פתיחת התפריט הראשי

כוכבי שמש (10 בינואר 1944 - 13 במאי 2019) היה עורך דין, פעיל חברתי, ממנהיגיה הבולטים של תנועת הפנתרים השחורים, האידאולוג ודובר התנועה מיום היווסדה, ערך את ביטאון התנועה "הפנתר השחור"; כתב את כל כרוזי התנועה (פרט לכרוז הראשון), איש שמאל בדעותיו הפוליטיות.

כוכבי שמש
Kochavishemesh.jpg
לידה 10 בינואר 1944
בגדאד, בית המלוכה העיראקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במאי 2019 (בגיל 75) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מנצ'סטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משפטן, פעיל חברתי, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הפגנת הפנתרים השחורים באוניברסיטת תל אביב - 1972. מימין לשמאל: יעקב אלבז, עמרם כהן, יצחק כהן, כוכבי שמש, פליקס זגרון, סמי גוהר, יגאל בן-נון, טובה גוהר

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

כוכבי שמש נולד בבגדד שבעיראק בבית החולים היהודי ע"ש רבי מאיר בעל הנס. עלה עם משפחתו לישראל ביולי 1950 וגדל בשכונת מוסררה שבירושלים. היה בוגר אוניברסיטת מנצ'סטר במשפטים וחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. היה חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח. כוכבי היה מרצה למנהיגות חברתית, קידום רעיונות ומאבקים והפעלת תקשורת - עיתונאי ופובליציסט. עמד בראש מפעל כינוס הארכיב הישראלי למהפכנות.

נמנה עם מייסדי תנועת המחאה הישראלית הפנתרים השחורים ב-1971[1], היה האידאולוג ומזכיר התנועה[2] מיום היווסדה ועד לכניסתם של צ'רלי ביטון וסעדיה מרציאנו לכנסת (1971–1977). לצד צ'רלי ביטון וסעדיה מרציאנו היוו את הנהגת הפנתרים השחורים[3].

כוכבי שמש השתתף בכל ההפגנות והמבצעים של תנועת הפנתרים השחורים. באוגוסט 1971 לאחר שהמשטרה פיזרה הפגנה של הפנתרים בכיכר ציון[4], הוא נעצר יחד עם חבריו בחשד שהפרו את רישיון ההפגנה שניתן להם[5]. בינואר 1972 נעצר כשהפגין מחוץ לבנייני האומה בהם התכנס הקונגרס הציוני[6]. בינואר 1972 נדון לקנס על הפצת עיתון ללא רישיון[7]. במרץ 1972 ארגון פעילות להשבת פנקסי מילואים כמחאה על המצב הכלכלי הקשה[8].

ב-15 במרץ 1972 השתתף ב"מבצע החלב". בפעולה זו נלקחו בקבוקי חלב, שהיו מיועדים לשכונת רחביה המבוססת בירושלים, וחולקו בשכונת האסבסטונים הענייה. בכרוז שהוצמד לבקבוקי החלב נאמר: "מבצע חלב לילדי שכונות העוני. ילדים אלה אינם מוצאים מדי בוקר מאחורי הדלת את החלב לו הם זקוקים. לעומתם יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע".[9] בתחילת מאי 1972 השתתף בהפגנה באוניברסיטה העברית בירושלים[10]. ביוני 1972 הביע עמדות בעד שינוי פני החברה וקביעת משכורת של העובד לפי צרכיו[11]. לאחר ששני פנתרים נעצרו בחשד לכוונה להצית את משרדי הליגה להגנה יהודית קיים פגישת פיוס עם מאיר כהנא ביולי 1972[12].

לקראת הבחירות לכנסת השמינית התנגד לריצה משותפת של הפנתרים עם שלום כהן והתמודד בראשות רשימה משלו יחד עם אדי מלכה. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית היה שותף עם צ'רלי ביטון להסכם עם רק"ח על הקמת חד"ש[13].

בשנת 1972 יצא שמש עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית לפסטיבל הנוער הדמוקרטי שנערך במזרח ברלין ושם פגש לראשונה מנהיגים בכירים מהארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אנג'לה דייוויס, חברת הפנתרים השחורים בארצות הברית ביקשה להיפגש עמו והשניים נפגשו. בין היתר נפגש עם נשיא רומניה ניקולאה צ'אושסקו, עם נשיא גרמניה המזרחית לשעבר אריך הונקר, עם ראש ממשלת צרפת לשעבר פייר מנדס פרנס, עם שגריר ברית המועצות בוושינגטון לשעבר אנטולי דוברינין ועם הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר. בסוף 1977 השתתף במפגש נוסף באירופה[14].

שמש נמנה עם הראשונים שנפגשו עם חברי המחתרת המרוקנית שבראשה עמד היהודי אברהם צרפתי. בשנת 1980 יזם והקים את "החזית המזרחית" שבין מייסדיה היו גם בן-דרור ימיני, מאיר עמור, ויקי שירן ויוסף שילוח. ראשיתה של התנועה היה בפרסום מודעה נגד הרב מאיר כהנא שבה נאמר, כי כיהודים שחיו בארצות ערב אנו מתנגדים לגזענות של כהנא, וכי יש לשרש את הגזענות מהחברה הישראלית. המשכה היה ביוזמה למפגש עם אש"ף בחסות נשיא רומניה. החזית המזרחית היא זאת שטבעה את המונח "מזרחים" שהחליף את המונח השגור "בני עדות המזרח".

בשנת 1983 פתח שמש עם שותפו יחזקאל הללי את "הבר האדום". בין באיו היו משוררים, סופרים, זמרים ושחקנים מהבוהמה התל אביבית, ובהם: אהרון בכר, שייקה בן פורת, דן בן אמוץ, עמוס קינן, יחזקאל אדירם, עמנואל בר-קדמא, אמנון דנקנר, יונתן שם אור וחיים אסא.

בשנת 1992 הקים עם חברו סעדיה מרציאנו את מרכז הגמילה מסמים כפר זוהרים שבו נגמלו עשרות נרקומנים.

בשנת 1999 החל ללמוד משפטים, הוסמך כעורך דין ב-2003 והצטרף כחבר ללשכת עורכי הדין בישראל.

בשנת 2007, הקים עם צ'רלי ביטון תנועה חברתית חדשה, בה היו שותפים, פרט לפעילים ממוצא מזרחי, פעילים יוצאי ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה[15].

בשנת 2012 ייצג בהתנדבות את דליה וירצברג-רופא ואת צביאל רופא בעתירת בג"ץ למען זכות הבחירה במסגרת האשפוז הפסיכיאטרי.

נפטר ב-13 במאי 2019. הותיר אחריו אישה - ד"ר רחל אשור-שמש ושלושה ילדים.

ממאמריועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה