טום הרקין
תומאס ריצ'רד הרקין (באנגלית: Thomas Richard Harkin; נולד ב-19 בנובמבר 1939) הוא פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי, שהיה חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת איווה במשך שלושים שנה, בשנים 1985–2015. טרם כהונתו בסנאט, הרקין ייצג את מחוז הקונגרס החמישי של מדינה זו בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית.
 | |||||
| דיוקנו הרשמי של הרקין בקונגרס | |||||
| לידה |
19 בספטמבר 1939 (בן 84) קאמינג, איווה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | תומאס ריצ'רד הרקין | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת המדינה של איווה האוניברסיטה הקתולית של אמריקה | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| דת | נצרות קתולית | ||||
| בת זוג | רות רדונז (מאז 1968) | ||||
|
www | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
בשנת 1984 נבחר הרקין לסנאט בפער גדול. במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית ב-1992 הוא היה המתמודד המוביל בראשית מסע הבחירות, אך לבסוף פרש תוך הבעת תמיכה ביריבו ביל קלינטון. חמש תקופות כהונה בנות שש שנים כל אחת הרקין מילא בסנאט, ובקדנציה האחרונה היה יושב ראש ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים. הוא ניסח את "חוק האמריקאים עם מוגבלויות" ב-1990 והיה נותן החסות הראשי לחקיקה זו. את הנאום בו הציג את החוק נאם בשפת סימנים, באמתלה כי כך אחיו החירש יוכל להבין את דבריו[1].
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
הרקין נולד בעיירה קאמינג שבדרום מדינת איווה. אביו, פטריק פרנסיס הארקין, אמריקאי ממוצא אמריקאי ממוצא אירי, היה כורה פחם, ואמו, פרנססקה "פרנסס" ולנטיין (לבית ברצ'יץ'), היגרה אל ארצות הברית מסלובניה. כשהיה בן עשר, התייתם הרקין מאמו. יש לו שלושה אחים למחצה מצד אמו מנישואיה הראשונים למהגר סלובני אחר בשם ולנטיין ברליה, גם הוא תושב איווה. הרקין מתחזק את בית ילדותו גם בהווה, שם גדל לצד חמשת אחיו ללא מי קולחין חמים או תנור[2]. הוא למד בבית הספר התיכון הקתולי "דאולינג" ששוכן במערב העיר דה מוין, בירת איווה.
הרקין למד באוניברסיטת המדינה של איווה תחת תוכנית המלגות ROTC של צי ארצות הברית והיה לחבר באחווה דלתא סיגמא פי. בשנת 1962 השלים לימודי תואר ראשון בממשל וכלכלה, ושירת בצי ארצות הברית כטייס מטוס סילון בשנים 1962–1967. הרקין הוצב שדה התעופה של הצי באצוגי (Naval Air Facility Atsugi) שביפן, שם הטיס מטוסים אל ומבסיס הצי שנפגע במהלך מלחמת וייטנאם וכתוצאה מתאונות מבצעיות ואימונים. הוא גם הוצב תקופה מסוימת במפרץ גואנטנמו, שם טס למשימות תמיכה במטוסי לוקהיד U-2 שריגלו בקובה. לאחר שהשתחרר מהצי בשנת 1967, הוא הוסיף לשרת שלוש שנים נוספות במילואי הכוננות של הצי, ועבר לכוחות המילואים הסדירים ב-1970. ב-1989 פרש בדרגת קומנדר.
ב-6 ביולי 1968 הרקין נישא לרות רדונז, בתם של חקלאי ומורה ממדינת מינסוטה[3]. הזוג חבק שתי ילדות: איימי, ילידת 1976, וג'ני, ילידת 1981. רעייתו עובדת בהווה במגזר הפרטי אחרי קריירה ציבורית בה הייתה התובעת המחוזית במחוז סטורי וסגנית היועץ למחלקת החקלאות של ארצות הברית[4].
בשנת 1969 עבר הרקין לוושינגטון הבירה, והחל לעבוד כעוזרו של חבר הקונגרס ניל סמית' בגבעת הקפיטול. במהלך עבודתו במשרדו של סמית', ליווה הרקין משלחת של הקונגרס לדרום וייטנאם ב-1970. הרקין פרסם ב-17 ביולי אותה שנה בלייף תמונות שצילם במהלך השליחות ותיאור מפורט של "כלובי הנמר" בכלא קון סון איילנד. צילומיו חשפו תנאי שבייה מזעזעים, לא-אנושיים וטיפול מחפיר בהם היו נתונים האסירים[5]. בשנת 1972 השלים לימודי תואר שני במשפטים מבית הספר קולומבוס למשפטים באוניברסיטה הקתולית של אמריקה.
חבר בית הנבחרים עריכה
בשנת 1972, אותה השנה בה השלים את לימודי המשפטים שלו, שב ארקין לאיווה והתמודד על ייצוג מחוז הקונגרס החמישי של איווה בבית הנבחרים של ארצות הברית מול חבר בית הנבחרים המכהן ויליאם ג'וזף שרל. שרל ייצג את החלק הדרום-מערבי של איווה, אשר (למעט חריג אחד) לא נבחר בו מועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית לקונגרס מאז תום ימי השפל הגדול. למרות שזכה באחוז קולות גבוה יותר מכל יריביו הקודמים של שרל, הרקין כשל בניסיונו לגבור על שלר ולא נבחר לקונגרס. אחרי הפסדו בבחירות, עסק הרקין בעריכת דין בעיר איימס בטרם שב להתמודד מול שרל בבחירות 1974. שנה זו לא היטיבה עם אנשי המפלגה הרפובליקנית לאור פרשת ווטרגייט, והרעה זו עבור הרפובליקנים סייעה לניצחונו של הרקין ברוב דחוק בן 3,500 קולות בלבד. הוא נבחר מחדש ארבע פעמים נוספות במחוז קונגרס זה ללא התנגדות רצינית.
בסנאט של ארצות הברית עריכה
ב-1984 זכה הרקין במועמדות המפלגה הדמוקרטית לייצוג איווה בסנאט האמריקאי, ובבחירות הכלליות גבר על הסנאטור המכהן רוג'ר ג'פסן, בפער מפתיע בן 11.8 אחוזים. הוא נבחר מחדש בשנים 1990, 1996, 2002, ובפעם האחרונה ב-2008. הרקין ייצג את איווה בסנאט של ארצות הברית יותר מכל דמוקרטי אחר בהיסטוריה של המדינה. יתרה מכך, ב-2009 הוא עקף את ניל אדוארד סמית' ונהיה למי שייצג את איווה במשך הזמן הרב ביותר (40 שנה רצופות במצטבר) בקונגרס של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית. את כל שלושים שנותיו בסנאט העביר כסנאטור זוטר, זאת בשל הוותק של צ'אק גראסלי, שנבחר לסנאט ארבע שנים לפני הרקין. השניים ניהלו מערכת יחסים טובה למדי, חרף ההבדלים האידאולוגיים ביניהם, והוותק המשותף שלהם העניק עֹצמה והון פוליטי למדינת איווה. שותפות זו התבטאה באופן נודע כאשר נעתק קולו של גראסלי כשנאם נאום פרידה מהרקין זמן קצר טרם עזיבתו בשעה שהרקין נכנס אל מליאת הסנאט.
במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992 התמודד הרקין למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות כפופוליסט בתמיכת איגודי עובדים. הוא מתח ביקורת על הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש וצייר אותו כמנותק מאמריקאים בני מעמד הפועלים. הרקין היה מתמודד מוביל בראשית הבחירות המקדימות מבין כלל חמשת המתמודדים, וזכה באספות הבחירה באיווה[6]. אחר כך הוסיף לנצח בבחירות המקדימות שהתקיימו באיידהו ובמינסוטה (הודות לסנאטור פול ולסטון שנחלץ לעזרתו), אך התדרדר בפריימריז בניו המפשייר וכפועל יוצא גם במדינות אחרות, ובסופו של דבר איבד את המועמדות למפלגה הדמוקרטית למושל ארקנסו ביל קלינטון. הרקין היה המתמודד הדמוקרטי הראשון שפרש מהמירוץ והביע תמיכה בקלינטון, מה שהוביל לטיפוח מערכת יחסים טובה במהלך נשיאותו של קלינטון[7].
הרקין ועמיתתו ברברה בוקסר ממרילנד היו ב-2006 הדמוקרטים היחידים בסנאט שתמכו בהצעתו של הסנאטור ראס פיינגולד מוויסקונסין לגנות את נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. ב-16 במרץ אותה שנה הציג — ביחד עם הסנאטורים ג'ו ביידן, נורם קולמן, ביירון דורגן, ריצ'רד לוגאר וטים ג'ונסון — את "חוק אבטחת הדלקים הביולוגים". ב-11 בפברואר 2009 הביע תמיכה ב"דוקטרינת ההוגנות" של רשות התקשורת הפדרלית במהלך ריאיון לעיתונאי ביל פרס. הרקין השפיע רבות על הגדלת המימון למחקר עבור רפואה אלטרנטיבית, ותרם לייסוד "המשרד האמריקאי לרפואה אלטרנטיבית" ב-1992, שלימים נהפך ל"מרכז הלאומי לרפואה משלימה ואינטגרטיבית" (NCCIH). עם זאת, היו מי שמתחו ביקורת על מאמציו בתחום ועל תוצאות המחקר.
הרקין היה פעיל גם במאבק בהעסקת ילדים. "חוק פיתוח הסחר משנת 2000" מכיל הגנות חשובות עבור נוער בכל הנוגע להעסקת ילדים אשר נוסחו בידיו של הרקין. בראשית העשור הראשון של המאה ה-21, החלו בעיתונות דיווחים על סחר בילדים והעבדת ילדים בפרך במטעי קקאו במערב אפריקה[8]. בתגובה, הרקין, יחד עם חבר בית הנבחרים אליוט אנגל ובתמיכת עמיתו לסנאט הרב קוהל, נתן את חסותו להסכם מרצון של דמויות מרכזיות בתעשיית הקקאו והשוקולד שנחתם בשנת 2001 ושנקרא פעמים תכופות "פרוטוקול הרקין-אנגל". מטרת הפרוטוקול הייתה להביא להתאמת דפוסי ההעסקות במערב אפריקה אל ועידה 182 של ארגון העבודה הבינלאומי. הרקין פעל רבות למאבק בייבוא מוצרים המיוצרים באמצעות העסקת ילדים.
יחסו של הרקין למדינת ישראל כסנאטור היה חיובי. הוא היה ועודנו תומך נלהב של ישראל כחבר בוועדת המשנה לפעולות חוץ של ועדת ההקצבות שאישרה הקצבת מימון צבאי לישראל בכשני מיליארד דולר אמריקני בשנה. בשנת 2010 הוא היה נבחר הציבור השלישי בהיקף גודל התרומות שהוענקו לו מוועדות פעולה פוליטיות פרו-ישראליות בסנאט. בשנת 2006 הצביע בעד "חוק הרפורמה המקיפה בהגירה" (Comprehensive Immigration Reform Act), שקידם בין היתר את הרחבת האבטחה בגבול של ארצות הברית עם מקסיקו, את הרחבת מתן הוויזות מסוג H-1B ומתן אפשרות למהגרים בלתי-חוקיים ותיקים לקבל אזרחות תחת הגבלות שונות. ב-2010 הצביע בעד ביטול המדיניות אל תשאל, אל תספר[9].
ב-26 בינואר 2013 הכריז הרקין כי אין בכוונתו להתמודד לתקופת כהונה שישית בבחירות 2014 לסנאט[10]. באוגוסט 2016 הביע תמיכה במועמדותה של הילרי קלינטון לנשיאות ארצות הברית, והייתה זו הפעם הראשונה בה לקח חלק בפעילות ציבורית לאחר פרישתו מהסנאט[11].
קישורים חיצוניים עריכה
- טום הרקין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Senator Tom Harkin (D-IA) Delivers Floor Speech in American Sign Language, בארכיון של אתר C-SPAN, 13 ביולי 1990 (באנגלית)
- ^ ג'ודית מילר, Tom Harkin's Old-Time Religion, באתר הניו יורק טיימס, 9 בפברואר 1992 (באנגלית)
- ^ רות' הרקין, Ruth Harkin reflects on 50 years of marriage: 'Maybe the beginning was never as fragile as it seemed', באתר Des Moines Register, 23 בפברואר 2019 (באנגלית)
- ^ Senator Tom Harkin (D-Iowa) Official Biography, מסמך ביוגרפי מאת publications.unidosus.org (באנגלית)
- ^ הומברטו סנצ'ז, Tom Harkin — From Tiger Cages to Pinochet, באתר Roll Call, 1 בדצמבר 2014 (באנגלית)
- ^ הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית 1992, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ ג'ודית מילר, Tom Harkin's Old-Time Religion, באתר הניו יורק טיימס, 9 בפברואר 1992 (באנגלית)
- ^ האמפרי הוקסלי, Mali's children in chocolate slavery, באתר BBC, 12 באפריל 2001 (באנגלית)
- ^ ריק מרטין, Harkin: Repeal of Don't Ask Don't Tell Makes Military and our Country Stronger, More Just, באתר River Cities Reader, 20 בדצמבר 2010 (באנגלית)
- ^ ג'יימס הוהמן, Harkin retirement: Jump ball in Iowa, באתר פוליטיקו, 26 בינואר 2013 (באנגלית)
- ^ ג'ניפר ג'ייקובס, Iowa's Tom Harkin endorses Clinton for president, באתר USA Today, 15 באוגוסט 2015 (באנגלית)