בנימין מינץ

פוליטיקאי ישראלי

בנימין מִינץ (י"ג בטבת ה'תרס"ג, 12 בינואר 1903ד' בסיוון ה'תש"ך, 30 במאי 1961) היה חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ופעיל ציבור.

בנימין מינץ
לידה 12 בינואר 1903
י"ג בטבת ה'תרס"ג
לודז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במאי 1961 (בגיל 58)
ד' בסיוון ה'תש"ך
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1925
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק
מפלגה החזית הדתית המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה החזית הדתית המאוחדת, פועלי אגודת ישראל, חזית דתית תורתית
שר הדואר ה־4
17 ביולי 196030 במאי 1961
(318 ימים)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
חבר הכנסת
14 בפברואר 194930 במאי 1961
(12 שנים)
כנסות 14
יו"ר ועדת הפנים ה־1
10 במרץ 19491 בנובמבר 1950
(שנה)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בנימין מינץ (ראשון משמאל) עם אישים נוספים בפתיחת טקס השבעתו של יצחק בן-צבי כנשיא מדינת ישראל השני, דצמבר 1952, צבע מקורי

חייו

עריכה

מינץ נולד ב-1903 בלודז' שבאימפריה הרוסית (כיום בשטח פולין) למשפחה מיוחסת של חסידי גור. הוא למד בבית המדרש של חסידי גור והיה מפעילי תנועת "צעירי אגודת ישראל". בשנת 1923 היה ציר לכנסייה הגדולה של אגודת ישראל שנתכנסה בווינה. הוא היה ממארגני קבוצה של סופרים חרדים בפולין שנתארגנה סביב נתן בירנבוים ונקראה "סגולה". אחרי עלייתו ב-1925 לארץ ישראל, עבד כפועל בניין בתל אביב, ואחר כך הקים בית דפוס קטן.[1] מינץ שימש כאחד משני הכתבים הארצישראליים של ביטאון אגודת ישראל בפולין, "דאס יודישע טאגבלאט". מינץ כתב מאמרים חיוביים רבים על היישוב החדש בארץ ישראל, העיתון אף הוציא גיליונות מיוחדים לענייני ארץ ישראל וקרא לחרדים לעלות לארץ ישראל ולבנות אותה. מאמריו היו פופולריים מאוד, והייתה להם השפעה רבה על היחס של החוגים החרדיים בפולין כלפי ארץ ישראל.[2][3]

ב-1933 הקים עם נוספים את פועלי אגודת ישראל. בשנת 1939 היה ממייסדי "ידיעות אחרונות" ביחד עם עזריאל קרליבך ויהודה מוזס. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה מהראשונים להתריע, בעיתון "העתיד" של פועלי אגודת ישראל, ובעיתון "הצופה", שבו עבד, על מצבם החמור של היהודים באירופה.[4] מינץ גם עסק ביוזמות סיוע שונות ליהודי אירופה, והיה מיוזמי הקמת ועד ההצלה.[3] בראשית 1943, עם הקמת ועד ההצלה של היישוב היהודי בארץ ישראל, היה מינץ אחד החברים בוועד. לאחר המלחמה נסע לאירופה לסייע לשארית הפליטה ורשם עדויות של היהודים שנצלו. מינץ מבקר בכתביו בחריפות את חוסר העשייה למען הצלה בתקופת השואה, כולל ביקורת כלפי היהדות החרדית ו"המנהיגים הרוחניים".[5] ב-1946 יזם איחוד עולמי של פועלי אגודת ישראל (פא"י). הוא היה חבר בוועדת הביטחון של הסוכנות היהודית בתקופת המאבק היהודי במנדט הבריטי, והיה חבר במועצת המדינה הזמנית.

פעילות פוליטית

עריכה

ב-1949 נבחר מינץ לכנסת הראשונה מטעם החזית הדתית המאוחדת, שכללה בתוכה את המפלגות הדתיות הלאומיות (הפועל המזרחי, המזרחי) והמפלגות החרדיות (אגודת ישראל (אגו"י) ופועלי אגודת ישראל). הרשימה זכתה ב-16 מנדטים, ומינץ נבחר לחבר הכנסת ולתפקיד יושב ראש ועדת הפנים של הכנסת.

הוא נבחר לכנסת השנייה מטעם פא"י, ולכנסת השלישית והרביעית מטעם החזית הדתית התורתית, רשימה מאוחדת (לא מפלגה מאוחדת) של פא"י ושל אגו"י. בכנסת השנייה ובכנסת השלישית שימש כסגן יושב ראש הכנסת. ב-17 ביולי 1960 מונה לשר הדואר, בממשלת ישראל התשיעית. החלטתו להיכנס לממשלה הביאה לקרע בין אגודת ישראל לפועלי אגודת ישראל, ומינץ אישית הוחרם כמי שהמרה את פי מועצת גדולי התורה.[6] במסגרת המאבק בו הוזמן אמבולנס לכנסת כביכול לאור התקף לב שקיבל והודפסו מודעות אבל המודיעות על מותו, כביכול.[7] בתקופה זאת ניהל מינץ מגעים על איחוד עם המפד"ל, מגעים שנסתיימו עם מותו הפתאומי.[3]

בנימין מינץ נפטר ב-ד' בסיון ה'תש"ך (30 במאי 1961), בעודו מכהן כשר. נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.[8]

מספריו

עריכה
  • מאיר באהבה - תולדות חייו והסתלקותו של רבי מאיר שפירא מלובלין, תל אביב תש"ג
  • ספר ההסתלקות - סדרי סילוקן של צדיקים לדורותיהם למן האר"י, הבעש"ט ותלמידיו ועד דור אחרון, הוצאת כתובים, תל אביב שנת ה'תר"ץ
  • רבינו זצ"ל מגור - מחייו ומדבריו של אדוננו מורנו ורבנו רבי אברהם מרדכי אלטר זצוק"ל, הוצאת שערים תל אביב שנת ה'תש"י.
  • שבחי הבעש"ט - עם הוספות, מבוא מאת בנימין מינץ, הוצאת תלפיות, תל אביב, ה'תשכ"א

הנצחה

עריכה

יד בנימין, שהוקם כמרכז אזורי עבור היישובים החקלאיים של פועלי אגודת ישראל באזור שורק, נקרא על שמו. כמו כן נקראו על שמו רחובות בשכונת רמות בירושלים, בתל אביב, בבני ברק ובערים נוספות.

משפחה

עריכה

מינץ הוא דוד של השחקן שלמה ניצן.

לקריאה נוספת

עריכה
  • חיים שלם, בשיתוף עם בנו שי מינץ, אי של אפשר - סיפור חייו של בנימין מינץ, הוצאת כרמל

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בנימין מינץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שר הדואר בנימין מינץ נפטר אחרי מחלה קשה, דבר, 31 במאי 1961המשך
  2. ^ שמואל רוטשטיין, העיתונות האורתודוקסית בפולין, עיתונות יהודית שהייתה, תשל"ג, עמ' 143
  3. ^ 1 2 3 משה רון, בנימין מינץ ז"ל, דבר, 8 ביוני 1961
  4. ^ חיים שלם, עת לעשות להצלת ישראל, מכון בן-גוריון, 2007, עמ' 47–49.
  5. ^ מבחר כתבים, בנימין מינץ, בעריכת גרשום הרפנס, א. פועלי אגודת ישראל, תל אביב תשל"ז, עמ' ש-שח.
  6. ^ מול גדולי התורה: סיפורו של השר החרדי האחרון, באתר גלי צה"ל
  7. ^ מודעות כזב על פטירת שר הדואר, דבר, 25 באוגוסט 1960
  8. ^ בנימין מינץ באתר GRAVEZ