3 חוק הכנסת (תיקון מס' 8), התש"ס 2000, באתר הכנסת
- ^ פרק ו׳: ראש האופוזיציה – נוסח עדכני, מתוך חוק הכנסת, בספר החוקים הפתוח
- ^ צבי זרחיה, נתניהו לא ראוי לשתי לשכות, באתר כלכליסט, 19 באוקטובר 2021