ספיר הוא יליד הארץ, נצר למשפחת פרדסנים, בנו של העסקן הציוני אליהו ספיר ונינו של הרב החוקר יעקב ספיר. לספיר היה פרדס בפתח תקווה, והוא חבר הוועד החקלאי בשנות ה-20 של המאה ה-20. בימי המאבק למען עבודה עברית, הביע עמדה תומכת בהשתדלות למען עבודה עברית, אך ספג ביקורת מצד הפועלים העברים בטענה שהוא עצמו מעסיק רק ערבים בפרדסיו וכי הנתונים שהוא מציג, כאילו רוב העובדים המועסקים בפרדסים הם יהודים, שגויים[1][2]. בשנות ה-30 היה פעיל בהתאחדות האיכרים. בשנת 1936 נדרש לשלם קנס, לאחר שנמצא מחזיק אקדח ללא רישיון[3].
בבחירות למועצת עיריית פתח תקווה שהתקיימו ביולי 1940 זכתה ההסתדרות ב-6 מתוך 15 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים (רשימת המזרחי והפועל המזרחי זכתה ב-2 מנדטים וסיעת החרדים ופועלי אגודת ישראל ב-2 מנדטים) והגוש האזרחי ב-5 מנדטים (רשימתו של יוסף ספיר, הגוש האזרחי, זכתה ב-2 מנדטים, ויצו - מנדט 1, צעירים - מנדט 1 והמרכז - מנדט 1)[4]. בכינוס המועצה שלושה שבועות לאחר הבחירות התמודד ספיר נגד נציג סיעת הפועלים, גרבובסקי, על ראשות העירייה, לאחר ששלמה יצחק שטמפפר הודיע שבגלל השלטונות לא יתמודד. שני המתמודדים קיבלו 7 קולות כל אחד[5], ולבסוף זכה ספיר בתפקיד[6]. ספיר החזיק בתפקיד ראש עיריית פתח תקווה עד שנת 1951. ספיר היה שנים רבות מראשי המחנה האזרחי ומפלגת הציונים הכלליים בתקופת היישוב.
באפריל 1947 חתם עם ראשי מועצות אחרות על עצומה המגנה את פעולות האצ"ל ולח"י נגד הבריטים[7]. בשנים 1947–1948 שימש כיו"ר מרכז השלטון המקומי.
ספיר שימש מספר פעמים בתפקידי שר בממשלות ישראל:
ספיר נפטר בעת ששהה בשליחות הכנסת באוסטרליה. חבר המשלחת ראובן ברקת ליווה את ארונו בחזרה לארץ.
ספיר נקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה ב-1 במרץ 1972.
בשנת 1946 מונה לחבר כבוד במסדר האימפריה הבריטית[8]. על שמו נקרא היישוב כרמי יוסף ושכונת רמות ספיר בחיפה.
לקידום משנתו הכלכלית הליברלית הוקם המכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש יוסף ספיר, בראשות אוריאל לין. בשנת 2015 פורסם על ידי המכון הספר "מערכת המיסים של מדינת ישראל", שנכתב על ידי יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה.
יפו, האימפריה העות'מאנית
סידני, אוסטרליה
ישראל
יוסף ספיר, באתר הכנסת 
