כרם עצמונה

מאחז ישראלי בגוש קטיף, בין עצמונה למורג

כרם עצמונה היה מאחז ישראלי בדרום גוש קטיף, שפונה בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות בשנת 2005.

כרם עצמונה (מאחז לשעבר)
מדינה ישראלישראל ישראל
מועצה אזורית מועצה אזורית חוף עזהמועצה אזורית חוף עזה מועצה אזורית חוף עזה
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד סתיו 2000
גובה 60 מטרים
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה אוגוסט 2005
יישובים יורשים יד בנימין, יצהר
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ במאחז לשעבר 50 תושבים ב-21 משפחות
קואורדינטות 31°18′52″N 34°16′03″E / 31.314444444444°N 34.2675°E / 31.314444444444; 34.2675 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המאחז הוקם בשנת 2000, והוא קישר ברצף טריטוריאלי את מורג לשאר גוש קטיף.

במאחז חיו 21 משפחות, שהיו 50 תושבים.

היסטוריה עריכה

הקמה עריכה

בין היישובים מורג ובני עצמון, בתוך גוש קטיף, השתרעו כמה אלפי דונם של קרקע לא מנוצלת, שעד עשור קודם לכן הייתה כרם של בני עצמון הקרובה. בקיץ ה'תש"ס (שנת 2000) החליטו ילדי הדור השני של היישוב לקיים קייטנה על הרמה עליה יוקם בהמשך המאחז, שנמצאת שישים מטר מעל פני הים. כמה חודשים לאחר מכן, בחודשי הסתיו, לפני ראש השנה ולפני פרעות אוקטובר 2000, החליטו שתי משפחות לעבור למקום ולגור בקרוואן. בהקמת המאחז נוצר רצף טריטוריאלי בין מורג, שהייתה עד אז ליישוב מבודד, לשאר גוש קטיף.[1]

שנים ראשונות עריכה

כרם עצמונה נוסדה רשמית בחגיגה במקום בט"ו בשבט ה'תשס"א, 2001, במהלך האינתיפאדה השנייה, בסמוך ליישוב עצמונה, בגוש קטיף. באביב שלאחר מכן החליטו משפחות נוספות לעבור למקום והתגוררו בקרוואנים נוספים שהותקנו בו, ובמהלך אותה שנה השתקע במקום גרעין של חמש משפחות.

בשנת 2003 היו במקום 24 תושבים, על פי נתוני מועצת יש"ע[דרוש מקור].

בתחילה, קיבל המאחז תמיכה כספית ולוגיסטית הגיעה מבני עצמון, אך בהדרגה, ובעזרת אברכים מישיבת תורת החיים, הפכו התושבים במאחז לעצמאיים ולקחו שליטה מנהלית על אותה שכונה, שכבר הפכה ליישוב בפני עצמו, וקיבלה ייצוג במועצה האזורית חוף עזה, כאשר באופן פורמלי נחשב המאחז לשכונה של עצמונה.[2] לצד בתי המגורים נבנו בית כנסת, מקווה לגברים וגן שעשועים. למאחז היו תוכניות להוספת משתלה שכבר הסתיימו, כאשר עד מועד הפינוי הייתה בפיתוח תכנית אב להרחבת המאחז לצד בניית דיור קבע.

 
חיילת צה"ל נושאת ילד בעת פינוי המאחז

במאחז חיו 21 משפחות, שמנו יחד כ-50 תושבים, והקהילה בו הייתה לצעירה ביותר בחבל עזה. אופי היישוב היה דתי.[3]

בהתנתקות עריכה

  ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות

בצהריי 17 באוגוסט 2005, יום רביעי, הגיעו למאחז כ-700 חיילים ושוטרים למאחז, בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות, שבמסגרתה פונו כל היישובים הישראלים מחבל עזה. המאחז נחשב לאגוז קשה לפינוי, ונציגיו ניסו להידבר עם מפקד הכוח, נצ"מ אבשלום פלד, והציעו לו שהיישוב יתפנה מרצון ביום ראשון, 21 באוגוסט. הצעת נציגי המאחז נדחתה, ותושביו פונו בכוח, כשחלקם תלו על עצמם טלאי צהוב לאות מחאה ויצאו עם ידיים מורמות כשבויי מלחמה. במהלך פינוי המשפחות מביתם אף הושלכו ביצים והושמעו קריאות גנאי כנגד הכוחות המפנים.[4] הפינוי הושלם בתוך כשעה וחצי.[5]

הריסת הקרוואנים ומבנים אחרים במאחז החלה ביממה שלמחרת, ובוצעה על ידי כוחות אגף הבינוי של משרד הביטחון מבאר שבע, שעבדו על ההרס במקביל לחברות פרטיות,[6] מול עיניהם של התושבים שבאו לפקח על אריזת חפציהם.[7]

חמש עשרה מהמשפחות שחיו במאחז עברו להתגורר ביד בנימין, בסמוך לישיבת תורת החיים. שש המשפחות הנוספות עברו להתנחלות יצהר.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה