ראש האופוזיציה (ישראל)

מנהיג האופוזיציה בכנסת

ראש האופוזיציה בכנסת (מכונה לעיתים בשגגה: יו"ר/יושב-ראש האופוזיציה) הוא חבר הכנסת מהסיעה הגדולה באופוזיציה שעליו הודיעה אותה סיעה ליושב ראש הכנסת, או חבר כנסת אחר מסיעות האופוזיציה שזכה לתמיכה בכתב של יותר ממחציתם. בדרך כלל ממלא את התפקיד מי שעומד בראשות הסיעה הגדולה מבין סיעות האופוזיציה. לראש האופוזיציה בישראל לא היה מעמד מוגדר בחוק עד שנת 2000, אז שינתה הכנסת את חוק הכנסת (תיקון מספר 8), והתפקיד הפך למשמעותי יותר.

ראש האופוזיציה
איוש נוכחי יאיר לפיד
תאריך כניסה לתפקיד 2 בינואר 2023
דרכי מינוי סיעות האופוזיציה[א]
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
מושב המשרה הכנסת
משך כהונה קצוב כהונת הכנסת
ייסוד המשרה 17 ביולי 2000
איוש ראשון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

עד שנת 2000 תפקיד ראש האופוזיציה לא היה תפקיד רשמי אלא תפקיד של כבוד. ראש המפלגה הגדולה ביותר שלא השתתפה בקואליציה כיהן כראש האופוזיציה. במשך למעלה מיובל שנים (למעט פעמיים) הוקמה ממשלה על ידי הליכוד (בגלגוליה השונים) או על ידי מפלגת העבודה (בגלגוליה השונים) בלא שהמפלגה השנייה תכהן בה, וכך יצא שלמעט בתקופת ממשלות האחדות של לוי אשכול וגולדה מאיר (1967–1970) ובתקופת ממשלות האחדות של שמעון פרס ויצחק שמיר (1984–1990), בהן ישבו הליכוד והעבודה לממשלה אחת, תמיד עמד בראשות האופוזיציה יושב ראש הליכוד או יושב ראש העבודה, ואף מקובל לומר שבאותן השנים בהן הליכוד והעבודה ישבו בממשלה אחת, לא היה לכנסת ראש אופוזיציה בקנה מידה רחב.

במהלך 52 השנים הראשונות של המדינה, לא היה לראש האופוזיציה תפקיד מוגדר בחוק, ולכאורה ראש הממשלה לא היה מחויב להתייחס אליו במישור הפרלמנטרי. על אף זאת, היו ראשי הממשלות מעדכנים את ראשי האופוזיציה ומתייעצים עמם בהחלטות מרכזיות בחייה של המדינה (למשל, זכור כי טרם תקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב-7 ביוני 1981, התייעץ ראש הממשלה בגין עם ראש האופוזיציה פרס,[1] אף שלא היה חייב בכך), וכן היה לו איזשהו תפקיד מסורתי מסוים בדיוניה של הכנסת.

אמנם, גם בהיעדר חוק, היה קיים נוהג של פגישות עדכון ודיווח של ראש הממשלה לראש הסיעה הגדולה שאינה מיוצגת בממשלה, אך הדבר נעשה בהתאם לרצונו של ראש הממשלה, בלי שמוטלת עליו חובה של דיווח תקופתי. כמו כן, בעת קיום ממשלת אחדות לאומית לא היה מנהיג אופוזיציה מוכר. השאלה האם לקיים את חובת הדיווח או את הנוהל של עדכון ודיווח לראש האופוזיציה או לא הייתה לפי דעתו ורצונו של ראש הממשלה.

האופוזיציה, שמורכבת בדרך כלל ממספר מפלגות שהדבר היחיד המשותף ביניהן הוא שאינן חברות בקואליציה, אינה בהכרח מאוחדת סביב ראש האופוזיציה, וראש האופוזיציה אינו נדרש לייצג את האינטרסים של כל אחת מהמפלגות. הדבר הגיע לידי ביטוי, למשל, כאשר שינוי "הופרשה" מהקואליציה של ממשלת אריאל שרון, ומפלגת העבודה נכנסה במקומה. כתוצאה מכך התמנה יוסף לפיד ב-10 בינואר 2005 לראש האופוזיציה, על אף שהסיעות החרדיות (יהדות התורה וש"ס) לא הכירו במרותו, וטענו כי אינו מייצג אותן.

מעמד חוקתי

עריכה

תיקון מספר 8 לחוק הכנסת

עריכה

ב-1999 יזם שר המשפטים יוסי ביילין את הצעת חוק ראש האופוזיציה, שנועדה לעגן את מעמדו של ראש האופוזיציה בחוק ולחזקו כמנגנון בקרה על העשייה הממשלתית.[2][3] בראשית שנת 2000 הוגשו שתי הצעות חוק לתיקון מעמדו של ראש האופוזיציה, האחת הצעת חוק ממשלתית, והשנייה הצעת חוק פרטית של ח"כ עוזי לנדאו. שתי הצעות החוק מוזגו על ידי ועדת הכנסת להצעת חוק אחת, וב-17 ביולי 2000 קיבלה הכנסת את תיקון מס' 8 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, בו תוקן פרק ו' לחוק, שעסק בתפקידו של ראש האופוזיציה.

בעקבות התיקון לחוק, התפקיד – שהיה עד אז תפקיד של כבוד בלבד – קיבל תוקף חוקי, שמעניק לבעליו הן זכויות מיוחדות והן שכר מוגדל.

להלן נוסח חוק הכנסת (תיקון מספר 8) התש"ס­ שנת 2000.[4][ב]

פרק ו': ראש האופוזיציה
11. קביעת ראש האופוזיציה
(א) ראש האופוזיציה יהיה חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה, ומבין סיעות שוות בגודלן זו שזכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות, שעליו הודיעה אותה סיעה ליושב ראש הכנסת, אלא אם כן הודיעו ליושב ראש הכנסת בכתב, בכל עת, יותר ממחצית חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה, על חבר כנסת אחר מביניהם.
(ב) יושב ראש הכנסת יודיע בכנסת על קביעתו של ראש האופוזיציה בתום 14 ימים לאחר תחילת כהונתם של ראש הממשלה והשרים לפי סעיף 14 לחוק-יסוד: הממשלה, ואם נקבע ראש אופוזיציה אחר במקומו - סמוך לאחר הקביעה; ראש האופוזיציה ייכנס לכהונתו עם מסירת ההודעה.
(ג) בסעיף זה, "סיעות האופוזיציה" - הסיעות בכנסת שאינן צדדים להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה, ושהודיעו על כך ליושב ראש הכנסת.
12. הפסקת כהונה
(א) ראש האופוזיציה יחדל לכהן בתפקידו באחת מאלה:
(1) הוא נפטר או התפטר מכהונתו;
(2) הוא חדל להיות חבר הכנסת או הושעה מחברותו בכנסת;
(3) נקבע ראש אופוזיציה אחר במקומו לפי סעיף 11.
(ב) הוראות סעיפים 7 ו-8 יחולו, בשינויים המחויבים, על ראש האופוזיציה; הושעה ראש האופוזיציה מכהונתו, ייקבע ראש אופוזיציה זמני, לפי סעיף 11.
13. דיווח ראש הממשלה לראש האופוזיציה
ראש הממשלה יזמין לפי הצורך, ולא פחות מאשר פעם בחודש, את ראש האופוזיציה ויעדכן אותו בענייני המדינה.
14. מעמד ראש האופוזיציה בכנסת
ראש האופוזיציה רשאי לנאום במליאת הכנסת מיד אחרי ראש הממשלה; הוראות נוספות בעניין מעמדו ותפקידיו של ראש האופוזיציה בכנסת ייקבעו בתקנון הכנסת.
15. מעמד ראש האופוזיציה בטקסים ממלכתיים
לראש האופוזיציה ייוחד מקום בטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה, בהתאם לכללים שייקבעו על ידי הממשלה.
16. שכר ותנאי עבודה
(א) ועדת הכנסת תקבע את שכרו של ראש האופוזיציה בהתאם לפרק ט'; ובלבד שלא יפחת שכרו של ראש האופוזיציה משכרו של שר; כן תקבע ועדת הכנסת הוראות בדבר תנאי עבודתו של ראש האופוזיציה, ובדבר הצוות המקצועי והמינהלי שיעמוד לרשותו.
(ב) בסעיף זה, "שכר" - משכורת חודשית, תוספות, הענקות ותשלומים אחרים.

תנאים נלווים

עריכה

ראש האופוזיציה מאובטח בידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות של שירות הביטחון הכללי כחלק מהיותו אחד משבעת סמלי השלטון במדינת ישראל.

ראש־האופוזיציה זכאי ל־3 יועצים פרלמנטריים, ראש מטה, תקציב ליצירת קשר עם הציבור בסכום של 55 אלף שקל בשנה, תקציב כיבוד שנתי של 27 אלף שקל, 10 ימי שהייה בחו"ל עם עוזר ושכר חודשי של 50 אלף שקל ברוטו חודש.[6]

ראשי האופוזיציה

עריכה

1948—2000

עריכה

עד שנת 2000, לפני תיקון 8 של חוק הכנסת,[4] לא הוגדר תפקיד ראש האופוזיציה באופן רשמי. עם זאת, מקובל היה לכנות את ראש הסיעה הגדולה ביותר שאינה שותפה בממשלה בשם "ראש האופוזיציה". בטבלה שלהלן מנויים ראשי הסיעות הגדולות ביותר שלא ישבו בממשלה, ולאו דווקא ראשי האופוזיציה הרעיונית לממשלה.

 
ראשי האופוזיציה עד שנת 2000
מס' דיוקן שם
(תקופת חיים)
סיעה תקופת כהונה הכנסת אופוזיציה לממשלה ראש הממשלה
תאריך לועזי
1   יצחק טבנקין

(1887–1971)

מפ"ם 10 במרץ 1949 20 באוגוסט 1951 הראשונה הראשונה דוד בן-גוריון
השנייה
2   פרץ ברנשטיין

(1890–1971)

הציונים הכלליים 8 באוקטובר 1951 24 בדצמבר 1952 השנייה השלישית
3   מאיר יערי

(1897–1987)

מפ"ם 24 בדצמבר 1952 29 ביוני 1955 הרביעית
החמישית משה שרת
(2)   פרץ ברנשטיין

(1890–1971)

הציונים הכלליים 29 ביוני 1955 15 באוגוסט 1955 השישית
4   מנחם בגין

(1913–1992)

חרות 3 בנובמבר 1955 30 בנובמבר 1959 השלישית השביעית דוד בן-גוריון
השמינית
17 בדצמבר 1959 4 בספטמבר 1961 הרביעית התשיעית
2 בנובמבר 1961 22 בנובמבר 1965 החמישית העשירית
האחת עשרה לוי אשכול
השתים עשרה
גח"ל
חרות
12 בינואר 1966 5 ביוני 1967 השישית השלוש עשרה
5   יצחק מאיר לוין

(1893–1971)

אגודת ישראל 5 ביוני 1967 17 בנובמבר 1969
הארבע עשרה גולדה מאיר
15 בדצמבר 1969 6 באוגוסט 1970 השביעית החמש עשרה
(4)   מנחם בגין

(1913–1992)

גח"ל
חרות
6 באוגוסט 1970 13 ביוני 1977
הליכוד
חרות
השמינית השש עשרה
השבע עשרה יצחק רבין
6   שמעון פרס

(1923–2016)

המערך
העבודה
20 ביוני 1977 13 באוגוסט 1984 התשיעית השמונה עשרה מנחם בגין
העשירית התשע עשרה
העשרים יצחק שמיר
7   יובל נאמן

(1925–2006)

התחיה-צומת
התחיה
13 בספטמבר 1984 21 בנובמבר 1988 האחת עשרה העשרים ואחת שמעון פרס
התחיה
העשרים ושתיים יצחק שמיר
8   שולמית אלוני

(1927–2014)

רצ 22 בדצמבר 1988 15 במרץ 1990 השתים עשרה העשרים ושלוש
(6)   שמעון פרס

(1923–2016)

המערך
העבודה
15 במרץ 1990 13 ביולי 1992
העשרים וארבע
העבודה
9   יצחק שמיר

(1915–2012)

הליכוד 13 ביולי 1992 24 במרץ 1993 השלוש עשרה העשרים וחמש יצחק רבין
10   בנימין נתניהו

(1949–)

24 במרץ 1993 17 ביוני 1996
העשרים ושש שמעון פרס
(6)   שמעון פרס

(1923–2016)

העבודה 18 ביוני 1996 1 ביולי 1997 הארבע עשרה העשרים ושבע בנימין נתניהו
11   אהוד ברק

(1942–)

1 ביולי 1997 7 ביוני 1999
12   אריאל שרון

(1928–2014)

הליכוד 6 ביולי 1999 30 ביולי 2000 החמש עשרה העשרים ושמונה אהוד ברק

לאחר קביעת התפקיד בחוק הכנסת (מ-2000 ואילך)

עריכה

בשנת 2000 הועבר תיקון מספר 8 לחוק הכנסת בו הוסדר מעמדו של ראש האופוזיציה בחוק. ניתן לו מעמד רשמי, ניתנו לו סמכויות, נקבע כי יקבל תדרוך ביטחוני מראש הממשלה ועוד.[4]

 
ראשי האופוזיציה משנת 2000
מס' דיוקן שם
(תקופת חיים)
סיעה תקופת כהונה הכנסת אופוזיציה לממשלה ראש הממשלה
תאריך לועזי
1   אריאל שרון
(1928–2014)
הליכוד 31 ביולי 2000 7 במרץ 2001 החמש עשרה העשרים ושמונה אהוד ברק
2   יוסי שריד
(1940–2015)
מרצ 21 במרץ 2001 4 בנובמבר 2002 העשרים ותשע אריאל שרון
3   בנימין בן אליעזר
(1936–2016)
העבודה-מימד
העבודה
4 בנובמבר 2002 17 בפברואר 2003
4   עמרם מצנע
(1945–)
12 במרץ 2003 13 במאי 2003 השש עשרה השלושים
5   דליה איציק
(1952–)
13 במאי 2003 25 ביוני 2003
6   שמעון פרס
(1923–2016)
25 ביוני 2003 9 בינואר 2005
7   יוסף לפיד
(1931–2008)
שינוי 10 בינואר 2005 23 בנובמבר 2005
8   עמיר פרץ
(1952–)
העבודה-מימד
העבודה
23 בנובמבר 2005 16 בינואר 2006
9   בנימין נתניהו
(1949–)
הליכוד 16 בינואר 2006 17 באפריל 2006
15 במאי 2006 24 בפברואר 2009 השבע עשרה השלושים ואחת אהוד אולמרט
10   ציפי לבני
(1958–)
קדימה 6 באפריל 2009 2 באפריל 2012 השמונה עשרה השלושים ושתיים בנימין נתניהו
11   שאול מופז
(1948–)
2 באפריל 2012 9 במאי 2012
12   שלי יחימוביץ'
(1960–)
העבודה 9 במאי 2012 23 ביולי 2012
(11)   שאול מופז
(1948–)
קדימה 23 ביולי 2012 5 בפברואר 2013
(12)   שלי יחימוביץ'
(1960–)
העבודה 9 באפריל 2013 25 בנובמבר 2013 התשע עשרה השלושים ושלוש
13   יצחק הרצוג
(1960–)
25 בנובמבר 2013 31 במרץ 2015
המחנה הציוני
העבודה
1 ביוני 2015 31 ביולי 2018 העשרים השלושים וארבע
(10)   ציפי לבני
(1958–)
המחנה הציוני
התנועה
1 באוגוסט 2018 1 בינואר 2019
(12)   שלי יחימוביץ'
(1960–)
העבודה 1 בינואר 2019 30 באפריל 2019
לא מאויש[ג] העשרים ואחת
העשרים ושתיים
14   יאיר לפיד
(1963–)
יש עתיד-תל"ם
יש עתיד
27 במאי 2020 6 באפריל 2021 העשרים ושלוש השלושים וחמש
(9)   בנימין נתניהו
(1949–)
הליכוד 28 ביוני 2021 15 בנובמבר 2022 העשרים וארבע השלושים ושש נפתלי בנט
יאיר לפיד
(14)   יאיר לפיד
(1963–)
יש עתיד 2 בינואר 2023 מכהן העשרים וחמש השלושים ושבע בנימין נתניהו

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפי המוגדר בפרק ו' בחוק הכנסת
  2. ^ זהו אינו הנוסח העדכני של החוק; כדרכו של חוק, החוק תוקן ושונה מאז.[5]
  3. ^ בעקבות המשבר הפוליטי בשנים 2019–2020, במהלכו לא הוקמה ממשלה לאורך כל ימיהן של הכנסות ה-21 וה-22 ולא מונה ראש אופוזיציה. עם זאת, ח"כ בני גנץ שימש ראש האופוזיציה דה-פקטו, שכן הוא היה יו"ר הסיעה הגדולה ביותר שלא יוצגה בממשלת המעבר, כחול לבן.