שור (אתר מקראי)

שׁוּר הוא חבל ארץ בצפון סיני, בסמוך לגבול המזרחי של מצרים העתיקה, ששימש כשער למצרים עבור הבאים אליה או היוצאים ממנה. מוזכר מספר פעמים במקרא. הדרך העוברת דרכו או אליו מכונה "דרך שור", והמדבר הסמוך אליו (ככל הנראה ממזרח) מכונה "מדבר שור".

האגם המר הגדול בצילום אווירי מצפון מערב. משמאל לו מיקומו של שור

מיקום

לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה

מפת שור, מדבר שור ודרך שור

יש המשערים כי השם "שוּר" המוזכר במקרא הוא "חומה" (כמו בארמית, שוּר=חומה) ועל פי כן מזהים את המקום עם "חומות המושל" המוזכרות בתעודות מצריות עתיקות. משערים כי אלו שרשרת מצודות שהקימו המצרים מעבר לאגמים המרים ואף עד חבל קנטרה (כיום במרכז תעלת סואץ), שהגנו על המצרים מפני פולשים נוודים שבאו מאזור סיני אל האגמים המרים. אזור זה המשיך להיות מבוצר גם בתקופת החיקסוס ובתקופת הממלכה החדשה.

אחרים משערים כי "שוּר" מורה על מקור מים, ועל פי כן מזהים את המקום עם תעלת מים עתיקה שהייתה נמשכת בסמוך לזרוע המזרחית של הדלתה של הנילוס, "הזרוע הפֵּילוסית" (הזרוע התייבשה בהדרגה בימי הביניים). תעלה זו יצאה מהזרוע הפילוסית באמצעה, ונמשכה רוחבית לכיוון מזרח עד לאגם תמסח (על גדותיו קיימת כיום העיר אסמאעיליה), ומשם סובבה צפונה בקו תעלת סואץ שכיום. התעלה שימשה כגבול למצרים, והיוותה מכשול הפרדה מפני פלישות אויבים הבאים אל הדלתה. שרידים מתעלה זו התגלו בסוף המאה ה-20.

מדבר שור

לאלו המזהים את "שור" עם "חומות המושל", שטח "מדבר שור" הוא ממזרח לאזור האגמים המרים, בצפון-מערב רמת א-תיה. אך גם לאלו ניתן – וכך מעדיפים במחקר – להרחיב את שטח המדבר על פני כל אורך הגבול המזרחי של הדלתה של הנילוס, מהאגמים המרים ועד לחוף הים התיכון.

בספרות חז"ל מזוהה המקום עם "מדבר כוב". המקום "כוב" מוזכר בספר יחזקאל, ונראה מהפסוק כי הוא מקום בסמיכות למצרים, אולם זיהויו הברור אינו ידוע.

דרך שור

נוף מדברי באזור קסם אל-חסנה (قسم الحسنة), שבצפונו עוברת דרך שור

דרך שור היא דרך המובילה מדרום כנען אל אזור "שור". נקודת המוצא המזרחית שלה, שבכנען, היא אזור באר שבע, קדש ברנע וקצימה, וכך גם מורה תרגום ירושלמי, המתרגם "שור - חלוצה", מה שמצביע לעיר הנבטית חלוצה הממוקמת כ-20 ק"מ דרומית-מערבית לבאר שבע, בינה לבין ניצנה.

הקצה המערבי של דרך שור הוא באזור "שור". לאלו המזהים את "שור" עם "חומות המושל", והמצמצמים את שטח מדבר שור, "דרך שור" מסתיימת באגמים המרים והתוואי של דרך זו חופף לכביש איסמעיליה–ניצנה–באר שבע שנסלל על ידי הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה. לאלו המרחיבים את שטח מדבר שור, מערב דרך שור ממוקם צפונה מהאגמים המרים - במבצר הגבול "סילה" (כיום סמוך לקנטרה), המקום שממנו החל דרך הים (או "דרך ארץ פלשתים").

במקרא

המקום "שוּר", וסביבותיו המכונות על שמו, מופיעים מספר פעמים במקרא, בעיקר בספר בראשית:

• הגר, שפחתה של שרה, כאשר גורשה מביתם של אברהם ושרה, ברחה דרומה אל המדבר, ושם פגשה במלאך ”עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר”.
• במהלך נדודיו של אברהם אבינו, אחר הפיכת סדום ולפני לידת בנו יצחק, עקר אברהם מאלוני ממרא שבסמוך לחברון אל האזור שמדרום לכנען ושנמשך עד למצרים, עד שבא אל מקום מושבו החדש: ”בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר”. בתקופה זו אירעה לקיחת שרה אל בית אבימלך מלך גרר.
• מקום מושבם של בני ישמעאל, על שבטיהם, התפרס: ”מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם”.
• מיד לאחר קריעת ים סוף, לקח משה את בני ישראל אל מדבר שור.
• במלחמת שאול בעמלק, הביס שאול את עמלק, והרג את העמלקיים אשר ”מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם”.

בחז"ל ובספרות הדרש

אופי מדבר שור

את "מדבר שור" מתארים חז"ל: ”שהיה שמנה מאות פרסה על שמנה מאות פרסה, כולו מלא נחשים ועקרבים”, וכן מתארים את האפעה המצוי בו: ש”רואה צל עוף שהוא פורח באויר, וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו - איבריו (של העוף) נושרין”. חז"ל מספרים גם על אדם שהלך במדבר זה וראה נחש שהיקפו היה "כקורת בית הבד", ואף על פי שהנחש עצמו לא ראה אותו משום שישן, נחרד אותו אדם מנחש זה עד שנשרו שערותיו והוא נותר קירח לצמיתות. מעשה נוסף מופיע במדרש על שבור מלך פרס, שעברו במדבר זה שלוש שיירות השייכות לו ונחש בלע אותן בזו אחר זו; עד שמצאו תחבולה לתת לו לבלוע 10 שקי תבן, מה שגרם למותו.

שמו של מדבר שור

בספרות חז"ל נדרש "מדבר שור" במספר אופנים:

• שיציאת מצרים וקריעת ים סוף היו ”בזכות אברהם - שדִּבַּרתי עמו ואמרתי לו 'וגם את הגוי אשר יעבודו' וגו' - שכתוב בו 'ישב בין קדש ובין שור'”.
• ”שנתאוו ישראל ליעשות בו שורות שורות דגלים דגלים”.
• ”עד שלא יצאו ישראל ממצרים / עד שלא קבלו ישראל את התורה - היה העולם מדבר; כיון שיצאו נעשה העולם שור” (שור - חומה עם בעלים).

בספר הזוהר דורש אף הוא את השם "מדבר שור":

מַאי "מִדְבַּר שׁוּר"? מַדְבְּרָא דַּהֲווֹ בָּעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, זִיוָא יְקָרָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא אִקְרֵי מִדְבַּר שׁוּר: אִסְתַּכְּלוּתָא שָׁם (תרגום: מַה זֶּה "מִדְבַּר שׁוּר"? מַנְהִיג שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל זֶה נִקְרָא מִדְבַּר שׁוּר: שָׁם הִסְתַּכְּלוּת)

— ספר הזוהר, חלק ב', דף ס', עמוד א'.

רבי יעקב אנטולי דרש את "שור": ”רמז לחכמה העיונית, מגזרת 'תשורי מראש אמנה'”.

לקריאה נוספת

• יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, "שור, שיחור וארץ גשן", הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ח, עמ' 94–95
• שמואל אחיטוב, אנציקלופדיה מקראית, כרך ז', ערך "שור", הוצאת מוסד ביאליק ירושלים, עמ' 600–602

קישורים חיצוניים

• מנשה הראל, "וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים...", בתוך: בית מקרא, גיליון נ"א, תמוז-אלול תשל"ב, עמ' 501–502, באתר דעת
• דן גזית, שׁיחוֹר, שׁוּר, שׁרוּחן ונחל בשׂור, 6 במאי 2017