ירידה מארץ ישראל

הגירתם של יהודים מארץ ישראל אל הגולה

ירידה, או ירידה מישראל, היא הגירתם של יהודים מארץ ישראל אל הגולה. מאז הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 משמש המונח "ירידה" לציון הגירתם של יהודים מישראל בין אם בקבוצות (קטנות או גדולות) ובין אם כיחידים. הפעולה המנוגדת, הגירה של יהודים לישראל, נקראת עלייה. על פי הערכות, לפחות חצי מיליון ישראלים ובני משפחותיהם מתגוררים מחוץ לישראל, רובם בארצות הברית. בשל הקהילה היהודית הגדולה בה, והיותה ארץ הגירה המאפשרת תגמול גבוה על כישורים. עשרות אלפי ישראלים נוספים היגרו לאורך השנים לקנדה, בריטניה, גרמניה, אוסטרליה בעוד שאלפים אחרים היגרו לצרפת, הולנד ורוסיה[1].

אטימולוגיהעריכה

מהגרים מרצון מישראל מכונים "יורדים", כמשקל נגד לכינוי "עולים". השימוש בשם העצם "יורד" הוא חידוש של העת החדשה.[2] עם זאת, השימוש במושג ״יורדים״ נמצא טעון ורבים מעדיפים את המונח הנייטרלי ״מהגרים״.[3] התנועה הציונית, ובהמשך גם מדינת ישראל, אימצו את הטרמינולוגיה הזו וראו ביהודי המהגר לישראל "עולה" המקיים מטרה נעלה, ואילו העוזב אותה הוא "יורד" הנוטש את החלום הציוני[1].

בהלכהעריכה

  ערך מורחב – יציאה מארץ ישראל (הלכה)

ההלכה קובעת סייגים על ירידה מארץ ישראל. על פי הרמב"ם מותר לצאת להשתקע בחוץ לארץ רק במקרים של רעב כבד.[4] המהרי"ט קובע שמותר לרדת מישראל גם כדי להתחתן, ללמוד תורה או להתפרנס, גם אם אין רעב. וכן לצורכי רפואה. בכל מקרה. הירידה מן הארץ ואפילו היציאה ממנה אינה נחשבת ביהדות לראויה לאיש המעלה.[5]

הרמב"ם שולל את הירידה מכל וכל, באומרו:

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם - אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ, אסור - אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין.

משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, ה', י"א

ומוסיף

לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים; ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל: שכל היוצא לחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה.

משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, ה', ט"ו

היקף הירידה לפי תקופותעריכה

לפני הציונותעריכה

בסוף ימי ממלכת ישראל וממלכת יהודה, מסופר על גירוש יהודים מארץ ישראל, אך לא על ירידה מרצון - לאחר חורבן בית המקדש הראשון גורשו היהודים לבבל. לעומת זאת, לאחר חורבן בית המקדש השני יהודים נטשו את ארץ ישראל מרצון בשל קשיי המחיה בישראל והירידה הייתה בהיקף הרבה יותר גדול מהעלייה[6][דרוש מקור].

ירידת אברהם למצרים.

ירידת אברהם לגרר.

ירידת יצחק לגרר.

ירידת יעקב למצרים.

במקום ללכת אל נינוה לקרא עליה, יונה הנביא "וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מלפני ה'" (יונה, א', י')

עד להקמת מדינת ישראלעריכה

קשה לאמוד את מספר היורדים מארץ ישראל מראשית התנועה הציונית ועד הקמת מדינת ישראל, או את משקלם ביחס לכמות העולים לארץ ישראל. ההערכות הנוגעות לממדי הירידה בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה נעות בין כ-40% (הערכתו של יהושע קניאל)[7] מכלל העולים ועד כ-80% - 90%. בחצי השני של ימי העלייה הרביעית, בשנים 19261928, הייתה ירידה גדולה מן הארץ ועזבו כ-14,000 עולים לעומת 19,000 עולים בשנים אלו. אולם יחסית לכלל העולים בעלייה הרביעית, כ-67,000 נפש, הירידה לא הייתה חריגה בהיקפה.[8] מאיר מרגלית פרסם ב-2004 דוקטורט באוניברסיטת חיפה על "הירידה מהארץ בתקופת המנדט הבריטי", ומצא שהמספר הכולל של היורדים באותה תקופה נע בין 60 אלף ל-80 אלף, בהתאם לשיטת החישוב.

מאז קום מדינת ישראלעריכה

המהגרים מישראל בעשורים הראשונים שלאחר הקמת המדינה היו ברובם עולים חדשים שהתקשו להתאקלם. עם השנים שיעור ילידי הארץ בקרב המהגרים מישראל הפך למשמעותי יותר. היקף ההגירה היה בין 4,000 ל-20,000 מהגרים בשנה בין השנים 1948 ל-1980[1]. לפי משה סיקרון בין 1948 ל-1951 ירדו מישראל כ-60,000 נפש, רובם עולים חדשים.[9] גלי ההגירה הגדולים מישראל התרחשו בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. ב-1974 מספר היורדים מהארץ היה כמעט שווה למספר העולים.

בין השנים 1990–2017 היגרו מישראל כ-575 אלף ישראלים. 215 אלף מתוכם (כ-37%) היו עולים ממדינות חבר העמים. 55 אלף מתוכם חזרו לארץ בשנים שלאחר מכן וכ-160 אלף (28%) נשארו מחוץ לישראל[1].

נתונים רשמייםעריכה

מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה, ומספר המהגרים אליה רב במידה ניכרת ממספר המהגרים ממנה. ישנם אומדנים שונים בנוגע למספר הישראלים שעזבו את ישראל ומתגוררים מחוץ לישראל בשנים האחרונות. משרד הקליטה משקיע משאבים במטרה לעודד חזרת יורדים לישראל.[10]

חלק מהחוקרים מחשיבים כמהגרים ישראלים רק את ילידי ישראל שהיגרו. הגדרות רחבות יותר כוללות גם את הנכדים של הישראלים שהיגרו, וכן אזרחים יהודים שניצלו את חוק השבות, אף על פי שאף פעם לא גרו בה באופן קבוע. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה כמהגר אזרח שחי בישראל לפחות מספר חודשים, ואז עזב למשך יותר משנה. הגדרה זו מתבססת על הגדרות האו"ם[1].

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו ב-2012 מאזן ההגירה מישראל אל מחוצה לה הולך ומשתפר מאז 2001 ושיעור הירידה הוא הנמוך ביותר מזה 40 שנה. מספר היורדים נטו, בניכוי חוזרים, היה כ-5,400 איש ב-2010 לעומת כ-8,500 ב-2008. מספר היורדים הכולל מאז קום המדינה נאמד אז ב-684 אלף איש, שמהם נפטרו כ-120 אלף.[11] ב-2019 פרסמה הלשכה כי שיעור היורדים ממשיך לרדת. כ-72% מהיורדים יהודים, 23% נוצרים וחסרי סיווג דת ו-5% מוסלמים. 53% מהיורדים לא נולדו בישראל, בעיקר יוצאי ברית המועצות לשעבר.[12]

על פי מאזני ההגירה המצטברים והגדרות הלמ"ס, מאז קום המדינה ועד סוף שנת 2017 כ-732 אלף ישראלים יצאו ולא חזרו לאחר שהייה ממושכת מחוץ לישראל. עם זאת, אומדן זה כולל גם את אלו שנפטרו מחוץ לישראל. על פי שיעורי התמותה של הלמ"ס, מוערך מספר הישראלים שנפטרו מחוץ לישראל בין 133 ל-171 אלף, כך שאומדן מספר הישראלים השוהים מחוץ לישראל בסוף 2017 נע בין 561 ל-599 אלף תושבים. אומדן זה אינו כולל ילדים שנולדו מחוץ לישראל לישראלים[1].

הגדרה זאת כוללת מצד אחד עולים חדשים, שלאחר כמה חודשים או שנים החליטו לעזוב את ישראל, ומצד שני היא כוללת ישראלים השוהים מחוץ לישראל מספר שנים לצורך עבודתם, דוגמת אקדמאים, עובדים בתעשיית ההיי-טק, או ספורטאים המשחקים מחוץ לישראל[1].

לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 כמות היורדים המשכילים אשר יורדים מישראל הוערכה על 5.3 מהגרים משכילים על כל אלף ישראלים משכילים. הערכה זו למעשה ממקמת את ישראל בשליש התחתון מתוך השוואה של 103 מדינות אותם השווה ארגון ה-OECD בהם הממוצע היה 14 מהגרים משכילים על כל אלף איש משכילים. בישראל שבה קיימת תשתית חינוכית וטכנולוגית מפותחת ובסיס איתן של אזרחים משכילים, המדינה מצליחה לשמור בתוכה כמות גדולה יחסית של משכילים לעומת מדינות כמו בלגיה, הולנד, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד ואוסטרליה.[13] במחקר שפרסם דן בן דוד בשנת 2019 עולה שככל שישראלי משכיל כך עולה ההסתברות שהוא יהגר. כרבע מאנשי הסגל האקדמי הישראלים נמצאים באוניברסיטאות המובילות בארצות הברית.[14]

הערכות דמוגרפיותעריכה

  • ממדי ההגירה מישראל בין השנים 1948 ו-1994 מצביעים על כך שכמות העלייה לאורך השנים הייתה גדולה בהרבה מאשר כמות היורדים, מצב שטוב בהרבה ממדינות אחרות בעולם אשר קולטת מסות גדולות של הגירה אליהם כמו ארצות הברית, ארגנטינה, ברזיל, אוסטרליה וניו זילנד. פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה (Sergio DellaPergola), יו"ר המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, מייחס את האחוזים הגבוהים יחסית של המהגרים הנשארים בישראל לעומת אלו שעוזבים לשני גורמים עיקריים: הראשון הוא האופי ההגירה - מרבית העולים לישראל עלו יחד עם משפחתם הרחבה, כולל הנשים, הילדים והסבים. הגורם השני הוא שלחלק גדול מהעולים אין אפשרות לחזור לארצות המוצא בהם הייתה הפליה נגדם ורדיפות ממשיות אשר היו הגורמים העיקריים אשר הובילו לעזיבתם של המהגרים מלכתחילה.[15]
  • לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 שיעור היורדים מישראל עומד על כ-2.9 איש על כל 1000. נתון זה שם את ישראל בשיעור נמוך יחסית לעומת 175 המדינות האחרות אותם בחן הארגון.[16]
  • מעל שליש מהתושבים בארצות הברית אשר מגדירים עצמם כישראלים הם ילדים של ישראלים שהיגרו בעבר מישראל, כאשר רבים מהם מעולם לא חיו או אפילו ביקרו בישראל. מפקד האוכלוסין האמריקני לשנת 2000 מראה כי 107,000 איש דיווחו כי הוריהם או הסבים שלהם הם ישראלים, מתוכם 51 אחוז דיווחו כי ארץ הלידה שלהם היא ישראל/פלסטין, 39 אחוז דיווחו כי נולדו בארצות הברית ו-3 אחוזים דיווחו כי נולדו ברוסיה או באחת ממדינות מזרח אירופה כאשר 7 האחוזים הנותרים נולדו במדינות הנוספות.[17]
  • מפקד האוכלוסין הקנדי לשנת 2006 מראה כי באותה השנה מספר התושבים בקנדה אשר דיווחו כי הם בעלי אזרחות ישראלית היה 26,215 – ושני שלישים מתוכם (67 אחוז) חיו באזור אונטריו.[18]
  • במחקר שערכו פרופ' עוזי רבהון ופרופ' דני קרנץ ב-2015 הם הגיעו למסקנה שמספר הישראלים בגרמניה הוא כ-20 אלף, כאשר כ-60% מביניהם מתגוררים בברלין לבדה[1].
  • על פי מפקד אוכלוסין שנערך בבריטניה נמצא שגרים בה כ-25,000 ישראלים[1].

מניעי הירידהעריכה

הספרות המקצועית מתייחסת למספר גורמים שדרבנו הגירה של ישראלים ממדינתם[19]:

גלובליזציה: הגלובליזציה הביאה להרחבת והעמקת הקשרים הפוליטיים, התרבותיים והכלכליים בין המדינות, ויצרה תנועה ערה של מהגרי עבודה בעלי מגוון רחב של מאפיינים אישיים ומיומנויות מקצועיות.

הסרת החרם הערבי, שפתחה את המשק הישראלי לעולם הרחב ואפשרה לחברות ישראליות ורב לאומיות לנוע אל ישראל וממנה, מה שהביא לניידות גם של עובדים ישראלים.

ההקשר הגאופוליטי-ביטחוני של ישראל: עומר מואב ויואב גולד סברו במחקר שפרסמו בשנת 2007 כי הגירת ישראלים למדינות המערב נובעת מהעובדה שמדינת ישראל קטנה בממדיה, וגובלת במדינות מתפתחות שהיחסים עמן לא מאפשרים ניידות תעסוקתית ומיצוי פוטנציאל תעסוקתי של ישראלים משכילים בסביבתם הגאוגרפית הקרובה, מצב המאפשר ניידות תעסוקתית קיצרת מועד. עובדה זו, גם ללא קשר למצב הגאופוליטי-ביטחוני השורר בה, מהווה גורם דחיפה משמעותי להגירה של ישראלים משכילים, בעיקר לארצות המערב.

שינוי בין-דורי: הדור הצעיר במדינת ישראל אימץ תפיסות וערכים לצד רכישת כישורים המקלים על הגירתו בין היתר: נכונות לניידות גבוהה, ראיית העצמי על חשבון לכידות חברתית ואימוץ תפיסות של חיפוש אחרי טובת האינדיבידואל וכישורים טכנולוגיים מפותחים. שינויים אלו, המלווים בהבנה הולכת וגוברת מצד הוריהם, מכשירים את הקרקע להגירתם של צעירים אלו מישראל.

במאה ה-21 רבים מן היורדים הם חילונים, אקדמאים בסביבות שנות השלושים לחייהם, שהחליטו לעזוב את ישראל לטובת שיפור איכות החיים הכלכלית שלהם ומימוש הזדמנויות מקצועיות שלא מתאפשרות להם בישראל. על אף המציאות הביטחונית וקשיים נוספים בישראל, שיקולים אלה הם בעלי משמעות מינורית בהחלטה לעזוב. למעשה, המהגרים מישראל דומים באופן כללי למהגרים רבים ברחבי העולם המחפשים הזדמנויות כלכליות ומקצועיות במדינות עשירות ומפותחות, תוך שמירה על קשר עם המשפחה והחברה בארץ המוצא, משימה שנעשתה לפשוטה עם השימוש הנרחב באינטרנט והוזלת כרטיסי הטיסה. לפי חישוב שעשה פרופ' ינון כהן כ-55% מהיוצאים מישראל בין השנים 1948 ל-2011 הם עולים המהגרים למדינה שלישית, כמעט תמיד במערב,[1] וחלקם חוזרים לארץ מוצאם, תופעה שמתרחבת כאשר התנאים בארץ המוצא משתפרים, כפי שאירע ברוסיה בעשור הראשון של המאה ה-21. היורדים רואים את ההגירה כחלק מתהליכים טבעיים של גלובליזציה המאפשרים להם להיות בקשר טוב יותר מאי-פעם עם הסביבה שהשאירו בישראל. כך הירידה אינה מובנת כהפניית עורף לעבר אלא כהתקדמות טבעית לעתיד כלכלי ומקצועי טוב יותר[1].

הגורם המניע אשר מביא לבסוף את התושבים להגר לעיתים קרובות קשור ישירות לאיכות החיים של התושבים. לפי הסקר אשר נערך בשנת 2007 הציון הממוצע בו דירגו הישראלים את איכות חייהם בסולם מאפס עד עשר, עמד על 6.84,[20] תוצאה אשר גבוהה בהרבה מהממוצע העולמי וקרובה יחסית לדנמרק אשר נמצאת בראש הטבלה עם ציון ממוצע של 8.[21]

העיתונאי מתן חודורוב טען בשנת 2013 כי ישראלים רבים, שלא היו מתוצאותיה של המחאה החברתית נגד יוקר המחיה ומשבר הדיור, החליטו להגר מישראל. בנוסף להצלחה של מהגרים ישראלים להשתלב במדינות המארחות ולחיות ברמת חיים והכנסה גבוהים יחסית הוא גורם מרכזי להגירה[19].

סקרים רבים אשר התבצעו לאורך השנים הראו שמרבית הישראלים אשר שוקלים ברצינות לרדת מישראל או שמעוניינים שילדיהם יעזבו את ישראל לחיות במדינה אחרת, בעיקר מעוניינים להגר לארצות הברית ולקנדה. אף על פי כן, מספר הישראלים המעוניינים להגר גדול באופן רב מהמספר הממשי של הישראלים אשר מצליחים להוציא את תוכניותיהם אל הפועל בהצלחה.

במחקר איכותני שנעשה על ידי מוסד שמואל נאמן על הגירת ישראלים לברלין נמצא שאצל חלק גדול מהמהגרים הישראלים לברלין ישנו ניכור למדינת ישראל ולתרבות הישראלית, ציון יוקר המחיה כסיבה מרכזית להגירה, ותקרת זכוכית נמוכה בישראל לאומנים בתחומים שונים כמו במוזיקה קלאסית[19].

דפוסי החיים ותפיסת זהות של המהגרים מישראלעריכה

במחקר שבחן את הנושא בארצות הברית, נמצא כי המהגרים הישראלים מאמצים את אורח החיים היהודי, המתבטא בשמירת כשרות וציון השבת וחגי ישראל. עם זאת, ממצאי המחקר מצביע כי הזהות הלאומית-תרבותית נחלשת במקצת בקרב הדור הצעיר המחפש להשתלב בחברה האמריקאית[19].

מחקר נוסף שנערך בקנדה, מלמד כי רוב המהגרים הישראלים מצליחים להשתלב בשוק העבודה המקומי אך מצליחים פחות להתערות בחברה הקנדית, מה שהביא להתחזקות הקשר עם הקהילה היהודית. נמצא כי זהותם הישראלית של המהגרים נותרה חזקה, אך תחושת האשם על עזיבת הארץ, תחושה שאפיינה בעבר מהגרים רבים מישראל, הולכת ונעלמת וההגירה מישראל הולכת ונתפסת כתופעה לגיטימית בקרב המהגרים ממנה[19].

במחקר שנעשה על זהות לאומית של מהגרים ישראלים באירופה, בערים לונדון ופריז. המחקר מצא כי המהגרים הישראלים שומרים על זהות טרנס-לאומית ואף מנסים לשמר זהות זו בקרב צאצאיהם. עם זאת גם באירופה נמצא כי מהגרים צעירים שומרים פחות על זהותם הישראלית[19].

היחס ליורדים מצד החברה הישראליתעריכה

דחיית הירידה מארץ ישראל וההעדפה של יהודים לחיות בגלות הייתה הנחה מרכזית של כל הזרמים בציונות כאשר "שלילת הגלות" הייתה אמונה מרכזית של החינוך הציוני הישראלי עד לשנות השבעים כאשר מדינת ישראל הייתה חייבת לקבל את האוכלוסייה היהודית הגדולה אשר חיה מחוץ לישראל, בעיקר לנוכח התמיכה הענקית לה זכתה ישראל מאוכלוסייה זו בעקבות במלחמת ששת הימים.

בימי העליות הראשונות הייתה הירידה גורם לפסימיות לגבי הצלחת המפעל הציוני. על הירידה כתב נח שפירא את השיר "עת לבכות", בשנת 1902.[7] בריאיון עיתונאי ב-1976 כינה יצחק רבין את היורדים "נפולת של נמושות". ומנחם בגין חישב את חומרת הבעיה בהקשר הצבאי וטען שמאז קום המדינה ישראל איבדה כתוצאה מהירידה "ארבע אוגדות ושתים עשרה חטיבות"[1]. יותר מכל, הפריעה אז להנהגה הציונית במדינת ישראל העובדה שילידי הארץ שנולדו בה, הפנו עורף לחלום הציוני וירדו מישראל. זאת לעומת עולים חדשים שלא נקלטו וירדו, תופעה שתמיד הייתה קיימת באחוזים ניכרים.[22] בריאיון עיתונאי אשר נערך עם שר הביטחון, אהוד ברק, בשנת 2008, הוא ציין כי "היהודים יודעים שהם יכולים להסתדר בכל פינה בעולם. המבחן האמיתי בשבילנו הוא להפוך את מדינת ישראל למקום כל כך אטרקטיבי בתחומי המדע, החינוך, התרבות ואיכות החיים שאפילו בני הנוער היהודיים האמריקנים ירצו להגר לישראל. אם אנחנו לא נצליח לעשות זאת, אפילו מי שנולד כאן יחליט לבסוף להגר למקומות אחרים, זוהי בעיה אמיתית".[23] בשנת 2013 שר האוצר ודור שני לשואה, יאיר לפיד, יצא בחריפות נגד היורדים: "מילה לכל אלה שנמאס להם והם עוזבים לאירופה. אתם תופסים אותי במקרה בבודפשט. באתי לכאן לנאום בפרלמנט נגד האנטישמיות ולהזכיר להם איך ניסו לרצוח כאן את אבא שלי רק מפני שליהודים לא הייתה מדינה משלהם, איך הרגו את סבא שלי במחנה הריכוז, איך הרעיבו את הדודים, איך ניצלה סבתא ברגע האחרון מצעדת המוות. אז תסלחו אם אני קצת חסר סבלנות לאנשים שמוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר"[1].

נושא הירידה עולה לעיתים רבות במהלך הקמפיינים הפוליטיים בישראל כאשר המפלגות הפוליטיות השונות והמועמדים מתווכחים על כך שהתנהלויות מסוימות עלולות להגביר או מסוגלות להפחית את כמות ההגירה מישראל. לעיתים רבות הצעות חוק רבות אשר עולות בכנסת גורמות לחילוקי דעות רבים על הבסיס האם הם יצליחו למנוע או שמא יגרמו להגירה מישראל.[24]

במאה ה-21 השתנה היחס כלפי היורדים. הירידה החלה להיות מקושרת לשכבות מובילות בחברה הישראלית, וחלק מהישראלים מקשרים בין משברים כלכלים ופוליטיים בישראל ובין הגירה. לעיתים כוללת הירידה אמירה פוליטית, המאשימה את המדינה ב"בגידה" באזרחיה.[25] עם זאת, יש הרואים באופן חיובי שהייה זמנית מחוץ לישראל, בנימוק שהדבר מאפשר לצבור ידע וניסיון המשמש את האדם לאחר חזרתו לישראל.[26]

בשנת 2008 בשל המשברים האידאולוגיים בחברה הישראלית ובשל הכמות הקטנה והמצטמצמת של העולים המגיעים לישראל, משרד הקליטה הישראלי החל במשימה חדשה אשר מכוונת לאוכלוסיית היורדים הישראליים בנוסף לקהילות היהודיות הלא-ישראליות תחת הכותרת "חוזרים הביתה ב-60 לישראל".[27]

אנשים בעלי דעות אנטי-ציוניות אשר מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל טוענים כי תופעת הירידה מישראל מדגישה את החסרונות בקיומה של מדינה ריבונית-לאומית יהודית בארץ ישראל ומעלה שאלות לגבי יכולת הקיום של מדינת ישראל במזרח התיכון. מספרם של הישראלים אשר ירדו לארצות הברית עד היום עומד על 1.2 מיליון – נתון אשר אנטי-ציוניים עושים בו שימוש על מנת לחזק את טענותיהם.[28] ברם, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך שההערכות של המקור האנטי-ציוני מוגזמות בהרבה.[29]

ארגוני יורדים ותרבות יורדים ישראליים מחוץ לישראלעריכה

  ערך מורחב – ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית

העובדה שבארצות היעד העיקריות של המהגרים הישראלים קיימות קהילות יהודיות גדולות מקלה על תהליך ההגירה ומסייעת על שימור זהותם היהודית של היורדים[1]. יורדים רבים חיים במעין קהילה ישראלית מעבר לים, שבה הם יכולים להמשיך לדבר עברית ולשמור על קשר לישראל. לעיתים נוצר שם מודל חדש של ישראליות[1]. חלק מן הישראלים היורדים משתתפים בארגונים פורמליים ולא פורמליים, משתתפים במוסדות הדתיים של הקהילות היהודיות ושולחים את ילדיהם למוסדות החינוך היהודיים בשיעור רב יותר מהאוכלוסיות היהודיות המקומיות.

בשנת 2002 הוקמה בלוס אנג'לס "מועצת הקהילה הישראלית" (CIC). המועצה הוקמה במטרה לחזק את הסולידריות עם מדינת ישראל שהייתה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. גוף המתנדבים ארגן עצרות תמיכה בישראל, פסטיבל בימי העצמאות הישראליים וכן ארגן כתיבה ותגובות במדיה הכתובה והדיגיטלית. הוא סייע גם לכלבים לשלום ("פאפס פור פיס").

מגוון רב של אתרי אינטרנט, עיתונים ומגזינים בשפה העברית מתפרסמים בניו יורק,[30][31][32][33] לוס אנג'לס[34][35] ובאזורים רבים נוספים בארצות הברית.[36] הערוץ הישראלי ביחד עם שני ערוצים נוספים דוברי עברית ניתנים לצפייה ברחבי ארצות הברית באמצעות שידורי לוויין. לפני כניסת הלוויין לשוק נהגו תחנות טלוויזיה מקומיות שונות בניו יורק ולוס-אנג'לס לשדר תכנים בעברית במהלך שנות התשעים. לעיתים רבות מתקיימות הופעות אשר מבוצעות על ידי אומנים ישראליים מובילים במרכזי היורדים הישראליים הגדולים בארצות הברית וקנדה. פסטיבל יום העצמאות הישראלי מתקיים בלוס אנג'לס מדי שנה מאז שנת 1990 בו נוכחים אלפי יורדים ישראליים ויהודים אמריקנים.[37]

היורד הישראלי בתרבות הפופולריתעריכה

בתרבות הפופולרית הישראליתעריכה

דמותו של היורד הישראלי בתרבות הפופולרית הישראלית לעיתים שלילית. הישראלי היורד מתואר כמי שבא לחפש חלומות בארץ ניכר (בייחוד בארצות הברית) וסופו להתאכזב ולהבין שאת האושר האמיתי ימצא בישראל. כך בסרטו של דודו טופז "תל אביב – לוס אנג'לס", שבו כוכבן טלוויזיה בשיא עלייתו לגדולה בישראל המחליט לנסות את מזלו בהוליווד ולאחר אכזבות מרות הוא מגיע להכרה שעליו לחזור לישראל. גם השיר "ציפי פרימו" של להקת גזוז מספר על בחורה פשוטה מחולון שעברה לקליפורניה, נותרה בחוסר כל ונאלצה לחזור לישראל ולעסוק בזנות.

בתרבות הפופולרית האמריקאיתעריכה

  • התסריטאי רוברט סמייגל הגה ב-1990 את המערכון "Sabra Shopping Network" אשר שודר בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית הקומית Saturday Night Live. שנתיים לאחר מכן, סמייגל יצר מערכון נוסף אשר בשם "Sabra Price is Right"[38] בו כיכב טום הנקס בתפקיד סוחר האלקטרוניקה הישראלי הרמאי והאגרסיבי "אורי שולמסון". במערכון השתתפו גם אדם סנדלר ורוב שניידר בתפקידי משנה.
  • סרט הקולנוע הקומי "אל תתעסקו עם הזוהן" משנת 2008, התבסס על המערכונים "Sabra Shopping Network" ו-"Sabra Price is Right" ב-Saturday Night Live, הציג את דמותו של זוהן דביר (מגולם על ידי אדם סנדלר), חייל ביחידת קומנדו בצה"ל, המביים את מותו על מנת להגשים את חלומו – לרדת לניו יורק ולהפוך למעצב שיער.
  • בסופו של סרט הקולנוע האמריקני "מינכן" משנת 2005, אשר עלילתו התמקדה בסוכן המוסד הישראלי, אבנר (מגולם על ידי אריק באנה), אבנר מחליט להגר מישראל לברוקלין שבניו יורק על מנת לחיות שם יחד עם אשתו ובנם המשותף.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 אורי אלטמן, הגירה מישראל: בעיה או הזדמנות?, המכון לאסטרטגיה ציונית, ‏דצמבר 2019
  2. ^ מילון אבן שושן, ערך יורד
  3. ^ מהגרים או יורדים? | דוגרינט, dugrinet.co.il(הקישור אינו פעיל, 3.10.2021)
  4. ^ משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ה' הלכה ט'
  5. ^ הרב חיים נבון, יציאה מארץ ישראל, אתר ישיבות בני עקיבא
  6. ^ החברה היהודית: עולים מתפוצות הגולה, אתר מט"ח
  7. ^ 1 2 יהושע קניאל, ‏ממדי הירידה מן הארץ בתקופת העלייה הראשונה והשניה (1882–1914), קתדרה 73
  8. ^ העלייה ההמונית הראשונה: העלייה הרביעית, אתר מט"ח
  9. ^ תופעה: רבבות עוזבים את הארץ, באתר ישראל היום
  10. ^ יעל ברנובסקי, מספר העולים לישראל בשפל של 18 שנה, באתר ynet, 23 בדצמבר 2007
  11. ^ יוסי גרינשטיין, כמות היורדים מהארץ קטנה אשתקד ל-15.6 אלף איש בלבד, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2012
  12. ^ דוד טברסקי, ‏ירידה ביורדים: מספר הישראלים שעזבו את ישראל ליותר משנה יורד כבר עשור, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 באוגוסט 2019
  13. ^ "Database on immigrants and expatriates: Emigration rates for highly educated persons by country of birth". Organisation for Economic Co-ordination and Development, Statistics Portal. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2008. (הקישור אינו פעיל, 3.10.2021)
  14. ^ דן בן דוד, עזיבת הארץ המובטחת: מבט על אתגר ההגירה מישראל, מוסד שורש, ‏מאי 2019
  15. ^ DellaPergola, Sergio. Elazar, Daniel J.; Weinfeld, Morton, eds. The Global Context of Migration to Israel (באנגלית). New Brunswick, New Jersey: Transaction Publishers. עמ' 13–60. ISBN 1-56000-428-2. 
  16. ^ Database on immigrants and expatriates -- Emigration rates by country of birth (Total population)
  17. ^ "Integrated Public Use Microdata Series: Version 3.0 [Machine-readable database]. Minneapolis, MN: Minnesota Population Center [producer and distributor], 2004.". בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2008. 
  18. ^ "Detailed Country of Citizenship , Single and Multiple Citizenship Responses , Immigrant Status and Sex for the Population of Canada, Provinces, Territories, Census Metropolitan Areas and Census Agglomerations, 2006 Census -- 20% Sample Data.". בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2008. 
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 שוקי שטראובר ולירן פורטונה, ישראלים בברלין - קהילה בהתהוות דוח מחקר, מוסד שמואל נאמן, ‏מאי 2016
  20. ^ Crabtree, Steve (9 בינואר 2008). ""Satisfaction Gap" Divides Israelis, Palestinians" (באנגלית). Gallup.com. בדיקה אחרונה ב-30 באפריל 2008. 
  21. ^ Wolfers, Justin (17 באפריל 2008), "The Economics of Happiness, Part 2: Are Rich Countries Happier than Poor Countries?", New York Times 
  22. ^ יחסי הגומלין בין מדינת ישראל והתפוצות, סקירה חודשית מרץ אפריל 1978, ריאיון עם משה ריבלין יו"ר דירקטוריון הקק"ל
  23. ^ Unforgiven(הקישור אינו פעיל, 3.10.2021) / ג'פרי גולדברג, The Atlantic, מאי 2008
  24. ^ Lahav, Gallya; Arian, Asher (2005), "Israelis in a Jewish diaspora: The multiple dilemmas of a globalized group" in International Migration and the Globalization of Domestic Politics ed. Rey Koslowski, London: Routledge, עמ' 89, ISBN 0415258154 
  25. ^ עוז אלמוג, למה לי פוליטיקה עכשיו? - אסקפיזם כתפישת עולם. (הפרק "לחיות במדינת המרצחים"), אנשים ישראל, ‏6 במרץ 2014
  26. ^ הילה ויסברג, בנט: "עזיבת הארץ לתקופה קצובה - חוויה מפרה", themarker, ‏אוקטובר 2013
  27. ^ Rettig, Haviv (6 באפריל 2008). "Analysis: Aliya policy lacking imagination". Jerusalem Post (באנגלית) (Jerusalem Post). בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2008. (הקישור אינו פעיל, 3.10.2021)
  28. ^ Washington Report on Middle East Affairs | Telling the truth for more than 30 years -- Facts on the Ground: A Jewish Exodus From Israel
  29. ^ אהוד פרלסמן, הירידה מהארץ: על נתונים ושקרנים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 11 באוקטובר 2014
  30. ^ Meyers, Oren (Fall 2001). "A Home Away from Home? Israel Shelanu and the Self-Perceptions of Israeli Migrants". Israel Studies (Indiana University Press) 6 (3): 71–90. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2008. (הקישור אינו פעיל, 3.10.2021)
  31. ^ My Israel.com
  32. ^ Yisraelim.com
  33. ^ Localista.com
  34. ^ Shavua Israeli -- The Israeli Weekly Magazine
  35. ^ We Are in America -- The Israeli Magazine(הקישור אינו פעיל, 3.10.2021)
  36. ^ PhillyIsraelim.com
  37. ^ "Israeli Independence Day Festival". בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2008. 
  38. ^ המערכון "סברה פרייס"(הקישור אינו פעיל, 3.10.2021) גוגל וידאו