פתיחת התפריט הראשי

יהודה קלאוז

יהודה קלאוז (22 בפברואר 192227 באוקטובר 1986) שירת בהגנה ובמשטרת היישובים. התגייס לצבא הבריטי ושירת בבריגדה, נלחם בצפון אפריקה ובאיטליה. התגייס לצה"ל עם קום המדינה. השתחרר כסגן-אלוף. פיקד על הקדטים בבית הספר לקציני ים עכו. עבד כמפקח במשרד החינוך עד פטירתו.

יהודה קלאוז
Yurgen Klaus
YehudaKlauz1955 (cropped).jpg
מפקד הקדטים בבית הספר לקציני ים עכו סא"ל יהודה קלאוז 1955.[א]
לידה 22 בפברואר 1922
כ"ד שבט ה'תרפ"ב
דורטמונד, גרמניה
פטירה 27 באוקטובר 1986 (בגיל 64)
כ"ד תשרי תשמ"ז,
מבשרת ציון
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
תאריך עלייה 1936
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
הבריגדה היהודיתהבריגדה היהודית  הבריגדה היהודית
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1938 - 1964.
דרגה סא"ל
תפקידים צבאיים
מפקד פלוגה, מג"ד, מפקד קדטים
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
עיטורים
אות ההגנה

עיטור לוחמי המדינה
תפקידים אזרחיים
מנהל חברת הובלה
מפקח במשרד החינוך
הנצחה
יהודה קלאוז בפסלו של האמן נתן רפופורט בסדרת 'הנוקמים'

משפחה וילדותעריכה

קלאוז נולד ב־22.2.1922 בעיר דורטמונד, גרמניה, כבן בכור לפטר קלאוז (1925-1892) ואלזה ממשפחת הימן (1891 – 1960). ב-1924 נולדה אחותו חנה. האב נפטר בהיות יהודה בן 3 וחצי. האם נישאה בשנית לקורט פרץ (1895 – 1961) שלא היה יהודי. יחסיו של קלאוז עם אביו החורג היו מצוינים.

עם עלית הנאצים לשלטון, הוריו הבינו את אשר עתיד לקרות ושלחו את ילדיהם ללימודי עברית ולפעילות בתנועת הנוער היהודית בלאו וייס. ב-1936, בגיל 14, נשלח קלאוז ארץ ישראל וב-1939 נשלחה חנה קלאוז לשוודיה במסגרת תנועת הנוער. קלאוז נקלט בפנימייה בכפר הנוער בן שמן. בגיל 16 התגייס קלאוז להגנה ונעשה פעיל במשטרת היישובים.

המשפחה בשואהעריכה

ההורים נשארו בגרמניה. קורט פרץ היה חבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית עוד משנת 1925. עם עליית הנאציזם, הוצאה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מחוץ לחוק וקורט פרץ פוטר מתפקידיו במשרד הפנים הגרמני בגלל אשתו אלזה היהודייה. ההורים הצליחו לחמוק מרדיפת הנאצים, בעיקר תודות לשני חברים שהודיעו מתי נערכים חיפושי יהודים. החברים נתפסו על ידי הגסטאפו והוצאו להורג.

ב-14 בדצמבר 1944, נתפסו ההורים על ידי המשטרה הנאצית. האם אלזה נשלחה למחנה ריכוז בברלין. האב קורט פרץ נשלח למחנה ריכוז בדרום גרמניה. עם תום מלחמת העולם השנייה, במאי 1945 האם השתחררה. האב קורט פרץ ברח מהמחנה ששוחרר על ידי הצבא האדום. היות שלא היו לו תעודות, הוא עשה את הדרך ברגל בלילות בלבד במשך חודש ימים. את הגבול בין הרוסים לאמריקאים עבר בזחילה של שש שעות. ההורים התאחדו בברלין. באמצע שנת 1945 כשבועיים אחרי שחזרו לביתם הגיע אליהם קלאוז במדי הבריגדה. סייע להסדיר לקורט פרץ את תעודותיו לאחר בדיקה שלא היה אף פעם בשום ארגון נאצי. קלאוז סייע להכניס את פרץ לעבודה ממשלתית.[1]

במרץ 1949 עלו ההורים לישראל והשתכנו בקיבוץ נאות מרדכי שם התגוררה ביתם חנה שהייתה נשואה וחברת הקיבוץ. ההורים נשארו חברי קיבוץ גם לאחר שחנה עזבה. האב קורט פרץ התגייר וחי כיהודי. בשנת 1951 חזרו ההורים לדורטמונד, שם היו לחברים פעילים בקהילה היהודית.

בשנת 1961 נפטרה אלזה פרץ בהיותה בביקור בארץ והיא קבורה בבית הקברות בעכו. קורט פרץ נפטר זמן קצר לאחר מכן בגרמניה. בצוואתו ביקש קורט פרץ שגופתו תישרף בדומה לגורל ששת המיליונים, ושאפרו יפוזר באירופה. עם מותו, של פרץ מילא קלאוז בלב כבד את צוואתו. גופתו של האב נשרפה, ובעצת רב הקהילה נטמן האפר בבית הקברות היהודי בו הוטמן אפרם של היהודים שנשרפו במחנות ההשמדה. הקבר אינו נושא שום שם ושום ציון.

במדינה בדרךעריכה

  ערך מורחב – הנוקמים

בשנת 1940 התגייס קלאוז לצבא הבריטי, הוסמך לקצונה, השתתף בקרבות בצפון אפריקה. בסוף 1944 השתתף במלחמה באיטליה כקצין בבריגדה בגדוד השני.

באותה עת התקיימה תנועת הבריחה להצלת ניצולי שואה ברחבי אירופה. ה"הגנה" ארגנה אניות לעליה בלתי לגלית לארץ ישראל. קלאוז יחד עם אחרים לוקח חלק בהשגת כלי רכב צבאיים, להובלת הפליטים היהודים בדרכי אירופה למקומות ריכוז לקראת העלייה לארץ.

במקביל לפעילותו בתנועת הבריחה מצטרף קלאוז להנוקמים - קבוצת לוחמים יהודים יוצאי הצבא הבריטי והבריגדה, שחיפשו פושעים נאצים מסתתרים, כדי למצות איתם את החשבון לנקום את דם העם היהודי השפוך. איתו בקבוצה היו; חיים לסקוב, האלוף מאיר זורע -זרו, ישראל כרמי, משה קרפוביץ, צבי אהרוני, מרסל טוביאס, דב כהן.

עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946 עבד קלאוז בחברת י' מנדלבליט. בשנת 1947 הצטרף כסגנו של חיים לסקוב שהתמנה להיות קצין ביטחון ארצי ומארגן מחדש את מערך האבטחה של חברת החשמל.

גלריהעריכה

שירות בצה"לעריכה

באביב 1947 החל דוד בן-גוריון לגייס את יוצאי הצבא הבריטי ל"הגנה" במטרה להופכה לצבא עברי סדיר. הוא כפה על צמרת ההגנה את שילובם של כמה קצינים וחיילים מצטיינים מיוצאי הבריגדה ובעיקר מיוצאי הגדוד השני כמו – חיים לסקוב, דן אבן, מרדכי מקלף, ונתן קפלן.

חיים לסקוב שימש בתפקיד סגן מפקד מנהל ההדרכה ושילב רבים מיוצאי הגדוד השני בבריגדה.[2] ביוני 1948, מצטרף קלאוז לצה"ל, ממלא תפקידים פיקודיים, מנהליים והדרכתיים. הקים את גדוד המרגמות הכבדות בחיל התותחנים והיה אבי תורת המירגום בצה"ל. בשנת 1952 היה מפקד גדוד 12 בחטיבת גולני, בשנת 1953 השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל.

בית הספר לקציני יםעריכה

  ערך מורחב – בית הספר לקציני ים עכו

בשנת 1953 על פי בקשת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הצטרף קלאוז לבית הספר הימי בחיפה שעמד לעבור לעכו ומונה למנהל החינוכי - "מפקד הקדטים". מהות התפקיד היה חינוך הקדטים והכשרת המנהיגות הימית ובניית האופי של התלמידים כ'קדטים' הלומדים לקצונה ימית. בתפקיד זה הגדיר את הדרישות, קבע את כללי ההתנהגות הנדרשים, כיוון את עבודת המדריכים החינוכיים ואת עבודת מחנכי הכיתות ופיקח על עבודתם. קלאוז הנהיג שיטה של מעקב אישי לקדטים ובנה טבלת נקודות שליליות לציון התנהגויות חריגות מהנורמה הנדרשת.

קלאוז עמד בקשר עם הורי התלמידים ודיווח על התקדמות הבן. בנוסף לכך הכין את תוכנית העבודה השנתית של בית הספר, והיה אחראי לביצועה.

תשומת הלב וההקפדה ללא ויתורים יצרו אצל הקדטים דפוס התנהגות שיטתי, מנהיגות, יציבות במצבי לחץ ויעילות. תוצאות החינוך של יהודה באו לידי ביטוי מאוחר יותר כשמרבית הבוגרים נעשו קצינים בכירים בחיל הים הישראלי, בצי הסוחר ובתפקידים בכירים במדינה.

בסוף שנת הלמודים 1964, סיים קלאוז את תפקידו בבית הספר. את מקומו מילא סא"ל שמשון עדן.

גלריהעריכה

תפקידים אזרחייםעריכה

בשנים 1964–1966 עבד קלאוז בחברת "מפעלי תובלה בע"מ", גוף בו הועסקו 350 עובדים ושימש כמנהל כוח האדם בחברה.

בשנים 1966–1970 ניהל קלאוז את פנימיית הנוער "קריית יערים".

משרד החינוךעריכה

בשנים 1970–1974 עבד קלאוז במשרד החינוך ולמד תואר ראשון ושני בחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1974 לאחר השלמת התארים בחינוך התקבל קלאוז לשמש כמפקח במשרד החינוך. היה ממקימי המחלקה לחינוך חברתי ערכי, באגף הנוער במשרד החינוך, ושימש כמפקח ארצי. תפקידו היה הכשרת מפקחים מחוזיים לתפקידם ואחראי על הכשרת רכזי החינוך החברתי-ערכי, והכשרת רכזי הכנה לצה"ל ורכזי מחויבות אישית. בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות. אחראי על מערך ההשתלמויות של כל בעלי התפקידים. אחראי מערך השתלמויות המחנכים. אחראי על בניית וכתיבת תוכניות החינוך החברתי המיועדים למחנכים ותלמידים. כן ביצע פקוח כולל סיורי שטח בכל הארץ.

בשנת 1984, עקב שינויים מבניים ותפיסתיים במערך משרד החינוך, עזב קלאוז את המחלקה לחינוך חברתי ערכי, והמשיך כמפקח מן המניין במשרד החינוך.

משפחהעריכה

נישא לשושנה לבית הרצברג. לזוג נולדו הבת גליה (1947), הבן ניר (1949) והבת איריס (1960).

דיון לשון הרעעריכה

קלאוז נגד מיכאל בר זוהר - בספרו "הנוקמים" הזכיר ההיסטוריון מיכאל בר זוהר את יהודה קלאוז והעלה גרסה כאילו אביו (שהיה לא היה יהודי) היה קצין נאצי. בדברים האחרונים לא היה כל אמת. קורט פרץ היה רחוק מאוד מהנאצים. הוא שירת בטייסת המשטרתית בגרמניה בין השנים 1919 – 1922 והיה ידוע כטייס מצטיין. היה חבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית עוד משנת 1925. עם עליית הנאציזם, המפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק וקורט פרץ פוטר מתפקידיו במשרד הפנים הגרמני, גם בגלל אשתו אלזה היהודייה.
במאי 1938 שלח קורט פרץ מכתב ליהודה קלאוז שהיה כבר בארץ. כתב שכפי הנראה יגויס לתפקידי הדרכה בטייסת קרבית בחיל האוויר הגרמני. הוא האמין באפשרות לחטוף מטוס ולברוח עם אשתו להולנד. תיכנן לשלוח מברק כאשר המבצע יצליח. קלאוז הראה את המכתב למפקדו בהגנה שאישר שידוע לאנשי ההגנה על התוכנית. בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל היות שקורט פרץ גורש מחיל האוויר 3 ימים לפני ביצוע התוכנית בעקבות הלשנה.[4]
בינואר 1971 פנה יהודה קלאוז פנה באמצעות עורך דין י. קושניר למיכאל בר-זוהר שיתקן את העוול שנגרם לו ולאביו. בהסכם פשרה שניסח עו"ד יצחק טוניק, שילם בר זוהר לקלאוז 500 ל"י ישראליות כפיצוי, והתחייב להוציא במהדורות הבאות את הקטעים הרלוונטיים. קלאוז תרם את הכסף לארגון נכי רדיפות הנאצים. הנוסח הפוגעני והעוול לא תוקן גם במהדורה החדשה של הספר.

קריאה נוספתעריכה

  • מיכאל בר-זוהר, הנוקמים הוצאת לוין אפשטיין 1969, עמ' 26 ו-29.
  • מיכאל בר-זוהר, ביום נקם פרשת הנקם היהודי בנאצים, הוצאת טפר-מגל, 1991.[ד]
  • רפאל רופין, הגדוד שאין שני לו הוצאת משרד הביטחון, 2000.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהודה קלאוז בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ משמאל ד"רמאיר שש, מימין אנריקו לוי.
  2. ^ יושבים, מימין לשמאל: ראשון טרם זוהה, במרכז, רב אלוף יעקב דורי, יו"ר מועצת המנהלים משמאל משה פומרוק, יו"ר החבל הימי לישראל. עומדים, מימין לשמאל: יעקב יפה, המנהל האדמיניסטרטיבי; זאב הים (רב חובל); לא מזוהה; שילה, נציג משרד הביטחון, שנעשה מאוחר יותר ליו"ר מועצת המנהלים בעצמו; ר/ח אנריקו לוי, סא"ל יצחק גזית מחיל הים ומפקד הקדטים סא"ל יהודה קלאוז.
  3. ^ משמאל לימין: ר/ח אנריקו לוי, ר/ח עמנואל קלמפרר, רב החובל סטפן שיינמן המארח,[3] ברקע אברהם דוד, מפקד הקדטים סא"ל יהודה קלאוז, ומימין לא מזוהה.
  4. ^ הופיע בגרסה קודמת בשם "הנוקמים".

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מכתב יהודה קלאוז לילדיו באלבום משפחת קלאוז.31 בינואר 1974.
  2. ^ רפאל רופין הגדוד שאין שני לו בהוצאת משרד הביטחון, עמ' 303-302.
  3. ^ הלל ירקוני, הים האניה ועם ישראל, עמ' 266.
  4. ^ יהודה קלאוז, מכתב לילדיו על משפחתו בשואה באתר משמר המורשת הימית.